קבוצת חג'ג' של האחים צחי ועידו חג'ג' פרסמה את תוצאותיה הכספיות לרבעון הראשון של 2018 – הרווח הנקי עלה פי 10 לסך של כ-72 מיליוןשקלים. אבל לפני שנתעמק במספרים – הרווח הזה מרשים ככל שיהיה מבוסס על רווחי שערוך. לא מדובר ברווח שנובע ממכירה של דירות (רק בשוליים), אלא עיקרו נובע מהשבחת ערך של קרקעות/ שטחים. אין עם זה בעיה, רק /שזה לא רווח מפעילות – הנדלן עלה , סבבה, החברה הרוויחה. אבל אם זה היה הפוך היא היתה מפסידה.

להבדיל אם היה מדובר על רווח מפעילות, אז היה ניתן לגזור ולהעריך ממנו על מצבה של החברה, הרווחים בפרויקטים ועוד.

בכל מקרה – רווח של 72 זה פי 10 כאמור לעומת התקופה המקבילה, אז הרוויחה החברה  7 מיליון שקל. השיפור בשורה התחתונה נובע בעיקר מהשבחת נכסי החברה במתחם איינשטיין בת"א. העלייה ברווחי הקבוצה התבטאה גם בשורת הרווח הגולמי שעמדה על כ-33 מיליון שקל, בהשוואה ל-13 מיליון שקל ברבעון המקביל של 2017, המשקף זינוק של 150%. בשורה העליונה הציגה קבוצת חג'ג' שיפור  עם הכנסות בהיקף של 60.5 מיליון שקל, גידול של 61% ביחס לרבעון המקביל אשתקד בו הסתכמו סך ההכנסות לכ-37.6 מיליון שקל. כמו כן, יתרת המזומנים עמדה נכון לסוף הרבעון הראשון על כ-79 מיליון שקל, עלייה של 80% ביחס ל-43.5 מיליון שקל יתרת מזומנים ברבעון המקביל של 2017.

עוד עולה מהדוחות כי הונה העצמי של קבוצת חג'ג' הסתכם ב-417 מיליון שקל, לעומת 237.5 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. כמו כן, סך הנכסים הסתכם ב-1.2 מיליארדשקל (לעומת 1.1 מיליארד ברבעון המקביל). עוד מדווחת קבוצת חג'ג' כי ביום 14 במרץ 2018, אישרה הועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל-אביב את הפקדתה של התוכנית שהחברה קידמה, אשר ככול ותאושר, תגדיל באופןמהותי את זכויות הבניה בפרויקטים איינשטיין 33א', איינשטיין 35 ו-36 א' של החברה. כתוצאה מהחלטה זו רשמה החברה רווחי שיערוך בסך של כ-73 מיליון ש"ח.

מקבוצת חג'ג' נמסר כי "אנו ממשיכים להציג איתנות פיננסית בכל הפרמטרים התפעוליים ברבעון הראשון של השנה, זאת בהמשך לתוצאות הכספיות החזקות שהצגנו בסיכום שנת2017. אנו מעודדים מהעובדה כי הנהלת הקבוצה השכילה לקרוא נכון את המפה ונקטה בצעדים אשר ביצרו את מעמדה בענף ולכן, על אף המצב המאתגר בשוק הנדל"ן כיום, אנוממשיכים להציג עוצמה פיננסית ושיפור דרמטי ברווחי הקבוצה"

שלוש שנים עברו מאז ששופרסל חוותה משבר גדול, והיום זה נראה כמו זיכרון רחוק. שופרסל חזקה מאי פעם והתוצאות הכספיות מהבוקר מעידות על כך.

ההצלחה של שופרסל היא בראש וראשונה ניהולית והיכולת לחזות את המגמות בענף הקמעונאות.

הנהלת החברה סימנה כבר לפני שנים שני מנועי  צמיחה – המותג הפרטי הצומח שמהווה כבר 24% מהמכירות של החברה, והמכירות דרך האינטרנט.

מכירות האונליין עלו ברבעון הראשון ל-14% ממכירות הרשת, והיעד הוא להגיע ל-25% מהמכירות בטווח של 4 שנים.

ומה יהיה עוד 10 שנים? אפשר רק לנחש – אולי 40% מהמכירות של החברה יהיו דרך האינטרנט, אולי 70%;  מה שבטוח ששופרסל משנה את  ה-DNA  שלה.

וזו לא רק שופרסל וזה לא רק רשתות המזון – כולם כבר סימנו את הדיגיטל – אפילו הבנקים.

הבעיה, שהעולם הדיגיטלי הוא לא עולם שכולו רק טוב. לנו הצרכנים זה עולם יותר פשוט ונוח. אבל בדרך יהיו רבים שישלמו את המחיר – הרשתות לא יצטרכו כל כך הרבה סניפים, הרשתות גם לא יצטרכו כל כך הרבה עובדים…וגם – אנחנו לא נצטרך כל כך הרבה רשתות. ובכלל –  האם בעולם שבו שולטת מפלצת כמו אמזון, צריך את שופרסל?

צבע  הכסף – העתיד של שופרסל 

הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן מתכוונת להטיל קנס  של 10.4 מיליון שקל על חברת לירף – בי.אל.פי (ישראל)  שנקטה בפעולות של הטעיה ובהשפעה בלתי הוגנת כלפי הצרכנים ביניהם קשישים.

מדובר בעיצום הגבוה ביותר שהרשות הטילה על עוסק, גובה העיצום מדגיש את חומרת ההפרות שנעשו על ידי החברה. לחברה אין הפרות קודמות ולכן העיצום הכספי יופחת ב 20% בהתאם לתקנות הגנת הצרכן. יודגש כי לחברה קיימת זכות טיעון על פי הוראות חוק הגנת הצרכן לטעון הן כנגד הכוונה להטיל עיצום כספי והן לעניין סכומו וזאת בתוך 45 ימים ממועד מסירת ההודעה.

החקירה החלה בעקבות עבודת מודיעין ותלונות רבות שהתקבלו מצרכנים, מהחקירה עולה כי:

חברת לירף פנתה למספר רב של צרכנים באמצעות שיחות טלפון יזומות (טלמרקטינג) על מנת לבצע עסקאות מכר מרחוק, ובנוסף הפעילה 2 אתרי אינטרנט (www.liraf.co.il, www.majnoon.co.il ) בהם הציעה לצרכנים הצעות לקניית מוצרים שונים כגון: תכשיטים, בשמים, איפור, מכשירי חשמל ועוד.

שיחות המכירה התבצעו תוך יצירת רושם כי הצרכנים זכו בפרס או בהטבה מסויימת, הצרכנים הוטעו לחשוב כי מדובר במתנה, במימוש נקודות של חברת אשראי, או בפרס לרגל מאורע כלשהו, לעיתים נטען כי יש לממש את ההטבה באופן מיידי ובתשלום דמי משלוח בלבד. כל אלה, טענו הנציגים, מקנים לצרכן את הזכות לרכוש לכאורה מוצרים יקרי ערך בהנחות משמעותיות.

במקרים שונים הצרכנים הוטעו לחשוב כי נציגת חברת לירף הינה נציגת חברת האשראי שלהם או כפועלת מטעמה. וטענו כי לצורך מימוש הנקודות על הלקוח למסור את מספר כרטיס האשראי שברשותו שפרטיו נמצאים בידי החברה, תוך אמירות כגון: "זה המתחיל בספרות 4580", כשפועל כל כרטיסי האשראי של חברת ויזה מתחילים בספרות הללו.

נציגי החברה טשטשו בפני הצרכנים את מהותה של העסקה, הכרוכה לרוב בתשלום אלפי שקלים. במקרים רבים מסרו הנציגים מידע מטעה מתוך מטרה להתקשר בעסקה עם הצרכנים, רובם קשישים. כך, נציגי החברה טענו כי שכנים הגרים בסמיכות אל הצרכן ביצעו עסקה דומה, כי יום ההולדת של הנציג חל בדיוק ביום של הצרכן, כי שמם זהה לשם הצרכן וכו'.

במקרים בהם סרבו הצרכנים לביצוע עסקה, פנו אליהם הנציגים פעם אחר פעם, בהפרשים של ימים ספורים ואף דקות בודדות. ברובם המוחלט של המקרים, גם בקשות מפורשות של הצרכנים לחדול מהתקשרויות אלה לא נענו. ברובם המוחלט של המקרים החברה בחזרה להזדהות בשמות פיקטיביים דוגמת: לימיטה, המוקד הארצי, הבקרה ובמקרים מסויימים אף נמנעה מלהזדהות בשם החברה למרות בקשות מפורשות של הצרכנים.

באופן גורף, נציגי החברה לא מסרו לצרכנים טרם ביצוע העסקה את כל פרטי העסקה בשיווק מכר מרחוק כנדרש לפי החוק, לרבות: פירוט סכום החיוב החודשי, מספר תשלומים, שיעור הריבית, האחריות על הטובין ותנאי הביטול של העסקה. לאחר ביצוע העסקה, נשלחה חשבונית  אך לא פירטה את הנדרש ממנה במסמך גילוי על פי החוק, ואף הטעתה את הצרכנים בתנאי הביטול שהחוק מקנה להם.

אניטה יצחק, סגנית הממונה על הרשות וראש אגף חקירות ומודיעין, מסרה כי: "מדובר בעיצום הכספי הגבוה ביותר שהרשות הטילה עד כה, הסכום הגבוה מדגיש את ההפרות הרבות שנעשו על ידי חברת לירף. מדובר בפגיעה בהיקף רחב מאוד, מאות הפרות כלפי עשרות צרכנים. חומרי החקירה חשפו מקרים קשים מאוד של ניצול הצרכנים שברובם קשישים. הרשות נחושה למצות את הדין עם כל עוסק אשר פועל תוך פגיעה וניצול של ציבור הצרכנים".

עו"ד מיכאל אטלן, הממונה על הרשות, מסר כי: "טלמרקטינג לעצמו הוא כלי שיווקי לגיטימי. אבל טלמרקטינג אגרסיבי ופוגעני בכלל, וכנגד אוכלוסיות פגיעות בפרט, הינו מכת מדינה, בישראל כמו במדינות רבות אחרות. כל יחידות הרשות תורמות למאבק להסדרת התחום – במודיעין, באכיפה, בהטלת העיצומים, בליווי המשפטי ובקידום תיקוני חקיקה, במחקר הכלכלי, במחקר ההשוואתי ובזירה התקשורתית. בטוחני שריכוז המאמץ הגדול בנושא מתחיל כבר לתת את אותותיו וסופו ליצור שינוי דרסטי במציאות העגומה הזאת".      

סעיפי חוק הגנת הצרכן לפיהם החברה נמצאה מפרה:

• סעיף 2(א)(6) – איסור מסירת מידע העלול להטעות את הצרכן בכל עניין מהותי (זהות נותן השירות נחשב

למידע מהותי).

• סעיף 2(א)(13) – איסור מסירת מידע העלול להטעות את הצרכן בכל עניין מהותי (מחיר העסקה, תנאי

האשראי ושיעור הריבית נחשבים למידע מהותי).

• סעיף 2(א)(21) – איסור מסירת מידע העלול להטעות את הצרכן בכל עניין מהותי (תנאי ביטול העסקה

נחשבים למידע מהותי).

