חוב לאומי או ממשלתי או ציבורי הוא החוב של המדינה, הן לגורמים בארץ והן לגורמים בחו"ל. חוב לאומי כולל לצד החוב הממשלתי גם חוב אוזרי – חוב של רשויות מקומיות ואוטונומיות. חוב ריבוני הוא חוב של הממשלה במטבע חוץ.

חוב לאומי נוצר לעיתים רבות ממכירה של אגרות חוב או מקבלת הלוואות וכיוצא בזה.  כל עוד מתנהלת מדיניות פיסקאלית שקולה, חוב לאומי אינו ביעה, אבל לעיתים הלוואה שנלקחת על ידי דור אחד הופכת לנטל על הדורות הבאים.

חוב לאומי גבוה מוביל לפגיעה בשירותים הציבוריים הניתנים לאזרחים, הרי לחוב הגבוה מתווספת גם הריבית. נהוג לבטא את החוב הציבורי כאחוז מן התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), כלומר מציינים את שיעורו של החוב מכלל התוצר המקומי של אותה כלכלה. היקף החוב הלאומי קובע את גובה ההוצאה של הממשלה על החזרי חובות, תשלום הקרן(סכום ההלוואה) ותשלום הריבית. כאשר החוב גבוה מאוד, היקף ההוצאה על ריבית גבוה מאוד.

הסיבה שלא מודדים את החוב הלאומי בכסף היא השפעות אינפלציה וכיוון שחוב ציבורי בגודל נתון עלול להוות נטל עצום ביחס לכלכלה קטנה, בעוד שלכלכלה גדולה הוא מהווה נטל זעיר.

אם ההלוואות מוחזרות בזמן, הדבר מקל על מדינות לגבות הלוואות נוספות וכך לעמוד ביעד הגירעון. במדינות רבות המתקשות לסגור את החוב נוקטות המדינות המלוות אמצעים שונים, כמו הסדרי חוב חדשים, סובסידות תמורת מדיניות ממשלתית חדשה ואף מחיקת חובות.

בועה? אגרות החוב הממשלתיות צונחות; אגרות החוב הקונצרניות יורדות פחות – הכיצד?

;ליחס חוב ציבורי לתוצר – השפעה מובהקת על תשואות ריאליות של אגח ממשלתיות בארץ";