ענף הביטוח הוא אחד הענפים הוותיקים ביותר כיום בשוק התעסוקה העולמי, שהתבסס על עיקרון הערבות ההדדית. ביטוח יש לכולם (כמעט כולם), ואתאר כאן איך בעצם הכל התחיל? למה צריך ביטוח ומהם סוגי הביטוח.

התפתחות הביטוח בעולם ובישראל

ב-2 לספטמבר 1666, במאפיה בלונדון, פרצה אחת השרפות הגדולות ביותר בהיסטוריה של לונדון. השרפה פרצה בעקבות התרשלות האופה, אשר שכח לכבות את התנור המלכותי טרם הלך לישון. "השרפה הגדולה" דרשה  מאמץ רב וכוח אדם, ואלה היו כרוכים בעלויות כספיות אדירות. לקח כמעט 4 ימים לכבות את השרפה, והיא הסבה נזק רב וגבתה את חייהם של רבים.

המסקנות היו ברורות לאנגלים. החשש מהאש, וההבנה כי אין מי שיספוג את הנזק, הביאו להתאגדות "משרדי ביטוח" אשר דאגו לממן את מכבי האש. המשרדים האלה היו הראשונים שפעלו בלונדון והדבר הראשון שביטחו היה את הבניינים של התושבים מפני האש. כיצד היה ניתן לדעת מי מבוטח? בעזרת סימנים אשר נקראו "fire markes", שהוצבו בחזית הבניין. כך, כאשר מכבי האש הגיעו לאירוע, הם ידעו אילו בתים מבוטחים ולפיכך דאגו לכבות את האש תחילה בבתים המבוטחים.

באותן שנים, המסחר הימי הגיע לשיאו בעולם, ואתו התגבר הצורך להגן על הסחורות והנזקים האפשריים. הסיכונים הרבים הביאו להקמת ערבויות הדדיות לביטוח סיכונים. בשנת 1688, בבית הקפה של אדוארד לוידס בלונדון, שילמו סוחרים, בעלי אניות ורבי חובלים, פרמיות לנציגים של בעלי ההון. במידה וארע אסון, שילמו אותם בעלי ההון למבוטחים, על פי חלקם בערבות ההדדית. הפרמיה לתשלום נקבעה לפי גיל האנייה, עבר התאונות שלה ומסלול ההפלגה שלה. כמו כן, נודעה משמעות גם למידת הניסיון של רב החובל, וכמובן נלקחה בחשבון גם כמות ועלות הסחורות שהאנייה הובילה.

קבוצות הביטוח באותה תקופה באנגליה שפעלו בשוק נקראו סינדיקטים שהם למעשה מספר אנשים / ימאים שהיו מוכנים לחלוק את הסיכון עבור אותו מסע או נכס שהתבקשו לבטח. מאז, תאגיד הביטוח הראשון והוותיק ביותר נקרא "לוידס" .

עם הרחבת הביקוש והפעילות, התווספו ענפי ביטוח רבים (בתחילת הדרך הביטוח היחידי שנערך הוא ביטוח עבור טובין שהועברו במסע ימי).כיום ההתנהלות אינה כמו בעבר על ידי סינדיקטים (קיים עדין בלויידס) אלא על ידי תאגידי ענק וחברות ביטוח מקומיות הנשענות במקרים רבים על מבטחי משנה מכל העולם ובכך מפזרות את סיכונן.

בימינו, שוק הביטוח מורכב משני ענפים עיקריים – ביטוח כללי (אלמנטרי) וביטוח חיים.

שני ענפים אלה שונים לחלוטין במהותם, וההבדלים נובעים במהות הישות המבוטחת בכל אחד מהענפים.

תולדות הביטוח בישראל

עם העלייה לארץ ישראל, המתיישבים ה"יקים" הביאו איתם את עסקי הביטוח. בשנים הראשונות, מרבית חברות הביטוח שפעלו בארץ היו מבטחים זרים. עם הזמן וצבירת הניסיון, הוקמו גם חברות ביטוח מקומיות, שצמצמו את נתח השוק של החברות הזרות.

