עידן אזולאי, מנהל השקעות ראשי בבית ההשקעות אפסילון, מתייחס היום למסחר עד כה, וכותב כי "המסחר מושפע היום בעיקר מהתוכנית המוניטרית שהוצגה באירופה".

אזולאי מציין כי "התוכנית האגרסיבית תגרום לא רק לכך שהריבית תישאר אפסית לזמן רב, אלא שהתשואות על אגרות החוב תישארנה נמוכות. לדבר יש השפעה רבה על השווקים מאחר וזה יגרום למשקיעים להאריך את המחמים של תיקי האג"ח מאחר והתשואות בטווחים הקצרים והבינוניים ירדו באופן חד".

הריבית הנמוכה היא אולי מתאימה לנגיידם ברחבי העולם, אבל היא צפויה מתישהו וזה יכול לקחת עוד זמן רב, להיות נזק אדיר לשווקים הפיננסים. הריבית הנמוכה גורמת לניפוח של המכשירים הפיננסים, הרי כמות הכסף שמוזרמת להשקעות רק גדלה, ובאין אלטרנטיבות השקעה, ומחוסר ברירה (מצד מנהלי ההשקעות) הם ממשיכים להזרים את הכספים לאפיקים שהולכים ומתנפחים – זה מה שקורה למשל בתחום האג"ח הממשלתי בארץ – עד מתי? זה יכול לקחת שנים, בסוף זה נגמר.

בשוק הנדל"ן הגיבוי היום לדו"ח החצי שנתי של בנק ישראל. רוני כהן, מנכ"ל אלדר שיווק: "עוד הוכחה למדיניות הממשלתית השגויה": לדבריו, "הנה עוד הוכחה למדיניות הממשלתית השגויה שמנסה להוריד את מחיר הדירות במקום לדאוג להגדלת מלאי הדירות והסרת חסמים בירוקרטיים. הגיע הזמן שהממשלה תתייחס למסקנות נגידת בנק ישראל כדי למנוע שוב מצב של קיפאון וחוסר יציבות בענף".

אסף אנגל, מנכ"ל משותף בחברת אנגל-שביט: כוחות השוק יימצאו בהתאם את הפתרונות להורדת המחירים: "למעשה בנק ישראל נמצא באופן תמידי בקונפליקט שנע בין שני הכובעים אותם הוא חובש – מחד, מתפקידו להגן על משקי הבית על ידי הורדת מחירי הדיור ומאידך – מתפקידו להגן על המערכת הבנקאית בדיוק על ידי אי הורדת מחירי הדיור. האמירות הללו מבהירות עד כמה עמוק הקונפליקט בו הוא נמצא כשבסופו של דבר הוא מעדיף להגן על המערכת הבנקאית על פני הגנה על משקי הבית. לגופו של עניין אני סבור, כי תפקיד המדינה לשחרר חסמים בירוקרטים ולהגדיל את היצע הדירות. ככל שזה יקרה, הרי שאז כוחות השוק יימצאו בהתאם את הפתרונות להורדת המחירים".

בנק ישראל מפרסם היום את הדוח החצי-שנתי השני על יציבותה של המערכת הפיננסית המקומית, וניתוחיו מתייחסים לאירועים שהתרחשו עד אמצע דצמבר 2014.  פרסומו של דוח יציבות מעוגן בהגדרת אחת המטרות של בנק ישראל על פי חוק בנק ישראל, התש"ע-2010 – לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה – והוא מקובל בבנקים המרכזיים של המדינות המפותחות.

דוח היציבות הנוכחי כולל סקירה של הסיכונים ברכיביה השונים של המערכת הפיננסית – הבנקים, חברות הביטוח, הגופים המוסדיים והשווקים הפיננסיים – וכן התייחסות לסוגיית ההנפקות של חברות זרות בשוק אג"ח החברות הישראלי.

המערכת הפיננסית המקומית שמרה בחודשים האחרונים על יציבות חרף זעזוע ביטחוני מקומי וירידה בשיעורי הצמיחה, ועל אף סביבה עולמית מאתגרת, סביבה שהתאפיינה בחוסר ודאות רב מזה שנראה במחצית הראשונה של השנה. הדוח מראה כי שני הסיכונים העיקריים שהמערכת הפיננסית המקומית חשופה אליהם נותרו אלה שצוינו בדוח הקודם (מה-14 ביולי 2014), והוא מוסר עדכון על ההתפתחויות בכל אחד מהם:

1.. הסיכון המרכזי הנשקף ליציבותה של המערכת הפיננסית המקומית טמון בחשיפתם הגבוהה של המערכת הבנקאית ושל משקי הבית לשוק הדיור. ברבעונים השני והשלישי אמנם ניכרה האטה  בשוק הדיור – היקף העסקאות ירד ועליות המחירים המהירות נבלמו – אולם נראה כי ההאטה נבעה מהמתנה לתכניות השונות שהממשלה תכננה בשוק הדיור; העיכוב באישור התכניות, ולאחר מכן ההקפאה של חלקן עקב הקדמת הבחירות, הוליכו לקראת תום השנה להתחדשות הביקוש. למערכת הבנקאית חשיפה גבוהה למשכנתאות ולענף הבינוי והנדל"ן, והדירות מהוות חלק מרכזי בתיק הנכסים של משקי הבית. על כן, כפי שציין גם הדוח הקודם, המערכת הפיננסית חשופה לסיכון של ירידה חדה במחירי הדירות, אם כתוצאה מזעזוע (מקומי או חיצוני) שיוביל לעליית ריביות חדה ומהירה, ואם כתוצאה ממיתון שיפגע בהכנסות הלוֹוים. כל אחד מתרחישים אלו, או שילוב של שניהם, עלול להקשות על משקי הבית והקבלנים לעמוד בהתחייבויותיהם וכך לפגוע ביחסי ההון של הבנקים.

