יש שתי דרכים עיקריות להשקיע – אחת היא הפסיבית, כלומר השקעה שצמודה למדדים כמו ת"א 135, ת"א 25 ובחו"ל הנאסד"ק ו-S&P, מדדים ענפיים כמו מדד הנדל"ן, פארמה ובנקים, מדדים של אג"ח, של מטבעות ושל סחורות, ועוד. ההשקעה מתבצעת באמצעות קרנות סל וקרנות מחקות.

הדרך השנייה היא השקעה אקטיבית שכשמה כן היא, דורשת יותר זמן וניתוח של כל מניה, השוואת ערכה הכלכלי לעומת ערכה בשוק, תוך תכנון לקנות אותה בזול ולמכור ביוקר. השקעה אקטיבית כרוכה גם בחקירה לעומק של החברות, את הרווח וההפסד שלהן ועוד.

מה עדיף? תומכי ההשקעות הפסיביות יגידו שלאורך זמן רוב המשקיעים האקטיביים לא מצליחים להכות את השוק ולהשיג תשואה עודפת. פעם הם ישיגו תשואה עודפת ופעם יפסידו.

וורן באפט, בעלי חברת ההחזקות ברקשייר האתאווי וגורו השקעות ותיק ורב ניסיון, ערך פעם התערבות שקרן סל העוקבת אחרי מדד S&P תרוויח יותר מקרן גידור שמנוהלת בידי המנהלים החזקים בשוק, והוא צדק. הקרן העוקבת הרוויחה 40% יותר מקרן הגידור. זו אומנם רק אנקדוטה, אבל בממוצע המדדים המובילים מרוויחים יותר מכל מנהלי ההשקעות האקטיביים.

עם זאת, בהשקעה פסיבית המשקיעים שוחים עם הזרם ויותר קשה להשיג תשואות שיכו את השוק במניה בודדת או יותר מכך. כמו כן, המדדים בוחרים את המניות המובילות, כך שהצמיחה תהיה קטנה יותר מצמיחה של חברה שרק נכנסה לשוק עם מוצר מבטיח והגדילה את רווחיה בשיעורים גדולים הרבה יותר. יתרון נוסף של ההשקעות הפסיביות הוא דמי ניהול ועמלות נמוכים יותר.

השקעות אקטיביות כוללות את ההשקעות הפונדמנטליות והשקעות הערך, שלפיהן יש לעקוב אחר ביצועי החברות ולדעת כמה הן באמת שוות, ואז לבחור את המניות במחיר הכי טוב שמוערכות בחסר. יש כאלו המעדיפים לבחור מניות לפי תשואת הדיבידנד, אם מאחר שהחברות ממילא מוציאות תשואת דיבידנד גבוהה ואם מדובר בחברות גדולות הנוהגות לחלק דיבידנד גבוה. הסיכון הוא שחברות יכולות להחליט על הפחתת הדיבידנד.

כיום רוב בתי ההשקעות משלבים בין שתי השיטות, ופועלים גם באסטרטגיה אקטיבית כדי להגדיל את התשואות לעומת בתי השקעות אחרים וגם בכלים פסיביים כדי לגדר את הסיכון.

ומה לגבי משקיע עצמאי? לכל אחד התקציב שלו ורמת הסיכון שהוא מוכן ללכת עליה, אבל לרוב מומלץ לבזר את ההשקעות, לחשב את עלות העמלות והמיסוי, להתחיל להשקיע בגיל צעיר וכן גם לשלב לפי רמת הסיכון בין האפיקים הסולידיים יותר לבין מניות, כך שהתשואה לא תתקזז עם האינפלציה וגם כדי שלא כל ההשקעה תרד לטמיון, חלילה.

השקעה בחנות? רק אם אתם הרפתקנים

השקעה במניות – ככה תשקיעו נכון (ובזהירות)

המשקיע הנבון – עקרונות ההשקעה של בנג'מין גראהם

הסבר מורחב: איך דמי הניהול משפיעים על הבחירה

אחד ההבדלים המעשיים בין השקעה פסיבית לאקטיבית הוא העלות. קרן מחקה או קרן סל גובות לרוב דמי ניהול נמוכים, ואילו קרן אקטיבית או ניהול עצמי של מניות כוללים בדרך כלל עלויות גבוהות יותר: דמי ניהול, עמלות קנייה ומכירה, ולפעמים מס שמשולם מוקדם יותר בגלל מימוש רווחים תכוף. לאורך שנים רבות ההפרש הזה מצטבר, ולכן מנהל אקטיבי צריך להשיג תשואה עודפת רק כדי להשתוות למדד. כדאי לבדוק את העלות הכוללת ולא רק את התשואה בעבר.

דוגמה להמחשה: נניח שהשקעתם 100,000 שקל לעשרים שנה, ושני האפיקים מניבים נניח 6% בשנה לפני עלויות. בקרן אחת דמי הניהול 0.2% ובשנייה 1.2%. בסוף התקופה תחזיקו בקרוב ל-310,000 שקל באפשרות הזולה, ובכ-255,000 שקל באפשרות היקרה. המספרים להמחשה בלבד, והם מראים שהפרש של אחוז אחד בשנה מצטבר לסכום גדול.

האם אפשר לשלב בין שתי הגישות?

כן. משקיעים רבים מחזיקים בבסיס תיק פסיבי ומקצים חלק קטן להשקעה אקטיבית לפי שיקול דעתם.

האם השקעה פסיבית בטוחה?

היא מפוזרת, אבל עדיין חשופה לירידות השוק כולו. הפיזור מקטין סיכון של חברה בודדת, לא את הסיכון הכללי.

צעדים מעשיים

• בדקו את דמי הניהול השנתיים של כל קרן.
• חשבו את עלות העמלות לפי מספר הפעולות שלכם בשנה.
• הגדירו איזה חלק מהתיק יושקע פסיבית.
• עקבו פעם בשנה אם החלק האקטיבי מצדיק את עלותו.

להרחבה באתר: מסלול סולידי בקרן סל או בקופת גמל להשקעה?, קרנות מחקות – האם הן עדיפות על השקעה אקטיבית?