כיום שוק הביטוח הישראלי מנוהל באמצעות המבטחים הישראלים, הנשענים על מבטחי משנה בחו"ל.

צבירת הניסיון בתחומי הביטוח השונים, מאפשרת למבטחים הישראלים לבחון תחומים וענפים רבים בעולם הביטוח ולהטמיע אותם בשוק הישראלי. כאמור לעיל, לאורך השנים פותחו מוצרי ביטוח שונים ומשונים, בהתאם לצורך בביטחון הכלכלי של האוכלוסייה. גם כיום ניתן להבחין בכך שהשוק כל הזמן מתעדכן, משתכלל ומתפתח.

ענפי הביטוח העיקריים בישראל

 עיקר ענפי הביטוח כיום הם :

1. ביטוח אלמנטרי – נקראה גם ביטוח כללי שמטרתו לבטח את רכוש המבוטח מפני סיכונים שונים כגון: אש, התפוצצת ,רעידת אדמה ועוד… כמו כן, בענף זה נכלל נושא החבויות שבו מבטחים את חבותו של האדם על פי דין .
2. ביטוח פנסיוני – ביטוח להבטחת קצבה/כספים בעט פרישת המבוטח.
3. ביטוח בריאות – ביטוח אשר מעניק פיצוי או שיפוי למבוטח במקרה של אירוע רפואי.
4. ביטוח ימי/אווירי – ענף שעוסק בביטוח מטענים, סחורות , כלי שייט וכלי תעופה והובלות דרך האוויר או הים.

במסגרת כל אחד מהענפים הנזכרים לעיל, קיימים מספר מוצרים ופוליסות שמשווקים על ידי חברות הביטוח והסוכנים. בדומה לענפים רבים, גם ענף הביטוח עבר שינויים רבים. כיום כפוף ענף הביטוח לרגולציה, חוקים ותקנות המדינה. בשנים האחרונות אנו עדים לרפורמות ניכרות, ולשינויים מרחיקי לכת במישורים שונים. הסיבה לכך היא התערבות המפקח על שוק ההון בהתנהלות המבטחים הישראלים, מתוך כוונה להיטיב עם המבוטח הקטן וליצור שקיפות מלאה. זאת במטרה להנגיש את המוצרים שהמבטחים משווקים למבוטחים, וליצור אחידות מסוימת שתגרום להגברת התחרות בשוק הביטוח.

השחקנים בשוק הביטוח הישראלי

1. חברות ביטוח – חברת ביטוח היא גוף פיננסי (פרטי או ציבורי) המורשה לעסוק במתן ביטוח על פי חוק. מהות העיסוק של חברות הביטוח היא נטילת האחריות או הסיכון ממבוטחים, תמורת פרמיה שתשולם על ידי המבוטח לגורם המבטח.

חברות ביטוח ישראליות כפופות לחוק ולדין הישראלי, מה שמחייב ודורש מהן קבלת רישיון על ידי הממונה על שוק ההון (בעבר נקרא המפקח), שהוא האחראי על אכיפת הדין והשינויים הרגולטורים.

2. המפקח על שון ההון – הוא גוף ממשלתי אשר מונה על ידי שר האוצר. הפונקציונר הזה מפקח על פעילותן של חברות הביטוח בישראל, והוא אחראי לרפורמות ולעדכון התקנות בשוק הביטוח. זאת, תוך מתן דגש על מתן השירות למבוטח ואיכות השירות שמוענק ללקוח. כמו כן, תפקידו לוודא שהחברה יציבה כלכלית, ופועלת בהתאם לתוכניות הביטוח שאושרו על ידי המפקח.

