טבע נמצאת בעין הסערה. החברה רכשה את החטיבה הגנרית של אלרגן בסכום של 40 מיליארד דולר, זכום שנראה גבוה (אפילו פי כמה) משוויה של החטיבה; החובות של החברה זינקו לכ-40 מיליארד דולר; תחום הגנריקה בתחרות חריפה ושחיקת מחירים; תרופת הדגל – הקופקסון – מאוימת על ידי חברות גנריקה, ועל רקע האכזבות – מנכ"ל החברה התפטר/ פוטר.
ההתמכרות לנון־גאפ – דוגמה מדוחות 2015
הרווח שמציגה טבע לפי כללי חשבונאות מקובלים (GAAP ) בשנת 2015 ירד בכמחצית בהשוואה לשנה קודמת, אבל, שהרווח בראיית הנהלה (GAAP־NON ) שכולל נטרולים בעיקר של הוצאות, דווקא גדל. פרסום ההודעה עורר ויכוח ביחס לעמידה בתחזיות של סנטים בודדים למניה ביחס לרווח למניה נון גאפ, ואף גרר ירידה במחיר המניה, ללא התייחסות כמעט לתוצאות לפי כללי החשבונאות. אלא שבעוד שוק ההון האמריקאי מתרגש מכמה סנטים ברווח נון גאפ למניה השאלה המשמעותית נוגעת ליכולת של הרווח נון גאפ שמוצג על ידי טבע להוות בכלל את הפרמטר המייצג למדידת הביצועים שלה.
הרווח החשבונאי (גאפ) של טבע ב–2015 הסתכם ב–6.1 מיליארד דולר, בעוד הרווח נון־גאפ הסתכם ב–7.4 מיליארד דולר. במסגרת התאמות הנון־גאפ כללה טבע כמעט מיליארד דולר לפני מס שנבעו מההשלכות של פעולות רכישה ישירות ועקיפות של רכישות חדשות: נטרול ההפסד בגין מניות מיילן של כ–728 מיליון דולר וכן עלויות רכישה של כ–211 מיליון דולר בגין רכישת Rimsa ב–2015 והרכישה הצפויה של החטיבה הגנרית של אלרגן. יש לציין כי בחשבונאות המודרנית של צירופי עסקים נרשמות עלויות הרכישה כהוצאות שוטפות ולא מהוונות למוניטין מתוך תפישה שעצם קיומן אינו מוסיף לערך המוניטין של החברה הנרכשת. קריטריון לחד־פעמיות הביקורת על נתוני הנון־גאפ שפורחים מחוץ לדו"חות הכספיים וגונבים את ההצגה, אינה חדשה. קיים היגיון רב במתן אפשרות להנהלות בדיווח לשוק ההון מחוץ לדו"חות לנטרל הוצאה שהיא חד־פעמית במהותה, כמו עלות רה־ארגון משמעותי, ולכן לא צריכה להוות חלק מהרווח המייצג. עם זאת, רמת הסובייקטיביות של הנהלות והאינטרסים הרבים הקשורים בהודעה, מובילה לחשש כי ייכללו בהתאמות גם הוצאות שגרתיות.
חשש זה מתעצם במיוחד כשמדובר במידע שאין לו כללים ברורים והוא אינו מבוקר. רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC (אף ניסתה בעבר לקבוע גבולות בעניין במיוחד בנוגע למניעת התאמות שאינן־חד פעמיות במהותן. הקריטריון הבסיסי שהתוותה ה–SEC לבחינת מידת ה"חד־פעמיות" הוא שמדובר בהתאמות שלא הופיעו שנתיים קודם לכן ולא צפויות להופיע שנתיים אחרי כלומר, חלון זמן מינימלי של ארבע שנים. טבע החלה להציג התאמות לנתונים הכספיים ב–2004 ,כאשר יצאה למסע הרכישות שלה ולאחר הרכישה הראשונה המשמעותית של Sicor ;ב–2006 רכשה טבע את Ivax וב–2008 את Barr ועוד כמה חברות גדולות כשתמורת הרכישה הכוללת בגינן היתה גבוהה מ–35 מיליארד דולר. מסע רכישות זה הגדיל את סך נכסיה של טבע כמעט פי 10 מתחילת 2004 עד סוף 2015 ,וזה עוד לפני עסקת הענק של רכישת החטיבה הגנרית באלרגן תמורת 40 מיליארד דולר.
