באמצע אוקטובר 2026, בערב החגיגי של חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית, עלה לבמה איש בן 70 והודיע על תרומה של 250 מיליון דולר. זו התרומה הגדולה שהאוניברסיטה קיבלה מאז שנפתחה ב-1925, והקמפוס ההיסטורי בהר הצופים ייקרא מעכשיו על שמו ועל שם בת זוגו, אלינה. מי שזוכר את המשבר של 2008 מכיר את השם הזה מכיוון אחר לגמרי: ג'ון פולסון הוא מנהל קרן הגידור שזיהה את בועת המשכנתאות בארצות הברית לפני כמעט כולם, ויצא ממנה עם רווח שעד היום מלמדים עליו בבתי ספר למנהל עסקים.

אבל הסיפור שלו לא נגמר בהימור אחד. יש בו ילד מקווינס עם אבא שהיגר מאקוודור, סטודנט מצטיין, שנים של עבודה שקטה בבנקים ובקרנות, שנה אחת שבה הרוויח יותר מכל מנהל כספים אחר בעולם, כמה שנים רעות מאוד, פרשה משפטית שבה הוא עצמו לא הואשם, קשר הדוק לדונלד טראמפ וחיבור הולך ומתהדק לישראל. ריכזנו כאן את התחנות בדרך, ובסוף גם תשובות לשאלות שעולות הכי הרבה.

תחנה ראשונה: ילדות בקווינס ומשפחה של מהגרים

ג'ון אלפרד פולסון נולד ב-14 בדצמבר 1955 בקווינס, אחד מחמשת הרובעים של ניו יורק, השלישי מבין ארבעה ילדים. אביו, אלפרד, נולד באקוודור בשם אלפרדו גיירמו פאולסן, שירת בצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה ושינה בהמשך את שם המשפחה. בארצות הברית הוא עבד בתחום הכספים והגיע לתפקיד מנהל הכספים של משרד יחסי ציבור גדול בניו יורק. אמו, ז'קלין לבית בוקלן, הייתה בת למהגרים יהודים שהגיעו מליטא ומרומניה.

הבית היה מעמד בינוני, בלי ירושה גדולה ובלי קשרים בוול סטריט. השילוב בין צד אקוודורי לצד יהודי-מזרח אירופי מלווה אותו גם היום: אחת התרומות המוקדמות שלו הייתה לבית חולים לילדים בגואיאקיל, העיר הגדולה של אקוודור, ובשנים האחרונות רוב הכסף שהוא מפנה מחוץ לארצות הברית מגיע לישראל.

תחנה שנייה: NYU והרווארד, בצמרת של כל מחזור

את התואר הראשון במימון עשה פולסון באוניברסיטת ניו יורק, NYU, וסיים אותו ב-1978 בהצטיינות הגבוהה ביותר וכנואם המחזור. משם המשיך להרווארד, ושם קיבל ב-1980 תואר שני במנהל עסקים כ"בייקר סקולר", תואר כבוד שמוענק רק לכ-5% המצטיינים בכל מחזור. בשני המקומות האלה הוא יחזור עשרות שנים אחר כך כתורם, והשם שלו מתנוסס היום על מבנים בשניהם.

תחנה שלישית: BCG, אודיסיי ובר סטרנס

אחרי הרווארד התחיל פולסון בחברת הייעוץ בוסטון קונסלטינג גרופ. העבודה בייעוץ לימדה אותו לפרק חברות לגורמים, אבל הוא רצה להיות קרוב יותר לכסף עצמו, ועבר לאודיסיי פרטנרס, קרן השקעות פרטית שהקימו ליאון לוי וג'ק נאש. לוי, אחד המשקיעים המוערכים של אותו דור, היה בשבילו מעין מורה דרך, וחשף אותו לעולם של עסקאות מורכבות שבהן הרווח מגיע מהבנה טובה יותר של הסיכון.