3. מבוטחים – תאגיד / חברה / אדם פרטי הם ישויות משפטיות שפונות לחברות הביטוח, בכדי להעביר את הסיכון שלהם למבטח בתמורה לתשלום פרמיה.
4. סוכני ביטוח – לפי ההגדרה בחוק חוזה ביטוח, סוכן ביטוח הוא  "מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים".

בין תפקידיו הרבים של הסוכן נמנים הכרת הלקוח וצרכיו, הכרת מגוון הכיסויים הביטוחים והתאמתם לפי צרכי הלקוח, טיפול מתמשך ושירות בכל הקשור לתוכניות הביטוח לטיפול בתביעות ולהתאמה ולשינויים הנדרשים.

5. יועצי ביטוח אלמנטרי – מדובר בדמות חדשה בעולם הביטוח שמעמדה המשפטי טרם הוסדר על ידי המחוקק הישראלי.

יועץ הביטוח הוא הגורם המקצועי שאחרי לקבלת החלטות עבור לקוחותיו תוך כדי מתן דגש על השינויים בשוק הביטוח והשוואת הצעות ותנאים בין כלל החברות בשוק.

עבודה זו תעסוק בענף האלמנטרי תוך כדי הצגת מגוון המוצרים שתאגידי ענק כיום רוכשים באמצעות סוכני הביטוח ונציג איך נראה מהלך חידוש מערך הרכוש והחבויות של אותו תאגיד תוך מתן דגש על התנהלות יועץ הביטוח אל מול הסוכן וקבלת הצעות מהמבטח וניהול מו"מ.

פרופסור זיו רייך הינו דיקן בית הספר לביטוח באקדמית נתניה

סוכן ביטוח – כל מה שצריך לדעת

ביטוח חיים – למה זה חשוב?

הלוואה מקרן השתלמות – ההלוואה הטובה ביותר  שתוכלו לקחת.  אז מה זאת קרן השתלמות (למדריך המלא), מה זאת קרן השתלמות לעצמאיים (המדריך המלא) ואיך לוקחים הלוואה מקרן השתלמות.

קרן השתלמות היא מוצר חסכון שניתן ליהנות ממספר יתרונות משמעותיים: הטבות מס בשלב ההפקדה, פטור ממס רווחי הון בכפוף לתקרות מס,  וניהול מקצועי של ההשקעות בעלויות נמוכות יחסית. יתרון משמעותי נוסף ופחות מוכר הוא האפשרות לקחת הלוואה מקרן ההשתלמות, בתנאים טובים (לכתבה: ככה תקחו הלוואה מקרן ההשתלמות או קופת הגמל)

 עמית אשר מפקידים לו / מפקיד לעצמו לקרן השתלמות ויש לו ותק של 6 שנים לפחות ממועד ההפקדה הראשון, הכספים נזילים והוא יכול למשוך את כספי קרן ההשתלמות ללא מס.

עמית אשר אין לו ותק של 6 שנים הכספים שלו לא נזילים וכאשר יהיה מעוניין למשוך יצטרך לשלם מס הגובה 48% או שיוכל לקחת הלוואה.

מי זכאי להלוואה מקרן ההשתלמות?

כל חוסך אשר יש לו קרן השתלמות יכול לקחת הלוואה מקרן ההשתלמות, כאשר סכום החיסכון בקרן מהווה את הסכום גבוה הלוואה, בין אם הכספים נזילים או לא.

עבור מורים, בקרנות ניתן לקחת הלוואה מכספי הקרן לאחר צבירת ותק מינימלי של 3 שנים בקרן ורק אם לא קיימת בקרן הלוואה פעילה אחרת.

תנאי זכאות להלוואה:

• עמית שהכספים שלו נזילים יכול לקבל הלוואה מקסימלית של עד 80% מהיתרה
• עמית שהכספים שלו לא נזילים יכול לקבלת הלוואה של 50% מהיתרה.
• תקופת הלוואה מינימלית 12 חודשים
• תקופת הלוואה מקסימלית 7 שנים

הגדרת הלוואה : קרן ההלוואה בצירוף ריבית צמודה.