2. המערכת הפיננסית חשופה גם לתמחור חסר של הסיכונים בשוק אג"ח החברות, על רקע סביבת הריביות הנמוכה בישראל ובעולם – גורם שמשפיע על התמחור בשוק זה ובשוקי הנכסים בכלל. אמנם לאחר פרסום הדוח הקודם נבלמה מגמת הירידה במרווחים בשוק אג"ח החברות – ובדצמבר הם אף עלו, לצד עלייה מתונה בפער התשואות לעומת חו"ל – אולם רמת המרווחים עדיין נמוכה. במקביל חלה עלייה בגיוס החוב נטו של חברות ישראליות וכן גדל היקף הנפקות האג"ח של חברות זרות בבורסה בתל אביב.

הראל פיננסים מפרסמים הבוקר סקירה בעקבות הורדת תחזית הצמיחה של קרן המטבע העולמית. עפר קליין, ראש אגף כלכלה ומחקר בהראל ביטוח ופיננסים, כותב היום כי: "קרן המטבע הבינלאומית (IMF) עדכנה כלפי מטה את תחזית הצמיחה העולמית שלה ל-2015 ו-2016 ל-3.5 ו-3.7 אחוזים בהתאמה (לעומת 3.8% ו-4.0%), בשל צפי לצמיחה נמוכה יותר בגוש האירו, רוסיה, יפן וסין. על פי כלכלני הקרן, הכלכלה העולמית תקבל "זריקת עידוד"  מהירידה החדה במחירי הנפט, אך זו תקוזז בשל רמות השקעה נמוכות יותר והתמתנות בפעילות הכלכלית, במשקים מפותחים ומתעוררים".

קליין סבור כי "מנקודת המבט הישראלית המשמעות מעורבת; השיפור בצמיחה בארה"ב והירידה במחירי הנפט יעודדו את הצמיחה המקומית, את הירידה בצמיחה הצפויה באירופה כבר לקחנו בחשבון (גם כיום אנחנו יותר פסימיים מקרן המטבע בהקשר זה) והעדכון כלפי מטה בתחזיות לסחר העולמי, יהוו משקולת שלילית על היצוא בישראל. בשכלול הדברים, בשלב זה אנחנו לא מעדכנים את תחזית הצמיחה שלנו לשנת 2015 העומדת על 3.3 אחוזים."

נקודות מרכזיות נוספות מהסקירה: בשוק המקומי: בדצמבר המדד ללא שינוי, האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים מינוס 0.2 אחוזים.  הגירעון ב-2014 כ- 2.8 אחוזי תוצר, נמוך מהחזוי. ברבעון השלישי של השנה התוצר דווקא צמח ב-0.2 אחוזים.

באירופה: הרחבה כמותית חוקית בגוש האירו – ייתכן כבר בהחלטת הריבית הקרובה (השבוע). רגע לפני שמדפיסים כסף באירופה – שוויץ ביטלה תקרת שע"ח מול האירו ושלחה את השווקים לסופ"ש סוער. גם דנמרק מצטרפת "למלחמת המטבעות". הירידה במחיר הנפט והפיחות באירו תורמים לשיפור האופטימיות בגרמניה.

בארה"ב: המכירות הקמעונאיות והייצור התעשייתי נמוכים מהצפי. בשל ירידת מחירי הדלק האינפלציה ירדה ל-0.8 אחוזים בדצמבר- צפויה לעבור בקרוב לתחום השלילי. בעולם: בהודו הפחתת ריבית ראשונה – האינפלציה התמתנה והסנטימנט העסקי גבוה. התוצר בסין עלה מעט מעל לצפי ברבעון האחרון של השנה.

הלמ"ס מפרסמת היום נתוני בעלות על נכסים פיזיים של משקי בית – ממצאים ראשונים מתוך סקר ארוך טווח 2013. על פי נתוני הלמ"ס, 68% ממשקי הבית גרים בדירה בבעלותם  או בבעלות קרובי משפחה ו-29% ממשקי הבית גרים בדירה בשכירות.  73% מהזוגות שיש להם ילדים (וגיל הילד הצעיר קטן מ-18 שנה) גרים בדירה בבעלותם ו-25% מהם גרים בשכירות.

63% ממשקי הבית מתגוררים בדירה רגילה בבניין מגורים, 11% מתגוררים בדירת גג, בדירת גן או בדירת דופלקס, 14% ממשקי הבית מתגוררים בבית פרטי בודד  וכ-12% נוספים מתגוררים בקוטג' דו-משפחתי או טורי. אחוז משקי הבית הערבים הגרים בדירה בבעלותם במחוזות תל אביב והמרכז (93%) ובמחוזות חיפה והצפון (84%) גבוה יותר מאחוז משקי הבית היהודים שגרים בדירה בבעלותם (68% ו-72%, בהתאמה). כל שעולה ההכנסה ברוטו לנפש, כך יש יותר משקי בית שגרים בבית פרטי או בקוטג'.

בעלות על דירת מגורים,  לפי הרכב משק הבית: 68% ממשקי הבית גרים בדירה בבעלותו של לפחות אחד מבני משק הבית או בבעלות קרובי משפחה, 29% ממשקי הבית גרים בדירה בשכירות ו-3% גרים בדירה בבעלות אחרת דהיינו דירת מעביד, דירת חברים, דירת קיבוץ וכו'. 75% מהאנשים שחיים בגפם וגילם פחות מ-40 שנה גרים בשכירות, ולאחר גיל 40 אחוז זה מצטמצם ועומד על 33%.

66% מהזוגות ללא ילדים שגיל המבוגר מהם פחות מ-40 שנה גרים בשכירות, ולאחר גיל 40 אחוז זה עומד על 13% בלבד. 73% מהזוגות שיש להם ילדים וגיל הילד הצעיר קטן מ-18 שנה גרים בדירה בבעלותם ו-25% מהם גרים בשכירות. לעומת זאת, 90% מזוגות שיש להם ילדים וגיל הילד הצעיר גדול מ-18 שנה גרים בדירה בבעלות, ו-8% מהם גרים בשכירות.
כמחצית (53%) מהמשפחות של הורה יחיד עם ילדים והילד הצעיר קטן מ-18 שנה גרות בדירה בבעלותן, לעומת 68% במשפחות שבהן הילד הצעיר גדול מ-18.

