מה החיסרון הגדול של תעודות הסל? נכון, לרוב נוטים לדבר על היתרונות של המכשירים הפאסיביים, אבל חשוב לדעת שזה לא נקי מחסרונות.

הניהול הפאסיבי של ההשקעות שונה לחלוטין מניהול אקטיבי. בעוד בניהול אקטיבי המשקיע הן במישרין והן בעקיפין ( דרך קרנות נאמנות וניהול תיקים) מנהל את השקעותיו בצורה דינמית – בודק, מנתח, משנה את תיק ההשקעות בהתאם למסקנות וההערכות שוטפות, הרי שניהול פסיבי דרך מכשירים פסיביים ובעיקר דרך קרן סל וקרן מחקה, אין בעצם שום ניהול. תעודת סל כבר לא קונים. יש מעקב אחרי מדדים, אחרי בנצ'מרק מסוים. הרעיון שאין טעם לחפש ולנתח כדי להשיג תשואה עודפת כי לרוב לא ניתן לאורך זמן להכות את המדד. המאמינים במכשירים הפסיביים – תעוודת סל, קרנות מחקות, קרנות סל, טוענים שהניהול האקטיבי לא מוכיח את עצמו לאורך זמן; הניהול האקטיבי (בעיקר קרנות נאמנות) לא הצליח (גם בהינתן דמי הניהול שגובים בניהול האקטיבי) לייצר תשואה עודפת על פני המדדים הרלבנטיים. אבל, רק כדי להשלים את התמונה, חשוב להדגיש שמנגד, טוענים המאמינים בניהול אקטיבי, שיש (וזה נכון) גופים שעל פני זמן מייצרים תשואה עודפת (הבעיה שהם מעטים יחסית).

השקעה פסיבית לעומת אקטיבית

יש בהשקעות פסיביות נוחות גדולה. מקבלים בהם את הממוצע, לטוב ולרע – לא מכים את השוק אבל גם לא נמצאים מתחת לתשואה הממוצעת. היתרון הגדול של המכשירים העוקבים הוא דמי הניהול הנמוכים ביחס למכשירים המנוהלים. פשוט, לא צריך שם עבודת ניתוח, בדיקת אגרות חוב ובדיקת מניות, וגם לא צריך להכין אלוקציה של התיק (חלוקת תיק ההשקעות/ הקרן למרכיבים שונים) ולכן העלויות של המכשירים האלו נמוכות יותר. מעבר לכך, מדובר במוצרים פשוטים שקל מאוד להבינם, גם הדיוטות גמורים בשווקים הפיננסים, לומדים מהר מה זה מדד ומה היתרונות של המוצרים האלו על פני המוצרים המנוהלים, ומעבר לכך מדובר במוצרים שקופים – אתם, המשקיעים יודעים בכל רגע נתון מה יש בתוך הסל, בעוד שמחזיק בקרן נאמנות ממש לא יודע במה הקרן מחזיקה (אלא בדיליי של מספר חודשים).

אבל וזה קריטי לדעת – יש בהן סיכון חבוי שנוטים להתעלם ממנו, סיכון שקיים בגלל שבסופו של דבר תעודת סל מונפקת על ידי גוף מסויים והיא מהווה התחייבות שלו כלפי מחזיק התעודות, ומי ערב שהגוף הזה יוכל לשרת את חובו? – קראו לזה סיכון המנפיק, וזה היה חיסרון גדול של תעודות הסל. אחרי רפורמת 2018 הסיכון הזה ירד מהשולחן: קרן סל היא קרן נאמנות, הנכסים בנאמנות.

סיכון המנפיק בתעודות הסל

עוד בנושא: מדדי אג"ח חדשים – תל בונד שקלי, בנקים, ביטוח, נדל"ן ועוד – כל מה שצריך לדעת, תעודות סל בחסר – הדרך שלכם להמר נגד המגמה; יכול להיות משתלם, אבל מסוכן!.