• סעיף 3(ב)(4) – איסור ביצוע פניות חוזרות ונשנות לצרכן כדי לקשור עסקה, אף שהצרכן הביע במפורש את

רצונו להימנע מכך, מהווה השפעה בלתי הוגנת.

• סעיף 3(ב)(8) – איסור אספקת נכס לצרכן בתשלום שלא על פי בקשתו המפורשת, מהווה השפעה בלתי הוגנת.
• סעיף 3(ב)(9) – יצירת רושם לצרכן כי קיימת הטבה כלשהי כשבפועל לא קיימת הטבה, מהווה השפעה

בלתי הוגנת.

• סעיף 14ג(א) – בעת ביצוע עסקת מכר מרחוק יש לספק לצרכן פרטים באשר לזכות ביטול העסקה ולאחריות

הניתנת על המוצרים.

• סעיף 14ג(ב) – בעת ביצוע עסקת מכר מרחוק יש לספק לצרכן מסמך גילוי הכולל פרטים אודות העסקה.
• סעיף 14ה(ב) – בעת ביטול עסקה, יחזיר העוסק לצרכן בתוך 14 ימים את הכספים שנגבו מהצרכן, יבטל את

החיוב, יספק לצרכן עותק מהודעת הביטול, ולא יגבה סכום כלשהו מעבר לדמי הביטול הקבועים בחוק.

רפי ניב, מנכ"ל קרנות הנאמנות של מיטב דש מסביר בראיון לאתר הון את כל מה שאתם צריכים לדעת על תעשיית קרנות הנאמנות – מה זאת קרן נאמנות? מה היתרונות והחסרונות של קרנות הנאמנות?  מה ההבדל בין ניהול אקטיבי לניהול פאסיבי בקרנות נאמנות? ואיך בעצם בוחרים קרן נאמנות שמתאימה לכם.

מדריך קרנות נאמנות

קרנות מחקות – האם כדאי?

HON TV

השוואת מחירי סלולר 2019 – ככה תדעו איזו חברה לבחור (והמעבר פשוט)!

מה זה כסף?

קופת גמל להשקעה – האם כדאי?

ככה תקחו משכנתא!

מגישה – יעל לינזן

לפני שאתם סוגרים על משכנתא, רצינו לספר לכם על דני ודנה – זוג צעיר שרכש דירה ובמקביל פנה לקבל משכנתא. השניים עשו זאת בעצמם, ללא יועץ משכנתאות, הם עברו בין 3 בנקים למשכנתאות, וקיבלו הצעות. הדירה שלהם עלתה 1.5 מיליון שקל, והם לקחו משכנתא של 850 אלף שקל. הם קיבלו מכל בנק לוח עם התשלומים החודשיים הצפויים לאורך כל תקופת המשכנתא.

משכנתא זה עניין מסובך, וננסה כאן ובהדרכות הנוספות, להסביר איך לוקחים משכנתא שתתאים לכם, צריך לבחון את הריבית, את ההצמדה – למדד או ללאי הצמדה, ובכלל – לאיזו תקופה לקחת את המשכנתא, ומה התשלום שאתם יכולים לעמוד בו. זה תיק, אבל בהינתן שהגעתם לכל התשובות (לבד או בעזרת יועץ), חשוב להבין מה הריבית שאתם משלמים, ולהבין שבמקרים רבים מה שאתם מקבלים מהבנקים זה לא התמונה האמיתית, אלא אשליה – כשהבנק מציג לכם את התשלום החודשי הצפוי שלכם, הוא לא לוקח בחשבון כמה פרמטרים שיכולים להפוך את ההצגה של הבנק לבדיחה טובה.

מדריך משכנתא – כל מה שצריך לדעת!

ריבית קבועה או ריבית משתנה – שלא יעבדו עליכם?

מה הבנק בודק בלקיחת משכנתא?

כמה הון עצמי צריך בשביל משכנתא?

יועץ משכנתא – כל מה שצריך לדעת

אז איך לעלות על הטריקים של הבנקים?

נתחיל בכך שאתם כלוקחי משכנתא מעוניינים בריבית הכי נמוכה שאפשר. חוץ מזה, אתם רוצים לפזר את הסיכון בין מסלולים שונים. מקובל בשנים האחרונות לפז את המשכנתא על מסלול משתנה ומסלול קבוע. מסלול משתנה הוא מסלול שהריבית בו משתנה בהתאם לריבית במשק – כלומר, אם ריבית בנק ישראל עולה, ריבית המשכנתא שלכם עולה.

ריבית קבועה, לא זזה לאורך כל תקופת המשכנתא. אהה, אתם בטח אומרים, אז ניקח ריבית קבועה, אבל זה לא נכון – כי בהגדרה הריבית המשתנה נמוכה יותר מהקבועה. כלומר, במשתנה אתם מקבלים ריבית זולה יותר, אבל מסוכנת – כי היא יכולה לעלות (וכל המומחים מספרים לנו שריבת בנק ישראל צפויה לעלות).

הריבית הנמוכה שגלומה במסלולים המשתנים גורמת לכם להתפתות – בחישוב שהבנקים עושים להחזרים החודשיים הם משתמשים בריבית הנמוכה בלי להתייחס למצב שתהיה העלאה בריבית, ולכן ברור שההחזרים ייצאו קטנים ולא ריאליים.

וזה לא הכל – יש משכנתאות צמודות למדד וכאלו שלא צמודות – בחישוב של התשלומים, אתם מקבלים את ההחזרים כאילו אין הצמדה, אבל האם זה אפשרי. אז נכון, בשנים האחרונות המדד אפסי, אבל בנק ישראל מספר לנו שהתוואי של המדד הוא בין 1% ל-3%. זה אומר שההחזרים לא מדויקים.

שורה תחתונה במסלולים של ריבית משתנה ומסלולים צמודים למדד, אתם מקבלים מהבנק פלט של החזר חודשי שאינו רלבנטי – אתם מקבלים תמונה מעוותת. אתם מבינים שריבית משתנה לכאורה עדיפה, אבל זה לא בהכרח נכון; אתם מבינים שריבית צמודה עדיפה, אבל שכחו להגיד לכם שההחזרים צמודים למדד.

אז לא להתפתות באופן עיוור למסלולים האלו, לבדוק ולהעריך את השינוי בריבית ואת המדד, ולהגיע לחישוב מהימן…

מדריך משכנתא – כל מה שצריך לדעת!

ריבית קבועה או ריבית משתנה – שלא יעבדו עליכם?

מה הבנק בודק בלקיחת משכנתא?

כמה הון עצמי צריך בשביל משכנתא?

יועץ משכנתא – יתרונות וחסרונות 

אל תתנו ללמ"ס לעבוד עליכם – מחירי הדירות לא באמת ירדו

למה הלמ"ס משחק במספרים של מדד מחירי הדירות? למה מחיר למשתכן לא מגיעה לתל אביב? ולמה כחלון חזק על חלשים?

מדד מחירי הדירות בירידה – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) דיווחה בחודשים האחרונים על ירידה במדד, בהמשך לירידה בחודשים קודמים. בפרסום  ב-15 במאי עדכנה הלמ"ס כי מדד מחירי הדירות ירד ב-0.2%, ובמצטבר בחצי השנה האחרונה ירדו מחירי הדירות ב-2.7%. לא ייאמן – סוף סוף מחירי הדירות יורדים. אוטוטו הצעירים יוצאים לחגוג בכיכר רבין, אבל…עצרו את החגיגות, שוב פעם עובדים עליכם.

לא נעים לקלקל חגיגות, לא נעים להאשים את הלמ"ס בפרסום מדד פוליטי, וגם לא נעים להגיד שהם משקרים. אז אני לא אגיד, רק אזכיר את המשפט  מעורר המחשבה של מארק טווין על מדע הסטטיסטיקה – "ישנם שלושה סוגי שקרים – שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה".

שוב נתונים סותרים בלמ"ס – מחירי הדירות החדשות ביוני עלו

מחירי הדירות – לאן?

הרשלנות של הלמ"ס

החברים בלמ"ס, כבר הטעו אותנו בעבר עם הפשלה בחישוב מדד השכירות. חצי מדינה צועקת כבר שנים שהמדד הזה לא משקף את מה שקורה בשטח, אבל בלמ"ס יודעים יותר טוב מכולם. ככה הם חשבו עד שכלכלן שעבד על הדוקטורט שלו בדק ומצא שהמלך הוא עירום. הכלכלן גילה שמדד השכירות היה צריך להיות בכמה עשרות אחוזים גבוה יותר (על פני 10 שנים). הבדיקה שלו היתה חיצונית לגמרי מנתונים גלויים. הוא פשוט השווה בין שני מאגרי מידע, ומצא שנתוני הלמ"ס מוטים כלפי מטה. איך זה שרק אחרי 10 שנים התגלתה הטעות? איך זה שאף צדיק בלשכה לא עלה על הטעות הזאת? זאת הפשלה האמיתית. טעויות קורות, אבל כשהן קורות חודש אחרי חודש במשך 10 שנים,זה מעיד יותר מהכל על חוסר המקצועיות של הגוף הסמי אקדמי הזה ועל איכות הפרסומים שלו.

הפשלה הענקית הזו נובעת מעצלות, רשלנות, חוסר בבקרה, שגרה, אבל בעייתית ומקוממת ככל שתהיה, היא נופלת מההטעייה של הנתונים האחרונים על מדד מחירי הדירות. החברים בלמ"ס החליטו בפרסומי המדדים האחרונים לקחת צד פוליטי – הם מכולנו, הם של כחלון. הם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם, ההיפך הם יתנו לעובדות לבלבל אותנו. הם יפרסמו מדדים שליליים, למרות שהם יודעים טוב מאוד שמדד הדירות ירד רק בגלל התוכנית של מחיר למשתכן. הדירות האחרות בשוק "האמיתי", לא בשוק של "הזכאים" (120 אלף משפחות בלבד), לא ירדו.

ההטעיה של הלמ"ס

מדד מחירי הדירות מבלי להיכנס לעומקה של המתודולוגיה אמור לבטא את השינוי במחירי הדירות במחוזות שונים ובממוצע ארצי. חלק מרכזי מהמכירות של דירות חדשות  (כמעט 30%) הוא מכירות של דירות בתוכנית מחיר למשתכן במחיר מוזל, כך שקיימת הטיה כלפי מטה בגלל תוכנית מחיר למשתכן. אני לא סטטיסטיקאי, אבל גם לא צריך להיות כדי להבין זאת.

ומכאן, שאם ההערכה הרווחת נכונה וההנחה במחיר למשתכן היא סביב 20%, אזי מדובר על ירידה של 6% במדד מחירי הדירות החדשות כתוצאה מהכללת הדירות המוזלות (המרכיב של הדירות שנמכרו במסגרת מחיר למשתכן מתוך סך הדירות החדשות כפול ההנחה). מדד הדירות החדשות הוא חלק מהמדד הכללי (מדד מחירי הדירות הכולל), כך שה-6% האלו מתגלגלים באופן חלקי למדד הכולל, ובסופו של דבר המדד של הדירות (בנטרול מחיר למשתכן) לא באמת ירד, אלא עלה. אז נכון, שמחירי הדירות במחיר למשתכן משפיעים גם על המחירים ליד – בנהריה לדוגמה, כחלון הציף את העיר בדירות מחיר למשתכן, ובמכרזים האחרונים לא מצליחים למכור דירות גם בהנחה. אז בנהריה כחלון הוריד את המחירים. כפיים.

