המשביר –  האם תצליח לשרת את החוב?

מהם סימני האזהרה שהגדירה רשות ניירות ערך? למה התזרים של המשביר משקר? ומדוע המשביר לא מפרסמת תזרים חזוי?

המשביר של רמי שביט, דיווחה על רבעון קשה – הפסד של 14.5 מיליון שקל,  גירעון בהון החוזר,  הון עצמי מכווץ של 41 מיליון שקל, שמחזיק מאזן של 1.56 מיליארד שקל, גירעון בהון העצמי של החברה הבת המרכזית. לא משהו להתגאות בו, כן משהו שצריך לחשוש ממנו –  המשביר לא מצליחה לייצר רווח ותזרים מפעילות הליבה כבר שנים, הונה נשחק, ובקצב הזה, היא עלולה למצוא את עצמה עם קושי לשרת את החוב.

אבל, במשביר משדרים אופטימיות. הרבעון היה חלש, אבל התחזית לשנה כולה היא לגידול בהכנסות ומעבר לרווח. חוץ מזה מתכוונים במשביר למכור את 365 טכנולוגיות, להכניס שותף נוסף למועדון פיננסים, להכניס משקיע אסטרטגי לחברה או לחברה הבת – המשביר בתי כלבו (שעברה לגירעון בהון העצמי ברבעון האחרון) ועוד שורה של צעדים תפעוליים ומימונים.

ואכן, לזכותם של המשביר והעומד בראשה – שביט, ייאמר שהם מצליחים לייצר מדי תקופה מימוש מוצלח בחברות בנות ומוחזקות שמעשיר את הקופה. זה נותן להם חמצן לתקופה ממושכת, אבל הבעיה שהעסקים השוטפים – עסקי הכלבו, מדשדשים בכיוון מטה.

אז האם המצב הפיננסי תקין או שיש חשש מהבאות? תלוי את מי שואלים, ובדיוק מכיוון שהתשובה היא בעיני המתבונן, החליטה רשות ניירות ערך, כבר לפני כעשור לקבוע כללים ברורים לשאלה – האם קיים חשש שהחברה לא תשרת את חובותיה?.

רשות ניירות ערך הגדירה סימני אזהרה – גירעון בהון העצמי, הפניית תשומת הלב של רואי החשבון,  הון חוזר שלילי בצירוף תזרים מזומנים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת וגם כל אחד מהיחסים האחרונים בנפרד – הון חוזר שלילי, תזרים מזומנים שוטף מתמשך ושלילי.

המצבים האלו הם סימן אזהרה, וכשיש סימן אזהרה, המנהלים צריכים לספק תזרים מזומנים חזוי לשנתיים הקרובות, אלא אם הם סבורים שאין בסימן האזהרה להעיד על קושי פיננסי/ תזרימי ואין סיבה לחשוש שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה.

תזרים המזומנים החזוי מלמד את המשקיעים ומחזיקי החוב, איך ומאין החברה מצפה לשרת את חובה. בתזרים הזה, חברות מציינות את כוונתם למכור פעילויות ונכסים כדי להיפגש עם מזומנים, הן מדווחות על הסכומים הצפויים מאותם מימושים, על התזרים מפעילות, על דיבידנדים ותקבולים מחברות בת ומוחזקות, על גיוסים צפויים ועוד.

מדובר על הערכת הנהלה לגבי העתיד, ולכן זה מידע כל כך חשוב. ההנהלה כותבת שחור על גבי לבן, מה להערכתה הולך להיות קדימה. מידע נהדר למשקיעים ולמחזיקי החוב, אלא שקיימת בעיה אחת – הערכות זה סבבה, רק שאם תבדקו את החברות שמספקות תזרים חזוי ותעקבו אחרי מה שקרה בפועל, תקבלו ב-90% מהמקרים ( ואני שמרן) שהן לא עמדו בתחזית שלהן.

ובכל זאת – מדובר באמירה חזקה של ההנהלה, שמבטאת את כוונתה, איך להיפגש עם כסף.

המשביר – מצבנו טוב, אין צורך בתזרים חזוי

האמירה הזו לא נאמרה במשביר. מנהלי החברה מדגישים כי בדקו את סימני האזהרה ולא מצאו צורך להציג תזרים כי אין בסימני האזהרה להעיד על בעיה ביכולת שירות החוב. בין היתר נכתב בדוח דירקטוריון ביחס לסימן האזהרה השלישי הון חוזר שלילי בצירוף תזרים מזומנים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת – "סימן אזהרה זה אינו רלוונטי מאחר ועל פי הדוחות הכספיים (מאוחדים וסולו) של החברה, לחברה קיים תזרים מזומנים חיובי מפעילות שוטפת.

ולגבי סימן האזהרה הרביעי הון חוזר שלילי או תזרים מזומנים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת, נכתב – "דירקטוריון החברה לא קבע כי אין בכך כדי להצביע על בעיית נזילות – על פי הדוחות הכספיים המאוחדים של החברה, לחברה הון חוזר שלילי בסך של 110.8 מיליון שקל, הנובע בעיקרו מיישום לראשונה של תקן IFRS16 ,ותזרים מזומנים חיובי מתמשך מפעילות שוטפת. על פי הדוח הכספי סולו של החברה, לחברה הון חוזר חיובי בסך של 13.7 מיליון שקל ותזרים מזומנים חיובי מתמשך מפעילות שוטפת בסך של כ-3 מיליון שקל. דירקטוריון החברה דן בנושא וקבע, כי לאור יתרות המזומנים הקיימות, יכולות גיוס החוב של החברה ותחזיותיה של החברה לרווחים בשנת 2019 ,אין בכך כדי להצביע על בעיית נזילות בחברה".

טוב, הדירקטוריון החליט והוא קובע. אבל שימו לב איך בדלת האחרית החשבונאות משפיעה בצורה אקוטית גם על סימני האזהרה – מדובר בסימנים כלכליים, אמיתיים, על העסק עצמו. שינוי בשפה, לא אמור להשפיע על סימני אזהרה. עסק לא הופך ליותר בטוח או פחות בטוח, בגלל שינוי השפה החשבונאית.

ובכל זאת – מכיוון שסימני האזהרה מאוד נוקשים  וכמותיים, הרי שהתשובה אם חברה עוברת אותן  או לא, נגזרת מהחשבונאות. החשבונאות באימוץ התקינה החדשה בנושא חכירות (Ifrs16 ) גרמה למהפך בדוחות, וגם ליחסים הנמדדים בסימני האזהרה.

הנהלת החברה הדגישה כי רוב ההון החוזר השלילי במאוחד נובע מיישום התקינה של חכירות. אך, מנגד, החברה מדווחת על תזרים מרשים שכל כולו בזכות החשבונאות. אלמלא החסות של החשבונאות, החברה היתה גבולית ביחס לתזרים השוטף (חיובי אבל נמוך מאוד), עם הון חוזר שלילי, ואז לא בטוח לחלוטין שהדירקטוריון היה מחליט כפי שהחליט.

והנה הנתונים – התזרים מפעילות שוטפת בדוח המאוחד הסתכם ברבעון הראשון ב-27.6 מיליון שקל, לעומת 400 אלף שקל ברבעון המקביל ב-2018. תזרים מצוין, רק שאין קשר בינו לבין התזרים מתקופה מקבילה – מדובר על השוואה של תפוזים לתפוחים. התזרים ברבעון הראשון היה ללא תשלומי שכירות, וזה למרות שלמשביר לצרכן יש הרבה הוצאות שכירות. הסתירה הזו נובעת ממתודה חדשה – לא מדובר בשכירות. מדובר בחכירה ולכן יש לראות את ההתחייבות העתידית לתשלומי שכירות כהתחייבות לזמן ארוך ואת הזכויות בשימוש בחנויות כנכס. כלומר מדובר על עסקה שהיא יותר קרובה לרכישה מאשר לשכירות.

ואז, אין הוצאות שכירות, יש פחת. פחת לא משפיע על התזרים (הוצאה שאינה במזומן). וככה בכזו קלות נעלמים הוצאות השכירות מהתזרים. בדוח השנתי מודגש כי מדובר על הוצאות שנתיות של 116 מיליון שקל והסתמך על זה, הרי שמדובר בשכירות (בהנחה ליניארית) של 29 מיליון ברבעון, ואופס – לכאורה המשביר בתזרים שלילי (27.6 מיליון פחות 29 הערכה בהתבסס על דוח שנתי). בפועל, החברה מוסרת בדוח דירקטוריון מידע על התזרים לפי העקרונות החשבונאיים הקודמים – 1.6 מיליון שקל, חיובי, אבל "בקטנה" ורחוק מאוד מה-27.6 מיליון שדווח.

למה פוקס מוותרת על 10 מיליון שקל? –  איך זה שחברה עם פיקדונות והלוואות, לא משתמשת בפיקדונות להחזר ההלוואות? ובכמה היה צפוי להשתנות השווי של פוקס אם היתה משתמשת במזומנים לפירעון הלוואות;   

האם יש היגיון להחזיק כסף בחשבון בשעה שיש לכם הלוואות? נניח שיש לכם פיקדון של 250 אלף שקל והלוואה של 300 אלף שקל. הפיקדון מספק תשואה נמוכה במיוחד  – עשיריות האחוז בשנה, וההלוואה בריבית של 4% (ריבית יחסית טובה). בתרחיש הזה – אתם מפסידים כסף!

אם תלכו ליועץ כלכלי (ואם הוא יועץ טוב) הוא יגיד לכם – "משוגעים, תחזירו את ההלוואה". החזר ההלוואה (בגובה הפיקדון – 250 אלף שקל), יחסוך לכם הוצאות מימון של 10 אלף שקל בשנה – הרבה כסף. אז נכון – לא תקבלו את הריבית (האפסית) על הפיקדון, אבל זה בטל בשישים ביחס לריבית על ההלוואה.

יש לכם השקעות וגם הלוואות – אתם מפסידים כסף

בקיצור – תרחיש שבו יש לכם הלוואות ומצד שני פיקדונות (או השקעות סולידיות אחרות), הוא  לא נכון כלכלית. ובכל זאת – חלק גדול מהאנשים נמצא במצב כזה. איך זה יכול להיות? כמה סיבות שעשויות להשתלב זו בזו – יכול להיות שקיבלתם הלוואה בריבית טובה, והגוף המלווה הסביר לכם "שחבל לא לקחת". יכול להיות שאתם רוצים גמישות ומוכנים לשלם מעין קנס – ריבית על הלוואה, העיקר שיהיה לכם במידי כסף בחשבון.