הסתכלות על ההתאמות המצטברות ב–12 השנים שחלפו מאז התחילה טבע לדווח בנון־גאפ מלמדת כי מרביתן נובעות מהוצאות שנובעות מצירופי עסקים כמו פחת והפחתות של נכסים בלתי־מוחשיים וירידת ערכם, לרבות מו"פ בתהליך, וכן מהוצאות בגין תביעות על הגנת פטנטים. קשה להתעלם מכך שבשני המקרים מדובר בהוצאות הקשורות לאסטרטגיה העסקית שלה, תורמות באופן שוטף להכנסות ונמצאות ממש בליבת העסקים.
להבדיל מצמיחה אורגנית (פנימית), לא בטוח שאצל רוכשת סדרתית כמו טבע, שמתבססת בעשור האחרון על צמיחה חיצונית, נכון לראות את עלויות הרכישה כחד־פעמיות. במקרה של טבע, עלויות אלה דומות יותר לעלויות מו"פ בדרך של מיקור חוץ ולא, למשל, לעלויות רה־ארגון או נזק חד־פעמי כתוצאה משריפה. הדברים נכונים גם לגבי התביעות שקשורות באופן הדוק לאסטרטגיה העסקית מתיחת הגבולות המשפטים של הפטנטים. ככל שאסטרטגיה זו היא אגרסיבית יותר, הדבר בא לידי ביטוי ברישום הכנסות שוטפות גדול יותר, ועל כן, כפי שנאמר בטור בעבר, קשה להבין גם את הרציונל שעומד מאחורי נטרול זה.
מעבר לוויכוח התיאורטי במידת הרציונליזציה של ההתאמות, הרי שלאור תקופת הזמן הארוכה יחסית שחלפה, ניתן להשוות בין שני מדדי הרווחיות המצטברים ב–12 השנים האחרונות תוך השוואה בין שני סוגי מדידת הרווח: גאפ ונון־גאפ. מדידה מצטברת לאורך תקופה ארוכה אמורה להשטיח תנודות חד־פעמיות ולסייע בזיהוי מדד הרווחיות המתאים.
כרקע חשוב להזכיר כי בתחילת שנות ה–2000 הופסקה בארה"ב ההפחתה השיטתית של מוניטין בדו"חות. הנימוק הרשמי להפסקה היה חוסר היכולת לאמוד את אורך חיים השימושיים של המוניטין מעצם היותו נכס בלתי מזוהה. הנימוק האמיתי שהסתתר מאחורי המהלך המהפכני היה "סוכריה" שנדרש להעניק המוסד האמריקאי לתקינה לחברות, בעקבות הפסקת שיטת איחוד העניין (pooling ) שיטה שבה השתמשו בדרך כלל החברות באופן אינטרסנטי כדי לא לרשום את המוניטין שהוא על פי רוב החלק המשמעותי ממחיר הרכישה ובכך להימנע גם מהצורך בהפחתתו. הפחתה כזאת הרי יכולה להעיב על הצלחת צירוף העסקים, ולכן היא סוגיה רגישה ביותר בראיית המנהלים. אין זה פלא, לכן, שהמהלך האמריקאי הועתק די מהר גם לתקינה החשבונאית הבינלאומית (IFRS) במסגרת המהלך החשבונאי־פוליטי נקבע כי במקום ההפחתה השיטתית, המוניטין ייבחן לפחות מדי שנה לירידת ערך. אלא שהניסיון מלמד כי החברות לא ממהרות לעשות זאת במיוחד באמצעות הרחבת היריעה שלפיה נבחן המוניטין גם ביחס לפעילות עסקית שכבר היתה קיימת טרום הרכישה. לאור המדיניות לבחינת ירידת ערך המוניטין שאימצה טבע, למשל, כפי שהוסבר בטור בעבר, היא לא רשמה ירידת ערך משמעותית של המוניטין במשך השנים כך שגם אם רכישה מסוימת לא הצליחה בסופו של דבר, המוניטין שנוצר בגינה לא הופחת. מעבר לצורך הבסיסי בהקבלת הוצאות להכנסות לצורך מדידת ביצועים, נראה שבמקרה של חברה המבצעת רכישות באופן סדרתי ללא רישום למעשה של ירידות ערך על בסיס כל רכישה בנפרד, אין מנוס להביא בחשבון לצורך בחינת הביצועים על פני זמן הפחתה שיטתית של המוניטין.
