בסקירה היומית של אמיר כהנוביץ, הכלכלן ראשי של בית ההשקעות אקסלנס נכתב כי הצמיחה ברבעון הרביעי של 2020 (6.3%) הייתה גבוהה משמעותית מהתחזיות (3.7%-). אחד התירוצים היה שהיא "גנבה" צריכה מ-2021 בשל הקדמת רכישת רכבים (לחסוך את "המס הירוק"), כשללא מיסי יבוא (המשקפים בעיקר מיסים על רכבים) הצמיחה ברבעון הרביעי יורדת מ-6.3% ל-2.7%. טיעון אחר הוא כמובן ההוצאה הממשלתית שהמשיכה להתרחב ב-2020 ב-2.4%, על בסיס חובות מהעתיד – כלומר גניבת צמיחה מהעתיד! אבל אם מחפשים גנבים אז 2020 היא בכלל הקורבן! נתחיל בזה שגם 2019 "גנבה" ממנה צריכת רכבים (בשל עליה דומה במס הירוק גם בינואר 2020) – הגונב מגנב פטור. אבל הגניבה הגדולה באמת משנת 2020 היא היעלמות צריכה פרטית בהיקף של 9.4% מהתוצר. זו לא הייתה ירידת צריכה שנבעה, כמו במשברים קודמים, מירידה בהכנסה המצרפית של משקי הבית, אלא צריכה שנמנעה ממנה בגלל סגרים והגבלות – השמיים, הקניונים, גני האירועים, הכבישים (דלק), המלונות ועוד… הצרכנים, עם כל האהבה לאמזון ואליאקספרס, חסכו צריכה. כלומר 2020 אולי גנבה מעט רכבים מ-2021 והוצאה ממשלתית משנות ה-20, אבל בנטו היא נשדדה!
נתוני הצמיחה החזקים אתמול התאימו לטרנד הרפלציוני בשווקים והתבטאו בעיקר בזינוק תשואות האג"ח. אבל קרה אתמול משהו חריג- וול-סטריט נפגעה פתאום מגורם לא ברור ומחקה את העליות המוקדמות, מה שהעלה תהיות לגבי בריאותה ולגבי התמחור היחסי שלה לאג"ח:
תשואות האג"ח הארוכות מזנקות ואלה ל-10 שנים בארה"ב קפצו אתמול בחדות ל-1.3%, מגמה שהמשכה תביא אותן מהר מהצפוי לאפס, כן לאפס – העליה החדה בתשואות האג"ח הארוכות נמשכת, הצדקת תמחור שוק המניות נעשה מאתגר מיום ליום והצדקת התמחור של אג"ח בדירוג זבל, שירדו לאחרונה לקידומת תשואות 3, הופכת ליצירתית במיוחד. אבל לא רק תמחור השוק 'עולה על הגריל', אלא גם יכולת הממשלות להמשיך לספק שירותים בעתיד בזמן שעלות הריביות על החובות שלהן עולה.
מגמת ירידת התשואות הרב שנתית שאנו בתוכה כבר 40 שנה מעולם לא באמת היתה יציבה ולמעשה ירידת המדרגות המשמעותיות ביותר הגיעו דווקא אחרי תקופות של עליית תשואות חריגה, כשזאת חנקה בשלב מסוים את הכלכלה והאיצה התהפכות תשואות פתאומית ומהירה. כלומר, התחנה הבאה של רכבת התשואות יכולה להיות 1.5% וגם 1.8%, אך ככל שתעלה יותר גבוה כך גם עוצמת הנפילה לאפס תהיה להערכתינו מהירה וקצרה יותר.
השילוב של עליית סביבת האינפלציה הצפויה מעל לאפס, קריסת שיעור האבטלה במשק במחצית השנייה של ינואר ל-3.9% וכעת התוצאה המדהימה של הצמיחה ל-2020 (למרות שלושה סגרים), יאתגרו את היכולת של בנק ישראל להמשיך להצדיק המשך הרחבה מונטרית ועדיין, להערכתינו, הוא יבחר בכל מחיר להיתלות בגורמים שתומכים בה, בניהם סביבת האינפלציה הנמוכה אבסולוטית, השקל המתחזק, עליית החובות הממשלתיים, שיעור החל"תים הגבוה והחולשה העולמית. כך שאנו לא רואים את מתווה העלאות הריבית שמגולם בשנים הקרובות מתממש.