סוגי הלוואות:

• הלוואת בלון – העמית מחזיר את הריבית ובסוף תקופת ההלוואה מחזיר את הקרן – סכום ההלוואה, בתשלום אחד.
• הלוואת גרייס – העמית מחזיר את הריבית ובסוף תקופת ההלוואה מחזיר את הקרן – סכום ההלוואה, בתשלום אחד. אך להבדיל מהלוואת בלון התקופה המקסימלית להלוואה הוא 12 חודשים. מתאים לעמית אשר מעוניין לקחת הלוואה לטווח זמן קצר.
• הלוואה לפירעון בתשלומים חודשיים ורצופים – העמית משלום את הקרן + הריבית בתשלומים חודשיים.
• הלוואת שפיצר – תשלום הקרן והריבית במהלך תקופת ההלוואה בתשלומים חודשיים, בהתאם ללוח סילוקין שפיצר – הפירעון מחושב מראש כך שההחזר של הקרן + הריבית יהיה אחיד במהלך תקופת ההלוואה.

סוגי ריביות:

• צמודת מדד – ריבית אשר צמודה למדד מחירים לצרכן (אשר נקבעת ריבית להלוואה הידוע במעמד קבלת ההלוואה) וריבית של מדד המחירים לצרכן שמשתנה על בסיס חודשי, דהיינו ריבית דריבית.
• ריבית פריים – ריבית נקובה אשר בנק ישראל קובע מעת לעת.

ישנם חברות ביטוח ובתי השקעות אשר נותנות הלוואה בריבית פריים מינוס, וישנם חברות ביטוח או בתי השקעות אשר נותנות ריבית פריים פלוס או רק ריבית פריים.

הן יכולות לתת ריבית פריים מינוס מכיוון שיש להן רמת וודאות גבוה שהעמית יחזיר את הלוואה, לעומת בנקים למשל אשר לא נותנות אופציה כזאת.

יתרונות ללקיחת הלוואה מקרן השתלמות :

• לא נדרשים ערבים – לעומת בנק אשר דורש.
• אין קנס עבור פירעון מוקדם או עמלה – בהלוואות מקרנות ההשתלמות לא גובים עמלות או קנס בגין פירעון מוקדם (ואין גם דמי טיפול – וכל מי שלקוח הלוואה מקרן ההשתלמות בין 2010-2017זכאי לקבל החזר ממנהל הקרן אם נגבו ממנו דמי טיפול(
• ריבית נמוכה במיוחד – בקרן השתלמות הרביות נעות בין פריים מינוס 0.5 פריים פלוס 2.5%
• ניתן להמשיך ולהפקיד בקרן השתלמות – גם בתקופת ההלוואה ניתן להמשיך להפקיד כספים לא פגיעה בוותק או בנזילות, וליהנות מהטבות מס הנלוות להפקדה.
• תשואות ממוצעות גבוהות מהריבית –ב15 שנים האחרונות התשואות בשנה עומדות על 4%-6% בשנה בקרנות ההשתלמות- יותר מאחוז הריבית על ההלוואה, דהיינו התשואה מכסה את סכום הריבית.

הלוואות מקרנות ההשתלמות – נתונים

הלוואות חוץ בנקאיות – מי מעניק אותן, מתי כדאי לקחת ועוד כמה דברים שחשוב לדעת

שיטת המס הנהוגה בישראל בקשר ליחידים הינה שיטת המס פרוגרסיבי, כלומר ככל שההכנסה עולה אחוז המס עולה, וזאת במדרגות הקבועות מראש ולעיתים מעודכנות, אך כאשר מדובר בבני זוג, המחוקק על מנת ליצור שיעור מס המשוייך למדרגה הגבוהה יותר , רוצה לבצע חישוב מאוחד וזאת על מנת למנוע מצב בו בני הזוג יחליטו לגבי הכנסותיהם לאיזה מבני הזוג אותה הכנסה תשוייך ועל ידי כך ישלמו כל אחד מהם מס במדרגה נמוכה יותר.