בעלות על דירת מגורים, לפי קבוצת אוכלוסייה: במחוז חיפה והצפון אחוזי הגרים בדירות בבעלותם גבוהים יותר מאשר במחוזות האחרים בשתי קבוצות האוכלוסייה; 93% ממשקי הבית הערבים ו-72% ממשקי הבית היהודים גרים בדירות בבעלותם במחוז זה. במחוז ירושלים והדרום אחוזי הגרים בשכירות גבוהים יותר מאשר במחוזות האחרים בשתי קבוצות האוכלוסייה; 37% ממשקי הבית הערבים ו-34% ממשקי הבית היהודים גרים בשכירות במחוז זה.

סוג יחידת המגורים: 63% ממשקי הבית מתגוררים בדירה רגילה בבניין מגורים, 11% מתגוררים בדירת גג, בדירת גן או בדירת דופלקס, 14% ממשקי הבית מתגוררים בבית פרטי בודד וכ-12% נוספים מתגוררים בקוטג' דו-משפחתי או טורי. בחלוקה לפי קבוצות אוכלוסייה ולפי גובה ההכנסה ברוטו לנפש במשק בית,  69% ממשקי הבית היהודיים שגובה ההכנסה ברוטו לנפש נמוכה מ-2,000 ש"ח גרים בדירה בבניין מגורים לעומת 55% ממשקי הבית הערבים בגובה הכנסה זהה. ככל שעולה ההכנסה ברוטו לנפש במשק בית, פחות משקי בית גרים בדירה בבניין ויותר גרים בבית פרטי או בקוטג'. 22% ממשקי הבית היהודים שהכנסתם ברוטו לחודש פחותה מ-2,000 ש"ח לנפש גרים בבית פרטי או בקוטג' לעומת 32% ממשקי הבית היהודים שהכנסתם גבוהה מ-4,000 ש"ח לנפש. 23% ממשקי הבית הערבים שהכנסתם ברוטו לחודש נמוכה מ-2,000 ש"ח לנפש גרים בבית פרטי או בקוטג', לעומת 41% ממשקי הבית הערבים שהכנסתם גבוהה מ-4,000 ש"ח.

הנהלת בנק לאומי וארגון העובדים הארצי של עובדי לאומי הגיעו להסכמות על גיבושו של הסכם קיבוצי חדש, לארבע השנים 2015-2018.

ההסכם הושג לאחר מו"מ אינטנסיבי שהתנהל בתקופה האחרונה בין נציגי ההנהלה, בראשות ראש חטיבת משאבי אנוש של הבנק, דני כהן, לנציגי העובדים בראשות יו"ר ועד עובדי לאומי, מירי רובינו ויו"ר וועד המנהלים אלי זרקא.

מתווה ההסכם הקיבוצי הושג על בסיס קווי היסוד של ההסכם הקיבוצי הקודם של עובדי הבנק, שפקע ביום 31 בדצמבר 2014, תוך הכנסת מספר שינויים מרכזיים, השמים דגש על שמירת זכויותיהם של העובדים הותיקים, שיפור תנאי העסקתם של העובדים הצעירים ובעלי רמת שכר נמוכה יחסית.

עיקרי ההסכם:

שיעור עליית השכר השנתי הממוצע לכלל העובדים יעמוד בשנים 2015 ו-2016 על 4% בכל שנה, ובשנים 2017 ו-2018 על3.5% בכל שנה.
הפרשות המעסיק (הבנק) לפנסיה, לעובדים הצעירים בעלי פנסיה צוברת, יוגדלו ב-50% – מ-5% ל7.5%.
שכרם של העובדים המשתכרים כיום בגובה שכר המינימום יועלו בכ-15% ובפעימה אחת ל-5000 ₪ בחודש. בכך הקדים לאומי בשנתיים את עדכון שכר המינימום עבור עובדיו, ביחס להחלטת הממשלה מתחילת השבוע.
הבנק יגביר את קצב קליטת העובדים החיצוניים כעובדי בנק מן המניין. מתווה והיקף ההעסקה יקבע בהמשך.
לראשונה, התקבלה החלטה עקרונית, על פיצוי בגין צבירת ימי מחלה, שיוענק במעמד הפרישה ונקבע מנגנון חדש לתגמול עובדים בגין אי ניצול ימי מחלה באמצעות הענקת ימי חופשה.
העובדים יקבלו מענק בגובה משכורת אחת בגין חתימת ההסכם.

מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח: "אני מברכת על הסיכום המוצלח שאליו הגיעו הנהלת הבנק וארגון העובדים.  אין זה סוד שהפערים ההתחלתיים היו גדולים, אך לשמחתי, הוכחנו שוב כי בדיאלוג ישיר ופתוח, כששני הצדדים מתנהלים באחריות ומקיימים תהליך ענייני, ניתן להגיע להישגים הן לעובדים והן לבנק".

יו"ר וועד עובדי לאומי מירי רובינו:" ההסכם הזה הוא בשורה גדולה לעובדי הבנק, בדגש על עובדי הבנק הצעירים ועובדי שכר המינימום.  אני שמחה שההנהלה קיבלה את רוב דרישותינו לשינויים בהסכם הנוכחי תוך הכרה בכך שעוצמתו של הבנק היא בעובדיו. כוועד אחראי, הצבנו קווים אדומים של שמירת זכויות הפנסיה ואי פיטורי עובדים ודאגנו לאוכלוסיית העובדים הצעירים ועובדי שכר המנימום.  יחד עם זאת, הסכמנו לפשרה מסוימת בנושא העלאת השכר.  בעת הזו, על כולנו להתאחד למען המשך שגשוגו של הבנק. אני רוצה להודות להנהלה ולחבריי בארגון העובדים הארצי על דרך ניהול המו"מ האינטנסיבי ועל ההשקעה האישית למען העובדים.

1,322 מנכ"לים מ- 77 מדינות שונות, לקחו חלק בסקר המנכ"לים הגלובאלי שערכה רשת השירותים הפיננסיים PwC, המתקיים זו השנה ה-18 ברציפות. על פי הסקר, חל קיטון משמעותי בשיעור המנכ"לים החוזים צמיחה בכלכלה העולמית במהלך שנת 2015. בעוד שבשנת 2014, 44% מהמנכ"לים צפו שיפור בכלכלה הגלובאלית, על-פי ממצאי הסקר הנוכחי, רק 37% מהמנכ"לים צופים שיפור, נתון המהווה ירידה יחסית של 6% ביחס לאשתקד. יתרה מכך, 17% מהמנכ"לים צופים כי תחול הידרדרות בכלכלה העולמית, ביחס ל- 7% בשנה שעברה- עלייה של יותר מ- 140%.

