"זה לא בלתי סביר שנגיע במחצית הראשונה של 2023 לסביבת ריבית הגבוהה מזו שצוינה בתחזית חטיבת המחקר האחרונה – 3.5%". כך אמר נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, בכנס השנתי של אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר.
פרופ' ירון הסביר את הצעדים שנקט בנק ישראל ואיפה הוא רואה את האינפלציה בעתיד.
לדבריו, "האינפלציה בישראל מצויה מעל הגבול העליון של היעד, ועומדת בשנים-עשר החודשים האחרונים על 5.1%. עם זאת, האינפלציה בישראל נמוכה משמעותית מהאינפלציה במרבית המדינות המפותחות. בניכוי אנרגיה ומזון, המרחק של האינפלציה בישראל מזו של המדינות המפותחות קטן. בפירוק רכיבי האינפלציה, ניתן לראות כי קצב העלייה של הרכיבים הלא-סחירים במדד עלה. לסעיף הדיור תרומה ניכרת לעלייה זו. גם קצב העלייה השנתי של הרכיבים הסחירים עלה, גם בעקבות היחלשות השקל – כמו שאר המטבעות בעולם – בחודש אוקטובר, וגם בהשפעת תרומה חריגה יחסית של נסיעות ישראלים לחו"ל.
"במבט קדימה, בחודשיים-שלושה הקרובים אנחנו צפויים להמשיך ולראות מדדים גבוהים, סביר שאף יותר מהנתון הנוכחי. חשוב לזכור כי האינפלציה היא תהליך, ויש להסתכל על התמונה הכללית, ולא על חודש כזה או אחר. להערכתנו, ולהערכת הפעילים בשוק ההון והחזאים – האינפלציה צפויה לרדת באזור סוף הרבעון הראשון של 2023, ולשוב לכיוון מרכז היעד בקיץ. הנגיד הדגיש כי למדיניות מוניטרית לוקח זמן לפעול. "אנחנו נמצאים כבר כעת בריבית ריאלית חיובית, ובסביבה מרסנת. עם הזמן נתחיל לראות את השפעת הריבית על הכלכלה", אמר.
בהמשך דבריו התייחס הנגיד גם להסכמי השכר במגזר הציבורי. לדבריו, "עפ"י נתוני חודש אוגוסט – הנתונים הרשמיים המעודכנים ביותר – השכר הממוצע במשק עולה ומצוי מעל מגמתו טרום המשבר. עם זאת, במונחים ריאליים הוא מצוי כעת בסביבת המגמה החזויה על בסיס מגמת טרום המשבר. אם נפרק את נתוני הממוצע למגזרים השונים במשק, נגלה כי עליית השכר במשק נובעת מהמגזר הפרטי, ובפרט ממגזר ההייטק. כלומר, בעוד שעובדי סקטור ההייטק זכו לצמיחה ניכרת בשכר, השכר הנומינלי של המגזרים האחרים במשק נותר יחסית יציב, ואף נשחק בשנה האחרונה בעקבות עליית האינפלציה.
"כידוע לכולכם, עם הקמת הממשלה החדשה, צפויים להתחדש מרבית הסכמי השכר במרבית המגזר הציבורי. ההסכמים הללו מגיעים לאחר שבשנים האחרונות נוצר פער גדול בין עליית השכר במגזר העסקי – גם ללא ההייטק שעלה בחדות – לבין עלייה מתונה יותר במגזר הציבורי. הסכמי השכר יכסו הן את השנים מ-2020-2022, שבהן חידוש ההסכמים נדחה, וסביר להניח כי יכסו גם מספר שנים קדימה. בהקשר זה חשוב לשים לב שהאינפלציה הממוצעת לאורך 2020 עד 2022 הייתה בסביבות 2%, למרות נתון הקצה הגבוה. בנוסף, הציפיות קדימה הן להתמתנות לעבר מרכז היעד. חשוב שנתון הקצה לא יהווה עוגן להסכמים בראיה קדימה. הספרות הכלכלית גדושה בתיאורים – אנליטיים ואמפיריים – של הקשר בין שכר ואינפלציה. בתקופות בהן האינפלציה גבוהה, עליית שכר שאינה מווסתת עלולה להוביל ל"ספירלה" בה המחירים והשכר גדלים בקצב מהיר, ויציבות המחירים מתרחקת. המבוגרים שבינינו יזכרו כיצד מנגנוני ההצמדה הקשיחים שפכו שמן על מדורת ההיפר אינפלציה בשנות ה-80. אנו בבנק ישראל מתמקדים בהפחתת האינפלציה, בניסיון להשיג זאת עם פגיעה קטנה ככל שניתן בתעסוקה.
"לכן, חשוב שהסכמי השכר לא יכללו הרחבה ניכרת בשנה הקרובה. זאת הן ברכיב הפיצוי הרטרואקטיבי, והן בבסיס השכר לשנים הבאות. חשוב לי לציין – אנחנו לא מתעלמים מהצורך לייצר פיצוי עבור עובדי המגזר הציבורי ששכרם נשחק. אנו מבקשים לעשות זאת בשום שכל, בצורה שלא תאיץ את האינפלציה בהמשך.
"כך למשל ניתן לייצר מנגנוני פיצוי, מבלי לייצר מנגנוני הצמדה קשיחים שעלולים להשפיע לרעה על האינפלציה:
- דרך אחת היא לקבוע מראש הסכם לטווח קצר, שיכלול התייחסות לתקופה האחרונה ופיצוי מתון על התקופה שחלפה מפקיעת ההסכם הקודם – תוך הסכמה לדון בהסכם לטווח ארוך יותר בתחילת 2024 – כשתמונת האינפלציה תתברר.
- אפשרות נוספת היא לחתום על הסכם לטווח ארוך יותר, אבל תוך הפנמת תמונת האינפלציה הצפויה (וההיסטורית) וחשוב לא פחות – פריסת התשלומים, לרבות הרכיב הרטרואקטיבי, באופן הדרגתי.
"לסיכום", הדגיש הנגיד, "חשוב שהסכמי השכר שייחתמו על ידי הממשלה הקרובה לא יכילו מנגנוני הצמדה קשיחים ארוכי טווח שעלולים לפגוע בחזרת המשק לסביבת יציבות מחירים".