הקנסות הגדולים של איילת שקד ומשרד המשפטים על עברייני בנייה הגיעו בעבר לכותרות, בגלל טענה לחוק המפלה בין ערבים ויהודים. עתה הגישו עתירה שני אזרחים נגד שר המשפטים ומשרד המשפטים, בעתירה התבקש בית המשפט לבטל את תקנות העבירות המנהליות שאושרו במאי 2018 – ואפשרו להטיל קנסות של מאות אלפי שקלים ללא משפט על עברייני בנייה. בקשה נוספת היא לעצור את כל הקנסות עד ההחלטה. בג"ץ יבקש את תגובת המדינה לטענות בעתירה,ורק אז יחליט אם יוצא צו על תנאי לעצירת הקנסות.
אכיפה המוגברת נבעה מניסיונות בעבר להתיש את המערכת בבית המשפט, וגובה הקנסות שקבעו בתי המשפט נסמך על סכומי מקסימום בחוק העונשין ובחוק התכנון והבנייה. אלו היו נמוכים מדי לדעת משרד המשפטים.
העותרים טענו כי. "התקנת התקנות מכוח חוק העבירות המנהליות בוצעה בחוסר סמכות, בלי שהוצגו בפני ועדת חוק ומשפט וללא אישורה, דבר שלבדו מספיק כדי להורות על ביטולן".
העותרים גם מציינים שיש אפליה לפי מיקום. חוק העבירות המנהליות קובע שרק ועדות מקומיות עצמאיות יכולות להטיל קנסות מנהליים,בעוד שוועדות מקומיות שאינן עצמאיות יכולות לנקוט הליכים פליליים בלבד: "הזכות לשוויון נפגעת במקום בו אין רשות אכיפה מקומית פעילה ביחס לאזורים בהן מבוצעת אכיפה באופן שוטף, קל וחומר שהסמכות להטלת קנס מכוח התקנות אינה מסורה לכל ועדה מקומית.
"על פי חוק העבירות המנהליות, ועדה מקומית שאינה עצמאית אינה מוסמכת להטיל קנסות מנהלים. באותם מרחבי תכנון רשאית לפעול היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה, שמדיניות אכיפתה המוצהרת אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות האכיפה המקומית". כך יוצא שברמת השרון העשירה הקנסות נמוכים מבנתיבות.
עוד נטען: "התקנות קובעות כי יש להשית על מפר המתגורר בהרצליה פיתוח קנס זהה לזה שיוטל על מפר המתגורר בירוחם בגין אותה עבירה, אפילו שכל אחד מהם הניב רווח כלכלי שונה בתכלית".
וכי : "התקנות קובעות קנס זהה למי שביצע עבירה והפיק רווחים בגינה במשך שנים ולעבריין חדש שטרם הפיק רווחים מביצוע העבירה".
טעמה נוספת בעתירה: "על התקנות ליצור הבחנה המבוססת על שונות רלוונטית של מבצעי העבירה בהתאם לאזור מגוריהם, ומשך הזמן שהביא להשאת רווחיהם, שכן מפר המתגורר בשדרות לעומת מקבילו בסביון נשאו רווחים שונים ויכולתם הכלכלית לשאת בקנסות זהים הינה שונה בתכלית, ואף במקרים שהאחד נשא רווחיו תקופה ממושכת ואילו חברו טרם השיא כל רווח בגינה".