גם בקרית מוצקין ההצפה עזרה והזכאים כבר לא רוצים לקנות –  ממש הצלחה גדולה; וזה מתפשט למקומות נוספים בפריפריה. בשטח  כבר יש חריקות בתוכנית – פרויקטים שלא נמכרים, קרקעות שהקבלנים לא רוצים. אבל האם זה מה שכחלון רצה? להציף את הפריפריה ולהוריד שם מחירים? – אולי כן. גם ברפורמה הקודמת שלו בשוק הטלפוניה שחסכה הרבה כסף לכולנו, הוא היה "חכם על חלשים". הוא לא נגע בבזק, היא היתה גדולה עליו, ועכשיו הוא לא נוגע בתל אביב – היא כנראה גדולה עליו. כל התוכנית הגדולה של מחיר למשתכן ואין דירה אחת למכירה בתל אביב.

כך או אחרת,  המחירים אכן ירדו במקומות של הפרויקטים של מחיר למשתכן, באזורי הביקוש עדיין לא. המדד מתייחס לממוצעים, אבל  הוא לא מספר את כל האמת.

הלוואי והמחירים ירדו, אבל על אמת

ובכן, החיבור של דירות מחיר למשתכן עם דירות רגילות הוא מטעה. למרות שללמ"ס יש כנראה תשובה בשלוף –  "דירה זו דירה, ואם יש דירות שנמכרו במסגרת מחיר למשתכן, אז הם חלק מהמדגם". אבל זה כמובן לא נכון – כי אני, ועוד 7.5 מיליון תושבים לא יכולים לקנות את הדירות האלו. מדובר בדירות שמופנות לזכאים (ובינתיים מעט משפרי דיור), דירות "צבועות" שאולי גם "נחותות" ביחס לדירות אחרות (כך לפחות על פי טענות הזוכים בחלק מהפרויקטים). ולכן, אי אפשר לערבב בין שני המוצרים האלו. אז למה בלמ"ס עושים זאת?

התשובה כנראה קשורה לשר האוצר שלנו משה כחלון. כחלון הימר על תוכנית מחיר למשתכן. התוכנית הזו תעלה אותו או תפיל אותו, וכמו כל מהמר, הוא גם מתאהב בהימור שלו, גם בטוח בצדקתו, וגם לא מוכן לקבל שום מחשבה או דעה אחרת. הוא מגן בחירוף נפש על תוכנית הדגל שלו, כשכל מי שלא מוכן להתיישר לדעתו הוא אינטרסנט, שקרן, גנב. כן, כחלון מחלק את העולם לשניים – הטובים והרעים, וזה הכי קל. למה להתמודד עם טענות ושאלות. ההגנה הכי טובה היא ההתקפה וכל מי ששואל או מפקפק הוא משת"פ של הקבלנים.

ואם כך, הלמ"ס רוצה להיות בצד של הטובים, ובצד של הטובים מראים את המדד הכולל כי ככה אמר השר, אז ככה עושים (טוב הוא כנראה לא באמת אמר, אבל רוח המפקד נושבת במסדרונות)

ושלא תבינו לא נכון – באמת  שאני לא משת"פ של הקבלנים. מבחינתי – הלוואי והמחירים ירדו, המחירים גבוהים והם צריכים לרדת בעיקר בשביל שלצעירים תהיה אפשרות לקנות דירה בלי לשעבד את הדירה והפנסיה של ההורים שלהם. אבל אני משתדל שלא לתת לתקווה/ לרצון שלי להשפיע על העובדות.

מחיר למשתכן – הסיפור האמיתי

כך או אחרת, אסיים בתוכנית מחיר למשתכן. אפשר לבוא בטענות לכחלון ולבקר את התוכנית, אבל חייבים להודות שהוא מנסה (מאוד), שהוא נחוש ושהוא מצליח להשתמש בלוחמה פסיכולגית שהיא כלי הנשק הטוב והיעיל ביותר במלחמה על מחירי הדירות. הוא משדר שהמחירים בירידה, והשוק מתחיל להאמין לו (למרות כאמור שזה לא נכון), וכשהשוק מאמין, זה מחלחל לעסקאות ויוצר דינמיות של הורדת מחירים. רק שבשביל זה צריך טריגר אמיתי – לא מדד בלוף, אלא עלייה בריבית, מכרזי ענק באזורי ביקוש, מתן אישורים לחברות זרות לבנות כאן ללא הפסקה, והפשרה גדולה של קרקעות. בינתיים זה לא קורה.

בפועל, דווקא יש סימנים של חולשה בתוכנית הדגל – יותר ויותר מכרזים של מחיר למשתכן נסגרים עם מכירות חלקיות (לא כל הדירות נמכרות). ויותר ויותר שאלות צצות תוך כדי תנועה – האם ההנחה בפריפריה מספקת? (היא נמוכה מדי); למה נותנים להייטקיסטים לקנות דירות בהרצליה ב-1.8 מיליון שקל (בהנחה של 600-700 אלף שקל) – האם זו המטרה של מחיר למשתכן – לתת הנחה לכאלו שיש להם? למה הדירות בפרויקטים רבים עלובות? (בלי כיווני אוויר, בלי חלון במטבח, בלי יציאה מוחה למרפסת ועוד)? ואולי הכי חשוב – למה לפתות ציבור רחב (ותמים) לקנות דירות להשקעה ולהפוך לסוג של "מיני" משקיעים. אחרי הכל אין הגיון שיוסי מרמת גן יקנה דירה להשכרה במעלות תרשיחא. יוסי חושב שהוא עושה עסקה טובה, הוא רק שוכח שההנחה של 15%-20% כבר מתמסמסת לו כי מאז הזכייה, מדד תשומות הבנייה עלה בכמעט 5%, והדירה שהוא מקבל היא לא דירה בסטנדרט שחשב, ואופס ההנחה היא כבר לא משהו, ולך תשכיר את הדירה כאשר בכל הבניין יהיו עשרות דירות להשכרה?

וחוץ מזה, כל ביקור במעלות תרשיחא זה כמו שבוע שכירות. חכו, זה יקרה לאלפים רבים לא רק ליוסי.

טור המשך – מנפלאות הלמ"ס – המחירים בת"א ירדו או עלו?

מחירי הדירות – לאן?

קופת גמל להשקעה

רוצים לחסוך לילדים? רוצים לחסוך לעצמכם? כדאי לכם להישאר איתנו 2 דקות.

אנחנו רוצים לספר לכם על מוצר מנצח – קופת גמל להשקעה.

ולמה הוא מנצח?

פשוט, אם תשוו אותו למוצרים אחרים, תגלו שהוא עולה עליהם, אז בואו נתחיל.

קופת הגמל להשקעה הוא מוצר נזיל – השם שלו מטעה – אנחנו זוכרים מהעבר שקופת גמל זה מוצר להשקעה ארוכת טווח, אז זהו שקופת גמל להשקעה היא נזילה – אתם יכולים לממש בכל נקודת זמן.

אז למה השם קופת גמל להשקעה? כי המטרה של המוצר שתחזיקו אותו לזמן ארוך ואז תיהנו מהטבות נוספות (מיד נפרט), אבל אתם ממש לא חייבים.

קופת גמל להשקעה היא מוצר מגוון – אתם יכולים להשקיע בקופה שמחזיקה במניות, בקופה שמחזיקה באגרות חוב, בערבוב של השניים, ועוד. הקופות הפופולאריות אגב, הן קופות מעורבות.

מדריך קופת גמל להשקעה

המוצר הזה  להבדיל ממוצרים אחרים מאפשר גמישות שלא קיימת בקרנות נאמנות, תעודות סל ומכשירים נוספים. נניח שאתם רוצים למכור את קופת הגמל להשקעה שמוטה למניות. בעיקרון מכירה מחייבת אתכם בתשלום מס (על הרווחים כמובן). אבל אם אתם מתכוונים לממש ולשים בצד – בפיקדון, או באג"ח או בחופה אחרת, השקעה בקופה מאפשרת לכם חיסכון במס – אתם פשוט מעבירים את הכסף בקופה לקופה אחרת שמשקיעה לפי רצונכם – פיקדונות, אג"ח וכו'. ואז, אתם מבחינת רשות המס לא מימשתם את הקופה, ולכן אין לכם מס.

נשמע מסובך? אז תסמכו עלינו – בשורה התחתונה – זה מוצר עם הטבות מס גדולות, שהופכות לממש גדולות אם אתם מחזיקים בהשקעה עד לפנסיה. אז אין לכם מס על רווח ההון שנוצר בקופה, ואז אתם יכולים למשוך את הכסף כקצבה בהקלות מס משמעותיות.

אז נזילות, גמישות, הטבות מס, והאמת שזה לא הכל. אבל זה העיקר, וזה הופך את הקופה לעדיפה על פני פוליסות חיסכון, קרנות נאמנות, תעודות סל ועוד.

למידע נוסף, אנחנו מזמינים אתכם לקרוא את המדריך שלנו על המוצר המנצח –

מדריך קופת גמל להשקעה

אבי כץ יעשה לכם 18% תשואה? ממש לא בטוח

קרן הגשמה מציגה תשואה משוקללת של 13% – אבל מה הנתון האמיתי? למה הוא לא מוצג?  ומה יכול לקלקל את התשואה הצפויה – 18% בפרויקט החדש של הגשמה?

המסלולים המתקדמים ללימודי כלכלה באוניברסיטאות ריקים מתלמידים. פעם, וזה לא היה מזמן, ללמוד כלכלה היה באופנה, ובאוניברסיטאות המובילות היו מסלולי לימוד מלאים. היום מדובר בעשרות בודדות של תלמידים בתואר השני ובמקרים מביכים במיוחד – תלמידים בודדים.

המזל הגדול הוא שבתואר הראשון משלבים את לימודי הכלכלה עם מקצועות אחרים (בעיקר חשבונאות), אחרת, גם לא היו תלמידים בתואר הראשון בכלכלה. אבל גם השילוב עם מקצועות/ מסלולים אחרים לא משנה את המגמה – ברוב המקומות יש בשנים האחרונות צניחה במספר הסטודנטים.

הסיבה לכך לדעתי פשוטה – לימודי הכלכלה "פשטו את הרגל". כשהציבור קורא על פרופסור מכובד בתחום שאומר שצריך להוריד את הריבית ובאותו היום הוא שומע פרופסור מכובד לא פחות שאומר שחייבים להעלות את הריבית, הוא מבין שאולי אחד מהם פישל ולא הפנים את חומר הלימוד עד הסוף – מביך, אבל קורה. אבל, כשהוא מבין שהסתירות האלו הן יומיומיות, הוא כבר לא סלחן, והוא חושף את הסוד – אין דבר כזה מדע הכלכלה; כל אחד בוחר את גישתו הכלכלית על בסיס תיאוריה אחת מיני רבות. זה לא רציני, זה לא מדעי. הכלכלה היא במקרים רבים סוג של ניסוי ותהייה.