התחנה הבאה הייתה בנק ההשקעות בר סטרנס, במחלקת המיזוגים והרכישות, שם הגיע לדרגת מנהל בכיר. אחר כך עבר לשותפות ההשקעות גרוס פרטנרס. במבט לאחור, שני העשורים האלה היו בית ספר לאותה מומחיות שתקבע את המשך הדרך: איך עסקאות בנויות, איפה הן נשברות ומי משלם כשהן נשברות.

תחנה רביעית: 1994, שני מיליון דולר ועובד אחד

ב-1994, בגיל 38, הקים פולסון את פולסון אנד קו. הוא פתח את הקרן עם 2 מיליון דולר ועם עובד אחד, במשרד קטן במנהטן. ההתמחות הייתה ארביטראז' מיזוגים: כשחברה מודיעה שהיא קונה חברה אחרת, המניה של החברה הנרכשת נסחרת בדרך כלל מעט מתחת למחיר העסקה, כי תמיד יש סיכוי שהעסקה תתפוצץ. מי שמבין טוב יותר את הסיכון הזה יכול להרוויח את הפער. זו אסטרטגיה של רווחים קטנים ויציבים, רחוקה מאוד מהדימוי של המהמר הגדול.

הצמיחה הייתה איטית. בתחילת שנות האלפיים ניהלה הקרן כ-300 מיליון דולר, סכום מכובד אבל צנוע ביחס לענקיות של התחום. מעט מאוד אנשים מחוץ לעולם הקרנות הכירו אותו.

תחנה חמישית: ההימור נגד הסאב פריים

בשנים 2005-2006 פולסון הגיע למסקנה שמחירי הדירות בארצות הברית מנותקים מהיכולת של הלווים לשלם. הבנקים נתנו משכנתאות סאב פריים, הלוואות דיור ללווים עם היסטוריית אשראי חלשה, לפעמים בלי בדיקת הכנסה ועם ריבית נמוכה בשנתיים הראשונות שקפצה אחר כך. ההלוואות האלה נארזו באגרות חוב שנמכרו למשקיעים ברחבי העולם, וקיבלו דירוגים גבוהים מחברות הדירוג. התזה של פולסון הייתה פשוטה: אם מחירי הבתים רק יפסיקו לעלות, רבים מהלווים לא יוכלו למחזר, יפסיקו לשלם, והאג"ח האלה יאבדו חלק גדול מהערך.

הכלי שבחר נקרא CDS, ראשי תיבות של Credit Default Swap. הכי פשוט לחשוב עליו כעל פוליסת ביטוח על אג"ח. הקונה משלם פרמיה קבועה בכל שנה, ואם האג"ח לא נפרעת, מוכר הביטוח מכסה את ההפסד. ההבדל מביטוח רגיל הוא שלא צריך להחזיק את האג"ח כדי לקנות עליה ביטוח, כך שזה הופך לדרך להמר על קריסה. באותה תקופה הביטוח הזה היה זול מאוד, כי השוק כולו האמין שהאג"ח המגובות במשכנתאות בטוחות. פולסון שילם בערך אחוז בשנה מהסכום המבוטח, וכל עוד הלווים שילמו, ההוצאה הזו פשוט נרשמה כהפסד.

בהמשך הוסיף גם מכירה בחסר על מדדי ABX, סדרת מדדים שעקבה אחרי מחירי אג"ח מגובות סאב פריים לפי שנת ההנפקה. כשהמדדים האלה ירדו, הפוזיציה הרוויחה. מי שרוצה להבין את ההיגיון הכללי של הימור על ירידה ימצא אותו בהסבר שלנו על מכירה בחסר והתפקיד שלה בשוק.

הדרך לשם הייתה ארוכה. כשניסה לגייס כסף לקרן ייעודית להימור הזה, הוא הצליח להביא רק כ-150 מיליון דולר, בעיקר ממשקיעים באירופה. רוב מי ששמע את ההצעה חשב שמומחה למיזוגים לא מבין דבר במשכנתאות. במשך חודשים ארוכים מחירי הבתים המשיכו לעלות, הפרמיות נאכלו, ופולסון נאלץ להסביר ללקוחות למה הוא ממשיך.

