18.5% מהשכר הקובע עוברים בכל חודש לחיסכון הפנסיוני של עובד שכיר, ומתוכם 6% בלבד יורדים מהברוטו שלו. את היתר, 12.5%, משלם המעסיק: 6.5% לתגמולים ועוד 6% לרכיב פיצויי הפיטורים. השיעורים האלה קבועים בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק מאז 2017, ומי שמסתכל בתלוש על שורת הניכוי לפנסיה רואה בפועל פחות משליש מהסכום שמופקד בשמו.

על שכר של 12,000 שקל החשבון נראה כך: 720 שקל מהעובד, 780 שקל מהמעסיק לתגמולים ו-720 שקל לפיצויים, יחד 2,220 שקל בחודש. בנטו מורגשים 720 שקל, אבל לקרן נכנס פי שלושה בערך, כ-26.6 אלף שקל בשנה.

13,769 שקל הוא השכר הממוצע במשק שקבע הביטוח הלאומי ל-2026, והוא גם התקרה של פנסיית החובה. ההפרשה מחושבת לפי הנמוך מבין השניים, השכר הקובע של העובד או השכר הממוצע. עובד שמשתכר 20 אלף שקל זכאי לפי הצו להפרשות על 13,769 שקל, כלומר 826 שקל ממנו, 895 שקל תגמולי מעסיק ו-826 שקל פיצויים, 2,547 שקל בסך הכול. מעסיק יכול כמובן להפריש על מלוא השכר, אבל זו התחייבות שצריכה להופיע בחוזה העבודה. חישוב לכל רמת שכר אפשר לעשות במחשבון הפקדה חובה לפנסיה.

שכר יסוד, תוספות קבועות כמו ותק, יוקר מחיה או תוספת מקצועית, ועמלות למי ששכרו בנוי מבסיס ועמלות, הם מה שנכנס לשכר הקובע. שעות נוספות, בונוס חד-פעמי ודמי הבראה נשארים בחוץ, אלא אם הוסכם אחרת. עובד עם שכר יסוד של 10,000 שקל ועוד 4,000 שקל שעות נוספות רואה בתלוש ברוטו של 14 אלף, אבל ההפרשה מחושבת על 10 אלף: 600 שקל ממנו, 650 מהמעסיק ו-600 לפיצויים. מי שמניח שהחיסכון שלו רץ על 14 אלף טועה בכ-740 שקל בחודש, קרוב ל-9,000 שקל בשנה.

גיל 21 לגבר וגיל 20 לאישה פותחים את הזכאות. עובד חדש שלא היה לו ביטוח פנסיוני פעיל ממתין שישה חודשים, וההפרשות מתחילות מהחודש השביעי, בלי תשלום על התקופה שקדמה לו. מי שהגיע עם קרן פעילה זכאי מהיום הראשון, והמעסיק רשאי להעביר את ההפקדה הראשונה בתום שלושה חודשי עבודה או בסוף שנת המס, המוקדם מביניהם, כשהיא כוללת גם את החודשים שעברו. לפי פסיקה של בית הדין האזורי לעבודה, קרן שלא קיבלה הפקדות יותר מחמישה חודשים עלולה להיחשב לא פעילה, ואז חלה שוב תקופת ההמתנה המלאה.

הבחירה בקרן שייכת לעובד. מי שלא הודיע למעסיק לאן להפקיד מצורף לאחת מקרנות ברירת המחדל שבחר משרד האוצר במכרז, עם דמי ניהול נמוכים מהממוצע.

5% מהשכר הוא הרף התחתון של תגמולי המעסיק כשהחיסכון מנוהל בביטוח מנהלים או בקופת גמל, שם המעסיק צריך לממן מתוך חלקו גם ביטוח אובדן כושר עבודה. בתוך ה-6.5% אפשר לייעד לביטוח הזה עד 1.5%, ואם פוליסה שמבטיחה 75% מהשכר יקרה יותר, העלות הכוללת לתגמולים ולביטוח יכולה לעלות עד 7.5%, כך שהביטוח עשוי להגיע ל-2.5% מהשכר. בקרן פנסיה הביטוח לנכות ולשארים כבר בנוי בתוך הקרן.

8.33% מהשכר, משכורת אחת לכל שנת עבודה, הם הגובה המלא של פיצויי הפיטורים, וה-6% שבצו מכסים כ-72% מזה. מעסיק שמפקיד 6% צריך להשלים את ההפרש, 2.33% לכל שנה, כשהוא מפטר עובד. מעסיק שמפקיד 8.33% ומודיע לקופה בכתב, עם העתק לעובד, שסעיף 14 חל על כל הסכום, סוגר את החוב מראש. להרחבה: פיצויי פיטורים: מי זכאי, איך מחשבים, ומה המשמעות של סעיף 14.

720 שקל הוא הניכוי הצפוי בתלוש של 12,000 שקל. ניכוי של 500 שקל על אותו שכר מעיד שההפרשה מחושבת על בסיס נמוך מדי או בשיעור שגוי. התלוש מראה מה נוכה, ואילו הדוח של הקרן או המסלקה הפנסיונית מראים אם הכסף הגיע ומתי. באותו דוח מופיעים גם דמי הניהול ומסלול ההשקעה, ואת המבנה כולו מפרק המדריך מהי קרן פנסיה. מעסיק שניכה מהשכר את חלק העובד ולא העביר אותו לקרן בתוך 40 יום מהמועד שבו היה צריך לשלם את השכר עובר עבירה פלילית, והעובד רשאי לתבוע רטרואקטיבית גם את חלק המעסיק, 12.5% מהשכר.