מדד  המחירים לצרכן מודד את השינוי בסל מחירים מתקופה לתקופה,  המטרה שלו היא למדוד את השינויים בסל צריכה ממוצע של משפחה ממוצעת. מדובר בממוצע – יש כאלו שצורכים יותר לחם,  יש כאלו שצורכים יותר חלב, יש אחרים שגרים בת"א בשכר דירה מאוד גבוה, ואחרים גרים בפריפריה בשכר דירה נמוך. יש כאלו שנוסעים לטיול בחול כל חופשה ויש כאלו שנוסעים אחת לכמה שנים. אין באמת מדד שאפשר להגדיר אותו למשפחה מסוימת, כל משפחה ויוקר המחייה שלה והשינוי הספציפי של העלויות מחייה שלה. אבל כן ניתן לדבר על הממוצע. המדד מתייחס לממוצע.

המדד מתייחס למרכיבים שונים של הוצאות , אבל איך נכנס בו הדיור?  איך נכנסים בו העליות הגדולות במחירי הדירות? ובכן, מסתבר שמחירי הדירות לא מתבטאים במדד.  הדיור לא מתבטא במדד  על פי עליית המחירים בו, אלא הוא נכנס על פי עלות אחזקת הדירה. יש מעין הנחה סמויה שהדירה היא בבעלות של המשפחות, ולכן והשאלה היא כמה עולה להחזיק אותה; ולכן,  יוקר המחיה שמתבטא במדד המחרים לצרכן מודד את העלייה באחזקה ואת השינוי בשכרות של דירה ולא את העלייה בערך הדירה (שזה נכס לרוב המשפחות).

ברגע שמנתקים את עליית מחירי הדירות ממדד המחירים לצרכן, ברור שיש כאן עיוות גדול, וחוסר ביטוי  לחלק גדול מהעם שרודף אחרי דירה ולא משיג אותה. בשבילו (בשביל העם) המדד צריך וחייב לקחת בחשבון את עלות הדירה. זה פרמטר עיקרי, למעשה הכי עיקרי ממרכיב עלויות החיים שלנו!

אבל סטטיסטיקה אתם יודעים זה עניין של נקודת מבט , כבר כינוי אותה כסוג של שקר. סטטיסטיקה ומדדים הם בעיקר צורת הגשה, וההגשה המקובלת בארץ ובעולם היא לא להתייחס למחירי הדירות.

לכן שמדברים איתנו ואלינו ומסבירים לנו שהמדד מאוד נמוך, אפילו שלילי, צריך לזכור שזה אומר שאולי (גם זה לא בטוח, יש מלכודות נוספות בחישוב מדד המחירים לצרכן) שהמחירים של מוצרים ירדו אבל לא של המוצר העיקרי – דירה.  אם מחירי הדירות היו מתבטאים במדד, אז בחישוב גס, המדד היה עולה בשנים האחרונות בלפחות 5%-6% בשנה.

הנה טור של אלי ציפורי מגלובס על העיוות של מדד המחירים לצרכן