הכלכלה שמאחורי הנקניקייה הזולה פשוטה ואכזרית. מרווח השיווק על הדלק מפוקח וצנוע, ולכן הרווח האמיתי של תחנות הדלק נמצא בחנויות הנוחות, שם המרווחים גבוהים בהרבה. נקניקייה ב-5 או ב-9.90 שקלים היא מוצר הפסד קלאסי, loss leader: הרשת סופגת הפסד קטן על המנה כדי להכניס את הלקוח פנימה, בידיעה שרובם יוסיפו לסל קפה, חטיף או חבילת סיגריות במחיר מלא. ההתניות, תשלום באפליקציה או חברות במועדון, הן החלק החשוב באמת: הן הופכות מבצע חד פעמי לנכס שיווקי מתמשך של נתוני לקוחות וערוץ פרסום ישיר.

בשוק הנוחות הישראלי, שבו נלחמות אלונית של דור אלון, Yellow של פז, מנטה של טן וסונול, הנקניקייה היא רק החזית הנוכחית של מלחמה רחבה על ההרגל היומיומי של הנהג הישראלי. בעולם המודל הזה כבר הבשיל: רשתות נוחות אמריקאיות ויפניות הפכו את האוכל המהיר הזול למנוע הרווח המרכזי של תחנות הדלק, עד שהדלק עצמו הפך כמעט למוצר לוואי. הצרכן הישראלי, בינתיים, יוצא מהסיבוב הזה מורווח: ארוחה ופחית בפחות מעשרה שקלים היא אחת ההצעות הזולות בשוק המזון המהיר, כל עוד זוכרים לקרוא את תנאי המבצע לפני שמגיעים לקופה.

את עליית המחיר בודקים במחשבון מדד המחירים לצרכן, ועל מנויים יקרים יותר באותו מנוי במחיר אחר.

עוד בהון: תם עידן ״המשרד״?.