אפשרות נוספת – לקחתם בעבר הלוואה שנפרעת בעוד שנה שנתיים או יותר, ובינתיים קיבלתם כסף, או חסכתם, וכך נוצר מצב כזה בחשבונות שלכם.

ויכול להיות שאתם בכלל לא מודעים לזה (במיוחד במספרים קטנים יותר), ובכלל – יש עוד סיבות נוספות למצב האבסורדי הזה. הבעיה שהמצב הזה גורם לכם להפסיד כסף, וכדי שתהיו מוכנים להפסיד, צריכה להיות סיבה טובה – הכסף הנזיל מיועד לטיול, אירוע, חופשה, השקעה אטרקטיבית, או פירעון ההלוואה. התועלת מכך ששוכב לכם כסף בחשבון אמורה לעלות על העלות – הקנס/ הריבית.

פוקס – חצי מיליארד של מזומנים, חצי מיליארד של חוב

והמצב הזה מתרחש גם בחברות ציבוריות. כאן לא ניתן להגיד "לא ידענו". כאן יש אחראי כספים – סמנכ"ל כספים בארגון, יש מנכ"ל, יש דירקטוריון. כאן יש בעלי בית – המשקיעים שבוחנים את החברה בכל רבעון. אז למה יש מצבים כאלו?

כל ההסברים שתקפים לאנשים פרטיים, תקפים גם כאן, אבל האמת שיש מקרים שאין  להם הסבר טוב – חברות מחזיקות מאות מיליונים בפיקדונות ואגרות חוב שמנגד יש להם הלוואות בסכום קרוב או גבוה יותר.  הם יוצרים כאן הפסד בהגדרה, ומדובר בהפסד גדול.

נתחיל בפוקס. לחברה יש נכון לסוף הרבעון הראשון מזומנים בסך של  190 מיליון שקל וכן יש לה השקעות לזמן קצר בסך של 277 מיליון שקל.  סה"כ 467 מיליון שקל של מקורות נזילים. הרבה כסף.

כשעוברים לצדד השלילי – צד ההתחייבויות, מוצאים התחייבות שוטפת לבנקים (אשראי מתאגידים בנקאיים) בסך של 156 מיליון שקל. מדובר באשראי שוטף, חלק מהאובליגו השוטף של החברה, ונראה שהיא שולטת בו ויכולה להחזיר אותו (או חלק ממנו) באופן שוטף.

מעבר להתחייבות לאשראי לזמן קצר, לפוקס יש התחייבות פיננסית לבנק לטווח העולה על שנה בסכום של 420 מיליון שקל.  כלומר סה"כ ההתחייבות הפיננסית של פוקס מסתכמת ב-576 מיליון שקל.

החזר הלוואות – שווי של 80-100 מיליון שקל

לכאורה היה ניתן לצפות שהחברה תיקח את המזומנים בקופה ותחזיר את החוב הזה. זה לא קורה. פוקס מתגלגלת כבר כמה שנים עם התחייבויות פיננסיות של מאות מיליונים ומולם נכסים פיננסים במאות מיליונים.

לפוקס (וגם לחברות אחרות) נוח שיש ערמות של מזומנים בקופה. אולי הן מרגישות עשירות יותר, אולי הן רוצות להיות גמישות יותר ולהגיב במהירות לנושאים עסקיים ואסטרטגיים – למשל, הזדמנויות לקנות מספקים בזול אם משלמים במזומן, עסקה של רכישת רשת או מותג ועוד.

יש בזה הגיון עסקי, ועדיין – מדובר על  כמעט חצי מיליארד של כסף נזיל, שיכול לשמש  לפירעון הלוואות והיה עשוי לחסו, בהערכה גסה, 12-15 מיליון שקל, וננסה לתרגם זאת לשווי חברה, וליתר להשפעה על על שווי החברה.

אם החברה היתה מתנהלת ללא פיקדונות והשקעות לזמן קצר, כלומר מחזירה את ההלוואות שלה, ועוקבת אחרי המזומנים וההלוואות מקרוב, כך שבאופן שוטף המזומנים משמשים להקטנת האובליגו, היא אמנם  היתה תיאורטית חוסכת את הסכום הזה – 12-15 מיליון שקל, אך מנגד, היא היתה מוותרת על הכנסות ריבית – רק שאלו באופן תיאורטי ובהינתן הריבית השוטפת, נמוכות במיוחד. נכון, פוקס (וחברות אחרות) משקיעות את חלק מהכסף בקרנות אג"ח – הן עשויות להרוויח (ולהפסיד), ובפועל במכלול השנים האחרונות כנראה שהן הצליחו לספק תשואה לא אפסית, אבל זו לא הטרה של פורס. היא לא מתכוונת להיות שחקנית בשוק האג"ח, ופעילה בשוק ההון. העסק שלה הוא אופנה וביגוד, והמשקיעים בה מצפים שהיא תהיה ממוקדת מטרה בתחום זה.

ומכאן שבאופן תיאורטי, בהינתן הריבית על ההלוואות והתשואה (הנמוכה) הצפויה בפיקדונות ובאפיקים סולידיים, מכירת הפיקדונות והחזר ההלוואות, היה חוסך בנטו, בהערכה גסה, סכום של   10-12 מיליון שקל – ואגב, ככל שהריבית במשק תעלה (ריבית בנק ישראל), כך פער הריבית בין הריבית על ההלוואה לבין התשואה בפיקדון צפוי לעלות, ובהתאמה הסכום ייגדל.

טוב, אז נניח שזה עשוי להיות החיסכון של פוקס, ואם נגלם את עניין המס, הרי שמדובר על 8-10 מיליון שקל בנטו. זה לא סכום גבוה בשביל פוקס. החברה הרוויחה אשתקד 152 מיליון שקל, ועדיין, במיוחד בהינתן החולשה בענף, מדובר בסכום משמעותי.

הסכום הזה מתבטא בעקיפין בשווי מוערך של 80-100 מיליון שקל, בהינתן מכפיל רווח של 10. כלומר, אם מסתמכים על קירוב של מכפיל רווח היסטורי של פוקס (למרות שזה לא המכפיל הנוכחי – הוא נמוך יותר) ומכפילים בו את החיסכון ברווח, מקבלים ש"יעילות" בשימוש בכספים בקופה מול ההלוואות (והחזר ההלוואות) היה מעלה את השווי בסכום משמעותי של 80-100 מיליון שקל. פוקס נסחרת ב-1.2 מיליארד שקל, אז כנראה שההנהלה שלה סבורה ששווי של עוד כמה עשרות עד 100 מיליון שקל, לא שווה את הפריבילגיות שטמונות במאות מיליונים בקופה.

מכת חכירות: התקן החשבונאי שמוריד 90 מיליון שקל מהרווח השנתי של ארקו  

מי גנב את ההצגה בדוחות הרבעון הראשון? כמה הפסידה ארקו ברבעון הראשון בגלל יישום תקן החכירות? ומה קורה ל-EBITDA בעקבות יישום התקן

 

שינוי שיטה חשבונאית, אמור להיות עניין טכני, בלי מהות כלכלית –אחרי הכל, החשבונאות היא כלי  – השפה שבה מציגים את העסקאות הכלכלית. אבל כשצוללים לדוחות הכספיים של הרבעון הראשון, מגלים שהחשבונאות גנבה את ההצגה.

החשבונאות מזיזה רווחים, מקפיצה את ההתחייבויות במאזן, מורידה את ההון העצמי ועוד. איך זה יכול להיות? למה שינוי בהלכה חשבונאית משפיע על "האמת" הכלכלית. הרי שום דבר לא השתנה בשטח, רק אימוץ של תקן חדש.

אז אולי מה שהיה במשך שנים רבות הוא שגוי, ועכשיו החשבונאות האירה ותיקנה מחדל ממושך, ואולי מדובר דווקא על "גול עצמי, של החשבונאות – השינוי הזה, מוכיח שהמידע החשבונאי הוא גמיש, וכדי להבין את הרווחים הכלכליים של הפירמה, צריך לנכות את החשבונאות, ולהסתכל על סעיפים חוץ חשבונאיים – תזרים פנוי, אבידה מתואם וכו'. נתונים שמהם אפשר לגזור כמה באמת מרוויחה הפירמה וכמה מזומנים היא מייצרת.

ועדיין – החשבונאות מציבה את נקודת ההתחלה – היא מספקת את הנתונים שעליהם, מנתח הדוחות צריך לעשות התאמות, והמספרים בדוחות על רקע יישום תקן Ifrs 16 שמטפל בחכירות, הם שיהפכו לנקודת המוצא. ניתן לקבל אותם, ניתן לערוך עליהם התאמות, אבל אי אפשר שלא להתייחס אליהם.

אתחיל בתיאוריה. הגישה החשבונאית החדשה שיושמה החל מ-2019 (וניתנה כהערכה בביאורים לדוחות 2018) טוענת את הדבר הבא – פירמה ששוכרת נכסים לטווח ארוך, ומשלמת עליהם דמי שכירות, לא יכולה להציג בדוחות שלה רק את ההוצאות השנתיות. יש לה התחייבות עתידית שלא מופיעה בספרים.

זו לא נקודה טריוויאלית. החשבונאות לא מציגה את העתיד, אלא את העבר – רבעון אחרון, שנה אחרונה, אבל היא כן מציגה את ההתחייבויות העתידיות, בנקודת זמן מסוימת (ליום המאזן) – הלוואות שיפרעו בעתיד ועוד'. השאלה אם שכירות ארוכת טווח היא התחייבות שיש לרשום במאזן. בעבר התשובה היתה לא. עכשיו כן.

התשובה היתה לא, כי הנחות הבסיס התיאורטיות היו שמול אותה התחייבות תיאורטית, יש טובת הנאה/ נכס של החברה בסכום זהה, ולכן מדובר באיזון ללא משמעות בספרים, וגם שאם כל הכבוד להתחייבות הזו – שכירות, זה לא חוזה הרמטי ומוחלט. אפשר לשנות, יש עזיבות וכו'.

מנגד, התשובה עכשיו היא כן והגיבוי לכך הוא שמדובר בהתחייבות ככל התחייבות אחרת, והדוחות הכספיים צריכים לשקף את המצב האמיתי של החברה, ולא ניתן להעלים התחייבות כזו.

ההשפעה על המאזן –  התחייבות גדולה ומולה נכס הרווח התפעולי יורד, התזרים עולה

היישום של השיטה הזו, מתבטא במאזן בגידול של ההתחייבויות. על רגל אחת, לוקחים את כל ההתחייבויות העתידיות, מהוונים אותם לערך של היום, ומקבלים את ההתחייבות בגין שכר הדירה העתידי. ההתחייבות הזו "נכנסת"  לסעיף ההתחייבות בגין חכירה.

