רווחי שערוך שיחולקו לא ייהנו מפטור ממס על דיבידנד, כלומר אם חברה שיערכה את הקרקע, מגרש, מבנה שלה, והחברה האם קיבלה דיבידנד שמורכב בחלקו או במלואו מרווחי השערוך של החברה הבת, אזי החברה האם לא תקבל פטור ממס על הדיבידנד (קיים כיום פטור ממס על דיבידנד בין חברות ישראליות) וזאת מכיוון שהרווח הזה (רווח שערוך) לא באמת נוצר והופק – הוא הרי רווח על הנייר, שעדיין אפילו לא מוסה.

כך קבע בית המשפט – השופט אחיקם סטולר דחה ערעור של חברת דרורים (קניון דרורים), והנה עיקר הנקודות –

 ביהמ"ש המחוזי מרכז (כב' השופט סטולר) קיבל את עמדת פקיד שומה פתח תקווה ברשות המיסים, שיוצג על ידי פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), ודחה את ערעור המס של חברת אם. סי. אל קניון דרורים בע"מ. ערעורה של החברה עסק בשאלת סיווגו של דיבידנד ששולם למערערת, שמקורו מרווחי שערוך נדל"ן, על ידי חברת הבת של המערערת. ביהמ"ש חייב את החברה בתשלום מס בסך כ-2.2 מיליון ש"ח. כן חויבה המערערת בתשלום הוצאות לטובת המשיב בסך 50,000 ₪. מדובר בפסק דין תקדימי הקובע כי חברה שקיבלה דיבידנד שמקורו ברווחי שערוך, אשר לא מוסו ברמת החברה המחלקת, חייבת במס בשיעור מס חברות בגין הסכום שנתקבל בידה כדיבידנד.  פסק הדין הינו פסק דין הראשון העוסק במיסוי דיבידנד שמקורו ברווחי שערוך.

רקע: חברת אם.סי.אל קניון דרורים בע"מ היא חברה פרטית. באוקטובר 2009 רכשה החברה מניות וזכויות של חברת קניון דרורים בע"מ (חברת הבת) וכך הפכה בעלים במחצית מהמניות של חברת הבת, בעלת זכויות החכירה בנכס מקרקעין שעליו מצוי המרכז המסחרי קניון דרורים וכן בעלת כמחצית מזכויות החכירה של תחנת דלק הסמוכה לקניון. בדו"ח הכספי לשנת 2008 בחרה חברת הבת ליישם לראשונה את כללי החשבונאותIFRS ולשערך את המקרקעין בסכום מצטבר של כ-35 מיליון ש"ח. בדצמבר 2009 החליטה חברת הבת על חלוקת דיבידנדים לבעלי המניות בסכום כולל של כ-21 מיליון ש"ח, מתוכם 10.6 מיליון ש"ח נתקבלו בידי המערערת, כאשר מתוך רווחי שערוך הקניון חלקה של המערערת הסתכם בכ-6.4 מיליון ש"ח.

המערערת טענה כי ההכנסה מדיבידנד "מנוטרלת" מההכנסה החייבת במס חברות של המערערת בהתאם להוראות סעיף 126(ב) לפקודת המיסים. המערערת טענה כי יש להכיר לה בדיבידנד המחולק מרווחי שערוך כדיבידנד לצרכי מס, ככל דיבידנד אחר המחולק על ידי התאגיד, על מנת להימנע מהטלת כפל מס או מיסוי בלתי רצוי. כן, טענה המערערת כי חלוקת הדיבידנדים על ידי חברת הבת עמדה בכל התנאים הנדרשים בהתאם להוראות חוק החברות.

רשות המיסים טענה, באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), כי רווחי שערוך הנדל"ן של חברת הבת אינם מהווים הכנסה כמשמעותה בסעיף 1 לפקודה, בידי חברת הבת. לפיכך, הדיבידנד שהתקבל מחברת הבת, שמקורו ברווחי שערוך, אינו נמצא בתחולת סעיף 126(ב) לפקודה אלא חייב במס על פי סעיף 2(4) לפקודה בשיעור מס חברות לפי סעיף 126(א) לפקודה. הנחת המוצא המונחת בבסיס ההסדר לפי סעיף 126(ב) הינה כי מקור הדיבידנדים הוא בהכנסה של החברה המחלקת, שהובאה בחישוב ההכנסה החייבת והייתה נתונה לחיוב במס חברות, וזה לא המקרה בענייננו.

ביהמ"ש קבע כי "…כידוע, מיסוי חברות בישראל מבוסס על מודל דו-שלבי – החברה חייבת במס חברות בגין הכנסתה החייבת, בעלי מניותיה מחויבים בשיעור מס משלים לשיעור המס המלא, וכך מחולקים רווחי החברה כדיבידנד. ככלל, במצב דברים רגיל, חל סעיף 126(ב) לפקודה ולפיו דיבידנד המחולק מחברת-בת לחברת-אם לא ייכלל בגדרי "ההכנסה החייבת" של החברת-האם ומשכך, לא יחייב את החברה-האם במס. סעיף 126(ב) לפקודה מושתת על הנחת היסוד שהרווחים אשר חולקו לבעלי המניות כדיבידנד, כבר חויבו במס בחברה המחלקת. מטרתו של הסעיף למנוע מיסוי תלת- שלבי באופן כזה שבו ישולם מס על ידי החברה המחלקת, ישולם מס נוסף על ידי החברה המקבלת וישולם מס נוסף על ידי בעלי המניות הסופיים."

"בענייננו, עסקינן בדיבידנד שמקורו בשינוי הדיווח החשבונאי הנהוג, שנוצר בשערוך נכס המקרקעין של חברת-הבת, אשר לפי דיני המס, טרם שולם מס בגינו על ידי חברת-הבת הואיל וטרם הגיע מועד מימושו."

"… תמים דעים אני עם עמדת המשיב…. המדובר בדיבידנד שמקורו ברווחים חשבונאים, בשערוך רווחי נדל"ן שטרם מומש. … הרווחים החשבונאים אינם בגדר הכנסה לפי הפקודה ולא הובאו בחשבון "הכנסה חייבת" של חברת-הבת ולכן אין הצדקה להחיל את סעיף 126(ב) לפקודה."

"בענייננו, מקורו של הדיבידנד השנוי במחלוקת, הוא ברווח שערוך נדל"ן. המדובר ברווח שנוצר בעקבות שינוי שיטת הרישום חשבונאי ומהווה למעשה היוון זרם התקבולים העתידי מהקניון, שטרם התממש. לא מדובר במזומנים שניתנים לחלוקה אלא ברווח רעיוני. הואיל והנכס לא מומש ורווח שערוך הנדל"ן לא מהווה "הכנסה" של חברת-הבת, חברת-הבת לא שילמה מס בגנו." (פסקה 35) "…אם אאפשר למערערת להימנע ממיסוי הרווחים בשלב זה (לאחר חלוקת הדיבידנד) ולדחות את מועד המיסוי עד למימוש הנכס שרווחו שוערך, תיווצר פגיעה בשיטת המיסוי הדו-שלבי על ידי מתן האפשרות למסות את רווחי השערוך פעם אחת בלבד, במועד מימוש הנכס, בעוד המערערת נהנית מרווחי השערוך מבלי לשאת במס נדרש."

אופניים שיתופיים – האם הרעיון מצליח? האופניים כבשו כבר לפני כמה שנים, את רחובות ת"א והופכים להיות כלי תחבורה מוביל גם בערים אחרות. עדיין הפרויקט המוביל הוא תל אופן בתל אביב  (הרחבה כאן), ואבל האופניים השיתופיים של MOBIKE (מובייק) הסינית ו-CAR2GO, הפכו להיות מאוד פופולאריים.

ענקית הטכנולוגיה הסינית לאופנים שיתופים, מובייק, וחברת הרכב השיתופי CAR2GO מקבוצת שגריר משתפות פעולה למיזם אופניים שיתופיים ששונה מהתל אופן. מערך האופניים השיתופים של  MOBIKE מבוסס על טכנולוגיה המופעלת  ע"י אפליקציה ייעודית, המאפשרת שימוש מהיר ויעיל בשירות מכל מקום בעיר ללא צורך בחניה בעמדות עגינה ייעודיות (NON-DOCKING).

 תחילת הפעילות בישראל החלה ברבעון הראשון של 2018 ( עדכונים שוטפים – על מובייק ואופניים שיתופיים בכלל – בתחתית העמוד)

עם ההשקה אמר  גיל לייזר מנכ"ל CAR2GO מקבוצת שגריר: "מיזם האופניים השיתופיים הינו נדבך נוסף בדרך להגשמת החזון של החברה, לספק מגוון פתרונות תחבורה שיתופית, עם טכנולוגיה מתקדמת, ידידותיים לסביבה וחסכוניים לכיס. אנו מנהלים בימים אלו מו"מ עם רשויות מקומיות להכנסת השירות לתחומן"

 יובל ריזמן, יזם ומייסד MOBIKE ישראל: ״כמי שמתגורר בסין בשש השנים האחרונות, זו הפעם הראשונה שנתקלתי בקונספט מקומי עם התאמה כל כך גבוהה לישראל. כמשתמש יומיומי בשירות של MOBIKE, חווית האופניים השיתופיים חסרה מאוד בארץ.  CAR2GO, כמי שמובילה בארץ את מהפכת התחבורה השיתופית הייתה בחירה טבעית כשותפה למיזם"

מערך האופנים השיתופיים של MOBIKE, מאפשר דרך הפעלת אפליקציה ייעודית, לדעת איפה נמצאים האופניים. האפליקציה סורקת ברקוד חכם המוטבע על כל זוג אופניים וכך  ניתן לאמוד את זמן הנסיעה ואף לנעול אותם בסוף השימוש. כמו כן, האופנים מחוברים למערכת GPS המאפשרת מעקב צמוד אחר תנועת האופנים במטרה לשלוט בצי האופנים ועל מנת למנוע מקרי גניבה.

