fbpx
קריירה

חולמים להפוך לעצמאים? אולי כדאי שתחשבו על זה שוב

PIXABAY
מעודכן ל-07/2019

בלי בוס על הראש – אבל גם בלי ביטחון תעסוקתי, דמי אבטלה ומישהו לקשקש איתו בהפסקת צהריים ■ על פי ההערכות, בעוד כעשר שנים עובדים עצמאים יהוו מחצית מכוח העבודה במדינת ישראל, אך קברניטיה עדיין לא סופרים אותם, תרתי משמע פרילנסרים בישראל 2019 – תמונת מצב

ישראלים רבים חולמים לצאת לדרך עצמאית. לפתוח עסק, להפוך לפרילנסרים או לפחות לעבוד מהבית, בזמן שנוח להם ובלי אף אחד שיגיד להם מה לעשות. אבל בפועל תצטרכו לעבוד קשה כדי שזה ישתלם לכם. אז אם אתם שכירים שמאסו בשגרת העבודה שלהם, רגע לפני שאתם מגישים מכתב התפטרות לבוס, חשוב לבדוק אם אתם בנויים לצוד לקוחות, לרדוף אחרי הכסף, לשווק את עצמכם ולעבוד מסביב לשעון.

יותר עצמאות, פחות יציבות

בישראל עובדים כיום למעלה מחצי מיליון עצמאים, מחציתם פרילנסרים, שאינם מעסיקים אנשים אחרים, לכן תלויים באופן מוחלט בלקוחות. חישוב הכדאיות הכלכלית של הפיכה לפרילנסר צריך להיעשות בזהירות, עדיף בעזרת רואה חשבון שישקלל את כל הנתונים.

בניגוד למשכורת קבועה שמספקת מסגרת ידועה ומאפשרת תכנון כלכלי, כעצמאים ייתכנו תקופות שבהן לא תעבדו עד שתצברו קהל לקוחות קבוע. ייתכן שבתחילת הדרך תיאלצו לתמחר את השירותים שאתם מספקים בצורה צנועה יותר כדי לצבור מוניטין.

במהלך שקלול המעבר, חשוב לקחת בחשבון את סעיף הזכויות הסוציאליות, להן יש ערך כספי - ימי מחלה, חופשה ופיצויי פיטורין. את הפנסיה למשל, תצטרכו להפריש עבור עצמכם.

קחו בחשבון, ייתכן שיעברו כמה שנים עד שישתלם לכם כלכלית להיות פרינלסרים. כמו כן, למרות ניסיונות חקיקה שונים בתחום מוסר תשלומים, כיום עדיין משלמים לפרילנסרים בשיטת "שוטף פלוס" הידועה לשמצה, כך שבנוסף לחרדה הקיומית הנובעת מהחיפוש המתמיד אחר לקוחות, רבים חיים במרדף אחר הכסף ולא יודעים מתי הוא ייכנס בפועל לחשבון הבנק.

בדרך כלל השאיפה היא לעבוד בריטיינר (בנק שעות) ולקבל מלקוח תשלום חודשי מוסכם כלשהו, כיוון שזה מבטיח הכנסה קבועה, בדומה לזו של שכירים. אלא שמי שיכולים להבטיח ריטיינרים הם בדרך כלל לקוחות גדולים, בדיוק אלו שיצרו את שיטת שוטף פלוס.

העבודה לא נגמרת לעולם

משמעות המושג פרילנסר היא "משתתף חופשי", אבל כאן בדיוק נגמר כל החופש שבעניין. גמישות ושעות לא שגרתיות, שקוסמות לשכירים, יכולות בקלות להפוך לעבודה מסביב לשעון. הרי בעיני הלקוחות, נותן השירות תמיד "בעבודה" וכשהם צריכים משהו, הם מצפים לתשובה גם מחוץ לשעות עבודה המקובלות אצל שכירים.

בניגוד למה שחושבים, פרילנסרים לא באמת עובדים רק כשבא להם, ובטח לא פחות קשה משכירים. כמות המשימות שעצמאים צריכים להתמודד איתן גדולה, וייתכן שתידרשו לעבוד יותר משהייתם צריכים כשכירים. הבעיה מחריפה בזמן חופשות, בעיקר אם יש ילדים בתמונה. בניגוד לשכיר, לפרילנסרים אין אפשרות לצאת לחופש בראש שקט לגמרי. גם אם לא עובדים - הראש עצמו אף פעם לא מפסיק לעבוד.