הדברים התחדדו בשנים האחרונות – אנחנו נמצאים בניסוי הכלכלי הגדול בהיסטוריה. אף פעם לא היתה ריבית נמוכה כל כך במשך תקופה ארוכה כל כך. אני זוכר את הכלכלן המוביל שלנו – נגיד בנק ישראל לשעבר פרופ' סטנלי פישר שאמר ב-2012 כשהריבית  היתה  2%, שזה לא מצב טבעי, הריבית נמוכה מדי, והריבית הנורמלית היא 5% ואנחנו בדרך שלם. אז עברו 6 שנים, והכיוון היה הפוך – הריבית  ירדה לאזור האפס!

אז מעבר לחוסר האמון בכלכלנים ובכלכלה בכלל, יש כאן מצב שאף אחד לא יודע באמת איך הוא יתפתח. הדבר היחיד הברור לגבי הריבית האפסית הוא שהיא מייצרת בועות. אז מה? האם זה אומר שאסור להשקיע במכשירים פיננסים? ממש לא בטוח; האם זה אומר שהנדל"ן יקר? ממש לא בטוח; האם זה אומר שתהיה מפולת? ממש לא בהכרח, וגם אם כן, אז מתי? עוד חודש, חצי שנה, או 5 שנים?

יותר מדי שאלות, ומוסכמה אחת – ריבית נמוכה גורמת לחוסכים ולמשקיעים להפנות כספים לאפיקים מסוכנים יותר כדי לזכות בתשואה. ככל שזרימת הכספים הזו עולה, כך מחירי המכשירים האלו (אג"ח, מניות ונדל"ן) עולים, עד שהם נסחרים במחיר גבוה מדי, מחיר בועתי. אז אפשר להתווכח עם מחירי המניות גבוהים, וגם אם מחירי הנדל"ן בשמיים – יש טענות לכאן ולכאן. אבל בשוק האג"ח, יותר ויותר מומחים סבורים שהתמחור לא משקף את הסיכון.

ריבית נמוכה = נדל"ן גבוה

הריבית הנמוכה וחוסר היכולת לייצר תשואה, גרמו למעבר של כספים לנדל"ן מקומי, ובשלב הבא – מעבר של כספים לנדל"ן בחו"ל. יש הרבה אפשרויות לעשות זאת, אחת מהן היא דרך קרנות נדל"ן שמשקיעות את הכספים שלכם  בפרויקטים של נדל"ן מניב או נדל"ן יזמי. בנדל"ן מניב הסיכון לרוב נמוך יותר – יש נכס שמניב תשואה (דמי שכירות), בעוד נדל"ן יזמי נחשב מסוכן יותר – יש סיכון שהפרויקט יתעכב, שיצוצו תקלות בדרך, שבגלל שמדובר בפרויקטים של שנים, אז שינויים בסביבה ובנתונים, ישפיעו על הרווחיות. זה מסוכן יותר, אבל הכלל הראשון בהשקעות הוא שהסיכון הולך יחד עם הסיכוי – זה מסוכן יותר, אבל יש סיכוי גבוה לרווח.

הציבור שפנה לשם בעבר לרוב הרוויח. מעבר לפיזור ההשקעה שלו (ובקרנות האלו ניתן להשקיע  בסכומים יחסית סבירים – עשרות בודדות של אלפי דולרים), התשואה בעבר היתה מרשימה. לא בטוח כלל שמה שהיה הוא שיהיה, תזוזה קלה בשווקים, בריבית, במט"ח, בשוק הנדל"ן, וכל האקסל עם הנתונים היפים, נזרק לפח. וככל שהזמן עובר ואנחנו עדיין בריבית אפסית, כך הסיכון גם גדל; ובכל זאת – בהתייחס לעבר בלבד, הרי שמי שבחר להשקיע בייזום כנראה פעל נכון.

התשואה של הגשמה – לא מה שאומרים לכם

אחת הקרנות הבולטות בתחום השקעה בפרויקטים בייזום בחו"ל היא קרן הגשמה של אבי כץ וחנן שמש. הקרן החליטה לפני כשנה וחצי לפנות לקהל הרחב, ובהתאמה פרסמה בהתאם להנחיות רשות ניירות ערך, תשקיף לכל אחד מהפרויקטים המוצעים לציבור. האחרון שבהם פורסם השבוע והוא על פי התחזית של הקרן אמור להניב 18% תשואה. "אמור" זו מילה לא מחייבת, וכדאי שתזכרו זאת. לפעמים המספרים מטשטשים את המילים – 18% זה לא בטוח, אם כי חייבים לומר שהקרן מציגה נתוני עבר מרשימים. אמנם בקריאה נוספת הם נראים פחות מרשימים ועדיין – התשואה הממוצעת בפרויקטים בהחלט סבירה. אז הנה הנתונים בפרויקטים הקודמים (כפי שמוצגים בתשקיף המעודכן:

היקף הגיוס עד כה – 2.6 מיליארד שקל

מספר הפרויקטים – כ-300 (חלק קטן מהן היו במסגרת תשקיף לציבור הרחב)

פרויקטים שהושלמו – 118

ממוצע תשואה שנתית בהשקעות שהושלמו – 13%

התשואה נראית פנטסטית, אבל כמה נקודות למחשבה – רוב הפרויקטים לא הסתיימו, כך שמדובר במדגים חלקי. מעבר לכך, התשואה הזו צריכה להילקח בזהירות – זו התשואה של הפרויקטים שהסתיימו וסביר שמדובר בפרויקטים הראשונים שהוצעו. התשואה מאז, ככל הנראה ירדה, כך שהתשואה המשוקללת צפויה לרדת, וכך אגב, קרה בתשואת הפרויקטים הגמורים בשנה האחרונה.

מעבר לכך, בחלק משמעותי מהפרויקטים שלא הושלמו יש עיכובים משמעותיים – ב-21% מהפרויקטים שלא הושלמו יש עיכוב של מעל חצי שנה, כאשר העיכוב הממוצע הוא 18 חודשים! זה הממוצע, אז ניתן לשער שיש גם עיכובים של שנתיים ואפילו שלוש שנים. עיכובים כאלו, ככל הנראה, לא משאירים מקום לרווח. פרויקט ממוצע אמור להימשך שנתיים וחצי עד שלוש שנים, ועיכוב  של שנה וחצי, שנתיים ושלוש שנים, משמעו הוצאות גדולות נוספות.

זמן שווה כסף. ככל שהפרויקט מתארך אז עלויות המימון גדלות, ככל שפרויקט מתארך אז צפוי (לא בטוח) שזה נובע מבירוקרטיה או טעויות שקשורות לפרויקט והמשמעות היא לרוב כספים נוספים שנדרשים להשקעה. בהינתן שהרווחים של המשקיעים מגיעים רק אחרי שגוזרי הקופונים מקבלים את שלהם (היזמים והקרן) אז נראה שהעיכובים האלו "מסתירים" פרויקטים עם רווחים נמוכים וייתכן שגם פרויקטים הפסדיים.

ובואו נניח שאנחנו מנהלים את קרן הגשמה ונניח שאנחנו מנסים להציג תמונה טובה ככל שניתן למשקיעים שלנו ולמשקיעים הפוטנציאלים בהשקעות הבאות. אז ראשית, ברגע שאנחנו לא מציגים את  הפרויקטים המתעכבים שככל הנראה התשואה בהם נמוכה, אנו מטים כלפי מעלה את התשואה הכוללת שמוצגת לציבור. מעבר לזה – אם יש לנו כמה פרויקטים הפסדיים בגלל שהתעכבו , אז למה בכלל לסיים אותם. בואו נמתח אותם עוד שנה ושנתיים ושלוש, כדי שלא ישפיעו לנו על התשואה המשוקללת. ככה אנחנו כמנהלים לא מוסריים נפעל (אולי זה גם לא חוקי), אבל שלא יתפרש שיש טענה כנגד מנהלי קרן הגשמה. זה "משחק" תיאורטי, מקווה שבפועל יש מנגנונים שמונעים את האפשרות הזו, ומקווה שהנהלת הגשמה לא משחקת בפרויקטים.

כך או אחרת,  ההצגה של התשואה הממוצעת בהחלט מטעה.  היא מספרת את הסיפור על אותם פרוייקטים שהסתיימו, אבל אנחנו כמשקיעים רוצים דווקא לדעת מה התשואה בפרויקטים שלא הסתיימו ובעיקר באלו שהתעכבו.

ולמה בעצם אין לנו את הנתונים האלו – האמת שאין סיבה. בדיוק כמו שהקרן מציגה תשואה עתידית על פרויקטים חדשים, היא יכולה להעריך את התשואה על פרויקטים קיימים (פרויקטים בתנועה) ולשקלל אותם בתשואה המוצגת. זה יהיה הרבה יותר אמין מהנתונים המוצגים כיום.

ולמרות ההצגה המוטה, ברור שיש כאן משהו – 2.6 מיליארד שקל לא טועים. הסכום שזרם לקרן הגשמה מבטא את חוסר היכולת להשיג תשואה באמצעים הקונבנציונליים. אז נכון, יש סיכון, התשואה כנראה לא כמו שמספרים לכם, ועדיין מדובר במספרים לא רעים. השאלה הגדולה האם זה יימשך?

חינוך פיננסי – שיעור ראשון: מה זה כסף?

שלום, אני אביתר,  ואני כאן כי אבא שלי, ביקש ממני להסביר לילדים, בשפה של ילדים, מה זה כסף.

אז אמרתי לו שאני לא רוצה, מה לי ולזה, וגם יש לי עוד שעה פעילות בצופים; אז הוא אמר לי –  מה אתה מעדיף שאני אשלם למישהו אחר? זה מתאים לך, אתה לומד משחק, ואתה תעשה את זה טוב…

אה, אתה רוצה לשלם לי?  אמרתי, ואז הוא שתק כמה שניות… ואמר לי, זה לא היה בתכנון, אבל זה רעיון טוב, ככה תעריך את הכסף…ובכלל, בזמן האחרון הוא אומר לי הרבה שאני לא מעריך את הכסף, אבל, זה לא נכון – אני מעריך את הכסף.

–        אני יודע שהכסף שלנו מגיע מהעבודה של אבא ואמא – הם עובדים קשה ומקבלים כל חודש כסף ממקום העבודה, ובכסף הזה הם צריכים לשלם את ההוצאות – חשמל, אוכל, בגדים ועוד כל מיני…

–        אני יודע שלא צריך לבזבז סתם על דברים שלא ממש חייבים – רציתי למשל לקנות עוד סליים, ויש לי כבר די הרבה, אז למרות שמאוד רציתי, והתווכחתי עם ההורים, בסוף הבנתי שהם צודקים וויתרתי…אמא גם אמרה – "יש לנו כסף להרבה דברים, אבל אם פתאום נצטרך להוציא על שטויות שעוד חודש כבר לא יענינו אותך, אז חבל על הכסף, בכסף הזה אפשר לקנות דברים אחרים חשובים יותר – ספרים"….נו, אמא אני לא בעניין של ספרים.