השירות יאפשר למשתמשים לנוע בחופשיות במרחב העירוני על אופניים ייעודים ללא צורך בהגעה לתחנת הגינה ייעודית בסיום השימוש (non docking), להבדיל ממערך שיתוף אופניים שקיים היום, המחייב את הרוכב להתחיל ולסיים את הרכיבה במקומות מסוימים שאינם בהכרח תואמים לצרכיו.

החברה, החלה בייבוא האופניים לישראל, ומתכוונת להתחיל את השירות עם מאות זוגות אופניים ותוך שנה להגיע לאלפים רבים, שיהיו פזורים במרחב העירוני בפריסה ארצית.

התשלום בעבור השירות הינו בעבור זמן הנסיעה בלבד (לפי דקות).

מובייק – כמה זה עולה? כנסו לפרטים על המחירים של מובייק

אודות MOBIKE –  החברה הראשונה והגדולה בעולם לאופנים שיתופים חכמים,  הוקמה בשנת 2015 על ידי היזמית הסינית  חו וואיוואי והפכה במהרה למיזם האופנים השיתופים המוביל בסין עם שווי המוערך בכ- שלושה מיליארד דולר. החברה אשר גייסה מעל ל-900 מיליון דולר, פעילה כיום בארה"ב, אוסטרליה, גרמניה, אנגליה, איטליה  ובסה"כ ב- 200 ערים ברחבי העולם כולל סין. MOBIKE מפעילה כיום למעלה מ- 7 מיליון זוגות אופנים, למעלה מ- 100 מיליון לקוחות ומעל ל-25 מיליון נסיעות יומיות.

אודות CAR2GO – הוקמה ב- 2008 במטרה לתת מענה לכל עולמות התחבורה השיתופית. החברה מפעילה כיום שירות שיתוף רכבים שיתופים בערים ברחבי הארץ, בת"א, גבעתיים, רמת גן, רעננה והרצליה וכעת מתרחבת גם לתחום האופניים השיתופיים. לאחרונה החלה להפעיל את מערך שיתוף הרכבים העירוני "אוטותל" של עיריית תל אביב. ואת מיזם הרכב החשמלי השיתופי, CAR2GO ELECTRIC בעיר חיפה.

מצטרפת בינלאומית נוספת לטרנד האופניים השיתופיים – OFO

OFO היא  פלטפורמת שיתוף האופניים הראשונה והגדולה בעולם הפועלת ללא תחנות עגינה. החברה הוקמה לפני 4 שנים בסין והיא מספקת פתרון תחבורתי עירוני, נוח וזול שמצמצם את פליטת המזהמים, מפחית את הפקקים, חוסך אנרגיה ואף תורם לאורח חיים בריא. החברה הסינית, גייסה עד היום 1.3 מיליארד דולר על מנת להרחיב את פעילותה למדינות נוספות וביניהן ישראל. כיום פועלת החברה בכ-250 ערים בעולם, בין היתר בסין, אנגליה, ארה"ב, ספרד, איטליה ומדינות נוספות. לחברה למעלה מ-200 מיליון משתמשים פעילים ברחבי העולם.

האפליקציה של OFO מאפשרת  לאסוף את האופניים מכל נקודה על ידי סריקה של קוד QR לנעילת ושחרור זוג האופניים המבוקש. החזרת האופניים מתבצעת על-ידי דיווח באפליקציה על סיום הרכיבה ונעילת האופניים. האפליקציה יכולה לשמש גם למעקב אחר השימוש באופניים, מסלולים שבהם נסעו ועוד. השימוש באפליקציה אמור להקטין באופן משמעותי את הסיכוי לגניבת אופניים שיתופיים ולהקל על המשתמשים בכך שאין צורך להחזיר את האופניים לתחנת עגינה מוגדרת.

עדכונים:

אוגוסט 2018: OFO יוצאת מהשוק הישראלי. האופניים של ofo כבר לא יהיו חלק מהנוף (בעיקר ברמת גן). המיזם הודיע על הפסקת פעילות.

פברואר 2018: חברת CAR2GO השיקה את מיזם האופניים השיתופים, מובייק בישראל.  השירות יאפשר למשתמשים לנוע בחופשיות במרחב העירוני על אופניים ייעודים ללא צורך בהגעה לתחנת הגינה ייעודית בסיום השימוש (non docking), להבדיל ממערך שיתוף אופניים שקיים היום, המחייב את הרוכב להתחיל ולסיים את הרכיבה במקומות מסוימים שאינם בהכרח תואמים לצרכיו.  CAR2GO הודיעה כי בעוד כחודשיים יחל פיילוט ניסיוני בחינם במספר רשויות בינהן, ראשון לציון, רחובות, קריית ביאליק, קריית מוצקין, קדימה צורך, אזור ים המלח והכנרת. בהדרגה יתחיל פיילוט במספר רשויות נוספות. כמו כן, הרצליה, אשדוד וירושלים בהליכי מכרז סופיים עם היתכנות רבה למימוש הפרויקט.

החברה ייבאה לישראל עד כה 2500 זוגות אופניים (שאושרו ע"י מכון התקנים), עם צפי שתוך שנה, יהיו פזורים במרחב העירוני בפריסה ארצית אלפי זוגות אופנים. כמו כן, מעבר לפעילות העירונית הקבועה, החברה מסבירה כי תפעל באופן אקטיבי לשלב מערכי אופניים מעת לעת בהתאם לצרכים נקודתיים "באזורים חמים" כגון, כנסים, פסטיבלים, אירועים תרבותיים גדולים, פיקים בתקופת תיירות ועוד, כמענה משלים לתחבורה ציבורית ובמקרים שאין תחבורה ציבורית נוחה.

וכמה זה יעלה? –  התשלום בעבור השירות עדיין לא נקבע באופן סופי, אך כפי הנראה ינוע בין 2-4 שקלבעבור חצי שעה.

 גיל לייזר מנכ"ל CAR2GO מקבוצת שגריר אמר במקביל להשקה – "מיזם האופניים השיתופיים הינו נדבך נוסף בדרך להגשמת החזון של החברה, לספק מגוון פתרונות תחבורה שיתופית, עם טכנולוגיה מתקדמת, ידידותיים לסביבה וחסכוניים לכיס. ראשי הרשויות מאוד פתוחים למיזם ומראים נכונות להכנסת השירות לתחומן, אני מאמין שלאחר שהבאנו את הבשורה עם מערכי שיתוף רכבים בערים מרכזיות בישראל, נצליח להחדיר גם את בשורת האופניים השיתופים. יישום הפרוייקט בערים אינו כרוך בעלויות כספיות ותקציבים מיוחדים, שכן אין צורך בתשתית ובעמדות עגינה ייעודיות המצריכות הכנה. מדובר בפיתרון ידידותי שכבש את בירות העולם ואני מאמין שיכבוש גם את ישראל".

אופניים – כדאי? כמה עולה? איך נרשמים לתלאופן? – כל מה שצריך לדעת

חשמל יקר: למה חשבון החשמל שלנו גבוה? למה לא הפריטו את חברת החשמל? ואיך זה שכחלון חוגג הסכם נדל"ן עם חברת החשמל ושוכח לספר לנו שזה עלה לנו מיליארדים?

כולם ניסו לפרק אותה, לפצל אותה, להפריט אותה, אבל אחרי עשרות שנים של דיבורים, כדאי להבין – אלו רק דיבורים. חברת החשמל כאן כדי להישאר והיא תמשיך להיות הגוף הדומיננטי והשולט בתחום בעיקר בהולכת/ העברת החשמל. אין מה לעשות – התשתיות שלה הם יתרון גדול שמהווה חסם גדול מפני תחרות אמיתית; והעובדים שלה הם כוח שהפוליטקאים לא באמת רוצים להתעסק איתו.

אז נכון, יש תחרות  בייצור חשמל, ויש גם הולכה ותשתיות של גופים אחרים, אבל חברת החשמל תמשיך קרוב לוודאי לספק לכם חשמל גם בעוד שנתיים, שלוש ואפילו עשר שנים.

עכשיו מדברים על שינוי מבני עמוק, וכניסה של תחרות לתחום (המשך כניסה של תחרות), וזה יקרה, כשבמקביל חברת החשמל תהיה חייבת להתייעל (כחלק מהשינוי המבני חברת החשמל תפטר אלפי עובדים על פני השנים הבאות), אלא שזה לעג לרש.

חברת החשמל היתה צריכה להיות כבר לפני שלושים שנה מופרטת. בנימין נתניהו מודל 96' כראש ממשלה (וגם מודל 2003 – כשר אוצר) הבטיח כלכלה אחרת, הבטיח הפרטות, הבטיח שוק חופשי, הבטיח והאמת – קיים לא מעט, אבל בחברת החשמל הוא פשוט לא נגע. פחד להתחשמל, והוא לא היחיד.

למה חשבון החשמל שלנו גבוה?

הפחד של הפוליטיקאים הוא הפסד ענק לנו הצרכנים. אנחנו משלמים יותר מדי בחשבון החשמל שלנו – אנחנו משלמים על חוסר יעילות ברכישת מקורות האנרגיה של חברת החשמל (בעיקר רכישת גז במחיר יקר מתמר); אנחנו משלמים על המשכורות הגבוהות של עובדי החשמל ועל משכורות של עובדים לא נחוצים; ואנחנו משלמים על המימון הגובה של חברת החשמל (לחברה חובות במעל 50 מיליארד שקל). אנחנו משלמים עשרות טובות של שקלים מדי חודש (וזו הערכה מאוד צנועה) בגלל שהפוליטיקאים שלנו חזקים מול כל העולם וחלשים מול חברת החשמל. עשרות שקלים בחודש זה מאות שקלים ויותר בשנה – לא קצת.

