לחטיבות הביניים שהוקמו בישראל בשנות השבעים לא נמצאה השפעה על ההשכלה, התעסוקה והשכר של התלמידים. כך גם לא נמצאה השפעה על דפוסי הנישואים (לרבות נישואים בין-עדתיים), הילודה ורמת הדתיות. כך עולה ממחקר שערכו נעם זוסמן, נדב צבי, תמר רמות-ניסקה ויונתן שן מחטיבת המחקר בבנק ישראל. במסגרת המחקר, נבחנו ההשפעות של הקמת חטיבות הביניים על משתני תוצאה של מי שהיו תלמידי החינוך העברי בגיל כיתה ז' בעשור הראשון ליישום הרפורמה – רכישת השכלה, התעסוקה והשכר, ההכנסה המשפחתית, דפוסי הנישואים והילודה ורמת הדתיות, וכן את ההשפעות הבין-דוריות על ההישגים בבית ספר של ילדיהם.

עורכי המחקר מסבירים את הצורך ברפורמה. לדבריהם, בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה היו ההישגים הלימודיים הממוצעים של יוצאי אסיה-אפריקה נמוכים בהרבה מאלו של יוצאי אירופה-אמריקה (וילידי ישראל). החששות מהתמשכות השסע העדתי והמעמדי הובילו בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים לביצוע הרפורמה הגדולה בתולדות מערכת החינוך הישראלית: הקמת חטיבות הביניים – מעבר ממבנה דו-שלבי, הכולל בתי ספר יסודיים שמונה-שנתיים ובתי ספר על-יסודיים, למבנה תלת-שלבי של בתי ספר יסודיים שש-שנתיים, חטיבות ביניים בכיתות ז'–ט' וחטיבות עליונות (תיכונים). במסגרת הרפורמה נקלטו בחטיבות יותר מורים אקדמיים וחלו תמורות בפדגוגיה. הקמת חטיבות הביניים השתלבה עם העלאת מספר שנות לימודי החובה מ-8 (עד כיתה ח') ל-10 (עד כיתה י') באותה תקופה.

הקמת חטיבות ביניים הניזונות מבתי ספר מכמה שכונות, שתלמידיהם בעלי מאפיינים חברתיים-כלכליים מגוונים (חטיבות על-אזוריות אינטגרטיביות), צפויה הייתה להערכת הוגי הרפורמה לשפר את ההישגים הלימודיים של התלמידים, ובפרט של אלו מרקע חברתי-כלכלי חלש, רובם יוצאי אסיה-אפריקה: להעלות את סיכוייהם להגיע לתיכון ולמסלולים יוקרתיים ולהשיג תעודת בגרות.

המחקר ניצל את הפריסה הגיאוגרפית ההדרגתית של חטיבות הביניים בשנות ה-70 לזיהוי השפעות הרפורמה בשנותיה הראשונות, שכן עד תחילת שנות השמונים נפתחו בהדרגה כ-300 חטיבות בחינוך העברי במקומות שונים ברחבי הארץ ולמדו בהן יותר משתי חמישיות מתלמידי כיתה ז' (כיום שיעור הלומדים בהן בחינוך העברי הלא-חרדי קרוב ל-90%). באמצעות שיטות מחקר עדכניות ובסיס נתונים היסטורי עשיר, המחקר השווה מגוון משתני תוצאה בין תלמידים בגיל כיתה ז' שהייתה חטיבת ביניים זמינה באזור מגוריהם לבין אלו שלא עמדה לרשותם חטיבה כזאת. האמידות נערכו תוך פיקוח על מגוון מאפיינים דמוגרפיים-חברתיים-כלכליים של התלמידים, מקום מגוריהם, העלאת גיל לימודי החובה ועוד.

כאמור, המחקר מצא כי הקמת חטיבות הביניים לא תרמה לניידות החברתית-כלכלית, כפי שהיא משתקפת במגוון משתני תוצאה: תלמידים שהייתה חטיבת ביניים זמינה במקום מגוריהם רכשו השכלה והשתלבו בשוק העבודה באותה מידה כמו תלמידים שהתחנכו במקומות ללא חטיבה זמינה, וכך גם בעניין דפוסי הנישואים (לרבות נישואים בין-עדתיים) והילודה ורמת הדתיות; ממצאים אלו תקפים גם בקרב תלמידים שהשכלת אמם נמוכה (משתנה המעיד על רקע חלש). כפועל יוצא גם לא נמצאו הבדלים בהישגים של ילדיהם בבית הספר. תוצאות אלו ניתן כנראה לייחס, בין השאר, לאינטגרציה המצומצמת שהרפורמה יצרה.