פוקס ולאומי קארד חתמו על הסכם להקמה ותפעול של מועדון לקוחות משותף, הכולל, בין היתר, פעילות אשראי לרבות הנפקת כרטיסי אשראי חוץ בנקאיים אשר יונפקו ויתופעלו על ידי לאומי קארד ויעניקו הטבות לחברי המועדון של פוקס. היתרונות לפוקס בהסכם כזה הם ברורים – החיבור ללאומי קארד יספק לחברי המועדון של פוקס הטבות נוספות, ויספק לפוקס הכנסות שוטפות נאות. היתרנות ללאומי קארד שאיבדה לאחרונה את שופרסל גם ברורים – כניסה למועדון חזק מאוד בצרכנות עם שורה ארכוה של מותגים.
וברקע – הצרכנים. אז למרות שבמקרים רבים העסקאות האלו עושות טוב לגופים הגדולים ופחות לצרכנים, הרי שכאן דווקא התמונה אחרת – גם הצרכנים מחזיקי כרטיס המועדון – DREAM CARD ייהנו – הם יקבלו הטבות מעצם היותם חברי מועדון והם יקבלו הטבות בלאומי קארד בזכות היותם חברים במועדון של פוקס. השאלה מה עלות הכרטיס (מיד תשובה)
פוקס דיווחה על סגירת ההסכם באמצע 2018 והדגישה את עיקרי ההסכמות שהושגו בין הצדדים בנוגע להקמת מועדון הלקוחות:
חברי המועדון ייהנו ממלוא ההטבות הניתנות במועדון הלקוחות של החברה, דרים קארד, וכן ממגוון הטבות נוספות ייחודיות שיוענקו על ידי החברה וכן הטבות ומבצעים הניתנים על ידי לאומי קארד לכלל מחזיקי כרטיסי אשראי חוץ בנקאיים. מועדון הלקוחות יכלול את כל מותגי החברה (בעצמה ו/או באמצעות חברות המוחזקות על ידה) הכלולים כיום או שיכללו במועדון דרים קארד של החברה.
ההסכם בין הצדדים יסדיר בין היתר הוראות הנוגעות לגיוס לקוחות, תקציבי שיווק ופרסום וכן מנגנון התחשבנות בין הצדדים בדבר חלוקת ההכנסות בניכוי ההוצאות בפועל בגין פעילות המועדון, בחלקים שווים.
כחלק ממנגנון ההתחשבנות בין הצדדים, ישולמו לחברה סכומים מינימאליים, בסך כולל מצטבר של כ-165 מיליוני ש"ח (צמוד למדד המחירים לצרכן) לתקופת ההסכם שישולמו לחברה גם במקרה בו לא יווצרו רווחים במועדון, כמפורט להלן.
לאומי קארד תשלם לחברה בשנת הפעילות הראשונה סך של 45 מיליוני ש"ח, כמפורט להלן: תשלום חד פעמי בסך של 35 מיליוני ש"ח, בתוספת מע"מ, מתוכו סך של 25 מיליוני ש"ח ישולם לחברה יום קודם להשקת המועדון, והיתרה תשולם בסמוך לאחר קיומו של מספר מינימלי של כרטיסים פעילים כפי שסוכם בין הצדדים, וכן סכום מינימאלי מובטח של 10 מיליוני ש"ח בגין חלקה של החברה ברווחי המועדון בשנת הפעילות הראשונה.
החל מהשנה השנייה ועד השנה החמישית (כולל), לאומי קארד תשלם לחברה בגין חלקה של החברה ברווחי המועדון סך של 10 מיליוני ש"ח, ובחמש השנים האחרונות בתוספת של 2 מיליון ש"ח בכל שנה (קרי, 12 מיליון עד 20 מיליון לשנה, בהתאמה).
ההסכם יהיה בתוקף למשך עשר שנים (להלן: "תקופת ההסכם"), כאשר ללאומי קארד זכות לסיים את ההסכם ככל שלא יתקיים מספר מינימלי של כרטיסים פעילים בתום ארבע וחצי שנים ממועד השקת המועדון, בהודעה של שנה מראש (במקרה זה ההסכם יבוא לסיומו לאחר 5 וחצי שנים). בתום תקופת ההסכם, יחודש ההסכם באופן אוטומטי ל-5 שנים בכל פעם בכפוף לעמידה ביעדי רווחיות כפי שיקבעו בהסכם. במקרה בו לא חודש ההסכם באופן אוטומטי כל צד יהא רשאי לבטל את ההסכם בהודעה של שנה מראש.
מועדון וגם כרטיס
במקביל וכחלק מההסכם לאומי קארד וקבוצת FOX משיקות כרטיס אשראי חדש מבוסס על מועדון DREAM CARD
כרטיס האשראי החדש יציע לציבור ערך מוסף ייחודי מעבר להטבות שניתנות היום במסגרת מועדון ה- DREAM CARD. חברי המועדון ייהנו ממלוא ההטבות הניתנות במועדון הלקוחות של החברה וכן ממגוון הטבות נוספות ייחודיות וכן הטבות ומבצעים הניתנים על ידי לאומי קארד לכלל מחזיקי כרטיסי אשראי חוץ בנקאיים. מועדון הלקוחות יכלול את כל מותגי קבוצת פוקס הכלולים כיום או שיכללו במועדון DREAM CARD של החברה.
קבוצת פוקס, קמעונאית האופנה מהמובילות בארץ, עם 550 חנויות בפריסה ארצית בעלת מותגי האופנה: FOX , FOX HOME, AMERICAN EAGLE OUTFITTERS, MANGO, FOOT LOCKER, NIKE, THE CHILDREN'S PLACE, LALINE, BILLABONG, YANGA, SACK'S, AERIE ולאחרונה השיקה הקבוצה את TERMINAL X פלטפורמת הסחר האלקטרוני של הקבוצה שכוללת מעל 50 מותגים בינלאומיים וישראלים מובילים ביניהם גם מותגי הקבוצה. בנוסף קיבלה הקבוצה את הזיכיון להפעלת רשת חנויות שלURBAN OUTFITTERS: , ANTHROPOLOGIE ו – FREE PEOPLE. החנות הראשונה של URBAN OUTFITTERS עתידה להיפתח במרץ 2018.
מחזור המכירות הכולל של הקבוצה הוא מעל 2.25 מיליארד שקל לשנה והיא מחזיקה במועדון לקוחות אטרקטיבי, עם למעלה מ- 1.4 מיליון חברים, שמשלב הטבות למותגי הקבוצה.
מנכ"ל לאומי קארד, רון פאינרו, מסר, "אני שמח מאוד שקבוצת פוקס בחרה בלאומי קארד כשותפה אסטרטגית להשקת כרטיס האשראי של הקבוצה. הוכחנו בעבר שלאומי קארד יודעת לבנות מועדני לקוחות מפוארים וחזקים ואני בטוח שיחד עם פוקס נייצר ערך מוסף אמיתי למיליוני ישראלים שבוחרים בפוקס ומותגיה מדי יום. מעבר לכך, אני מאמין שזה מנוע צמיחה נוסף עבור לאומי קארד שיאפשר לנו להגדיל את בסיס הלקוחות שלנו בצורה משמעותית".
מנכ"ל ובעלים קבוצת פוקס, הראל ויזל, הוסיף "אני שמח ונרגש מהשותפות החדשה, בחרנו בלאומי קארד כשותף אסטרטגי בשל הידע והניסיון הרב שלהם בשיווק ותפעול מועדוני לקוחות. אנחנו עולים מדרגה ומרחיבים את פעילות מועדון הלקוחות הגדול והמצליח שלנו DREAM CARD גם לתחום השירותים הפיננסים. במסגרת כרטיס האשראי החדש אנו נציע ללקוחותינו מוצרים משלימים והטבות חדשות שיביאו לגידול בפעילות החברה ויתרמו לשביעות רצון לקוחותינו"
ההסכם מתייחס להקמה ותפעול של מועדון לקוחות משותף, הכולל, בין היתר, פעילות אשראי לרבות הנפקת כרטיסי אשראי חוץ בנקאיים אשר יונפקו ויתופעלו על ידי לאומי קארד. במסגרת תנאי ההסכם נקבע שקבוצת פוקס תקבל בשנת ההשקה תשלום חד פעמי של כ- 35 מיליון שקל וכן סכום של 10 מיליון שקל נוספים בגין חלקה של החברה ברווחי המועדון. סוכם כי חלוקת הוצאות והכנסות תהיה משותפת במסגרתה התחייבה לאומי קארד לשלם לקבוצת פוקס תשלומים מינימליים של 10 מיליון שקל לשנה, החל משנה שניה ועד שנה חמישית (כולל) ובחמש השנים האחרונות בתופסת של 2 מיליון שקל בכל שנה (קרי, 12 מיליון שקל עד 20 מיליון שקל בהתאמה).
מה מקבלים בכרטיס האשראי Dreamcard, וכמה הוא עולה?
פוקס ולאומי קארד מציעות כרטיס אשראי משודרג – Dreamcard VIP. במידה ואתם נמנים על 1.5 מיליון החברים במועדון Dreamcard של פוקס, אזי אתם משלמים 70 שקלים באופן חד פעמי ולאחר מכן צוברים נקודות ומקבלים הנחה בחודש היומולדת שלכם. כרטיס בהחלט מעניין לאנשים שרוכשים בפוקס על כל מוצרי הקבוצה.
במהלך 2018 השיקה פוקס את כרטיס האשראי Dreamcard VIP.
מדובר בכרטיס שמוצע לאותם 1.5 מיליון חברי מועדון וכן ללקוחות לאומי קאר. היתרונות וההטבות בו גדולות יותר מאשר Dreamcard, אבל גם העלות שלו גבוהה יותר.
חברי מועדון Dreamcard צוברים בקניות שלהם נקודות בשווי 10% על הקניות באחת מתשע הרשתות החברות במועדון – פוקס, פוקס הום, אתר טרמינל X, מנגו, אמריקן איגל, צ’ילדרנס פלייס, בילבונג, ללין ומותג ההלבשה התחתונה aerie. את הנקודות הם יכולים כמובן לממש ברשתות האלו. בנוסף, חברי המועדון מקבלים הנחת יום הולדת של 30% למימוש חד פעמי בכל אחת מהרשתות בקניה עד 500 שקל בחודש יום ההולדת – במילים פשוטות – הטבה/ מתנה של עד 150 שקל. אז קחו את ההנחה בנקודות בשיעור של 10%, ואת המתנת יומולדת, ותגיעו למסקנה שאם אתם רוכשים מוצרים בשנה בסכום של 700 שקל או בחודש היומולדת בסכום של 250 שקל, הכרטיס שווה את העלות שלו. אבל – וזה תמיד נכון, השאלה היא לא מה ההנחה מול המחיר המקורי, כי תמיד (כמעט תמיד) יש מבצעים והנחות. אז השאלה היא מה הכרטיס נותן לכם מעבר להנחות שכבר קיימות ממילא בחנות – אין תשובה ברורה, אבל בפועל, סיכוי טוב שאם תלכו לרשת פוקס על כל המותגים, תרכשו במבצעים של עשרות אחוזים – זה לא רק בפוקס, זה בכל מקום, ולכן הכדאיות הכלכלית של הכרטיס לא כל כך ברורה.
מה מקבלים בכרטיס האשראי Dreamcard VIP?
המחזיקים בכרטיס VIP מקבלים יותר. שיעור הצבירה ברכישות השוטפות גבוה יותר – בכל קנייה ייצברו נקודות בשווי 12% מהקנייה. כמו כן, יצטרפו רשתות נוספות למועדון – פוט לוקר (Foot Locker) ואורבאן אאוטפיטרס (Urban Outfitters). הטבת יום ההולדת היא עדיין 30%, אבל ההנחה תהיה תקפה לעד 1,000 שקל בחודש יום ההולדת.
שורה תחתונה – הטבה של 12%/ הנחה של 12%, וגם הטבה של עד 300 שקל בחודש היומולדת. רק ששוב – גם כך, יש ברשתות האלו מבצעים והנחות שוטפים.
הכרטיס הזה ( שנקרא גם כרטיס זהב) עולה דמי כרטיס חודשיים בסך 16 שקל – 192 שקל בשנה. אם הרכישות בחודש מסויים יסתכמו ב-1,750-3,000 שקל, דמי הכרטיס יירדו ל-10 שקל בחודש (120 שקל בשנה).