אבל צריך להיות מציאותי – מה שהיה היה. השאלה מה יהיה? הרפורמה הנוכחית – השינוי המבני שכולל גם התייעלות בחברת החשמל עצמה, וגם הגדלת התחרות, היא חדשה אמנם טובה, אבל אני רוצה להזכיר לכם חברת תשתיות אחרת – בזק.

בזק, ענקית תקשורת מקומית שהיתה בדומה לחברת החשמל גם סוג של חברה ממשלתית (יחידת סמך במשרד התקשורת) כבדה ומגושמת, עם תוצאות במקרה הטוב פושרות ובמקרה הרע – חלשות הופרטה לפני כמעט 30 שנה. בזק אחרי ההפרטה (שנעשתה בשלבים) היא עדיין המובילה בתחומה ואין לה באמת מתחרה אמיתית בתחום הטלפוניה הקווית. גם לחברת החשמל, ככל הנראה, לא תהיה תחרות מאוד חזקה – כמו בזק, גם חברת החשמל נמצאת אצלכם בקירות בבית, ומסתבר שמשם עדיין קשה לצאת.

בזק ניצלה את כוחה אצל הצרכנים לגריפת רווחים בסכום העולה על 20 מיליארד שקל במשך 13 שנה, אצל שני בעלי בית – שאול אלוביץ, ולפניו, ארקין, איייפקס וסבן, ובעלי הבית ניצלו את השליטה למשיכת דיבידנדים בסך של קרוב ל-30 מיליארד שקל. הרווחים הלא נורמליים האלו נבעו מכוחה של בזק בענף, והכוח של חברת החשמל יכל ויכול תיאורטית לייצר למשקיעים בה רווחים של מיליארדים רבים. אלא שבעיני הצרכנים אלו ממש לא חדשות טובות –  לפני ההפרטה והמעבר למגרש התחרותי, הרווח נשאר בחברה ושירת בעיקר את העובדים, ואחרי ההפרטה הרווח זרם לבעלי המניות. בתווך גם חשבונות בזק ירדו, אבל נראה שהנהנים הגדולים מההפרטה אינם הצרכנים אלא המשקיעים.

טוב, חברת החשמל לא בדרך להפרטה, ואנקדוטה קטנה – בשנות ה-80' חברת החשמל נסחרה בבורסה (הוחזקה על ידי המדינה לצד החברות – אלרן ואלגר והציבור), אלא שאז "הולאמה" החברה וחזרה להיות ממשלתית לחלוטין. חבל, זו אולי היתה הזדמנות פז להפרטה מלאה, במקביל לפתיחת השוק לתחרות.

ונחזור לעתיד – אף אחד לא נביא, אבל נראה שחברת החשמל על פי התוכנית המתגבשת תהיה מעט רזה יותר, מעט יעילה יותר, והשוק יהיה מעט תחרותי יותר. אף אחד לא מדבר על הפרטה מלאה, אבל גם פיזור כוחה של חברת החשמל, ובעצם החלשתה הוא צעד בכיוון הנכון, רק שהתהליך הזה יעלה לנו הרבה כסף – הפיטורים יעלו בפיצויים מוגדלים, ויהיו גם פיצויים אחרים לחברה – ויתורים, מענקים ועוד.

הדיווח הלא שקוף של האוצר

והנה דוגמה מהשבוע האחרון. לחברת החשמל יש הרבה נכסים, חלק גדול מהם בתל אביב – תחנת רידינג לדוגמה. מיקום אטרקטיבי שיכול להפוך לשכונה עם מאות אולי אלפי דירות. הנכס הזה לא בדיוק שייך לחברה – הוא הוחכר לה על ידי המדינה ועל ידי העירייה, אבל יש לה חזקה עליו לעוד שנים רבות. השטח הזה לא משמש את החברה בייצור חשמל, ובכלל – יש שטחים רבים לחברת החשמל שאינם משמשים לתהליך הפקה והולכה של החשמל. קוראים להם בשפה הכלכלית – נכסים פאסיביים. אלו נכסים שאפשר לכאורה לוותר עליהם ושום דבר לא יקרה בהיבט העסקי.

האוצר ועיריית ת"א לוטשים עיניים לשטחים האלו, והם מוכנים לשלם הרבה בשבילם כחלק מהסדר עם החברה. השיחות בין הצדדים התחילו כבר לפני תקופה ארוכה, והנה בשבוע שעבר – נחתם הסכם.

כחלון חגג את ההסכם – "ההסכם הוא המשך ישיר למדיניות שהובלנו בשנתיים האחרונות לפינוי שטחים המוחזקים על ידי גורמים שונים לטובת שימושים ציבוריים. השטחים שיתפנו ישמשו לבניית אלפי יחידות דיור ומקומות תעסוקה בלב אזורי הביקוש. אנחנו נמשיך באותה המדיניות ונפנה שטחים נוספים המוחזקים על ידי גורמים ממשלתיים לטובתם של אזרחי ישראל".

גם רוני חזקיהו החשב שהיה מעורב מאוד בהסכם חגג את החתימה, וכך גם עדיאל שמרון, מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל, מנהלי חברת החשמל, ורון חולדאי, ראש עיריית תל אביב. אלא שבחגיגה הזו נעלם נתון חשוב – כמה זה עולה לנו? אתם מאמינים שחברת החשמל תוותר ככה סתם על הנכסים האלו (בלי קשר לשאלה של מי הנכסים). היא יושבת שם, והיא תוותר (בצדק מבחינתה) רק אם ישלמו לה, אז שילמו לה.

הנה מה שנכתב בהודעה של האוצר –  "במסגרת העסקה, עלויות הפינוי והבינוי של חלק מן הנכסים ימומנו על ידי רשות מקרקעי ישראל. בנוסף, בהתאם לתנאי אגרות החוב הצמיתות אשר הנפיקה החברה למדינת ישראל, תוכל חברת החשמל לפרוע אותן בתמורה לערכן הנומינאלי העומד על כ-15.5 מיליון שקל…".

כן, זה לא אומר הרבה – אפשר להבין מזה שעלויות הפינוי הם על רשות מקרקעי ישראל, וזה סביר – אף אחד לא מצפה שאת הפינוי תשלם חברת החשמל, וחוץ מזה תקבל חברת החשמל אפשרות לפרוע אג"ח בסכום של 15.5 מיליון שקל. ממש לא אומר הרבה, כי כנראה זו המטרה, אחרת למה בהודעה הכל כך חשובה, לא נמסר שחברת החשמל בעצם יכולה לקנות בתמורה ל-15.5 מיליון שקל חוב העולה על 2.5 מיליארד שקל. חברת החשמל מקבלת 2.5 מיליארד שקל, ובאוצר לא חושבים שאנחנו צריכים לדעת מזה. איפה זה כן כתוב? בדוחות של חברת החשמל. שם שחור על גבי לבן מוצגות האג"ח הצמיתות של חברת החשמל בסכום של מעל 2.5 מיליארד שקל. האג"ח האלו הם חוב של החברה כלפי המדינה, ועכשיו כחלק מההסכם הנדל"ני, האוצר מוותר על החוב הזה. אולי זה נכון, אולי זה מוצדק, אולי זה חלק ממו"מ ארוך, אבל חתמתם על הסכם – חגגתם, ואיכשהו שכחתם לספר לנו כמה זה עלה? כמה עולה לנו החגיגה שלכם? שקוף זה לא.

מנגד, חברת החשמל חגגה את ההסכם הנדל"ני ולא פחות מכך את ההסכם הפיננסי. חברת החשמל מדווחת לבורסה (אגרות החוב שלה נסחרות בבורסה) והדיווח על ההסכם מאוד ברור –  "…החברה תהא רשאית לפרוע את אגרות החוב הצמיתות אשר הנפיקה החברה למדינת ישראל, ואשר ליום 31 בדצמבר 2016, היו רשומות בספרי החברה בסכום של למעלה מ-2.5 מיליארד שקל, בתמורה לערכן הנומינאלי, העומד על 15.5 מיליון שקל.

"חוב החברה כלפי המדינה מכוח ההלוואה אשר הועמדה לחברה במקור על ידי הבנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ (ואשר יתרתה ליום 31 בדצמבר, 2016 היתה מעל 2.5 מיליארד שקל) ושהומחתה למדינת ישראל, ייפרס מחדש, יוחלף בחוב שקלי צמוד מדד וגובה הריבית שלו יופחת.

"רשות מקרקעי ישראל תשלם לחברה סך של 780 כמיליון שקל בגין עלויות הפינוי והבינוי של חלק מן הנכסים המועברים…"

יש עוד תמורה/ פיצוי, אבל מיותר לציין, המסר עבר. עכשיו נותר לראות, אם משהו ישתנה ובכמה הוא ישתנה – האם התחרות בתחום תגבר? האם הפיטורים אכן יהיו משמעותיים? אם חברת החשמל תעשה דיאטה בהוצאות? אם החברה תייצר רווחים ותזרים חיובי שיוכל לשרת את החוב הענק? אם מכירת הנדל"ן (הסכם הנדל"ן) יעזור ליציבות הפיננסית של החברה – הקטנת החוב, הגדלת המזומנים. והכי חשוב – איך כל זה יתורגם לחשבון החשמל שלנו (שאגב, ירד במעל 2% בתחילת 2018 – במקביל לתחשיב הפנסיה של עובדי החשמל, ירידת הדולר, ושינויים נוספים).