39% מהמנכ"לים העידו כי הם בטוחים שיחול גידול בהכנסות החברה שלהם – מספרים זהים לשנה שעברה. האופטימיים ביותר היו מנכ"לים מן המזרח התיכון, 44% מתוכם סבורים כי יחול גידול של הכנסות החברות שלהם בטווח הקצר. מנגד, הפסימיים ביותר היו המנכ"לים ממזרח אירופה (30%).

כמו כן, 78% מהמנכ"לים הביעו דאגה בעיקר בכל הנוגע לרמת הרגולציה במדינות השונות, לעומת 72% בשנה שעברה; הרמה הגבוהה ביותר שנראתה בסקר עד היום.  המנכ"לים הביעו דאגה אף בנוגע לגירעון הפיסקאלי, וכן לאי- הוודאות הגיאופוליטית (72%), עלייה במיסוי (70%) והתקפות סייבר (61%, לעומת 48% בלבד בשנה שעברה).

דניס מ. נלי, יו"ר PwC העולמית, הציג את הממצאים על בימת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס: "העולם עומד בפני אתגרים משמעותיים מבחינה כלכלית, פוליטית וחברתית. מנכ"לים שומרים על זהירות בתחזית לטווח הקרוב באשר לכלכלה העולמית, כמו גם לסיכויי הצמיחה של החברות שלהם. בעוד שנראה כי שווקים בוגרים כמו ארה"ב מתחילים לחזור לאיתנם, שווקים אחרים כמו גוש האירו ימשיכו להיאבק. כמו כן, בעוד שמספר שווקים מתעוררים ממשיכים להתרחב במהירות, ישנה האטה בקרב שווקים אחרים. לפיכך, מציאת האיזון האסטרטגי הנכון כדי לקיים תהליכי צמיחה בשוק משתנה, עדיין מהווה אתגר".

עוד הוסיף נלי, "הביטחון הרוחש בקרב המנכ"לים נמצא בירידה בעיקר במדינות שמפיקות נפט ברחבי העולם, כתוצאה מירידה חדה במחירי הנפט הגולמיים. מנכ"לים מרוסיה, למשל, נשמעו הרבה יותר בטוחים ביכולותיהם בסקר של השנה שעברה, מאשר בסקר השנה. מציאות זו, מתקיימת גם בקרב מנכ"לים במזרח התיכון, ונצואלה וניגריה".

יוסי פלוס, השותף המנהל של PwC ישראל, התייחס להלך הרוח בזירה המקומית: "מדינת ישראל נמצאת לפני בחירות, מציאות אשר תציב אתגר כלכלי משמעותי עבור הממשלה הבאה. מנכ"לים ישראליים, בדומה לעמיתיהם בחו"ל מודאגים גם כן מרגולציית יתר אך יותר מכך בעיקר מסביבת אי הוודאות הכלכלית שחוסר היציבות הפוליטית בישראל יוצרת בשנים האחרונות. האתגרים הכלכליים המרכזיים שיעמדו בפני קברניטי המשק בשנה הקרובה, יעסקו בעיקר ביצירת וודאות עסקית במשק הישראלי, במטרה לעודד השקעות זרות והשקעות מקומיות,  עידוד מנועי צמיחה לרבות תעשייה מסורתית ותעסוקה ויצירת אקלים מאקרו כלכלי שיגרום לבלימה של הירידה היחסית בגידול בתוצר".

מעודכן ל-09/2022

אתם רוצים להשקיע לטווח הקצר והבינוני? יש לכם כמה אפשרויות – השקעות סולידיות לחלוטין כמו פיקדון ומק"מ; השקעה בקרנות נאמנות סולידיות ובעיקר קרנות כספיות ושקליות (רק שבהן אתם צריכים לבדוק שאתם לא מפסידים); השקעה בקרנות אג"ח (רק שבהן אתם כאילו "סולידיים", הסיכון גדול!); השקעה בקרנות מנייתיות, בארץ או בחו"ל; והשקעה בסוגים שונים של קרנות סל. אלא שבשנים האחרונות נכנס מכשיר חדש לתחום – פוליסות חיסכון/פוליסות השקעה, שצובר תאוצה ומנהל כבר יותר מ-30 מיליארד שקל.

פוליסות חיסכון שנקראות גם פוליסות השקעה הן מכשיר של חברות הביטוח, שנועד להשקעה לטווח קצר ובינוני, ובמילים אחרות הן סוג של אלטרנטיבה בעיקר לקרנות הנאמנות וגם לקרנות הסל. מדובר במכשיר שמפוקח על ידי רשות שוק ההון החיסכון והביטוח שבמשרד האוצר, להבדיל מקרנות הנאמנות שמפוקחות על ידי רשות ניירות ערך.

מגוון של אפשרויות עם ניהול אקטיבי; האם זה טוב?

פוליסות חיסכון בולטות בשוק הן – "קשת" של קבוצת מגדל, "מגוון" של קבוצת הראל, "אקסלנס אינווסט" של הפניקס, "חיסכון פיננסי" של כלל ו"טופ פייננס" של מנורה. למרות הרישא של שמן – פוליסה, פוליסות החיסכון הן ללא אלמנט ביטוחי, אלא הן אמצעי חיסכון והשקעה בלבד. מדובר במכשיר שמאפשר השקעה ברמות סיכון שונות (ובהתאמה רמות סיכוי שונות), זה לא רק חיסכון סולידי, יש מגוון של אפשרויות לרבות מסלול אג"חי, מסלול מנייתי ושילוב של מניות עם מכשירים יותר סולידיים.