מיסוי התא המשפחתי – מיסוי תא משפחתי המורכב מבני הזוג אינו דומה למיסוי היחיד.

יחידת מיסוי – יחיד (לא חברה) כיצד תמוסה ?

האם צריך למסות יחיד באופן עצמאי או לחילופין צריך למסות באופן משפחתי ?

 המחוקק קבע בפקודת מס הכנסה מספר עקרונות בכדי לעשות חישוב בנפרד:

העיקרון הראשון דורש כי לשני בני הזוג תהיה הכנסה מיגיעה אישית, כלומר הכנסה אקטיבית ועל ידי כך  ניתן לבצע חישוב נפרד אך קיימים מספר מקרים בהם המחוקק מחייב לאחד את הכנסות בני הזוג.

לרוב ביצוע חישוב נפרד יתקיים במצבים בהם עבודת בני הזוג תהיה מיגיעה אישית נפרדת אבל בהקשר זה יצויין כי במידה וסיווג ההכנסה ישתנה מאקטיבית לפסיבית או במקרים בהם אחוז ההכנסה הפסיבית יעלה על ההכנסה  הסבירות היא כי תאוחד כלל ההכנסה ותשוייך לאחד מבני הזוג.

לדוגמה במקרים בהם ישנה הכנסת שכירות המוגדרת הכנסה פסיבית, מס הכנסה יכול לדרוש לאחד את ההכנסות של שני בני הזוג מיגיעה אישית ולהוסיף לכך את ההכנסה הפסיבית (חישוב מאוחד), חריג לכך הינו לדוגמא מקרה בו ההכנסה הפסיבית נוצרה לאחר הנישואין, לפי סעיף 66(ב) במידה והנכס שייך לאחד מבני הזוג לפני תקופת הנישואין ואז למרות שמדובר על הכנסה פסיבית ניתן לדרוש חישוב בנפרד.

העיקרון שני קובע כי במידה ומקורות ההכנסה של היגיעה האישית בנוגע לכול אחד מבני הזוג אינם תלויים זה בזה, ועמודים בפני עצמם אז ניתן לבצע חישוב נפרד.

רצונו של המחוקק ליצור מצבים בהם תחושב ההכנסה באופן מאוחד ניתן לראות לדוגמה  בסעיף 66(ד) שם נקבע כי במקרה של חברה, על מנת שהכנסת הבעלים תוגדר כיגיעה אישית ולא כמשכורת הרי תספיק כי אלד מהצדדים יהיה בעל מניות של מעל 10%.כלומר במידה ולצדדים בני הזוג העובדים באותה החברה אך  אין להם אחזקת מניות של 10% וכמו כן המשכורת של כל אחד מהם לא תלויה במשכורת של השני יהיה ניתן לבצע חישוב נפרד אך מנגד אם שניהם עובדים בחברה ובמצטבר יש להם אחזקה של 10%, קבע המחוקק כי ההכנסה תוגדר  כיגיעה אישית והם תלויים זה בזה, הואיל ובני הזוג עובדים באותו העסק אז ההכנסה מורחבת (יעשה איחוד – הכנסה משפחתית).

עם השנים התפתחו בפסיקה מספר מבחנים וזאת לצורך הגדרה האם מדובר בהכנסה נפרדת או בהכנסה מאוחדת:

1. מבחן זהות הלקוחות – במידה ומדובר בבני זוג שלהם קייימים לקוחות זהים הריי הזוג יוגדרו באופן מאוחד וימוסו כתא משפחתי אחד.

2. מבחן עירוב הכנסות – בהמשך למבחן זהות הלקוחות נקבע גם כי ככל שההכנסות מעורבות יותר ושונות יותר ומגוונות יותר הריי שהכנוסות בני הזוג אינן תלויות ואינן זהות ולכן יש להפרידן ולבצע חישוב נפרד לצדדים.