בעיני הסביבה, לעומת זאת, העצמאי נתפש כ"פנוי יותר". המשפחה והחברים השכירים נוטים לחשוב כי לעצמאים אין שעות עבודה נוקשות, וכשצריך לטפל במשהו, להמתין לטכנאי, להוציא ילד חולה מהגן וכו' - כולם מניחים שיותר קל להם, כי הם ממילא "בבית".

 

עצמאים רבים מודים שהם מנהלים שיחות טלפוניות עם לקוחות כשהם בגן השעשועים, מעלים תכנים מהנייד באמצע קניות בסופרמרקט ומכינים פרזנטציות עד השעות הקטנות של הלילה. אז איך שומרים על שפיות ונמנעים מקריסה? חשוב להגדיר את שעות העבודה ולהציב גבולות ברורים, הלקוחות צריכים לדעת בדיוק מתי זמינים עבורם ובאיזה אמצעי תקשורת.

שיווק עצמי: אם אין אני לי, מי לי?

כשאתה עצמאי, ההתנהלות היומיומית שלך סובבת סביב גיוס לקוחות ושימורם. לא מספיק להיות מדריכה מוכשרת לאמנות האוריגמי, צריך לדעת לשווק את זה כלהיט הבא לכל ההורים בעיר. גם תיק עבודות או אתר מרשים אינם מספיקים, כי בסופו של דבר צריך למכור את עצמך ללקוח בפגישה פרונטלית ולעבוד מולו לאורך זמן בצורה שתגרום לו להמשיך את ההתקשרות.

כעצמאים תצטרכו להשקיע בשיווק עצמי, לטפח נוכחות רשת, לערוך פגישות, לשכנע, להרשים, וגם להשקיע זמן ומאמץ בפרויקטים שלא בהכרח תקבלו לבצע. כלומר ייתכן שתעבדו שעות ארוכות ללא תשלום - והכול רק בשביל לקבל את העבודה. קחו בחשבון, יעבור זמן עד שתגיעו למצב שבו תוכלו לבחור את הפרויקטים בפינצטה ולעשות רק מה שמדבר אליכם. עד אז תצטרכו לעבוד קשה כדי להוכיח את עצמכם וכדי להתפרנס בכבוד.

המדינה לא סופרת

מדינת ישראל לא יודעת לספק נתונים בסיסיים על פרילנסרים – שאלות כגון "כמה פרילנסרים יש בישראל?", "איזה נתח הם תופסים מכוח העבודה?", "כמה מהם מתפרנסים גם מעבודה כשכירים?",  נותרות ללא תשובות. למה? כי המדינה פשוט לא מודדת.

מומחים בתחום התעסוקה מסבירים כי שלב ההגדרה הוא קריטי, משום שכדי למדוד משהו צריך להחליט מהו. אבל בישראל - להבדיל ממדינות אחרות בעולם –לא עסקו אפילו בשאלה מהו פרילנסר ואיך מגדירים אותו לצורך המדידה. מסיבה זאת הנתונים שאליהם מתייחסים כשמדברים על פרילנסרים הם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) על עצמאים שאינם מעסיקים עובדים. אלה מוערכים ב–8% מהמועסקים. אבל מאחר שהלמ"ס מתייחסת לעוסק מורשה שהוא גם שכיר כשכיר בלבד, ובעצם אינה סופרת אותו כעצמאי, אפשר להעריך כי ההיקף גדול הרבה יותר מזה המשתקף בנתונים.

לא טוב היות העובד לבדו

עבודה מהספה או מבית הקפה הקרוב יכולה להיות כיף גדול, אבל לא בטוח שתרצו לעשות זאת יום אחרי יום, בלי אינטראקציה חברתית כלל. לא מדובר רק בסמול טוק או החלפת מתכונים. לעבודה משותפת, במיוחד בחללים גדולים, יש תרומה מוכרת להעשרה הדדית, סיעורי מוחות וכדומה. כמו כן, אם אתם עובדים לבד רוב הזמן, ייתכן שאתם נשארים מאחור מבחינה מקצועית.

בהיעדר מקום עבודה מסודר וצוות קבוע, הפרילנסרים מחפשים את תחושת השייכות ברשתות החברתיות או במיזמי שיתוף וקהילה לצד פעילויות של עמותות ואיגודים שהוקמו לסיוע ותמיכה. במקומות רבים בעולם קמו איגודים של פרילנסרים, בדומה לאיגודים השכיחים בארץ בתחום היצירה, כמו איגוד הבימאים, איגוד הצלמים ועוד.

פתרון נוסף שהגו חברות מסחריות כמו Wework הוא מתחמי עבודה משותפים, המספקים מענה הכולל קהילה, אפשרות לצאת מהבית, שירותי משרד ועוד. בעולם אידיאלי, גם המדינה צריכה לבחון אפשרות של הקמת קהילות לפרילנסרים.

