השווקים קידמו את פניה של הודעת הריבית של הפד בערב יום העצמאות של ישראל בזינוקים חדים, אלא שאלה התחלפו בצניחה ביום המסחר שלמחרת. מה גרם לפליק-פלאק הקיצוני בשווקים בעקבות הודעת הריבית של הפד? אורי גרינפלד, האסטרטג הראשי של בית ההשקעות פסגות, מנסה לענות.

לדבריו, התגובה המיידית להעלאת הריבית של הפד היתה אנחת רווחה של המשקיעים ועליות שערים חדות. על פניו, נדמה היה שהסיבה העיקרית לכך היתה שיו"ר הפד ג'רום פאואל הוריד מהשולחן את האפשרות להעלאות ריבית של 75 נ"ב בחודשים הקרובים ובכך למעשה הפחית את הלחץ על השווקים. בפועל, וכפי שהשוק כנראה הבין רק אחרי לילה של שינה טובה, פאואל אולי הבטיח אבל לא הבטיח לקיים. לא צריך ללכת רחוק בדפי ההיסטוריה כדי לראות שתחזיות הפד לא מתקיימות לעיתים קרובות ושציפיות השווקים הן אינדיקטור טוב יותר לחיזוי מאשר ההצהרות של פאואל וחבריו.

גם אחרי ההודעה של פאואל, החוזים העתידיים עדיין מתמחרים הסתברות של 24% להעלאה של 75 נ"ב ביוני, הסתברות שכנראה תעלה אם הציפיות האינפלציוניות יעלו. אגב, אין בכך שום דבר שמוריד מיכולתם וכישוריהם של חברי הפד שכן פונקציית המטרה שלהם היא לא לחזות מה יהיה אלא לנסות ולהשפיע על הציפיות של המשקיעים כדי לכפות על השוק את רצונם.

מכיוון שהפד מנסה להילחם באינפלציה ובעיקר בציפיות האינפלציה, הוא צריך לשמור לעצמו את היכולת להפתיע את השווקים. אם השווקים מצפים להעלאות ריבית של 75 נ"ב אז כדי להפתיע אותם הפד יצטרך להעלות את הריבית באופן חד יותר. לעומת זאת, אם פאואל אומר שהריבית לא תעלה ב-75 נ"ב, יהיה לו קל יותר להפתיע אם הוא יהיה חייב לעשות זאת. למי שהממבו ג'מבו הפסיכולוגי על ציפיות והכוונה עתידית הוא לא כוס התה שלו נציין עוד שני גורמים שהיו משמעותיים להערכתנו בהפנמה של השווקים שהודעת הפד היא לא חדשות טובות.

קדימון: הבנק האנגלי מעריך מיתון ב-2023

ראשית, הודעת הבנק המרכזי באנגליה ביום חמישי היוותה סוג של קדימון להודעות הפד העתידיות והכילה למעשה את כל מה שהשוק חושש ממנו. ה-BOE אמנם העלה את הריבית רק ב-25 נ"ב אבל לפי ההודעה הוועדה המוניטרית האנגלית לא מגובשת כאשר שני חברים רצו להעלות ב-50 נ"ב ושניים אחרים בכלל חשבו שאין טעם לאותת על העלאות נוספות בעתיד. יתרה מכך, הבנק האנגלי גם שם לראשונה על השולחן באופן ברור את המיתון ומעריך שהצמיחה ב-2023 תהיה שלילית. גם תחזיות הפד יעודכנו כלפי מטה ויראו כנראה שלהעלאות הריבית יש מחיר כואב בכלכלה.