חישוב פשוט מלמד כי הרווח המצטבר הנון־גאפ של טבע ב–12 השנים האחרונות היה 38.3 מיליארד דולר בעוד הרווח הנקי המצטבר באותה תקופה הסתכם בכ–20.4 מיליארד דולר בלבד. הבעיה הדיווחית בולטת עוד יותר כשמבצעים הפחתה של המוניטין
לצורך הקבלה בסיסית של המוניטין להכנסות שנרשמו מהחברות שנרכשו: בהפחתה של מוניטין בקצב של 10 שנים, המשקף מכפיל ממוצע של 10 ,הרווח הנקי המצטבר מסתכם ב–5.8 מיליארד דולר בלבד כלומר כ-15% בלבד מהרווח המצטבר נון־גאפ.
בועה של רכישות? את ההתמכרות של טבע להתאמות הנון־גאפ ניתן לראות היטב דרך הגידול בפער המצטבר שבין הרווח הנקי הרגיל לבין הרווח נון־גאפ, שתופח עם השנים בהתאם לקצב הרכישות. אינדיקציה ל"התמכרות" של טבע למדד הנון־גאפ ניתן לראות גם בעוצמת המאזן החלשה יחסית שלה כיום, לאור יתרת המוניטין הגדולה שלה שהיא בגדר נכס שאינו מזוהה ולא מייצג תזרים מזומנים בפני עצמו שעומדת כנגד ההון העצמי. ההון המזוהה של טבע, המייצג את ההון החשבונאי בניכוי יתרת המוניטין, הסתכם בתום 2015 בכ–11 מיליארד דולר בלבד וצפוי להיות אפסי ואף שלילי בעקבות רכישת החטיבה הגנרית של אלרגן, שצפויה להתבצע ב–2016 ותדרוש הגדלה משמעותית של המינוף.
אינדיקציה נוספת לתוצאות הרכישות ניתן לגזור מהדו"חות של טבע על בסיס הסתכלות על העודף התזרימי החופשי המצטבר שלה שהוא שלילי. העודף התזרימי מייצג את המזומנים הנותרים לבעלי המניות מהפעילות השוטפת לאחר ניכוי ההשקעות, ואמור על פני זמן להתכנס לרווח הנקי המצטבר שהרי תזרימי ההשקעות אמורים להקביל על פני הזמן להוצאות הפחת. לצורך חישוב זה נראה כי יש לנכות את אותם חלקים מהרכישות שבוצעו כנגד הנפקת הון. כלומר, יש לראותם מבחינה כלכלית, כתזרים חיובי מפעילות מימון כנגד תזרים שלילי לפעילות השקעה.
חשוב לומר כי בעיית רווחי הנון־גאפ אינה ייחודית לטבע. מדובר בבעיה מוכרת ורוחבית בשוק ההון האמריקאי, שבהחלט ייתכן שמהווה בסיס לבועה של רכישות. בעיה רוחבית זו תדרוש במוקדם או במאוחר ונקווה שלא כתגובה למצב משברי, מרשות ניירות הערך האמריקאית (SEC ) להתערב ולהסדיר באופן מפורט הרבה יותר את נושא הנון גאפ.
10 רכישות חד־פעמיות ב–12 השנים האחרונות – אם נחזור לטבע, הרי שעיקר ההתאמות שלה חוזרות על עצמן בתכיפות גבוהה יחסית ומהוות חלק אינטגרלי מפעילות החברה. רק לצורך המחשה, גם "שריפה" שמתרחשת באופן תדיר נהפכת להיות חלק נורמטיבי של העסק, בדומה לגניבת כלי רכב בחברות ליסינג שהיו יכולות לטעון כי מדובר באירוע חד־פעמי. גם הסתכלות על גבולות הגזרה שהתוותה ה–SEC למידת ה"חד־פעמיות", שהן למעשה כארבע שנים לפחות, לא בהכרח עולה בקנה אחד עם קצב של כעשרה צירופי עסקים בולטים ב–12 השנים האחרונות. בכל מקרה, גם אם ההודעות נשכחות משנה לשנה, צריך לזכור כי ההסתכלות על מדדי הרווחיות המצטברים היא חשובה בסופו של דבר, רווחיות אמיתית אמורה להתנקז לתזרימי המזומנים ולהגיע למאזן. לא ניתן להתעלם מכך שהדיווח הנוכחי של טבע לא מאפשר אפילו למשקיעים להבין אם רכישה הצליחה או לא.