 

לא נהנים מזכויות סוציאליות

בישראל קיים ביטוח אבטלה לציבור השכירים, אך לא לעצמאים. העצמאים בישראל, באמצעות הלשכה המאגדת אותם, להב, מנסים לשנות את המצב כבר הרבה שנים, ולהביא לכך שגם עצמאים יקבלו דמי אבטלה — אך נכשלים שוב ושוב. למרבה התסכול של עצמאים רבים, דמי האבטלה המשולמים לציבור השכירים ממומנים בחלקם מכספי העצמאים.

ב-23 השנים האחרונות הוגשו כ-30 הצעות חוק שונות שעניינן טיפול במתן דמי אבטלה לעצמאים, אך ההצעות מעולם לא צלחו את מבחן הקריאה השנייה והשלישית. המתנגד העיקרי להצעות הוא אגף התקציבים במשרד האוצר, הן בכובעו כמי שיצטרך לסבסד את הביטוח הזה בעלות של מאות מליוני שקלים בשנה, והם בכובעו כמקדם רפורמות כלכליות. הבעיה התקציבית ברורה. כדי להעניק דמי אבטלה לעצמאים צריך כסף, והרבה. לכאורה יש לה פתרון בדמות גביית דמי ביטוח לאומי גבוהים יותר מעצמאים, על מנת לממן את עלותה. הבעיה המסובכת יותר היא השונות הגדולה במבנה ההעסקה בין שכירים לעצמאים, ובעיקר החשש שמא ביטוח אבטלה לעצמאיים יגרום לשינוי ההתנהגות שלהם. להבדיל משכירים, שההחלטה אם להיות מובטלים אינה תלויה רק בהם, העצמאים יכולים פשוט לסגור את העסק.

בהיעדר דמי אבטלה, השיקולים בהחלטה על סגירת העסק מבוססים על כך שאין להם שום רשת ביטחון ליום שאחרי. המצב הזה מחייב עצמאים רבים להיאבק על הישרדות העסק, או למצוא עבודה אחרת בעסק אחר או כשכירים, במהירות. אין להם ברירה. אף שקל להבין את בעיית העצמאים, ההבדלים בין שכירים לעצמאים מקשים מאוד על מציאת המודל הנכון להנהגת דמי אבטלה. למעשה, אפילו על השאלה הבסיסית מתי עצמאי נהפך למובטל, קשה לענות. יש הרי הבדל בין עצמאי שהעסק שלו התמוטט והפך למובטל, לבין עצמאי שנעשה מובטל כיוון שמכר את העסק; ויש הבדל בין אלה לבין עצמאי שאינו עובד בזמן שבין פרויקט אחד לאחר.

החשש הוא לא רק מבור תקציבי, אלא גם מיצירת תמריץ לסגירת עסקים. העצמאים מבינים זאת, ולכן מדברים על מנגנון דמי אבטלה צנוע יחסית — כך שמשך הזכאות לדמי אבטלה יהיה באורך של 35% ממשך הזכאות של שכירים. אולם באוצר מתנגדים לכך, בהבינם שצעד כזה יתפרש כסוג של לקיחת אחריות על מגזר העצמאים והחשש הוא שעד מהרה יגיעו העצמאים וידרשו השוואת תנאים לשכירים — ואז הסבסוד הממשלתי יצטרך להתרחב. זה מחזיר את הבעיה לנקודת ההתחלה ולמבוי הסתום בו היא נמצאת כבר שנים.

בעיה נוספת שמאפיינת עצמאים היא היעדר פנסיה – עצמאים רבים לא חסכו במהלך השנים לפנסיה, ואם חסכו, שברו לא פעם את החסכונות כדי להזרים אותם לעסק. הנחיתות הזאת, וגם שיעורי מס גבוהים בשנים קודמות, הגבירו את התמריץ לעבוד בשחור ולהעלים מס. זה מקרה של ביצה ותרנגולת. עצמאים חשים שהם "נדפקים", ומעלימים מס. מנגד, המדינה חשה שעצמאים מתחמקים ממס, ולכן גוררת רגליים במענה לבעיות כמו פנסיה ואבטלה לעצמאים. אחרי הרבה שנים של דיונים, נחקק רק ב–2017 חוק פנסיה חובה לעצמאים.

שוק העבודה מסתייג מעצמאים לשעבר

מגוון הקשיים והאתגרים שמנינו למעלה גורמים לעיתים לעצמאים להחליט "לקפל את העסק" ולחזור לעבוד כשכירים. אולם גם כאן הדרך יכולה להיות רצופה מהמורות. כמעט כל עצמאי שרוצה או נאלץ לחפש עבודה כשכיר יכול להעיד שמציאת תפקיד ראוי זו משימה מורכבת עד בלתי אפשרית, וזאת משום ששוק העבודה לא תמיד אוהב עצמאים לשעבר.

