העסקת עובדים במשק בית – מדריך הזכויות המלא; מהם הזכויות של העוזרות והמטפלות? מהם החובות של המעסיקים – לקרוא ולא להסתבך!

אם אתם מעסיקים עובדות במשק הבית, אתם לא לבד: עוזרות בית ומטפלות מעניקות לנו סיוע בשלל פעולות ומטלות, בהיקף זה או אחר. יכול מאד להיות שאתם לא מודעים לאופן ההעסקה של עובדים במשק הבית, ששונה ביחס לאופני העסקה אחרים. הבעיה היא שבתחום של דיני עבודה, חוסר ידיעה לא פוטר מהעונשים, שעלולים להיות כבדים. אז מהן בדיוק הזכויות שמגיעות לעובדי משק הבית? הכנו עבורכם סקירה מקיפה שתאפשר לכם לדעת מה צריך לעשות, וממה נדרש בתכלית האיסור להימנע.

מהות ההעסקה של עובדים במשק הבית

עובד במשק הבית, על פי הגדרת המוסד לביטוח לאומי, הוא עובד המועסק בעבודות ביתיות הקשורות לתחזוקה השוטפת של הבית ולטיפול בבני המשפחה: ניקיון, בישול, כביסה, טיפול בילדים ועוד. המוסד לביטוח לאומי מגדיר תנאים שצריכים לחול כדי שעובד יוגדר ככזה המועסק במשק בית, ביניהם: המעסיק שלו הוא אדם פרטי שלא זקוק לעובד לצורך משלח היד שלו, העבודה עצמה היא חיונית, התשלום עליה הוא ריאלי (ולא סמלי בלבד) והעבודה נעשית שלא במסגרת חברות או עזרה הדדית בין מכרים.

יחסי העבודה בין שני הצדדים הם של מעסיק-שכיר, או עובד-מעביד, כאשר המעסיק צריך להצהיר על העובד תוך שבועיים מתחילת ההעסקה שלו. את הדיווח עושים באמצעות מילוי טופס 614, טופס "הצהרת מעסיק/ה בדבר העסקת עובד/ת במשק הבית", אותו אפשר לשלוח בדואר או בפקס לסניף המוסד לביטוח הלאומי הקרוב לביתכם.

אופציה אחרת לדווח על ההעסקה היא באמצעות אתר התשלומים של המוסד לביטוח לאומי (עובד בצורה טובה רק בדפדפן מסוג Internet Explorer). לאחר השלמת הדיווח אמור להישלח לביתכם פנקס לתשלום דמי ביטוח עבור העובד, הן ביטוח לאומי והן ביטוח בריאות. מרגע זה העסקת העובד במשק הבית הופכת לחוקית, אך המאמצים שלכם בשמירה על זכויותיו רק מתחילים.

שיעור דמי הביטוח: תלוי גם בעובד

שיעור דמי הביטוח לעובדים במשק הבית משתנה בהתאם למאפייני העובד. מבחינת דמי הביטוח הלאומי, המעסיק נדרש לשלם כ-5.25% עבור עובדים מגיל 18 ועד גיל הפרישה, כמו גם עובדים מגיל הפרישה ועד לגיל הזכאות לקצבת זקנה (בתנאי שאינם מקבלים קצבת זקנה בפועל). ההבדל הוא שבקבוצה הראשונה העובד מוסיף 1.00% דמי ביטוח, עד לסך של 6.25%. נניח שהעובד מגיל 18 עד גיל הפרישה אמור לקבל סכום חודשי של 3,000 ש"ח עבור עבודתו במשק הבית, המעסיק צריך לשלם דמי ביטוח בריאות של 157.50 ש"ח (5.25%)  והעובד 30 ש"ח (1%), עד לסך של 187.50 ש"ח (6.25%). אם העובד נמצא בקבוצה השנייה, מגיל הפרישה עד גיל הזכאות, התשלומים יסתכמו בחלקו של המעביד, כלומר, 157.50 ש"ח.

במקרה של ביטוח בריאות, התמונה דומה עבור כל אחד מהעובדים במשק הבית: המעסיק לא נדרש לשלם כלל דמי ביטוח, בעוד העובד 1%. חיבור התשלומים מראה שעבור עובדים מגיל 18 ועד גיל הפרישה תשלום המעסיק עבור שני הביטוחים הוא 5.25% ושל העובד 2%, ובסך הכול 7.25%. עבור עובדים מגיל הפרישה ועד גיל הזכאות לזקנה, התשלום של המעסיק הוא 5.25% ושל העובד 1% (עבור ביטוח הבריאות), כך שסך דמי הביטוח הוא 6.25%.

