לכל קרן נאמנות בישראל יש בשם צמד תווים, ספרה ואות, שמגלה מה החשיפה המרבית שלה למניות ולמטבע חוץ. כך קוראים את הסימון, למה קרן זהב יכולה לקבל ספרה של מניות, ומה הסימון לא מספר על ההרכב של היום.
שתי קרנות נאמנות שעוקבות אחרי מדד S&P 500 יכולות לעמוד זו לצד זו באותה רשימה, עם אותו מדד ודמי ניהול דומים, ועדיין להחזיר תשואה שונה מאוד בשקלים. בשם של אחת מופיע הצמד (4D), ובשם של השנייה (4A). שני התווים האלה הם ההבדל: הראשונה חשופה לשער הדולר, והשנייה מנטרלת את רוב החשיפה הזאת. בשנה שבה הדולר נחלש מול השקל ב-7%, למשל, הפער בין השתיים יכול להגיע לאותו סדר גודל, בניכוי עלות הנטרול.
הצמד הזה נקרא פרופיל חשיפה, והתקנות שמסדירות את סיווג קרנות הנאמנות בישראל קובעות שהוא יהיה חלק משמה של כל קרן. הוא בנוי משני תווים. הספרה מבטאת את החשיפה המרבית של הקרן למניות, והתו שלצדה, אות לטינית או אפס, מבטא את החשיפה המרבית למטבע חוץ. שני הערכים נגזרים ממדיניות ההשקעות שהקרן התחייבה אליה, ונמדדים כאחוז מהשווי הנקי של נכסי הקרן.
החשיפה כוללת גם את מה שהקרן מחזיקה דרך נגזרים. לפי ההגדרה בתקנות, מידת החשיפה לנכס היא שווי הנכס עצמו בתוספת השווי שהפעילות בחוזים עתידיים, באופציות ובעסקאות החלף על אותו נכס שקולה לו. כך קרן מניות יכולה להגיע ל-110% או 120% חשיפה בלי להחזיק מניות בשווי של יותר מ-100% מהנכסים, ולכן התקרה של הספרה 4 עומדת על 120% ולא על 100%.
| ספרה (מניות) | תו (מטבע חוץ) | חשיפה מרבית |
| 0 | 0 | בלי חשיפה |
| 1 | A | עד 10% |
| 2 | B | עד 30% |
| 3 | C | עד 50% |
| 4 | D | עד 120% |
| 5 | E | עד 200% |
| 6 | F | מעל 200% |
איך קוראים את הצמד
(00) הוא הסימון של קרן שאין לה חשיפה למניות ולא למטבע חוץ, ובדרך כלל מדובר בקרן כספית שקלית או בקרן אג"ח שקלית. (0A) ו-(0B) מסמנים קרנות אג"ח שמותר להן להחזיק מעט נכסים דולריים, עד 10% או עד 30% מהנכסים. (10) ו-(20) הן קרנות אג"ח שמותר להן לשלב מעט מניות, עד 10% או עד 30%, בלי חשיפה למטבע. בקצה השני של הסקאלה, (4D) הוא הסימון הנפוץ לקרן מניות חו"ל רגילה, שרשאית להחזיק עד 120% במניות ועד 120% במטבע חוץ.
קרן מניות ישראליות תסומן בדרך כלל (40) אם המדיניות שלה אוסרת כל חשיפה למט"ח, או (4A) אם היא מרשה לעצמה עד 10% בנכסים זרים. אותה אות A מופיעה גם בקרנות על מדדי מניות אמריקאיים שמנטרלות את הדולר. הספרה 4 מגלה שהקרן מחזיקה מניות בהיקף מלא, והאות A מגלה שהיא התחייבה להגביל את החשיפה למטבע ל-10% לכל היותר. הנטרול נעשה בעסקאות גידור שעולות כסף, והעלות שלהן תלויה בפער בין הריבית בישראל לריבית בארה"ב. השיקולים בבחירה בין חשיפה דולרית לנטרול מפורטים במדריך איך משקיעים בדולר: למה השער זז, מה עושים המוסדיים וכל הדרכים לקנות דולרים.
(2B) או (3C) הם סימונים של הקרנות שבאמצע, אלה שמשלבות אג"ח עם מנה מוגבלת של מניות ומט"ח. קרן (2B) יכולה להחזיק עד 30% במניות ועד 30% במטבע חוץ, וקרן (3C) עד חצי מהנכסים בכל אחד מהשניים. במקרים כאלה הסימון מגלה הרבה יותר על רמת הסיכון מאשר שם שיווקי כמו תיק מאוזן או סולידי פלוס.
קרן אג"ח שקלית בלי מניות ובלי מט"ח תימצא בין הקרנות שמסומנות (00), וחשיפה מלאה למניות בחו"ל כולל הדולר תימצא תחת הצירוף (4D). כך אפשר לסנן רשימה ארוכה של קרנות בתוך שניות. הסימון לא מחליף קריאה של מדיניות ההשקעות, אבל הוא מצמצם את מספר הקרנות שצריך לבדוק לעומק.
