התקבלה תביעה של בני זוג מטבריה שהראו שהדירה שקנו וגרו בה היא בבניין בסכנת התמוטטות. הממצאים התגלו באמצעות הקלטות סתר שביצעו למוכרת, והבהירו כי הוסת ומהם המידע, לכן בית המשפט קבע כי הסכם המכירה של הנכס מבוטל.
התובעים גילו את מצב הדירה לאחר שמתווך שעבד בנכס צמוד שטיפל הודיע להם שדירתם במצב מסוכן מאחר שהבניין כולו רעוע. הוא הציג בפניהם חוות דעת הנדסית (שהתקבלה לפני שחתמו על ההסכם), שלפיה יש נזק משמעותי לעמודי היסוד של המבנה. התובעים טענו שהמוכרת ידעה את חומרת המצב עוד לפני ההסכם עוד טענו שכל דיירי הבניין ידעו על מצב הבניין ודיבורו על כך, אך המוכרת העלימה זאת מעיניהם.
בהקלטות סיפרה המוכרת שהמבנה במצב גרוע ושהיא לא סיפרה להם על כך בעצת מהנדס ועורכת דין שעמם התייעצה. התובעים טענו כי אילו היו מודעים לעובדות הם לא היו רוכשים אותה.
לטענת המוכרת לא התכוונה לרמות והמבנה מורכב משני חלקים, והחיזוק שנדרש הוא מתחת לחלק הימני של המבנה, בעוד הדירה נמצאת בחלק השמאלי. היא גם ציינה שהתובעים ערכו כל בדיקה אפשרית לדירה, לבניין ולסביבה. היא טענה שהמצב הפיזי והתחזוקה השוטפת של הבניין סטנדרטיים ותואמים את גיל המבנה.
השופט ציין שעסקאות רכישה וחוזי מכר זוכים לטיפול מיוחד בשיטת המשפט. כך שבשנים האחרונות השתנה העיקרון השולט בחוזים אלה מעיקרון של "ייזהר הקונה" לעיקרון של "ייזהר המוכר". משמע האחריות עוברת למוכר.
לפי השופט, התובעים הוכיחו שהנתבעת מכרה להם דירה בבניין שהתגלו בו פגמים וליקויים מהותיים. עוד הוכח שהיא לא גילתה להם עובדה זו אף שהייתה ידועה לה לפני חתימת ההסכם.
בפסק הדין צוין כי על הליקויים ניתן ללמוד מכלל חוות הדעת שהוגשו בתיק, לרבות זו של המהנדס מטעם המוכרת. לפי הממצאים, נכון למועד החתימה סבל הבניין מבעיות הנדסיות וקונסטרוקטיביות חמורות שהעמידו אותו ואת כל הדירות הממוקמות בו בסיכון.
השופט הבהיר שהמוכרת ידעה על סכנות הבניין או שלפחות בחרה לעצום עיניים. מסקנתו נבעה בין היתר מהקלטות הסתר. כמו כן ניכר שהנתבעת ביקשה באופן מלאכותי להפריד בין מצבו הרעוע של הבניין והבעיות שהתגלו ביסודותיו לבין הדירה שמכרה לתובעים.
לכן בית המשפט קיבל את התביעה והצהיר שהסכם המכר שנחתם בין הצדדים מבוטל. הנתבעת חויבה לשלם לתובעים הוצאות בסך 7,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
חוק המכר – איך להבטיח את כספי רוכשי הדירות