הכספים עצמם מנוהלים על ידי חברות הביטוח שמנפנפות במנהלי ההשקעות שלהן, ובמקביל לניהול פוליסות החיסכון וההשקעה האלו הם מנהלים גם מכשירים נוספים – קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות נאמנות ועוד. כלומר, קיימים ידע וניסיון משמעותיים בגופים אלו. השאלה היא אם זה מספק ערך מוסף, תשואה עודפת? במילים אחרות, האם הניהול האקטיבי אכן עולה על הבנצ'מרק, מדד הייחוס? אחרת, המשקיע יכול באופן פשוט, וזול יותר, לגוון את השקעותיו לפי רמת הסיכון בין מכשירים פסיביים עוקבי מדדים – קרנות סל וקרנות מחקות, שעוקבות אחרי מדדים שונים. כאן תוכלו לקרוא על קרנות הסל, וכאן על הקרנות המחקות – המכשירים האלו הולכים ותופסים נתח גדול יותר בעולם ההשקעות הגלובלי וזה לא סתם, זה בזכות הרציונל שלא ניתן להכות את השוק, ואם לא ניתן להכות את המדד, כלומר להשיג תשואה טובה מהמדד, אולי הכי פשוט לקנות את המדד עצמו.

פוליסות החיסכון, להבדיל מהמכשיר העיקרי של חברות הביטוח והפנסיה – חיסכון פנסיוני (קרנות פנסיה וביטוחי מנהלים), אינן מגלמות הטבות מס לחיסכון לטווח ארוך, אבל יש להן יתרון גדול – הטבת מס בעת העברה בין פוליסה לפוליסה. מעבר שכזה לא נחשב למימוש/מכירה, ואין בגינו רווח הון.

ולמה אין הטבת מס לחוסכים לטווח ארוך (זיכוי, ניכוי בהפרשה)? ובכן,  אחרי הכל כוונת המדינה היא לספק הטבות מס לחוסכים לזמן ארוך, כלומר לתקופת הפנסיה, ואילו הפוליסות האלו יכולות להיפדות בכל נקודת זמן – המשקיעים יכולים להנזיל את הכסף יחסית מהר וכן הם יכולים לעבור בין המסלולים. לכן אין למדינה אינטרס להעניק הטבת מס עליהן. חשוב להדגיש – אפשר לעבור בין מסלולים שונים בתוך חברת הביטוח מבלי שהמהלך ייחשב כמימוש.  אבל מעבר בין חברות הביטוח השונות נחשב למימוש, והוא חייב במס.

מה עדיף- קרנות נאמנות או פוליסות חיסכון? או…

ובכן, לא זו ולא זו – קופת גמל להשקעה (אבל קופת גמל מוגבלת בסכום ההשקעה; פוליסת החיסכון – לא מוגבלת)

בסוף 2016 הושק מוצר חדש – קופת גמל להשקעה, אבל בפועל לא באמת מדובר בקופת גמל, מדובר בתוכנית חיסכון עם הטבות מס והטבות נוספות. מדובר במוצר מנצח שעדיף על המוצרים המתחרים. ראשית, הוא מוצר לכל טווח השקעה – קצר, בינוני ארוך; שנית הוא נהנה מהטבות מס – אין מס על רווחי הקופה, ואם החוסכים נשארים עד הפנסיה הם פטורים ממס על מימוש הקופה (בתנאים מסוימים). מעבר לכך – מדובר במוצר נזיל, גמיש – אפשר לעבור בין מסלולי השקעה ובין קופות בחברות שונות. כמו כן, דמי הניהול נמוכים יחסית – כאן תוכלו להרחיב על קופת גמל להשקעה. 

אבל נחזור כעת אל פוליסות החיסכון/השקעה. אז מה הן בעצם, למה הן דומות, ולמה שהן יעניינו משקיעים?

פוליסות החיסכון/ההשקעה נועדו, נאמר זאת בפשטות – כדי לקחת כסף מקרנות הנאמנות, להתחרות במכשירים לטווח קצר ובינוני. היתרון המרכזי שלהן על פני הקרנות הוא הגמישות במעבר בין מסלולים מבלי שהדבר ייחשב מימוש לצורכי מס. בפוליסות האלו אפשר לעבור ממסלול מנייתי לסולידי ובחזרה למנייתי, והדבר לא ייחשב כמכירה ולכן אין רווח לצורכי מס. לעומת זאת בקרנות, אם אתם עוברים מקרן סולידית לקרן מנייתית למשל, אז מדובר על מכירה, ובהתאם מחושב מס על הרווח. כלומר, היתרון בהשקעה בפוליסות החיסכון/ההשקעה מתבטא בדחיית המס עד המימוש הסופי. אלא שמול היתרון הזה קיים חיסרון בולט – המשקיע לא יכול להשתמש ברווחי הפוליסות לצורך קיזוז הפסדי הון (הן מוגדרות כפוליסות ביטוח ולא כמשכיר הוני).

דמי הניהול בפוליסות החיסכון לא נמוכים לעומת אלה שבקרנות – 0.8% עד 1.2% בממוצע. בעיקרון הן יכולות לגבות עד 2%, בעוד שבקרנות דמי הניהול נעים מאפס ועד 3%, והממוצע סביב כ-1%, תלוי כמובן באפיק ההשקעה. נראה שבפוליסות סולידיות דמי הניהול עולים על דמי הניהול בקרנות הנאמנות, אבל בפוליסות מנייתיות דמי הניהול דווקא נמוכים או זהים לדמי הניהול בקרנות הנאמנות.

על כל פנים, דמי הניהול בפוליסות החיסכון הם פקטור שנתון למשא ומתן. זה לא קבוע כמו בקרנות נאמנות, אפשר להתמקח, וככל שהיקף ההשקעה גדול יותר, הכוח מול חברת הביטוח גדול יותר. אגב, ניתן להתמקח כי פוליסת חיסכון מוגדרת (טכנית) כמוצר ביטוחי, ומוצר ביטוחי הוא סוג של הסכם בין שני הצדדים והם יכולים לשנות אותו, כלומר לשנות את דמי הניהול הספציפיים בחיסכון.