המשמעות היא קושי רב בתמחור המניה על בסיס נתוני הנון־גאפ, כפי שהוא מתקיים כיום בניתוחים של אנליסטים: בעוד מחיר המניה של טבע משקף מכפיל של 9–10 שנים על הרווח למניה נון־גאפ הרי שנראה כי המכפיל האמיתי הגלום במחיר המניה הוא הרבה יותר גבוה.
רכישת רימסה המקסיקנית – טבע טוענת שרימו אותה, והחברה לא שווה כלום, אז למה היא לא מוחקת את הנכסים שנרכשו ועדיין נמצאים במאזן?
בסוף ספטמבר 2016 הגישה טבע תביעה בדבר תרמית והפרת חוזה נגד מוכרי רימסה (Rimsa) – חברת תרופות מקסיקאית שאותה רכשה רק חצי שנה קודם לכן. טבע טוענת כי לאחר השלמת העסקה היא גילתה ראיות בדבר מניפולציה עקבית של נתוני ייצור התרופות. לטענתה, ההפרות הוסתרו ממנה לפני הרכישה ובמהלך בדיקת הנאותות באמצעות זיופים. לפי פרסומים, הייצור במפעל רימסה הושהה עקב הממצאים. המוכרים, מצדם, הגישו תביעה נגדית שבה הם טוענים כי מנהלי טבע הבינו ששילמו מחיר מופרז, ולאור חששם מבעלי מניותיהם – הם מנסים כעת לבטל את העסקה.
רכישת רימסה הושלמה על ידי טבע בתחילת מארס תמורת 2.3 מיליארד דולר במזומן, כחלק מאסטרטגיית חדירה לשווקים מתעוררים. בדו"חות הרבעון הראשון ביצעה טבע הקצאה חשבונאית ארעית של מחיר רכישת רימסה, וייחסה כמיליארד דולר לנכסים בלתי־מוחשיים מזוהים, שמורכבים בעיקר מזכויות מוצר (781 מיליון דולר) ומחקר ופיתוח בתהליך (177 מיליון דולר), וכמיליארד דולר למוניטין שמחושב כערך שיורי. בדו"חות הרבעון השלישי, שפורסמו לפני כמה שבועות, לא חל כל שינוי בערך הנכסים הבלתי־מוחשיים והמוניטין – אף שכבר התגלה לכאורה המידע החדש.
מצב דברים שבו מגיש הרוכש תביעה כה חמורה בגין מצגים מטעים, סמוך לאחר הרכישה, אינו שגרתי ויוצר מתח מעניין מבחינה חשבונאית. ברמה העקרונית, החשבונאות בהתאם לתפישתה העסקית־כלכלית רואה את הדברים בשני מישורים נפרדים: מצד אחד רכישה במחיר שנקבע, גם אם התברר לכאורה בדיעבד כי הוא מופרז, ומצד שני טיפול בתביעה נגד המוכרים.
הזהירות החשבונאית מייצגת א־סימטריה בטיפול בשני המישורים. ירידת הערך, ככל שאכן קיימת, נרשמת כבר במועד שמתברר קיומה, כלומר כשידוע בנקודת זמן כלשהי כי נכסים שנרכשו לא מייצגים הטבות כלכליות עתידיות – בעוד השלכות חיוביות של התביעה, ככל שיהיו, בין אם כפיצוי ובין אם יגיעו לכדי ביטול העסקה, יקבלו ביטוי רק בעת התבררותה בפועל, התלויה בהליכים משפטיים שעשויים להימשך זמן רב.
כדיי להבין את ייחודיות הסיטואציה, נסביר תחילה מהי "תקופת מדידה" בצירוף עסקים. התקינה החשבונאית מכירה בכך שבמועד הרכישה אין לרוכש בהכרח מספיק זמן כדי לזהות ולמדוד את כל הנכסים המזוהים שנרכשו בצירוף העסקים, ולכן מאפשרת במידת הצורך לבצע הקצאה ארעית במועד הרכישה. כמו כן, בתוך תקופת המדידה יש לבצע התאמות לאור מידע חדש שמושג לגבי אותו שווי ההוגן של נכסים והתחייבויות מזוהים שהיו קיימים במועד הרכישה.