1. מבחן התלות – במידה והכנסת צד אחד תלויה בהכנסות או בפעילות הצד השני , יש לראות את שתי ההכנסות כאחת וחשב חישוב מאוחד.

הפחת בהגדרתו מציין את תהליך הפחתת העלות ההיסטורית של הנכס , וזאת מכיוון שהנכס בהגדרתו אמור להניב הטבות כלכלית לחברה ואותן הטבות כלכליות מתקיימות במשך שנים רבות ואת הנכס יש להפחית בהתאמה לאותם שנים. נושא זה גם מצויין בפקודת מס הכנסה ששם מוגדרים סוגי הנכסים ותקופת השנים אותה יש להפחית את הנכסים.

בפועל קיימים 4 גורמים המשפיעים על גובה הפחת השנתי :

1. תקופת החיים השימושית של הנכס – כלומר לאחר הערכת מספר השנים בהם הנכס יהיה בשימוש יש להפחית את הנכס לגבי אותה תקופה ובהקשר זה יצויין כי ככול שהתקופה תהיה ארוכה יותר הרי שהפחת השנתי יהיה נמוך יותר.
2. הסכום הכולל להפחתה – הכוונה לסכום הכולל של הנכס אשר לגביו תבוצע ההפחתה בסופו של יום וככול שהסכום יהיה גבוה יותר הרי שההפחתה השנתית תהיה גבוהה יותר.
3. שיטת הפחת שנבחרה – למרות שמס הכנסה קבע כי שיטת ההפחתה המועדפת עליו הינה שיטת הקו הישר, הרי כי בחירה בשיטת פחת אחרת תביא לתוצאות אחרות.
4. ערך גרט – סכום היתרה לאחר ההפחתה המלאה של הנכס (ערך גריטה).

ההגדרות:

פחת נצבר – הינו הסעיף המאזני הצובר בתוכו את כל הוצאות הפחת שנצברו עד לאותה תקופה. הצבירה היא מצטברת כלומר צוברים את כל הפחת גם מהשנים הקודמות ומגיעים לסה"כ פחת נצבר. הדגמה – נניח שהפחת הוא 1 מיליון שקל בשנה, אז הפחת הנצבר אחרי שנתיים הוא 2 מיליון שקל, ואחרי 3 שנים הוא 3 מיליון שקל, וכך הלאה.

עלות מופחתת/עלות נטו/שווי בספרים לסוף שנה – הכוונה לסכום הנטו של הנכס בדוחות הכספיים וזאת על ידיי חישוב העלות המקורית של הנכס בניכוי הפחת הנצבר של הנכס לאותה תקופה מדווחת. נניח לצורך הדוגמה שהנכס הוא בעלות מקורית של 10 מיליון שקל וכל שנה יש פחת של 1 מיליון שקל, אזי אחרי שנה העלות המופחתת תהיה 9 מילחיון שקל, אחרי שנתיים 8 מיליון שקל, אחרי 3 שנים העלות המופחתת תהיה 7 מיליון שקל וכך הלאה.

 שיטות פחת :

שיטת הקו הישר – השיטה השכיחה ביותר, הפחת מוגדר כפונקציה ליניארית, כאשר הוצאות הפחת השנתיות תהינה קבועות לאורך כל תקופת ההפחתה.

 שיטת הפחת המואץ – בשיטה זו אנו מניחים כי מדובר בנכס אשר יניב לפירמה בשנים הראשונות בו יופעל רווח גבוה יותר ולכן את הפחת יש להפחית בשנים הראשונות של הנכס, לדוגמא אם מדובר על אומדן שימוש בנכס ל – 10 שנים בשיטת הפחת המואץ יתכן ונפחית את עיקר הנכס במשך 5

סכום ספרות שנים יורד – שיטה זו מבוססת על ההנחה כי נכס עם שנות שימוש רבות יותר הינו בעל יעילות תפעולית נמוכה יותר , ויכולתו להניב הטבות כלכליות נפגעת לפיכך ככל ששנות השימוש בנכס עולות הרי שהפחת השנתי קטן יותר.