ויש גם כרטיס פלטינה – דמי הכרטיס הם 20 שקל בחודש (240 שקל בשנה). רכישה בסכום של מעל 3,000 שקל בחודש בכרטיס תוזיל את דמי הכרטיס ל-16 שקל. אם תקנו מעל 5,000 שקל בחודש תקבלו פטור מדמי כרטיס. נו באמת, לקנות ב-5,000 שקל ולקבל פטור של 20 שקל בחודש – ממש לא מציאה! יש הנחה, זה סבבה, אבל האם זה שווה 240 שקל בחודש? לא בטוח, אם כי חשוב לזכור שנוסף על ההטבות של פוקס (של המותגים של פוקס), חברי המועדון זכאים להטבות של לאומי קארד.
המועדון של פוקס הוא אחד המועדונים הגדולים במשק, אם כי הוא לא בגודל של – מועדון חבר (הרחבה כאן), חברי ההסתדרות (ביחד בשבילך) והמועדונים של המורים, השוטרים והגופים הגדולים במשק (וועדי העובדים הגדולים במשק).
הכלכלן הראשי של האוצר – בכמה ירד נטל המס משנת 2003 , מה המס על הציבור בשנים האחרונות ואיך זה משפיע על הצריכה הכלכלית, והנתונים הכלכליים בכלל?
רפורמות המס
בשנת 2003 יושמה בישראל רפורמת מס משמעותית שהקטינה בהדרגה את נטל המס. רפורמה זו התאפיינה בהפחתות שיעורי מס, בעיקר של המסים הישירים. בנוסף הממשלה צמצמה את היקף תשלומי העברה. תשלומי העברה ביחס להכנסה בעשירונים 1‑5 ובעיקר בעשירון הראשון ירדו באופן משמעותי ועודדו אנשים לצאת לשוק העבודה. הפחתות שיעורי המס הופסקו בשנת 2009 בשל ההאטה בצמיחה שהחלה בסוף 2008. משנת 2010 ועד שנת 2015 התהפכה המגמה ושיעורי המס בעיקר של המסים העקיפים עלו.
מיקוד זה בוחן את השפעת הרפורמות במערכת המס על שיעורי המס לפי עשירונים. כמו כן המיקוד מהווה הרחבה לפרק בדו"ח הכנסות המדינה 2015‑2016, "תחולת המס והשפעת המסים על צמצום אי-השוויון בישראל".סקר ההוצאות של הלמ"ס, כולל נתונים, ברמת משקי הבית, לגבי מס הכנסה על יחידים, מס בריאות וביטוח לאומי (למעט חלק המעסיק). על מנת לבחון את השפעתה של מערכת המס בכללותה על ההכנסה הפנויה נטו של משקי הבית בעשירונים השונים נדרשת אמידת השפעתם של מסים נוספים. לצורך בדיקת השפעת כלל מערכת המס על ההכנסה הפנויה, הופחתו מסים נוספים מההכנסה הכספית ברוטו של כל משק בית. המסים שהתווספו לחישוב התבססו על נתונים אחרים הקיימים בסקר. המע"מ נאמד על ידי בדיקת כל סעיפי ההוצאות על מנת להחליט אם חל עליהם מע"מ. במידה וכן, חושב החלק של המע"מ על סעיף זה. מס החברות נאמד על ידי חלוקת 33% מסך גביית מס החברות בפועל למשקי הבית לפי התפלגות ההכנסות משכר ו‑67% לפי התפלגות ההכנסות מהון. סך גביית המכס מכל מוצר חולקה בין משקי הבית בהתאם להתפלגות ההוצאות על מוצר זה. לאמידת ביטוח לאומי על המעסיק נעשה שימוש בהנחה כי נטל המס חל במלואו על העובד, בדומה למסים בחישוב המצומצם. חישוב גביית ביטוח לאומי על המעסיק החל על כל משק בית התבסס על נתוני הכנסה מעבודה שכירה של כל פרט. מסי הקנייה חושבו מסעיפי ההוצאה המתאימים.
שיעור המס הכולל מוגדר כתשלומי כלל המסים ביחס להכנסה הכספית ברוטו לדוגמא, שיעור המס הכולל של העשירון החמישי בשנת 2003 היה 38.8%, והורכב מ‑17.7% מסים ישירים ו‑21.1% מסים עקיפים. בשתי השנים הנסקרות המגמה דומה: שיעור המס הישיר עלה עם העשירונים, ואילו שיעור המס העקיף ירד עם העשירונים.
שיעור המסים הישירים בשנת 2003 עלה בהדרגה מ-10.7% בעשירון התחתון ל-31.1% בעשירון התשיעי וקפץ ל-42.7% בעשירון העליון. בשנת 2015 נרשמה מגמה דומה; שיעור המסים הישירים עמד על 10.0% עבור העשירון התחתון, עלה בהדרגה ל‑28.7% בעשירון התשיעי ול‑38.6% בעשירון העליון. בקרב משקי הבית ירד שיעור המסים הישירים משנת 2003 ל‑2015 ב‑2.9 נקודות האחוז בממוצע מ‑28.0% ל‑25.1%. העשירונים הראשון והשני נהנו מהקלה בשיעור המסים הישירים של 0.7 נקודות האחוז, עשירונים 3‑9 נהנו מהקלה יותר משמעותית ‑ 1.6‑2.8 נקודות האחוז, והעשירון העליון זכה בהקלה המשמעותית ביותר – 4.1 נקודות האחוז. הפער בירידת שיעור המסים הישירים בין העשירונים נובע מהגידול המשמעותי בחלקה של ההכנסה מעבודה מתוך ההכנסה הכספית ברוטו בקרב משקי הבית מהעשירונים התחתונים במהלך התקופה שבין שנת 2003 לבין שנת 2015. לדוגמא בעשירון התחתון גדל חלקה של ההכנסה מעבודה מסך ההכנסה הכספית ברוטו באופן המשמעותי ביותר מ‑28.4% ל‑51.5%. גידול זה בא בעיקר על חשבון חלקן של ההכנסות מקצבאות ומתמיכות.
בשנת 2003 עמד שיעור המסים העקיפים בקרב העשירון התחתון על 42%. השיעור צנח ל‑27.6% בעשירון השני והמשיך לרדת בהדרגה ועמד על 9.7% בקרב משקי הבית בעשירון העליון. בשנת 2015 עמד שיעור המסים העקיפים בקרב משקי הבית בעשירון התחתון על 42.4%. השיעור צנח ל‑27.6% בעשירון השני והמשיך לרדת ועמד על 9.1% בעשירון העליון. משנת 2003 ועד שנת 2015 ירד שיעור המסים העקיפים בממוצע בקרב משקי הבית ב-0.9% נקודות האחוז. העשירון הראשון חווה עלייה בשיעור המסים העקיפים של 0.4 נקודות האחוז, שיעור המסים העקיפים נותר יציב בקרב משקי הבית בעשירון השני ואילו משקי הבית בעשירונים 3‑10 נהנו מהקלה של בין – 0.6‑1.7 נקודות האחוז.
תמונת ההתפלגות של שיעור המסים הכולל על פני העשירונים בשנים הנבחנות נראית דומה. שיעורי המסים הגבוהים ביותר חלו על העשירונים הקיצוניים בעוד שהעשירונים המרכזיים נהנו משיעורי המס הנמוכים ביותר. כך עמד בשנת 2003 שיעור המסים הכולל בעשירון הראשון על 52.7%. שיעור זה שהיה הגבוה ביותר בקרב העשירונים ירד ל-37.9% בקרב משקי הבית בעשירון השלישי וחזר ועלה ל-44.9% בעשירון התשיעי ול-52.4% בעשירון העליון. לשם השוואה בשנת 2015 עמד שיעור המס הכולל בקרב משקי הבית בעשירון התחתון על 52.3%. שיעור זה שהיה הגבוה ביותר צנח ל-34.4% בקרב משקי הבית בעשירון השלישי וחזר ועלה ל-41.6% בעשירון התשיעי ול-47.7% בעשירון העליון. בממוצע ירד שיעור המס הכולל בשנת 2015 לעומת 2003 ב‑3.8 נקודות האחוז, בעיקר כתוצאה מירידה בשיעור המסים הישירים. הירידה בשיעור המס הורגשה באופן משמעותי בעשירונים 3‑9 עם ירידה של בין 2.5 ל‑3.3 נקודות האחוז, כאשר הירידה המשמעותית ביותר הייתה בעשירון העליון ‑ 4.7 נקודות האחוז. בעשירונים 1 ו‑2 הירידה הורגשה באופן מתון בלבד‑ 0.3 ו‑0.8 נקודות האחוז, בהתאמה.
כתוצאה מהפרוגרסיביות של מס ההכנסה, שיעור מס הכנסה על יחידים עולה על פני העשירונים. בין 2003 ל‑2015 היה קיטון בשיעורי מס הכנסה שהלך והתעצם עם העשירונים, בעשירון העליון הקיטון הגיע ל‑4.8 נקודות האחוז.
בדומה למס הכנסה על יחידים כתוצאה מהפרוגרסיביות של דמי הביטוח הלאומי שיעורו עולה עם העשירונים. בכל העשירונים היו ירידות בשיעור ביטוח לאומי בין 2003 ל‑2015, בגובה של בין 0.3 לבין 0.9 נקודות האחוז, מלבד העשירון התשיעי בו הייתה עלייה של 0.4 נקודות האחוז.
שיעור מס בריאות ירד, באופן לא משמעותי, ברוב העשירונים משנת 2003 ל‑2015 בגובה של בין 0.2 לבין 0.5 נקודות האחוז, מלבד בעשירון התשיעי בו לא הייתה ירידה בשיעור מס בריאות.
למרות שהשיעור הסטטוטורי של מס חברות הוא אחיד על רווחי חברות (למעט הטבות הניתנות מכח החוק לעידוד השקעות הון), שיעור מס חברות המיוחס למשקי הבית גדל עם העשירונים. הגידולים המשמעותיים ביותר בין שנת 2003 ל‑2015 חלו בעשירון העליון ‑ גידול של 1.9 נקודות האחוז, ובעשירון התחתון ‑ 0.8 נקודות האחוז. אחד ההסברים לכך נובע מהיחס בין ההכנסה מהון לבין ההכנסה הכספית ברוטו כפי שמוצג בתרשים ש3. בעשירון הראשון יחס זה גדל מ‑0.8% בשנת 2003 ל‑1.1% בשנת 2015, ובעשירון העליון יחס זה גדל מ‑6.4% ל‑9.9%. הסבר נוסף הוא הגידול בגביית מס החברות במהלך השנים.
העשירים נהנים יותר
נראה שעיקר הירידה בשיעור המסים הישירים משנת 2003 לשנת 2015 חלה בעשירונים העליונים ונובעת משינויי השיעורים במס ההכנסה על יחידים. בעשירונים התחתונים הצטמצמו הירידות בשל הגידול בחלקה של ההכנסה מעבודה מסך ההכנסה הכספית ברוטו. כמו כן, ירידת שיעור המסים הישירים בקרב משקי הבית בעשירון העליון קוזזה בשל גידול במרכיב ההון בהכנסה הכוללת ברוטו מה שהגדיל את שיעור מס חברות המיוחס למשקי הבית בעשירון זה.
שיעור המע"מ הוא המשמעותי ביותר בשיעור המסים העקיפים. במרבית העשירונים שיעור המע"מ ירד משנת 2003 לשנת 2015, זאת כתוצאה מכך ששיעור המע"מ הסטטוטורי הממוצע לשנת 2015 היה נמוך יותר בהשוואה לשיעור הממוצע בשנת 2003 – 17.7% לעומת 18%, בהתאמה. הסבר נוסף הוא הירידה בסך ההוצאה לצריכה ביחס לסך ההכנסה הכספית ברוטו בין השנים הנסקרות בכל העשירונים ובעיקר בעשירונים 3‑5, בהם הייתה הירידה המשמעותית ביותר בשיעור המע"מ. לעומת זאת, בעשירון התחתון למרות הירידה בשיעור המע"מ הסטטוטורי הממוצע והירידה ביחס ההוצאה להכנסה הכספית ברוטו הייתה עלייה בשיעור המע"מ. הסבר לכך מתקבל מבדיקה מעמיקה יותר, בה נראה שחלק ההוצאות החייב במע"מ בעשירון התחתון עלה מ‑81% ל‑83%.
בכל העשירונים קיימת בין השנים הנסקרות ירידה בשיעור המכס ומסי הקנייה של עד 0.8 נקודות האחוז, למעט בעשירון השני שבו נרשמה עלייה של 0.2 נקודות האחוז. ירידה זו נובעת מירידה בשיעור המס האפקטיבי על כלי רכב ומירידה בהוצאה על סיגריות ביחס להכנסה הכספית ברוטו. עם זאת, הירידה התקזזה כתוצאה מעלייה בשיעורי המס על דלק ועל סיגריות, וכן כתוצאה מעלייה בהוצאה על דלק ביחס להכנסה.
