מדד מאי נמוך מהצפי, אך קצב האינפלציה השנתי צפוי לטפס בחודשים הקרובים. כך מעריכים כלכלני בית ההשקעות אי.בי.אי בראשות הכלכלן הראשי רפי גוזלן. לדבריהם, מדד המחירים לצרכן לחודש מאי עלה בשיעור של 0.6%, כך שקצב האינפלציה השנתי עלה מ-4% ל-4.1%. המדד ללא אנרגיה ופירות וירקות עלה בשיעור זהה למדד הכללי סביב 0.6%-0.5%, כך שהקצב השנתי, עלה מ-3.4% ל-3.6%-3.7%.  באופן כללי, מדדי הליבה השונים, בין אם בניכוי מזון וצעדי הממשלה, חצו אף הם בחודשים האחרונים את הגבול העליון של היעד, לסביבה של כ-3.5%.

סעיף הדיור עלה בשיעור של 0.2%, כאשר סעיף מחירי הדירות בבעלות וסעיף שכר הדירה עלו בשיעור מתון של 0.1%. העלייה בסעיף הדירות בבעלות משקפת עלייה נוספת בקצב השנתי מ-3.2% באפריל ל-3.4% במאי. לעומת זאת, שכר הדירה ממשיך לנוע בקצבים מתונים יותר (1.6% בשנה האחרונה), כך שהמסר העולה משני הסעיפים הוא עדיין של עלייה שממוקדת יותר באזורי ביקוש ולא של עלייה רוחבית משמעותית בשכר הדירה.

עם זאת, אומרים באי.בי.אי, סביר לצפות לעליית מדרגה מצד סעיף הדיור במהלך חודשי הקיץ שבהם מרוכזים עיקר חידושי החוזים. כמו כן, העלייה החדה במחירי הדירות נמשכה גם במרץ-אפריל, ולפי  אומדן ראשון נרשמה  עלייה של 0.9%, שהובילה לירידה קלה בקצב השנתי מ-15.9% ל-15.4%. לפני כעשור נרשמה עלייה בשיעורים זהים במחירי הדירות והיא לוותה בקצב עלייה שנתי של כ-7%-5% במחירי השכירות (חוזים מתחדשים). עם זאת משוואת הביקוש היצע הייתה במקום אחר לפני עשור, כלומר לפני עשור צד ההיצע היה חלש יותר והמצב בשוק הדיור התאפיין בגירעון בהשוואה למצב הנוכחי. לפיכך, קצב עליית מחירי השכירות בתקופה הנוכחית צפוי להיות, לדעתם של כלכלני אי.בי.אי, מתון יותר, וינוע בחודשים להערכתנו ברף התחתון של קצבים אלו (כלומר סביב 5%).

במבט לשנה הקרובה, מעדכנים באי.בי.אי את תחזית האינפלציה ל-3%, וזאת על רקע המשך העלייה במחירי הסחורות, היחלשות השקל שצפויה להימשך יחד עם הסנטימנט השלילי בשווקים והצפי לתרומה גבוהה יותר מצד סעיף הדיור.

ריבית בנק ישראל תעלה ב-50 נ"ב ביולי; תגיע ל-2.5%-2.75% עד סוף השנה

עוד לדבריהם, המשך העלייה במחירי הסחורות והצפי לתרומה גבוהה יותר של סעיף הדיור צפויים להוביל לעלייה בקצב האינפלציה השנתי בחודשים הקרובים לסביבה של 4.5% ומעלה. לכן, סביר שלמרות שהמדדים האחרונים היו נוחים יחסית (נעו בין הצפי להפתעה כלפי מטה), ושקצב עליית השכר עדין אינו חריג וממשיך לנוע סביב מגמת טרום המשבר, המסר שעלה מהחלטת הריבית האחרונה, ששידר חוסר נוחות עם  סביבת האינפלציה הגבוהה מהיעד ועם ריבית ריאלית שלילית, יובילו את בנק ישראל להעלאת ריבית של 50 נ"ב ביולי.

מעבר להחלטה הקרובה, משך מחזור העלאות הריבית יוכתב על ידי מחזור העלאות הריבית בארה"ב, שכן מחזור העלאות הריבית בארה"ב ילמד על אופן ההתמודדות עם האינפלציה העולמית ועל מידת ההיחלשות של הכלכלה הגלובלית. בהיבט המקומי, העלייה בצפויה באינפלציה השנתית תקשה על הוועדה להאט את קצב העלאות הריבית עד לסוף השנה, אלא אם תירשם הידרדרות מהירה בתמונת המאקרו העולמית שתלווה בירידה חדה בציפיות לאינפלציה. לפיכך, בהנחה שתהליך העלאות הריבית בארה"ב יימשך לפחות עד לתחילת 2023, סביר שריבית בנק ישראל תעלה ל-2.5%-2.75% עד לסוף השנה.