שני סייגים חשובים: הראשון הוא שבמקרה של עובדים מתחת לגיל 18, או עובדים בגיל הפרישה שכן מקבלים קצבת זקנה, רק המעסיק הוא שמשלם דמי ביטוח, העומדים על 2% מהמשכורת. התמונה דומה במקרה של עובדים תושבי יהודה ושומרון או עובדים זרים. ואפרופו עובד זר – כדי להעסיק עובד זר במשק הבית, כמו בכל תחום אחר, חובה עליכם לרכוש עבורו גם ביטוח בריאות פרטי. מכיוון שהסכומים שתיארנו כאן עשויים להשתנות, אנחנו ממליצים להיכנס לאתר של המוסד לביטוח לאומי ולראות מהי חלוקת תשלום דמי הביטוח הרלוונטית למועד ההעסקה שלכם. פרטים נוספים כאן.

את התשלום של דמי הביטוח ניתן לעשות בשתי דרכים: דרך אתר התשלומים של המוסד לביטוח הלאומי או לחלופין בנק הדואר, תוך כדי שמשתמשים באותו פנקס שהיה אמור להישלח אליכם לאחר הדיווח הראשוני על העסקת העובד. יש ארבעה מועדים קבועים בחוק לתשלום דמי ביטוח. המועדים לשנת 2016 הם ה-20 באפריל, ה-20 ביולי, ה-20 באוקטובר וה-20 בינואר, כאשר בכל מועד משלמים על שלושת החודשים הקודמים: למשל ב-20 באפריל התשלום הוא על החודשים ינואר, פברואר ומרץ. מי שמשלם דרך האינטרנט יכול לבצע את התשום של דמי הביטוח בפריסה אחרת, אחת לחודש או לרבעון. שימו לב שהמוסד לביטוח הלאומי נחשב לסבלני במקרה של מעסיקי עובדים במשק בית ביחס לאוכלוסיות אחרות, כאשר תוכלו לשלם עד שנה אחורנית ללא קנסות. לא שילמתם במשך שנה? התמונה מסתבכת עבורכם. תצטרכו לצרף תצהיר עליו אתם חותמים וגם העובד, המתייחס לסוג העבודה, תקופת העבודה, היקף העבודה, התשלום הכולל במהלך התקופה ועוד. מי שלא משלם בזמן לא רק חשוף לתביעות מצד הביטוח הלאומי או העובדים, אלא גם מוסיף לדמי הביטוח תוספות לא רצויות של קנסות והפרשי ריבית והצמדה.

זכויות מרכזיות אחרות

עובדי משק הבית זכאים, בהמשך לכך, לכל הזכויות החוקיות להם זכאים עובדים בישראל: שכר הגבוה משכר המינימום (25.94 ש"ח לשעה ו-4,825 ש"ח למשרה מלאה, נכון לחודש ספטמבר 2016), להחזר הוצאות נסיעה על פי החוק ולדמי הבראה. את דמי ההבראה נדרש לשלם לעובדי משק בית שעבדו לפחות שנה במקום העבודה, כאשר הנוסחה לחישוב דמי ההבראה מעט מסובכת: מכפילים את מספר ימי ההבראה שמגיע לעובד בשנה (החל מחמישה ימים ועד לעשרים ימים, בהתאם לותק של העובד) במחיר ליום הבראה ובמספר שעות העבודה של העובד בשבוע חלקי 43 (היקף משרה מלאה בישראל). לדוגמא: עובדת משק בית בשנה השלישית לעבודתה אצל מעסיק מסוים, עושה בחודש 20 שעות. מספר ימי ההבראה שהיא זכאית לה בותק של שלוש שנים הוא שישה ימים, כשהתשלום הנוכחי ליום הבראה במגזר הפרטי הוא 378 ש"ח. החישוב הוא 20/43 X 378 X 6, כך שדמי ההבראה שלה עומדים על כ-1,055 ש"ח לערך.

שעות נוספות רלוונטיות גם במקרה של עובדי משק בית, כאשר כל שעת עבודה מעבר לזו השמינית מקנה לעובדת תוספת של 20-25% אחוז מעבר לתעריף השעתי שהוא מקבל. אין חשיבות להסדר ההעסקה הספציפי של העובד. כלומר, גם אם ההסכם מדבר על ארבע שעות עבודה יומיות, אך בפועל העובד עובד שש שעות ביום מסוים, הוא לא אמור לקבל שעות נוספות.

אדם המעסיק עובדים במשק הבית נדרש לשלם להם דמי מחלה, על פי החישוב הבא: ביום הראשון לא יינתן תשלום, ביום השני והשלישי התשלום יהיה בגובה של מחצית מהשכר היומי ועבור הימים הבאים 100% מהשכר. עובד אשר מקבל 300 ש"ח ליום עבודה ונעדר מהעבודה חמישה עקב מחלה, יקבל בסך הכול דמי מחלה בגובה של 750 ש"ח: עבור היום הראשון הוא לא יקבל תשלום, ביום השני והשלישי יקבל סכום של 150 ש"ח ליום ובימים הרביעי והחמישי 300 ש"ח. את ספירת הימים מבצעים תוך התייחסות לימים שהעובד היה צריך לעבוד בפועל אצל המעסיק, ולא בהכרח ימים רצופים.  ימי המחלה ניתנים בהתאם למכסה שצובר העובד, כאשר כל חודש עבודה במשרה מלאה מקנה 1.5 ימי מחלה (עד 18 ימי מחלה בשנה, כשהמספר המקסימלי של ימי מחלה אצל העובד הוא 90). במקרה של העסקה שאינה במשרה מלאה, מחשבים את מספר ימי המחלה בהתאם למספר הימים בחודש.

