יש תרומות, ויש מהלך ששווה לעצור בשבילו. קן גריפין, מייסד קרן הגידור סיטאדל ואחד האנשים העשירים באמריקה, חותם על צ'ק של 3 מיליארד דולר לאוניברסיטת קרנגי מלון. זו התרומה הבודדת הגדולה ביותר שאדם פרטי נתן אי פעם למוסד להשכלה גבוהה בארה"ב, ורובה, שני מיליארד דולר, מיועד להקים קמפוס חדש לגמרי של האוניברסיטה במיאמי.

הקמפוס ייבנה על כ-35 דונם בשכונת וינווד, אחת השכונות שעברו בעשור האחרון מהפך משטח תעשייה מוזנח למוקד של אמנות, טכנולוגיה וסטארטאפים. לפי התוכניות הבנייה תתחיל ב-2027 והסטודנטים הראשונים ייכנסו ב-2028, והמיקוד יהיה טכנולוגיה וחדשנות. המיליארד הנוסף יזרום לקמפוס הראשי של קרנגי מלון בפיטסבורג, ובניין מדעי המחשב שם ייקרא מעכשיו על שמו של גריפין.

הבחירה בקרנגי מלון לא מקרית. זו אחת האוניברסיטאות המובילות בעולם במדעי המחשב, בבינה מלאכותית וברובוטיקה, בדיוק התחומים שגריפין מנסה לבנות סביבם מרכז כובד חדש בדרום פלורידה. סיטאדל עצמה, שמנהלת עשרות מיליארדי דולרים, מגייסת כבר שנים בוגרים של קרנגי מלון בתור מהנדסים כמותיים ומדעני נתונים, כך שקמפוס עילית ליד המטה שלה במיאמי הוא לא רק מחווה נדיבה אלא גם צינור כישרונות מקומי שמזין את העסק שלו ואת חברות הטכנולוגיה שהוא רוצה למשוך לאזור.

המהלך הזה מתרחש בדיוק כשהעולם משלם כמעט כל מחיר על כישרון טכנולוגי. חברות הבינה המלאכותית הגדולות נלחמות על אותם מהנדסים, משיקות מוצרים חדשים בקצב מסחרר, ומגייסות עשרות מיליארדי דולרים לפי שוויים דמיוניים. מי ששולט במאגר הכישרונות שולט במרוץ, וגריפין מבין שאוניברסיטה גדולה היא הדרך הבטוחה ביותר לייצר מאגר כזה קרוב לבית.

כדי להבין כמה 3 מיליארד דולר זה חריג, מספיק לזכור שמדובר בתרומה הבודדת הגדולה ביותר שאדם פרטי נתן אי פעם למוסד להשכלה גבוהה בארה"ב, גדולה בסדר גודל מכל מה שנראה עד היום. גם גריפין עצמו כבר שיחק במגרש הזה בעבר, כשתרם מאות מיליוני דולרים לאוניברסיטאות מובילות, אבל הפעם הוא בחר לבנות משהו חדש משלו במקום להוסיף לגוף קיים.

מבחינת גריפין, זה חלק מפרויקט גדול יותר. מאז שהעביר את המטה של סיטאדל משיקגו למיאמי, הוא הזרים לדרום פלורידה יותר מ-2.4 מיליארד דולר בתרומות שונות, וסך כל הנתינה הפילנתרופית שלו כבר חוצה את רף 5.7 מיליארד הדולר. הוא גם מצטרף לחבר הנאמנים של קרנגי מלון, כלומר לא רק כותב צ'ק אלא יושב סביב השולחן שמחליט לאן האוניברסיטה הולכת.

ומה מיאמי מקבלת מכל זה? הימור ארוך טווח. עיר שהתבססה שנים על נדל"ן, תיירות ופיננסים מנסה עכשיו להוסיף לעצמה רגל של הייטק ומחקר. גריפין אומר שהבוגרים שיצאו מהקמפוס והחברות שיבואו לגייס אותם ישנו את פני העיר לדורות, אבל השאלה האמיתית היא אם קמפוס אחד, גדול ככל שיהיה, מספיק כדי לייצר אקוסיסטם שלם של סטארטאפים, קרנות הון סיכון וכישרון שנשאר במקום ולא בורח חזרה לקליפורניה או לניו יורק.

מעבר לגריפין ולמיאמי, הסיפור הזה נוגע במשהו רחב יותר. כשאדם פרטי אחד יכול לחתום על צ'ק שמקים אוניברסיטה מאפס, הוא לא סתם נדבן, הוא גם קובע מי ילמד מה, איפה, ולטובת אילו תעשיות. הכוח לעצב מוסדות ציבור, שפעם היה שמור למדינות, עובר יותר ויותר לידיים של קומץ אנשים עשירים מאוד. במקרה של גריפין הכיוון ברור: לבנות את הדור הבא של המהנדסים שיעבדו, בין השאר, אצלו.