ב-2007 השוק התהפך. שיעורי החדלות בסאב פריים זינקו, מדדי ABX קרסו והביטוח שקנה קפץ בערכו. הקרנות של פולסון אנד קו הרוויחו באותה שנה כ-15 מיליארד דולר, ואחת מהן עלתה ביותר מ-500%. פולסון עצמו הרוויח בשנה אחת, לפי ההערכות המקובלות, בין 3.7 ל-4 מיליארד דולר, אחד הרווחים האישיים הגדולים שנרשמו אי פעם בוול סטריט. ב-2008, כשהמשבר התפשט לבנקים, הוסיף עוד כ-2 מיליארד דולר. לרקע המלא על הקריסה עצמה, מליהמן ברדרס ועד חבילות החילוץ, כדאי לקרוא את הסקירה שלנו על מה שקרה במשבר של 2008. בהון כתבנו כבר בעבר גם על העסקה של פולסון ועל ארבעת המיליארדים.

תחנה שישית: פרשת אבקוס וגולדמן זאקס

ההצלחה הביאה איתה גם את הפרשה המביכה בקריירה שלו. ב-2007 בנה גולדמן זאקס מוצר בשם אבקוס 2007-AC1, אג"ח מורכבת שהתבססה על סל של אג"ח משכנתאות. פולסון היה מעורב בבחירת חלק מהאג"ח שנכנסו לסל והחזיק את הצד השני, הימור על כך שהן יקרסו. המשקיעים שקנו את המוצר לא ידעו שמי שעזר לבחור את הנכסים מהמר נגד אותם נכסים בדיוק.

ב-2010 הגישה רשות ניירות הערך האמריקאית, ה-SEC, תביעה אזרחית נגד גולדמן זאקס ונגד אחד הסוחרים שלו. לפי הרשות, פולסון הרוויח מהעסקה כמיליארד דולר. ביולי 2010 הסכים גולדמן לשלם 550 מיליון דולר כדי לסגור את התיק, אחד ההסדרים הגדולים שנחתמו אי פעם מול הרשות. פולסון לא הואשם. הטענה המרכזית הייתה שהבנק הסתיר מהלקוחות מידע מהותי, וחובת הגילוי הייתה מוטלת על הבנק, לא על הלקוח שלו. ובכל זאת, הפרשה הדביקה לשם שלו כתם ציבורי שנשאר במשך שנים.

תחנה שביעית: 2010, שנת הזהב

אחרי המשבר פולסון חיפש את ההימור הבא. הוא העריך שההדפסה המסיבית של כסף על ידי הבנק המרכזי האמריקאי תוביל בסוף לאינפלציה ולהיחלשות הדולר, ובנה פוזיציה ענקית בזהב, כולל אחזקה גדולה בקרן הסל של הזהב ובמניות של חברות כרייה. הוא אפילו הקים קרן שנקובה בזהב, שהמשקיעים בה מודדים את התשואה ביחס למתכת ולא ביחס לדולר. ב-2010 מחיר הזהב טיפס, ופולסון הרוויח באופן אישי כ-4.9 מיליארד דולר. בשנה הזו הנכסים שניהל הגיעו לשיא של 36 עד 38 מיליארד דולר, תלוי במקור.

תחנה שמינית: 2011 והשנים הקשות

דווקא בשיא החלה הנפילה. ההימור על התאוששות מהירה של הכלכלה האמריקאית, דרך אחזקות גדולות בבנקים כמו בנק אוף אמריקה וסיטיגרופ, התברר כמוקדם מדי. מכה נוספת הגיעה מסינו-פורסט, חברת יערות סינית שנסחרה בקנדה ושפולסון החזיק בה בערך 14%. ביוני 2011 פרסמה חברת מחקר שמתמחה בהימורים על ירידות דוח שטען שהחברה מנפחת את הנכסים שלה. המניה קרסה, החברה הגיעה בהמשך לפשיטת רגל, והקרן הפסידה מאות מיליוני דולרים. קרן הדגל של פולסון איבדה באותה שנה כמחצית מהערך.