שיטת היתרה הפוחתת – גם שיטה זו גם מבוססת על ההנחה שככל שגיל הנכס עולה, יעילותו יורדת ויכולתו להפיק הכנסות יורדת באותה המגמה ולכן באופן דומה לשיטה של סכום ספרות שנים יורד, ככל שמספר שנות השימוש בנכס גדל הוצאות הפחת קטנות.

אך יש לציין כי בשיטה זו להבדיל משיטות אחרות אנחנו לוקחים את עלות הנכס ברוטו ולא מפחיתים מעלות הנכס את הגרט הנשאר בסוף התקופה. וזאת כאשר אנו משתמשים בתחזיות לגבי ההכנסה העתידית של הנכס בהנחה כי בשנים בהם הנכס יניב הטבות כלכליות רבות יותר הרי שהפחת יהיה גבוה יותר וכאשר ההטבות הכלכליות יהיו נמוכות יותר הרי שהפחת השנתי יהיה נמוך יותר.

הדוחות הכספיים, בנויים כשפה ייחודית עם הנחות ועקרונות ברורים, כאשר שימוש נכון הינו הבסיס להבנת הדוחות הכספיים; מהם ההנחות והעקרונות החשבונאיים שמשמים בדוחות?  ולמה הם כל כך חשובים? ובכן החשיבות נובעת מהצורך בשפה אחידה לכל הדוחות, רק כך ניתן יהיה לדבר באותה השפה, רק כך ניתן יהיה להבין את הסעיפים בדוחות. ההנחות האלו הם הבסיס, הם בעצם התיאוריה החשבונאית שעליה נשענת כל הפרקטיקה, והנה ההנחות והעקרונות החשבונאיים –

1. הנחת הישות החשבונאית הנפרדת – קיימת הפרדה מלאה בין החברה בע"מ לבין בעלי המניות ושניהם מהווים יחידה חשבונאית ומשפטית נפרדת כך שהנכסים של החברה וההתחייבויות של החברה אינם שייכים לבעלים,  ומדובר בישות חשבונאית וישות משפטית נפרדת.

2. הנחת העסק החי (הנחת ההמשכיות) –  הנחה זה באה כדיי לבדוק ולבחון האם החברה תמשיך להתקיים ולפעול  כל זאת כאשר הנחת הבסיס הינה כי ככול שאין ראיות המוכיחות אחרת הריי שהחברה תמשיך לפעול ולממש את הייעוד העסקי שלה ותפרע את ההתחייבויות שלה, הנחה זו הוצגה לראשונה בגילוי דעת 58 שהתייחס ליכולת החברה להמשיך להתקיים כעסק חי וזאת כאשר הוצגו מספר תמרורי אזהרה לגבי יכולת החברה להמשיך ולחיות:

• הפסדים מהותיים לאורך שנים.
• תזרים מזומנים שלילי לאורך זמן
• מימון באופן שוטף (זמן קצר) של הוצאות/התחייבויות ע"י אשראי (אשראי שלילי בבנק)
• תלות בפרויקטים עתידיים המוטלים בספק

3. הנחת יחידת המדידה הכספית – ההנחה קובעת כי יש להציג את הדוחות הכספיים של החברה באותה יחידת מטבע, כמו כן נקבע כי יחידת המטבע היא היחידה הכספית העיקרית המשמשת את פעילות החברה.

המרה של המטבע.
מטרת ההנחה היא – להכין דוחות כספיים למס הכנסה.
הנחה זו מתייחסת אל היחידה הכספית כבעלת כוח קניה קבוע לאורך זמן ומאפשרת השוואה בין סכומים כספיים שמקורם בתקופות שונות.