שיעור ההיוון הוא פקטור מאוד חשוב – לפי מה מהוונים את ההתחייבות העתידית? השיטה החשבונאית/ מימונית היא לקחת את שקלול ממוצע הריבית על החוב של החברה, ולפיו להוון. יש בזה הגיון, ומעבר לזה – אין פרמטר אחר הגיוני יותר.

אבל מקבלים אבסורד מסוים – ככל שהחברה חזקה יותר, ככל שהחוב שלה נחשב עם יכולת החזר גבוהה יותר, כך הריבית על החוב נמוכה יותר, שיעור ההיוון נמוך יותר, וההתחייבות הנוספת גבוהה יותר. החברות החזקות מעין נענשות על כך – ההתחייבות שלהם גדלה (ההון יורד), ודווקא חברות "חלשות" יחסית עם ריבית גבוהה על החוב, יהוונו את ההתחייבות העתידית לפי ריבית גבוה, והתוספת של ההתחייבויות תהיה קטנה יחסית.

מול ההתחייבויות האלו נרשם נכס – זכות שימוש בנכס. בתיאוריה, השווי צריך להיות קרוב להתחייבות שנוצרה. בפועל, יש כמובן מתאם, ועדיין בגלל שמדובר בסכומים גבוהים, הפער ביניהם עשוי להיות מאוד משמעותי.  ההפרש שהוא בעצם סוג של הפרש מימוני נזקף בעת היישום לעודפים – כלומר, מקטין את ההון העצמי.

הטכניקה הזו, גרעה מכל החברות שנשענות על השכרה – רשתות המזון, רשתות האופנה, חלק ניכר מהונם העצמי ברבעון הראשון. למעשה, ברוב המקרים התיקון בהון העצמי היה פי כמה וכמה מהשורה התחתונה של הרבעון.

 

ההשפעה על דוח רווח  והפסד – הרווח ירד

ההשפעה של היישום על הדוח רווח והפסד היא בכמה סעיפים. ברגע שמגדירים את השכירות כהתחייבות ארוכת טווח, בעצם מבטלים את דמי השכירות, ובמקומם רושמים את הפחת על הנכס, ואת הוצאות המימון על ההתחייבות. לרוב הרווח כתוצאה מהיישום יירד.

הנה מה שארקו העריכה בדוחות השנתיים ל-2018 בקשר לכל שנת 2019. ארקו מנהלת ומפעילה רשת ענקית של תחנות דלק וחנויות נוחות בארה"ב (כ-1% מנתח השוק בארה"ב). הרוב הגדול של התחנות מושכר לחברה, כך שההשלכה של השינוי החשבונאי על הדוחות שלה, עצומה.

"…ההשפעות העיקריות הצפויות על הדוח רווח והפסד של הקבוצה לשנת 2019 הינן: קיטון בהוצאות השכירות בגין חכירות תפעוליות בסכום של כ-95 מיליון דולר, גידול בהוצאות פחת והפחתות בסכום של כ-60 מיליון דולר וגידול בהוצאות המימון בסכום של כ-62 מיליון דולר. סך ההשפעה נטו על הרווח, לפני השפעות המס, צפויה להסתכם לשנת 2019 בקיטון של כ-27 מיליון דולר".

ארקו, הנסחרת בבורסה בת"א בכ-1.1 מיליארד שקל,  מכרה אשתקד ב-13 מיליארד שקל, והרוויחה 40 מיליון שקל. ההפסד כתוצאה מיישום התקינה החדשה, הוא מאוד משמעותי עבורה.

וכך גם ההשלכות המאזניות. מנהלי החברה העריכו בדיווח השנתי – "…ההשפעות העיקריות הצפויות במועד היישום לראשונה של התקן על הדוח על המצב הכספי הינן גידול בהתחייבויות בגין חכירות בסכום של כ-760 מיליון דולר (כ-2.8 מיליארד שקל), גידול בנכסים בגין זכות השימוש בסכום זהה )…וללא השפעה מהותית צפויה על ההון".

ואכן בדוחות ברבעון הראשון מתברר שההשפעה על ההון העצמי יחסית נמוכה (1.5 מיליון שקל) וההשפעה על היקף ההתחייבויות הנכסים עצומה. הערכת החברה לגידול בהתחייבויות (ובנכסים) בסך של 2.8 מיליארד שקל התממשה. ולמעשה, הגידול בהתחייבויות ובנכסים הקפיץ את היקף המאזן של ארקו בקרוב ל-70% ל-6.5 מיליארד שקל.

השפעה גדולה נרשמה גם בדוח רווח והפסד. ארקו הפסידה 67.7 מיליון שקל, לפני יישום השפעת התקן החשבונאי, ויישומו הגדיל את הפסד ב-22.5 מיליון שקל להפסד מצרפי של 90.2 מיליון שקל.

השינוי הרבעוני בהפסד כתוצאה מהתקן, הוא בהתאם להערכות של החברה.

לכאורה, התקן הזה הוא צרה צרורה לארקו (ולחברות אחרות), אבל יש בו גם סוכרייה גדולה. מעריכי השווי נשענים בחברות מסוג זה על ה-EBITDA (רווח לפני ריבית, מיסים פחת והפחתות). הפרמטר הזה נהנה עכשיו כי הרחיקו ממנו את הוצאות השכירות. כמו כן, הפחת והמימון לא מפורטים בו, ומכאן שהוא צפוי להציג שיפור לעומת תקופה קודמת. חברות רבות (וגם ארקו) הראו את ההתאמה לשיטה הקודמת. אבל, בקרוב מאוד, השיטה הקודמת כבר לא תעניין איש – הנתונים יהיו בהתאם לגישה החדשה.

כלומר, בעוד שבדוח החשבונאי הרווח יירד, בנתונים החוץ חשבונאיים – יוצג שיפור. שוב, החברות, האנליסטים והשוק, מדלגים על חשבונאות שפחות מתאימה ונוחה להם, אבל זה בגלל שהחשבונאות באמת לא מתאימה – מעבר לעניין שיש בה שינויים מרחיקי לכת בלי שינוי כלכלי אמיתי, היא לא מבטאת רווח מייצג כלכלי, ואז פונים לכל מיני סעיפים חוץ מאזניים כדי למצוא דבר מאוד פשוט – רווח ותזרים מייצג.

זהירות! החגיגה במניות הקנאביס תיגמר בבכי. הציבור מזרים המון כסף למניות הקנאביס, אבל חשוב להגיד – זאת לא השקעה זה הימור. הימור גדול.

לשידור הטור ברדיו 103FM

אם הציבור רוצה להמר, בבקשה –  יש בבורסה המקומית  20 חברות קנאביס בשווי מצרפי של 4 מיליארד שקל.  רוב החברות האלו לא מכרו  בשקל ולא הרוויחו שקל, והם גם לא ירוויחו בקרוב. ובכל זאת המניות שלהן עלו במאות אחוזים לשווים של מאות מיליונים.

איך זה ייתכן? לא נעים להגיד, אז אני אצטט –  "הציבור מטומטם, הציבור  ישלם. מה שבא בקלות, בקלות ייעלם".

ראיתי השבוע  ארבעה מנכ"לים של חברות קנאביס שנסחרות בבורסה. כולם אופטימיים. כל אחד מהם בטוח שהחברה שלו היא המוצלחת ביותר.  הם דיברו  על הפוטנציאל הגדול ועל כך שקנאביס זה העתיד.

אולי הם צודקים. רק שחשוב להבין – אף אחד לא יודע לאן יתפתח שוק הקנאביס הרפואי, ובינתיים, למרות כל הסגולות הטובות של הקנאביס, הוא עדיין מוצר חקלאי  ולא רפואי קליני –  ובחקלאות התחרות גדולה והרווחים נמוכים.

הציבור לא נותן לעובדות האלו לבלבל אותו. הוא קונה בלי אבחנה – תיזהרו, זה ייגמר בהפסדים!

 

האם מניות הקנאביס מעניינות להשקעה? רובן לא, אם כן – השקעה קטנה מהתיק, מסוכן מאוד – בקיצור לא

התרגיל של כיל – להפסיד 300 מיליון דולר ולנצח

התרגיל עובד – שלמו מעט תמלוגים ותדווחו על רווחים גבוהים – המניה תעלה, והאופציות של המנהלים יעלו פי כמה; בעתיד אולי המדינה תדרוש תשלום נוסף, אבל גם אם תשלמו – שום דבר לא יקרה

המדינה כמעט וויתרה על 300 מיליון דולר, אלמלא החליט לפני 12 שנה, החשב הכללי באוצר, פרופ' ירון זליכה, לדרוש תמלוגי עבר מחברת כיל. הנהלת כיל גיחכה וטענה שמדובר בדרישה מופרכת ואמרה משהו בסגנון – "מאיפה צצת פתאום? אנחנו משלמים תמלוגים בשיטה הזו כבר עשרות שנים וזה מקובל על כל הצדדים" אבל בסיכום הבוררות  התברר שכיל פשוט ניסתה להתחמק מתמלוגים.

אני לא רוצה להחמיא כאן לירון, בגלל היכרות חברית וחוסר אובייקטיביות; אז אני אפנה אתכם למה שאמרו עליו השבוע אחרים.

ירון התחיל את המהלך, ובדרך תרמו את חלקם חשבי האוצר הבאים והגדילה לעשות מיכל עבאדי בויאנג'ו שנלחמה כמו לביאה על הכסף הציבורי. אבל, צר לי להגיד לכם כיל היא דוגמה (דוגמה גדולה) של טכניקה מאוד פשוטה לשיטה מאוד מצליחה – "שיטת מצליח". בגדול זה עובד כך: נשלם פחות – פחות תמלוגים, פחות מס. אם אף אחד לא יבדוק, אז סבבה, הרווחנו. אם מישהו יבדוק, לא נורא. נסביר את השיטה שלנו, נפרשן, נשכנע. לא השתכנעו? נביא אנשי מקצוע שיסבירו למה הגישה שלנו נכונה. לא עוזר? ננסה להתפשר או ללכת לבוררות. בכל מצב, זה עדיף מאשר לשלם מראש כמו "ילד טוב ירושלים".

הפעם זה לא עבד, התשלום בפועל (ראו טבלה מצורפת) דומה לחוב שנדרש בתחילת הדרך. אבל גם אז – אז מה? בזמן הבוררות כמעט ולאף אחד לא משנה מה תהיה התוצאה.