החשב הכללי במשרד האוצר השלים גיוס אג"ח בחו"ל בהיקף כולל של 2 מיליארד דולר, מתוכם מיליארד דולר לטווח של 10 שנים ומיליארד דולר לטווח של 30 שנה

בהנפקה נרשמו ביקושי שיא של כ- 18 מיליארד דולר; האיגרות הונפקו במרווחים הנמוכים ביותר מעל איגרת ממשלת ארה"ב המעידים על אמון המשקיעים בכלכלת ישראל

החשב הכללי במשרד האוצר, רוני חזקיהו, השלים בלונדון הנפקה של אג"ח בדולר לממשלת ישראל. האיגרות הונפקו לשני טווחים: 10 שנים בהיקף של 1 מיליארד דולר בקופון של 3.25%, וטווח נוסף ל- 30 שנה בהיקף של 1 מיליארד דולר ובקופון של 4.125%. האיגרות הונפקו במרווחים של 75 ו-125 נ"ב מעל ריבית אג"ח ממשלת ארה"ב לטווחים זהים.

בסמוך להנפקה נערך סבב פגישות נרחב של צוות חטיבת המימון בחשב הכללי, בראשות סגן בכיר לחשב הכללי גיל כהן, מנהל יחידת החוב הממשלתי ליאור דוד-פור, דוד ארדפרב וירון פכט, עם משקיעים זרים בלונדון, ניו יורק ובוסטון.

הביקושים היו הגבוהים ביותר בהנפקת אג"ח במטבע חוץ והסתכמו בכ- 18 מיליארד דולר, פי 9 מהסכום שהונפק. הביקושים הגבוהים מצד משקיעים אסטרטגיים גדולים תמכו בהנפקת איגרת הבנצ'מרק ל- 10 שנים והסדרה ל- 30 שנה, שתומכת במדיניות אגף החשב הכללי להארכת החוב הממשלתי ומקטינה את סיכוני המיחזור שלו.

הביקוש המרשים התאפשר גם בזכות הימצאותם של משקיעים אסטרטגיים איכותיים כגון בנקים מרכזיים, קרנות פנסיה, חברות ביטוח וגופים אשר מחזיקים בניירות של מדינת ישראל לאורך זמן. בהנפקה לקחו חלק למעלה מ- 300 משקיעים שונים הפרוסים בכ- 35 מדינות, ביניהן: ארה"ב, בריטניה, גרמניה, צרפת ועוד. בין היתר, נרשמו ביקושים רבים בקרב משקיעים מוסדיים אסיאתיים.

זוהי ההנפקה הדולרית ה-12 של מדינת ישראל וזאת בהתאם לתכנית העבודה של אגף החשב הכללי שמטרתה גיוון ערוצי המימון של החוב הממשלתי, הרחבת בסיס המשקיעים וכן בניית עקום ייחוס במטבע זר בשווקים הגלובליים. ההנפקה האחרונה בדולר התקיימה במרץ 2016.

החשב הכללי, רוני חזקיהו: "הצלחת ההנפקה כפי שבאה לידי ביטוי בהיקף הביקושים הגבוה והמרווחים הנמוכים הינם תוצאה ישירה של עוצמת כלכלת ישראל ומדיניות מקצועית בניהול החוב הממשלתי בשנים האחרונות. העובדה שמדינת ישראל מנפיקה אגרות חוב חדשות לטווחים של 10 ו-30 שנה בהיקפים משמעותיים במטבע הדולר מצביעה על אפשרויות המימון המגוונות של המדינה בשווקים הפיננסיים הגלובליים".

וונטייז היא חברה מפסידה ששורפת מזומנים, אבל אחת לתקופה מדווחת על התפתחות דרמטית בעסקייה, והמשקיעים מתלהבים ורוכשים את המניות. הנה ההודעה העדכנית ובהמשכה מדווחת החברה כי התזרים שלה בשנה הבאה יהיה חיובי – הישג גדול לחברת הטכנולוגיה הזו שמספקת שירותי ערך מוסף לשוק הטלוויזיה, אבל תרשו לנו לפקפק – התחזית היא בדיחה כי היא אומרת משהו בסגנון הזה – "נגיע לתזרים חיובי בהינתן שנוכל לגייס הון או חוב ממקורות חיצוניים". כן כל אחד יכול לטעון את זה – " אם אני אצליח לגייס יהיה לי תזרים חיובי", זה מצחיק, ומביך באותה נשימה. רבל תשפטו בעצמכם

וונטייז וונטייז המתמחה בפיתוח והפצת פלטפורמת תוכן וטלוויזיה רב-ערוצית על גבי האינטרנט (OTT), השלימה את רכישת פעילותה של חברת טאקומי והיא תתרום להכנסותיה ורווחיותה כבר במהלך הרבעון הראשון ובהמשך השנה. בנוסף, מעדכנת החברה כי דירקטוריון החברה מעריך על בסיס הנחות שמרניות, כי החברה תעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות וכי אין לחברה בעיית נזילות. על בסיס ההערכות האלה תרשום החברה תזרים מזומנים נטו מפעילות שוטפת של כ-800 אלפי דולר בשנת 2019.

להלן הנחות העבודה שעל בסיסן התקבלה ההערכה:

1. הערכת החברה ביחס למכירותיה בישראל שיניבו הכנסות של כ-600 אלפי דולר בשנה.

2. הערכת החברה לגידול במכירות בברזיל ומקסיקו ובשאר מדינות אמריקה הלטינית בקצב של 1.2 מיליון דולר בשנה.
3. צפי לתחילת פעילות השקה מסחרית ברוסיה החל מהרבעון הראשון של שנת 2018 וקצב הכנסות משוער של כ-1 מיליון דולר בשנה מפעילות זו.
4. הערכות לכניסה לתחום פעילות פרסום וידאו וקצב הכנסות משוער של כ-2 מיליון דולר בשנה מפעילות זו.
5. שמירה על רמת הוצאות תפעוליות, הוצאות פיתוח והנהלה וכלליות, בסך כולל של כ- 3 מיליון דולר בשנה.
6. רכש תוכן לצרכי גידול ושמירה על רמת הוצאות של כ-3.2 מיליון דולר בשנה.
7. יכולתה של החברה לנצל אשראי ספקים.
8. יכולתה של החברה לגייס הון ממקורות חיצוניים.

אתם הבנתם? נהיה בתזרים חיובי אם נגייס חוב, אבל מי אמר שתצליחו לגייס חוב? והאם זה לא דבר והיפוכו, אחרי הכל אם לא תצליחו לגייס חוב, אתם כנראה לא תשרדו. זה שחור ולבן, והיה ניתן לצפות שדווחו גם על השחור, ולא רק על הלבן

וביחס רכישת טאקומי, מוסרת הנהלת החברה – וונטייז השלימה רכישה מחברת מטאקומי הכוללת פעילות של מערכת פרסום לפרסומות וידאו מקוונות, המאפשרת למפרסמים לפנות באופן ממוקד ומפולח לצופי הטלוויזיה ולהציע להם פרסומות מותאמות עבורם (Addressable TV). בכלל זה נרכשים הסכמיה של טאקומי עם רשתות הפרסום, מפרסמים וספקי טכנולוגיה וקניינה הרוחני הקשור לפעילות הנרכשת באמצעותה מתכננת החברה להרחיב את שירותיה, להציע במסגרת שירותי התוכן שלה גם צפייה בתכנים במודל מבוסס-פרסום, ולהנגיש את שירותי התוכן שלה ללקוחות נוספים באמצעות הפלטפורמות בהן מפרסמת טאקומי. יצויין, כי הכנסותיה של טאקומי הן כ-2 מיליון דולר והיא רווחית.

זכויות היוצרים באינטרנט מופרות באופן שוטף – שימוש בתמונות ללא אישור, גניבת טקסטים,  שימוש בתוכנות פיראטיות ועוד. זה חלק מהחסרונות של העולם "החדש", האינטרנט על יתרונותיו מספק גם את הפינה החשוכה הזו, ובעולם נלחמים בהפרת זכויות יוצרים בקנסות עתק. גם בארץ, יש ליוצרים זכויות משמעותיות על היצירות שלהם ויש קנסות, אבל האכיפה היא עדיין רחוקה מלהיות מושלמת ומעבר לכך, ההפרות הולכות ומתרחבות גם למקומות אחרים.

ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ איתן כבל, מנסה לטפל בעניין. וועדת הכלכלה החלה להכין לקריאה שנייה ושלישית את ההצעה הממשלתית לתקן את חוק זכויות יוצרים, על מנת לטפל בהפרת זכויות יוצרים באינטרנט. היו"ר כבל פתח את הישיבה ואמר כי הוועדה תמיד תהייה בצד של החלשים יותר, במקרה הזה במאים, מפיקים ומבצעים שאין להם את היכולת והעוצמה להיות מאורגנים. עם זאת הוא הבהיר כי הוועדה לא תאפשר לפגוע במשתמשי הקצה בבית, ואמר כי זו גם לא כוונת החוק. "האזרח הפשוט שהוריד תוכן בבית ולא תמיד יש לו את הכלים לדעת מה נעשה לא יקבל נקישה בדלת. הכוונה היא לתת כלים לבתי המשפט להתמודד עם עולם האינטרנט המתפתח", אמר. הוא הבהיר כי ההצעה תעבור וקרא לכל הגורמים לסייע לוועדה להוציא מתחת ידיה את התוצאה הטובה ביותר.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ארז קמיניץ, הציג את הצעת החוק ואמר כי היא כוללת ארבעה תיקונים משמעותיים. הראשון הוא האפשרות לייצר הליך של חסימת אתרים שמבצעים עוולה ומאפשרים גישה לתוכן פירטי, תוך איזון בין הצורך לשמור על זכויות קניין של היוצרים לבין שמירה על חופש הביטוי. "זה לא דבר פשוט לחסום אתר, אבל אם בית המשפט השתכנע שהתקיימו היבטים מסוימים הוא יוכל להורות על חסימה כדי למנוע פגיעה בזכויות של אנשים", אמר. תיקון נוסף עוסק במתן אפשרות לבית המשפט לחייב זיהוי של המעוול – איתור מי שעומד מאחורי האתר המספק תוכן פיראטי בהתאם לכך שבית המשפט ישתכנע שהמבקש עמד בתאים שיקבעו בחוק. שני תיקונים נוספים נוגעים להעלאת רף הענישה הפלילית למאסר של 3 שנים במקום מאסר של שנה כיום למפרי החוק והחלת החוק לא רק על מי שהעלה את התוכן הלא חוקי אלא גם נגד מי שמייצר את האפשרות להפיץ אותו בצורה משמעותית ומעצים את הנזק.

