השופט קבע שתבוצע הרמת מסך ונעשתה העברת נכסים, ולכן הבעלים של שתי החברות ישלמו את החובות לעובדים

בית הדין לעבודה קבע כי בעליהן של שתי החברות שהפעילו את בית הקפה במוזיאון ישראל, אחראים באופן אישי לחובות כלפי עובדים שפוטרו. השופט קבע כי בעלי החברות ישלמו את החובות מכיסם הפרטי.

החברות,  כיום במצב של חדלות פירעון, הפעילו מסעדות בגן הטכנולוגי בירושלים, במוזיאון ארצות המקרא ובמוזיאון ישראל. חלק מהתובעים הועסקו בתקופות שונות על ידי חברה אחת וחלק על ידי השנייה. לאחר מכן אוחדה פעילותה העסקית לניהול של אחת החברות. כשנה לאחר מכן הודיעה החברה לעובדים כי היא מתכוונת להפסיק את עבודתם בשל קשיים כלכליים.  באותו יום נמסרו להם מכתבי פיטורים.

בעלי החברות טענו שאין זהות בין שתי החברות או בין בעלי המניות בהן. הם הוסיפו כי לא מתקיימות העילות להרמת מסך, הפרדה בין החברה לבעלי, משום שלא הוכח שנעשה שימוש בחברות למעשי תרמית והברחת נכסים.

השופט הזכירכי החברות חדלות פירעון, והתובעים חסרי אונים מול החברות. הוא נימק, חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו לכל דבר ועניין. י עם זאת, המשפט יצר מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה להתחמק מתוצאות מעשיו. בהתאם, במקרים חריגים ניתן לבצע הרמת מסך כשהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נועד להונות או לקפח אדם.

בית המשפט קיבל את טענת התביעה שלפיה שתי החברות הוקמו ונוהלו על ידי אותם בעלים ופעלו כיחידה כלכלית ועסקית אחת מהותית. עוד צוין  כי לא הוכח הסבר כלכלי להפרדה הרישומית בין החברות, כך שיש הצדקה להרמת מסך ביניהן.

. לדברי השופט, ברור מהראיות כי הבעלים ידעו שלא יוכלו לשאת בתשלום זכויותיהם של העובדים וכי החברות מצויות בפני קריסה, וופעלו כדי לצמצם את מעורבותם ואחריותם למצב. למשל העברת מניות לאמו בת ה-94 של אחד מהם והעתיקו את פעילות אחת החברות לשנייה.

הרמת מסך – חוק החברות

א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).

איך פותחים חברה והאם כדאי

החוק לפיקוח על חברות P2P – מה מותר ומה אסור על הלוואות חברתיות?