טראמפ החליט לפני מספר ימים להטיל מכס על פלדה – לכאורה צעד שאמור להטיב עם השחקניות האמריקאיות, להוריד את התחרות הסינית מהם, אבל האם זה ייגמר כאן? ממש לא בטוח.

רוב האנליסטים והכלכלנים סבורים שלמהלך הזה צפויה תגובה סינית ובהמשך סוג של מלמה בין המדינות (מלחמה על שיעורי המכס) דבר שעלול לזעזע את הכלכלות בעולם. אורי גרינפלד כלכלן המאקרו של פסגות סבור שטראמפ הטיל פצצה – "בסוף השבוע האחרון טראמפ הודיע, מטעמים של בטחון לאומי, על רצונו להטיל מכסים בגובה של 25% ו-10% על יבוא פלדה ואלומיניום, בהתאמה, לארה"ב. חשוב לומר שלא מדובר במהלך שהוא הפתעה מוחלטת, הן בגלל שטראמפ למעשה רק מאמץ את המלצות משרד הסחר מלפני כחודש והן מכיוון שלקראת בחירות אמצע הכהונה בנובמבר, סביר להניח שטראמפ יעשה כל מה שהוא יכול על מנת להעלות את אחוזי התמיכה בו. רק לפני חודשיים, במסגרת הסקירה החצי שנתית שלנו כתבנו ש"טראמפ והרפובליקנים יעשו כל שביכולתם על מנת לנצח בבחירות אמצע הכהונה. בין האפשרויות העומדות בפניהם: להאשים את סין והגלובליזציה בצמיחה האיטית, להעלות מכסים על מגוון מוצרים מיובאים או להכריז על סין כמניפולטורית של המטבע.

"בהתאם, אנו מעריכים שלא מדובר על הצעד האחרון של טראמפ בכיוון הפרוטקציוניסטי השנה. בינתיים, לא מדובר על צעד שצפוי להוביל להשלכות כלכליות משמעותיות ו/או למלחמת סחר אך אין ספק שהכיוון הוא שצריך להדאיג אותנו כמשקיעים. בשורה התחתונה: הסיכון בשווקים כיום גבוה יותר מכפי שהיה לפני ארבעה ימים.

"את ההשלכות הכלכליות של הטלת המכסים צריך לחלק לשני ערוצים. הערוץ הראשון עובר דרך יצרניות המתכת וביער הפלדה האמריקאיות, אותן יצרניות ב"חגורת החלודה" שעל עובדיהן מנסה טראמפ להשפיע לקראת הבחירות בנובמבר. יצרניות אלו יהנו כמובן מהמכס החדש וסביר להניח שהן יגבירו את התפוקה שלהן. עם זאת, חשוב לציין שתעשיית המתכת מהווה כ-0.5% מהתוצר בלבד כך שלא מדובר על השפעה מהותית. בנוסף, מכיוון שיצרניות הפלדה עובדות כיום בשיעור ניצולת משאבים נמוכה (כ75%), סביר להניח שהגברת התפוקה לא תייצר לחץ לתוספת של עובדים כך שההשפעה החיובית על שוק העבודה שולית במקרה הטוב. הערוץ השני בו הטלת המכסים תשפיע על הכלכלה עובר דרך התעשיות שמשתמשות בפלדה ואלומיניום כחומר גלם (החל מרכבים וכלי טיס, עבור בציוד מכני כבד ובנייה וכלה בייצור נשק ופחיות שתייה). כשליש מצריכת הפלדה האמריקאית מגיעה מייבוא ולכן אין ספק שמחירי הייצור של מוצרים שונים צפויים לעלות. עם זאת, גם תחת ההנחות שעליית מחירי הייבוא תגולגל במלואה לצרכן ושמחירי הייצור המקומי יעלו גם הם מעט, ההשפעה האינפלציונית של הטלת המכסים צפויה להסתכם ב-0.1% בשנתיים הבאות, כלומר לא יותר מ-0.05% לאינפלציה השנתית. כאמור, לא סיפור גדול.

"בדרך למלחמת סחר? תגובת השווקים לצעד של טראמפ לא נבעה כמובן מהחשש מההשפעות הכלכליות שעשויות להיות להטלת המכסים אלא מהחשש שהצעד, שהוא ללא ספק הקיצוני ביותר שטראמפ בחר בו עד כה כדי להפוך את אמריקה לאדירה שוב, הוא לא פחות מהירייה הראשונה של מלחמת סחר גלובאלית. טראמפ היה יכול כמובן להרגיע מעט את הרוחות ולהדגיש שמדובר בצעד שנובע רק מהחשש לביטחון הלאומי אבל הוא כמובן בחר שלא לעשות כך וצייץ בטוויטר ש"מלחמות סחר הן טובות וקלות לנצח". בתגובה, קנדה שהיא יצואנית הפלדה הגדולה ביותר לארה"ב הודיעה כבר שהיא תפעל לשמור על האינטרסים שלה ועל העובדים שלה במידת הצורך. גם ז'אן קלוד יונקר, נשיא הנציבות האירופית, מיהר להודיע שאירופה לא תוכל לעמוד מנגד ותאלץ להעלות מכסים על מוצרים אמריקאים ושהאיחוד יפעל בזמן הקרוב במסגרת הסכמי הסחר של ה-WTO במטרה ליישם צעדים נגד ארה"ב. דרך אגב, חשוב לשים לב שהעלאת המכסים של טראמפ  היא כנראה כשרה לחלוטין שכן הסכמי הסחר מאפשרים העלאת מכסים במקרה של "שמירה על אינטרסים ביטחוניים". לעומת זאת, העלאת מכסים על וויסקי, ג'ינס ואופנועי הארלי דיוודסון יהיה קשה יותר לסווג כמקרה של שמירה על אינטרסים ביטחוניים.

ומה הלאה? 

"בתרחיש הטוב, טראמפ נכנע במידה מסוימת ללחצים שמופעלים עליו הן על ידי לא מעט מחברי המפלגה שלו, הן על ידי מדינות כמו גרמניה וקנדה והן על ידי מובילי הסקטור היצרני בארה"ב. בתרחיש כזה טראמפ חותם על צו שמחריג מדינות מסוימות (כמו קנדה וגרמניה) ובכך הופך את המכסים ללא יותר מהצהרה פוליטית. בתרחיש הרע, הצעד של טראמפ הוא סימון כיוון של הבית הלבן לצעדים דראסטיים יותר בהמשך הדרך כמו ביטול הסכם NAFTA או הטלת סנקציות על יבוא סיני בעקבות פגיעה בקניין הרוחני של חברות אמריקאיות. בתרחיש כזה מלחמת סחר גלובאלית יוצאת לדרך והכלכלה העולמית נפגעת.

בתרחיש הסביר, טראמפ מוציא לפועל את המכסים על יבוא הפלדה והאלומיניום ומדינות נוספות פועלות בדרך דומה מכיוון שקל לסווג פעולה כזו תחת "אינטרס של ביטחון לאומי". מהלכים כאלו לא יוצרים פגיעה של ממש בצמיחה הגלובאלית אבל בהחלט מגבירה את הסיכויים לאמירות שונות ומשונות של ראשי המדינות בכל הנוגע למדיניות פרוטקציוניסטית ומעלים את רמת העצבנות בשווקים".