מדוח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת, עולה כי אחת מכל 5 משפחות ואחד מכל 3 ילדים חיים בעוני • לכ-75 אחוז מנתמכי הסיוע אין די כסף לקנות אוכל, ו-58% נאלצו לוותר על טיפול רפואי נחוץ לילדיהם • ראשי ארגון לתת: "איבדנו שנה בגלל השיתוק הפוליטי, אבל החיים של העניים אינם עוצרים, המצוקות לא מוקפאות"
דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת שפורסם היום חושף נתונים מדאיגים וחמורים: אחת מכל חמש משפחות, אחת מכל ארבע נפשות ואחד מכל שלושה ילדים בישראל חיים בעוני.
על-פי הדוח, 530 אלף משפחות (20.9% מסך המשפחות בישראל) ו-2,306,000 נפשות (25.6%) חיים בעוני, מהם 1,007,000 ילדים (33.5%). ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה נתמכת סיוע עומדת על 6,933 שקל, והיא גבוהה ב-32.4% מההכנסה הממוצעת (5,237 שקל). בקרב 79.8% מהמשפחות נתמכות הסיוע יש לפחות מפרנס אחד, בחמישית (19.8%) יש שני מפרנסים או יותר.
שיעורי העוני שעליהם מצביע המדד הרב-ממדי גבוהים משמעותית מאלה של המוסד לביטוח לאומי, שמשרטט את "קו העוני" ומסתמך על פרמטר של הכנסה בלבד. מניתוח נתוני המגמה עולה כי בשנים האחרונות ניכרת יציבות בהיקף שיעורי העוני, לצד החמרה של עומק העוני והתגברות החסמים ליציאה ממנו.
מארגון לתת נמסר: "הכלים הממשלתיים שמופנים לנושא הם לרוב מוגבלים ולא מספיקים כדי לצמצם באופן מהותי את הבעיה, ולכך התווספו הקיפאון הממשלתי וחוסר היציבות הפוליטית, עקב מערכות הבחירות הסמוכות במהלך שנת 2019, שגרמו לאובדן של שנה שלמה ביכולת לטפל בעוני לצמצם את היקפו ולסייע להיחלץ ממנו".
יו"ר ארגון לתת ז'יל דרמון והמנכ"ל ערן וינטרוב אמרו בעקבות ממצאי הדוח: "מערכות בחירות תכופות ורצופות, כנסת משותקת וממשלת מעבר שאינה יכולה למשול איבדו לנו שנה. תעיד על כך גם הסטגנציה בשיעורי העוני משך תקופה ארוכה. לא רק שאין תוכנית אופרטיבית רב-שנתית ומדיניות סדורה, אלא שהכול תקוע. אבל בניגוד לפוליטיקה, החיים שלנו ושל העניים החיים בינינו אינם עוצרים. המצוקות לא מוקפאות, וכשאין כלים מערכתיים, תוכנית ממשלתית ותהליכים ארוכי-טווח, אין גם סיכוי להיחלץ מעוני או ליצור שינוי חברתי מהותי. לממשלה הבאה שתקום תהיה הזדמנות כבר בתקציב 2020 להפסיק לשמר את העוני, לאפשר קיום בסיסי בכבוד לאוכלוסיית הזקנים ואופק לעתיד טוב יותר למיליון ילדים עניים".
זוהי השנה השישית שבה נעשה בישראל שימוש במדד עוני חדשני ואלטרנטיבי המבוסס על גישת מדידה רב-ממדית. לעומת דוח העוני הרשמי המבוסס על רמת הכנסה, המדד הרב-ממדי אומד את מידת המחסור של משפחה בחמישה ממדים המשקפים צרכים חיוניים לקיום בכבוד בישראל: דיור, השכלה, בריאות, ביטחון תזונתי והיכולת לעמוד ביוקר המחיה.
המדד, שפותח על-ידי מכון ERI עבור ארגון לתת, קובע אם משפחה נתונה במצב של היעדר עוני, עוני או עוני חמור, בהתאם למידת המחסור שבה היא נתונה בכל אחד מהממדים.
מחסור באוכל, בגדים ותרופות
מדד יוקר המחיה מעלה כי ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה נתמכת סיוע עומדת על 6,933 שקל, והיא גבוהה ב-32.4% מההכנסה הממוצעת (5,237 שקל). 61.9% מנתמכי הסיוע שקועים בחובות, 75% יותר מהאוכלוסייה הכללית (35.3%). 64.5% מנתמכי הסיוע מעידים כי לאחד או יותר מבני משק-הבית שלהם חסרים בגדים ונעליים במידה המתאימה ובמצב טוב, מפני שאין להם יכולת להשיגם או לשלם על קנייתם. כמעט מחצית מנתמכי הסיוע אינם יכולים לחמם את ביתם בחורף בגלל מצוקתם הכלכלית.
מדד הביטחון התזונתי מעלה כי % 74.8 מנתמכי הסיוע מעידים כי האוכל שקנו לא הספיק, ולא היה להם די כסף כדי לקנות עוד, בהשוואה ל-16.3% מהאוכלוסייה הכללית. 56% מנתמכי הסיוע אכלו פחות ממה שרצו בעקבות מצוקתם הכלכלית, 34.9% הגיעו אף למצב שהיו רעבים ולא אכלו כתוצאה ממחסור במזון.
74.5% מהעמותות השותפות של ארגון לתת מעידות כי במהלך שנת 2019 חל גידול של 19.4% בממוצע בדרישות נזקקים למזון בהשוואה לשנת 2018. 9% בלבד מהתקציב של העמותות השותפות של ארגון לתת מגיע מתמיכות ממשלתיות, ירידה משמעותית בכמעט מחצית בהשוואה לשנתיים האחרונות (17.9% ו-17.8%).
מדד החינוך מעלה כי 69.1% מנתמכי הסיוע העידו כי בעקבות המצוקה הכלכלית נאלצו לוותר על רכישת ציוד לימודי בסיסי וספרי לימוד לבית הספר עבור ילדיהם. 81.7% מנתמכי הסיוע העידו כי נאלצו לוותר על שיעורים פרטיים לילדיהם שנזקקו לכך, עקב מצוקתם הכלכלית, בהשוואה ל-30.6% מהאוכלוסייה הכללית. 58.4% מנתמכי הסיוע העידו כי נמנעו מלהכניס ילד אחד או יותר בגילאי 0-3 (לפני גן עירייה) למסגרת חינוכית (גן, משפחתון וכדומה), מכיוון שלא יכלו לעמוד בתשלומים עבורה.
מדד הדיור מראה בין היתר כי 46.7% מנתמכי הסיוע חוו בשנה האחרונה ניתוק מחשמל או מים כי לא הצליחו לשלם את החשבונות, 36.1% מנתמכי הסיוע נאלצו לקנות חשמל באמצעות מונה חשמל לתשלום מראש.
מדד הבריאות מראה כי 66.8% מנתמכי הסיוע ויתרו על רכישת תרופה או טיפול רפואי נחוץ לעתים או באופן קבוע, משום שלא יכלו לשלם עבורם, בהשוואה לפחות מרבע (23.3%) מהאוכלוסייה הכללית. 58.2% מהנתמכים ויתרו על רכישת תרופה או טיפול רפואי נחוץ עבור ילדיהם באופן קבוע או לעתים, בעקבות מצבם הכלכלי.
התגובות לתוצאות מבחן פיז"ה: זה לא הכסף, זו איכות ההוראה