בשנת 2008 היתה מהפכה בשוק החיסכון הפנסיוני – נכנס לתוקף צו פנסיה חובה שמחייב את העובדים ומקומות העבודה שלהם להפריש כספים לפנסיה. אנשים שלא חסכו לגיל פרישה, התעוררו לבוקר חדש, מעכשיו זה ישתנה, מעכשיו המעביד גם מפריש, מעכשיו מתחילים לצבור לפנסיה.
קרוב ל-1 מיליון חוסכים חדשים לפנסיה נכנסו למעגל החיסכון הפנסיוני בעקבות פנסיית החובה, ובהתאם לחוק ההפרשות הוגדלו על פני השנים. אלא שהחוסכים האלו, נקרא להם ה"חוסכים השקופים" הם אנשים ללא כח פוליטי, אין להם וועד חזק, אין להם חברים בתקשורת, הם לא יוצאים להילחם על תנאים וזכויות, הם יוצאים בבוקר לעבודה ולא מתעסקים בכמה דמי ניהול לקחו להם. המעביד נתן פנסיה, יופי תודה רבה, מי חושב על דמי הניהול. וזאת בעיה – 1 מיליון איש של חוסכים בלי כח בלי התארגנות, ממקומות עבודה קטנים ובינוניים משלמים לגופי הפנסיה במקרה הטוב קצת פחות מדמי הניהול המקסימיליים, במקרה הרע את דמי הניהול המקסימליים העומדים על 6^ מההפקדות החודשיות (דמי ניהול על ההפקדות) ו-0.5% על הצבירה (היקף הפנסיה המנוהלת).
זאת ועוד – פנסיה חובה זה נהדר (עם דמי ניהול נמוכים) , אבל לא למי ששובר את הפנסיה לפני הפנסיה. חלק לא קטן מהחוסכים שנכנסו למעגל ב-2008 נאלצו לשבור את החיסכון הזה (התפטרות/פיטורים ממקום עבודה, מצב כלכלי ועוד), ואז הם נאלצו לשלם 35% מס על הסכום הנמשך.

על פי חוק, יש קנס של 35% על חסכונות למי שמושך לפני גיל פרישה ולא לקצבה שוטפת. ואז, לאותם אנשים אלו, די ברור שהפנסיה לא ממש עזרה, לא ממש הועילה. הם חסכו באופן שוטף לצד חיסכון המעביד, לקחו להם דמי ניהול גבוהים, ואז כשהם נאלצו לשבור את החיסכון, לקחו להם קנס של 35%. על פי ההערכות מדובר ב-5% עד 10% ששוברים את החיסכון בשנים הראשונות.