מה זה ניכוי שוברי כרטיסי אשראי? והאם זה חלק מהוצאות המימון? ואיך זה שהוצאות המימון של ראלקו מסתכמות ב-10 מיליון שקל כשהתחייבויות הפיננסיות במאזן מסתכמות ב-38 מיליון שקל?

הוצאות המימון השנתיות של ראלקו, יבואנית ומשווקת מוצרי החשמל והאלקטרוניקה,  הסתכמו בשנת 2015 ב-10 מיליון שקל, לעומת 9 מיליון שקל בשנה קודמת. אבל, כשבוחנים את המאזן ומחפשים על מה היא בעצם שילמה ריבית של 10 מיליון שקל, מתקשים למצוא.

האשראי השוטף של החברה  מתאגידים בנקאיים (במסגרת ההתחייבויות השוטפות) מסתכם ב-27.7 מיליון שקל בסוף 2015, כשבתחילת 2015 הוא עמד על 38.5 מיליון שקל – בדוחות לא ניתן הסכום הממוצע של האשראי  על פני השנה, אבל ניתן להניח שהוא איפשהו בין שני הסכומים האלו.

אבל, יש לחברה התחייבויות פיננסיות נוספות –  תחת סעיף ההתחייבויות השוטפות יש גם חלויות שוטפות בגין הלוואות לזמן ארוך בסך של 2.5 מיליון שקל (בתחילת שנת 2015 היה חצי מיליון שקל), וכן יש לחברה  הלוואות לזמן ארוך שמסתכמות ב-7.8 מיליון שקל (ובתחילת השנה הסתכמו ב-1.1 מיליון שקל).

אשראי שלא נמצא בדוחות

ההתחייבויות הפיננסיות האלו  מסתכמות לסך של 38 מיליון שקל בסוף 2015 (לעומת כ-40 מיליון שקל בתחילת השנה), והן בטח לא מסבירות הוצאות מימון של 10 מיליון שקל, הן עשויות להסביר במקרה של ריבית גבוה מאוד סדר גודל של 3-4 מיליון שקל , רחוק מאוד מהוצאות המימון של החברה.  אז מה מסביר את הוצאות המימון?

מסתבר שיש לראלקו אשראי שלא נמצא בדוחות. ההלוואות והאשראי השוטף מהבנקים לא מבטאים את כל ההתחייבויות הפיננסיות של החברה. לראלקו אשראי שוטף נוסף שנובע מהפעילות העסקית – ראלקו מייבאת סחורה מספקים שונים וכדי להבטיח להם את התשלום היא מעבירה לחלק מאותם ספקים  מכתבי אשראי דוקומנטארי מהבנקים, שבמילים פשוטות אמורים להבטיח את התשלום לספקים. כלומר, הספק מקבל ערבות שהתשלום ישולם לו (אחרת הוא לא יספק את הסחורה), והערבות/ מכתב אשראי הזה עולה כסף – זה גם סוג של מימון וזה נרשם במסגרת הוצאות המימון.

מסגרות האשראי של ראלקו, הכוללות גם את האשראי הדוקומנטארי מסתכמות ב-170 מיליון שקל, הרבה מעבר לאשראי ולהלוואות השוטפות. לא תמיד הן מנוצלות במלואן, אבל ברור שהאשראי הכולל הממוצע עולה על היקף האשראי בספרים.

ועדיין – זה לא מסביר הוצאות מימון של 10 מיליון שקל. מהדוחות של החברה מתברר שהוצאות המימון שנובעות מהאשראי הבנקאי (הכולל) מסתכמות בכ-5.6 מיליון שקל, כלומר קיים עדייו פער לא מוסבר של 4.4 מיליון שקל. הסבר חלקי לפער הזה הוא הפרשי השער.

החברה מייבאת מוצרי חשמל ואלקטרוניקה והשינויים בשער החליפים עלולים לעלות לה ביוקר – ולהמחשה נניח שהיא רכשה מוצרים ב-1 מיליון דולר כשהדולר היה 3.8 שקל, אבל במועד התשלום לספק הדולר 4 שקלים. ההתחייבות לספק עלתה מ-3.8 מיליון שקל (1 מיליון דולר כפול שע"ח של 3.8 שקל לדולר) ל-4 מיליון שקל (1 מיליון דולר כפול שע"ח של 4 שקל לדולר), והעלייה הזו היא כתוצאה מהפרשי שער והיא נזקפת להוצאות המימון.  לראלקו היו הפרשי שער בסך של 1.4 מיליון שקל בשנה שעברה, וזה כמובן חלק מאותם 10 מיליון שקל.

