תעודות הסל נולדו על רקע ההנחה שלא ניתן להכות את המדדים. הרציונל הוא פשוט, במקום לנהל את הכסף באופן אקטיבי – ישירות או דרך ניהול כספים אקטיבי, בעיקר בעזרת קרנות נאמנות אקטיביות, תבחרו תעודת סל מתאימה ותקלו את המדד. ולמה זה טוב? כי בסופו של דבר כולם מתכנסים לבנצ'מרק, למדד. אולי יש איזה מנהל קרן שנותן יותר במך תקופה מסוימת, אבל מחקרים תומכים בכך שאין תשואה עודפת על פני זמן, אין ארוחות חינם, ולכן – כל שעוקב אחרי מדד הייחוס הוא הדרך הנוחה ביותר להשקיע. זה יכול להיות קרן מחקה וזו יכולה להיות תעודת סל. זה לא חד וחלק, מהצד השני, התומכים בניהול אקטיבי מנפנפים במחקרים שמראים שיש כאלו שמכים את השוק לאורך זמן, אבל בעולם ענף תעודות הסל מנח, וגם אצלנו, הוא צומח בקצבים מהירי העולים על קצב הגידול בתעשיית קרנות הנאמנות.

נכון לינואר 2013 (בוף החודש) תעשיית קרנות הנאמנות הוותיקה והגדולה מנהלת מעל 174 מיליארד שקל ותעיית תעודות הסל שצומחת בקצבים גבוהים יותר מנהלת 74.3 מילירד שקל.

בראש תעשיית תעודות הסל עומדת קסם עם היקף כספים מנוהל של 24.2 מיליארד שקל, אחריה תכלית עם 2.2 מיליארד שקל, והשלישית היא פסגות.

פסגות רכשה את חברת תעודות הסל של מיטב תמורת 153 מיליון שקל, ובכך היא הפכה לחברה השלישית בגודלה בתעשיית תעודות הסל עם היקף נכסים מנוהל של 21.3 מיליארד שקל. המכירה של מיטב, נזכיר, היא בעקבות המיזוג בין מיטב ודש והחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה  לאשר את המיזוג כפוף לכך שאחד הגופים ימכור את חברת תעודות הסל. לדש יש את תכלית, למיטב את מיטב תעודות סל שנרכשה למעשה מכלל (אז היא נקראה מבט תעודת סל).  

אחרי הרכישה, יהיה די צפוף בצמרת תעודות הסל, כששלוש החברות יחזיקו ביחד 91% מהתעשייה – קסם 32.5% מהיקף הנכסים המנוהלים בתעודות הסל; תכלית עם 29.9% מהיקף הנכסים המנוהלים ופסגות שלפני הרכישה היתה לה פעילות בהיקף של 10.5 מיליארד שקל רוכשת את מיטב תעודות סל שמנהלת כ-10.8 מיליארד שקל ומגיעה להיקף נכסים מנוהל של 21.3 מיליארד שקל – 28.7% מהיקף השוק.

השאלה, אם צפוף בצמרת זה טוב או רע לציבור, ולא בטוח שיש תשובה ברורה. מצד אחד, השלוש האלו יכולות להמשיך ולהתחרות בצורה אגרסיבית ביניהן וזה יהי לטובת הציבור. מצד שני, המצב הזה יכול לשרת את החברות – הן כבר הגיעו ליעד, הן שולטות יחדיו בשוק צומח, למה להתחרות באגרסיביות? הגיע הזמן ליהנות מרווחים מוגברים.  ימים יגידו איך יראה השוק הזה, נקווה שלא כמו בשוק התקשורת שבו שלוש חברות גדולות חילקו ביניהן את השלש כמעט שווה בשווה במשך שנים, עד שהגיעה התחרות (דרך הרגולציה) ופתאום הצרכן מקבל את אותו השירות בחצי מחיר (ואפילו פחות מכך).

בנוסף לשלוש השחקניות האלו, גם להראל תעודות סל יש פעילות בהיקף של 6.6 מיליארד שקל  – 8.9% מהיקף השוק. מנורה מבטחים ניסתה לרכוש את מיטב תעודות סל, אבל נסוגה מהמשא ומתן.

הרכישה של פסגות נעשית במחיר שנראה נמוך – 0.7% על היקף הנכסים (אחרי שמפחיתים את ההשקעה בגין ההון העצמי) זאת כנראה בגלל מרכיב גבוה של תעודות פיקדון שמניבות דמי ניהול נמוכים וכן הן תנודתיות מאוד בהיקף הנכסים, כאשר השוק מתאושש, הציבור מעדיף למכור תעודות פיקדון (ונכסים סולידיים אחרים) ולהגביר את ההשקעות הפחות סולידיות, היותר מסוכנות (שעשויות  להניב תשואה גבוהה יותר)

הרווחים של חברות תעודות הסל מגיעים ממספר מקורות. המקור הראשון אך כנראה לא העיקרי הוא דמי הניהול. להבדיל מניהול של קרנות נאמנות אקטיביות, כאן הניהול הוא פסיבי, אוטומטי, ובהתאמה הדמי ניהול נמוכים. מקור נוסף לרווחים הוא עשיית השוק בתעודה – המנפיק הוא גם עושה השוק ולכן הוא מזרים תמיד ביקושים והיצעים, אבל במחיר שונה במעט מהשווי ההוגן של התעודה. הוא אחראי על הסחירות בנייר, אך בתמורה הוא נהנה מיכולת למכור מעט מעל המחיר ההוגן, או לקנות במעט מתחת למחיר ההוגן – ההפרשים האלו מסתכמים לרווחים גבוהים.

חוץ מזה, עוסקים תעודות הסל גם בהשאלה של ניירות ערך. בתיקים שלהם יש ניירות ערך שמרכיבים את המדד והן הרי מחויבים לספק את תשואת המדד באופן מוחלט, כך שאין להם צורך לסחור בניירות אלו. זו השקעה מבחינתם לטווח ארוך (אלא אם הנייר יצא מהמדדים, או שהמשקל שלו במדד השתנה) ולכן התעודות משאילות ניירות לגופים שונים, על ההשאלה הזו הן גובות ריבית/ תשואה.