מדריכי השקעות    

הנפקות ATM – מה זה? ואיך זה ישפיע (אם בכלל) על הגיוסים בבורסה?

קרדיט: shutterstock
מעודכן ל-03/2018

 

הנפקות יכולות להיות בשני אופנים – הנפקות של הון מניות, ואז בעצם החברה מנפיקה מניות חדשות לציבור המשקיעים ומקבלת בתמורה כסף, או הנפקות של חוב – החברה מנפיקה אגרות חוב, שזה דומה בעצם לקבל הלוואה.

המצב הנוכחי מבטא גאות מסוימת בשוק ההנפקות – שנת 2017 בהחלט תיזכר כשנה טובה בהנפקות של מניות (אגרות חוב מבוקשות כל הזמן), אבל רק נזכיר לכם שכמעט תמיד – גאות בשוק ההנפקות מגיע לפני ירידות בשווקים. על על פנים, רק לפני שנה המצב היה הפוך לגמרי – המצב של שוק ההנפקות היה מביש – למרות שהמטרה העיקרית של הבורסה היא להוות צינור לחברות לגיוס כספים, אתם כמעט ולא תתקלו בחברות חדשות בשנים האחרונות. זה מרתיח, זה מקומם, אבל זה המצב – הרגולציה, והבינוניות , או ליתר דיוק ההליכה כעדר על המניות הגדולות בלבד, מונעת בפועל מהמוסדיים להשקיע במניות של חברות קטנות ובינוניות. זה לא גורף, אבל בסה"כ התמונה די עצובה –  המוסדיים לא רוצים להתעסק עם חברות קטנות ובינוניות, במיוחד כשהרגולטור לא מדרבן אותם לכך, אלא ההיפך, דורש הסברים על כל השקעה מחוץ למסגרת. המוסדיים מיישרים קו עם המוסדיים האחרים, אחרי הכל – למה לקחת סיכון במניות קטנות, הכי נכון מבחינתם להיצמד למדדים הגדולים – ככה אין טעויות גדולות , אבל גם אין הצלחות גדולות. קוראים לזה עדר, קוראים לזה בינוניות, אבל זה המצב – אין ביקוש למניות חדשות של חברות בינוניות וקטנות.

מצד שני, אין גם היצע, קשה היום להיות חברה בורסאית קטנה, ואין יותר מדי ערך, ויעידו על כך שורה ארוכה שלך חברות שנמחקו בשנים האחרונות. העלות של חברה בורסאית היא במקרה המינימלי 300-500 אלף שקל, ולחברות קטנות זה יכול להיות משמעותי. אבל, חשוב להדגיש – זה לא רק העלויות שגרמו לחברות להימחק, זו השיטה הרקובה –  בגלל שאף אחד פשוט לא שם על המניות הקטנות והבינוניות הן נשחקו בבורסה למחירים מצחיקים, חלקן עבר לרשימות של שימור או דלי סחירות ואז הדרך למטה רק הפכה לתלולה יותר (הרי מי רוצה  להשקיע במניות מרשימה בעייתית) וכך נוצר מצב שהמניות המרוסקות האלו, קיבלו לכאורה הצעה שאי אפשר לסרב לה מבעל השליטה. בעלי מניות המיעוט לרוב שמחים על ההצעה (שניתנת בפרמיה על מחיר השוק), אלא שמדובר בניצול ציני של המיעוט בחסות הבורסה. ככה הבעלים קונים את החברות בנזיד עדשים – עצוב, אבל זה המצב. כאן, תוכלו להרחיב – מדריך השקעה במניות; וכאן – מדריך השקעה עצמי

 ועל רקע זה, אין כמעט הנפקות הון בבורסה. מה שכן יש אלו הנפקות חוב – חברות מגייסות אגרות חוב, ובגלל שאנחנו במצב שבו יש הרבה כסף ואין הרבה היצע (סחורה), ההנפקות האלו נסגרות במחירים גבוהים ובריבית אפקטיבית נמוכה על האג"ח – זו בהחלט יכולה להיות הבועה הבאה או חלק מהבועה הבאה. במקום לפתוח את השוק לאורך, לרוחב ולעומק, ולתת לחברות אפשרות לגייס יחסית בקלות ולעודד את המשקיעים, ה כל סגור, חוץ מהאג"ח.

בפועל, למעט הנפקות אג"ח, קיימות בבורסה הנפקות מניות של חברות קיימות, ולרוב הנפקות של זכויות, שבעצם נותנים לבעלי המניות הקיימים זכות להשתתף בהנפקה, כלומר לקנות מניות במחיר נמוך יותר מהמחיר בבורסה. ההנפקות האלו נעשות לרוב כאשר החברה צריכה כסף ואז מבנה ההנפקה הוא כזה שיש סיכוי כמעט מוחלט לגייס (המחיר בהנפקה נמוך משמעותית ממחיר בשוק), אבל בהנפקות האלו לרוב בעלי המניות נפגעים – הנפקת זכויות גורמת לירידה (לרוב משמעותית) בנייר הערך.