נתחיל עם המשקיעים – כיל נסחרת ב-25 מיליארד שקל. תשלום התמלוגים בשקלים הוא סביב 1.1 מיליארד שקל – 4.4% מהשווי שלה. 4.4% שמחולקים על פני 12 שנה, זה פחות מ-0.4% "הפסד" בשנה – לא ביג דיל. המשקיעים לא ממש מתרגשים מזה.

נמשיך עם האנליסטים – רוב האנליסטים והמשקיעים בכלל לא "סופרים" את התמלוגים בגין שנים קודמות. מבחינתם מדובר בהוצאה לא רלבנטית ליכולת החברה לייצר מזומנים. הרי מדובר על סכסוך עבר, תשלום עבר, שמתברר עכשיו – לתוצאות שלו יש השלכות על העבר, לא על העתיד, וכמובן שלא על שווי החברה שרובו נסמך על תזרים המזומנים העתידי שלה.

האנליסטים מנטרלים את התמלוגים ששולמו בגין העבר, וממשיכים הלאה. כלומר, ההשפעה על מניית כיל היא מינורית ואפילו לא קיימת. נכון, נגרע מהקופה סכום של 300 מיליון דולר, אבל באופן יחסי לשווי זה לא נורא.

אז אולי למנהלים זה אכפת? מנהלים רוצים קופת מזומנים גדולה והון גדול. ברור שאם 300 מיליון דולר יוצאים מהקופה זה מפריע להם. כיל היא חברה עם חוב פיננסי נטו, משמע ה-300 מיליון דולר הגדילו את החוב נטו שלה. לא נעים, אבל זו לא חברה שיש לה בעיית נזילות, היא יכולה לגייס בכל רגע בהון/ אקוויטי (שווי השוק שלה כאמור – 25 מיליארד שקל) וגם בחוב.

ביחס להון העצמי מדובר בסכום משמעותי – לאבד 300 מיליון דולר בהון (נניח שמדובר על הפסד נטו), מהווה שיעור גבוהה מההון העצמי. ההון העצמי בסוף 2018 הסתכם ב-3.8 מיליארד דולר, אבל לאורך התקופה של הבוררות הוא היה נמוך משמעותית – בסוף 2017 ההון הסתכם ב-2.9 מיליארד (ההפרש הוא בעיקר רווחי הון ורווחים שוטפים), ובשנים קודמות ההון היה נמוך יותר.

אז לחברה איבוד של 300 מיליון דולר הוא לא טריוויאלי, וגם למנהלים כואב שהחברה איבדה סכום כזה. אבל כמה שזה יישמע מוזר – המנהלים על פני השנים הרוויחו מיישום "שיטת מצליח" גם בענייני התמלוגים. איך זה יכול להיות?

ובכן, השכר של המנהלים בכיל, בדומה לכל חברה, מורכב משכר שוטף (משכורת חודשית והוצאות נלוות), בונוסים ואופציות. המרכיב העיקרי של התגמול נובע לרוב מאופציות, וליתר דיור מעליית ערך של אופציות כתוצאה מעליית ערך המניות.

המניות מושפעות בעיקר מהביצועים העסקיים של החברה. הביצועים האלו מושפעים גם מההוצאות השוטפות של החברה הכוללות את הוצאות התמלוגים השוטפות. ולכן, אם במשך שנים החברה נמנעה מלשלם תמלוגים כמו שצריך הרי שהיא בעצם דיווחה על רווחים גבוהים ממה שהיה צריך להיות בפועל. תוצאות האמת היו צריכות להכיל תמלוגים נוספים ולכן הרווח האמיתי היה צריך להיות נמוך יותר.

ומתבקש – שמחיר המניה נסמך על רווח גבוה מהרווח האמיתי, ואם המשקיעים היו יודעים שהרווח נמוך יותר הם בהתאמה היו מבטאים זאת במחיר המניה.

זה עוד לא הסוף, אבל מתקרבים – המנהלים נהנים ממחיר מניה גבוה. האופציות שלהם דבוקים למחיר המניה – כשהמניה עולה, האופציות עולות, כשהביצועים טובים והמניה עולה, האופציות עולות (יותר). כן, האינטרס של המנהלים ברור, וברור גם שהדיווח החלקי על תמלוגים (תשלום בחסר) שירת אותם.

התיקון שנעשה עכשיו מצוין לקופה הציבורית, אבל שימו לב – אז (בזמן אמת) שיישמו את "שיטת מצליח" בהצלחה, זה תרם למניה, למשקיעים ולמנהלים. עכשיו שמגיע התשלום, נראה כאילו אף אחד לא באמת משלם אותו. המנהלים (ומדובר בהנהלה שהתחלפה מאז, כמה פעמים) לא מתרגשת מרישום ההוצאות האלו בספרים – כאמור מדובר בהוצאה חד פעמית, בלי השפעה על הערך (לכל היותר כמוסבר למעלה – השפעה של כמה אחוזים בודדים על השווי).

מסקנה – השיטה הצליחה. זה עובד. זה יפסיק לעבוד כאשר יחזרו לאחור, יתקנו את הדוחות של השנים הקודמות – יפצו את המשקיעים שנסמכו על דוות לא נכונים, יחזירו כספים שנסמכו על רווחים לא נכונים. אני סקפטי, אבל זה המצב הרצוי.

המצב המצוי  הוא שחברות (ולא רק כיל) מנסות – היכן שיש מקום לפרשנות (וכל אחת והגמישות המחשבתית שלה) לשלם פחות והרוויח יותר. עם זאת, לפחות בכיל נראה שהעניין סגור – כבר אין מחלוקת בין החברה למדינה, ויש בהירות לגבי התשלום העתידי.  . בתווך, אגב,  וזה סיפור לטור נפרד, היטל ששינסקי,6 דווקא הקטין את התמלוגים בפועל של החברה (כפי שניתן לראות בטבלה החל משנת 2016). מדובר על ירידה של עשרות מיליוני דולרים בשנה.

היטל שישינסקי קבע תמלוגים של 5%, אלא ש שהמדינה וכיל חתמו ב-2012 על הסכם רחב (הסכם קציר המלח) שבמסגרתו גם הועלו התמלוגים על מכירות כיל עד ל-10%.

כיל שילמה 5% בלבד. המדינה טענה שצריך לשלם יותר. בסופו של דבר, הסכם הבוררות מכיל גם את המחלוקות האלו כאשר בכיל טוענים שהתשלום הכולל מסדיר את הפער בין הצדדים בסוגיה זו וכי בהמשך תשלום התמלוגים יהיה על פי חוק ששינסקי – 5%.

רמי לוי מתחילה את 2019 עם "חור" של 25 מיליון שקל ברווח

רמי לוי תתקשה לשכפל את הצמיחה ב-2019 – למה? האם זה קשור לעסקים? ולמה ההתחייבויות של החברה יגדלו משמעותית בשנה הבאה?

רשת רמי לוי הרוויחה בשנת 2018 כ-142 מיליון שקל – גידול לעומת שנה קודמת אז הרוויחה 109 מיליון שקל. אלא שהחברה תתקשה לשמור על המגמה בשורת הרווח, וזה לא בגלל שהיא תמכור פחות, זה גם לא בגלל התחרות . למעשה, זה לא קשור לביזנס של רמי לוי, זה קשור לחשבונאות.

החשבונאות אמורה להציג את מצב העסקים – היא מתרגמת את הפעילות העסקית בשטח למספרים בדוחות – למאזן (נכסים והתחייבויות) ולדוח רווח והפסד (הכנסות והוצאות). לחשבונאות לא אמורה להיות השפעה על מהלכים עסקיים ועל מצב העסקים – היא פשוט שפה, כלי עזר שמקל על הבנת עסקים ומספק יכולת השוואה (השוואת נתונים לשנים קודמות והשוואה לחברות אחרות). זה אמור להיות כל הסיפור, רק שבשנים האחרונות החשבונאות גונבת את ההצגה.

הנהלות של חברות (בעיקר נסחרות) מתמקדות בעמידה ביעדים חשבונאיים (וכלכליים) – רווח, תשואה להון ועוד; וברגע שזה הפוקוס שלהם הם עלולים להעדיף את ההצגה החשבונאית  על פני המהות – מנכ"לים בוחרים איזה חברות לרכוש לא רק לפי מה שמתאים לעסק, אלא לפי מה שמתאים לדוחות הכספיים; עסקאות לא נסגרות כי הן יסבלו מהפסדים בטווח הקצר, למרות שמדובר בעסקה טובה (על פני זמן) ועוד. כלומר, מכלי שהיה אמור לעזור לעסקים, הפכה החשבונאות לפקטור חשוב בעולם העסקים, כזה שיכול לגרום לסגירת עסקה, או לביטול עסקה.

הרווח ירד רק בגלל החשבונאות – איך זה ישפיע על השווי?

ולא רק הנהלת החברה ממוקדת רווח. גם האנליסטים והמשקיעים בוחנים את החברה בעיקר (לא רק) בהסתמך על הרווח. השיטה הכי פופולארית (ומהירה) לבחינת הערך של פירמה היא שיטת מכפיל הרווח. כשרוצים להעריך את שווי החברה , מעריכים את הרווח הצפוי, מכפילים במכפיל הרווח (בהתאם למקובל בתעשייה) ומקבלים שווי. את השווי הזה משווים לשווי בשוק ולפי זה מקבלים החלטות השקעה.

בפועל השיטה מורכבת יותר – צריך להתייחס כמובן למזומנים או לחוב הפיננסי בחברה, צריך לבחון את הרווח התפעולי, צריך לנטרל סעיפים חד פעמיים ועוד. אבל זו על רגל אחת הטכניקה הפופולארית להערכת חברות (נסחרות).

ומכאן, כצפוי שהרווח משפיע על השווי. ואז עולה שאלה חשובה (ופרקטית) – תדמיינו שהחשבונאות מסיבה מסוימת גורמת לרווח לרדת. האם גם השווי יירד? כלומר, העסק הוא אותו עסק, אין שינוי במצב התחרות, הלקוחות לא עזבו, הסביבה העסקית דומה. במצב כזה, אם המשקיעים פועלים לפי שיטת מכפיל הרווח הם מעריכים את החברה בשווי נמוך יותר (במקביל לירידת הרווח). אבל, בשטח השווי לא השתנה.