בשיעור המס על נדל"ן ובשיעור האגרות לא היו פערים משמעותיים בין השנים הנסקרות. יחד עם זאת שיעור המס על נדל"ן עלה בקרב משקי הבית בעשירון התחתון בכ‑0.7 נקודות האחוז.
נקודות עיקריות
לסיכום, שיעור המסים העקיפים בשנת 2015 היה גבוה יותר בקרב משקי הבית בעשירון התחתון משיעור המסים העקיפים בשנת 2003. בהשוואה בין אותן השנים שמר שיעור המיסים העקיפים על יציבות בקרב משקי הבית בעשירון השני וירד בקרב משקי הבית בעשירונים 3‑10. הירידה בשיעור המסים העקיפים בקרב משקי הבית בעשירונים 3‑5 נובעת בעיקר מהמע"מ, ומוסברת על ידי הירידה בשיעור המע"מ הסטטוטורי הממוצע ועל ידי ירידה בסך ההוצאות לתצרוכת ביחס להכנסה הכספית ברוטו בעשירונים אלו. לעומתם בעשירונים 6‑10 נובעת הירידה נובעת בעיקר מירידה בשיעור המכס ומסי הקנייה, ומוסברת על ידי הירידה בשיעור המס האפקטיבי על רכבים והירידה בהוצאה על סיגריות מסך ההכנסה הכספית ברוטו.
רפורמת המס המשמעותית שיושמה בשנת 2003 הביאה לירידה הדרגתית בנטל המס הכולל בישראל. במקביל הופחתו תשלומי ההעברה וגדל התמריץ להשתתפות בשוק העבודה. בחינה של התפתחות שיעור המסים הכולל הממוצע על משקי הבית בין שנת 2003 לבין שנת 2015 מצביעה על ירידה של 3.8 נקודות אחוז. בקרב העשירון הראשון חלה ירידה מתונה של 0.3 נקודות אחוז בלבד ואילו בקרב משקי הבית בעשירון העליון עמדה הירידה בשיעור המסים הכולל על 4.7 נקודות האחוז. הירידה המתונה בשיעור המסים הכולל בעשירון הראשון מוסברת בגידול חלק ההכנסה הנובע מעבודה על חשבון חלק ההכנסה הנובע מקצבאות מסך ההכנסה הכספית ברוטו ובגידול בחלק ההוצאות החייבות במע"מ ביחס לכלל ההוצאות.
שיעור כלל המסים ביחס להכנסה הכספית ברוטו למשק בית בשנת 2015 היה נמוך בממוצע ב-3.8 נקודות אחוז בהשוואה לשיעור המסים הכולל בשנת 2003. הירידה בשיעור המסים הכולל נבעה בעיקר מירידה בשיעור המסים הישירים.
העשירון העליון נהנה מהירידה הגבוהה ביותר בשיעור המסים הכולל, כאשר ירידה משמעותית הורגשה גם בעשירונים 9-3. בעשירונים 1 ו-2 הורגשה ירידה מזערית בלבד.
שיעור המסים הישירים מההכנסה הכספית ברוטו למשק בית בשנת 2015 היה נמוך ב‑2.9 נקודות האחוז משיעור המיסים הישירים מההכנסה הכספית ברוטו למשק בית בשנת 2003. הירידה המתונה יחסית בשיעור המסים הישירים בעשירונים הנמוכים נבעה מהגידול בחלק ההכנסה הנובע מעבודה בסך ההכנסה הכספית ברוטו.
שיעור המסים העקיפים ביחס להכנסה הכספית ברוטו למשק בית ירד בממוצע ב‑0.9 נקודות האחוז בתקופה שבין 2003 לבין שנת 2015. העשירון התחתון חווה עלייה קלה בשיעור המסים העקיפים ביחס להכנסה הכספית ברוטו, בין היתר בשל עלייה בחלק ההוצאות החייבות במע"מ ביחס לכלל ההוצאות.
בעשירונים 3‑5 נבעה הירידה בשיעור המסים העקיפים ביחס להכנסה הכספית ברוטו בעיקר מירידה בשיעור המע"מ. לעומת זאת בעשירונים 6‑10 נבעה הירידה בעיקר מירידה בשיעור המכס ומסי הקנייה.
רמי לוי כבר הרוויח פי 10 בעסקת קופיקס
איך קונים ב-20 מיליון ומרוויחים 200 מיליון תוך יומיים? למה רכישת קופיקס היא עסקה בחצי מחיר? ואיך זה קשור לאופציה של רמי לוי להשתלט על קופיקס
רמי לוי היא רשת ענק (במונחים מקומיים) ששווה כבר קרוב ל-3 מיליארד שקל. הרשת הזו – היא סיפור הצלחה פנומנלי של העומד בראשה – רמי לוי שהצליח לגדול מחנות לחנות, מאזור לאזור, כשבמקביל הוא מצליח לייצר תדמית של הרשת הזולה ביותר ולסחוף עוד ועוד קונים.
הרשת פרוסה בעיקר במרכזי קניות גדולים חוץ עירוניים, ואחד ממנועי הצמיחה העתידיים שלה הוא צמיחה בתוך הערים, שם חזקות הרשתות שופרסל (שופרסל אקספרס) ויינות ביתן/מגה (מגה בעיר) וגם ויקטורי וטיב טעם. אז איך עושים את זה? אפשר בדרך הקשה – לבנות הכל מהתחלה, לייצר סוג של מותג וסלוגן מתאים, בסגנון – "רמי לוי בעיר", להתחיל לפרסם, לשווק, לתפעל, ולנסות להרוויח במקום הצפוף הזה.
אבל אפשר גם בדרך אחרת. מסתבר שיש קיצורי דרך, והם יכולים להיות כדאיים במיוחד. רמי לוי בחר בקיצור דרך שמספק לו בסיכון קטן, סיכוי גדול – הוא הבין שיש לו הזדמנות לרכוש נתח ואפילו שליטה בגוף אמנם מפסיד אבל עם תדמית ציבורית שמתאימה לו – רשת הדיסקאונט , קופיקס, וכך לקצר את התהליך ההגעה למרכזי הערים. רמי לוי רכש לאחרונה 20% מקופיקס של אבי כץ, עם אפשרות לרכוש שליטה. הוא עשה את זה בעסקת מניות – כלומר, תמורת המניות בקופיקס יוקצו מניות ברשת רמי לוי; הוא עשה את זה בדיסקאונט – 25% הנחה על מחיר השוק של קופיקס, והוא כבר הרוויח – ביום הדיווח עלתה מניית רמי ב-3.5% ולמחרת הוסיפה שיעור דומה ועלתה במצטבר 7%. העלייה הזו היא תוספת ערך של 200 מיליון שקל לשווי של רמי לוי; פי 10 מכל ההשקעה בקופיקס. כלומר, עוד לפני שהושלמה העסקה, עוד לפני שנמכרה הבמבה הראשונה תחת השותפות החדשה, רמי לוי כבר עשה את שלו – השוק מתמחר את העסקה הזו בתוספת ערך של 200 מיליון שקל.
הבעת אמון גדולה בעסקה, ואכן נראה שרמי לוי פעל נכון, ונתעכב על המספרים של העסקה: תמורת 20% בקופיקס תקצה רמי לוי מניות של עצמה בערך של 21 מיליון שקל. העסקה מבטאת שווי של 105 מיליון שקל לקופיקס (21 מיליון שקל תמורת 20% – 105 מיליון – 100%). אלא שהשווי הזה הוא אחרי הכסף – כלומר, אחרי השקעה של 21 מיליון שקל. בפועל מדובר על השקעה לפי שווי של 84 מיליון שקל (105 מיליון שקל אחרי הכסף פחות השקעה של 21 מיליון שקל).
שווי של 84 מיליון שקל הוא דיסקאונט של כ-25% לעומת שווי השוק של קופיקס בבורסה (בעת הדיווח על העסקה). איך זה שרמי לוי נכנס בדיסקאונט? פשוט – כי הוא יכול. המוכרים צריכים אותו כמו חמצן, והמחיר כבר פחות חשוב להם.
רגע, האמת שהעסקה אפילו בשווי נמוך יותר. ה-21 מיליון שקל (במניות) זה לא רק בגין 20% ממניות קופיקס, זה גם בגין אופציה לשנתיים לרכוש כ-30% ממניות קופיקס (ולעלות לשליטה) כאשר מחיר המימוש הוא מחיר קופיקס בשוק עם דיסקאונט של 15%-17%. האופציה הזו שווה חלק גדול מערך העסקה הנוכחית – 21 מיליון שקל. במילים אחרות, מרכיב גבוה (מאוד) מה-21 מיליון שקל האלו הוא תשלום בגין האופציה, והמשמעות היא שהדיסקאונט על המחיר הנוכחי הוא אפילו גדול עוד יותר. בחישוב גס שלי – מדובר על דיסקאונט של 50% מערך השוק! כן, רמי ללוי קונה את קופיקס בחצי מחיר.
ועוד סוכרייה לרמי לוי – העסקה היא במניות (לרשת רמי לוי אפשרות לשלם במזומן – סביר שהיא תבחר בעסקת מניות). עסקת מניות של 21 מיליון שקל בשביל רשת רמי לוי שנסחרת ב-3 מיליארד שקל, היא, שימו לב – 0.66% מהון המניות – זה קרוב לכלום. דילול קטן, שלא מורגש כמעט אצל בעלי המניות. בפועל בעלי המניות כבר מרוצים. מניית רמי לוי עלתה כאמור ב-7% בעקבות הדיווח על העסקה.
הכישלון של קופיקס
יותר מכל מספרת לנו העסקה הזו על הכישלון של קופיקס. אותה רשת בתי קפה ב-5 שקלים שניסתה להיות גם רשת מזון זולה, וניסתה גם להפוך לשחקנית בינלאומית, אבל בשורה תחתונה לא הצליחה. המוטו שלה – אפשר גם בזול, לא תופס כאן, ומעבר לכישלון העסקי, מדובר בכישלון תדמיתי. קופיקס ביטאה את המחאה החברתית היא נתפסה כחברה שמכוונת לרווחת הציבור, אפילו יותר מאשר הרווחה שלה. היא כבשה את התקשורת, וקיבלה הערכה מקיר לקיר. אבל, מה לעשות – כנראה שאי אפשר להרוויח ממכירת קפה ב-5 שקל. חלומות לחוד ומציאות לחוד. הרשת לא הצליחה לייצר ערך לזכיינים, וגם לא לעצמה. הרשת תקועה, והנה בא רמי לוי להוציא אותה מהבוץ, וליהנות מהסינרגיה. הכישלון של קופיקס הוא ההזדמנות של רמי לוי, והוא קונה את ההזמנות הזו בנזיד עדשים.
ומה בעצם קונה רמי לוי? ובכן, לקופיקס יש 30 מרכולים במרכזי הערים בגודל ממוצע של כ-200 מ"ר , ו-120 נקודת מכירת קפה (גודל של כ-30-40 מ"ר). בתשעת החודשים הראשונים של השנה, קופיקס מכרה ב-230 מיליון שקל, ורשמה איזון תפעולי. התוצאות שלה מגמגמות כבר מספר רבעונים, כאשר פעילות רשת הקפה במגמת ירידה. רמי לוי מתעניינת ככל הנראה בעיקר במרכולים, ועל הדרך היא מקבלת רשת בתי קפה שעשויה להפוך לזרוע נוספת בקבוצה, אם כי, נראה שלא זו המטרה העיקרית.
כך או אחרת, במסגרת ההסכם בין קופיקס לרמי לוי, יש הסכם "ביניים" בין קופיקס לבעלי המניות האחרים בסופר קופיקס שמרכזת את הפעילות של המרכולים. על פי הסכם הביניים הזה המשקיעים האחרים יכולים לצאת מההשקעה תמורת סכום ההשקעה (50 מיליון שקל) בתוספת ריבית של 12%. אלו תנאים כנראה טובים, אחרי הכל, הרשת מפסידה, ובין השורות ניתן להתרשם שזו המטרה – לחזור לשליטה מלה בסופר קופיקס.
התמורה של רמי לוי לקופיקס/ סופר קופיקס עשויה להיות מרשימה. תחשבו רק על היכולת המהירה לאחד את הקניינות של קופיקס עם רמי לוי, מדובר ביכולת בעצם לרכוש מהספקים את המוצרים בהנחה של כמה אחוזים טובים, ורק זה שווה לקופיקס מיליוני שקלים בשנה.
