מעטה הנורמליות השברירי שטופח במאמץ רב במשך שנים ביישובים שבהם חיים זה לצד זה יהודים וערבים נופץ באחת וחשף אי ודאות בנוגע לכדאיות כלכלית וביקוש לנדל"ן ■ תושבים בערים כמו רמלה, לוד, עכו ויפו תוהים אם החיים השלווים שהכירו צפויים לחזור או שמא הגיע הזמן לעזוב
"כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי"… כך יכלו לזמר תושבים הערים המעורבות, שחיו אלה לצד אלה – יהודים וערבים – בדו קיום שנבנה בעמל לתועלת שני הצדדים, סטטוס קוו ששני הצדדים קידשו ושמרו עליו, עד המאורעות האחרונים. אלא שהמהומות האלימות שאירעו בשבועות האחרונים פגעו מתחת לחגורה וערערו את תחושת הביטחון האישי, ולראשונה זה עשרות שנים מדווחים המקומיים על תחושות של סכנה, פחד ורדיפה.
"אני פשוט מפחדת", אומרת בעצב נ', צעירה שמתגוררת ביפו. "אם עד עכשיו הרגשתי הכי בטוחה להסתובב ברחובות, לא משנה מתי, כל זה כבר לא קיים. אני לא מעזה אפילו לרדת למכולת אחרי שמחשיך ובכלל, משתדלת לצאת מהבית כמה שפחות. ברחוב שלי ניפצו שמשות של מכוניות והבעירו צמיגים, ואני מרגישה שגם משהו מהחיים הנאיביים שהיו לנו כאן קודם נשרף איתם באש השנאה הזו".
ההזנחה הורידה את המחירים
באופן כללי, מחירי הנדל”ן בערים המעורבות זולים משמעותית לעומת הערים השכנות. הסיבה לכך, לטענת אנשי מקצוע בתחום המקרקעין, היא היעדר תשתיות הולמות והזנחה מתמשכת בתחומים כגון מערכות מים, ביוב ומוסדות ציבור. כך למשל, נכסים בלוד ורמלה זולים בהרבה מאשר בראשון לציון השכנה. דוגמאות נוספות אפשר למצוא גם בחיפה שבצפון, שם הדירות בשכונות המעורבות זולות כמעט במחצית מדירות בשכונות היהודיות.
השאלה המטרידה כרגע רבים היא – האם האירועים האלימים האחרונים ישפיעו לרעה על רמות המחירים באותן ערים, שהם נמוכים מלכתחילה? ניסיון העבר מאינתיפאדת 2000 מוכיח שהתשובה היא חיובית. לטענת אנשי מקצוע, ירידה בביקושים ובמחירי הנדל"ן בערים המעורבות היא בלתי נמנעת, לפחות כשמדובר בטווח הקצר. מה שעשוי למתן את הירידה בביקוש ובמחיר ולתחום אותה בזמן, על מנת שלא תימשך לטווח הבינוני והארוך, היא השקעה ממשלתית משמעותית בתשתיות, שתצמצם את הפערים באותן ערים.
מנגד, נשמעם קולות אופטימיים יותר, שמשוכנעים שמדובר באפיזודה חולפת. ס', בעלים של חברת בנייה גדולה, סומך על הזיכרון הקצר של הציבור ומסביר כי אירועים מסוג זה משפיעים לרוב רק באופן זמני ונקודתי ביותר: "אנשים שמבינים את מצב שוק הנדל"ן בארץ רואים בפרויקטים בערים המעורבות הזדמנות לקנות דירה זולה יותר ממה שהיו משלמים בעיר אחרת", הוא טוען.
"בדרך כלל אחרי אירועים כאלה רואים ירידה למשך כמה ימים בהיקף המכירות", הוא מודה, אבל תקופה קצרה אחרי שהעניינים מסתיימים הכול חוזר למסלול. אני מקווה שזה אירוע נקודתי ומייחל לכך שנוכל להמשיך ולעבוד בשיתוף פעולה".
עם זאת, גם הוא מתקשה להסתיר את החשש שמקנן בו בעקבות עוצמת הלהבות שהוצתו בחודש האחרון. "אני בא במגע כל הזמן עם ערבים ישראלים ותושבי הרשות. אבל המראות שראינו לאחרונה בלוד, עכו וירושלים גרמו גם לי כאזרח המדינה לצער וחרדה. אני חרד לגורלנו המשותף כאן. הסטטוס קוו הופר”.
"כאן כדי להישאר"
מי שעוקב אחרי המגמות בשוק הדיור יכול להתרשם כי בשנים האחרונות חלה פריחה נדל”נית בערים המעורבות. מחיריהם של נכסים בערים כמו חיפה, יפו, ירושלים ואחרות התייקרו משמעותית, ובמקביל גם חווית הדו-קיום בהן העמיקה, בעיקר בעשור האחרון שבו חווינו רגיעה ביטחונית יחסית. הנוהרים אל הערים המעורבות מגיעים משני העמים: האוכלוסייה הערבית עברה תהליכים מואצים של אקדמיזציה ורבים מרוכשי הדירות בערים המעורבות הגיעו מהכפריים, מתוך רצון להשתלב בחברה היהודית ולשלוח את ילדיהם להתחנך במוסדות מעורבים בעלי רמת חינוך גבוהה.
אל השכונות המעורבות הגיעו גם יהודים רבים, שבחרו למשל לעבור לשכונות כמו יפו, אשר קרובה לים והמחירים בה נוחים בהשוואה לתל אביב. ההצלחה של המודל המעורב נבעה מהעובדה שמי שמגיע לרכוש נכס נדל”ני בשכונות אלה מודע מראש להרכב של האוכלוסייה ומבקש להשתלב בחיים המשותפים של הקהילה.
האם אירועי השבועות האחרונים ישנו את הרצון הזה? תושבים שהמודל הקיים עבד עבורם ונתפס בעיניהם כהצלחה סבורים שהמשתתפים בהתפרעויות שייכים למיעוט בטל בשישים ואולי אף הגיעו לערים המעורבות ממקומות אחרים, על מנת להתסיס ולפגוע, ולדבריהם, מעשים אלה לא ישפיעו על הרצון ההדדי למגורים משותפים.
ניר שמול, בעליה של חברת הנדל"ן שניר, המשווקת נכסים ברחבי הארץ בדגש על ערים מעורבות, מאמין גם הוא שדו-הקיום המוצלח יימשך ומסכם בנימה אופטימית: "אנחנו מתקשים לראות כיצד בבניין משותף של 100 משפחות שמחציתן יהודיות ומחציתן ערביות אפשר יהיה לבצע את ההפרדה כאשר הילדים חיים יחד, משחקים יחד וההורים עובדים יחד. הדו קיום בערים מעורבות הוא כאן כדי להישאר ולבסוף השלום ינצח גם בנדל”ן “.