סוכני הביטוח רוצים להמשיך לגבות תגמול על גובה דמי הניהול שלוקחים מהלקוח – ופנו לבית המשפט, בטענה כי "הממונה על שוק ההון גורמת לאי ודאות בשוק".

התאחדות חברות לביטוח חיים הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב המרצת פתיחה על רקע נייר עמדה פרשני, תחת השם "עמדת ממונה: תשלום גוף מוסדי לבעל רישיון" שהוציאה הממונה על הביטוח ביום 18.1.2015.

לטענת ההתאחדות, נייר העמדה גרם לאי ודאות מוחלטת בתחום השיווק בענף החיסכון הפנסיוני, ולכן, היא מבקשת מביהמ"ש להכריע לגבי פרשנות המפקחת על הביטוח ולהעניק לה סעד הצהרתי שיקבע, כי תגמול הנגזר מדמי הניהול כשלעצמו אינו אסור על-פי דין, וכי אין ולא היה בעצם התקשרותם של הגופים המוסדיים בהסכמים, שכוללים תגמול הנגזר מדמי הניהול, משום הפרה של חובה כלשהי על-ידי הגופים המוסדיים.

כלל ביטוח על נייר העמדה: "עשויות להיות השלכות עלינו ועל החיסכון הפנסיוני במשק"

לטענת ההתאחדות, בנייר העמדה, קבעה הממונה בדרך של פרשנות שגויה, ומבלי שקיימת הוראת חוק התומכת בעמדתה, כי נאסר על הגופים המוסדיים לשלם לסוכנים הפנסיוניים תגמול הקשור בדרך כלשהי לדמי הניהול שהלקוח ישלם.

המרצת הפתיחה מפרטת, כי אי הודאות שגורם נייר העמדה, נובע, בין השאר, מכך שלטענת ההתאחדות: נייר העמדה כולל אמירות מרחיקות לכת, שמעולם לא נאמרו קודם ע"י גורם כלשהו, ואף ההיפך – אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון (האגף) קיבל לרשותו את החוזים הכוללים תגמול מדמי ניהול, ולא העלה כל טענה בנדון. באתר האינטרנט של האגף אף נכתב, באופן מפורש, שהסוכן הפנסיוני מקבל תגמול מתוך דמי הניהול, ולכן, הוא אינו אובייקטיבי.

הפניקס בתגובה לנייר העמדה: "לא ברורה בשלב זה השפעתו על החברה"

בנוסף סבורה ההתאחדות כי עמדתה של הממונה מנוגדת לדין הקיים. בעקבות ועדת בכר, הסדיר המחוקק את תחום הייעוץ והשיווק הפנסיוני. המחוקק יצר אבחנה ברורה ומודעת בין "יועץ פנסיוני" ל"סוכן פנסיוני". המחוקק אסר במפורש רק על יועץ פנסיוני, ולא הטיל איסור על סוכן פנסיוני, לקבל עמלה שתחושב באחוזים מדמי הניהול שגובה הגוף המוסדי. המחוקק אף "הבהיר", שהעדפה של מוצר פנסיוני, שבגין העסקה בו מקבל הסוכן הפנסיוני טובת הנאה, לא מהווה הפרה של חובותיו, ושטובת הנאה זו לא מהווה ניגוד עניינים.

ההתאחדות סבורה בנוסף כי עמדתה הפרשנית של הממונה מנוגדת לפסיקה מפורשת של בית המשפט העליון (בג"ץ 2030/12 הדר נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון). בפסק דין זה נקבע במפורש שסעיף 3 לחוק קופות הגמל עליו מבוסס נייר העמדה הפרשני כלל לא מטיל חובה על הגופים המוסדיים בעניין דמי הניהול, וכי זוהי זכותם של הגופים המוסדיים לפעול בהקשר זה כגופים כלכליים. בית המשפט העליון קיבל באותה פרשה את עמדתו הפרשנית של הממונה הקודם. כלומר, נייר העמדה הפרשני הנוכחי מהווה היפוך של הפרשנות שהוצגה בבית המשפט העליון על-ידי הממונה בעבר.

בנוסף כותבת ההתאחדות כי  עמדת הממונה נוגדת עקרונות כלכליים בסיסיים בכך שהיא דורשת מהגופים המוסדיים להפריד את הוצאות השיווק העיקריות (עמלות הסוכנים), מההכנסה (דמי הניהול) ולאבד את הגמישות העסקית הנדרשת להתמודדות בשוק התחרותי של שיווק החיסכון הפנסיוני. הממונה אף קבעה שהגופים המוסדיים (שחלק גדול מהם חברות ציבוריות) אינם צריכים לתת בשיקוליהם כל משקל לרווחיהם.

"למרות האצטלה הפרשנית, מחייבת עמדת הממונה תיקון רוחבי של כל ההסכמים בין הגופים המוסדיים לבין הסוכנים הפנסיוניים, תוך אפשרות של הפרת הסכמים קיימים ותוך צורך לקבוע הגנות כנגד הפסד שעלול לנבוע מניתוק הקשר בין הוצאות העמלה להכנסות מדמי הניהול – מה שעלול דווקא לפגוע בתחרות, לצמצם חלק מההנחות בדמי ניהול ולהעלות את דמי הניהול הממוצעים;
בסופו של דבר נייר העמדה פוגע בגופים המוסדיים, ללא אחיזה בדין, ואיננו מקדם את עניינם של צרכני החיסכון הפנסיוני.המרצת הפתיחה הוגשה לאחר נסיונות הידברות והתכתבות ארוכה בין הצדדים, ולאחר שלטענת ההתאחדות התברר כי אין להתאחדות כל מוצא אלא לפנות לעזרת בית המשפט בנדון", כותבת ההתאחדות של החברות לביטוח חיים.

"גם אם הממונה סבורה שהפרקטיקה הקיימת אינה מתאימה, הסדרת הנושא צריכה להיעשות בדרך המקובלת של תיקון החקיקה, ולא בדרך של פרשנות משפטית מאולצת ושגויה המטילה רבב בגופים המוסדיים שלא בצדק, בכל הכבוד", נכתב.