שנית, החלטת הפד להעלות את הריבית לאט יותר (שוב, לכאורה) היא לא בהכרח חדשות טובות לשווקים שכן לפעמים לאט יותר זה גם לאט מדי. ציפיות האינפלציה בטווחים הארוכים עלו לאחר הודעת הפד. עלייה זו מלמדת על כך שהשווקים חוששים שהעלאת ריבית איטית מדי לא תצליח לעצור את האינפלציה בזמן והריבית פשוט תהיה גבוהה למשך זמן ארוך יותר. במילים אחרות, ייתכן בהחלט שהעלאות ריבית חדות וריקון השוק מהאוויר החם שבו עדיפות על העלאות ריבית מתונות והיוותרות במצב שבו יש אלטרנטיבות סולידיות ראויות לאורך זמן. השינויים במבנה העקום מלמדים שאכן מדובר בחשש לגיטימי בעיני השווקים. לפי עבודה שג'יי פי מורגן הוציאו בשבוע שעבר, 93% מהשינויים בתלילות העקום בחצי השנה האחרונה הובלו על ידי התשואה לשנתיים. מדובר כמובן על מסקנה הגיונית מאוד שכן השאלה שהמשקיעים שאלו את עצמם רוב הזמן היתה כמה מהר הריבית תעלה ולא מה היא תהיה בטווח הארוך. לעומת זאת, בימים שלאחר הודעת הפד, עליית התשואות הובלה על ידי התשואות הארוכות והעקום נהיה תלול יותר. שינוי כזה מלמד שהשוק למעשה מאבד אמון ומעריך שהריבית תגיע לרמה גבוהה יותר בטווח הבינוני כי הפד יתקשה לעצור את האינפלציה.

בשורה התחתונה, הפד נתן לשווקים כביכול מתנה ביום רביעי כאשר הודיע שהעלאות הריבית יהיו של 50 נ"ב "בלבד", אבל עם מתנות כאלו הביטוי "שונא מתנות יחיה" מקבל משנה תוקף.

 דו"ח התעסוקה ועתיד האינפלציה

באשר לדו"ח התעסוקה במשק האמריקאי, אומר גרינפלד כי השכר השעתי רשם באפריל עלייה של 0.3%, עלייה שהיתה מתונה יותר מהצפי. לא רק זאת אלא שלמעשה כבר מספר חודשים שנרשמת האטה בקצב העלייה בשכר בארה"ב. למעשה אם נסתכל על השינוי בשכר בשלושת החודשים האחרונים אז נראה שמדובר על גידול של 3.7% (במונחים שנתיים), זאת לעומת גידול של 5.5% ב-12 חודשים האחרונים.

במילים אחרות, גם אם המצב הנוכחי בשוק העבודה יישמר אז שככל שהזמן יעבור קצב הגידול השנתי בשכר ילך וירד. לא מדובר על מגמה שצריכה להפתיע שכן הקיצבאות מהממשל הסתיימו לפני כמה חודשים והחסכונות של הציבור נאכלים תוך כדי עליית מחירים. כתוצאה מכך יותר ויותר אנשים חוזרים לחפש עבודה והלחץ על השכר נשחק. גם הירידה בשיעור ההשתתפות שנרשמה באפריל מגיעה בעיקר מקבוצת הגילאים 24-16, כלומר לא מגילאי 64-25 שבדרך כלל מהווים את כוח העבודה העיקרי כך שניתן להניח שמדובר על אירוע שאינו מלמד על הכלל. באופן טבעי, ירידה בלחצי השכר תתורגם בשלב כלשהו גם לירידה בלחצי האינפלציה (בפיגור של 4-2 רבעונים) שמגיעה מצד הביקוש כך שמדובר על חדשות טובות לפד שיוכל כנראה להוריד את הרגל מדוושת הבלם מתישהו במהלך 2023.

אגב, גם בצד ההיצע נדמה שישנם יותר ויותר סימנים להפחתת הלחצים האינפלציוניים. סעיפי הקורונה תרמו חלק גדול מהאינפלציה שאנו רואים היום בארה"ב ובשאר העולם. למעשה, מספיק שמחירי הרכב, השינוע והאנרגיה יפסיקו לעלות כדי שהאינפלציה תקטן בכ-4%. בינתיים, מדד מנהיים למחירי הרכבים מיד שנייה רשם באפריל ירידה שלישית ברציפות, מה שמאותת על כך שהאינפלציה יכולה להישחק באף יותר מ-4% דרך צד ההיצע. יתרה מכך, ההערכה היא שקצב ירידת מחירי הרכבים ילך ויגבר ככל שעלות האשראי תעלה והמחסור בשבבים וברכבים ייפתר, מה שעשוי להחזיר את האינפלציה לאזורים נוחים מבחינת הפד, בוודאי אם גם צד הביקוש יראה התמתנות וההאטה במשק תימשך. לכן, בפסגות חוזרים על הטענה לפיה העלאות הריבית של הפד ייעצרו מוקדם יותר מכפי שהשוק מעריך כרגע וכי בטווח הבינוני המגמה השלילית בשווקים תתהפך.