חשבונאות    

החשבונאות כשפה

 

הדוחות הכספיים, בנויים כשפה ייחודית עם הנחות ועקרונות ברורים, כאשר שימוש נכון הינו הבסיס להבנת הדוחות הכספיים; מהם ההנחות והעקרונות החשבונאיים שמשמים בדוחות?  ולמה הם כל כך חשובים? ובכן החשיבות נובעת מהצורך בשפה אחידה לכל הדוחות, רק כך ניתן יהיה לדבר באותה השפה, רק כך ניתן יהיה להבין את הסעיפים בדוחות. ההנחות האלו הם הבסיס, הם בעצם התיאוריה החשבונאית שעליה נשענת כל הפרקטיקה, והנה ההנחות והעקרונות החשבונאיים –

  1. הנחת הישות החשבונאית הנפרדת – קיימת הפרדה מלאה בין החברה בע"מ לבין בעלי המניות ושניהם מהווים יחידה חשבונאית ומשפטית נפרדת כך שהנכסים של החברה וההתחייבויות של החברה אינם שייכים לבעלים,  ומדובר בישות חשבונאית וישות משפטית נפרדת.

 

  1. הנחת העסק החי (הנחת ההמשכיות) –  הנחה זה באה כדיי לבדוק ולבחון האם החברה תמשיך להתקיים ולפעול  כל זאת כאשר הנחת הבסיס הינה כי ככול שאין ראיות המוכיחות אחרת הריי שהחברה תמשיך לפעול ולממש את הייעוד העסקי שלה ותפרע את ההתחייבויות שלה, הנחה זו הוצגה לראשונה בגילוי דעת 58 שהתייחס ליכולת החברה להמשיך להתקיים כעסק חי וזאת כאשר הוצגו מספר תמרורי אזהרה לגבי יכולת החברה להמשיך ולחיות:
  • הפסדים מהותיים לאורך שנים.
  • תזרים מזומנים שלילי לאורך זמן
  • מימון באופן שוטף (זמן קצר) של הוצאות/התחייבויות ע"י אשראי (אשראי שלילי בבנק)
  • תלות בפרויקטים עתידיים המוטלים בספק

 

  1. הנחת יחידת המדידה הכספית – ההנחה קובעת כי יש להציג את הדוחות הכספיים של החברה באותה יחידת מטבע, כמו כן נקבע כי יחידת המטבע היא היחידה הכספית העיקרית המשמשת את פעילות החברה.

המרה של המטבע.
מטרת ההנחה היא – להכין דוחות כספיים למס הכנסה.
הנחה זו מתייחסת אל היחידה הכספית כבעלת כוח קניה קבוע לאורך זמן ומאפשרת השוואה בין סכומים כספיים שמקורם בתקופות שונות.

 

  1. הנחת תקופת המדידה החשבונאית – הנחה זו קובעת כי יש לאפשר השוואה בין דוחות שונים ולכן יש לבנות את הדוחות כך שיותאמו לתקופות שונות על פי הדיווח הנדרש ( רבעוני , ושנתי).

עקרונות נוספים שהוגדרו בשפה החשבונאית הינם:

  1. עקרון ההכרה בהכנסה – העקרון בא למנוע מהחברה לבהציג הוצאות והכנסות באופן שאינו מקביל לדוגמא הכרה בהכנסה של קבלנים , כל זאת בהתאמה לתקופת הדיווח הנקבעה לגבי אותו דוח.
  2. עקרון מימוש ההכנסה – המטרה להכיר בהכנסה במועד הנכון וזאת לאחר שרוב הפעילות הקשורה בייצור אותה הכנסה הושלמה וגם כאן יש לבחון מספר שיטות בהתאמה לסוג הפעילות של החברה ולסוג ההכנסה.
  3. עקרון ההקבלה – לאחר שתקופת הדיווח נקבעה, קיימת חשיבות כי הפירמה תציג את הרווח האמיתי הקשור לתחום פעילותה באותה תקופה ולכן לעיתים אנו משתמשים בהיוון הכנסות עתידיות וזאת במטרה להציג את הרווח הנכון שנוצר לחברה.
  4. עקרון העלות – נכסי החברה והוצאותיה יירשמו לפי העלות בפועל ולא לפי העלות האמיתית אך התקינה הבינלאומית דורשת לבצע אומדנים והערכות שווי תקופתיות כל זאת על מנת להציג את העלות באופן שמרני ככול האפשר בהתאמה למחיר השוק..
  5. עקרון העלות ההיסטורית – כל פריט ירשם לפי העלות ההיסטורית/מקורית בתאריך בו בוצע (למעט חריגים כמו הנחות או מתנות/מענקים). העקרון נועד למנוע מניפולציות בערך הספרים, ברם, העלות ההיסטורית אינה תמיד מציגה מידע שימושי ורלוונטי.
  6. עקרון הניטרליות – המדידה החשבונאית תעשה ללא תלות באינטרסים של ספקי המידע.
  7. עקרון הרלוונטיות–  הקובע כי יש להציג את כל המידע הרלוונטי לדוחות אך מנגד יש לבחון האם לא להציג מידע שאינו רלוונטי וזאת במטרה לצמצם את הנתונים המופיעים בדוחות הכספיים על מנת שלא תהיה הצפה בנתונים.

 

  1. עקרון המהותיות – הקובע כמספר בסיס 10% כמהותי.
  2. עקרון השמרנות– הידוע גם כעקרון הזהירות שמטרתו למנוע הצגת נתונים שאינם וודאיים או כאלה שהתממשות שלהם אינה וודאית.

 

כל ההנחות והעקרונות האלו הם התשתית החשבונאית שמטרתה היא לייצר דוחות אחידים המבוססים על אותם העקרונות. כך לא יהיה מצב (לא אמור להיות מצב) שדוח של חברה אחת נערך לפי עקרונות אחרים, שלא תואמים את התיאוריה החשבונאית. כך יוצרים שפה אחידה ומסד נתונים זהה. זה מתחיל בעקרונות ובהנחות, ונמשך ביישום התקינה החשבונאית הספציפית לגבי כל סעיף וסעיף בדוחות.  ולהמחשה – החשבונאות מגדירה מה לרשום תחת סעיף המלאי, איך מודדים את המלאי, ואיך מציגים את המלאי בדוחות? זה תקף לכל החברות, וכך אותו קורא דוחות יודע מה זה בעצם המלאי, וכן הוא יכול להשתמש בביאורים לדוחות להבין איך החברה יישמה את התקינה החשבונאית, כלומר באיזו שיטת מדידת מלאי היא בחרה.