4. הנחת תקופת המדידה החשבונאית – הנחה זו קובעת כי יש לאפשר השוואה בין דוחות שונים ולכן יש לבנות את הדוחות כך שיותאמו לתקופות שונות על פי הדיווח הנדרש ( רבעוני , ושנתי).

עקרונות נוספים שהוגדרו בשפה החשבונאית הינם:

1. עקרון ההכרה בהכנסה – העקרון בא למנוע מהחברה לבהציג הוצאות והכנסות באופן שאינו מקביל לדוגמא הכרה בהכנסה של קבלנים , כל זאת בהתאמה לתקופת הדיווח הנקבעה לגבי אותו דוח.
2. עקרון מימוש ההכנסה – המטרה להכיר בהכנסה במועד הנכון וזאת לאחר שרוב הפעילות הקשורה בייצור אותה הכנסה הושלמה וגם כאן יש לבחון מספר שיטות בהתאמה לסוג הפעילות של החברה ולסוג ההכנסה.
3. עקרון ההקבלה – לאחר שתקופת הדיווח נקבעה, קיימת חשיבות כי הפירמה תציג את הרווח האמיתי הקשור לתחום פעילותה באותה תקופה ולכן לעיתים אנו משתמשים בהיוון הכנסות עתידיות וזאת במטרה להציג את הרווח הנכון שנוצר לחברה.
4. עקרון העלות – נכסי החברה והוצאותיה יירשמו לפי העלות בפועל ולא לפי העלות האמיתית אך התקינה הבינלאומית דורשת לבצע אומדנים והערכות שווי תקופתיות כל זאת על מנת להציג את העלות באופן שמרני ככול האפשר בהתאמה למחיר השוק..
5. עקרון העלות ההיסטורית – כל פריט ירשם לפי העלות ההיסטורית/מקורית בתאריך בו בוצע (למעט חריגים כמו הנחות או מתנות/מענקים). העקרון נועד למנוע מניפולציות בערך הספרים, ברם, העלות ההיסטורית אינה תמיד מציגה מידע שימושי ורלוונטי.
6. עקרון הניטרליות – המדידה החשבונאית תעשה ללא תלות באינטרסים של ספקי המידע.
7. עקרון הרלוונטיות–  הקובע כי יש להציג את כל המידע הרלוונטי לדוחות אך מנגד יש לבחון האם לא להציג מידע שאינו רלוונטי וזאת במטרה לצמצם את הנתונים המופיעים בדוחות הכספיים על מנת שלא תהיה הצפה בנתונים.

1. עקרון המהותיות – הקובע כמספר בסיס 10% כמהותי.
2. עקרון השמרנות– הידוע גם כעקרון הזהירות שמטרתו למנוע הצגת נתונים שאינם וודאיים או כאלה שהתממשות שלהם אינה וודאית.

כל ההנחות והעקרונות האלו הם התשתית החשבונאית שמטרתה היא לייצר דוחות אחידים המבוססים על אותם העקרונות. כך לא יהיה מצב (לא אמור להיות מצב) שדוח של חברה אחת נערך לפי עקרונות אחרים, שלא תואמים את התיאוריה החשבונאית. כך יוצרים שפה אחידה ומסד נתונים זהה. זה מתחיל בעקרונות ובהנחות, ונמשך ביישום התקינה החשבונאית הספציפית לגבי כל סעיף וסעיף בדוחות.  ולהמחשה – החשבונאות מגדירה מה לרשום תחת סעיף המלאי, איך מודדים את המלאי, ואיך מציגים את המלאי בדוחות? זה תקף לכל החברות, וכך אותו קורא דוחות יודע מה זה בעצם המלאי, וכן הוא יכול להשתמש בביאורים לדוחות להבין איך החברה יישמה את התקינה החשבונאית, כלומר באיזו שיטת מדידת מלאי היא בחרה.