מעודכן ל-04/2019
מס הכנסה דבק בהלכת התא המשפחתי כאשר קטין במשפחה רוכש דירה (או מתכוון לרכוש) גם בניבות שהם לא שחור ולבן. למעשה, מתייחס מס הכנסה לכל הקטינים ולהורים כתא משפחתי אחד ומונה את הדירות שבבעלותם לצורך מס רכישה, מס שבח ויתר המסיסים בכלל, כאילו היו גוף אחד – תא אחד – תא משפחתי. ומכאן, שאם קטין/ ילד רוכש דירה, ולא משנה מה מקור הכסף, מדובר בדירה שהיא חלק ממכלול הדירות של התא המשפחתי. הנחת היסוד של רשות המיסים שילד גר עם הוריו ולכן כל דירה נוספת של התא המשפחתי היא דירה להשקעה. המס על דירה להשקעה גבוה יות ר- גם מס רכישה שמתחיל ב-8%, וגם מס שבח.
הנה מקרה מעניין שהגיע לרשויות המס והם נתנו עליו את הדעת (החלטת מיסוי: 18 /2662)
תחום החלטת המיסוי: מיסוי מקרקעין, והנושא: תחולת חזקת התא המשפחתי על דירות קטין
אביו של הקטין מבקש לרכוש עבורו דירת מגורים כאשר מימון הרכישה יעשה מכספי הירושה ומכספים שיינתנו כהלוואה מאת האב או ממשכנתא.
הבקשה של האב והבן – לאשר כי דירת הבן לא תימנה במניין הדירות של התא המשפחתי, הן לעניין החבות במס רכישה, כך שבעת רכישתה יחול שיעור מס של דירה יחידה וכך גם יהיה לעניין החבות במס שבח, בעת מכירתה בעתיד.
החלטת המיסוי ותנאיה – בהתאם לחזקת התא המשפחתי הקבועה בחוק, יראו כרוכש/ כמוכר אחד את בני הזוג, וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנה, למעט ילדים נשואים, הן לעניין מס שבח והן לעניין מס רכישה.
דירה אשר נרכשה עבור קטין, תיחשב כדירת התא המשפחתי ותימנה במניין דירותיו לעניין מס שבח ומס רכישה. דירה הנרכשת עבור קטין מהווה אפיק להשקעת כספי הקטין ואינה לצורך הבטחת מגורי הקטין (שכן אפוטרופסיו הם המחויבים במדורו). דירת השקעה אינה זכאית להקלת מס.
במילים אחרות, ברשות המס הסבירו בצורה ברורה, כי לא מדובר בדירת מגורים. קטין לא מתגורר מחוץ לבית הוריו, ולכן מדובר הרי בדירת השקעה, ודירה כזו לא נהנית מהקלות במס.
עמלה צולבת – מה זאת העמלה הזו? מי משלם למי? כמה זה? והאם ניתן לחסוך חלק ממנה? כל מה שצריך לדעת על עמלה צולבת
עמלה צולבת היא עמלה שמשולמת בשוק כרטיסי האשראי – מי בעצם משלם אותה? ובכן, העמלה הזו משולמת על ידי סולק (הגורם המתקשר עם בית העסק ומאפשר לו לכבד תשלומים בכרטיסי האשראי) למנפיק (הגורם שסיפק ללקוח את כרטיס החיוב). במילים פשוטות – חברת הסליקה משלמת למנפיקי חברות כרטיסי האשראי. הסולק גובה עמלה זו מבית העסק כחלק מעמלת הסליקה. לדוגמא, לקוח ביצע עסקה בסך 100 שקל בבית עסק מסוים. המנפיק (שנתן ללקוח את כרטיס החיוב) ישלם לסולק (שעובד עם בית העסק) את סכום העסקה בניכוי העמלה הצולבת (בעתיד 0.5%), כלומר 99.5 שקל. הסולק יעביר לבית העסק סכום של 99.1 שקל – כלומר את סכום העסקה בניכוי עמלת הסליקה. עמלה הסליקה מורכבת מהעמלה הצולבת והעמלה לסולק. בדוגמא – עמלה בשיעור של 0.9%.
ומכאן עמלת הסליקה היא העמלה שמשלם בית העסק לחברת כרטיסי האשראי הסולקת. עמלה זו מורכבת משניים – עמלה צולבת, שהיא העמלה שמשולמת על-ידי הסולק למנפיק כרטיס האשראי, ומרכיב נוסף, שמשקף את העלות שיש לסולק מול בית העסק (עלות תפעולית ופיצוי על סיכונים). עמלת הסליקה הכוללת נתונה למשא-ומתן בין בית העסק לסולק, והיא מושפעת מרמת התחרות בשוק, בעוד שמרכיב העמלה הצולבת אינו ניתן למיקוח, ולכן היא נקבעת תוך התערבות רגולטורית.
הסדר הסליקה הצולבת מאפשר לבית העסק לכבד את כרטיסי החיוב (כרטיסי אשראי, כרטיסי דביט וכרטיסים נטענים) ללא תלות בזהות המנפיק.
העמלה הצולבת, כפי שמפורסמת היום, משקפת עלות של הבטחת תשלום ואישור עסקאות.
הבטחת תשלום – המנפיק מתחייב לשלם את הכספים גם אם לא הצליח לגבות אותם מהלקוח. לדוגמא: במקרה של חדלות פירעון של מחזיק הכרטיס; במקרה שאדם אחר עשה בכרטיס שימוש לרכישת המוצר או השירות ללא רשותו של בעל הכרטיס; במקרה שהכרטיס זויף ואדם אחר עשה בו שימוש. במצבים אלו, בית העסק, שכבר סיפק את המוצר או השירות, לא סופג את הפסד, שכן מנפיק הכרטיס מתחייב להעביר את תמורת העסקה.
שירות הבטחת התשלום כרוך במגוון פעולות בהן נוקט המנפיק ובהן: בחינת כלל הנתונים הקשורים ללקוח, גיבוש הערכה בנוגע לסיכון שהוא לא יעמוד בהתחייבויותיו והחלטה האם להנפיק לו כרטיס אשראי; בקרה שוטפת על השימושים בכרטיס לצורך מניעת הונאות; שמירה על כרית בטחון לספיגת הפסדים הנגרמים לבנק או לחברת כרטיסי האשראי כאשר מחזיק הכרטיס לא משלם את תמורת העסקה; מתן אישור לבית העסק במעמד ביצוע העסקה כי העסקה תקינה (אישור עסקאות) וכדומה.
שירות הבטחת התשלום מהווה בסיס לנכונות של בתי העסק להסכים ולכבד כרטיסי חיוב כאמצעי תשלום ולראות בהם אמצעי תשלום אמין.
האם ואיך הורדת העמלה תשפיע על העסקים ועל משקי הבית?
מאחר והעמלה הצולבת מהווה בסיס לעמלת הסליקה שגובה הסולק מבית העסק, הפחתת העמלה מאפשרת גם הפחתת עמלת הסליקה לבתי העסק. בחינת ההפחתות הקודמות שנעשו במשק הישראלי מראה כי כל ההפחתה בגובה העמלה הצולבת גולגלה להפחתה בעמלות בית העסק, ראיה המעידה על תחרות בין הסולקים ועל כוח המיקוח שקיים אצל בתי העסק. כוח המיקוח של בתי העסק נובע בין היתר מצעדים שונים שביצע בנק ישראל – הקלות במעבר מסולק לסולק ופתיחת חשבונות סליקה באופן מקוון, וההקלות לסולקים חדשים שכבר באו לידי ביטוי במתן רשיון לסולק חדש.
באשר להשפעה על משקי בית- עדויות ממחקרים שנעשו בעולם לא הראו כי ההוזלה לבתי העסק מתגלגלת בהכרח להוזלה במחירי המוצרים והשירותים הנמכרים על ידי בתי העסק.
במקרים של הורדת העמלה הצולבת אל מתחת לעלויות הנובעות ממתן שירות הבטחת התשלום לבתי העסק, דווקא נמצא שחלה עליה בעלות החזקת הכרטיס כלומר עליה בעמלות למחזיק כרטיס ובשיעורי הריבית הנגבים על אשראי בכרטיסי אשראי.
מה מסביר את מתווה הירידה בעמלה הצולבת?
החישובים שבוצעו בבנק ישראל התבססו על מתודולוגיה שאושרה בבית הדין להגבלים עסקיים. החישובים הצביעו שגובה העמלה שמשקף את העלויות צריך לעמוד על 0.6%, ועל כן נקבע כי מיד בתום ההסכם הקיים, תופחת העמלה לשיעור שחושב. בנק ישראל לקח בחשבון התייעלות עתידית של החברות המנפיקות שתוביל לירידה בעלויות המחושבות לעמלה זו, כך שבסוף מתווה הפחתה תעמוד העמלה על שיעור של 0.5%.
כיצד הורדת העמלה תשפיע על מכירת חברות כרטיסי האשראי?
פרסום גובה העמלה מספק ודאות רגולטורית בכך שהוא מאפשר לקונים פוטנציאלים לתמחר את שווי החברות ולהעריך את המודל העסקי שלהן, בבואם לבחון כדאיות של רכישת החברות.
מדוע בנק ישראל אינו מתערב בגובה עמלת הסליקה ורק בגובה העמלה הצולבת?
בנק ישראל מתערב רק בגובה העמלה הצולבת שכן היא משפיעה ישירות על בית עסק ועל העמלה שישלם לסולק, וזאת מבלי שיש לבית העסק להתמקח על גובה עמלה זו. בית העסק יכול להתמקח על גובה העמלה (החלק שמעבר לעמלה הצולבת), עם הסולק ואף לעבור לסולק אחר בקלות רבה. הנתונים שיש בידי בנק ישראל מצביעים על מעבר של כ- 10% מבתי העסק בין סולקים מדי שנה.
מה ניתן ללמוד מההשוואה בין העמלה הצולבת בישראל לעמלה הצולבת במדינות אחרות?
היכולת לבצע השוואה בינלאומית מוגבלת. במדינות שונות העמלה מחושבת על פי מתודולוגיות שונות, כוללת רכיבים שונים במתודולוגיה ובעיקר משקפת מאפייני שוק שונים (גודל שוק, תמהיל הכרטיסים, ועוד).
יתרה מכך, העמלה הצולבת היא מרכיב אחד בלבד בסל ההכנסות של מנפיק. ככל ששיעור העמלה הצולבת נמוך יותר, ישנה השפעה על עלויות אחרות: כגון, העמלות שמחזיקי הכרטיס משלמים, שיעור הריבית שמחזיקי הכרטיס משלמים ועמלות הסליקה הכוללות שמשלמים בתי עסק.
כך לדוגמא באירופה גובה העמלה הצולבת הינו 0.3 אולם שיעורי הריבית גבוהים משמעותית מישראל (17%באירופה ו-18% בבריטניה).
ההשוואה הבינלאומית שהצגנו מראה כי העמלה בישראל לפי המתווה שנקבע תהיה דומה לזו שבאוסטרליה (שהיתה חלוצה בהתערבות בעמלה הצולבת), נמוכה משמעותית מהעמלות שבארה"ב ובקנדה וגבוהה מבאירופה.
מדוע העמלה של הדביט לא משתנה כעת?
במסגרת העבודה שנעשתה בבנק ישראל, נבחן גם שיעור העמלה בעסקאות דביט. החישובים שנעשו על פי אותה מתודולוגיה העלו שגובה העמלה הנוכחי משקף את העלויות ולכן אין מקום לשנותה בעת הזו. יצוין כי ההפחתה של שיעור העמלה הצולבת בעסקאות חיוב מיידי נעשתה בצו הנגידה בשנת 2014 והבנק ביצע שורה של צעדים להגברת נגישות הצרכנים לכרטיסי חיוב מיידי ונפיצות כרטיסים אלו.
האם ניתן לצפות שבעתיד השוק יעבור יותר לדביט ופחות לחיוב נדחה?
בנק ישראל סבור כי יש להציע ללקוחות מגוון רחב של אמצעי תשלום; נכון להיום – כרטיסי חיוב נדחה וכרטיסי חיוב מידי, ובעתיד הקרוב – גם תשלומים אלקטרוניים, תשלומים מהירים, ארנקים אלקטרונים ועוד. החלוקה בין עסקאות נדחות למיידיות יקבעו להערכתנו לפי טעמי הציבור והתפתחות שוק התשלומים בישראל.
עדכון – ינואר 2018: ההעמלה הצולבת תופחת בכ-30%, משיעור של 0.7% לשיעור של 0.5%, ב-3 פעימות.
נגידת בנק ישראל הודיעה על כוונתה להפחית את העמלה הצולבת בעסקאות חיוב נדחה בשיעור של כ-30% משיעור של 0.7% מהיקף העסקה כיום, לשיעור של 0.5%, בשלוש פעימות, במהלך השנים הקרובות. הפחתה זו צפויה להקטין את העמלות המשולמות על ידי עסקים בישראל בכחצי מיליארד שקל מידי שנה.