–        אני מבין למה אמא מתכוונת; במקום הסליים הזה, אפשר לאכול במקדונלדס, וזה סבבה, ואפשר גם ללכת לסרט עם חברים, ואפשר לעשות עוד דברים כיפים – אז אמא באמת שאני מבין ומעריך…

–        ובכלל, פעם גם רציתי לקנות הרבה יותר – משחקים למחשב, משחקים לפלייסטיישן. אבל הבנתי שזה עולה כסף, הרבה כסף, אז אני כבר לא מבקש כל הזמן, רק שיש ממש משחק מדהים בפלייסטיישן. אז אבא שלי אומר, בסדר, אבל אתה צריך להעריך את זה – אתה צריך לעבוד בשביל זה

–        אז סיכמנו שאני צריך לשלם להם חצי מהמחיר שעלה המשחק החדש שהם קנו לי. המשחק עלה 250 שקל, ואני חייב להם  125 שקל. אבא אמר שייתן לי עבודה ויישלם לי לפי שעות, יש לו אתר בענייני כלכלה וכאלה,  והוא צריך לפעמים עזרה, וזה משעמם, אבל עכשיו הוא רוצה שאני אסביר לכם מה זה כסף, וזה סבבה…

אז זה הסרטון הראשון, ויהיו עוד

אז ביי בינתיים, אביתר

HON TV

השוואת מחירי סלולר 2019 – ככה תדעו איזו חברה לבחור (והמעבר פשוט)!

הביטקוין יכל להפוך אתכם למיליונרים – אבל מה הלאה?

הלוואה מבנק או הלוואה מגוף חוץ בנקאי? לא מה שחשבתם

מכונת הכסף: בשביל מי עובדות חברות הדירוג? ואיך הצליחה אלבר לגייס 2 מיליארד שקל ב-3 שנים?

מהם האינטרסים הסמויים של חברות הדירוג?  האם הדירוג של אלבר מוצדק

בסרט מכונת הכסף (מבוסס על ספר של מייקל לואיס שתיעד את המשבר הגדול של 2008), מגיעים מנהלי קרן הגידור  (שחזו את המפולת) להערכה שאגרות החוב מגובות המשכנתאות נסחרות ביוקר, ובמיוחד אגרות החוב שמגובות במשכנתאות סאב פריים (לרבות מכשירים מובנים על אגרות החוב האלו). הם – מייקל ברי ומארק באום, מתרגמים את ההערכה שלהם לפוזיציה ענקית, ושום דבר לא קורה. וול-סטריט מתמחרת את המכשירים האלו – אגרות חוב (ונגזרים על אגרות חוב) במחירים גבוהים, כאילו אין סיכון שהלווים לא יחזירו את הכסף.

הם בודקים את הנתונים באופן אובססיבי, ומנתחים כל נתון חדש על שוק הדיור והמשכנתאות בפינצטה, ומגיעים תמיד לאותה המסקנה – מספיק שאחוז קטנטן של הלווים (לוקחי המשכנתאות) לא ישלם את הכסף, כדי שחלק מהמכשירים הפיננסים האלו, יצנח לאפס.

ואז הם בודקים בשטח. הם נוסעים לפלורידה ורואים שלכל אדם שני ברחוב יש כמה דירות כי לא צריך שום ערבות (וגם לא יכולת החזר) כדי לקבל 100% מימון, ובמקרה הגרוע ביותר נותנים את המפתחות לבנק; הם כבר מזהים ששיעור הלווים הבעייתיים הוא לא קטנטן, והמשמעות שאגרות החוב על המשכנתאות וכל המכשירים שתלויים בהם, הם בועה ענקית.

הם מגדילים את הפוזיציה, ופונים לאורים ולתומים של שוק האג"ח – חברות הדירוג. החברות האלו קובעות דירוגים לאגרות החוב והדירוגים האלו קובעים את הביקושים ואת התמחור של האגרות. כל עוד לא משתנה הדירוג, אז האיגרת נסחרת לרוב בבטחה, אבל כשיש שינוי, הגופים המוסדיים מתעוררים ופועלים – הורדת דירוג מביאה לצמצום הפוזיציה ולירידה באג"ח.

ושם אצל  חברת הדירוג, כשהם מנסים להבין איך הדירוגים לא ירדו, עונה להם בכירה בחברת הדירוג (ואני לא מדייק) – "הן משלמות לנו על הדירוג הזה, ככה זה עובד".

ניגוד העניינים של חברות הדירוג

כן, ככה זה עובד כבר הרבה שנים בשוק האמריקאי וגם כאן אצלנו. חברות הדירוג – מעלות ומדרוג מקבלות כסף מהחברות המדורגות – זה יכול להיות באופן ישיר, זה יכול להיות באופן עקיף (דרך חברה שותפה או חברה אם), אבל  לא משנה כמה ואיך ינסו לספר לנו שמדובר באנשים מקצועיים, בדירוגים אמיתיים, שזה חוקי ונכון, שזה לא באמת קשור כי את הכסף מקבלת השותפה האסטרטגית, וכי אין דרך אחרת לעשות זאת. עדיין – כסף יכול לעוור עיני צדיקים.

זאת ועוד – אנליזה, ודירוג שהוא למעשה סוג של אליזה, יכולים להיעשות בשתי דרכים – דרך אחת פסיבית ודרך שנייה אקטיבית. בדרך הראשונה, האנליסט הוא סוג של מהנדס – הוא בודק יחסים פיננסים, הוא מקשיב להנהלת החברה ורושם, הוא לא מחפש את הכשלים, הוא לא מחפש את הסיכונים. הוא מיישר קו עם ההנחיות "הטכניות" הנדרשות בהכנת חוות דעת. בשיטה השנייה הוא ראש גדול, הוא ביקורתי, הוא "כלב צייד", הוא מחפש את הכשלים, עיוותים, איומים וסיכונים. התוצאה כמובן תהיה שונה.  האנליסטים של חברות הדירוג הם מהסוג הראשון, וזו הסיבה שברוב הגדול ביותר של המקרים – הם מגלים את הבעיה רק אחרי שהשוק כבר יודע אותה מזמן. הם גילו את המשבר באי.די.בי אחרי שכולם ידעו שהערך הנכסי הנקי אפסי או שלילי; הם פספסו את הבעיות הפיננסיות באפריקה, בדלק נדל"ן, בקרדן ובשורה ארוכה של חברות שנכנסו להסדר חוב. עם זאת, בשנים האחרונות, הם באמת משתדלים לעקוב צמוד אחרי השוק ולהיות ערים להתפתחויות (כשלאחר אירוע משברי בחברה הם מפרסמים שהחברה עברה לרשימת מעקב)

וברגע שמבינים את תפקידם האמיתי של חברות הדירוג והדירוגים למול משמעותם הגדולה בשוק ההון, מפנימים שיש כאן כשל – הכספים שלנו מושקעים אצל מוסדיים שפועלים לפי דירוגים שלא תמיד משקפים את המצב של החברה, ואגיד בזהירות – אולי בגלל שהגוף הנבדק הוא גם הגוף המשלם.

דירוג גבוה לאלבר – האם הוא מוצדק?  

לפני כחודש דירגה (שוב) מידרוג את אלבר (דרך הזרוע המגייסת שלה) ואת אגרות החוב. אלבר היא חברת ליסינג כשבמקביל היא עוסקת במכירת רכבים יד שנייה. אלבר ולמעשה רוב  חברות הליסינג חיות בזכות המימון ובעיקר בזכות שוק ההון. הבורסה היא צינור החמצן העיקרי של החברות האלו. סגרתם להן את הברז ורובן בבעיה, הם לא בקלות יוכלו לגלגל את החוב במקומות אחרים.

מידרוג מעניקה לחברה ולאגרות החוב שלה דירוג טוב (לא מצוין) – A3.il שהמשמעות שלו בשפה פשוטה שיכולת ההחזר של אלבר טובה.

אלבר תלויה מאוד במחירי הרכבים המשומשים – הנכס העיקרי שלה במאזן הוא הרכבים האלו, וכל פסיק אחוז דרמטי מאוד לשורה התחתונה. בסך הכל (נכון לסוף 2017) לאלבר רכבים במאזן בסך של 2.7 מיליארד שקל, כ-200 מיליון שקל רכבים משומשים שמיועדים למכירה, וכ-2.5 מיליארד שקל רכבים בחכירה תפעולית. הרכבים האלו מוצגים במאזן לפי מחירון מקובל (לוי יצחק), אבל אם תנסו למכור רכב משומש סביר להניח שתצטרכו לספק הנחה על המחיר. המחיר בפועל, נמוך מהמחיר במחירון.

ומכאן שייתכן שהערך בספרים של הרכבים מוחזק מלאכותית, ובמצב האמיתי מדובר על היקף נמוך יותר, וזה אמור להתגלגל ישר לירידה בהון העצמי. ההון של אלבר הוא סביב 450 מיליון שקל, והוא מחזיק מאזן של 3.6 מיליארד שקל, כשבצד החובות אגב – אגרות חוב בסך של כ-2 מיליארד שקל. עכשיו נותר לעשות ספקולציות – מה יקרה עם הרכבים שווים 5% פחות, 7% פחות ממה שרשום במאזן? זה יפגע בהון, ואז אגב, לא בטוח שהחברה תוכל לעמוד במינוף שלה ובהתחייבות שלה (שחלקן כפופות לאמות מידה פיננסיות).

מעבר לכך – מספיק שערך הרכבים יישחק ב-1.5% בשנה (יותר מהשחיקה הנוכחית) שהחברה תמחק את כל הרווח שלה. ובכלל – רווח זה חשוב מאוד, אבל מי שיפתח את התזרים מזומנים של אלבר יגלה שבשנים האחרונות היא לא מייצרת מזומנים מפעילות שוטפת, אלא ההיפך – היא שורפת מזומנים והרבה – 30 מיליון שקל ב-2017, 215 מיליון בשנת 2016, 145 מיליון בשנת 2015.  גם התזרים מפעילות השקעה לא משהו, ומנגד התזרים מפעילות מימון שמבטא פירעונות של הלוואות ואג"ח לצד גיוסי חוב, משאיר את החברה צפה – 92 מיליון שקל ב-2017, 237 מיליון שקל ב-2016, ו-157 מיליון שקל ב-2015. ומאיפה הכסף?… מהכיס שלכם. אלבר גייסה כ-2 מיליארד שקל בשלוש השנים האחרונות באגרות חוב. ככה היא חיה, היא חייבת לגלגל חובות, כשבשנים האחרונות היא הגדילה את החובות משמעותית.

האנליסטים של מידרוג – כותבים על בעיות ומשאירים את הדירוג גבוה

כל הנתונים האלו הם שחור על גבי לבן, ובכל זאת – מידרוג מספקת דירוג חיובי. אולי זה בגלל שהחברה מרוויחה (40 מיליון שקל בשנה), אולי זה בגלל שמידרוג באמת מאמינה ביכולת ההחזר הטובה של החברה. אבל אי אפשר להתנתק מהשאלה – האם העובדה שאלבר היא לקוחה גדולה של מידרוג (גיוס של 2 מיליארד שקל בשלוש שנים זה הרבה עבודה לאנליסטים של מידרוג) משחקת תפקיד בתוצאה? נקווה שלא. אבל כאמור כבר היו דברים מעולם.