הנפקות ATM  – גיוס מהיר לחברות

ועל רקע זה, רשות ניירות ערך  אישרה מכשיר גיוס נוסף שעשוי למתן את הפגיעה בנייר הערך כתוצאה מהנפקה ודילול. מדובר על הנפקה תוך יומית – מנגנון מקובל בעולם בשם  ATM(At The Market) שמאפשר לחברות ציבוריות להנפיק מניות ואג"ח ­ ולמכור אותן בשוק במשך יום המסחר, כאשר החברות לא יצטרכו לדווח על ההנפקה, אלא בדיעבד, אחרת הכדאיות עלולה להיות מוטלת בספק (המחזיקים יימכרו את הנייר).

איך עושים הנפקה כזו? הנפקת ATM  תתאפשר לכל חברה ציבורית, בתנאי שהיא פרסמה תשקיף מדף, ושהסכום שיגויס בהנפקה תוך-יומית  לא יעלה על מגבלות מסוימות (מגבלות התלויות בנפח המסחר הכולל במניה).

דרך הנפקות בתוך היום, יוכלו החברות לגייס הון במהירות ומבלי לפגוע מאוד בנייר הערך שלהם (למרות שתיתכן כמובן פגיעה), ומבלי להידרש לעלויות שכרוכות בהנפקה רגילה או בהנפקת זכויות (שלוקחת זמן ממושך).

חלק חשוב מאוד במנגנון ה-ATM הוא כאמור שאין צורך לדווח בזמן אמת על המכירה של ניירות הערך בבורסה, וזאת כדי לא ליצור מצב שבו משקיעים מנצלים את המכירה הזאת כדי להשיג רווחים קלים על חשבון החברה. אחרי הכל, אם יודעים שהחברה עומת למכור מניות ניתן למכור בחסר, ואז לקנות מהחברה במסגרת ההנפקה במחיר נמוך יותר.

בפועל, הדיווח על המכירה יהיה בדיעבד – החברה תעביר הודעה בתום המסחר למשקיעים על שינוי באחזקות בעלי עניין (בדומה לחובת הדיווח הקיימת כיום). כמו כן, המידע יימסר במסגרת הדוחות הרבעוניים.

בשלב הראשון, המניות או האג"ח שמיועדים להנפקה ב-ATM יירשמו מראש בספרי החברה וכן במסלקת הבורסה, ולא יקנו כל זכויות עד למכירה בבורסה. כלומר, החברה תרשום בדוחות את המניות האלו, אין להם משמעות מדובר במעין מספר משפטי שמעיד על הכוונה להנפיק בהמשך. המניות יירשמו גם במסלקת הבורסה, אבל מה שחשוב באמת זה לא הרישום הזה, אלא יום הגיוס. במקביל לרישום המניות המשפטי, החברה תדווח בתשקיף המדף על כמות המניות ו/ או האג"ח שהיא מתכננת להנפיק ואז ביום המיועד היא פשוט תמכור את המניות האלו בשוק ואז תדווח בדיעבד.

בבורסה האמריקאית יש שימוש גדול במכשיר הזה, ובמקרים רבים הוא נעשה במקביל להודעות חיוביות של החברות. כלומר, יש הנפקה מתוכננת בלי תאריך, ורק אחרי שיש התעוררות במניה ובמחזורי המסחר במקביל להתפתחות בחברה, אז החברה מנצלת זאת לגיוס כספי – כל עוד מדובר בדיווח אמת כמובן שזה לגיטימי, הבעיה היא במצבים שמדובר על דיווחים שקריים או מוגזמים/ מפומפמים.

הנפקות ATM – המגבלות מעקרות את הגיוסים

כך או אחרת, הנפקות ה-ATM אכן מאפשרות גמישות לחברות, אך מדובר במכשיר חדש וייתכן שייקח לו זמן להיקלט כאן. מעבר לכך – היקף הגיוס בדרך הזו מוגבל. המחשבה מאחורי הנפקות ה-ATM  היא שהן גיוסים משלימים ולא גיוסים מרכזיים ולכן על פי האישור של רשות ניירות ערך סכום הגיוס הכולל במשך שנתיים לא יעלה על 10% מהמניות שבידי הציבור ואם זה אג"ח אז  סכום הגיוס בשנתיים לא יעלה על 20% מהערך הנקוב של אג"ח שבידי הציבור. מגבלה נוספת –  סכום המכירה לא יעלה על 50% מהמחזור היומי הממוצע בשמונת השבועות הקודמים. ובמגבלות האלו טמונה הבעיה – חברות קטנות ובינוניות לא יוכלו לגייס במכשיר הזה, והבעיה היא בגיוסים שלהם, לא בגיוסים של החברות הגדולות. כך שכנראה שיהיו פה ושם גיוסים מהירים בשיטת ה-ATM, אבל נראה שזה לא הולך להחזיר את הבורסה למקור משמעותי של גיוסים.

ואנקדוטה לסיום – ATM   זה גם Automated Teller Machine  – כספומט, וזה מתחבר טוב – הגיוסים האלו הם סוג של משיכה מכספומט – אי אפשר למשוך הרבה, אפשר למשוך "בקטנה" להוצאות של תקופה קצרה יחסית.