מה הסימון לא מגלה
קרן שמסומנת (4D) רשאית להחזיק עד 120% במניות, אבל ביום נתון היא יכולה להחזיק 80% מניות ואת השאר באג"ח או במזומן. הסימון משקף תקרה שמנהל הקרן התחייב לא לעבור, ולא את ההרכב של היום. החשיפה בפועל מופיעה בדיווחים התקופתיים של מנהל הקרן, ובקרנות אקטיביות היא יכולה לזוז מחודש לחודש.
זהב, נפט וסחורות אחרות נספרים בתקנות כמו מניות, וכך גם אגרות חוב להמרה שהתנודתיות שלהן דומה לזו של מניות. קרן שמשקיעה בזהב יכולה לכן לשאת ספרה גבוהה גם אם אין בה אף מניה אחת.
אג"ח ישראלית צמודת דולר נחשבת לחשיפה למטבע חוץ, אף שהיא נסחרת בתל אביב ובשקלים. ההגדרה בתקנות כוללת כל נכס או התחייבות ששוויים קבוע במטבע חוץ או צמוד לשער שלו. קרן אג"ח מקומית לגמרי יכולה לקבל אות B או C בגלל אגרות חוב כאלה, בלי להחזיק נייר זר אחד.
קרן חשיפה הפוכה, שמטרתה להרוויח כשהמדד יורד, מקבלת ספרה גבוהה בדיוק כמו קרן שמחזיקה את המדד, כי החשיפה נמדדת בערך מוחלט. גם פוזיציה שמרוויחה מירידות נספרת לפי גודלה. הספרות 5 ו-6, חשיפה של עד 200% ומעליה, מופיעות בעיקר בקרנות ממונפות.
כשהסימון משתנה
יומיים לפחות לפני שהסיווג של קרן משתנה, מנהל הקרן חייב לדווח על כך לרשות ניירות ערך ולבורסה ולפרט את מהות השינוי. שינוי במדיניות שמחייב החלפה של 30% או יותר מנכסי הקרן נחשב לשינוי מהותי. במקרה כזה התשואה וסטיית התקן של הקרן לא מוצגות בפרסום לתקופות שבמהלכן חל השינוי, ולצורך זה הוא נחשב כמשתרע על פני 45 ימים מכניסתו לתוקף. קרן שעברה מ-(2B) ל-(4D) היא בפועל מוצר אחר, והתשואות של העבר מתארות קרן שכבר אינה קיימת באותה צורה.
לצד פרופיל החשיפה, הפרסום הרשמי של כל קרן כולל את הכותרת המאפיינת שלה, כלומר הקבוצה שאליה היא שויכה, כמו מניות בחו"ל או אג"ח בארץ. מופיעים בו גם סטיית התקן, שמודדת עד כמה התשואה קופצת, שיעור השכר השנתי של מנהל הקרן ושיעור ההוספה אם נגבית כזו. ההוספה היא תוספת שמשולמת בעת הקנייה, מעבר לדמי הניהול השנתיים. השוואה בין קרנות עם אותו סימון ואותה כותרת היא הבסיס הנוח ביותר לבחינה של דמי ניהול ותנודתיות, כי היא משווה בין מוצרים שהותר להם לקחת אותו סיכון.
קרנות חוץ, כלומר קרנות שנוהלו ונרשמו מחוץ לישראל ויחידותיהן מוצעות כאן לציבור, מוצגות בפרסום בנפרד. הן ממוינות לפי הכותרת המאפיינת ולפי המטבע שבו נקובות היחידות, ולצדן מופיעות התשואה במטבע הקרן והתשואה בשקלים. פרופיל חשיפה אינו נכלל ברשימת הנתונים שלהן, ולצד הפרסום מופיעה הערה שעל קרן חוץ ועל מנהל קרן החוץ לא חלים הדינים והפיקוח של קרנות הנאמנות בישראל.
ההבדלים בין קרן אקטיבית, קרן מחקה וקרן סל מוסברים במדריך מה זו קרן נאמנות, ומה ההבדל ממנה לתעודת סל, והמאפיינים של הקרנות שמסומנות (00) ומשמשות לניהול כסף לטווח קצר מפורטים במדריך קרנות כספיות: מה הן, ומתי הן הכי אטרקטיביות.
הצמד שבסוגריים קבוע בתקנות ומחייב את מנהל הקרן, בניגוד לשם המילולי שלה. מנהל קרן רשאי לקרוא לקרן גמישה, דינמית או סולידית, אבל אם היא מסומנת (4D), המדיניות שלה מתירה לה להחזיק את כל הנכסים במניות חו"ל, כל עוד הסימון לא שונה.