חוץ מזה, יש כאן זהות אינטרסים בעייתית בין מידרוג לאלבר. מידרוג מדרגת את אלבר וקובעת את יכולת החזר החוב שלה. האנליסטים של מידרוג יודעים שהם בעצמם דרך הדירוג יכולים להשפיע על יכולת גיוס החוב ובהתאמה על יכולת החזר החוב. דירוג טוב שלהם והחברה מגייסת בקלות (ויכולה בקלות להחזיר חובות) . דירוג לא טוב יש בעיה, ואולי קושי בגיוס. ואם כך, האם האינטרס המשותף לא עלול לפגוע באובייקטיביות של העבודה?

יותר מדי שאלות מטרידות, אבל כשקראתי את הדוח האחרון על אלבר, קפצה שאלה אפילו מטרידה יותר – האם האנליסטים במידרוג (ובכלל בחברות הדירוג – החברה השנייה בארץ היא מעלות S&P) מקבלים לחצים מלמעלה? בעבודה על מידרוג נשאר הדירוג הגבוה, אבל האנליסטים כתבו על הסיכונים גם כאלו שהוחרפו בזמן האחרון – "ענף הליסינג מוערך על-ידי מידרוג בסיכון בינוני-גבוה, כאשר חלה להערכתנו עלייה מסוימת בסיכון הענפי נוכח גידול מתמשך בהיצע הרכבים המשומשים אשר לוחץ על מחירי המכירה וערכי הגרט…." ואם כך, אז אולי מדובר באנליסטים עם מצפון שלא יכלו לספק ירידה בדירוג, אבל רמזו לקוראים שהסיכון גדל? או שמדובר על סוג של סליחה על הביטוי  -"כיסוי תחת" למקרה שיקרה משבר ויחזרו למדרגים, והם יטענו – "נו, כתבנו את זה…". אבל מי באמת קורא דירוג? המוסדיים מעדיפים להתייחס לצירופים השונים – Aaa1  , A1.il BBB ועוד כמה עשרות. זה פשוט יותר זה קל יותר, ובכלל – ככה משקיעים היום. לקרן נאמנות יש מדיניות השקעות, וגם התייחסות לאיזה סדרות אג"ח יהיו בקרן – מדירוג מסוים ומעלה, כך שמראש מנהלי ההשקעות מכוונים להשתמש בדירוגים. זה כאמור שורש הבעיה.

תן וקח בחסות הבורסה: תן 30 אלף דולר, קבל אנליזה טובה; אז מה עם בסוף, המשקיעים הקטנים מפסידים עשרות אחוזים

פרויקט האנליזה של הבורסה נכשל; הבורסה ביקשה אנליזות לחברות הטכנולוגיה והביומד, אבל האנליזות המגוחכות האלו, מספקות מחירי יעד מנותקים מהמציאות; בפועל, התחזית חיובית והמניות יורדות

ליאור ברגמן צדק

די מזמן כתבתי על בחור מוכשר מאוד בשם ליאור ברגמן (ז"ל). אנליסט בכיר של אופנהיימר שיש לו מניות רבות בהצלחה של חברות ישראליות בוול-סטריט. הוא חשף אותן לגופים האמריקאיים, ובכך תרם להכרות של וול-סטריט עם חברות הטכנולוגיה הישראליות.

ברגמן, בדומה לאנליסטים רבים בשוק האמריקאי, החזיק במניות של חברות שהוא סיקר. זה אפשרי ותקין בוול-סטריט, ובכל זאת הבעתי אז ביקורת – איך זה ייתכן שאנליסט ממליץ לקנות מניה שהוא מחזיק? לא קיבלתי את הטענה שזה מקובל ולגיטימי ולא "קניתי" את ההסבר שדווקא ההחזקה הזו מעידה כי פיו וליבו שווים. עברו הרבה שנים מאז, ונזכרתי במקרה של ברגמן, כאשר החלטתי לקרוא את האנליזות של אדיסון ופרוסט אנד סאליבן, שני הגופים שנבחרו על ידי הבורסה המקומית לסקר את מניות הטכנולוגיה המקומית.

הגעתי למסקנה שאני מעדיף אנליסטים שמשקיעים במניות שהם מאמינים בהן, אמנם לא באופן עיוור (כל מקרה לגופו), אבל ככה יש גושפנקא חזקה יותר לעבודת האנליזה. היא פשוט אמינה יותר. זה לא אומר שהיא לא יכולה להיות שגויה, זה אומר שהאנליסט באמת מאמין בחברה – סליחה ברגמן.

לפני כשנתיים הושק פרויקט האנליזה של הבורסה. הבורסה התקשרה עם שתי חברות מחקר כדי שיספקו אנליזות (מקצועיות) על חברות טכנולוגיה וביומד. הכוונה היתה לחשוף ולהנגיש את המניות האלו לציבור הרחב שרובו לא מבין בטכנולוגיה וביומד ובטח שלא בהערכות שווי של חברות מהתחומים האלו.

פרויקט האנליזות (האופטימיות) של הבורסה

האנליזות ממומנות על ידי החברות –  זה כמובן בעייתי, אבל הבורסה לא מצאה פתרון אחר ודאגה שזה יתאפשר על פי חוק. עדיין – זה לא מוסיף אמינות לאנליזות, אחרי הכל, אם ההמלצה לא טובה, אין אינטרס לחברה להמשיך את הכיסוי. מעבר לכך, מדובר על כסף לא זניח בשביל חברת המחקר – עשרות אלפי דולרים לכיסוי של חברה, זה לא הולך ברגל, ובשביל זה כדאי לשמור על יחסים טובים עם החברה. אז הבורסה דאגה שברגע שמתחיל כיסוי הוא יימשך, אבל, גם בבורסה כנראה מבינים שזה פתרון צולע.

הבעיה שאין דרך אחרת. מישהו צריך לשלם על האנליזות (אגב, זה יכול להיות גם בחצי מהמחיר הנוכחי שמוערך בכ-30 אלף דולר), ובאין כיסוי חיצוני כי מדובר במניות קטנות ולא מכוסות על ידי בתי ההשקעות, נותר רק שהחברה עצמה משלמת, אבל לפחות עם התערבות של הבורסה.

נו מילא, עם זה עוד איכשהו אפשר להשלים, אבל לא עם האנליזות עצמן – אלו מעידות כי הבורסה באה לברך ויצאה מקללת – אמנם הבורסה התכוונה לטוב, אבל במבחן התוצאה, גרמה לנזק, הציבור ש"הקשיב" לאנליזות של האנליסטים של אדיסון ופרוסט אנד סאליבן, פשוט "אכל אותה". מדובר במסמכים שיווקיים, אופטימיים, שמציגים בעיקר את צד החברה. קשה לי להאמין שהאנליזות עברו הצלבה ובדיקה בשטח. לראייה – הכל חיובי. ההמלצות הן למחירי יעד של עשרות אחוזים ואפילו מאות אחוזים מעל מחיר השוק. ברוב המקרים מחירי היעד באנליזות רחוקים מאוד מהמחיר הנוכחי. זה פספוס גדול, אבל הרבה יותר גרוע זה הכיוון – ברוב המקרים הכיוון של המניות בפועל היה למטה, בעוד שכל התחזיות היו חיוביות (ומחירי היעד היו גבוהים). היה רק מקרה אחד (פוינטר) שהמחיר הנוכחי היה מעל מחיר היעד, והיו כמה מחירי יעד (בודדים) שנראו ממש לא מציאותיים – מאות אחוזים מעל המחיר הנוכחי. כן, צריך שפשף טוב טוב את העיניים, כדי לעכל את מה שכתוב בדוח על קולפלנט, חברת רפואה ישראלית, המתמקדת בפיתוח ומסחור מוצרים לשיקום רקמות באמצעות טכנולוגיה מבוססת צמחים. מניית החברה זכתה מאדיסון למחיר יעד של 1.77 שקל כשנסחרה ב-25 אגורות – הערכה של  פי 7 (600%), שלא התממשה, אבל לפחות הכיוון נכון – מאז האנליזה מניית החברה עלתה 50%.

הכישלון של האנליזות    

מאז השקת הפרויקט פורסמו כ-140 אנליזות (על כ-20 חברות; כל אנליזה מתפרסמת באנגלית ועברית). האנליזה הראשונה היתה בספטמבר 2016 על ננו דיימנשן העוסקת בהדפסה בתלת מימד.  מניית החברה נסחרה אז ב-5.46 שקל והאנליסטים של אדיסון סיפקו מחיר יעד של 9.93 שקל. היום המחיר הוא סביב 1 שקל.

טוב, טעות של מתחילים. נעבור לסקירה השנייה. עדיין בספטמבר 2016, עדיין אדיסון. הפעם סקירה על פורסייט, המפתחת מערכות לנהיגה אוטונומית. ביום ההמלצה מניית פורסייט עמדה על 2.07 שקל, והאנליסטים סברו שהמניה תגיע ל-3.15 שקל. הם צדקו, היא אפילו עברה בקלות את הרף הזה, לפני שעשתה בחזרה את כל הדרך למטה למחיר של 2.26 שקל. לפחות מי שקנה בהסתמך על האנליזה, לא הפסיד.

החברה השלישית ששילמה לאדיסון וקיבלה כיסוי היא אלומיי. אלומיי מחזיקה בדוראד ובשורה של שדות סולארים. האנליזה כאן פשוטה יותר וברורה יותר. מדובר בסוג של נכסים מניבים שצריך להוון אותם ולקבל שווי. ובכן באדיסון נתנו מחיר יעד של 43 שקל – פרמיה של 27% על מחיר השוק (33.9 שקל). המניה עכשיו ב-32.5 שקל.

נעבור למקרה הרביעי – שוב אדיסון (היתה פעילה מאוד בתחילת הדרך) הפעם סקירה על אינטק פארמה. המפתחת תרופה לטיפול בפרקינסון. מחיר מניית אינטק פארמה היה אז   21 שקל וזה לא הפריע לחברים באדיסון לצאת מגדרם ולספק מחיר יעד (מינימלי) של 47 שקל. המחיר הנוכחי הוא 19 שקל.

טוב, אין טעם להמשיך – טבלה אחת שווה אלף מילים (מצורפת). בטבלה הזו מוצגות כל האנליזות הראשונות (סיקור ראשוני) על החברות – מחיר היעד לעומת המחיר בשוק, והמחיר הנוכחי (לרבות כמה הוא רחוק ממחיר היעד).

אבל זה לא רק הנתונים הגולמיים של האנליזות. זה לא רק העטיפה – זה לא רק מחיר היעד הגבוה ביחס לשוק. זה לא רק הניתוק בין המחיר יעד למחיר הנוכחי, זה גם הבפנוכו – בתוך הסקירות, יש תחזיות שרחוקות מהמציאות, יש תיאורים שמזכירים הודעות יח"צ, יש פרצי אופטימיות, גם כשבשטח יש אכזבות.

אז אני מעדיף אנליסטים שבמקביל לסיקור שלהם מחזיקים את המניות שהם מאמינים בהן (תחת כללי הרגולציה), מאשר הסקירות האופטימיות בפרויקט המשותף של הבורסה, ורגע לפני שהבורסה מרחיבה את הפעילות גם לחברות נוספות (כפי שפורסם), כדאי לעשות חושבים ולבדוק את התרומה למשקיעים, ולגלות שמדובר בנזק – נזק כספי למשקיעים ונזק תדמיתי לבורסה.

