הגירה פנימית היא הגירה בתוך המדינה, כלומר מעבר של תושבי מדינה מיישוב ליישוב. לפעמים המונח מתייחס גם למעבר בין אזורים ומחוזות, למשל ממחוז הצפון למחוז הדרום או מגוש דן לגליל. מאז החלה התקופה המתועשת ביותר ויותר מדינות יש הגירה פנימית מהכפר לעיר. בעוד במערב זה הליך זה הסתיים, במדינות אחרות ההליך עוד באבו. ההגירה הפנימית משפיעה על תעסוקה, על מחירי הדירות ועוד. בשנים האחרונות, בניגוד למצב בעולם חלה התרחקות של התושבים מהערים הגדולות.
תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלבנטי
מאזן הגירה פנימית
הגירה פנימית ומחירי הדירות
הסיבה העיקרית ליציאה בישראל מהערים הגדולות היא מחירי הדיור הגבוהים בהן, ובירושלים מצטרף לכך שינוי אופי העיר מבחינה דמוגרפית והעדר תעסוקה. בכמעט כל הערים שבהן חלה עליית מחירים נצפתה הגירה שלילית, להבדיל מהצב בעולם שבו דווקא ערים גדולות זוכות להגירה אליהן. 1 מתוך 15 הערים הגדולות בישראל (הכוללות 100 אלף תושבים ומעלה) אופיינו בשנים האחרונות בהגירה שלילית; לעומתן 4 ערים בלבד זכו להגירה חיובית בשנים האחרונות- פתח תקווה, בית שמש, רחובות ואשקלון. יוצאת דופן במרכז היא פתח תקווה שזכתה להגירה חיובית, למרות עליית מחירים של יותר מ-10% בין 2014 ל-2016 אך נראה שהסיבה היא כי מחירי הדירות עדיין נמוכים ביחס לדירות חדשות באזור.
על פי מחקר של השמאית נחמה בוגין, בירושלים אין קשר ישיר למחירי הדיור ולהגירה ממנה. עוד היא הוסיפה במחקרה שבערים שבהן המחיר היה נמוך מהממוצע לא חלה הגירה מהן ואף חלה הגירה אליהן ובכל הערים שבהן מחירי הדירות היו מעל הממוצע חלה הגירה מהן. כך למשל באשקלון למרות עלייה של 20% במחיר הדירות לא חלה הגירה שלילית והסיבה מחירי דירות נמוכים.
הגירה פנימית ותעסוקה
סיבה אחרת להגירה פנימית היא תעסוקה, כך למשל בירושלים למרות שלא חלה עליית מחירים גדולה רבה, הרבה מהגרים ממנה בשל חוסר תעסוקה. זו גם הסיבה של צעירים רבים להגר מהפריפריה למרכז. עם זאת, צעירות ערביות רבות עוברות לירושלים הן לצורכי לימודים והן בגלל אפשרויות תעסוקה שלא קיימות בכפרים, למשל עבודה במוסדות ציבור שיש בהם קשר עם הקהילה.
הגירה פנימית וסוג אוכלוסייה
הרבה מההגירה הפנימית נובע מסוג האוכלוסייה, למשל צעירים מעדיפים לגור בערים גדולות ובמרכז, אך כשאלו מקימים משפחה עוברים לאזורים מפורברים יותר. בחברות מסורתיות כמו החברה הערבית נהוגה פחות הגירה פנימית, אבל בשנים האחרונות הן בשל גדילת האוכלוסייה והן בשל צורכי תעסוקה, השכלה והתרחקות מהפיקוח של המשפחה יש יותר הגירה מיישובים ערביים לעומת תקופות קודמות. באוכלוסייה האתיופית אנחנו רואים בשנים האחרונות נהירה למחוז מרכז, בעיקר נפת רחובות ופתח תקווה ויציאה גדולה ממחוז צפון, בעיקר מנפת צפת – פתח תקווה ורחובות הן ערים שבהן חלה הרה בנייה ומחיר הדירות נמוכים ביחס למרכז ויש בהם גם מוקדי תעסוקה. גם במגזר החרדי חלה הגירה פנימית גדולה, בדומה למגזר העריב הסיבה היא גידול באוכלוסייה אלא שבניגוד למגזר הערבי נבנות ערים חרדיות חדשות ולשם הם עוברים, ואילו ערבים עוברים ליישובים יהודיים או בעיקר לערים מעורבות.
הגירה פנימית נתונים עדכניים
ב-2018 לפי נתוני הלמ"ס 286 אלף עזבו את בתיהם לטובת עיר אחרת, 76 אלף למחוז המרכז, 56 אלף למחוז תל אביב וכ-44 אלף למחוז הדרום. ההגירה הנמוכה ביותר היא כניסה ליהודה ושומרון עם 18 אלף בלבד. בתוך הקו הירוק ההגירה הנמוכה ביותר היא למחוז ירושלים עם 21.5 אלף תושבים נכנסים בלבד, ולמחוז צפון עם כ-34 אלף תושבים. באמצע מחוז חיפה עם 35 אלף תושבים נכנסים.
במחוז המרכז גם היציאה הגדולה ביותר של תושבים, כ-71 אלף, אחריו תל אביב עם 61 אלף – כלומר יותר תושבים יצאו. במחוז הדרום 43.5 אלף יצאו – כלומר יש איזון בין תושבים יוצאים לנכנסים. במחוז הצפון 34.2 אלף יצאו – יותר יוצאים מנכנסים. בחיפה 32 אלף יצאו – כלומר הגירה חיובית. במחוז ירושלים כולו יצאו 25 אלף תושבים, כלומר הגירה שלילית.
ב-2018 לפי ערים, לפי הלמ"ס הגירה שלילית חלה בעיקר בערים הגדולות אשדוד, בת ים ובני ברק. בערים הגדולות מובילות בהגירה חיובית אשקלון, רמת גן ובית שמש. אבל עיקר ההגירה החיובית היא ליישובים קהילתיים וליישובים המונים בין 2,000 ל-5,000 תושבים, ככך הנראה בשל צמיחה והתרחבות של יישובים אלו.
התייאשתם מהתחבורה הציבורית?! אתם לא לבד; רק 22% משתמשים בה כדי להגיע לעבודה