ח"כ יעקב פרי אמר כי מדובר בפי עבודה של 7 שנים ארוכות ותפקידה של הוועדה הוא לקדם את החקיקה גם אם היא לא מלאה. "האינטרנט הפך לכר נרחב להפרת זכויות יוצרים ותפקידה של הוועדה לנסות על כמה שאפשר להסיר אותו. לא נוכל לעשות זאת באופן טוטאלי אבל נוכל לתת כלים בידי היוצאים להילחם בתופעה ולצמצמה", אמר. ח"כ איילת נחמיאס ורבין הוסיפה: "אנחנו עדים לעולם חדש של עבריינות במרשתת, מי שחושב שחוק מספר לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות טועה. היינו צריכים להיות כבר במקום אחר מבחינת הטיפול בבעיה".

יו"ר ומנכ"ל אשכולות, אילי גורליצקי, אמר כי מי שמפיח חיים ביצירה עם האמנים המבצעים, והם מחוץ לחוק. ח"כ עיסאווי פריג' הציע לכתוב על תוכן פיראטי במקום "להורדה לחץ כאן" – "לגניבה לחץ כאן". מנכ"ל הפדרציה לתקליטים, מוטי אמיתי, הציג נתונים שנלקחו מאתר אחד בלבד שהפדרציה מנסה לטפל בו, לפיהם האתר מציע כ-3,000 סדרות להורדה, 96,550 פרקים, למעלה מ-108 אלף צפיות ו-71,744 חברים רשומים. "מדובר באתר ישראלי אחד מני רבים שהכסף שהוא מכניס כלל לא מדווח לרשויות המס, ואתמול בשעת צהריים היו בו 4,446 צופים. הפעילות הזו גורמת לבעלי הזכויות לדמם, אנחנו בנקודת אל חזור מאחר ועד היום החוק לא הותאם לעידן הדיגיטלי", אמר.

נציג האגודה לזכויות האזרח, עו"ד אבנר פינצ'וק, אמר מנגד כי הצעת החוק מקודמת על חשבון אינטרסים וזכויות אחרות. "אני מוטרד לא מגנבים אלא מפגיעה באנשים תמימים", אמר. היו"ר כבל שב והבהיר כי אין כוונה לפגוע במשתמש המזדמן. ח"כ אורן חזן הוסיף כי חסימת אתרים זה לא דבר דרקוני ואין לפסול זאת. הוא סיפר כי במשך השנים רכש מעל 1,700 סרטי DVD כי הוא מעריך את היצירה וצריך מהלך משולב לחנך את הדור הצעיר לשלם עבורה. "כמו שמחנכים לא לגנוב במכולת צריך לחנך לא לגנוב באינטרנט", אמר. נציג הספרייה הלאומית, נועם סולן, מתח גם הוא ביקורת על ההצעה ואמר כי היא לא מאפשרת איזון בין בעלי זכויות היוצרים לאינטרס הציבורי הרחב, וכי בישראל אין אפשרות, שקיימת בעולם, לרכוש למשל סרט בדולר. "יצירה היא מוצר ציבורי, לכן הבעלות על שיר נמשכת רק 70 שנה", אמר. ח"כ חזן הגיב: "מחר אף אחד לא ירצה לכתוב שיר אם גם במשך 70 שנה לא תאפשר הגנה לה ראוי היוצר".

ח"כ עבד אל חכים חאג' יחיא אמר כי אם אנשים לא ירוויחו כסף לא תהייה יצירה, אבל לשמור על יצירה בכלוב שמי שלא משלם לא מקבל יביא למצב שהיצירה תישכח. "צריך איזון, למשל תשלום גבוה בתקופה הראשונה של חיי היצירה, ותשלום מופחת או חינם ליצירה בת 50 שנה ויותר", אמר.

השחקן ליאור דיין סיפר כי הוא כותב סדרה להוט ומודאג מהמצב. הוא התייחס לדברי נציג הספרייה הלאומית וסיפר כי העביר את כל כתבי אביו, אסי דיין, לספרייה ואתמול הם נפתחו לציבור. "אבא שלי אכן היה פרא אדם, כתביו זה היה הדבר היחיד שהוא הוריש לי. לא היה לו שום דבר אחר, וכשמורידים את גבעת חלפון זה פוגע בו ישירות. היוצרים הם לא אנשים שיודעים לחסוך לפנסיה, הזכויות זה הדבר היחיד שנשאר להם", אמר. השדרנית מירי נבו התייחסה לשידורי הספורט ואמרה כי ערוצי הספורט משלמים מאות מיליונים על זכויות שידור ומדי יום מתמודדים עם גניבה. "רק אתמול מצאתי בקלות רשימה של 20 משחקים שניתן היה לצפות בהם בלי לשלם, בעוד שאנחנו מוציאים על זה מיליונים. האנשים שעושים את זה גונבים את פרנסתי שאיתה אני מאכילה את ילדי בבית", אמרה. היא הוסיפה כי בכוונת הוועד האולימפי לנטר את כל הגלובוס בשידורי אולימפיאדת החורף כדי להילחם בצפייה הפירטית. המפיק משה אדרי אמר כי סרט יכול לעלות לו בין 5 ל-20 מיליון שקל וכמו שעירייה לא לוקחת בית שמישהו בנה אחרי 20 שנה אין סיבה לקחת ממנו את הזכויות על היצירה.

היו"ר כבל סיכם את הישיבה ושב והבהיר כי ההצעה תעבור, אך הוועדה תעשה הכל להוציא תחת ידיה את התוצאה הטובה ביותר. הוא קרא לחברי הכנסת להמשיך להגיע לדיונים וביקש ממשרד המשפטים להציג בפני הוועדה השווה בינלאומית ונתונים על אופן ההתמודדות עם הבעיה במדינות אחרות.

תביעה קטנה – איך מגישים?

רשות ההגבלים העסקיים הודיעה על התנגדותה למיזוג בין אל על וישראייר. ממלא מקום הממונה על הגבלים עסקיים, עו"ד אורי שוורץ, הודיע  על התנגדותו למיזוג בין אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן: "אל על") ובין ישראייר תעופה ותיירות בע"מ (להלן: "ישראייר").

המיזוג הזה היה אמור ליצור חברת לואו קוסט ישראלית משמעותית שתוכל להתחרות בחברות לואו קוסט העולמיות. אלא  שמשיקולים שונים המיזוג נדחה על ידי הממונה על ההגבלים. אחת הסיבות העיקריות היא ככל הנראה ההתנגדות של ארקיע. ארקיע חששה שהמיזוג בין אל על לישראייר יותיר אותה בעמדת כח נחותה לעומת המצב הקיים. היא התנגדה להסכם, והנה מסתבר שהצליחה.

אל על היא חברת התעופה הגדולה ביותר מבין חברות התעופה הישראליות, והיקף הפעילות שלה גדול באופן ניכר מכל חברת תעופה אחרת הפועלת בישראל; לישראייר, אחת משתי המתחרות הישראליות היחידות של אל על, נתח נכבד מפעילות התעופה הפנים ארצית, והיקף הפעילות שלה בתחום התעופה הבינלאומית הולך וגדל בשנים האחרונות. כמו-כן, אל על מספקת מזה שנים שירותי אבטחת תעופה בחו"ל לחברות התעופה הישראליות, באופן בלעדי, והיא אף הוכרזה כבעלת מונופולין בשירותים אלה.

במסגרת עסקת המיזוג סאן דור נתיבי אוויר בינלאומיים בע"מ, חברה המוחזקת במלואה על ידי אל על, ביקשה לרכוש את מלוא הון המניות של ישראייר מידיה של חברת אי די בי תיירות בע"מ בתמורה לתשלום סך של כ-24 מיליון דולר ארה"ב ולהקצאה של 25% ממניות סאן דור.

בתום בדיקה מעמיקה של עסקת המיזוג, החליט ממלא מקום הממונה על הגבלים העסקיים להתנגד למיזוג משני טעמים.

ראשית, המיזוג ימנע כל אפשרות לפעילות עצמאית של אל על בקווי התעופה לאילת, ויקבע את הדואופול של ישראייר וארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (להלן: "ארקיע") בקווים אלה. אל על הפעילה קו טיסות סדיר מנמל התעופה בן גוריון לאילת משנת 2010 ועד ליציאתה מהפעילות בקו בשנת 2013. יציאתה של אל על מהקו הייתה משיקולים תפעוליים ובטיחותיים, ולא משיקולים כלכליים. בידי רשות ההגבלים העסקיים הצטברו ראיות המלמדות על כוונות קונקרטיות של אל על לחזור ולפעול בקו בעתיד עם פתיחתו של שדה התעופה ע"ש אילן ואסף רמון בתמנע, כאשר אישור המיזוג היה מותיר את ישראייר וארקיע כמתחרות יחידות בקו.