ניכוי שוברי אשראי

ועדיין – קיים פער של 3 מיליון שקל והוא מוסבר בניכיון שוברי האשראי. הנהלת ראלקו מספרת בדוח הדירקטוריון כי חלק מאוד משמעותי של העסקאות למכירת מוצרי החשמל והאלקטרוניקה לצרכנים , משולם בכרטיסי אשראי במסגרת עסקאות תשלומים – ככה רוכשים מוצרים כאלו כבר שנים רבות, והשיטה הזו "מתגלגלת" גם ליבואני ויצרני מוצרי החשמל, לרבות ראלקו – "רשתות השיווק והסוחרים מעבירים את שוברי האשראי בגין רכישת המוצרים על ידי לקוחותיהם לחברה", כותבים מנהלי ראלקו ומוסיפים -"באופן שלמעשה החברה נדרשת למימון ביניים עד לקבלת מלוא התמורה בגין רכישת המוצרים. חלופה אפשרית לניכיון סכומי כרטיסי האשראי המתקבלים אצל החברה, הינה קבלת מסגרות אשראי (בהיקפים משמעותיים כפועל יוצא מכך שמרבית המכירות מתבצעות בכרטיסי אשראי) מתאגידים בנקאיים שיאפשרו מימון ביניים עד לקבלת סכומי האשראי כאמור (התמורה). למיטב הערכת החברה, קבלת מסגרות אשראי כאמור עשויה להביא לגידול בהוצאות המימון, בהשוואה להוצאות המימון שהינן פועל יוצא של ניכיון סכומי אשראי. זאת ועוד, עם ביצוע פעולת הניכיון מועבר חלקו המהותי של הסיכון בגין יתרת שוברי האשראי שנוכו וטרם נפרעו מהחברה לספק שירותי הניכיון, למעט רכיב סיכון מהיתרה כאמור בו נושאת החברה".

במילים פשוטות, ראלקו  מספקת ימי אשראי לקוחות גבוהים והיא צריכה מימון לאשראי הזה – החלופה של הלוואה/ אשראי מהבנק יקרה מבחינתה, ואז היא פונה לניכיון שוברי אשראי שזה מאותה המשפחה של ניכיון שקים/ פקטורינג ואיגוח. החברה בעצם "מוכרת" את השוברים האלו בתמורה לסכום קטן יותר שמבטא את הריבית בתקופה ואת הסיכון , ורק להמחשה – נניח שנמכר מקרר ב-4 אלף שקל, והתשלום הוא דרך כרטיס אשראי – 10 תשלומים חודשיים של 400 שקל. ונניח שראלקו מוכרת את הזרם העתידי של התקבולים  החודשיים בתמורה ל-3.8 אלף שקל – הנחה על המחיר המלא בגלל הסיכון שעובר (במקרים רבים, אך לא תמיד) לרוכש החוב, ובגלל הריבית (ערך התקבולים מהוון להיום נמוך מהערך הנומינלי שלהם).

מה ההפרש בפועל בין התקבולים הצפויים בכרטיסי האשראי לסכום שמתקבל במזומן? ראלקו לא מפרטת, אבל מסבירה ששיעורי הניכיון השוטפים כוללים את מרכיב הריבית ועלות עמלת הסליקה – "שיעורי הניכיון נקבעים מעת לעת והם תלויים בשיעור הריבית במשק, גובה עמלת הסליקה אצל תאגידים פיננסיים המתמחים בכך ומספר התשלומים הנקובים בשוברים".

היקף הממסרים/ תשלומים האלו שנוכה מסתכם בסוף 2015 ב-54.6 מיליון שקל (משמעותית מעל כל ההתחייבויות הפיננסיות המאזניות של החברה) וזה כמובן ההסבר לפער בין הוצאות המימון בפועל להוצאות המימון הנגזרות מההתחייבויות הפיננסיות במאזן –  בשנה כולה הסתכמו הוצאות המימון בגין ניכוי כרטיסי אשראי בסך של 3 מיליון שקל.