תעודות הסל פעלו בעיקר דרך נגזרים שונים. המוצר הזה לא חי. קרן סל מחזיקה נכסים בנאמנות, לא חוב של מנפיק. התעודה לרוב לא קונה את הרכבי המדדים עצמם, אלא פועלת באופציות ונגזרים על המדד המסוים. הסיכון שיכול להיות כאן הוא שהתעודה תהיה חשופה מסיבות שונות לרבות מסיבות טכניות, לשינויים בערך התעודה מבלי שתהיה מכוסה על כך. במקרה כזה, מנפיק התעודה (הבית) עלול להפסיד סכומים ניכרים והמשקיעים בתעודה עלולים שלא לקבל את השקעתם; המשמעות היא שמעבר לסיכון בתעודה עצמה, קיים סיכון שנובע מכך שהתעודה היא בעצם סוג של התחייבות המנפיק כלפי מחזיק התעודה, ובמילים אחרות מעין אג"ח.

חשוב לציין – קרנות מחקות הן מכשיר פסיבי דומה לקרן סל, תחת המעטפת והרגולציה של קרנות נאמנות, ולכן הן אינן נסחרות במהלך היום (כמו תעודות הסל). אבל, הן להבדיל מתעודות הסל וכחלק מתעשיית הקרנות מוגנות מפני סיכון המנפיק. אצלן יש בעצם חשבון משותף ששייך למחזיקים עצמם ומוחזק בנאמנות, ולא על ידי הגוף המנפיק, ובחשבון הזה נעשות באופן שוטף עסקאות. הממשעות היא שאם קורה משהו למנהל הקרן (בעיות פיננסיות, התמוטטות ועוד), הכסף מוגן. לקריאה נוספת על קרנות מחקות – היכנסו כאן.

אבל, נראה שרשות ניירות ערך החליטה שבחיסרון הזה היא רוצה לטפל – הדרך הייתה להפוך את תעודות הסל לקרנות סל, אבל על הדרך עשויים דמי הניהול לעלות, אז למה המהלך הזה שווה – ממש לא ברור – תוכלו לקרוא כאן את תוכנית הרשות ואיך זה השפיע על דמי הניהול. כעת אתם בודקים דמי ניהול של קרן סל או קרן מחקה, לא של תעודה.

איך מתמודדים עם החיסרון של מכשיר פאסיבי

מכשיר פאסיבי עוקב אחרי המדד גם כשהוא יורד, ואינו מנסה להימנע מירידות. החיסרון הזה הוא גם היתרון: אין צורך לנחש את השוק, והעלויות נמוכות. האחריות על חלוקת הנכסים עוברת למשקיע עצמו.

כדי להתמודד עם זה, המשקיע יכול לקבוע מראש את החלוקה בין מניות לאג"ח ולאזן מחדש פעם בשנה. כשהמניות עולות, הוא מוכר מעט מהן וקונה אג"ח, וכשהן יורדות הוא עושה את ההפך. כך הוא נשאר ברמת הסיכון שבחר.

פיזור בין כמה מדדים, בארץ ובחו"ל, מקטין את התלות במדד אחד.

מי שמתקשה לאזן בעצמו יכול לבחור מסלול מעורב שבו האיזון מתבצע באופן אוטומטי, תמורת דמי ניהול מעט גבוהים יותר. כך ההחלטה עוברת לכללים קבועים ולא לתחושות הרגע.

דוגמה: נניח שמשקיע קבע חלוקה של 60% מניות ו-40% אג"ח בתיק של 100 אלף שקל. אחרי שנה טובה המניות שוות 72 אלף שקל והאג"ח 40 אלף שקל. כדי לחזור ל-60/40, הוא מעביר כ-4,800 שקל ממניות לאג"ח.

האם איזון מחדש כרוך במס?

מכירה ברווח עשויה לחייב במס, ולכן כדאי לבדוק את ההשלכות לפני האיזון.

כמה מדדים מספיק?

שניים או שלושה מדדים רחבים יכולים לספק פיזור טוב לרוב המשקיעים.

מה עושים בפועל

1. לקבוע חלוקה בין מניות לאג"ח
2. לבחור כמה מדדים רחבים
3. לאזן מחדש פעם בשנה
4. להביא בחשבון את המס במכירה
5. לא לשנות את החלוקה בגלל ירידה זמנית

להרחבה באתר: מסלול סולידי בקרן סל או בקופת גמל להשקעה?