שנית, המיזוג מעורר חשש גם לגבי הפעילות הבינלאומית, בפרט על רקע החששות לדחיקת מתחרים הנובעים מהתלות המוחלטת של חברות התעופה הישראליות, ובפרט של ארקיע, בשירותי אבטחת תעופה בחו"ל, שכאמור ניתנים באופן בלעדי על ידי אל על. המיזוג עם ישראייר היה מעצים חשש זה, בין היתר, נוכח הדמיון במאפייני הפעילות של ישראייר וארקיע, אשר עוסקות בעיקר במכירה ושיווק של חבילות נופש וכן בהפעלת טיסות שכר עבור סיטונאי תיירות. כתוצאה מהמיזוג, התועלת של אל על מדחיקה אפשרית של ארקיע באמצעות שירותי אבטחת התעופה צפויה היתה לגדול ולהגביר את התמריץ של אל על לדחוק את ארקיע.

מאל על נמסר כי מדובר לטעמה בהחלטה שגויה אשר בראש ובראשונה משמרת את המונופול של ארקיע על הקו לאילת, שמחזיקה ב-70% מהטיסות. אל על הציגה בפני הרשות תחשיב כלכלי שמבהיר מדוע מדובר בפעילות הפסדית עבורה ושאין בכוונתה בלי קשר למיזוג להכנס לפעילות באילת. יתרה מכך – היא בחרה לצאת ממנה לפני כמה שנים.

החברה אף התחייבה בפני הרשות כי לאחר הרכישה ישראייר תרכוש שני מטוסים נוספים לצורך הפעילות באילת, מה שיוסיף תדירויות לטיסות לאילת ויפחית מחירים בקו לתועלת כלל הציבור. ההחלטה המצערת שהתקבלה היום מעידה כי רשות ההגבלים העסקיים בישראל, בשונה מכל רשות אחרת בעולם, בוחרת להשקיע אך ורק בעידוד תחרות בינלאומית כנגד חברות התעופה הישראליות ומקשה עליהן להתמודד אל מול בריתות ענק בתעופה העולמית. היה מקום לטעמנו שהרשות תנהג ביתר זהירות בבחינת טיעונים שהובאו בידי בעלי אינטרס, כפי שנוהגות רשויות תחרות בעולם במצבים דומים. את מחיר ההחלטה ישלם הציבור.

נירה שמיר הכלכלנית הראשית של דיסקונט בהמשך להחלטת בנק ישראל שלא לשנות את הריבית – " בנק ישראל שומר על הגישה באשר לעמידה ביעד האינפלציה, ולמעשה, לא מחדש דבר זה תקופה ארוכה. הבנק המרכזי ממשיך להאמין שהאינפלציה תחזור ליעד תודות לעלייה בשכר ובסעיף שכר הדירה, כמו גם עליית מחירי האנרגיה.

"בניגוד להודעה הקודמת בה דיווח הבנק על עלייה קלה בסביבת האינפלציה, הרי שעתה מציין, כי זו נותרה נמוכה מהיעד, ומוסיף ואומר, כי גם במשקים העיקריים נותרה האינפלציה מתחת ליעד. על-פי חטיבת המחקר של בנק ישראל, הצמיחה ב-2018 תסתכם ב-3.4% וב-3.5% ב-2019. עוד על-פי חטיבת המחקר,האינפלציה בסוף 2018 תגיע ל-1.1%, והריבית תעלה רק ברבעון האחרון של 2018 (בדומה לתחזית הקודמת).

"נציין, כי תחזית הצמיחה שלנו ל-2018 עומדת על 3.5%, תוך עלייה של 4% בצריכה הפרטית, זאת בדומה לבנק ישראל. אנו פחות אופטימיים לגבי האינפלציה, ומתקשים לראות את האינפלציה מגיעה לגבול התחתון של היעד בסוף 2018, או שציפיות האינפלציה יתבססו בתוך תחום היעד. לפיכך, אנו מוסיפים להעריך, כי, כל עוד בנק ישראל ממשיך לדבוק ביעד האינפלציה, הרי שהעלאת ריבית ראשונה לא תתרחש לפני 2019. עם זאת, אנו ממשיכים להאמין כי בהמשך השנה בנק ישראל ישנה את גישתו ליעד האינפלציה"

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, מרגישה כנראה שהיא צריכה לספק הסברים למדיניות המונטירית של בנק ישראל. הריבית נותרה ללא שינוי – 0.1%, והריבית הנמוכה הזו שאמורה לעודד צמיחה וצריכה, כבר פחות מוורגשת במשק. מנגד, הריבית הזו היא נזק גדול לרוכשי הדירות שרואים בשנים האחרונות איך מחירי הדירות מזנקים גם ואפילו בעיקר המימון הזול – ריבית נמוכה במיוחד במשכנתאות.  פלוג גם אחראית על רכישות מט"ח בסכום של מאות מיליארדי שקלים, רכישות שלא עזרו לעצור את שער השקל. הדולר הנמוך הוא מכה קש ליצואנים ולמשק ובנק ישראל התמודד בשוק המט"ח כמו טירון. הוא הצליח לרכוש דולרים והרבה מבלי להשפיע באמת על השער. הוא הצליח להפסיד סכום מוערך של כ-100 מיליארד שקל.

אז הנה ההסברים של פלוג – "כידוע לכם, הוועדה המוניטרית החליטה היום להותיר את הריבית ברמה של 0.1%, ושבה וציינה שבכוונתה להותיר את המדיניות המרחיבה על כנה, כל עוד הדבר יידרש כדי לבסס את סביבת האינפלציה בתוך תחום היעד. הייתה זו החלטת הריבית הראשונה לשנת 2018. אמנם לא כל הנתונים המסכמים לשנת 2017 נמצאים בידנו כעת, אולם בהזדמנות זו נוכל גם לערוך סיכום ראשוני של ההתפתחויות הכלכליות הרלוונטיות ב-2017, ולנתח את האופן בו הן צפויות להשפיע על ההתפתחויות בשנה הקרובה, ועל המדיניות המוניטרית.

"2017 הייתה שנה טובה למשק הישראלי. גם השנה האינפלציה הנמוכה לא מבטאת חולשה בביקושים, ועל פי ההערכות המעודכנות המשק צמח בשיעור של 3%. במונחים של צמיחת התוצר לנפש, שיעור הצמיחה נמוך יחסית לצמיחה של המשקים של חלק ממדינות ה-OECD . אולם, זוהי תוצאה של העובדה שהמשק הישראלי מצוי בקרבת תעסוקה מלאה, כפי שאראה בהמשך, בעוד חלק מהמשקים המפותחים עדיין סוגרים את פער התוצר שנפתח בשנות המשבר. במצב של תעסוקה מלאה, פוטנציאל הצמיחה של המשק תלוי בקצב הגידול של גורמי הייצור ובפריון. לכן, כפי שבנק ישראל מראה מזה זמן, חשוב להשקיע בפוטנציאל  – בהון הפיזי, בהון האנושי ובסביבה העסקית – כדי לאפשר המשך צמיחה מהירה בשנים הבאות. מצד הביקוש, סביבת האינפלציה הנמוכה והמשך המדיניות המוניטרית המרחיבה בחלק מהמשקים העיקריים צפויים להביא לכך שהמדיניות המוניטרית תיוותר מרחיבה גם בישראל, וגם המדיניות הפיסקלית צפויה להיות מרחיבה יחסית.

"לראשונה מזה שלוש שנים, במהלך מרבית שנת 2017 הייתה האינפלציה חיובית, אך סביבת האינפלציה נותרה  מתחת ליעד. עליית המדרגה באינפלציה לעומת השנים הקודמות נתמכה בהיפוך הכיוון של מחירי האנרגיה, בהאצה מסוימת של קצב העלייה בשכר הדירה, ובעליית השכר. מנגד, פעלו מספר גורמים לירידת האינפלציה: הייסוף הביא לכך שמחירי המוצרים הסחירים הוסיפו לרדת, על רקע העובדה שהאינפלציה בקרב שותפות הסחר שלנו עדיין נמוכה יחסית, אם כי גבוהה מזו שבישראל; השינויים בהתנהגות הצרכנית והתגברות התחרות במשק ממשיכים לפעול לירידת מחירים, כמו גם הפחתות המחירים שיוזמת הממשלה. מעבר להשפעות הישירות, כוחות אלו משפיעים ככל הנראה גם באופן עקיף גם על סביבת האינפלציה. התחזיות והציפיות מהמקורות השונים מצביעות על כך שהאינפלציה תתבסס בסופו של דבר בתוך תחום היעד, והמדיניות המוניטרית המרחיבה תתמוך בכך, אם כי ההערכות נבדלות מבחינת משך הזמן שהתהליך צפוי לארוך. הציפיות לאינפלציה לטווחים הארוכים נותרו מעוגנות בתוך תחום היעד.