בשל החשש מ"ראש קטן", התקינה החשבונאית קובעת שתקופת המדידה המקסימלית היא אמנם שנה מיום הרכישה, אבל בכל מקרה היא מסתיימת כשמושג המידע הדרוש – גם אם התהליך הסתיים לפני תום השנה. מדובר במעין תקופה לשיפור עמדות, שמסתיימת מיד כשאין בה כבר צורך, וכל מידע שמתקבל לאחר מכן (אלא אם מדובר בטעות) כבר ישפיע על התוצאות המדווחות במועד שבו הוא מתגלה.
ניתן להמחיש זאת בדוגמה הבאה (בהתעלם ממסים): נניח שחברה א' רוכשת בתום 2016 את מלוא המניות של חברה ב' תמורת 100 מיליון. עד מארס 2017, מועד פרסום הדו"חות ל-2016, חברה א' לא הספיקה לבצע הערכות שווי מלאות של הנכסים המזוהים נטו, ולכן ייחסה להם במסגרת ההקצאה הזמנית 20 מיליון בלבד – כשהערך השיורי ממחיר הרכישה, 80 מיליון, יוחס זמנית למוניטין. נניח כי בתום 2017 (תום תקופת המדידה) מסיימת חברה א' את הבדיקה ומוצאת כי השווי של הנכסים המזוהים נטו הוא 30 מיליון.
לפי התקינה החשבונאית, צריך להשתמש במידע הזה כדי לאמוד את המוניטין באופן הנכון בדיעבד, כלומר 70 מיליון (30 – 100). מנגד, אם נניח שקצב הפחת הממוצע של הנכסים המזוהים נטו הוא 10 שנים, הרי שיש לזקוף גם את הוצאות הפחת שנחסכו בסך של 1 מיליון ((10 / (20 – 30)) – שהרי המוניטין המנופח שנרשם באופן זמני לא הופחת באופן שיטתי. יצוין כי ככל שהמידע על השווי המעודכן של הנכסים, גם אם לא הושלם רשמית, היה בידי חברה א' כבר בעת עריכת דוחות הרבעון השלישי של 2017, הטיפול החשבונאי הזה היה נדרש להיות מיושם כבר בהם. כלומר, יש לטייב את ההקצאה הזמנית ככל הניתן בתקופת המדידה.
עד כה, במקרים אלה, בהתאם ל-IFRS וגם בהתאם ל-USGAAP, היה צורך גם לתקן את מספרי ההשוואה רטרואקטיבית. בתחילת 2016 נכנס לתוקף בארה"ב מטעמי פשטות שינוי שלפיו אין צורך עוד בתיקון לאחור, כך שההשפעה התוצאתית הרטרואקטיבית (הוצאות פחת של מיליון בהמחשה לעיל) תיזקף לדו"ח רווח והפסד בתקופת העדכון. בלי להיכנס לכך שהשינוי האמריקאי הטרי יוצר פער לא בריא מה–IFRS בהיבט של הגלובליזציה של התקינה, אין ספק כי הוא יוצר תנודתיות מלאכותית בדו"חות הכספיים שאחרי מועד הרכישה.
מדו"חות טבע לרבעון השלישי נראה כי החברה מנסה לפעול להגן על עצמה מבחינה חשבונאית. לפי הדיווח, בעקבות התביעה היא בוחנת את אומדני השווי ההוגן הראשוניים של הנכסים וההתחייבויות המזוהים שנרכשו, ואת המוניטין שנגזר מכך – מה שעשוי להוביל לשינוי משמעותי בהם או לירידת ערך פוטנציאלית של המוניטין.
בלי להיכנס לשאלה אם תקופת המדידה לא הסתיימה בעצם הגשת התביעה – שניתן להניח כי לצורך הגשתה נדרש איסוף מידע רב למועד הרכישה – המצב המוזר הוא שאף שלכאורה בידי טבע קיים כבר מידע חדש, החברה לא ביצעה כל התאמה להקצאה הזמנית שביצעה במועד הרכישה, לרבות בהקשר של סימנים לירידת ערך. מעבר לכך, עצם השימוש בהקצאה זמנית במסגרת תקופת המדידה לא מאפשר להימנע מרישום הפסד מירידת ערך, ככל שנדרש כזה.