מדוע? כי עצמאים נתפסים לא מספיק יציבים/משתלבים/ ממושמעים, קשים לניהול, או בקיצור עצמאיים מדי, כשבנוסף לכך הם גם סובלים לעתים קרובות מסטיגמה של כישלון, שהרי רבים מהם מתדפקים על דלתות שוק העבודה השכיר רק משום שהעסקים שהקימו כשלו. האם התפישה הזו מוצדקת? תלוי באיזה עצמאי מדובר.

 

 

בצמרת מדרג העצמאים שמהם מעסיקים מסתייגים במיוחד נמצאים העצמאיים "הכרוניים". אלה שמנהלים עסקים משך שנים רבות, חלקם היו שכירים 5 דקות בתחילת הקריירה, אחרים גם זה לא. מבחינת המעסיקים הקבוצה הזו נתפסת ככזו המייצגת את כל מה שבעייתי בעצמאים, מה גם שרבים מחבריה מחפשים פתרון תעסוקה זמני בלבד עד המיזם הבא, ומכוונים לתפקידי ניהול בכירים מדי ומתגמלים מאוד, בדרך כלל כדי לפתור בעיה בחשבון העובר ושב. מה גם שברוב המקרים אין להם את הניסיון המקצועי והניהולי הנדרש לתפקידים אליהם הם מגישים, מה שמוריד כמעט לאפס את סיכוייהם למצוא תפקידים כאלה.

תחתיהם במדרג ההסתייגות ממוקמים שכירים לשעבר שפתחו עסק בתחום שונה מהמקצוע המקורי שלהם, כלומר עשו הסבה מקצועית במתכונת של עסק עצמאי (בקבוצה זו יותר נשים מגברים, מרביתן פתחו  עסק במטרה לאזן בין אמהות וקריירה). למרבה האירוניה, רבים מהם השביחו משמעותית את יכולותיהם העסקיות והניהוליות דווקא בזכות הפרק העצמאי, ולמרות זאת הם עדין נתפסים פחות אטרקטיביים ממועמדים שכירים ומתקשים למצוא תפקיד ראוי במקצוע המקור.

בתחתית מדרג ההסתייגות ממוקמים העצמאיים שפתחו עסק במקצוע שלהם, ובראשם בעלי מקצועות חופשיים (עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים, מתכנתים, אדריכלים, גרפיקאים, אנשי פרסום/ תקשורת וכו'), שהמשיכו לעשות כמעט את אותו הדבר רק במקום כשכירים עם לקוח אחד (המעסיק), כעצמאים המספקים שירות להרבה לקוחות. להם הכי קל לחזור ולהיות שכירים, אך כאשר גם כאן הסיכוי לתפקיד איכותי הוא פונקציה של היצע וביקוש, ולא פחות מכך - של משך הניסיון הקודם כשכירים.

ומה לגבי יזמים צעירים שמוותרים על רכישת מקצוע, חדורי אמונה כי בעולם העבודה החדש השכלה אקדמית כבר לא נחוצה? ככל הנראה, רבים מהם עתידים למצוא עצמם ללא עסק, ללא מקצוע ועם סיכוי קלוש למצוא עבודה ראויה.

האם כל האמור לעיל יש בו משום המלצה שלא לפתוח עסק עצמאי? כמובן שלא. עצמאות היא דבר נהדר, אך היא רחוקה מלהתאים לכל אחד.  אם אתם מרגישים שהעבודה שלכם לא גורמת לכם אושר, ייתכן בהחלט שהפתרון הוא לחפש עבודה טובה יותר או אפילו לבצע הסבה מקצועית. רק שכדאי מאוד לעשות זאת בתבונה, לצאת לדרך בעיניים פקוחות ולקחת בחשבון גם את היום שאחרי.

מקדמות של עצמאים למס הכנסה

מתחמי עבודה משותפים - השוואת מחירים; מיקום, יתרונות וחסרונות

 

 

קראתי את תקנון האתר ואני מקבל את תנאי השימוש


על המחבר

ענת גלעד

ענת גלעד

ענת עורכת וכותבת זה עשור בעיתונות הכתובה - ידיעות אחרונות ומעריב. תחומי העניין העיקריים שלה - רווחה, זכויות עובדים, קריירה, משפט.
הצטרפה למערכת הון בתחילת 2019.

השאר תגובה

שינוי גודל גופנים
ניגודיות