הקו הניצי של ה-FED יימשך עד לירידה ברורה בסביבת האינפלציה

באשר לתמונת המצב בארה"ב אומרים כלכלני אי.בי.אי כי ההחלטה להעלות את הריבית בשיעור של 75 נ"ב, ל-1.75%-1.5% לא התקבלה פה אחד, כאשר נגידת הפד מקנזס תמכה בהעלאה של 50 נ"ב. ההחלטה על הגברת מינון העלאות הריבית לוותה שלא במפתיע בטון ניצי ובדגש מוגבר לנושא האינפלציה, ובפרט המחויבות של ה-FED להחזיר את האינפלציה לעבר היעד. כך, בהודעה נרשמה התייחסות מפורשת למחויבות להורדת האינפלציה ל-2%, במקום התייחסות קודמת לכך שהוועדה מצפה שהמדיניות תוביל לחזרת האינפלציה אל היעד.

התייחסויות מעניינות נוספות של יו"ר הפד ג'רום פאואל היו בנוגע לאינדיקטורים לסביבת האינפלציה. ראשית, אומרים באי.בי.אי, הדיון סביב האינפלציה הבסיסית ניראה בשלב זה לא רלוונטי, שכן האינפלציה גבוהה מדי ורחבה מדי, כך שהדגש הוא על המדד הכללי. כמו כן, פאואל ייחס חשיבות לציפיות הגבוהות לאינפלציה (שמתבססות אף הן על המדד הכללי ולא על הליבה), ובהיבט זה ציין גם את הציפיות לטווח ארוך מתוך מדד אמון הצרכנים של מישיגן שקפצו בנתון האחרון מ-3% ל-3.3%, כאחת ההתפתחויות המדאיגות, לצד העלייה הגבוהה מהצפי במדד מאי, כגורמים שתמכו בהגברת מינון העלאות הריבית.

מבחינת התחזיות שליוו את ההחלטה, נרשם עדכון נוסף כלפי מעלה לתחזית האינפלציה ל-2022 מ-4.3% ל-5.2%,  לעומת שינוי מינורי לתחזית האינפלציה ל-2023, עם צפי להתמתנות האינפלציה ל-2.6%. מה שנראה חסר בתחזית היא הרעה משמעותית יותר בפעילות ובשוק העבודה, ואילו פאואל מכוון לתרחיש אופטימי יחסית של התמתנות בקצב הצמיחה (שהופחתה גם השנה וגם ב-2023 ל-1.7%) עם פגיעה מתונה יחסית בשוק העבודה (עלייה באבטלה מ-3.7% בשנה ל-3.9% ב-2023). בהתחשב בשיעור האינפלציה הגבוה ובעומק האינפלציה בארה"ב, ההסברות לתרחיש זה נראית בעיניהם של כלכלני אי.בי.אי כנמוכה למדי, וניסיון העבר מעלה כי יהיה קשה להוביל לירידה באינפלציה משיעור כזה ללא ריסון מוניטארי משמועתי שיוביל לגלישה למיתון.

עדכון משמעותי נרשם גם בהערכות לתוואי הריבית (dots), שמתקרבות  יותר לתמחור בשוק. הערכת החציון לסוף 2022 עלתה מ-2%-1.75% ל-3.5%-3.25% בסוף השנה, הערכה שגוזרת העלאות של 50 נ"ב בכל ישיבה עד לסוף השנה. התמחור בשוק גבוה יותר ומיישר קו עם חמשת חברי ה-FED שרואים העלאת ריבית לרמות של בין 3.5% ל-4%. גם בנוגע ל-2023 נרשם עדכון משמועתי מ-2.75% במרץ ל-3.75% בהחלטה הנוכחית. בהיבט זה השוק מגלם דווקא את הרף הנמוך יותר של הציפיות סביב 3.6%, כלומר כבר מגלם הסתברות להפחתת ריבית בשנה הבאה מתוך ציפייה להאטה חריפה/מיתון.

ההחלטה להגביר את מינון העלאות הריבית לא היוותה הפתעה של ממש ובאי.בי.אי העריכו כי סביר לצפות לכך באחת משתי ההחלטות (יוני או יולי). לאחר האיתותים במדיה ערב ההחלטה, החוזים על ריבית ה-FED גילמו בהסתברות מלאה העלאה של 75 נ"ב. העלאה של 75 נ"ב למרות שבהחלטה הקודמת פאואל משום מה הסיר את אפשרות זו מעל השולחן, לצד העדכון המשמעותי לתוואי הריבית החזוי מצד חברי ה-FED, מלמד על עוצמת ומהירות השינויים שעוברת הכלכלה האמריקאית, ואת האופק הקצר של התחזיות ובהתאם לכך משקל נמוך שצריך להינתן להם מבחינת התמחור בשווקים.

למעשה, כל עוד לא תסתמן הרעה מספקת בתנאים הפיננסיים שתוביל להתמתנות הביקושים ולירידה בסביבת האינפלציה, ה-FED יתקשה להאט את קצב העלאות הריבית. פאואל אמנם ניסה כדרכו לרכך את המסר, והעריך כי העלאות של 75 נ"ב לא צפויות להיות הנורמלי החדש, אך מובן שמה שיכתיב זאת היא התפתחות האינפלציה, ובמידה והיא תמשיך להפתיע כלפי מעלה ה-FED יתקשה להאט את קצב ההעלאות.  בהתאם לזאת, פאואל העריך כי ההעלאה הבאה תנוע בין 50 ל-75 נ"ב, וכפי שהדברים נראים כיום סביר יותר לצפות להעלאה של 75 נ"ב גם בהחלטה הבאה.