ב-2013 הגיעה גם הנפילה של הזהב, שירד בכ-28% בשנה אחת, והקרן שהתמחתה בו ספגה הפסדים כבדים. המשקיעים החיצוניים התחילו לעזוב, והנכסים בניהול הצטמקו לפחות מ-9 מיליארד דולר בסוף 2018. הסיפור מזכיר במידה רבה מנהלי קרנות מוכרים אחרים שהגיעו לשיא ומשם התחילו לצבור טעויות, כמו שתיארנו בסיפור של ביל אקמן.

תחנה תשיעית: 2020, ממנהל קרן למשרד משפחתי

ביולי 2020 שלח פולסון מכתב ללקוחות והודיע שהוא מחזיר להם את כל הכסף והופך את פולסון אנד קו למשרד השקעות פרטי. החלק של כסף הלקוחות כבר היה קטן: כבר בתחילת 2019 הוא אמר שעד 80% מהכסף בקרן המרכזית הם שלו, ובהמשך אותה שנה הפריד את ההון האישי שלו מזה של המשקיעים. משרד משפחתי לא מנהל כסף של אחרים, כך שהוא פטור מרוב חובות הדיווח והרישום שחלות על קרן גידור. הוא הצטרף בכך לרשימה של מנהלי קרנות ותיקים שסגרו את הדלת לכסף חיצוני באותן שנים.

גם אחרי המעבר הוא נשאר פעיל מאוד, עם השקעות בחברות תרופות, בזהב ובנדל"ן, בין היתר בפוארטו ריקו. לפי ההערכות המשרד מנהל כיום נכסים בהיקף של כ-4 מיליארד דולר.

תחנה עשירית: הפילנתרופיה

קרן משפחת פולסון הוקמה ב-2009, והתרומות שלה ממוקדות בחינוך, במדע, בבריאות ובמרחב העירוני. ב-2012 נתן פולסון 100 מיליון דולר לעמותה שמתחזקת את סנטרל פארק, התרומה הגדולה שניתנה אז לפארק עירוני בניו יורק. ב-2015 תרם 400 מיליון דולר לבית הספר להנדסה ולמדעים יישומיים של הרווארד, שנקרא מאז על שמו. זו הייתה באותו זמן התרומה הגדולה בתולדות האוניברסיטה.

ל-NYU, האוניברסיטה שבה למד, הוא נתן 100 מיליון דולר למרכז אקדמי חדש בגריניץ' וילג', שנפתח ב-2023 ונקרא על שמו, וזה בנוסף לתרומות קודמות לבית הספר למנהל עסקים שלה. בישראל העניקה הקרן ב-2021 סכום של 15 מיליון דולר למוזיאון תל אביב לאמנות, והבניין הראשי של המוזיאון נקרא מאז על שם קרן משפחת פולסון. התרומות הגדולות האלה של מנהלי קרנות לאוניברסיטאות הפכו כמעט למסורת, ומי שרוצה השוואה יכול לקרוא על התרומה של קן גריפין בהיקף 3 מיליארד דולר.

תחנה אחת עשרה: הקשר לטראמפ

פולסון תמך במועמדים רפובליקנים כבר בשנים קודמות, אבל ב-2016 הוא נכנס לקדמת הבמה כשהיה אחד היועצים הכלכליים של דונלד טראמפ בקמפיין הראשון. ב-2024 הוא היה בין מגייסי הכספים הבולטים של טראמפ, וערב התרמה באחוזה שלו בפאלם ביץ' גייס לפי הקמפיין יותר מ-50 מיליון דולר.

