3.2% תוצר, כ-71.8 מיליארד שקל, הוא הגירעון המצטבר ב-12 החודשים שהסתיימו בספטמבר, לפי נתוני החשבת הכללית במשרד האוצר. הגירעון הנע הזה מחושב על 12 החודשים האחרונים ולא על השנה הקלנדרית, ולכן הוא מנטרל את התנודות של חודש בודד. בסוף דצמבר שני המדדים מתלכדים. מינואר עד ספטמבר הסתכם הגירעון בכ-29.5 מיליארד שקל, פחות ממחצית 56.3 מיליארד השקלים שנרשמו בתקופה המקבילה אשתקד. ההכנסות מתחילת השנה הגיעו ל-457.1 מיליארד שקל, עלייה של כ-10.4%, וההוצאות עלו ב-3.4% והגיעו ל-486.6 מיליארד.

בלידר שוקי הון מעריכים שהשנה תיסגר בגירעון של כ-4% תוצר, מתחת ליעד של 4.9% שקבע האוצר. לפי הכלכלן הראשי של בית ההשקעות, יונתן כץ, את הפער מהיעד מסבירה בעיקר גביית מס חריגה מאנבידיה, ולא קיצוץ בהוצאות. בתוצר של כ-2.2 טריליון שקל, גירעון של 4% הוא כ-90 מיליארד שקל, ויעד של 4.9% הוא כ-110 מיליארד. ההפרש, כ-20 מיליארד שקל, הוא חוב שהמדינה לא תצטרך לגייס, כמעט פי שניים מהמס השנתי שכץ מייחס לאנבידיה. התחזית לסוף השנה גבוהה מהגירעון הנוכחי מסיבה עונתית: בדצמבר משרדי הממשלה מנצלים בדרך כלל את יתרות התקציב, וההוצאה קופצת. בספטמבר עצמו נרשמו הכנסות של כ-47 מיליארד שקל מול הוצאות של כ-57 מיליארד, וחלק מתשלומי המס נדחו לתחילת אוקטובר בגלל החגים.

כץ אומד את המס שאנבידיה משלמת בכ-7.5% מהיצוא נטו שמיוחס לפעילותה בישראל, כ-2.5 מיליארד שקל לרבעון, כלומר כחצי אחוז תוצר בשנה ואולי יותר במחצית השנייה. האומדן נשען על החשבונאות הלאומית, ובעיקר על סעיף שהלמ״ס מכנה ייצור בחו״ל: החברה רשומה ומפתחת בישראל, והשבבים עצמם מיוצרים ונמכרים מחוץ לה. הסעיף הזה זינק אשתקד בכ-74%, וברבעון הראשון השנה הגיע ל-8 מיליארד דולר, אחרי שנים שבהן עמד סביב 2 מיליארד לרבעון.

אותו סעיף משנה גם את נתוני הצמיחה. לפי הפירוק של כץ, הצמיחה אשתקד הייתה 3.5%, ובלי הייצור בחו״ל 2.1%. מהרבעון השני של 2024 ועד הרבעון השני השנה צמח התוצר הרשמי ב-10%, ובלי אנבידיה וחברות דומות ב-6.6%. בלידר מצביעים גם על עלייה של 13.3% בגביית המסים מתחילת השנה. הפער מול 10.4% בהכנסות נובע מכך שהמספר הראשון מתייחס למסים בלבד, והשני לכלל הכנסות המדינה.

יחס החוב לתוצר עומד על כ-68.5%. תקציב הביטחון גדל מאוד מאז פרוץ המלחמה, ההוצאה האזרחית נמצאת בשליש התחתון של מדינות ה-OECD, ונגיד בנק ישראל מגדיר את השילוב של ביטחון, שירותים אזרחיים וחוב כאתגר הפיסקלי של הממשלה הבאה. בשוק האג״ח מזהים עלייה מתונה בפרמיית הסיכון של ישראל, הן בהשוואה לאג״ח של ארה״ב וגרמניה והן במחיר הביטוח מפני חדלות פירעון, על רקע עליית התשואות בעולם ואי הוודאות לקראת הבחירות.

לחוסכים, הגירעון רלוונטי בעיקר דרך אג״ח ממשלתיות. כשההכנסות ממסים גבוהות, האוצר יכול לגייס פחות חוב חדש, וזה תומך במחירי האג״ח. אם קצב המס מאנבידיה ייחלש, הגירעון עלול לחזור לכיוון היעד, היקף ההנפקות יגדל והתשואות עשויות לעלות. אג״ח ארוכה רגישה לכך יותר: באג״ח עם מח״מ של 8 שנים, עלייה של חצי אחוז בתשואה מורידה את המחיר בכ-4%. בפיקדון או בקרן כספית לטווח קצר ההשפעה זניחה. אפשר להשוות בין האפיקים במחשבון התשואה ובמחשבון פיקדון.

הסיכון שבלידר מסמנים הוא ריכוז. מס מחברה אחת יכול לרדת מהר כמו שעלה, אם הרווחים שלה ייחלשו או אם מבנה המס שלה ישתנה, ואז היעד של 4.9% יחזור להיות רלוונטי. מדינה שגבתה כ-10 מיליארד שקל בשנה מחברה אחת תצטרך למצוא להם מקור אחר.