המדד של הארנונה מורכב גם משכר עובדי המדינה אלא שבשנים האחורנות הרשויות מעסיקות פחות ופחות עובדי מדינה ויותר חברות חיצוניות, כך שהמדד לא משקף את ההוצאות האמיתיות של הרשויות. ולנו? זה עולה כמעט 2 מיליארד שקל
לפי יו"ר נשיאות המגזר העסקי שרגא ברוש, הציבור שילם כ-2 מיליארד שקל יותר ממה שהיה אמור לשלם על ארנונה, מאז 2012. כך עולה מפנייה של ברוש לשר האוצר משה כחלון. לכן מבקש ברוש להקפיא את ההתייקרות ל־2020 שאותה אישר משרד הפנים, בשיעור 2.6%.
הטייס האוטומטי להעלאת הארנונה, שנקבע ב־2007 קובע כי הארנונה תתייקר, באופן גורף, לפי מדד שבו יש משקל שווה של 50% למדד השכר במגזר הציבורי ולמדד המחירים לצרכן. ואולם לפי ניתוח שנעשה על ידי נשיאות המגזר העסקי, הרבה מעובדי הרשויות כבר אינם עובדי מדינה. עקב השינוי שחל לאורך השנים בדרך פעולת הרשויות, חלק מהשירותים שלהן לתושבים ניתנים על ידי גורמים חיצוניים, כך שהרשות קונה יותר שירותים ומעסיקה בעצמה פחות עובדים במשכורת.
לפי החישוב של הנשיאות, השכר מהווה 35% מההוצאות הרשויות ואילו הרכישות (השירותים והמוצרים) מהוות 65% מהן. מאחר שמאז 2012 עלה מדד השכר במגזר הציבורי ב־35.6%, על רקע תוספות השכר הנדיבות שניתנו לו, בעוד שמדד המחירים לצרכן עלה ב־5.4% — העלאת הארנונה בפועל היתה גבוהה יותר מאשר ההתייקרות המשקפת את ההוצאות האמיתיות של הרשויות המקומיות.
בינתיים מאז 2012 התייקרה הארנונה ב־18.5% במצטבר,אבל אם נוסחת הייקור שלה היתה מתבססת על הרכב ההוצאות האמיתי של הרשויות, ההתייקרות היתה צריכה לעמוד על פחות מ־16%. הפער הזה עלה לציבו רכ-2 מיליארד שקל, כשמשקי הבית נושאים את רוב העלות(1.1 מיליארד שקל) והיתר המגזר העסקי (כ־800 מיליון שקל).
זו לא הפעם הראשונה שהציגו את הבעייתיות במודל הנוכחי. כבר בעבר הודו נציגי משרד הפנים כי צוות שהוקם במטרה לבצע התאמות בנוסחת העדכון השנתי המליץ כי מדד המחירים יקבל משקל של 60% מהעדכון ומדד השכר יקבל 40% בלבד. לאחר שבבדיקת הדוחות של הרשויות נמצא כי שכר העובדים מהווה 37% מההוצאות שלהן.
אז המליץ הצוות לשנות את הנוסחה כך שבמקום להסתמך על מדד השכר במגזר הציבורי תסתמך על עליית השכר ברשויות המקומיות בלבד. אולם המלצות אלו כמובן נפלו בין הכיסאות ולא יצאו אל הפועל.
בנוסף עד 2013 היה מקדם התייעלות שנועד להפחית מהשילוב של המדדים כדי לעודד את הרשויות להתייעל. עד אז, הופחתו מאותו ממוצע של שני המדדים 20%. אבל במסגרת התקציב שאישר באותה שנה שר האוצר דאז יאיר לפיד, נלקחה הלוואה של 400 מיליון שקל מהרשויות החזקות, ובתמורה בוטל גם מקדם ההתייעלות. להערכת נשיאות הארגונים העסקיים אותו ויתור על המקדם עלה לנו 384 מיליון שקל שאותם קיבלו באופן לא מוצדק הרשויות המקומיות.
במכתב לכחלון כתב ברוש: "ברצוני להסב את תשומת לבך כי עושק הארנונה כפי שמתואר בעיוות הנוסחה משפיע על כלל המשק. כמי שעצר בשנים האחרונות עליית מחירים מפוקחים בתחומים שונים, אנו מצפים שגם בסוגיה זו תפעל למען עצירת עליית המחירים הצפוייה, וכן להחזרת מקדם ההתייעלות".
ממשרד הפנים נמסר כי "הנושא עדיין מצוי בבחינה של גורמי המקצוע, התקיימו מספר דיונים אך טרם הוצגו לשר המלצות סופיות של הוועדה".
מלשכת שר האוצר נמסר: "שר האוצר מתנגד לכל מהלך שיפגע במגזר העסקי ויפנה בנושא לשר הפנים, שתחום הארנונה נמצא באחריותו הבלעדית". אלא שאם ללמוד ממקרי העבר, אף אחד משני המשרדים לא מעודד שינוי שיביא לעימות עם ראשי הרשויות המקומיות.