החסרונות של פוליסות החיסכון/השקעה לעומת קרנות הנאמנות הם סרבול וחוסר שקיפות. להבדיל מהשקעה בקרן שהיא הליך פשוט – מתן הוראה ליועץ ההשקעות או פעולה אינטרנטית בלחיצת כפתור פשוטה, בפוליסות החיסכון/ההשקעה אתם צועדים לאחור – טפסים, חתימות, העברת כספים לחשבון המיוחד. מעבר לכך, בקרנות הנאמנות הכול שקוף ובזמן אמת – אפשר לראות את השער מדי יום. בפוליסות החיסכון זה אחרת, אין נגישות טובה ומיידית לשערים כפי שיש בקרנות, אי אפשר לראות את השערים שלהן כמו את השערים של קרנות הנאמנות, וגם לא יודעים מה יש "בפנים" – חלק משמעותי מהכספים בפוליסות יכול להיות כספים שלא בנכסים סחירים – נדל"ן, השקעות בחו"ל, קרנות גידור ועוד. אז מי צריך את זה בכלל ולמה זה טוב? לא ממש ברור, אבל אי אפשר להתווכח עם התוצאות – ההשקעות הלא סחירות עשויות להניב תוצאות טובות יותר, וזה אכן קרה בשנים האחרונות. גם חברות הביטוח מצהירות שהכספים האלו מספקים להן תשואה עודפת משמעותית על השקעות אחרות.

למרות שני החסרונות, חשוב להדגיש כי הסרבול לכאורה הופך להיות לא משמעותי – מדובר רק בכמה טפסים וזהו, ואם אתם עובדים דרך סוכן ביטוח, מומחה פיננסי/מתכנן פיננסי, אז בכלל זה לא ביג דיל – הם עושים בשבילכם את העבודה. לגבי העדר השקיפות – ברוב פוליסות החיסכון מתפרסם מידע חודשי בדיעבד על ההחזקות הגדולות של הפוליסה, וגם בקרנות הנאמנות לא יודעים בכל רגע נתון במה הן מחזיקות, אם כי נכון שפרסום התשואות הוא יומי, ועדיין לא בטוח שזה חיסרון גדול לרוב האנשים.

בשני האפיקים האלו ניתן להשקיע כל סכום. אגב, בניהול תיקים יש מינימום – לרוב 250-300 אלף שקל.

איך מפקידים ואיך מושכים? הכספים יכולים להיות מועברים לחיסכון בהוראת קבע שוטפת/חודשית או בהפקדה חד פעמית גדולה. המשקיעים בחסכונות האלו יכולים להנזיל את הכסף מהר יחסית, אפילו בתוך כמה ימים. כמו כן, המשקיעים יכולים גם למשוך את הכספים במהירות יחסית וללא קנס.

הבדל נוסף בין הפוליסות לבין קרנות הנאמנות הוא שבפוליסות ניתן לייצר קצבה חודשית – סכום חודשי שמופרש למשקיע (סוג של "משכורת"), בעוד בקרנות הנאמנות לא ניתן לעשות זאת, אלא אם מדובר בקרנות נאמנות מחלקות, כלומר שמחלקות דיבידנדים באופן שוטף. בפוליסות החיסכון אתם יודעים במה אתם משקיעים ואין שינויים, אלא אם אתם מחליטים לשנות. בקרנות הנאמנות קורה לפעמים שאתם רוכשים קרן מסוימת ומתעוררים לקרן אחרת מכיוון שהיא שינתה מדיניות השקעה, אם כי רשות ניירות ערך מנסה להגביל את שינויי המדיניות בקרנות.

שוני מהותי בין האפיקים, אם כי שלא בהכרח משפיע על קבלת ההחלטה באיזה אפיק להשקיע, הוא הפיקוח על המוצרים – קרנות הנאמנות הן תחת פיקוח רשות ניירות ערך ופוליסות החיסכון/השקעה בפיקוח רשות שוק ההון, החיסכון והביטוח במשרד האוצר, ומכאן שגם הפצתו שונה – בעוד שאת קרנות הנאמנות מפיצים הבנקים ומקבלים עליהן ייעוץ דרך יועצי ההשקעות של הבנקים, את פוליסות החיסכון/השקעה מפיצים סוכני הביטוח.

איך בוחרים פוליסת חיסכון?

המשקיע/הלקוח בוחר מסלול אחד מבין המסלולים שמוצעים לו. יש מגוון של מסלולים, במקומות מסוימים אפילו מעל עשרה מסלולים. המסלול נקבע בהתאם לצרכיו של המשקיע/לקוח, ובהינתן רמת הסיכון הרצויה והמתאימה לו. המסלולים האלו דומים ומזכירים את המסלולים בביטוחי המנהלים, לרבות מסלול שקלי, מסלול אג"חי, מסלול צמוד מדד, מסלול מט"חי, מסלול מנייתי (מקומי), מסלול מנייתי-חו"ל ועוד.

במקביל לבחירה ברמת הסיכון ובסוג "תיק ההשקעות" של פוליסת החיסכון, צריך להתמקח על דמי הניהול – זה שווה הרבה כסף. אנחנו בעידן של ריביות נמוכות ובהתאמה בעידן של תשואות נמוכות, כל פיפס חשוב. מוגזם לגמרי לשלם מעל 1% דמי ניהול כשאתם מרוויחים במסלול אג"חי אחוזים בודדים, וחשופים להפסדים אם הריבית תתחיל לעלות. דמי הניהול שנגבים הם חלק משמעותי מהרווח/תשואה ברוטו, ואם אתם מצליחים להוריד אותם, אתם מעשירים את מה שנשאר לכם בצורה משמעותית – אל תזלזלו בכמה עשיריות של דמי ניהול.

פוליסות חיסכון/השקעה ב-5 נקודות

מוצר חיסכון שמנוהל בחברות הביטוח

ניתן לעבור בין מסלולים בתוך חברת הביטוח ללא תשלום מס (לא נחשב כמכירה/מימוש)

ניתן להפקיד כל סכום (להבדיל מקופת גמל להשקעה שמוגבלת בהפקדה)

ניתן להפוך את ההשקעה לנזילה בכל רגע

תתמקחו על דמי הניהול – אפשר לחסוך הרבה

מדריכים נוספים:

קופת גמל להשקעה – מוצר מבטיח, אל תפספסו

קרנות מחקות – האם כדאי?