עובדים במשק הבית, בדומה לעובדים אחרים במשק הישראלי כמכלול, זכאים לחופשות על פי חוק – וזאת למרות שכן יש בישראל מעסיקים שמתעלמים מכך, או מחליטים לא להוציא את העובדים לחופשה ולשלם להם בתמורה סכום כספי מסוים (אופציה שאפשרית רק עבור עובדים זמניים, שמועסקים אצל אותו אדם לא יותר מאשר 75 ימים). החופשה השנתית נדרשת כאשר העובד מועסק על בסיס שכר חודשי, או לחלופין מקבל שכר שעתי, יומי או שבועי ועובד אצל המעסיק יותר מ-74 ימים ברצף (הכוונה לתקופת התחלה וסיום, לא למספר ימי העבודה בפועל). החופשה השנתית תינתן גם עבור עובדם שמועסקים בתשלום שעתי, יומי ושבועי תקופה קצרה יותר, אך יש ביניהם לבין המעסיק הסכם על העסקה לתקופה של 74 יום ומעלה, גם אם העובד עדיין לא הגיע למכסה זו. אורך החופשה השנתית משתנה בהתאם להעסקה של העובדים – שנה קלנדרית שלמה לעומת עבודה בחלק מהשנה בלבד  – כשהחישוב די מורכב ומתייחס לותק ולמספר ימי העבודה בפועל. כמו כן, יש הבדל בגובה התשלום בין שכר שעתי או יומי לשכר חודשי.

סעיף חשוב אחר הוא דמי החגים, או בכלל הסוגיה של תעסוקת עובדי משק בית בחגים. על פי חוק, עובדי משק בית שהמשכורת שלהם היא חודשית יכולים להיעדר בימי החג הנהוגים בדת שלהם, ולקבל על כך שכר רגיל (ממנו ניתן להוריד את החלק היחסי של הוצאות הנסיעה). עובדים בשכר שעתי או יומי יכולים להיעדר ולקבל את השכר המלא בהתקיים ארבעה תנאים:

א. העובד עבד אצל אותו מעסיק שלושה חודשים ומעלה.

ב. החג חל ביום בו אמור היה העובד לעבוד אצל המעסיק, בהתאם להסכם שלהם ולאבחנה בין יום חול לשבתות.

ג. העובד עבד הן ביום שלפני החג והן ביום שאחרי, או לחלופין קיבל אישר מהמעסיק להיעדר מהם.

ד. העובד ניצל עד תשעה ימי חג בשנה.

סיום ההעסקה

העסקה של עובדים למשק הבית לא חייבת להיות חתונה קתולית, אבל עדיין צריך להקפיד שסיום יחסי העבודה יהיה על פי חוק. המעסיק או העובדים חייבים לספק לצד השני הודעה מוקדמת על הכוונה "לפרק את החבילה", כאשר הכלל הוא שעבור כל חודש של עבודה נדרש יום נוסף של הודעה מוקדמת: אם ההעסקה הייתה לפרק זמן של שבעה חודשים, למשל, נדרש מהצד המעוניין בכך להודיע לשני על הפסקת ההתקשרות שבעה ימים לפני מועד הפסקת העבודה המיועד. במהלך אותה תקופה אמורים עובדי משק הבית להמשיך ולעבוד בו כרגיל. אם המעסיק בוחר שלא להשתמש בשירותיה העובד הוא עדיין צריך לשלם לו את המשכורת, עם קיזוז קטן של הוצאות הנסיעה.

פיצויי הפיטורין נכנסים גם הם לתמונה במקרה של העסקת עובדים במשק הבית. פיצויי פיטורים יינתנו לעובדים שעבדו לפחות שנה אצל המעסיק, בין אם העובד פוטר ובין אם התפטר במה שמוגדר "נסיבות מיוחדות": מעבר למקום מגורים מרוחק, לידה, מצב בריאותי לקוי של העובד או אחד מבני המשפחה שלו וכן הלאה. גובה הפיצויים משתנה בכל אחד מהמקרים, ומחושב בעיקרון באמצעות הכפלה של הסכום החודשי שקיבל העובדה במספר שנות הותק שלו אצל אותו המעסיק. מעסיקים רבים נוטים לפטר את עובדי משק הבית שלהם לקראת סוף השנה הראשונה לעבודתם, כדי להימנע מתשלום דמי הפיצויים, אך הם עלולים לשלם אותם בכל מקרה – מכיוון שהרשויות עלו על ה"פטנט" ומספקות הגנה לעובדים המפוטרים בתנאים אלה. חובת ההוכחה תהיה על הצד המפטר, שיצטרך להראות שאין קשר בין הפיטורין לבין העובדה שהתקרב המועד שאמור להקנות פיצויי פיטורין.