"הפעילות הכלכלית הוסיפה להתרחב השנה. הנתונים הרבעוניים היו תנודתיים יחסית, בעיקר בשל  התנודות ביבוא כלי הרכב, אולם מסתמן שבממוצע המשק צמח בקצב של כ-3%  – בהתאם להערכות לגבי קצב הצמיחה הפוטנציאלי. בניכוי ההשפעה של יבוא כלי הרכב, שהתבטאה בהאצה בצמיחה בסוף 2016 ובהאטה בתחילת 2017, ככל הנראה אפילו חלה האצה מסוימת בצמיחה ב-2017. בעוד שבתחילת השנה הסתמנה האצה בקצב הצמיחה של היצוא, כעת מסתמן שמשקל היצוא בתוצר לא גדל באופן משמעותי: יצוא השירותים צמח בקצב נאה, בעוד שיצוא הסחורות מוסיף לדשדש, על אף הגידול המהיר בסחר העולמי, ועל רקע המשך הייסוף בשער החליפין. הצריכה הפרטית השוטפת עדיין מהווה מרכיב משמעותי בצמיחה, ונתמכת בגידול בהכנסה, שצפוי להמשיך לתמוך בה גם ב-2018. העדות המרכזית לחוסנה של הפעילות הריאלית הנה התמונה החיובית העולה משוק העבודה. למעשה, מתרבות העדויות לכך שאנו נמצאים במצב של "שוק עבודה הדוק" (tight labor market). מעבר לירידה המתמשכת באבטלה על פני כל רמות ההשכלה, לרמה הגבוהה של שיעורי ההשתתפות והתעסוקה, ולעליית השכר, שוק העבודה ההדוק מתבטא גם בירידת שיעור המועסקים שעובדים במשרה חלקית למרות שהיו מעדיפים לעבוד במשרה מלאה, בירידה בשיעורם של המתייאשים מלחפש עבודה, ובעלייה מתמשכת בשיעור המשרות הפנויות. בהקשר זה, המשבר שחווה חברת "טבע" הוא בוודאי אירוע קשה מבחינת העובדים שצפויים להיות מפוטרים,  אולם מצבו הטוב של שוק העבודה צפוי להשפיע לטובה על יכולתם של המפוטרים להיקלט במקומות עבודה אחרים; מבחינה משקית לא צפויות להיות למשבר זה השפעות נרחבות. על רקע זה, חשוב לחזור ולהדגיש את הצורך במדיניות פעילה בשוק העבודה, לרבות הרחבת ההשקעה בהכשרה מקצועית ובהשמה, ובשיפור רשת הביטחון למובטלים.

"שוק הדיור התקרר ב-2017, הן מצד הביקוש והן מצד ההיצע; קצב עליית המחירים התמתן, מספר העסקאות ירד, ובמקביל ירד גם היקף נטילת המשכנתאות החדשות בהשוואה ל-2016; ריבית המשכנתאות רשמה שינוי מגמה וירדה קלות עד שהתייצבה. ניתן להעריך שהירידה בביקושים היא במידה מסוימת תוצאה של פעולות הממשלה בשוק הדיור; לאורך זמן, הביקוש הבסיסי נקבע על פי הצורך הדמוגרפי, ועל ההיצע לתת מענה לצורך זה. בהתחלות הבנייה נרשמה ירידה בחודשים האחרונים, אם כי צפוי עדכון מסוים של הנתונים כלפי מעלה; הגידול בהיקפי גמר הבניה, ובמספר ההיתרים (שמהווה אינדיקציה להתחלות הבניה העתידיות), מהווים אינדיקציה לגידול בהיצע, ועל הממשלה להמשיך לנקוט בפעולות שיאיצו את קצב שחרור הקרקעות, התכנון והבנייה.

" 2017 הייתה השנה הראשונה מזה זמן רב שבה השיפור הכלכלי הקיף את מרבית המשקים, ושבה מרבית התחזיות התעדכנו כלפי מעלה. לאחר דשדוש מתמשך, הסחר העולמי שב לצמוח בקצב נאה, וגם השווקים הפיננסיים רשמו ברובם עליות שערים. המדיניות המוניטרית המרחיבה שיחקה תפקיד משמעותי בהתאוששות, ועד כה לא השיגו הבנקים המרכזיים את יעדי האינפלציה. על כן קובעי המדיניות אינם ממהרים לסגת ממנה: באירופה ההרחבה הכמותית תימשך, אם כי בהיקף נמוך מזה שהיה עד כה; בארה"ב העלאת הריבית מתבצעת בהדרגה, ועד כה איננה גורמת להתחזקות הדולר. התחזיות הזהירות בתחילת השנה הושפעו במידה רבה מהתפתחויות פוליטיות שהיה חשש שיעיבו על השיפור הכלכלי: נזכיר למשל את הברקזיט, תוצאות הבחירות בארה"ב, והבחירות בצרפת. חלק מהסיכונים הפוליטיים התפוגגו או הצטמצמו, ומנגד התפתחו סיכונים חדשים; כך או כך, התרחיש הבסיסי במרבית ההערכות הוא שהתאוששות הכלכלה העולמית תימשך ב-2018, והנורמליזציה במדיניות המוניטרית בארה"ב ובמספר משקים נוספים תימשך, אך המדיניות באירופה, ביפן ובמשקים נוספים תיוותר מאוד מרחיבה.

"ב-2017 נמשך הייסוף בשער החליפין האפקטיבי. עיקר הייסוף התרחש בחודשיים הראשונים של השנה, והוא נבלם על רקע התערבות משמעותית של בנק ישראל בשוק המט"ח בפרק זמן קצר. מאז, על אף תנודות בשני הכיוונים, שער החליפין האפקטיבי יציב יחסית. התנודות הן גם תוצאה של שינויים בשערי החליפין הצולבים; מתחילת 2017 התחזק השקל בכ-11% מול הדולר ובכ-5% במונחי השער האפקטיבי, אך נחלש, למשל, בכ-1.5% מול האירו. לאורך זמן, שער החליפין הרלוונטי לבחינת כושר התחרותיות של היצוא הוא השער האפקטיבי, אולם יש לקחת בחשבון שגם לתנודתיות בשערים הצולבים יש השפעה על הרווחיות של הפירמות, מעבר להשפעת הייסוף האפקטיבי, היות ורובן לא יכולות לבצע את ההתאמות בשווקי היעד של היצוא בטווחי הזמן הקצרים שמאפיינים את התנודות בשערי החליפין. על אף השיפור במצב המשק, שמהווה גורם בסיסי להתחזקות השקל, רמת שער החליפין ממשיכה לבטא ייסוף יתר; "תכנית הגז" של ההתערבות בשוק המט"ח תימשך גם ב-2018, ובנק ישראל ימשיך להתערב בשוק, כפי שעשה לאחרונה, ככל שיתקיימו תנודות בשער החליפין שאינן תואמות את התנאים הכלכליים הבסיסיים".

"חטיבת המחקר הציגה לוועדה המוניטרית את התחזית המקרו כלכלית של החטיבה (שכזכור, היא תחזית מותנית שמתבססת על הנחות לגבי המשתנים האקסוגניים) ופרסמה אותה לציבור. לראשונה, פורסמה גם התחזית לשנת 2019. התוצר צפוי לצמוח בשנים 2018 ו-2019 בכ3.5% לשנה, על רקע המשך ההתאוששות הצפויה בסחר העולמי ותוך המשך גידול בהשקעה במשק. כפי שמפורט בהודעת התחזית, היא מושפעת לטובה בכל אחת משתי השנים גם מגורמים חד פעמיים שצפויים להשפיע על הצמיחה. בדומה לתחזית הקודמת, האינפלציה השנתית צפויה להיכנס לתוך תחום היעד במחצית השנייה של 2018, ותוואי הריבית בתחזית לא השתנה; אפנה אתכם שוב אל מסמך התחזית שהתפרסם על ידי חטיבת המחקר ובו המניפות המתארות את הטווח הרחב של אי הוודאות שמאפיינת את התחזית למשתנים השונים.

"לסיכום, המדיניות המוניטרית המרחיבה צפויה להימשך גם בשנה הקרובה, כל עוד הדבר יידרש כדי לבסס את סביבת האינפלציה בתוך תחום היעד. המשך השיפור בכלכלה העולמית והביקושים המקומיים הנאים צפויים להביא לכך שהמשק ימשיך לצמוח בקצב נאה גם ב-2018, בהתאם לנגזר מהגידול בגורמי הייצור והפריון. צעדי מדיניות שירחיבו את כושר הייצור של המשק יאפשרו המשך גידול בצמיחה וברמת החיים, לאורך זמן, ובאופן בר קיימא".

החשב הכללי ה מנפיק אג"ח ממשלתי במטבע דולר. החשב הכללי רוני חזקיהו, החליט על ביצוע הנפקת אג"ח של מדינת ישראל במטבע הדולר לטווחים של 10 ו- 30 שנה.

בתחילת השבוע יצאה משלחת של היחידה לניהול החוב בראשות סגן בכיר לחשב הכללי מר גיל כהן, מנהל החוב הממשלתי מר ליאור דוד-פור וחברי צוות נוספים ליעדים בלונדון וארה"ב, שם פגשו משקיעים זרים מהגדולים בעולם. כמו כן, בוצעו שיחות ועידה גלובליות עם משקיעים מהמזרח הרחוק. סדרת הפגישות הייתה כחלק מתכנית קשרי המשקיעים של היחידה וכמו כן נועדה לבחון ביקושים בשווקים הגלובליים.

מדינת ישראל הנפיקה בפעם האחרונה בשוק הדולר במרץ 2016, אז הנפיקה סכום של 1.5 מיליארד דולר לטווחים של 10 ו-30 שנה. ההנפקה האחרונה במטבע האירו התבצעה בינואר 2017 כאשר המדינה הנפיקה סכום של 2.25 מיליארד יורו לטווחים של 10 ו-20 שנה.

הבנקים שנבחרו לשמש כחתמים הינם גולדמן סאקס, דויטשה בנק וסיטי בנק.

מדינת ישראל מדורגת A1 Stable/A+ Positive/A+ Stable על ידי Fitch/S&P/Moody's.

הנפקת האג"ח הזו נועדה לגוון את מקורות האשראי של המדינה, ולמעשה היא מבטאת את העלויות גיוס הנמוכות שיש במימון דולרי לעומת מימון שקלי, וזאת בהינתן החולשה בשער הדולר בשנים האחרונות. הירידה בדולר היא למעשה פספוס גדול של האוצר שרוב התחייבויותיו הן מדדיות ושקליות. למעשה מדובר בהפסד תיאורטי של מיליארדים.