זה מה שעלול לקרות בשורה של חברות נסחרות כתוצאה מיישום של תקן חשבונאי (9 IFRS ) שמתייחס לנושא של חכירות. התקן הזה "גורם" לחברות להפסיד , רק בגלל שינוי מתודי של ההתייחסות להשכרה של נכסים. ועוד לפני שניכנס לעניין עצמו, נחזור לרמי לוי – יישום התקן ייגרע מהרווח של רמי לוי 25 מיליון שקל. במילים פשוטות, רמי לוי מתחיל את 2019 ב"חור" של כ-25 מיליון שקל. בשנת 2018 הרשת הרוויחה כ-142 מיליון שקל, כלומר, כמעט 20%  מהרווח נעלם. זאת ועוד – פרמטר חשוב למשקיעים הוא הצמיחה. רמי לוי עלה ברווח מ-109 מיליון שקל ל-142 מיליון שקל ב-2018, ומן הסתם האנליסטים מצפים להמשך מגמת צמיחה גם ב-2019. בפועל, בגלל אותו "חור", מגמת הצמיחה וגודלה, בסימן שאלה.

לא ברור איך זה ישפיע על התמחור, לא ברור אם זה כבר מגולם במחירים (אמור להיות מגולם – הכל ידוע וכתוב בדוחות הכספיים המלאים). מה שבטוח שהתקן הזה משפיע באופן משמעותי על עשרות רבות של חברות, ומה זה בעצם השינוי החשבונאי שמשפיע דרמטית על השורה התחתונה?

 השכרה הופכת להיות רכישת נכס – ההוצאות גדלות

עד היום כשחברה שכרה נכס היא רשמה בדוחות הכספיים הוצאות שכירות. אם השכרת הנכס היא ל-10 שנים אזי כל שנה החברה היתה רושמת את הוצאות השכירות.  מעכשיו, השכרת הנכס היא כבר לא רק השכרה. היא מחויבות עתידית. הרי שהפירמה שוכרת את הנכס היא מקבלת על עצמה מחויבות לשכור את הנכס על פני מספר שנים. לכן, קובעת החשבונאות שיש כאן התחייבות עתידית (שצריך להעריך אותה גם לפי שיעורי היוון) ומנגד נוצר נכס – שימוש במושכר.

ההתחייבות החדשה שנוצרה במאזן בעקבות התקינה הזו, לא בהכרח שקולה לנכס שנוצר, וההפרש נזקף להון העצמי. עד כאן, ההשלכה על המאזן ויש גם השלכה על דוח רווח והפסד –  בעבר היתה הוצאה על שכר דירה ובזה תם העניין. עכשיו יש פחת על הנכס שנוצר (נכס השימוש במושכר). כמו כן, יש הוצאות מימון שמבטאות את הריבית על ההתחייבות שנוצרה בגין הנכס.

ואז עולה השאלה – מה גדול ממה? השכירות שהיתה בעבר, או הפחת והוצאות המימון? בפועל, ברוב המקרים ההוצאות השוטפות ( פחת ומימון) בטווח של השנים הקרובות עולות על השכירות, ולכן – הרווח יירד!

על הדרך, יש שינויים דרמטיים נוספים – אמנם הרווח בשורה התחתונה ירד, אבל שימו לב מה קרה לרווח התפעולי – הוא דווקא יעלה. הרווח התפעולי לא יכלול הוצאות שכירות, ויכלול הוצאות פחת. בפועל, ברוב המקרים הוצאות הפחת נמוכות מהשכירות. כמו כן, התזרים מזומנים מפעילות שוטפת יהיה טוב משמעותית ממה שהיה בעבר – מכיוון שאין הוצאות שכירות, והפחת הוא לא תזרימי.

כך גם לגבי יחס ה-EBITDA (רווח לפני מימון, מיסים, פחת והפחתות). בעבר היחס הזה כלל את הוצאות השכירות, ועכשיו לא (והפחת לא בפנים).

בשורה התחתונה – בלגן שלם, הסעיפים קופצים ויורדים, וזאת מבלי שקרה משהו אמיתי בעסק.

רמי לוי כבר הרוויח פי 10 בעסקת קופיקס

האם נייס שווה 7.7 מיליארד דולר?

נייס צמחה להיות גורילה בתחומה, אבל מה הרווח המייצג שלה? למה החברה מנטרלת מהרווח הפחתות של נכסים לא מוחשיים? ובאיזה מכפיל רווח היא נסחרת?

נייס, אחת מחברות הטכנולוגיה הישראליות הוותיקות והמוצלחות, נסחרת בוול-סטריט ובבורסה המקומית בשווי של 7.7 מיליארד דולר. המיליארדים אולי כבר פחות מרגשים אותנו – יש לנו רשימה של  כעשר חברות טכנולוגיה שנסחרות במיליארד פלוס, ויש לנו כמה אקזיטים בשווי של מיליארד פלוס.

אבל, אנחנו כן צריכים להתרגש מזה, זה לא עניין של מה בכך, זה חבל ההצלה של הכלכלה הישראלית. אפשר להסתכל על חצי הכוס הריקה ולשאול מה היה קורה אם לא היה את ההייטק?, ואפשר גם לטעון שישראל חצויה – הייטקסיטים "מסודרים" וכל היתר, ואפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולהפנים שהחברות האלו שקמו כאן, תורמות לכולם, והן העתיד של הכלכלה המקומית.

החברות האלו משלמות מיסים (חלקן אולי לא מספיק), מעסיקות עובדים, מייצרות תעסוקה ושירותים מסביב, מניעות את הגידול בצריכה ואת הגידול בצמיחה במשק. החברות האלו, בראייה היסטורית, גם סיפקו לכם תשואה עודפת בחסכונות (קרנות נאמנות, פנסיה, קופות גמל ועוד). אחרי הכל, אתם אולי לא יודעים, אבל בחסכונות שלכם יש הייטק כחול לבן (אולי לא מספיק).

נייס שמפתחת תוכנה בתחום מרכזי שירות הלקוחות ובתחום מניעת הונאות ומתמקדת בשירותי ענן, היא כנראה הדוגמה המרתקת מכולן, בעיקר מכיוון שהיא מראה שההתמדה משתלמת. החברה הזו ההחלה כרעיון של כמה חברים מיחידת 8200 שנהפך לעסק קטן, שהפך לחברה שגייסה הון מחברות השקעה (אז בקושי היו קרנות הון סיכון), ומהר מאוד יצאה להנפקה לציבור.

פי 100 מההנפקה הראשונה

החברה הנפיקה לראשונה דווקא בבורסה בת"א (בתחילת שנות ה-90'), אבל היא היתה רחוקה מלספק את הסחורה. נייס צלעה בתוצאות במשך כמה שנים, אבל ב-94' היא עשתה אקזיט – מכרה את החברה הבת נייסקום בסכום עתק (לתקופה ההיא) 53 מיליון דולר.

ואז גם החלה התאוששות בעסקים, והחברה תרגמה זאת לגיוסים. ב-96' היא גייסה בוול-סטריט, ב-97' היא גייסה שוב, ואז נקלעה למשבר חמור, התאוששה ושוב נקלעה למשבר. אבל ב-10-15 השנים האחרונות היא יודעת רק כיוון אחד – מניית החברה רוכבת על ההצלחה העסקית, והיא עלתה פי 6 ב-10 שנים, ופי 4 בחמש שנים. ואם אתם רוצים להתענג על רווחים תיאורטיים – מי שהשקיע בחברה בהנפקה הראשונה בת"א, הרוויח בערך פי 100.

העליות במחיר המניה, עוקפות בשנים האחרונות את מחיר היעד של האנליסטים, ואז אלו מעלים שוב את מחיר היעד, ושב המניה עוברת את מחיר היעד וחוזר חלילה. אם זה נשמע לכם תהליך שמנפח בועה, אז חשוב להדגיש – נייס חברה אמיתית – מוכרת במעל 1.4 מיליארד דולר, תמכור השנה בכ-1.57 מיליארד דולר; הרוויחה 300 מיליון דולר, וצפויה להרוויח 330-340 מיליון דולר ב-2019.

האם רווח של 300 מיליון דולר מצדיק שווי של 7.7 מיליארד דולר?

רגע, זה בעצם לא רווח חשבונאי/ רווח בדוחות החשבונאיים, זה רווח לא חשבונאיNon-GAAP- (מיד הסבר). בדוחות שלה הרווח 160 מיליון דולר. האם הרווח הזה מצדיק שווי כזה?

האנליסטים אופטימיים, אבל גם אם מתייחסים למכפיל הרווח העתידי (פרמטר השקעה שמתייחס לשווי חלקי הרווח בשנה הקרובה) הרי שמדובר על מכפיל רווח של 22 ומעלה – לא נמוך.

מה חשוב – רווח חשבונאי או לא חשבונאי?

ונחזור לרווח של נייס. כשמדברים על רווחים של חברות שנסחרות בוול-סטריט חשוב להבין את כללי המשחק ושיטת הדיווח בבורסה האמריקאית. החברות שנסחרות שם מדווחות על שני סטים של נתונים – הרווח על-פי הדוחות החשבונאיים (GAAP ). בצמוד לדוחות האלה מפרסמות החברות דוחות לא חשבונאיים (Non-GAAP), דוחות שאינם על-פי הכללים החשבונאיים. הדוחות האלו אמורים לספק מידע נכון יותר ונקי יותר לקוראי הדוחות. הנתונים האלו מנטרלים רעשים חשבונאיים חד פעמיים, ומספקים את הרווח הכלכלי, הרווח המייצג. באופן הזה קורא הדוחות/ מנתח הדוחות מבין כהלכה את המגמות של העסק.

הטכניקה להגיע לדוחות Non-GAAP היא פשוטה – מתבססים על הדוחות החשבונאיים אבל מנטרלים מהם סעיפים (בעיקר הוצאות) חד-פעמיים – הוצאות חד פעמיות שאינן משפיעות על המגמות של העסק ושאין בהן כדי להשפיע על הערכת שווי החברה.

נשמע טוב – המשקיעים רוצים לקבל נתונים ללא רעשים. אלא שיש בעיה – הדוחות האלו הם דוחות ניהוליים (של מנהלי החברה), הדוחות האלו לא מבוקרים ולא ממש מפוקחים; הדוחות האלו לא בהכרח עקביים. והכי חשוב – הדוחות האלו איכשהו תמיד יבטאו מצב טוב יותר, תמיד ינטרלו הוצאות, וברוב המקרים לא יעשו ההיפך – לא ינטרלו הכנסות חד פעמיות. למה הוצאות חד פעמיות כן? והכנסות חד פעמיות לא? כנראה כי אפשר.

ועדיין – למרות החסרונות זה הדוח הקובע בוול-סטריט. האנליסטים והמשקיעים מתיישרים לדוח הזה. החשבונאות, עם כל הכבוד היא רק חומר הגלם לדוח הלא חשבונאי.