כל האנליזות, כל הפספוסים

קובי אלכסנדר חי בת"א;  קומברס איבדה 20 מיליארד דולר וחוסלה  

אלכסנדר  ידע מה וול-סטריט אוהבת וקומברס היכתה את התחזיות בכל רבעון; ואז הגיעה שערוריית הבקדייטינג – מה זה בקדייטינג? למה, דווקא הבקדייטינג הפיל את אלכסנדר וקומברס; והאם ה"בקדייטינג" עדיין נמצא בדוחות? 

עוד שנה תקראו עליו יותר. אולי הוא ירכוש חברה בורסאית, אולי יחזור להשקיע בהייטק; ייתכן שימכור את ההחזקה שלו בבית ההשקעות – אי.בי.אי. גם תמונות שלו יחזרו להופיע במדורי הכלכלה. הוא איש עשיר, איש חכם, משקיע שיודע לאתר הזדמנויות. הוא הצליח בגדול, והוא רוצה לחזור לזירה הפיננסית ולהצליח שוב.

הוא בעיקר צמא להכרה מהסביבה ועל הדרך, הוא גם רוצה לנקות את שמו, אחרי שהואשם בפרשת הבקדייטינג בקומברס והשתחרר לאחרונה מהכלא (אחרי 20 חודשים) –  זה ההימור שלי. אני לא רואה את קובי אלכסנדר, הולך מדי יום לקאנטרי השכונתי, משקיע בפיקדונות בנקאיים וקונה לילדים שלו קופות גמל להשקעה.

אבל, הוא עצמו – אלכסנדר, אומר אחרת. בדיון בפני וועדת השחרורים הוא אמר שאין בכוונתו לעשות עסקים יותר, וכי בכוונתו לתרום מכספו וכישוריו. אולי אמר כדי "להרשים" את וועדת השחרורים, ואולי פיו וליבו שווים. אף אחד לא באמת יודע מה עובר בראשו של אלכסנדר. אף אחד לא יודע מה הוא יחליט לעשות עוד שנה, שנתיים, כשהוא כבר לא יהיה תלוי בוועדת שחרורים כזו או אחרת.

אבל הטור הזה הוא לא על העתיד של אלכסנדר. הטור הזה הוא על התנהלות של אלפי מנכ"לים ומנהלי כספים בוול-סטריט שהתמכרו לכללי המשחק של הבורסה הגדולה בעולם, מקום בו תאוות הבצע שולטת ומחיר המניה הוא חזות הכל. בשלב הראשון הם רק עיגלו את המספרים (כלפי מעלה) והזיזו את האומדנים כדי לשפר את הרווחים, בשלב השני הם כבר הכירו בהכנסות בגישה ליברלית. אחר כך דחפו סחורה ללקוחות רק כדי לשפר תוצאות, ובשלב הבא הם כבר שיחקו עם התאריכים של האופציות (בקדייטינג) – וזה דווקא התרגיל הכי פחות נורא.

אז נחזור לעבר של אלכסנדר ושל קומברס; לעלייה המטאורית שלהם; להצלחה של קומברס החברה הישראלית (וליתר דיוק – סמי ישראלית) שהפכה לגורילה בתחומה (טכנולוגיה ואספקת שירותי תאים  קוליים למכשירים ניידים) לאחר שרכשה את המתחרה האמריקאית – בוסטון טכנולוגי. בהמשך הגיעה הנפילה –  קודם אלכסנדר ואחריו קומברס.

זו חתיכת היסטוריה, אבל…רבותי ההיסטוריה חוזרת. נחזור לעבר רק כדי לגלות שמה שהיה הוא שיהיה, ואין כל חדש תחת השמש. כללי המשחק הישנים תקפים גם היום – הצורך לרצות את האנליסטים והמשקיעים, הוא  עדיין, בחברות הנסחרות, העניין החשוב ביותר. הצורך הזה שמונע במקרים רבים מצורך נואש לחיזוקים, לצד אגו גדול, מגלומניה, יהירות ואובדן תחושת המציאות, מספק גם כסף גדול – הצלחת, תקבל עוד; הצלחת יותר, תקבל עוד יותר.

שיטת התגמול של המנהלים – הענקת האופציות, מחברת בין ההצלחה של החברה ובהתאמה ההצלחה של המניה לכיס של המנהלים. אבל זה לא ביחס ישר, זה ביחס אקספוננציאלי, וזה בקלות יכול לעוור עיני צדיקים.

הדרך לצמרת

אלכסנדר לקח את המושכות באפרת טכנולוגיות, שהפכה לקומברס, בשנות ה-90' והוביל אותה מחברה של עשרות מיליונים בודדים לחברה של מיליארדים. הוא עשה את זה לפני צ'קפוינט ולפני אמדוקס. הוא היה המוביל. הוא עשה את זה בזכות המזל, השכל והתזמון – קומברס נכנסה לתחום התאים הקוליים של המכשירים הניידים, רגע לפני הפריצה הגדולה של המהפכה הסלולארית, עוד בתקופה שרק פה ושם היו "משוגעים"  שהלכו עם המכשיר הגדול והכבד הזה. הוא חשב עמוק, ראה רחוק והבין שלשם הולך העולם. אל תטעו, הוא ממש לא טכנולוג, אבל הוא ידע לזהות את הפוטנציאל בשוק ואת הצורך בתאים קוליים.

הוא גם ידע, שיש לו קלף מנצח – הוא יודע לדבר בשפה של "וול-סטריט". אלכסנדר חי את הבורסה האמריקאית בתור בנקאי להשקעות, הוא למד שם, הוא עבד שם, הוא ינק שם את כללי המשחק, וידע לתרגם אותם כשהחליף כובע – מהבנקאי שמשתמש בדוחות, לבעלים של החברה שמספקת את הדוחות. הוא ידע מה הבנקאים, האנליסטים, המשקיעים, רוצים לקרוא, ואת זה הוא סיפק להם בגדול.

מה וול-סטריט אוהבת?

וול-סטריט מאוהבת בחברות צומחות – קומברס כמובן צמחה. וול-סטריט גם מעדיפה צמיחה בשליטה. אל תתנו לה חברה שמגדילה מכירות ברבעון אחד ב-20%, ורבעון לאחר מכן לא צומחת. היא מעדיפה את החברה שגדלה ב-10% כל רבעון, כי ככה צפוי שהצמיחה תימשך (ואפילו באותו הקצב). במקרה של שליטה מזגזגת (המקרה הראשון) קיים חשש שהרבעון האחרון (בלי הצמיחה) מסתיר רבעון קרוב חלש.  הצמיחה הרבעונית בקומברס סיפקה את המשקיעים – היא היתה בשליטה/ מבוקרת.

וול-סטריט גם אוהבת תחזית. הדוחות הכספיים נותנים ערך וחשוב להבין אם התוצאות האלו עמדו ביעדים של החברה ושל השוק, אבל מה שהכי חשוב זה מה הלאה? המשקיעים צמאים למידע על הרבעון הבא, והשנה הבאה, ומכאן נוצר נוהג התחזיות. חברות בוול-סטריט מספקות תחזית קדימה. גם כאן, קומברס סיפקה את הסחורה. מדי רבעון המשקיעים קיבלו את התחזית קדימה.

והכי חשוב – וול-סטריט פשוט מאוהבת בחברות שמכות את התחזית.  כלומר, נניח שפורסם דוח רבעוני ובמקביל פורסמה תחזית לרבעון הבא. הגיע הרבעון הבא – החברה עקפה את התחזית – איזה יופי, היא עשתה יותר טוב ממה שהיא ציפתה, השוק שלה נהדר, היא זוכה לביקושים גבוהים מההערכה הקודמת – היידה לקנות את המנייה.

גם כאן, קומברס התנהלה מושלם. קומברס ואלכסנדר דיברו פשוט וברור, משהו בסגנון: "אנחנו נצמח ברבעון הבא, נגדל ב-3% במכירות, 5% ברווח" (רק להמחשה כמובן). הגיע הרבעון הבא – קומברס צמחה יותר – ב-5% במכירות ו-7% ברווח. היא הכתה את התחזיות. כך זה קרה ברבען הראשון, בשני, בשלישי, ברביעי. כך זה קרה בשנה השנייה, השלישית, הרביעית ועוד. השוק התמוגג מנחת, והמניה כתוצאה מכך עלתה ועלתה. קומברס בשיאה הגיעה לשווי של 20 מיליארד דולר.

אבל, מה זה בעצם להכות את התחזית של עצמך? אתה יכול להיות שמרן, ואז להכות בקלות. אלא שאליה וקוץ בה – אם החברה תהיה שמרנית בצמיחה (ביחס לצמיחה בעבר), השוק לא יאהב את זה.

ומכאן, שניהול הרווחים הזה הוא מלאכת מחשבת. זה הרבה יותר מהמספרים הסופיים שאנחנו מקבלים. זו התעסקות יומיומית בנתונים כדי לדעת אם המוצר יגיע ללקוח, והאם תתקבל הזמנה עוד ברבעון הנוכחי. זו גם יכולת להחביא את מה שאתה לא רוצה שיראו, ולהציף את מה שאתה רוצה לחשוף. זה גם למכור סיפורים לשוק, זה גם לצמוח דרך רכישות;  גם להפעיל לחצים על העובדים, אולי שוחד ללקוחות, וגם לשחק במספרים שבדוחות.

הדוחות הכספיים הם לא תורה מסיני. סיכוי טוב שאם חברה תעבור למשרד אחר הרווח שלה ישתנה – למה? כי חשבונאות זה תקנים וכללים, ואומדנים וגישות והערכות שונות, וכל אחד רואה זאת אחרת. האמת, אפילו אם החברה תעבור לצוות אחר באותו המשרד יש סיכוי (לא רע) שהמספרים שלה יהיו שונים.

אז תחשבו על בעל מניות דומיננטי (מאוד) שמפעיל לחץ על רואה החשבון, ומסביר לו שהסחורה שהגיעה ללקוח היא כן הכנסה בטוחה, למרות שהלקוח עדיין לא אישר, כי האחראי על האישורים בחופשה כבר שבועיים. או מקרה אחר – מה יכול להגיד רואה החשבון, אם הלקוח טוען שההפרשה לחובות מסופקים בשוק ירדה מאוד, כי החברה עובדת מול לקוחות חזקים – וכך ברגע תקטן ההפרשה, יגדלו יתרות הלקוחות, ויגדלו ההכנסות. אלה דוגמאות על קצה המזלג, וזה מראה את היכולת של החברה לשלוט, במידה מסוימת, בדוחות שלה.

אבל, לשנות אומדנים מדי רבעון אי אפשר. יש בכל זאת גבול שהחשבונאות מתירה. משחקים חשבונאיים משפיעים מאוד על המספרים, אבל בסוף מגיעים לקו האדום, קו שבו החשבונאות כבר לא מאפשרת תמרון; כשמגיעים לשם יש שתי אפשרויות – לחזור למוטב, או לחצות את הקו. לחזור למוטב, להתנהל נכון, לא להונות את המשקיעים, לא לשקר בדוחות, זו לא החלטה קלה – זה יכול להתבטא במחיר המניה. הבטחת צמיחה ואתה לא יכול לספק אותה – בום טראח, המניה תקרוס, וול-סטריט לא סולחת.