אחרי הבחירות שמו עלה כמועמד מוביל לתפקיד שר האוצר. בנובמבר 2024 הודיע שהוא מוריד את עצמו מהמרוץ בגלל התחייבויות פיננסיות מורכבות, ואמר שימשיך לסייע לצוות הכלכלי של הממשל מבחוץ. התפקיד הלך בסוף לסקוט בסנט, שגם הוא מגיע מעולם קרנות הגידור.

תחנה שתים עשרה: ישראל והתרומה הגדולה לאוניברסיטה העברית

הקשר של פולסון לאוניברסיטה העברית נבנה בשלבים. ב-2023 התחייבה הקרן המשפחתית ל-27 מיליון דולר לבניין חדש למדעי המחשב ולהנדסה בקמפוס גבעת רם. ב-2024 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה, ובתחילת 2026 הוסיפה הקרן עוד 19 מיליון דולר לבניין להנדסת חשמל, כך שההיקף הגיע ל-46 מיליון דולר.

התרומה החדשה, 250 מיליון דולר, גדולה פי חמישה מכל מה שנתן קודם. בתמורה, הקמפוס בהר הצופים, הקמפוס המקורי של האוניברסיטה, ייקרא קמפוס אלינה וג'ון פולסון. הכסף מיועד לארבעה תחומים: הקמת פקולטה להנדסה, הרחבה של המחקר הרפואי והביו-רפואי, תוכניות לטיפול בטראומה ולהחלמה ממנה, ומכון חשיבה שאמור לתרגם את הידע של החוקרים למדיניות ולפעולה ציבורית. האוניברסיטה לא פרסמה איך יתחלק הסכום בין התחומים ובאיזה קצב יועבר.

פולסון הציג את המהלך כהצהרת סולידריות עם ישראל בתקופה שבה האקדמיה הישראלית מתמודדת עם חרמות בחו"ל ועם גירעונות בבית. עם התרומה הזו, סך התמיכה שלו באוניברסיטה מתקרב ל-300 מיליון דולר. זו התרומה השלישית בגודלה שנתן אדם יחיד לאוניברסיטה בישראל, אחרי העיזבון של 400 מיליון דולר שעבר לאוניברסיטת בן גוריון ותרומה אנונימית של כ-260 מיליון דולר לבר-אילן.

מה מבדיל אותו משאר ענקי קרנות הגידור

רוב השמות הגדולים בתחום בנו את המוניטין שלהם על עשורים של תשואות עקביות, או על מודל ייחודי שמשוכפל שוב ושוב. פולסון שונה. במשך יותר מעשור הוא היה מנהל זהיר יחסית, מומחה לנישה צרה, ואז ביצע הימור אחד שהגדיר אותו. הוא לא היה מומחה למשכנתאות, וזה דווקא עזר לו: הוא הסתכל על השוק כמו על עסקה שעומדת להתפרק, ושאל מי ייפגע כשזה יקרה.

הבדל נוסף הוא ההכנה. ההימור נגד הסאב פריים לא היה תחושת בטן. הצוות שלו בנה מודלים על אלפי הלוואות, בדק את שיעורי החדלות לפי אזור ושנת הנפקה, ובחר את האג"ח החלשות ביותר. אבל ההצלחה הגדולה לא הפכה אותו לבלתי מנוצח. השנים שאחרי 2010 הוכיחו שאותו ביטחון עצמי שעזר לו להחזיק בהימור מול כל השוק יכול גם לגרום לו להחזיק יותר מדי זמן בהימורים שלא הצליחו. אנשים כמו דיוויד איינהורן, שעליו כתבנו בסקירה על משקיע השורט שחשף הונאות, התפרסמו מהימורים על ירידות לאורך שנים, בעוד שאצל פולסון זה היה מהלך חד פעמי בקנה מידה היסטורי.