אז כשמדברים על הרווח של נייס – אותם 300 בשנת 2018 מדברים על רווח לא חשבונאי. החשבונאי כאמור הוא 160 מיליון דולר. אבל מאיפה הפער הזה?

נייס מסבירה את הפער כשאחת ההוצאות שמנוטרלות היא "הפחתה של נכסים לא מוחשיים שנוצרו בעת רכישת חברות (Amortization of purchased intangible assets)". כשחברות רוכשות חברות אחרות, הן מייחסות את תמורת הרכישה לנכסים של הנרכשת. בשלב ראשון מדובר בנכסים מוחשיים (רכוש קבוע, מלאי), ובשלב הבא לנכסים לא מוחשיים שקיימים בנרכשת ולא מקבלים ביטוי בדוחות שלה, לרבות רשימת לקוחות, זכויות ייצור, הסכמים, פטנטים, מותג ומוניטין. את הנכסים האלו (למעט מוניטין שאמור "לחיות" לשנים רבות) מפחיתים בדוחות הכספיים כהוצאה (בדומה לפחת).

נייס (והחברות בכלל) מנטרלות את ההוצאה הזו בדרך לדוח הלא חשבונאי.  מבחינתם זו הוצאה שלא קשורה לביזנס עצמו. הטיעון הוא שמדובר בהוצאה שלא תזרימית, הרי תמורת הרכישה נעשתה כבר בעבר, ואין כעת יציאה של כספים. כמו כן, מדובר באירוע חד פעמי – רכישת חברה, ולכן צריך להתייחס לכל ההוצאה בגינו כהוצאה חד פעמית.

יש גם טיעונים הפוכים – הנושא רחוק מלהיות שחור או לבן. אבל, גם אם נתייחס לטיעונים של החברות, עולה שאלה חשובה – איך מתייחסים למצב שבו הרוכשת היא סדרתית. אז כבר לא ניתן להגיד שמדובר באירוע חד עפמי. אם חברה רוכשת כל שנה שנתיים חברה/ פעילות, אז ההוצאות/ ההפחתות בגין הרכישה הזו הן לא חד פעמיות הן יהפכו לשוטפות כי תמיד יהיו רכישות. הדבר דומה לרכישת רכוש קבוע – חברה תמיד צריכה לחדש את הרכוש שלה ולכן תמיד יהיה פחת שוטף.

ואם כך – אז מה ההגיון בלנטרל הפחתות בגין נכסים לא מוחשיים? ואז, בשלב הבא, מבינים שהרווח "האמיתי", המייצג של נייס ושל החברות מהסוג הזה, הוא לא 300. הוא אולי לא 160 מיליון כמו הרווח החשבונאי, הנטרול של ההפחתות בנייס בסכום של 70 מיליון דולר הוא לא טריוויאלי, ואם כך – הרווח נמוך יותר, ובהתאמה מכפיל הרווח גבוה יותר – נראה יקר עוד לפני ההפחתה של הרווח, נראה יקר יותר, אחרי ההפחתה של הרווח. ושוב – האנליסטים עדיין אופטימיים.

רווח למניה – מה זה? ומדוע זה חשוב?

אופנהיימר מעלים המלצה לנייס – מחיר יעד 125 דולר

 

 

 

בנק פועלים נותן לכם ריבית של 0.45% בשנה – מה יקרה אם תדרשו יותר?

המשקיעים בפיקדונות הם "הבנק של הבנק" – אז למה הם מסתפקים בריבית נמוכה? והאם הם יכלו לקבל יותר?  ולאן "הלך" הרווח של הבנק  מהפעילות המקומית?  

 

הרווח של בנק הפועלים בנטרול אירועים חד פעמיים הסתכם בשנת 2018 ב-3.57 מיליארד שקל והתשואה להון עמדה על 9.75%. מספרי השיא האלו מתקלקלים כשלוקחים בחשבון את ההפרשות החד פעמיות ובמיוחד את ההפרשה בסך כ-1 מיליארד שקל, בגין קנסות על מעורבות לכאורה של הבנק בפעולות שקשורות להלבנת הון של לקוחותיו.

ההפרשות האלו הן לא עניין של מה בכך. הרגולטור האמריקאי להבדיל מגופי רגולציה ואכיפה במקומות אחרים, לא חס על הבנקים ומראה לגופים האלו שהוא בעל הבית האמיתי. החקירות של הרגוטור מציפות מעשים לכאורה לא כשרים, ובהתאמה הרגולטור מטיל קנסות ומגיע לפשרות בסכומים גבוהים עם הבנקים שמצידם מעדיפים לשלם ולסגור את העניין ללא הודאה מצידם וללא הליך פלילי.

הרווח שהבנקים עושים עלינו מממן פעילות לא כשרה בחו"ל

הבנקים המקומיים נמצאים בחקירה של הרגולטור האמריקאי, והם בסוג של סיום התהליך בנזקים יחסית סבירים. אבל, לאירועים האלו יש משמעות גדולה למערכת הבנקאית המקומית ולפיקוח על הבנקים.

אולי אני מפספס משהו, אבל החקירות של רשות המס האמריקאית ומציאת מקרים בעיתיים במערכת הבנקאית שלנו, היא כרטיס אדום לתהליך הבקרה והפיקוח על המערכת הבנקאית. גם הבקרה הפנימית כשלה, וגם הבקרה החיצונית. נראה כאילו הפיקוח והבקרה מתמקדים בפעילות המקומית, כשהצרות הגדולות בכלל היו בחו"ל.

טוב, הפיקוח על הבנקים לא אמור להיות "האח הגדול", יש סיכונים וחשיפות שלא ניתן להעריך ולכמת אותם, אבל מנגד  – יש סיכונים שלא צריך להעריך אותם ביתר. הפיקוח על הבנקים דואג ליציבות הבנקים, אבל מה זו דאגה ליציבות על הבנקים עם לא דאגה לרווחים שלהם, ופועל יוצא מכך – הרחקת איומים, לרבות תחרות.

אלא שהתחרות בין הבנקים היא לא סיכון ליציבות, היא בראש וראשונה טריגר להתייעלות הבנקים, וגם אם היא תפגע ברווחיות הבנקים, זה לא אסון. בנקים לא חייבים לחיות בסביבה תומכת שדואגת להם לתשואה של 10% על ההון. גם 7% וגם 6%, זה טוב מאוד, במיוחד שאז גם הציבור נהנה (מעמלות נמוכות וריביות נמוכות יותר על הלוואות).

מאיפה מגיע הרווח של פועלים?

הרווח של בנק הפועלים מגיע כמובן מהפעילות הבנקאית הבסיסית – מתן אשראי. ההכנסות של פועלים מריבית הסתכמו ב-11.7 מיליארד שקל  וההוצאות ריבית בגין אותו מימון הסתכמו ב-2.8 מיליארד שקל. במילים אחרות כשהבנק נותן לכם הלוואה ב-5% זה אומר שהוא עצמו מקבל את הכסף בריבית של 1.3% (בפועל זה אפילו נמוך יותר).

אז נכון, הבנק צריך להרוויח ויש לו עלויות להפעלת המנגנון הזה – עובדים, תשתיות, משרדים וגם הפרשה בגין הפסדי אשראי. אבל מדובר עדיין בפער תיווך גבוה, שנובע מהיכולת להשיג מימון זול.

וממי הוא מקבל את המימון הזול? חלק גדול מהמימון הזול הוא מהציבור. הבנק מצד אחד מלווה לציבור (מספק הלוואות ואשראי לציבור) ומצד שני לווה מהציבור (מקבל הלוואות מהציבור), כשפער התיווך שלו הוא פי 4 – פער כזה הוא לא פער בשוק תחרותי.

הפער הזה נובע גם מריבית גבוהה ללווים וגם מריבית נמוכה למלווים. המלווים של הבנק (נותני המימון לבנק) הם אלו שמשקיעים בפיקדונות של הבנק. הכספים בפיקדונות פשוט עוברים לממן לווים מהציבור. כן, כשאתם משקיעים בפיקדון של הבנק אתם בעצם "הבנק של הבנק" – אתם מממנים אותו, אבל אתם מממנים אותו בריבית נמוכה במיוחד.

וכאן נמצא "סוד הרווחים של הבנקים בכלל ופועלים בפרט. בבנק הפועלים  נכון לסוף 2018 ישנן פיקדונות של הציבור בסכום של 352 מיליארד שקל. אלו הם פיקדונות וכספים שאנחנו מחזיקים בחשבונות הבנק. הריבית שאנחנו קיבלנו על הכספים האלו מסתכמת ב-1.6 מיליארד שקל.

תעשו חשבון ותקבלו שבממוצע הבנק שילם ריבית שנתית של 0.45%.  זה נתון מדהים (וזה לא רק בבנק הפועלים – סביבת הריבית הזו נכונה גם לבנקים אחרים); זה נתון שמחביא מאחוריו את היתרון הגדול של הבנקים בארץ – מקור האשראי העיקרי שלהם הוא פראייר. אבל זה בעיקר באשמתנו. אנחנו לא מתמקחים כדי לקבל ריבית גבוהה יותר, אנחנו לא בודקים איפה הכסף נמצא ולא מעבירים לפיקדונות עם ריבית גבוהה יותר, ואנחנו לא מנהלים את הכספים בצורה מיטבית – למשל, במקום שהכסף יישאר בעו"ש, עדיף להעביר אותו בפיקדון ולקבל תשואה (נמוכה, אבל בכל זאת תשואה).

אז נכון שאנחנו צריכים כסף נזיל, אבל יש גם פיקדונות נזילים ותתפלאו – אם תתמקחו עם הבנק תזכו שם לריבית שהיא כבר לא אפסית. מעבר לזה, תכנון והקצאה נכונה של הכספים – מה מיועד לשימוש בזמן הקצר ומה אפשר לסגור בפיקדון לטווח בינוני או ארוך, יניב לכם תשואה גבוהה יותר.

אתם אולי חושבים עדיין  שזה לא משמעותי, וזה נכון – בעולם של ריביות נמוכות, כמה כבר אפשר לקבל אחרי שמתמקחים, מקצים נכון ומנהלים נכון את הכסף – עוד כמה עשיריות האחוז בשנה? ועדיין – זה גם משהו (וזה לא דורש רמת השקעה ותחכום מיוחדים).

ואם הלקוחות של בנק הפועלים היו עושים זאת, הם כנראה היו מכפילים את הרווח והתשואה שלהם. במקום לקבל מהבנק ריבית כוללת של 1.6 מיליארד, זה היה יכול להיות 3.2 מיליארד – תשואה של 0.9% בשנה. וגם אם נהיה שמרניים יותר, ונניח שעדיין חלק מהציבור רוצה מזומנים בעו"ש, וחלק אחר מעדיף בכל זאת פיקדונות נזילים לטווח קצר עם תשואה נמוכה, גם אז, הציבור יכל להשיג תוספת ריבית של כ-1 מיליארד שקל.