ההחלטה הסופית באשר לגובה העמלה תפורסם לאחר בחינת הערות הציבור. הציבור מתבקש לשלוח את הערותיו, ככל שישנן, עד ליום 1.2.18 לכתובת הדואר האלקטרוני [email protected].
עמלת הסליקה היא העמלה שמשלם בית העסק לחברת כרטיסי האשראי הסולקת. עמלה זו מורכבת מעמלה צולבת ומרכיב נוסף, שמשקף את העלות שיש לסולק מול בית העסק (עלות תפעולית ופיצוי על סיכונים).
העמלה הצולבת משקפת את התמורה בגין ההתחייבות של הגוף שסיפק ללקוח את כרטיס החיוב (המנפיק), לשלם את הכסף לבית העסק, גם במקרה בו לא ניתן לגבות את התשלום ממחזיק הכרטיס, למשל מאחר והוא חרג מהמסגרת שהוקצתה לו, או שכרטיסו נגנב או זויף. התחייבות זו מהווה את הבסיס לנכונות של בתי עסק לכבד תשלומים בכרטיסי חיוב.
גובה העמלה הצולבת במתווה החדש חושב על בסיס מתודולוגיה שאושרה בשנת 2006 על ידי בית הדין להגבלים עסקיים ושימשה בסיס לקביעת גובה העמלה הצולבת במשק בשנים האחרונות. בהתאם לחישובים שנעשו בבנק ישראל, גובה העמלה הנגזר מהמתודולוגיה האמורה עומד על כ-0.6% מסכום העסקאות בחיוב נדחה וכ-0.3% מסכום העסקאות בחיוב מיידי (דביט). הפחתת גובה העמלה בעסקאות חיוב נדחה תעשה במספר פעימות במהלך השנים הקרובות, אף מעבר לשיעור שהתקבל לפי המתודולוגיה כאמור, מתוך ראיה צופת פני עתיד של התייעלות וגידול בהיקפי העסקאות, שיובילו להפחתה בעלויות בגינן משולמת העמלה הצולבת על ידי בית העסק.
מתווה ההפחתה:
1.19, תום מועד ההסדר הנוכחי: ירידה מ- 0.7% ל- 0.6%;
1.21 ירידה מ- 0.6% ל- 0.55%;
1.24 ירידה מ- 0.55% ל- 0.5%.
ככל שיהיו שינויים מהותיים במבנה שוק הסליקה, בעלויות או במנגנון הסליקה, ייבחן הצורך בעדכון גובה העמלה.
בחינה של גובה העמלה הצולבת במדינות בהן חלה התערבות רגולטורית בגובה העמלה, מעלה כי קיימת שונות רבה בין המדינות. גובה העמלה החדש שנקבע בישראל נמוך משמעותית מזה שבארה"ב ובקנדה ובניו זילנד, דומה לזה שבאוסטרליה, וגבוה מזה שבאיחוד האירופאי. עם זאת, חשוב להדגיש שהשוואה כאמור מוגבלת נוכח ההבדלים המשמעותיים במאפייני השוק והמוצרים במדינות השונות, במתודולוגיה לפיה מחושבת העמלה, בשילוב רכיב משתנה ורכיב קבוע בעמלה, ובמשתנים נוספים. מאחר והעמלה הצולבת היא רק חלק מהכנסות המנפיק, ככל שרמתה נמוכה יותר ובפרט כאשר איננה מכסה את העלויות בגין הבטחת תשלום בהן נושא המנפיק, נמצא בעולם שהעלויות המושתות על מחזיקי הכרטיס (כגון ריבית ודמי כרטיס) תהיינה גבוהות יותר. כך לדוגמא הריבית על כרטיסי האשראי גבוהה משמעותית באירופה לעומת ישראל.
שיעור העמלה הצולבת: התפתחות בשנים האחרונות ומתווה הפחתה עתידי
נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג: "מאחר ובתי העסק שמכבדים את כרטיסי החיוב אינם יכולים להתמקח על גובה העמלה הצולבת, נדרשת התערבות רגולטורית בקביעת העמלה. לאחר בחינה מקצועית ובהתאם למתודולוגיה שהוכרה על ידי בית הדין להגבלים עסקיים, הגענו למסקנה שיש מקום להפחתת העמלה הצולבת, במתווה עליו הכרזנו היום. על פי ניסיון העבר, הפחתת העמלה הצולבת צפויה להביא להפחתת העמלות שמשלמים בתי עסק בסך כולל של מאות מיליוני שקלים בשנה".
המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר: "קביעת מתווה העמלה הצולבת לשנים הקרובות יטיב עם העסקים במשק וגם ייתן ודאות רגולטורית שתאפשר את מכירת שתי חברות כרטיסי האשראי והפיכתן לגופים פיננסיים עצמאיים ותחרותיים. צעדים אלה נועדו להגביר את התחרות בתחום הסליקה ובתחומים פיננסיים נוספים, על-פי מסקנות ועדת שטרום והחוק לקידום התחרות".
כיצד לזהות אם שטר של 100 דולר מזויף?
השטרות של 100 דולר אמריקאי נחלקים לשניים – שטרות ישנים ושטרות חדשים. השטרות העדכניים כוללים טכנולוגיות וכלים נגד זיופים – לא סתם לקח לפתח את השטר הזה מעל 10 שנים.
השטר הזה היה אמור להיות בשוק כבר ב-2011, אבל בגלל עיכובים טכנולוגים שונים הוא הושק רק בשנת 2013.
ובכן, קיימים אמצעי ביטחון רגילים. התחושה של הנייר – יש שטרות שקשה לחקות את הנייר שלהן ולכן קשה לזייפם. אבל מעבר לכך השטר של ה-100 דולר האמריקאי כולל מאפיינים נוספים –
פס תלת מימד בצבע כחול. הפס הזה עם תמונות (רואים דרכו תמונות) שנעות כשמזיזים את השטר
על השטר יש תמונת הולוגרמה של פעמון. עם מזיזים את השטר צבעו של הפעמון משתנה.
כן, זו כבר טכנולוגיה שקשה לחקות אותה, קשה לזייף שטרות 100 דולר חדשים.
גם העיצוב המלא של השטר מקשה על זיופים. הצד האחורי של השטר כולל עיטור חדש של היכל העצמאות בפילדלפיה, ועל זה אמר שר האוצר בזמן השקת השטר, טימותי גייתנר – "בדומה לעיצובים החדשים בשטרות הקודמים שהשקנו בשנים האחרונות, השטר הזה כולל את הטכנולוגיה הטובה ביותר שקיימת להבטיח עליונות על הזייפנים. העיצוב החדש של השטר נועד להילחם בזיופים, וכולל רצועת בטחון של תלת מימד לצד דמות של פעמון בחזית השטר, שכאשר מזיזים אותו הוא משנה את צבעו מנחושת לירוק".
מדד תשומות הבנייה עלה בחודש דצמבר ב-0.3%, בשנת 2017 עלה המדד ב-1.9%, הרבה יותר ממדד המחירים לצרכן שעלה ב-0.4%
מדד תשומות הבנייה בחודשים דצמבר עד פברואר צפוי לעלות ב-0.5% – כך מערייכם כלכלני הראל. להערכתם בעוד שמדד תשומות הבנייה שמשמש את הקבלנים בהצמדת התשלומים של הרוכשים עשוי לעלות בשיעור זה (שיעור ניכר), הרי שיתר המדדים שקשורים לתחום הדיור, יהיו חלשים בשלושת החודשים האלו (דצמבר, ינואר, פברואר).
להערכתם, מדד מחירי דירות בבעלות הדיירים יירד בתקופה זו ב-0.5%, מדד המחירים לצרכן יירד בתקופה זו ב-0.5%, וסעיף הדיור במדד המחירים לצרכן (בעיקר סעיף השכירות) יירד ב-0.2%.
מדובר על מגמה מעניינת – הדיראות החדשות "צמודות" למדד שומות הבנייה, ומכאן שעל פי התחזית הן צפויות לעלות. אך מנגד, כל האומדנים לשוק הדיור בירידה, כך גם מחירי השכירויות. ומכאן, שמדד תשומות הבנייה שהוא מדד אקסוגני בעצם גורם לעלייה במחירי הדירות החדשות וזאת בשעה שהשוק כולו מבטא ירידות מחירים. והשאלה הבאה היא – אז למה להצמיד למדד תשומות הבנייה? טוב, לא תמיד אתם יכולים לשנות זאת מול הקבלן, אבל על פי התחזית של הראל, עשוי להיות משתלם לכם לעבור להצמדה אחרת (לנסות לעבור להצמדה אחרת).
מדד תשומות הבנייה מודד את השינויים החלים במשך הזמן בהוצאה הדרושה לקניית "סל קבוע" של חומרים, מוצרים ושירותים המשמשים לבניית בתי מגורים והמייצג את הרכב הוצאות הבנייה של קבלנים וקבלני משנה. נוסף על מערכת המדדים המתייחסת לסל הכולל של הבנייה למגורים, החל בפברואר 1992 מתפרסמת מערכת של תת-מדדים לפי פרקי בנייה. המדד משמש בעיקר כבסיס להצמדת חוזי בנייה, לניכוי שינויי מחירים מן השינויים בערך ההשקעות בבנייה וכמודד כללי של שינויי מחירים בענף הבנייה.
עד כאן, ההגדרות והשיטה; ובקצרה – מדד תשומות הבנייה מודד כמה עולה לבנות; הסוקרים של הלמ"ס בודקים את המחירים יש להם את המשקולות של כל הרכיבים (125 רכיבים) ואז נקבע מחיר הסל. מחיר הסל הנוכחי ביחס למחירו בחודש הקודם מבטא את העלייה של המדד באחוזים ביחס לחודש קודם. (הרחבה: מדריך מדד תשומות הבנייה)
מדד תשומות הבנייה – מייקר את התשלומים לקבלן
מדד תשומות הבנייה משמש את הקבלנים לצורך הצמדת החוב של רוכשי הדירות. כלומר, התשלומים של הרוכשים צמודים למדד הזה ומכאן חשיבותו הגדולה – כל שינוי בו יכול להיות דרמטי מבחינה כספית לרוכשים. המדד הזה מבטא בעצם התייקרות עקיפה במחירי הדירות.
מדד מחירי תשומות הבנייה עלה היסטורית יותר מאשר מדד המחיירם לצרכן. בשנת 2014 עלה מדד תשומות הבנייה ב-0.8% בעוד שמדד המחירים לצרכן דווקא ירד, וגם בשנת 2015 בעוד מדד תשומות הבנייה עלה ב-1% מדד המחירים לצרכן ירד. גם בשנת 2016 נשמר הפער הזה בין מדד תשומות הבנייה למדד המחירים לצרכן, וזה נמשך לתוך שנת 2017 – כאן תוכלו לבדוק את השינוי במדד תשומות הבנייה וכאן את השינוי במדד המחירים לצרכן.
מדד המחירים לצרכן בחודש דצמבר עלה ב-0.1%. המדד בכל שנת 2017 עלה ב-0.4%
למעשה, מדובר במדד חיובי אחרי שלוש שנים של מדדים שליליים. העליות הבולטות במדד המחירים לצרכן בחוד שדצמבר היו בסעיף ההלבשה וההנעלה וסעיף התחבורה. מחירי הירקות, הבידור והריהוט בלטו בדצמבר בירידות. מדד מחירי הדירות החדשות, שאגב מתפרסם לראשונה בנפרד, רשם ירידה של 0.6% באוקטובר-נובמבר
זו שאלה שמסתובבת בראש של רבים, ובנק ישראל ניסה לנתח זאת בשוק המקומי. אבל לפני שנעבור לממצאים של בנק ישראל ושל המחקר האקדמי הרחב ביותר שנעשה עד היום (145 שנה) – התשובה ברורה: לאורך זמן, השקעה במניות עדיפה על השקעה בנדל"ן – אלו הממצאים של כל המחקרים ארוכי הטווח בעולם, ויש לזה הסבר ברור – הסיכון במניות גדול יותר ולכן המשקיעים מקבלים סוג של "פרמיה" בגין הסיכון – כלומר תשואה עודפת. זו הסיבה שההשקעה במניות עולה בתשואה על ההשקעה באג"ח, וזו הסיבה גם לעדיפות בתשואה על פני הנדל"ן.