קרנות נאמנות – המדריך המלא

קופת גמל אישית – בעיקר יתרונות

פוליסות חיסכון – מידע חשוב:

כל פוליסות החיסכון הקיימות – היקף כספי ותשואה חודשית  – מידע מאתר פאנדר

4 סיבות להתרחק מפוליסות חיסכון  באתר הסולידית  – (אבל, כאמור במדריך יש גם יתרונות)

סקר מנהלי הקרנות העולמי של מריל לינץ' לחודש ינואר 2015 מצא כי למרות החששות לגבי הצמיחה הגלובלית ורווחי החברות, המשקיעים עדיין מפנים חלק מתיקי ההשקעה למזומן, אבל, שיעור המשיבים המחזיקים במשקל יתר על מזומנים צנח ל-17% לעומת 28% בחודש שעבר. פוזיציית המזומנים הממוצעת ירדה ל-4.5% מתיק ההשקעות, השיעור הנמוך ביותר בששת החודשים האחרונים וירידה של 5% לעומת חודש דצמבר 2014.

במקביל, נראה כי חזר במעט התיאבון לסיכון שכן המשקיעים מפנים משאבים למגזרי המניות, האג"ח והנדל"ן בארה"ב. יותר משני שליש מהמשקיעים סבורים כי ביצועי המניות בשנת 2015 יהיו טובים יותר מכל סוגי הנכסים האחרים. 51% ממנהלי התיקים מחזיקים במשקל יתר על מניות, ירידה של אחוז מהחודש שעבר אבל השיעור השלישי הגבוה ביותר בשנה החולפת. 24% ממנהלי התיקים נמצאים במשקל יתר על שוק המניות האמריקני, גידול של 8% לעומת החודש שעבר. אבל, 75% סבורים כי המניות האמריקניות מתומחרות ביתר – השיעור הגבוה ביותר מאז שנת 2001 בה נכללה השאלה בסקר. שיעור מנהלי הקרנות במשקל יתר על נדל"ן עלה ב-6% ל-9% והם הקטינו את פוזיציית משקל החסר על אג"ח.

סקר מנהלי הקרנות של מריל לינץ' לחודש ינואר 2015 קובע כי המשקיעים פחות אופטימיים לגבי הכלכלה. 51% מהמשיבים מאמינים כי הכלכלה העולמית תשתפר במהלך השנה, ירידה של 9% מחודש דצמבר 2014. אבל, בשל הדפלציה בגוש היורו, 72% מהמשקיעים צופים כי הבנק האירופי המרכזי יבצע את תוכנית ההרחבה הכמותית ברבעון הראשון של 2015. בנוסף, הם צופים כי הבנק הפדרלי של ארה"ב יעלה את הריבית רק ברבעון השלישי של 2015 לעומת צפי לעליית הריבית בארה"ב ברבעון השני של 2015 שנרשם בחודש שעבר.

"הירידה במחיר הנפט והתקווה לתמריץ במדיניות הכלכלית הם הבסיס לאמון המשקיעים ולצפי לצמיחה גלובלית, "אמר מייקל הארטנט, אסטרטג ההשקעות הראשי של קבוצת המחקר הגלובלית בבנק אוף אמריקה מריל לינץ'. "תוך המתנה לתמריץ של הבנק האירופי המרכזי, קונסנזוס המשקיעים משוכנע כי אירופה היא האזור שיש להחזיק במשקל יתר בשנה הקרובה. אבל, המניות האירופיות יושפעו לרעה מההתרחשויות מחוץ לאיזור", אמר מאניש קברה, אסטרטג המניות אירופה.

העולם של האופציות הבינאריות מגוון מאוד וישנן מספר סוגים של אופציות בינאריות. אבל כשמחפשים את הבסיס למסחר באופציות בינאריות הרי שמדובר על אופציות של בחירה בין שני מצבים; כלומר משקיעים/ מהמרים על מצב מסוים ולא על יתר המצבים – לדוגמה קונים אופציה בינארית על מניית אפל במחיר כשמניית החברה לדוגמה במחיר של 110 דולר, ואז יש שני מצבים – אם המחיר בפקיעת האופציה עולה על 110 מרוויחים (תלוי באופציה, במניה, בזירת המסחר – לרוב עד 80%); ואם המחיר בפקיעה מתחת ל-110 דולר, אז כמובן שמפסידים (תלוי באופציה בזירה ועוד – לרוב עד 90% ).

אבל זה לא המצב היחיד – יש אופציות אזוטריות שונות ש"נבנות" במיוחד למשקיעים מסוימים. למשל אפשר "לייצר" אופציה שבה אם מנייה מסוימת תהיה בטווח מסוים בתקופה מסוימת מחזיק האופציה מרוויח אחרת הוא מפסיד. האזוטריות האלה יחסית נדירות והן לא מוצעות בזירות המסחר השונות. האופציות הרלבנטיות למשקיעים השונים מתחלקות באופן גס לשלושה סוגים של אופציות בינאריות – סוג ראשון אופציות מהסוג של הכל או כלום (שחור או לבן) שבאותה "משפחה" ישנן גם אופציות נכס או כלום. קבוצה שנייה – אופציית נגיעה אחת, אופציית אי נגיעה, וקבוצה שלישית – אופציית נגיעה כפולה ואי נגיעה כפולה.

הקבוצה הראשונה – הכל או כלום (נכס או כלום)

האופציות הבינאריות מסוג הכל או כלום (Cash-or-nothing ) הן האופציות הפופולאריות ביותר, והמובנות ביותר. זה עובד כך – נכס הבסיס (זה יכול להיות מניה, אינדקס של מניות, סחורה, מט"ח ועוד) נמצא במחיר מסוים (ציטוט מסוים), ובדיוק ברגע זה ניתן לרכוש את האופציה לפי התנאים הבאים – אם מדובר באופציית CALL   אזי אם המחיר יהיה גבוה מהמחיר של הנכס ברגע הכניסה, המשקיע מרוויח, ואחרת הוא כמובן מפסיד.