הצעד הזה עשוי להתפרש כצעד אמון בשקל, וזה בפני עצמו בעייתי – אחרי הכל בנק ישראל קונה דולרי בהיקף מטורף – 120 מיליארד דולר כדי לשמור על שער הדולר, ולגרום לחולשת השקל – זה לא מצליח לו. הדולר נחלש בעשרים אחוזים ביחס לשקל בשלוש השנים האחרונות ובנק ישראל מופסד כ-100 מיליארד שקל. הוא לא הצליח להחזיק את הדולר. הצעד של האוצר הוא צעד שעשוי להעיד כי גם באוצר סבורים שהשקל ימשיך להתחזק

המס על הבורסה ב-2017 עלה ב-43% ל-4.1 מיליארד שקל; המס על ניירות ערך עלה בכמעט 90% (ועל ריבית ב-8%)

המס על הבורסה הוא יחסית "מס חדש" – סדר גודל של 12 שנה מאז הוחל המס על הבורסה, ועדיין יש מחלוקת גדולה סביבו – התומכים מסבירים שלא הגיוני שיהיה מס על עבודה ולא יהיה מס על רווחים בבורסה, והמתנגדים מסבירים שיש עיוות ענק בין שיטת המיסוי על שוק ההון ביחס למיסוי על נדל"ן – וזה נכון. מס על הבורסה הוא מס בשיעור של 25% על רווחי ההון, ואילו בנדל"ן – לדוגמה בהשכרת דירה יש מסללים שונים שהופכים את המס לנמוך במיוחד. כמו כן, גם בכל הקשור למס על רווח ממימוש הדירה (מס שבח) הרי שיש אפשרות לגיטימית לשלם מס נמוך במיוחד, תחת תנאים מסוימים. כאן תוכלו להרחיב על המס על הבורסה (שיעור המס, תכנון המס ועוד).

כך או אחרת, המס על הבורסה, מסתבר הוא לא זניח. המס על הבורסה ב-2017, כלומר המס על רווחים שנוצרו ומומשו בבורסה בשנת 2017 הסתכם ב-4.1 מיליארד שקל –  עליה בשיעור של 42.9% ביחס לשנה קודמת.  בחלוקה לפי סוגי מס נרשמה עלייה בשיעור של 89% בגביה מני"ע ועליה של 8% בגביה מריבית. נתונים אלה משקפים את הגאות בשוק ההון ב-2017.

בדצמבר 2017 הסתכמה הגבייה משוק ההון ב-243  מיליון שקל – עלייה של 8% ביחס לתקופה המקבילה בשנה הקודמת. בחלוקה לפי סוגי מס נרשמה עליה בשיעור של כ- 22%  מניירות ערך וירידה  של כ-3% מגבייה בריבית.

מדובר כאמור על גבייה גבוה המיוחסת לגאות בשוק ההון, ונראה שגם יחסית לאפיקי מיסוי אחרים מדובר בסכום נאה – הגבייה הכוללת בתחום הנדל"ן לרבות מס שח ומסב רכישה היא כ-11 מיליארד שקל, והגבייה הכוללת של מיסים (לרבות משכר עבודה, חברות ועצמאיים) עולה על 300 מיליארד שקל.

הכניסה הטכנולוגית למקומות העבודה פוגעת בעובדים – כאשר ניתן לשלם בשופרסל בקופות אוטומטיות/ אלקטרוניות זה בא על חשבון הקופאיות, וזו רק דוגמה אחת. על רקע זה מתנהלים בחודשים האחרונים דיונים בין האוצר וההסתדרות כדי להסדיר את הכניסה הטכנולוגית למקומות העבודה.

הממונה על השכר, ערן יעקב, הדגיש כי – "ישנם מגזרים שלמים עם פוטנציאל גבוה למיכון, ועלינו לחשוב איך אנחנו מטפלים באתגר הזה. הרפורמה בחברת החשמל למשל, מראה שאפשר גם בעיניים פקוחות לערוך שינויים שיגדילו את הפריון, ישפרו את השירות לאזרח וגם יתאימו לשוק העבודה הגמיש והמשתנה. האתגרים הם רבים, אבל לא צריך לפחד מהם. בעזרת שיתוף פעולה עם ארגוני העובדים, ניתן להגיע למצב שבו כל הצדדים מרוויחים – גם העובדים שיקבלו משמעות רבה יותר לעבודתם, ויתוגמלו בהתאם, וגם המדינה שתוכל לספק שירות ציבורי איכותי לאזרחיה. על מנת להגשים יעדים אלו, בוצעו שינויים לחיזוק עבודת האגף, לרבות הקמתה מחלקה חדשה שתעסוק בתכנון ואסטרטגיה, מחקר ואנליטיקה. אגף השכר והסכמי עבודה הוביל וקידם תהליכים חשובים כאלו בתקופה האחרונה וימשיך במגמה זו גם בשנים הקרובות".

בכנס שנערך לזכרו של עוזר ברקוביץ ז"ל, הממונה על השכר לשעבר שהלך לעולמו במהלך כהונתו בשנת 2006, השתתפו מאות מבכירי המגזר הציבורי, ביניהם שר האוצר, משה כחלון, סגן שר האוצר, יצחק כהן, מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, הממונה על השכר והסכמי עבודה, ערן יעקב, ראש המוסד, יוסי כהן, יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, מזכ"לית הסתדרות המורים, יו"ר הסתדרות הרופאים, נציגי איגודי העובדים במגזר הציבורי, ראשי מערכת הביטחון, החינוך והבריאות, בכירים במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות, במערכת ההשכלה הגבוהה ובארגונים ציבוריים.

הנושא המרכזי בו עסק הכנס היה פריון ושוק העבודה העתידי במגזר הציבורי. מדובר באחד מהאתגרים המשמעותיים איתם מתמודד אגף השכר בשנים האחרונות. שוק העבודה משנה את פניו נוכח השיפורים הטכנולוגיים בתחומים רחבים, המחייבים התאמת מקצועות ועיסוקים למציאות החדשה. שינויים אלו לא פסחו על המגזר הציבורי, ולפיכך אחת ממטרות האגף היא התמודדות עם אתגרים אלו, לרבות הסבת עובדים למקצועות נדרשים. זאת לצד שינויים בצרכים ובדרישות של העובדים, העלייה בתוחלת החיים וחילופי דורות בשוק העבודה. כאמור, בתור התחלה סוכם כי הכנסת טכנולוגיות חדשות במגזר הציבורי לא תהווה עוד עילה לסכסוכי עבודה ולדרישות שכר נוספות.

בכנס נידונו גם המטרות שהעמיד אגף השכר והסכמי עבודה שיובילו להגדלת הפריון במגזר הציבורי והרווחה לכלל אזרחי המדינה. בין היתר, פועל האגף ליצירת שירות ציבורי איכותי ויעיל לצד יצירת הזדמנויות לעובדים להתפתחות מקצועית ואישית, ולתגמול ראוי ויעל שיאפשר איזון בין פנאי לעבודה. כל זאת, בכדי להביא את התמורה המירבית לכספי הציבור.

שר האוצר, משה כחלון: "אגף השכר והסכמי העבודה מוביל לצמצום הפערים החברתיים בישראל והוא אחד הגורמים שקובעים את העתיד של החברה בישראל. בשנים האחרונות האגף הוביל מודל של שכר דיפרנציאלי שנותן יותר לעובדים בעלי השכר הנמוך. ההישגים שהוביל האגף בשיתוף עם וועדי העובדים תרמו לרווח נקי לכולם. כאשר המשק לא מושבת, זהו רווח נקי לציבור כולו. האמור בא לידי ביטוי גם בתקציב לשנת 2019 שהוא התקציב הכי חברתי שהיה פה בשנים האחרונות. תקציב שמביא עמו בשורה לנכים, לקשישים, ולכל קבוצות האוכלוסייה שלא יכולות לדאוג לעצמן".

סגן שר האוצר, יצחק כהן: "עובדי אגף השכר והסכמי עבודה עושים לילות כימים למען תושבי ישראל, מקדמים את האינטרס הציבורי ללא לאות ופועלים ליצירת מגזר ציבורי איכותי ויעיל".

מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד: "המשא ומתן מורכב משלושה נדבכים עיקריים: עבודת צוות בין כל השותפים, יצירתיות שתאפשר פתרונות במשא ומתן מורכב, והיכולת לחתוך ולקבל החלטות. שילוב מוצלח של שלושת הדברים הללו בכל משא ומתן יאפשר להגיע להישגים מוצלחים ולפתרונות טובים לכולם".

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן: "אני מאמין במודל של שיתוף בעולם יחסי העבודה. הדברים צריכים להיעשות בהידברות וכך אנו פועלים. איני ממהר להפעיל את האמצעים שעומדים לרשותי ותמיד אני נוהג באחריות. בקרוב יש להתחיל בקיצור שבוע העבודה ולרדת ל-42 שעות שבועיות. העובד הישראלי עובד יותר מכל עובד אחר במדינות ה-"OECD.

יוסי כהן, ראש המוסד: "המוסד פועל טוב מבעבר ליצור שיוויון הזדמנויות בארגון בעיקר באופן מגדרי אבל לא רק. הארגון פועל להעלות את אחוז המפקדות במוסד, ואף פועל לאפשר שוויון הזדמנויות לכולם. בשנה האחרונה גויסו למוסד 18 בעלי מוגבלויות מתוך אמונה שלמה כי אלה יאפשרו הבנה טובה יותר של עובדי הארגון".