נתחיל עם ממצאי בנק ישראל – על פי בדיקה שערכו חוקרי בנק ישראל, מאז 2008 עלו המחירים בשוק הדיור במהירות בליווי התרחבות מהירה בהיקף המשכנתאות. עליית המחירים, הריבית הנמוכה על המשכנתאות והתשואות הנמוכות באפיקי השקעה אחרים העלו על סדר היום את השאלה אם השקעה בדירה עדיפה על השקעה בשוק ההון. אור ידוב, חוקר מבנק ישראל, הוביל מחקר שבו התייחס למאפיינים השונים של השקעות בדיור ובשוק ההון, וכן השווה בין התשואות הממוצעות ברוטו ונטו שהניבו השקעות בדיור, במניות ובאג"ח ממשלתיות בשלושה עשורים (1988—2017).
הממצאים העיקריים:
בעשור האחרון הניבו השקעות בדיור תשואות גבוהות מאשר השקעות בשוק ההון. אולם כאשר מתבוננים על ביצועי ההשקעות באפיקים השונים מפרספקטיבה ארוכת טווח (1988—2017), מוצאים כי השקעות במניות הניבו תשואות ממוצעות גבוהות מהשקעות מקבילות בדיור וגבוהות משמעותית מהשקעות באג"ח ממשלתיות. תוצאה זו נותרת בעינה גם לאחר שמביאים בחשבון את העלויות הכרוכות בהשקעות באפיקים השונים, לרבות מיסוי.
חשוב להדגיש כי השקעה בדירה נבדלת מהשקעות בשוק ההון במאפיינים רבים, ביניהם מידת הנזילות, יכולת הפיזור, רמת המינוף, עלויות העסקה וההחזקה, תנאי המיסוי, המתאם עם תשואותיהם של נכסים אחרים ועוד. גם למאפיינים אלה השפעה על החלטות ההשקעה.
ניתן להבחין כי גם בשקלול השפעתן של עלויות ההשקעה, דירוג האפיקים לפי רמת תשואה נותר זהה. כאשר בוחנים את ההפרש בין התשואות ברוטו ונטו בכל אפיק, מתברר כי עלויות ההשקעה שחקו את ההשקעה במניות במידה הרבה ביותר, ואילו ההשקעות באג"ח ממשלתיות ובדיור נשחקו פחות.
התשואה נטו מהשקעה בדירה מציגה את הרגישות הרבה ביותר למשך ההשקעה: ככל שהוא מתקצר כך גוברת השפעתם של הוצאות העסקה ומס הרכישה והתשואה נטו יורדת. בהשקעות ארוכות פוחתת השפעתן של הוצאות העסקה, בשעה שהטבת המס על ההכנסה משכר דירה הופכת למשמעותית יותר. התשואה נטו מהשקעות בשוק ההון מושפעת פחות ממשך ההשקעה: הוצאות העסקה נמוכות יותר וההכנסה השוטפת ממוסה במלואה. מכאן שבהשקעות לתקופות קצרות ייווצר פער גדול יותר בין התשואות נטו מהשקעות במניות לתשואות נטו מהשקעות בדיור.
לסיכום, ב-1988—2017 – טווח הזמן המרבי שנבחן – הניבו השקעות במניות לתקופות שונות תשואות ממוצעות (ברוטו ונטו) גבוהות מהשקעות מקבילות בדיור וגבוהות משמעותית מהשקעות באג"ח ממשלתיות. עם זאת, בחינה בטווח זמנים אחר עשוי להוביל לתוצאות שונות; כך למשל אם נבחן את התשואות מהשקעות שהחלו בראשית 2007, ערב המשבר הפיננסי העולמי, נקבל כי השקעה בדירה נשאה את התשואה הגבוהה ביותר מבין החלופות. חשוב להדגיש כי מסלולי ההשקעה השונים אינם נבדלים אלה מאלה רק בתשואות שהם מניבים למשקיעים אלא גם במאפיינים מהותיים נוספים, לרבות רמות סחירות ונזילות, מימון ומינוף, פיזור, מיסוי והיבטים פסיכולוגיים.
תוצאות ההשוואה רגישות לבחירה במועדי ההתחלה והסיום של ההשקעות. כדי להתגבר על כך ולאמוד את התשואות האופייניות מכל אפיק, חושב ממוצע התשואות שהניבו השקעות לפרק זמן נתון במועדים רבים לאורך התקופה. התשואות חושבו בהנחה שההשקעות בכל האפיקים אינן ממונפות ובהנחה שתקבולי הריבית, הדיבידנד ושכר הדירה מושקעים מחדש.
מניות או דירות – המחקר המקיף ביותר בעולם
מחקר רחב, אפילו ענק, שבחן את התשואות ב-16 כלכלות מפותחות משנת 1870 עד 2016, הראה כי בטווח הארוך מאוד, של כמעט 150 שנה, השקעה בנדל"ן למגורים היא רווחית מעט יותר מהשקעה במניות, ואילו השקעה באג"ח רווחית הרבה פחות משניהם.
המחקר שפורסם ב–NEBR (הלשכה הלאומית למחקר כלכלי בארה"ב) בדצמבר 2017, נערך על ידי חמישה כלכלנים: אוסקר ג'ורדה מהבנק הפדרלי של סן פרנסיסקו; קתרינה נול מהבנק המרכזי של גרמניה; אלן טיילור מאוניברסיטת קליפורניה דיוויס; ודימיטרי קובשינוב ומוריץ שולריק, שניהם מאוניברסיטת בון.
המחקר בדק אג"ח ממשלתיות, אג"ח ממשלתיות קצרות (Bills — עד שנה), מניות ומחירי בתים. זוהי הפעם הראשונה שנתונים כאלה נאספים לכל כך הרבה נכסים לתקופה כה ממושכת, בכל כך הרבה מדינות.
החוקרים גילו כי בטווח הארוך מאוד, דיור, ולא מניות, משיג את התשואה הטובה ביותר. שני סוגי הנכסים הניבו תשואה שנתית ממוצעת של כ–7% ב–145 שנה, אבל תשואות המניות תנודתיות בהרבה מאשר תנודת הדירות, אם כי מניות הן מכשיר סחיר ואילו דירות לא סחירות.
החוקרים אמנם מציגים את הנתונים לזמן הארוך מאוד, אבל מדגישים כי מדובר בתקופת בדיקה חריגה וארוכה. בפועל, הם מציגים גם את המחקר לעשרות השנים האחרונות – מידע כנראה רלוונטי יותר ממחקר על 145 שנים (שבחלק מהתקופה הבורסות היו קטנות ולא רלוונטיות – להבדיל מהמצב כיום).
התשואה השנתית הממוצעת משנת 1980 עד 2015, תקפה של 35 שנה, בשוק המניות היא 10.7% לעומת 6.4% מהשקעה בנדל"ן למגורים. זה כבר "עושה שכל". אחרי הכל, כאמור בפתיח – מניות מסוכנות יותר מדירות ומאג"ח, ולכן בהתאמה המשקיעים דורשים פרמיית סיכון – תשואה עודפת על פני המכשירים הפחות מסוכנים.
במהלך 35 השנה, האג"ח הארוכות (יותר משנה) הניבו מעט פחות מנדל"ן, 5.75%, ואג"ח קצרות, למרות הריבית שירדה כמעט בעקביות מאז 1980, היו השקעה מאכזבת למדי שהניבה רק 1.89% בשנה בממוצע.
הניתוח אינו כולל השפעות מיסוי. כותבי המחקר מדגישים כי מיסוי משתנה ממדינה למדינה, בתוך מדינות וגם על פני זמן, ולכן הניתוח אינו כולל השפעות מיסוי. החוקרים מעריכים כי מיסוי פוגע בתשואות ההשקעה בנדל"ן בכ-1% לעומת מניות.
המינוף משפיע על התשואה
בעשורים האחרונים גדל המינוף בצורה משמעותית. ניתן לקבל אשראי ולרכוש דירה או לרכוש מניות, אם כי לא בכל מקום. ניתן למנף השקעת נדל"ן בקלות רבה יותר מאשר במניות – מסבירים כותבי המחקר, ואכן בפועל שוק המשכנתאות תוסס והרוב הגדול של הדירות להשקעה ממומן במשכנתא. המינוף עשוי להשפיע על התשואות של המשקיעים, והחוקרים מדגישים את העדיפות במינוף לנדל"ן ביחס למניות.
המזומן הוא אחד הסימפטומים הגדולים של הכלכלה השחורה. אנשים שעובדים בשחור – מקבלים כסף בשחור ומשלמים כסף בשחור, ומתחמקים מתשלומי מיסים – הם לא מעבירים את הכספים האלו דרך הבנקים, הם לא משלמים על זה מס – הם חיים על חשבון משלמי המיסים – אם כולם היו משלמים כחוק, המס היה יורד בצורה דרמטית, ומסתבר שחלק מאוד גדול מהציבור לא משלם מיסים כחוק – מדובר בעשרות מיליארדים מדי שנה, מדובר על סכום מצטבר של מאות רבות של מיליארדים.
אחת המלחמות הגדולות נגד התופעה – נגד הכלכלה השחורה, הוא צמצום השימוש במזומנים. איך עושים זאת? הכנסת מנסה להגביל את השימוש במזומן ואת אחזקת המזומנים לסכום צנוע יחסית של 5 אלף שקל. בדרך הזאת, לא יוכלו המעלימים למינהם להחזיק ביד בוחטה של אלפים רבים, רבבות רבות. כל כסף שהוא מעבר למותר הוא בגדר כסף לא כשר.
מדובר על תוכנית מצויינת, השאלה מה יהיה הרף בסופו של דבר ואיך תהיה האכיפה. אבל במקביל בנק ישראל מסביר שיש דרך נוספת (שצריכה להיות במקביל לצמצום במזומנים). הדרך הנוספת היא הרחבת התחליפים למזומנים.
עירית מנדלסון מנהלת מחלקת החשבות ומערכות התשלומים בבנק ישראל אמרה, בדיון על החוק לצמצום המזומן בכנסת – "הצעת החוק לצמצום השימוש במזומן מטרתה לצמצם את הכלכלה השחורה והיא כוללת שני מרכיבים עיקריים – אחד מגביל ומצמצם, והשני מרחיב ומאפשר. אני אדבר על החלק שבסמכותנו ובאחריותנו – החלק שנועד לאפשר, להרחיב ולהגביר – את השימוש באמצעי תשלום מתקדמים, שבין שאר יתרונותיהם יוכלו גם לשמש תחליף לאמצעי התשלום מבוססי הנייר. כפי שאראה מיד, בשנים האחרונות, ובפרט מאז פרסום דוח הוועדה הסופי ביוני 2017, לא המתנו לתהליך החקיקה ופעלנו נמרצות בתחומים רבים כדי ליצור את הסביבה והתשתיות שיעודדו את התפתחות אמצעי התשלום המתקדמים בישראל, ולחלק גדול מהעשייה יש כבר תוצאות בשטח.
"מחלקת החשבות ומערכות התשלומים בבנק ישראל מופקדת על היציבות והיעילות של מערכות התשלומים השונות במשק. מדובר במערכות שמהוות תשתית קריטית לפעילות הכלכלית התקינה במשק, לא פחות מתשתיות קריטיות אחרות. כולנו מודעים לתוצאות ולהשלכות של כשל בתשתית משקית קריטית. לשמחתנו, הציבור לא מקדיש יותר מדי מחשבה להשלכות האפשריות של כשל בתשתית מערכות התשלומים, משום שאנחנו מצליחים ליצור מצב שבו כשלים כאלו הם נדירים יחסית, וכשהם מתרחשים ההיקף מצומצם והם מטופלים במהרה.
"אסור לנו לקחת כמובן מאליו את היציבות של מערכות התשלומים. לכן, יש לקחת בחשבון ששינויים מרחיקי לכת במערכות הם תהליכים ארוכים, הדורשים השקעת משאבים, מאמץ וחשיבה רבה של כל בעלי העניין המעורבים – המחוקק, הרגולטורים, השחקנים הקיימים והחדשים בשווקים, והציבור הרחב – על מנת שהשינויים יעשו בצורה חכמה ויעילה, שתאפשר התרחבות ופיתוח של מערכות התשלומים מבלי לפגוע ביציבותן וביתירות שלהן, ותוך הגברת התחרות.
"במסגרת עבודת הוועדה לאמצעי תשלום מתקדמים בראשותי קודמו הנושאים הבאים: בנק ישראל פרסם קול קורא לבחינה של היתכנות הקמת תשתית מאובטחת לתשלומים קמעונאים, מידיים ומהירים, ובכלל זה גם תשתית לקישור בין מספרי חשבון תשלום למספרי טלפון. תשתית כזו תאפשר לאנשים פרטיים ועסקים לבצע ביניהם תשלומים והעברות של סכומים קטנים במהירות, תוך סליקה מיידית, ובנוחות מקסימלית הנגזרת מהטכנולוגיות המתקדמות הקיימות בתחום.