באופציית PUT  ההימור כמובן הפוך – אם מחיר המניה יירד מתחת למחיר בו נכנס המשקיע להשקעה באופציה הבינארית, אזי כמובן המשקיע מרוויח, אחרת (אם המחיר עולה על המחיר כניסה), המשקיע מפסיד.

גודל הרווח הוא לרוב כאמור עד 80%, גובה ההפסד הוא לרוב כאמור עד 90%.  אבל זה תלוי בזירת המסחר שבה אתם פועלים. האופציות הנוספות מאותה המשפחה הן אופציות בינאריות של נכס או כלום (Asset-or-nothing). האופציות האלו  כמעט  וזהות לאופציות הבינאריות מסוג הכל או כלום, חוץ מדרך התשלום.

התשלום נקבע בהתאם למחיר נכס הבסיס ברגע העסקה ולא על ידי ציטוט שרירותי. כלומר, התשלום נעשה בהתאם למספר המניות אשר נרכשו בעת העסקה וכתוצאה מעצם השינוי במחיר המניה ולא כתשלום על האופציה הבינארית שעל נכס הבסיס. כאן הרווח הפוטנציאלי הוא הרווח המוגדר מראש, וההפסד הפוטנציאלי בהתאם הוא גם לפי מחיר נכס הבסיס ולפי הגדרת התנאים מראש.

קבוצה שנייה – אופציית נגיעה

אופציות בינאריות מסוג שונה לחלוטין הן אופציות נגיעה (One-Touch). באופציית נגיעה, האופצייה פוקעת/ החוזה בין הצדדים מסתיים כאשר מחיר הנכס מגיע לרמה שנקבעה מראש.

המשקיע באופציית נגיעה צריך להעריך באם מחיר הנכס ייגע במחיר/ שער מסויים על פני תקופת החוזה (תקופת האופציה). כלומר, אין כאן התייחסות למחיר בפקיעה, אלא על נקודה מסוימת על פני זמן, לא דווקא נקודת מחיר בפקיעה. אם ההימור הצליח יש כמובן רווח וההיפך – אם עד לפקיעה אין נגיעה, המשקיע מפסיד, על פי הגדרת התנאים מלכתחילה.

האופציה ההופכית לאופציית נגיעה, היא אופציית אי נגיעה (No-Touch). באופציה זו המשקיע מרוויח אם נכס הבסיס לא נוגע במחיר/ שער מסוים. כלומר, הוא מרוויח אם האופציה פוקעת מבלי לגעת במחיר מסוים. אם יש נגיעה המשקיע מפסיד.

קבוצה שלישית – נגיעה כפולה

הקבוצה השלישית של האופציות הבינאריות היא למעשה המשך ישיר של הקבוצה השנייה, רק שבה יש התייחסות לשתי נגיעות ולא לנגיעה אחת. באופציית ה”נגיעה הכפולה” המשקיע ירוויח, אם נכס הבסיס ייגע בשתי רמות המחיר שנקבעו מראש. הנגיעה הזו צריכה להיות כמובן תוך כדי תקופת האופציה (עד לפקיעה).

באופציית “אי הנגיעה הכפולה” נדרש שהנכס לא ייגע באף אחד משתי רמות המחיר שהוגדרו בתחילת הדרך. ברגע שלאורך תקופת האופציה מתקיימת נגיעה בשער אחד/ רמת מחיר אחת, המשקיע מפסיד.

עד כאן, סוגים של אופציות בינאריות. אם תרצו להרחיב על התחום, ובעיקר להבין את הסיכויים ואת הסיכונים בו, מומלץ לקרוא את המדריך – המדריך על אופציות בינאריות – איך להיות בצד המנצח!

עידן אזולאי, מנהל השקעות ראשי בבית ההשקעות אפסילון, מפרסם הבוקר סקירה קצרה ובה הוא מתייחס למסחר עד כה. אזולאי כותב כי: "בדומה לימים האחרונים, השוק המקומי ממשיך להפגין חולשה לעומת שווקי העולם. נראה שהמשקיעים מחפשים כיוון לאור העובדה שתשואות האג"ח הממשלתי ירדו לרמות שפל והאפיק המנייתי הניב תשואות שלילות מתחילת השנה".

אזולאי מוסיף: "אני סבור שכל עוד סביבת האינפלציה תישאר נמוכה, הן ברמה המקומית והן ברמה הגלובלית, אגרות חוב ימשיכו להוות מפלט למשקיעים".

​דירקטוריון הבורסה אישר השקת מדד חדש – תל בונד-לא צמודות, מדד תל-בונד האחד עשר שמחשבת הבורסה שיושק ב-20 בינואר 2015. במדד צפויות להיכלל 74 סדרות אג"ח שמשקל כל אחת מהן יוגבל ל-2%, אותן הנפיקו 45 מנפיקים שונים בשווי שוק של כ- 50 מיליארד ₪.

איכות המדד המוצע טמונה, בין היתר, בפיזור הרחב של האג"ח הנכללות בו. מדד הבסיס של המדד החדש יהיה המדד הקובע של מדד תל בונד-מאגר, כפי שייקבע ביום המסחר הקודם ליום השקת המדד.

היחס בין אג"ח בריבית משתנה ובין אג"ח בריבית קבועה במדד המוצע (כ-60% ריבית קבועה וכ- 40% ריבית משתנה) מאוזן יותר מ"מקבילו הממשלתי" (כ-85% ממנו ריבית קבועה והשאר ריבית משתנה).

היקף ההנפקות של מכשירים העוקבים אחר מדד האג"ח הממשלתיות הלא צמודות צמח בכ- 130% בשנה האחרונה והגיע לכ- 300 מיליון ₪. בהתחשב בעובדה שהיקף המכשירים העוקבים אחר מדדי תל בונד גדול פי 4 מהיקף המכשירים העוקבים אחר מדדי אג"ח ממשלתיות, ההערכה היא כי צפויה הצלחה לא מבוטלת למדד המוצע. השקת המדד מצטרפת למדיניות הבורסה להציע מגוון רחב של מדדי תל בונד, וצפויה לייצר ביקושים שיתרמו לפיתוח סקטור זה של אג"ח קונצרניות המתאפיין בהנפקות בדירוג גבוה ומח"מ קצר.