לעבור את הקו האדום זה כמובן החלטה לא פשוטה. זהו, אתם בפרוש רמאים. אז יש מנהלים שמוכרים לעצמם סיפורים – לא היתה ברירה, אם לא היינו עושים כך, מה היה קורה לעובדים? ולחברה? ולמניה? ובכלל – זה היה אמור להיות רק רבעון אחד של דחיפת סחורה וזהו, מי כבר ישים לב לזה? אז מה אם זה נחשב הונאה, וככה זה מתגלגל ומתגלגל, וגדל וגדל.

המקרים האלו הם ביומיום בוול-סטריט, אצלנו בבורסה זה לא שכיח כמו באמריקה, אבל זה גדל – העיוותים, הסיפורים, הבלופים, תיקוני הדוחות, ההסתרה – כל אלו גדלים, אבל חייבים להודות שהמצב היחסי שלנו טוב, ובכלל – אצלנו פחות השתרש עניין התחזיות. זה קיים, אבל לא כמו באמריקה.

כך או אחרת, אלכסנדר וקומברס עברו את הקו האדום.  הם הואשמו בבקדייטינג, ורגע לפני שנצלול לעניין הזה, אזכיר לכם (ולעצמי) שאלכסנדר וקומברס לא הואשמו בדבר למעט בבקדייטינג, למרות שלהכות את התחזיות בכל רבעון במשך תקופה מאוד ארוכה, זה סטטיסטית התנהגות מאוד לא נורמלית, שלכאורה נדרשת ל"עזרה" של כיפוף והגמשת הכללים;  ולמרות שהיו הערכות וחששות שקומברס מתנהלת בחשבונאות ליברלית מדי ומכירה בהכנסות מוקדם מהצפוי. וגם למרות ששוחד זה לא מילה גסה בקומברס והחברה סגרה תביעה מול עובד בענייני שוחד ללקוחות עוד לפני פסיקה של בית משפט.

אז בדברים האלה אלכסנדר וקומברס יצאו נקיים, ודווקא בבקדייטינג שהוא הרבה מהומה על לא מאומה, הם נתפסו, הואשמו, נקנסו ושילמו את חובם לחברה (לרבות כלא לאלכסנדר).

הבקדייטינג – מאות חברות שיקרו, בודדים ישבו בכלא

מבין כל הטריקים והשטיקים בדוחות, הבקדייטינג הוא סוג של עיגול מספרים בדוחות – מלוכלך? כן; מסריח? כן. אסור חוקית? כן. אבל, שימו לב – על פניו הבקדייטינג לא פוגע באף אחד. זאת עבירה, אבל קטנה. לראייה – מאות רבות של חברות עשו זאת והודו בכך, מתוכם היו עשרות ששילמו קנסות (וגם המנהלים שילמו קנסות), ובודדים ישבו בכלא. מאות אנשים עשו בקדייטינג וקיבלו נו-נו-נו, אלכסנדר קיבל כלא. למה? לא ברור, אולי זה קשור לכך שכשאתה גדול אז מחפשים אותך יותר (למרות שבקדייטינג היה בחברות מכל הגדלים – גם הרבה ענקיות שיחקו במגרש הזה); ואולי זה בכלל נובע מכך שאלכסנדר ברח לנמיביה למשך עשר שנים, והבריחה הפכה את העניין לחמור יותר.

לפני כשנתיים, רק אשלים את הסיפור הגיע אלכסנדר להסדר עם הרשויות האמריקאיות, ריצה שם את רוב התקופה, ישב פה כמה חודשים (סה"כ 20 חודשים) והשתחרר לאחרונה.

אז מאות חברות עשו בקדייטינג, אבל מה זה בכלל?  בקדייטינג זו הזזה שיטתית של  תאריכי הקצאת האופציות למנהלים ולעובדים, כדי ליצור למקבלי האופציות רווחים מיידים.

אופציות אזכיר, ניתנות למנהלים ולעובדים במסגרת התגמול הכולל, ויש להם אפשרות לממש את האופציה במחיר ידוע מראש ולקבל את המניה (בפועל מקבלים את ההפרש).

כשנותנים אופציה כיום אז יש להעריך את ערכה הכלכלי ולרשום זאת כהוצאה בדוחות הכספיים – בדיוק כמו הוצאת שכר. אבל כשנתנו אופציה אז, החשבונאות דרשה הצגה בספרים רק אם מדובר באופציה שמחיר המימוש שלה נמוך ממחיר המניה, ואדגים – נניח שהמניה במחיר של 20 דולר ועובד קיבל אופציה במחיר מימוש של 20 דולר. משמע, למרות שיש ערך כלכלי לאופציה (בגלל שיכול להיות שהמניה תעלה ואז הוא ירוויח), בעיני החשבונאות (אז) השווי הוא אפס. ואז מה חברות עשו? כדי לא לרשום הוצאה בספרים הם העניקו אופציות במחיר מימוש שהיה מחיר השוק. ככה כולם נהנים – העובדים, המשקיעים (לא נרשמת הוצאה בדוחות), והחברה שהצליחה לגייס את העובדים.

ככל ששוק העבודה הפך לקשה יותר, סיפקו לעובדים יותר אופציות, יותר תמריצים. ואז עברו את הקו האדום. המציאו שיטה שבה נותנים אופציות ששוות הרבה כסף מבלי שהחשבונאות תתחשב בהם, ואחזור לדוגמה. תניחו שהמניה ב-20 דולר, ומחיר המימוש 12 דולר – העובדים יהיו בשמיים, כבר ביום הראשון יש להם רווח של 8 דולר לאופציה (ומדובר בהרבה אופציות) – זו בהחלט סיבה מספיק טובה להתחיל לעבוד בקומברס ולא אצל המתחרים. אלא שיש בעיה חשבונאית – איך מכשירים את האופציות האלו מבלי לרשום את ההטבה בדוחות. ובכן, פשוט מאוד. מחפשים תאריך קודם (בחודשים הקודמים) שבו מחיר המניה היה ב-12 דולר ומסבירים שביום הזה הוענקה האופציה. כלומר, השיטה היא לחפש בעבר יום שבו המניה היתה במחיר נמוך לקבוע אותו כיום ההקצאה, לקבוע את מחיר המימוש לפי מחיר המניה ביום הזה – ואז, אין הוצאות בספרים, יש רווח למנהלים ולעובדים (רווח מיידי).

הבעיה – החשבונאות

ככה זה התנהל, כשברקע חשוב לזכור שהאמא של הבעיה היא דווקא החשבונאות – הרישום הבעייתי מראש. הרי, את האופציות צריך היה לרשום בכל נקודת זמן לפי ערך כלכלי ולא באפס כאשר מחיר המימוש ומחיר המניה זהים. זאת בעיה גדולה יותר מעניין התאריך של הענקת האופציות. זה נפתר בהמשך – הוחלט כי החברות ירשמו את האופציות לפי המחיר הכלכלי שלהם ולא לאפשר רישום אפס במקרה שמחיר המימוש שווה (או עולה) ממחיר המניה. הרישום הזה היה אמור לעשות סדר גדול בבלגן, אבל בסופו של דבר החברות הצליחו להתחמק מההוצאה הזו, וזו בפני עצמה שערורייה גדולה יותר מהבקדייטינג. החברות פשוט החליטו לקרוא להוצאה הזו הוצאה שאינה בליבת העסקים, הוצאה שאינה תזרימית, הוצאה שאין בה להשפיע על שווי החברה, ולכן הם מנטרלים את ההוצאה הזו בדוחות (דוחות נונ גאפ) שעליהם נשענים המשקיעים.

אתם מבינים מה קרה? החברות עושות צחוק מהחשבונאות (לפעמים זה נכון) ומכל תופעת הבקדייטינג – כן היה לא היה, מה זה משנה, הרי בדוחות למשקיעים, זה לא היה נרשם.

במילים אחרות, וול-סטריט הכשירה את האופציות, והיא אינה מתייחסת אליהם. אם זה היה קורה נניח לפני 15-20 שנה, לא היה משמעות כלכלית/ בורסאית  למועד רישום האופציות, ולא היה צורך בבקדייטינג. אלכסנדר כנראה היה מכיר את נמיביה בדיוק כמוכם.

הבקדיינג משרת בעיקר את העובדים וגם את המנהלים, והטענות החוזרות בקשר אליו היו שהוא נועד לגייס עובדים ולהשאיר את העובדים הטובים. טוב, לא צריך לרחם עליהם, אבל מה בעצם קרה? העובדים והמנהלים קיבלו ערך (אופציות), החברה קיבלה עובדים שרצתה, והמשקיעים לא קיבלו הוצאה בספרים. כולם לכאורה מרוצים. רק שאופציות זה מכשיר מדלל – אין ארוחות חינם. הקצאת אופציות מדללת את בעלי המניות הקיימים – הם נפגעים מזה בעקיפין, אבל בפועל לא זה מה שפגע בקומברס ובהרבה חברות שעברו בקדייטינג.

מה שפגע בהן, זה הרבה כסף שהלך על עורכי דין, רואי חשבון ותיקוני דוחות; משבר אמון גדול שנוצר בין החברה לבין השוק; משבר מול העובדים שבמקביל לאובדן הערך של החברה, איבדו את כספם (אופציות). בהרבה חברות כאלו נחשפה התנהלות בעייתית גם בנושאים אחרים  – כשמגיעות הצרות הן מגיעות בצרורות, והבקדייטינג היה רק הטריגר. מעבר לכך, כשחברה עוברת חקירה, היא כבר לא יכולה לשחק במספרים, היא לא יכולה לדחוף סחורה ללקוח, או להכיר בהכנסות שהם עדיין לא הכנסות? היא בחקירה, רק חסר לה עכשיו חזית נוספת. כלומר היא צריכה לדווח אמת, והאמת לפעמים לא מספיק טובה.

זה כנראה מה שקרה לקומברס. נכון שעוד לפני חשפית הבקדייטינג היא היתה כבר אחרי שיאה, אבל הבקדייטינג היה הטריגר לנפילה הגדולה. כבר לא היה בעל בית (אלכסנדר ברח לנמיביה); החברה סבלה מחוסר מיקוד – היא התפזרה  על פני כמה פעילויות לא בהכרח קשורות אחת לשנייה, ועל הדרך סבלה מרה-ארגון אחת לתקופה קצרה ועזיבה של המונים שהחזיקו בידע רב. בסופו של דבר החברה חולקה לפרוסות, נמכרה בפרוסות, חוסלה בפרוסות, כשפה ושם יש לה זכר, אבל זה "בקטנה". מה שנשאר רחוק מאוד מלהזכיר את החברה שהיתה אז עם שווי של קרוב ל-20 מיליארד דולר. נקודת האור היחידה שנותרה ממנה היא חברה הבת – ורינט שמספקת מערכות ושירותים בתחום המודיעין העסקי והביטחוני.

אז זה היה טור בעיקר על העבר, שמספר על ההווה והעתיד – גם היום יש בקדייטינג, רק קוראים לזה בשם אחר.