"זו תשתית חדשנית הקיימת במספר מדינות בעולם ואינה מבוססת על כרטיסי החיוב. היא תאפשר אמצעי תשלום חדש בישראל: ׳תשלום מהיר׳ ושרות חדש של חשבונות תשלום. מהו חשבון תשלום, ובמה הוא שונה מחשבון העו"ש שכולנו מכירים? ובכן, זהו שרות מסוג חדש של חשבון שמשמש רק לצורך תשלומים אותו יספקו גופים חדשים בנוסף לבנקים, ואנו בבנק ישראל פועלים בשיתוף עם משרד האוצר, רשות שוק ההון, משרד המשפטים והרשות להגבלים עסקיים לקדם אסדרה של שרותי תשלום מתקדמים בסטנדרטים בינלאומיים. פרסמנו את עקרונות האסדרה וטיוטת חוק צפויה להתפרסם בקרוב.
"בנק ישראל הוביל שינויים נרחבים בכללי הסליקה של שב"א- המפעילה את תשתית כרטיסי החיוב, כך שיקלו על כניסת שחקנים חדשנים לשוק וכן פועל בשיתוף עם הרשות להגבלים עסקיים להוצאת ניהול הכללים משב"א לגוף בבעלות המשתתפים. המשמעות היא שאם עד היום גישה למערכות הסליקה של שוק כרטיסי האשראי התאפשרה רק דרך הבנקים וחברות כרטיסי האשראי, כיום כל גוף שמעוניין בכך יכול לפתח מערכות סליקה מתקדמות, ולהציע שירותי סליקה מלאים או חלקיים לבתי עסק שונים. בנוסף, ניתנה הנחייה שכל מסוף תשלום חדש יאפשר תשלום ללא מגע לשיפור הנוחות והגברת היעילות לשימוש בכרטיסי חיוב.
"יישום חוק הסליקה האלקטרונית של שיקים – החוק שנכנס לתוקף באופן מלא בנובמבר 2017 קידם באופן משמעותי את תהליך סליקת השיקים בישראל אל המאה ה-21, והביא אותו לרמה המקובלת בעולם. בתהליך זה הלקוחות נהנים מהפקדת צ'קים נוחה, זולה ויעילה בצורה דיגיטלית, מבלי צורך להגיע לסניף.
"בנק ישראל בוחן ביחד עם משרד המשפטים את הבסיס המשפטי הנדרש לשימוש בהוראת חיוב דיגיטלית (צ'ק דיגיטאלי). כלומר, פעולת התשלום בצק תתבצע באופן דיגיטלי ללא נייר מעת מתן הצ'ק. אסדרה של נושא הסבות הצ'קים בישראל, חלק מרכזי בהצעת החוק שלפניכם, תתרום לאבטחת התהליך ותפעל למניעת השימוש בצ'קים בפעילות לא חוקית.
"הצעדים שבנק ישראל מקדם במערך התשלומים והסליקה, בשיתוף עם גורמים נוספים, יגבירו את החדשנות ויביאו לכך שהשוק יתאים את עצמו להתפתחויות הטכנולוגיות המתקדמות בארץ ובעולם, יקדמו את התחרות במקטעים רבים, והכל תוך שמירה על האמון בשירותי התשלומים, ועל יציבות ובטיחות תשתיות התשלומים המשמשות את כלל הציבור. תהליכים אלו מבוצעים כאמור על פני זמן ובאופן הדרגתי המאפשר לציבור ליהנות מפירות השינויים. במקביל, הקלות רגולטוריות שהנהיג הפיקוח על הבנקים מאפשרות לבנקים לאמץ טכנולוגיות חדשות, וחלקם השיקו אפליקציות תשלומים מתקדמות שמהוות תחליף נוסף לשימוש במזומן. נמשיך לערוך את השינויים בצורה אחראית ומושכלת, תוך שיתוף כלל הרגולטורים, הפעילים בשוק והציבור הרחב".
מחיר נקבע בהתאם לעקומת הביקוש וההיצע. ככל שיש יותר ביקוש, כך עקומת הביקוש מטפסת ושיווי המשקל נקבע בנקודה גבוה יותר, כלומר במחיר גבוה יותר. מנגד, ככל שיש היצע גדול יותר כך עקומת ההיצע עולה (זזה ימינה) וכך הכמות אמנם גדלה אך המחיר יורד. זה גם מסתדר כמובן עם השכל הישר, לא צריך עקומות בשביל זה.
ומה קורה עם הביקוש? הנה מה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצאה , בהמשך נתייחיס להיצע – בשלושת החודשים האחרונים (ספטמבר– נובמבר 2017) נרשמה עלייה של כ-0.8% בהשוואה לשלושת החודשים הקודמים להם (יוני– אוגוסט 2017). לאחר ניכוי הגורמים העונתיים, מסתמנת באותה תקופה עלייה של 2.6%.
במרכיבי הכמות חלה: ירידה של 11.4% במספר הדירות החדשות שנמכרו. עלייה של 22.1% במספר הדירות שלא למכירה שהחלה בנייתן. במילים אחרות, יש אמנם עלייה בביקוש, אך בד בבד, הכמות ירדה, ואת זה אפשר להסביר בהססנות יתר של הרוכשים, שלא מבינים את כיוון השוק, ברקע לתוכנית מחיר למשתכן שבעצם גורמת לאנשים רבים לדחות את ההחלטה על רכישת דירה.
בלמ"ס מדגישים כי פרסום נתוני "הכמות המבוקשת של דירות חדשות" מופק משילוב של נתונים המתקבלים ממשרד הבינוי והשיכון שבפיקוחו ושל נתונים שנאספים ומעובדים על ידי הלמ"ס עבור יתרת הבנייה במשק. ”הכמות המבוקשת של דירות חדשות” עבור הבנייה כוללת דירות בבניינים שהחלה בנייתם ומורכבת מ“דירות חדשות שנמכרו”, ומ”דירות חדשות שלא למכירה, שהחלה בנייתן" (לשימוש עצמי של בעל זכויות בנייה בקרקע, לקבוצות רכישה, להשכרה ועוד). בהשוואת הנתונים המתפרסמים על ידי הלמ"ס לנתונים אחרים, כגון "מספר דירות חדשות" שמפרסם משרד האוצר, יש להתחשב בהבדלים בין מקורות המידע, הגדרת האוכלוסיות ושיטות החישוב, הנובעים, בין השאר, ממתן מענה למטרות שונות ולצרכים שונים. לדוגמה, בנתוני משרד האוצר נכללות עסקאות של דירות חדשות שנמכרו טרם החלה בנייתן, או טרם קבלת היתר בנייה. לעומת זאת, סקר הלמ"ס מתייחס רק לדירות שקיבלו היתר בנייה והחלה בנייתן. על פי השיטה הקיימת בסקר הלמ"ס, הדירות שנמכרו עד לחודש התחלת הבנייה נרשמות כנמכרות בחודש התחלת הבנייה עצמו. השוני בהגדרות יכול לגרום להבדלים לא מבוטלים ברמת הנתונים החודשיים של שתי הסדרות, ואף לכיווני שינוי הפוכים לחודש נתון.
הנתונים הינם ארעיים בלבד ועל פי ניסיון העבר עשויים להתעדכן, ובעיקר בשלושת החודשים האחרונים. העדכון נובע מדיווח המתקבל בפיגור שאת חלקו קשה להעריך מראש. ניתן היה לפרסם את נתוני הסקר בעיתוי מאוחר יותר, ובכך לצמצם את עדכון הנתונים, אבל בשל החשיבות שמייחסת הלמ"ס לפרסום נתונים שוטפים וזמינים בנושא זה שעומד במרכז ההתעניינות הציבורית, הלמ"ס מפרסמת אותם מוקדם יחסית, כחודש וחצי מתום התקופה הנסקרת. פרסום הנתונים, כפי שמובא בהודעה זאת, כולל נתונים לגבי כמות מבוקשת של דירות חדשות, אך אינו כולל נתונים לגבי מספר הדירות שנותרו למכירה בסוף התקופה. הלמ"ס תחזור ותפרסם נתונים אלה אם וכאשר יתקבלו נתונים עדכניים.
כמה הזהרות, והן נובעות פשוט ממדידה לא מדויקת – תזכרו את זה גם בנתונים האלו וגם בכלל.
הכמות המבוקשת של דירות חדשות – בשלושתהחודשים האחרוניםספטמבר-נובמבר 2017 עמדה הכמות המבוקשת של דירות חדשות (דירות חדשות ודירות שלא למכירה שהחלה בנייתן) על כ-10,060 יחידות, מתוכן כ-56% דירות חדשות שנמכרו לציבור הרחב והיתרה, כ-44%, דירות שלא למכירה שהחלה בנייתן (לשימוש עצמי של בעל זכויות הבנייה בקרקע, לקבוצות רכישה, להשכרה ועוד) (לוח 1, תרשימים 1, 2). לפיכך, נרשמה בכמות המבוקשת של הדירות החדשות עלייה של 0.8% לעומת שלושת החודשים הקודמים (יוני-אוגוסט 2017). לאחר ניכוי הגורמים העונתיים, מסתמנת באותה תקופה, עלייה של 2.6%. ב-12 החודשים האחרונים (דצמבר 2016- נובמבר 2017) נרשמה ירידה של 16.4% בכמות המבוקשת של הדירות החדשות בהשוואה ל-12 החודשים הקודמים (דצמבר 2015- נובמבר 2016). ב-12החודשיםהאחרונים (דצמבר 2016- נובמבר 2017) כ-26% מסך כל הכמות המבוקשת של דירות חדשות (דירות חדשות שנמכרו ודירות שלא למכירה שהחלה בנייתן) היו במחוזהמרכז וכ-8% בלבד במחוז ירושלים.
בחינת נתוני המגמה של הכמות המבוקשת של דירות חדשות (דירות חדשות שנמכרו ודירות חדשות שלא למכירה שהחלה בנייתן), מראה שבחודשים אוגוסט–נובמבר 2017 נרשמה עלייה של 0.7% בממוצע לחודש ועמדה על כ-3,420 דירות בממוצע לחודש. זאת לאחר שבחודשים יולי 2016 – יולי 2017 נרשמה ירידה של 1.7% בממוצע לחודש, ועמדה על רמה של כ-3,740 דירות בממוצע לחודש. זאת לאחר שבחודשים ינואר-יוני 2016, חלה עלייה של כ-0.7% בממוצע לחודש והרמה עמדה על כ-4,120 דירות בממוצע לחודש (תרשים 2 ולוח 1).
דירות חדשות שנמכרו – בשלושת החודשים האחרוניםספטמבר-נובמבר 2017 נמכרו כ-5,630 דירות חדשות, ירידה של 11.4% לעומת מספר הדירות החדשות שנמכרו בשלושת החודשים הקודמים (יוני-אוגוסט 2017). לאחר ניכוי הגורמים העונתיים, מסתמנת באותה תקופה, ירידה של 5.6% (לוח 1). כ-29% מן הדירות החדשות בתקופה דצמבר 2016- נובמבר 2017 נמכרו במחוזהמרכז, ואילו במחוזירושלים נמכרו כ-7% בלבד.
ב-12 החודשים האחרונים (דצמבר 2016- נובמבר 2017) נרשמה ירידה של 17.7% במספר הדירות החדשות שנמכרו, בהשוואה ל-12 החודשים הקודמים (דצמבר 2015- נובמבר 2016). על פי נתוני המגמה, נרשמה עלייה של 0.3% בממוצע לחודש במספר הדירות החדשות שנמכרו בחודשים יולי-נובמבר 2017, ברמה ממוצעת של כ-2,000 דירות לחודש, לאחר ירידה של 2.1% בממוצע בחודשים יוני 2016-יוני 2017, ברמה ממוצעת של כ-2,250 דירות לחודש.).
מספר הדירות שלא למכירה (דירות שנבנות לשימוש עצמי של בעל זכויות הבנייה בקרקע, לקבוצות רכישה, להשכרה ועוד) שהחלה בנייתן בחודשים ספטמבר-נובמבר 2017 היה גבוה ב-22.1% בהשוואה לשלושת החודשים הקודמים (יוני-אוגוסט 2017). לאחר ניכוי הגורמים העונתיים, מסתמנת באותה תקופה, עלייה של 16.2%.
ב-12 החודשים האחרונים (דצמבר 2016- נובמבר 2017) נרשמה ירידה של 14.4% במספר הדירות החדשות שלא למכירה שהחלה בנייתן, בהשוואה ל-12 החודשים הקודמים (דצמבר 2015- נובמבר 2016).