הסכום הזה היה הופך את המרווחים של הבנקים למצומצמים יותר, הם כבר לא היו מרוויחים פי 4 מהעלות שלהם, אלא פי 2 – גם לא רע.

דוחות הפועלים: למרות הפרשת ענק בגין החקירה האמריקאית – הבנק מסכם את השנה עם רווח של 2.6 מיליארד שקל

הבנקים גובים מכם מיליארד שקל בשנה על…כלום

 

 

 

 

שר האוצר, משה כחלון, התראיין באולפן "הון" לצד פרופ' ירון זליכה. כחלון הציג את ההישגים בקדנציה הנוכחית  ואמר – "מחיר למשתכן הביאה לציבור גדול דירות במחיר סביר. יש עוד הרבה מאוד מה לעשות, אבל חשוב להבין שמחירי הדירות עצרו בזכותנו".

ובכל זאת כחלון מדגיש כי ההישג הגדול ביותר שלו הוא צמצום הפערים – "אתם עשויים לחשוב שמה שחשוב לי ביותר זה תחום הדיור ומחירי הדירות ואני אמנם אשפט על ידי הציבור בעיקר בתחום הזה, אבל מה שחשוב לי ביותר זה הפערים החברתיים, וההישג הגדול שלי בקדנציה הוא צמצום הפערים החברתיים גם בזכות הפחתת המס לשכירים וגם דרך תוכניות כמו העלאת שכר לחיילים, תוכנית חיסכון לכל ילד, קופת גמל להשקעה ועוד".

כחלון התייחס לבנק ישראל וטען בהמשך לשאלה של עוזי בלומר מ"הון"כי אכן בנק ישראל הוא גוף יחסית מנופח, אבל מדובר בירושה מלפני שנים רבות. בנוגע לבנקים כחלון סבור שמגמה של התחלת תחרות החלה, אחרי עשרות שנים שלא היתה תחרות חדשה, עומד להיכנס בנק (דיגיטלי) לשוק הבנקאות.

פרופ' ירון זליכה התייחס לקדנציה של כחלון והגדיר אותה כמוצלחת מאוד – "זו הפעם הראשונה שמחירי הדירות עצרו אחרי שנים ארוכות של עלייה מטורפת במחירי הדירות. מעבר לזה, השיח הציבורי השתנה – שר האוצר הכניס לשיח את העניין החברתי, להבדיל משרי האוצר הקודמים שקידמו את השיח הקפיטליסטי. זה מבורך, זה חשוב מאוד לציבור".

זליכה הסביר שזו הפעם הראשונה מזה שנים שעלות דירה בחישוב לפי משכורות ירד משמעותית, וזאת אחרי שנים ממושכות שמספר המשכורות לרכישת דירה עלה – עד 150 משכורות ויותר – "כחלון כשר אוצר הצליח להוריד את המחיר של דירה לפי שכר ממוצע, וזה אחרי שנים רבות שמחירי הדירות עלו", אמר פרופ' זליכה, והוסיף – "משנת 2015 ועד היום השכר הריאלי עלה בשיעורים שהם גדולים יותר מהעלייה בתוצר לנפש… בשנים האחרונות יש ירידה משמעותית באי שוויון וצריך להמשיך בזה…"

מחירי הנדל"ן – לאן?  

עוזי בלומר:                שלום לכם מאולפן הון TV, לקראת הבחירות המתקרבות אנחנו מקיימים  היום שיחה קצרה על ביצועי הכלכלה בתקופת הממשלה היוצאת, ועל האתגרים הכלכליים איתם יצטרך להתמודד שר האוצר הבא. איתי באולפן שר האוצר משה כחלון. שלום לך.

שר האוצר מ. כחלון:  שלום עוזי.

עוזי בלומר:                וגם פרופ' ירון זליכה שלום לך.

פרופ' י. זליכה:          שלום רב.

עוזי בלומר:                בואו נתחיל בנושא שמאוד, ככה שלא יורד מסדר היום הציבורי, מחירי הנדל"ן, שר האוצר מה אתה יכול לומר לנו על מחירי הנדל"ן, מה תמונת המצב האמיתית? האם יש ירידה משמעותית וברת קיימא.

שר האוצר מ. כחלון:  התשובה היא חד משמעית כן. על רקע זה שבעשר השנים האחרונות, כל שנה מחירי הדיור עלו בין שמונה לעשרה אחוז, ואנחנו רואים שהשנה הזאת  גם התהפכה המגמה, גם נעצרו המחירים וגם המגמה התהפכה למינוס. על רקע זה כשאנחנו מקזזים את השמונה אחוז שם, שהיה אמור לעלות והמינוס ומה שעוד היה  אמור לעלות בשנים האחרונות. אין ספק שמחירי הדיור גם נבלמו וגם שינו מגמה.

עוזי בלומר:                פרופ' זליכה, אתה רואה כאן תופעה ככה ברת קימא? באמת אפשר לומר שהעלייה נבלמה או שאפילו יש ירידה או שזה.

פרופ' י. זליכה:          שים לב שמשרד האוצר הפעיל פה תנועת מלקחיים בקדנציה האחרונה. עד 2015 מחירי הדיור עלו במצטבר ב-120%. עכשיו הם היו עוצרים בכל מקרה. רק הם יכלו גם להיעצר ב-150%, ב-160%, ב-170%. עצרו את מחירי הדיור מצד אחד ומהצד השני לראשונה מזה תקופה של 15 שנה, עלה השכר הריאלי בשיעור ניכר. זאת אומרת, מצד אחד הפסיקו מחירי הדיור לעלות ואולי אפילו קצת ירדו, ומהצד השני עלה השכר הריאלי. כך שכוח הקנייה של הציבור הישראלי את הדירות החדשות השתפר בצורה לא מבוטלת. ואם כך צריך להמשיך כמובן.

עוזי בלומר:                אז אתה אופטימי. זאת אומרת שאתה אומר שהמצב לא רע. אבל הייתי רוצה לשאול. יש הרי מן סבך של נתונים, זאת אומרת הלמ"ס אומר ככה, האוצר אומר ככה, משרד השיכון אומר ככה. איפה נמצאת האמת. צריך לעשות איזה שקלול של כל הנתונים האלה.

שר האוצר מ. כחלון:  לא. יש נתונים ואנחנו מכירים אותם. יש גם גופים אינטרסנטיים שמושכים ימינה ושמאלה. הנתונים מדברים בעד עצמם. אם חמש עשרה שנה האמינו להלמ"ס, בוא נמשיך גם בחמש עשרה השנים הבאות. אתה יודע גם שאתה עושה איזה טעות והיא נמשכת לאורך כל הדרך אז אתה בכיוון הנכון. למרות שזו טעות אבל אתה במימדים בכיוון הנכון. אנחנו פעלנו לפי הלמ"ס בחמש עשרה שנים האחרונות. וגם בשלוש השנים האחרונות. היום הלמ"ס מציין נתונים מצוינים לגבי הדיור וגם לגבי התחלות בנייה, הוא מציין עליה של שניים, שניים וחצי אחוזים, מה שגופי מדידה אחרים, אומרים שיש ירידה בהתחלות הבנייה. לפי הלמ"ס יש עליה של שניים, שניים וחצי אחוז, שזה גידול טבעי פלוס משהו.

פרופ' י. זליכה:          אני חושב שהנתון הכי חשוב ואיתו קשה מאוד לבלבל, הוא הנתון של מספר המשכורות לדירה ממוצעת. ערב כניסתו של השר כחלון לכהונת שר האוצר, הגענו לשיא של 150 משכורות לדירה ממוצעת. זה כפול מהמערב. היום אנחנו ב-140 ומטה. כך שהמגמה השתנתה. וצריך כמובן להמשיך.

שר האוצר מ. כחלון:  אני רק רוצה להעיר עוד משהו, זה בדיור בשוק החופשי. בדיור למשתכן, אתה כבר ב-80 משכורות. בדירוג למשתכן אתה בממוצע של 80-85 משכורות. אם השכר הממוצע הוא עשרת אלפים פלוס מינוס.

פרופ' י. זליכה:          כבר כמעט אחד עשרה.

שר האוצר מ. כחלון:  אחד עשרה. זה שמונה מאות חמישים אלף. זה, כן,  שמונים משכורות.

עוזי בלומר:                בוא ננסה להביט קדימה בהנחה שתמשיך בתפקיד גם אחרי הבחירות, אתה הולך להמשיך את הפעולות בקטע של מחירי הדיור ואם אולי יש לך בעצם כלים נוספים שאתה מתכוון להפעיל בנושא הזה.

שר האוצר מ. כחלון:  כן. יש כלים נוספים שאנחנו צריכים להפעיל. אנחנו צריכים לייצר מלאי תכנוני לשנים הבאות, הבעיה המרכזית של עליית מחירי הדיור לטעמי, הייתה שלא היה מלאי תכנוני, גם אם רצינו לבנות לא היה קרקעות זמינות וכמובן לא היה לנו דירות מתוכננות. היום אנחנו עומדים על כמעט ארבע מאות אלף, שלוש מאות חמישים אלף מלאי תכנוני. וזה אנחנו גם נמשיך בהמשך. בהמשך ככל שהקרקעות יהיו זמינות והמלאי התכנוני יהיה זמין אז לא תהיה בעיה לבנות. היום אנחנו התמודדנו למעשה בשנים האחרונות עם שתי בעיות, פעם אחת היינו צריכים להפשיר קרקעות. כי לא היו קרקעות, לא הפשירו. פעם שנייה לא תכננו. אז גם הפשרנו, גם תכננו וגם בנינו. ואני רוצה לומר לך עוזי, אם היית מראיין אותי לפני שלוש וחצי שנים, היית אומר לי תקשיב כחלון, אתה מאמין שערב הבחירות הבאות אתה תעמוד עם שבעים אלף דירות, שבעים אלף דירות, זאת אומרת עוד שלושים. זה תל-אביב. בנינו שתיים וחצי כפר סבא בתקופה הזאת. זה שתיים וחצי כפר סבא בנינו. ואם היינו נשארים עד סוף הקדנציה היינו בונים את תל אביב. עד המועד החוקי של הבחירות שזה בנובמבר. זאת אומרת כמויות של דירות בלתי נתפסות. לא הייתי מאמין שהיום יש אלפי אנשים בדירות שלהם, עשרות אלפי אנשים עם הדירות בבנייה, ועוד עשרות אלפים בתכנון.

