גם אם בית המשפט ימנה מומחה מטעמו, לא בטוח שיעזור. כך קרה לילדים לאם לשלושה  שחתמה על צוואה שבה הורישה את כל רכושה לבנה. בעקבות הצוואה הגישו שתי אחיותיו התנגדות בטענה שהאם הייתה בלתי כשירה קוגניטיבית, אך זו נדחתה.  בית המשפט קבע כי הראיות מוכיחות שהאם הייתה כשירה, על אף דעת מומחה.

תחילה חתמה האם על צואה ראשונה שבמסגרתה הורישה את כל רכושה לבנה. אבל לאחר שנתיים בעקבות גירושין חתמה על צוואה נוספת. גם בצוואה זו היא הורישה לבן את כל רכושה, למעט אחוז קטן מחלקה בדירת המגורים שאותו הורישה לשתי בנותיה.

לאחר מכן חתמה האם על צוואה נוספת ואחרונה שבה הורישה את כל רכושה לבן. היא נפטרה כ-5 חודשים לאחר עריכת הצוואה. הבן הגיש בקשה לקיום הצוואה ושתי בנותיה התנגדו. לטענת האחיות, הבן ניסה במשך שנים לנשלן. לטענתן, אמן הייתה אישה חולנית פיזית ונפשית, סבלה ממצבי רוח קיצוניים ושנים רבות הייתה תלותית בבנה. ועם הגירושין מצבה הידרדר והיא גירשה אותן באלימות, בעוד הבן משתלט על הבית..

הבן טען כי אמו הייתה כשירה ולא סבלה מכל מחלה או מגבלה רפואית אחרת שמנעה ממנה להבין את טיבה של הצוואה. הוא ציין שמסמך רפואי שנערך ביום בו נחתמה הצוואה מאשש זאת. והוא אמר שגם הצוואות האחרות מאששות זאת, וממילא הצוואה נעשתה לפי ההלכה היהודית שבה בנות אינן רשאיות לרשת.

עוד לדבריו, המתנגדות התנהגו כלפי המנוחה באופן מחפיר ולכן נושלו. הוא הדגיש שמעולם לא השפיע על אמו ולא פעל בצורה כלשהי כדי לכפות עליה את רצונותיו.

בית המשפט למשפחה בירושלים מינה מומחה רפואי לבחינת כשירות המנוחה. המומחה ציין כי מסוף שנת 2012 חלה אצלה ירידה קוגניטיבית ובסוף שנת 2013 מצבה היה ירוד מאוד וכלל חוסר התמצאות, בלבול ומחשבות שווא. הוא סיכם שיש הסתברות גבוהה שבמועד עריכת הצוואה היא לא הייתה כשירה קוגניטיבית ונפשית.

חוות דעת המומחה נדחתה. בית המשפט ציין שחוות דעת רפואית שנערכה לאחר המוות היא רק אחת מבין מכלול הראיות שמהן ניתן ללמוד על כשירות המצווה.

הוא נתן עדיפות לרופא בית האבות, שהכיר את המנוחה ובדק אותה ביום עריכת הצוואה. הרופא העיד שהמנוחה הייתה כשירה ועצמאית ומצבה ביום עריכת הצוואה לא השאיר ספק בדבר צלילותה. בנוסף העיד הרופא שההתדרדרות החדה במצבה הקוגניטיבי של המנוחה חלה רק כחודשיים לאחר עריכת הצוואה.

עוד כתב השופט כי בחינה כוללת של התשתית הראייתית מובילה למסקנה שהמנוחה הייתה כשירה. הוא הוסיף שאין ראיות להשפעה בלתי הוגנת מצד הבן ומעדותו של עורך הדין שערך את הצוואה עולה שהוא ווידא עם המנוחה שזהו רצונה החופשי והיא אינה נתונה לכל לחץ.

בית  המשפט חייב את המתנגדות בהוצאות בסך 70,000 שקל.

נדחתה התנגדות לצוואה שהורתה להוריש את כל רכוש האם לאח התאום

צוואה לשכנה ולא למשפחה – מה הפסיקה?