והבדל שלישי: מעטים ממנהלי הקרנות הגדולים מפנים חלק כל כך גדול מההון שלהם לתרומות עם שם על הבניין. הוא בוחר מוסדות ספציפיים, נותן להם סכומים גדולים ומקבל את זכות השם. בהרווארד, ב-NYU, בסנטרל פארק ועכשיו בהר הצופים.

שאלות ותשובות

כמה הרוויח ג'ון פולסון ב-2007?

הקרנות שניהל הרוויחו באותה שנה כ-15 מיליארד דולר, בעיקר מההימור נגד אג"ח מגובות משכנתאות סאב פריים. החלק האישי שלו, מדמי ההצלחה ומהכסף שהשקיע בעצמו, מוערך בין 3.7 ל-4 מיליארד דולר. ב-2008 הוסיף עוד כ-2 מיליארד, וב-2010 כ-4.9 מיליארד מההימור על הזהב.

מה זה CDS, ואיך הוא עבד בהימור של פולסון?

CDS הוא חוזה שבו צד אחד משלם פרמיה קבועה, והצד השני מתחייב לכסות את ההפסד אם אג"ח מסוימת לא נפרעת. פולסון קנה את הביטוח הזה על אג"ח של משכנתאות סאב פריים בזמן שהוא היה זול, בערך אחוז בשנה מהסכום. כשהלווים הפסיקו לשלם וערך האג"ח צנח, הביטוח החזיר כמעט את כל ההפסד, וערך החוזים עצמם זינק.

האם פולסון הואשם בפרשת אבקוס?

לא. התביעה של ה-SEC הוגשה נגד גולדמן זאקס ונגד סוחר שעבד בו, בטענה שהבנק לא גילה ללקוחות שקרן שהמרה נגד המוצר עזרה לבנות אותו. גולדמן שילם 550 מיליון דולר כדי לסגור את התיק. נגד פולסון לא הוגשו אישומים.

למה הוא הפך את הקרן למשרד משפחתי?

אחרי ההפסדים של 2011 ו-2013 הלקוחות החיצוניים עזבו בהדרגה, ובסוף רוב הכסף בקרן היה שלו. במצב כזה אין הרבה טעם לשאת בעלויות הרגולציה, הדיווח והשירות ללקוחות. ב-2020 הוא החזיר את הכסף החיצוני וממשיך לנהל רק את ההון שלו.

למה מיועדת התרומה לאוניברסיטה העברית?

ל-250 מיליון הדולר יש ארבעה יעדים: פקולטה חדשה להנדסה, הרחבה של הלימודים והמחקר ברפואה ובביו-רפואה, מחקר וטיפול בטראומה ובהחלמה ממנה, ומכון חשיבה שיחבר בין המחקר האקדמי לצרכים ציבוריים. בתמורה הקמפוס בהר הצופים ייקרא על שמו ועל שם אלינה.

מה הקשר של פולסון ליהדות ולישראל?

אמו הייתה בת למהגרים יהודים מליטא ומרומניה. בעשור האחרון הוא הגדיל בהדרגה את התרומות לישראל: מוזיאון תל אביב, שני בניינים בגבעת רם, תואר דוקטור לשם כבוד ב-2024 ועכשיו הקמפוס בהר הצופים.

האם הוא היה שר האוצר של טראמפ?

לא. שמו הוזכר כמועמד מוביל אחרי הבחירות של 2024, אבל בנובמבר אותה שנה הוא הודיע שהוא מסיר את מועמדותו בגלל התחייבויות פיננסיות מורכבות. את התפקיד קיבל סקוט בסנט.

כמה שווה ג'ון פולסון?

ההערכות שונות זו מזו, בין היתר כי רוב הנכסים שלו פרטיים ולא נסחרים. פורבס העריך את ההון שלו ב-2025 בכ-3.8 מיליארד דולר, ומקורות אחרים מציגים הערכות שונות, גבוהות או נמוכות יותר. המשרד המשפחתי שלו מנהל לפי ההערכות כ-4 מיליארד דולר, וההון האישי מושפע גם מהתרומות הגדולות של השנים האחרונות.