זאת לעומת 84% זכאות בחמישון העליון – כך עולה מנתוני השנים 2017 ו־2018 שמציגה המועצה לשלום הילד ■ פחות משליש מהילדים הערבים בגיל הרך נמצאים במסגרות, לעומת כשני שלישים מהיהודים
הפערים הכלכליים־חברתיים בישראל מוסיפים להתרחב ועמם ההשפעה על ההשכלה. מבין התלמידים המשתייכים לחמישון התחתון של ההכנסות במגזר החינוך העברי בשנת 2017, רק 13% היו בעלי זכאות לתעודת בגרות העומדת בדרישות האוניברסיטאות – לעומת 84% בעלי תעודת בגרות כזאת בחמישון העליון. ב־2016 עמדו שיעורי הזכאות של החמישון העליון לבגרות איכותית על 81.5%, ומשמעות הדבר היא שהפער התרחב בלמעלה משני אחוזים.
מנתוני שנתון "ילדים בישראל 2019" של המועצה הלאומית לשלום הילד שהתפרסמו אתמול עולה כי 57% מתלמידי כיתה י"ב במגזר העברי ב־2017 היו זכאים לתעודות בגרות העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות. הפערים מושפעים ככל הנראה גם מהעובדה שבחמישונים היהודיים הנמוכים נכללים יישובים חרדיים רבים, שרוב התלמידים בהם אינם נבחנים לבגרות.
בשנתון מפורטות גם תוצאות במבחני פיז"ה ב־2018, שבהם לא משתתפים נערים חרדים. הציון הממוצע בשלושת המקצועות הכלולים במבחני פיז"ה של נערים מרקע חברתי-כלכלי גבוה היה 517, ולעומת זאת הציון הממוצע של נערים מרקע נמוך היה 412 – פער של 105 נקודות. משמעות הדבר היא כי לא ניתן לטעון שהפערים החברתיים נעלמים בניכוי הערבים והחרדים. החשיבות של מבחנים אלה מקבלת תוקף במחקרי ה־OECD, המראים קשר ישיר בין הציונים במבחנים לבין הצלחה במבחני מיומנויות כמבוגרים.
ביטוי נוסף ורב חשיבות לפערים, המשפיעים ישירות על סיכויי הנערים בבגרותם: 40% מבני הנוער הלומדים לתואר ראשון בתקופת התיכון מגיעים מהעשירונים 10-8 ורק 15% מהעשירונים התחתונים, 3-1.
הפערים גדלים אף יותר כשמשווים בין הילדים על פי הלאום ולא על פי ההכנסה. 94% מתלמידי התיכון שלמדו לתואר אקדמי ב־2019 היו יהודים ורק 6% ערבים. בנוסף לכך, 8% מתלמידי התיכון הערביים אינם מאמינים שיצליחו להשיג אי פעם בגרות מלאה – פי שלושה כמעט משיעור התלמידים היהודים שאינם מאמינים שישיגו בגרות (3%). מחקרי ה־OECD מגלים שהאמונה ביכולת להצליח היא מנבא חשוב לסיכויי ההצלחה.
רוב הפעוטות הערביים – בבית
על פי נתוני השנתון, רק 29.5% מהילדים הערבים עד גיל 3 נמצאים במעונות יום ציבוריים ופרטיים, פחות מחצי משיעור הילדים היהודים (67%). מדינת ישראל השואפת להוצאת נשים ערביות לשוק התעסוקה, הצליחה לשפר את התחבורה הציבורית ביישובים הערביים כדי לאפשר נסיעה לעבודה, אבל מתקשה ביצירת מקומות עבודה חדשים ביישובים עצמם ובהקמת מעונות יום,– וכל זמן שבעיית המעונות לא תיפתר, יהיה קשה מאוד להוציא נשים נשואות ערביות עם ילדים לעבודה.
ביטוי נוסף לפער החברתי־כלכלי בין שני המגזרים הוא העובדה של־15 מכל אלף נערים יהודים ב־2016 היה תיק פלילי, לעומת 23 מכל אלף נערים ערביים. הפערים מורגשים היטב גם באקלים הבית־ספרי. 17% מתלמידי התיכון סיפרו כי בבית הספר יש חבורות בריונים שפוגעים בתלמידים אחרים. אבל שיעור המדווחים על כנופיות בריונים עמד במגזר הערבי על 26% – כפול מאשר במגזר היהודי (13%).
עוד נתון חמור שעולה מהשנתון הוא כי השיעור הכללי של תמותת תינוקות בישראל הוא 3 מקרי מוות לאלף לידות, אך בקרב הבדואים התמותה גדולה כמעט פי ארבעה – 11 תינוקות לאלף ב־2018.
ב־2018 חיו 30% מהילדים בישראל מתחת לקו העוני, לעומת 29.5% ב־2017. החל מ־2014 עמד אחוז הילדים העניים על 30%. אחד מכל חמישה ילדים יהודים חי מתחת לקו העוני, לעומת שלושה מחמישה במשפחות ערביות. עם זאת, בשנת 2018 חלה ירידה בתחולת העוני של ילדים ערבים: מ־61% שחיו מתחת לקו העוני ב־2017 ל־58% ב־2018.
מרובות ילדים ועניות
עלייה גדולה חלה בתחולת העוני של ילדים חרדים מ־55% ב־2017 ל־60% ב־2018. זאת לאחר ירידה בשיעור זה לאורך 5 שנים. כמחצית מהמשפחות שלהן 4 ילדים ומעלה ושני שלישים מהמשפחות שלהן יותר מ־5 ילדים חיות מתחת לקו העוני. הדבר מעיד לכאורה על קשר ישיר בין הנתונים הקשים האלה לבין העלייה התלולה במספר הגברים החרדים שאינם עובדים.