לצורך כך חשוב להבחין בין נכסים לא מוחשיים מזוהים, שנבחנים לירידת ערך בפני עצמם, למוניטין שהתקינה החשבונאית מאפשרת למדוד אותו כחלק מקבוצת נכסים גדולה יותר, בהתאם לגישת ההנהלה. בהקשר זה יש לציין כי בדו"חות הרבעון השלישי טבע מדווחת כי המוניטין של רימסה מיוחס לסינרגיה הספציפית ולהטבות אחרות שמהן טבע מצפה ליהנות ברכישה, ולכן המוניטין הוקצה למגזר הגנרי. בלי להיכנס לכך שככל שטענות התרמית נכונות, הסינרגיה הזאת צפויה להיפגע – מדו"חות טבע משתמע כי לאור הנסיבות המיוחדות שנוצרו, היא שוקלת לבחון את ירידת הערך של המוניטין של רימסה בפני עצמו.
לא ניתן להתעלם מהחשש שטבע מנסה לדחות את רוע הגזירה: ככל שתדחה את ההכרה בהפסד, הרי שזו מעין עסקת הגנה חשבונאית, אם תביעתה אכן תצליח. כמו כן, ככל שתקטין את הערך של הנכסים הלא מוחשיים שזוהו, המוניטין יגדל, ולכן אולי גם הקלף הסינגרטי שעשוי למנוע את ירידת ערכו ממשיך להיות פתוח.
חשוב לציין כי סוגיית הבדיקות של ירידות ערך של נכסים בלתי־מוחשיים מזוהים ושל מוניטין מקבלת משנה תוקף במאזן החדש של טבע. דו"חות הרבעון השלישי של טבע מציגים לראשונה, כפי שהיה צפוי בעקבות רכישת הענק של החטיבה הגנרית של אלרגן (אקטוויס) שהושלמה בתחילת אוגוסט 2016, הון מזוהה שלילי של כ–3 מיליארד דולר. הניסיון מלמד כי בסופו של דבר הנתונים החשבונאיים, להבדיל מנתוני הנון־גאפ המטעים על הביצועים, משקפים את המצב הכספי האמיתי, כפי שהטור הראה בעבר.
זאת טריטוריה חדשה של סיכון מבחינת טבע – היא תלויה בהנחות של צמיחה עתידית ולא יכולה להצביע על תזרימי מזומנים מספיקים ברורים, כדי לפרוע את התחייבויותיה. הדבר מקבל משנה תוקף לאור ההתפתחויות של השבוע האחרון.
באופן כללי קשה לקבל מצבים של התנגשות חזיתית בין טענות משפטיות של חברות מדווחות ומצגיהן לבתי משפט לבין דיווחיהן למשקיעים, אבל נדמה שבמקרה של טבע ורימסה התגלות המידע החדש בתקופת המדידה מקשה הרבה יותר. ככל שהיה ברשותה בעת עריכת דו"חות הרבעון השלישי מידע נוסף מעבר לזה שהיה ברשותה במועד הרכישה – היא נדרשת לפי התקינה החשבונאית לטייב את ההקצאה הראשונית, גם אם זאת עדיין לא תהיה סופית. אגב, גם אם נניח שמוכרי רימסה צודקים לגבי התשלום המופרז, הרי שדי היה בכך כדי לדרוש בדיקות ירידות ערך ברבעון השלישי.
דרך ללא מוצא
בכל מקרה, לאור העובדה שתקופת המדידה המקסימלית של רכישת רימסה תסתיים בתחילת מארס 2017, הרי שעל רקע הליכים משפטיים שצפויים להימשך מטבע הדברים מעבר לכך – מדובר במובן מסוים בדרך חשבונאית ללא מוצא. כך שגם אם טבע לא תקבל מידע נוסף בשלושת החודשים שנותרו עד אז, היא תצטרך להשלים את הטיפול בצירוף העסקים על בסיס המידע הקיים ולהתמודד עם הקוהרנטיות בדו"חותיה הקודמים.