על פי נתונים מתוקנים, ב-12 החודשים האחרונים (דצמבר 2016- נובמבר 2017), החלה בנייתן של כ-3,760 דירות בקבוצות רכישה – דירה אחת לכל 6.7 דירות שמכרו קבלנים, לעומת 12 החודשים הקודמים (דצמבר 2015- נובמבר 2016), בהם החלה בנייתן של 3,910 דירות בקבוצות רכישה – דירה אחת לכל 7.8 דירות שמכרו קבלנים. בבחינה לפי מחוזות, ב-12 החודשים האחרונים (דצמבר 2016- נובמבר 2017), נמצא כי במחוז המרכז החלה בנייתן של כ-1,150 דירות בקבוצות רכישה – דירה אחת לכל 6.4 דירות שמכרו קבלנים ובמחוז תל אביב החלה בנייתן של כ-1,200 דירות בקבוצות רכישה – דירה אחת לכל 3.9 דירות שמכרו קבלנים.
הגדרות בסקרי הלמ"ס
התחלת בנייה – התחלת חפירת היסודות של בניין. מועד התחלת הבנייה של דירה הוא מועד התחלת הבנייה של הבניין שבו היא ממוקמת.
דירה חדשה שנמכרה – דירה חדשה שעמדה למכירה (ראו הגדרת דירה חדשה למכירה) ושנחתם לגביה חוזה מכירה, או ששולמו על חשבונה דמי קדימה. כולל דירות שנמכרו בעסקות משולבות.
דירה חדשה שנותרה למכירה – דירה חדשה שנבנתה למטרת מכירה ושבמועד הסקר לא היה קיים לגביה חוזה מכירה חתום או שלא שולמו על חשבונה דמי קדימה.
דירה חדשה שלא למכירה שהחלה בנייתה – דירה שנבנתה לשימוש עצמי של בעל הקרקע, ל"בנה ביתך", לקבוצת רכישה, להשכרה, להוסטל, לדיור מוגן או למעון, כולל אומדן לבנייה בלתי חוקית.
חודשי היצע – אומדן של מספר החודשים שיעברו עד שכל הדירות שנותרו למכירה בסוף חודש יימכרו, בהנחה שקצב מכירתן בחודשים אלו יהיה זהה לקצב המכירה שנרשם באותו חודש. המספר מחושב כיחס שבין מספר הדירות שנותרו למכירה בסוף חודש לבין מספר הדירות שנמכרו במהלך אותו חודש (בהנחה שנמכרה לפחות דירה אחת).
הסברים לגבי סקר מכירת דירות חדשות וסקר התחלות בנייה – למ"ס
נתוני התחלות וגמר בנייה מבוססים על דיווח לגבי היתרי בנייה המתקבל מרשויות מקומיות ומוועדות לתכנון ולבנייה מקומיות, ועל איסוף נתוני סקר טלפוני של הלמ"ס מקבלנים, מחברות בנייה, ממשרדי מכירת דירות וממשרד הבינוי והשיכון.
מקורות הנתונים של סקר התחלות וגמר בנייה:
סקר שדה של הלמ"ס – נחקרים חודש התחלת הבנייה וחודש גמר הבנייה עבור מרבית הבנייה. בניין שדווח על התחלת בנייתו, אך טרם דווח על גמר בנייתו ושלא הופסקה בנייתו, הוא בניין בבנייה פעילה.
משרד הבינוי והשיכון – קובץ מינהלי (כולל דירות שטרם הוחל בבנייתן).
דוח של משרד הפנים – על פי הדוח בנוגע לגזרי דין בגין בנייה ללא היתר, אומדים את הבנייה הבלתי חוקית. דירות אלו מוגדרות כדירות שנבנו שלא למטרת מכירה.
זקיפת נתונים – לגבי חלק הבנייה שאינה נכללת בסקר השדה של הלמ"ס, זוקפים נתונים של חודש ושנה של התחלה וגמר הבנייה.
סקר מכירת דירות חדשות נערך בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובמשרד הבינוי והשיכון. בסקר של הלמ"ס הנתונים נאספים מידי חודש מהקבלנים וממשרדי המכירות של דירות באמצעות הטלפון בכל היישובים שבהם נבנות דירות למטרת מכירה לציבור הרחב. בסקר לא כלולות הדירות הנבנות שלא למטרת מכירה: בנייה להשכרה, בנייה עצמית ו"בנה ביתך". בסקר נכללות רק הדירות שקיבלו היתר בנייה ושהחלה בנייתן. פרטים נוספים על שיטת הסקר ניתן למצוא בפרסומים המופיעים להלן.
הנתונים המתפרסמים חשופים לעדכונים מהסיבות הבאות:
פיגור בדיווח על היתרי בנייה מהוועדות המקומיות לתכנון ובנייה
פיגור באיתור המדווחים על מכירת הדירות החדשות
ביטול עסקאות שדווחו בעבר
ביטול בניינים שנמצאו כפולים.
ניכוי כפולים – במהלך קליטת הנתונים נקלטים, לעיתים, רשומות כפולות לגבי אותו בניין. קיימים שני סוגים עיקריים של נתונים כפולים:
בין נתוני הבנייה המתקבלים בקובץ מנהלי ממשרד הבינוי והשיכון, לבין יתר נתוני הבנייה, המתקבלים דרך היתרי הבנייה מהוועדות המקומיות לתכנון ובנייה, שעבורם מתבצע סקר מעקב טלפוני של הלמ"ס. קליטת הנתונים הכפולים נובעת מתזמון שונה של קבלת הנתונים עבור שתי המערכות ומהקושי הקיים בזיהוי, בהיעדר מזהה משותף חד-ערכי.
בתוך נתוני הבנייה בסקר המעקב של הלמ"ס; מצד אחד ניתנים לעתים יותר מהיתר בנייה אחד לאותו בניין בעיתויים שונים ומזהים שונים (עבור חלקים שונים שלו, כגון, חפירה, קומת חניון תת-קרקעית, קומות על פני הקרקע), ומצד שני ייתכן וניתן היתר בנייה אחד עבור קבוצת בניינים באותו אתר, ללא מזהה בניין. כמו כן, מוּצָאים היתרים חדשים עבור שינויים במספר הדירות בבניין או בשטח שלו, ללא ציון קשר ודאי להיתר הבנייה המקורי, הנמצא בשלבי מעקב של הסקר של הלמ"ס.
ניכוי הכפולים מתבצע לעתים באיחור רב וגורם לעדכון משמעותי של נתונים שפורסמו בעבר.
נתוני הסקר מעודכנים בצורה שוטפת. לצורך השלמת הנתונים החסרים עוצבו מודלים סטטיסטיים מיוחדים שאמורים לשפר את מהימנות הנתונים המתפרסמים. שיטה זו נועדה לצמצם ככל האפשר הטיות אפשריות של נתוני הסקר. זקיפות שנעשו מוחלפות בנתונים שנאספו באיחור.
נתונים מנוכי עונתיות מחושבים באמצעות השיטה לניכוי עונתיות, X-12-ARIMA, אשר פותחה בלשכה המפקדית של ארצות הברית (US census bureau), ובעזרת שיטה שפותחה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), המאפשרת אמידה בו-זמנית של השפעת תאריכי החגים ומספר ימי הפעילות הנהוגים בישראל.
נתונים מנוכי עונתיות מתקבלים לאחר ניכוי השפעת העונתיות והשפעת חגים וימי פעילות מהנתונים המקוריים. נתוני מגמה נאמדים לאחר הסרת ההשפעה של אי-הסדירות ("רעשים") מהנתונים מנוכי העונתיות.
נתונים מנוכי עונתיות ונתוני מגמה עשויים להשתנות מאחר והם מחושבים מחדש עם קבלת נתון מקורי נוסף מדי חודש או רבע שנה (ניכוי עונתיות עדכני – Concurrent Seasonal Adjustment).
יוזכר, כי סדרות הסטטיסטיקה של ענף הבינוי מתאפיינות באי-סדירות גבוהה יחסית. מצב זה מקשה על ניתוח ההתפתחויות על סמך נתונים חודשיים מנוכי עונתיות, ועדיף לבחון את ההתפתחויות על פני תקופות ארוכות יותר.
אמיר כהנוביץ, הכלכלן הראשי של אקסלנס, מעריך בסקירתו השבועית כי "התמתנות קצב עליית מחירי השכירות בישראל נעצרה". לדבריו, גם בארה"ב התמתנות קצב עליית מחירי הדירות נעצרה, אבל מה אכפת לנו עכשיו מארה"ב – אנחנו שוכרים כאן לא שם. כהנוביץ טוען – "כחלון ביטל את הימורי הסוסים אבל לא את הימורי הדירות, מה שהופך את תחזיות סעיף הדיור להימור. קצב עליית מחירי השכירות שהתמתן בשנים האחרונות נבלם ב-2017 (ואף חזר להאיץ מעט). הגורם העיקרי שעשוי להחזיר את הסעיף לעליה בת קיימא הוא נפילה מחודשת בהתחלות הבנייה. נראה שהגורם העיקרי שעשוי להביא לכך הוא תוכנית 'מחיר למשתכן', שיוצרת אי וודאות בשוק והופכת אותו למערכת שלמה של הימורים".
כהנוביץ מתייחס לכוחות כלכליים נוספים שמשפיעים על מדד המחירים לצרכן לצד סעיף הדיור, ומציין את דברי הנגידה קרנית פלוג בשבוע שעבר, לפיהם מעבר לכוחות הישירים ישנם גם כוחות עקיפים שימשיכו לפעול לירידת מחירים במשק. "מה שהתחיל ב-2013 עם טענות שירידות המחירים הן 'חד פעמיות' נכנס כעת לשנה החמישית שלו. בין ה'חד פעמיות' רק של השבוע החולף: חברת YES חותכת את מחירי החבילות, מהלך שסביר שיגרור בהמשך תגובות נוספות אצל מתחרותיה; משרד התחבורה הודיע על הרחבת הרפורמה בתחבורה ציבורית בנסיעות בין-עירוניות, שתיכנס לתוקפה מפברואר ותוזיל חלק מהקווים בעשרות אחוזים; ביום חמישי החלה לפעול מערכת "שער עולמי" לניהול היבוא והיצוא לישראל, שצפויה לאפשר הגדלת התחרות ולחץ על המחירים בישראל כלפי מטה; מטיוטת חוק ההסדרים עלה כי משרד האוצר והחקלאות ינסו להעביר רפורמה בענף ה"הטלה" בעלות של 300 מיליון שקל שתוביל בין היתר להורדת מחיר הביצים לצרכן ב-6.5 אגורות; רה"מ הודיע: 'שר האוצר ואני שוקלים הורדת מיסים נוספת'. הופחת ההון הנדרש להקמת חברות ביטוח, מה שעשוי להוביל להגברת התחרות בענף. בצד העליות – בחודש מרץ יתייקרו תעריפי המוניות ב-2.8%, לפי טיוטת ההמלצות לממשלה של ועדת התעריפים. והעלאת הבלו על פחם צפויה לפי הערכות להתגלגל לעליית תעריף החשמל בתחילת 2019 ב-2%-3%. בסה"כ, הידיעות המתפרסמות בנוגע לשינויי מחירים ממשיכות להיות משמעותיות הרבה יותר בכיוון של ירידות מחירים, מה שממשיך לתמוך בתחזיות האינפלציה הנמוכות שלנו, הן לשנה והן ל-10 שנים".
כהנוביץ מתייחס גם למחיר הנפט ומציין כי "הכוחות שדוחפים את מחיר הנפט לעליה היו בלתי צפויים, אך אלה שידחפו אותו לירידה צפויים. שילוב אירועים בלתי צפויים מסבירים את רוב העלייה האחרונה במחיר הנפט. בניהם מזג אויר קיצוני בצפון אמריקה, שהסביר גם נפילה במלאים, תסיסה באיראן, פיצוץ צינור נפט בלוב, זינוק בצמיחה העולמית ובתגובה קניה טכנית וסגירת פוזיציות שורט של קרנות גידור, שהעצימו את המהלך. לעומת זאת, הכוחות שיניעו את מחיר הנפט כן צפויים, בניהם, ההגדלה המשמעותית של מתקני הקידוחים. להמחשה, עפ"י סקר שערך הפד של דלאס בחודש דצמבר אצל מנהלי תעשיית הנפט בארה"ב 42% מהם השיבו כי יגדילו "באופן משמעותי" את היקף הקידוחים מעל מחיר חבית של 61 דולר ו-31% נוספים השיבו כי יעשו זאת מעבר לרמה של 66 דולר. בנוסף, התפוגגות מזג האוויר הקיצוני צפוי לקרר את הביקוש וה"פיק" בכלכלה העולמית צפוי להתמתן".