עוזי בלומר:                מחיר המשתכן, אם תוכל תרחיב אותו לאזורים נוספים? תגיע גם לאזורי הביקוש?

שר האוצר מ. כחלון:  ודאי. היום נסגרת הגרלה שמדברת על תל אביב, שמן הסתם זה אזור ביקוש. יש לנו בראשון, ויש לנו בנס ציונה, ויש לנו במבשרת ציון, ובירושלים, בלב ירושלים.

עוזי בלומר:                עדיין לא מספיק אבל.

שר האוצר מ. כחלון:  תראה. זה עדיין לא מספיק, זה אף פעם לא מספיק כי תמיד יש ביקוש לדירות. אבל יש לנו בפריפריה ויש לנו במרכז, יש לנו במעגל הראשון, יש לנו בלב תל-אביב, ואני גם רוצה דרכך להעביר בשורה גם אזור שדה דב, יהיה שם דיור למשתכן. פי גלילות יהיה 8,000 דירות להשכרה. בתל-אביב, 8,000 דירות להשכרה בנוסף ל-2,000 דירות שכבר בנינו פה לשכירות ארוכת טווח.

עוזי בלומר:                זו בשורה טובה. להערכתך אתה הולך להיות שר האוצר גם בממשלה הבאה. אתה רוצה?

שר האוצר מ. כחלון:  אני עובד קשה על זה. וזאת השאיפה שלי ואני מקווה להיות שם. כן.

עוזי בלומר:                אבל אתה. אתה יודע יש תפקידים שאומרים עליהם שהם בית קברות פוליטי, כמו למשל תמיד אומרים, ביטחון פנים אולי גם אוצר. אם אתה יכול אתה ממשיך.

שר האוצר מ. כחלון:  תראו. מה זה בית קברות פוליטי. אם אתה מגיע בלי תפיסת עולם ובלי דברים שאתה מאמין בהם, אז חבל, אל תגיע לתפקידים האלה. לך, תהיה שר התיירות, תטייל בעולם, תצטלם עם ידוענים הכול בסדר. אם אתה בא עם תפיסת עולם ואתה גם מוכן לשלם עליה מחיר, לא סתם תפיסת עולם וזהו, שיתקפו אותך, שכל מיני אנשים שבעבר קיבלו הטבות, הרי כל המיליארדים שהיום אתה רואה שנמצאים בשכר המינימום, בקליטת עובדי קבלן, בקצבאות, בחסכון לכל ילד, המיליארדים האלה היו, רק היו במקומות אחרים. ואני העברתי אותם , זאת אומרת לקחתי אותם משם והעברתי למקומות האלה.

עוזי בלומר:                אנחנו נדבר גם על הדברים האלה.

שר האוצר מ. כחלון:  אז הקבוצה הזאת שזה נלקח ממנה לא רוצה לראות אותי באוצר והקבוצה הזאת שעבר אליה כן רוצה לראות אותי באוצר.

פרופ' י. זליכה:          אני הייתי רוצה אבל להרחיב את הנושא הזה של דיור כי חברים בתקשורת מדברים אך ורק על ההיצעים. אבל ההיצעים הם אולי רבע מהבעיה. שלושת רבעי מהבעיה שנוצרה בתקופת השרים בראון, שטייניץ ולפיד הייתה בעיה של ביקושים. רוב הדירות החדשות הלכו למשקיעים. למשפרי דיור ולמשקיעים, לעומת זאת אחוז הדירות החדשות שהופנה לזוגות צעירים, הלך וירד. הזוגות הצעירים לא הצליחו להתמודד מול המשקיעים. הם לא הצליחו להתמודד מול משפרי הדיור. ב-2014 הגענו לשפל היסטורי בשיעור הדירות החדשות שהלכו לזוגות הצעירים. וגם פה יש שינוי דרמטי במגמה. מצד אחד ירידה משמעותית בהיקף הדירות החדשות שהלכו למשקיעים, שפשוט יצאו מהשוק הזה ומצד שני עלייה דרמטית בהיקף הזוגות הצעירים שהגיעו לדירה חדשה. והשינוי הזה של הפחתת הביקושים מצד משקיעים ומשפרי דיור והגדלת ההיצעים הם אלה שמסבירים את שינוי המגמה בתחום הדיור.

עוזי בלומר:                יחד עם זאת אנחנו גם שומעים שמחיר השכירות עולה. למרות כל הצעדים שהיו בזמן האחרון, עדיין זוגות או משפחות צעירות משלמות שכר דירה יקר מדי.

פרופ' י. זליכה:          מה הציבור חשב? אחרי שהשרים בראון, שטייניץ ולפיד העלו את מחירי הדיור במאה ועשרים אחוזים, ומחירי השכירות עלו רק בשישים אחוזים, מי חשב שהפער הזה יישאר? הפער הזה בסוף ייסגר. ולכן אני חושב שאחת המשימות הבאות של הממשלה הבאה היא גם להתחיל ולטפל במחירי השכירות. אבל עוד לפני כן צריך להשלים את העבודה בדיור.

עוזי בלומר:                אנחנו כמעט גומרים את נושא הנדל"ן, יש עוד איזה שהם צעדים חשובים שאתה חושב שצריך שיקרו כדי שנמשיך את מגמת, או את כיוון ההוזלה?

שר האוצר מ. כחלון:  כן. דחיפה גדולה מאוד להתחדשות עירונית. כי בסוף אנחנו נצטרך להגיע להתחדשות עירונית כי גם מלאי הקרקעות אוזל, הולך ואוזל, והדבר השני זה שכירות ארוכת טווח מה שנגעת קודם. תראה, השנה לדעתי זה עלה ב-1.9%, זה בערך אחוז ריאלי עלה. שזה לא הרבה, אבל אנחנו צריכים לייצר הרבה מאוד דירות ויש לנו בתוכנית שישים אלף יח"ד לשכירות ארוכת טווח בחלק במחירים מפוקחים וחלק, עצם זה שזה ארוך טווח זה כבר נותן תחושה, ונוחות למי שמשכיר את זה.

עוזי בלומר:                יש איזה שהוא יעד מוגדר בתחום ההתחדשות העירונית. איזה מספר של התחלות בנייה או משהו שאתם שואפים אליו.

שר האוצר מ. כחלון:  לא. אין לנו איזה יעד מוגדר אבל אנחנו רוצים לדחוף את זה בצורה מאוד, מאוד מסיבית ואנחנו גם משתמשים בותמ"ל, כדי לקצר תהליכים. היום כדי להגיע להתחדשות עירונית אתה מגיע בין 12 ל-15 שנים. אנחנו הולכים להביא את זה למצב של בין שנה לשנה וחצי, לעשות תוכניות ולהתחיל להניע את המהלך הזה.

עוזי בלומר:                טוב. הייתי רוצה לדבר איתכם על עוד דבר שהוא לא מדעי, אולי סובייקטיבי, אתה יודע האוצר והממשלה תמיד אומרים לנו שישראל במצב כלכלי מאוד טוב, אבל אתה יודע, אתה מדבר עם אנשים. יש הרבה מאוד אנשים שקשה להם, חלקם לא גומרים את החודש. איפה הפער הזה? איפה נמצא הכסף הזה שמפריד בינינו לבין תחושת עושר יותר גדולה ?

שר האוצר מ. כחלון:  תראה אנחנו יכולים תמיד יש כאלה ואיך אומרים, לא יחדל אביון מעמך, זה כבר כתוב לנו עוד במקורות. ולצערנו זה המצב, יש הרבה אנשים שקשה להם, וקשה להם אפילו מאוד. אני מודע לזה. כשאנחנו מדברים על נתוני מקרו, על השכר הממוצע או על השכר המינימום, או על קליטת עובדי קבלן, או על שיפור ברמת החיים של האנשים, זה ממש משמעותי ומומחי המקרו יכולים לומר לך את זה. אבל השאיפה היא תמיד לעזור לאלה שלמטה. בשנים האחרונות החיסכון לכל ילד, והתוספת לחיילים והמעונות, והצהרונים, כל הסבסודים האלה,  אלה עזרו בדיוק למעמד שאתה מדבר עליו. זה המעמד שקיבל את הסיוע הכי גדול. גם בעובדי קבלן אנחנו יודעים שזה האנשים החלשים. שכר מינימום זה האנשים החלשים, חיסכון לכל ילד זה האנשים החלשים. גם שאנחנו נותנים להורה או לחייל עוד תוספת של שש מאות, שבע מאות ₪ בחודש, זה עוזר להורים. זאת אומרת הקבוצות האלה כן קיבלו סיוע, השאלה אם מספיק התשובה היא לא. השאלה אם יש עוד מה לעשות, התשובה היא כן.

עוזי בלומר:                פרופ' זליכה, יש חוץ מהמשמעת העצמית של כל אחד ואחד מאיתנו, יש משהו חשוב שהממשלה יכולה לעשות בשביל לשפר את מצבנו האישי?

פרופ' י. זליכה:          אני רוצה לתת לך תמונה קצת היסטורית. בוא נסתכל על עשרים השנים האחרונות. מ-2000 עד 2015 במצטבר, אתה יודע כמה השכר הריאלי עלה? בהתחשב במחירי הדיור? אל תתאמץ. הוא לא עלה.

עוזי בלומר:                הוא לא עלה.

 

השכר הריאלי בתקופה של כחלון עלה

פרופ' י. זליכה:          חמש עשרה שנים השכר הריאלי לא עולה. עכשיו תעשה חישוב של התוצר לנפש. הצמיחה לנפש המצטברת בחמש עשרה שנים 2000 עד 2015, היא עשרות אחוזים. עשרות אחוזים עולה לתוצר לנפש. ההכנסה הלאומית לנפש, ההכנסה משכר ממוצעת לא עולה. לאן הלך הכול? הרוב הלך להון. ולכן מה שאנחנו ראינו זה עלייה באי שוויון וירידה חדה, הכי חדה במערב של התמורה לעבודה. החלק בתוצר שהלך לעבודה. לשכירים, לצרכנים. לעומת זאת בשלוש, ארבע השנים האחרונות, אנחנו רואים היפוך של המגמה. אנחנו רואים עלייה משמעותית בתמורה לעבודה. למעשה בשלוש השנים האחרונות תיקנו מחצית מהנזק שנגרם לעבודה שנגרם בשנים 2008 עד 2015. עלית חלקה של העבודה, וכתוצאה מכך, אגב מעבר לשיעור של התוצר לנפש. והתוצאה ירידה באי שוויון. וזה מה שאנחנו צריכים לחתור אליו. להמשך הירידה באי שוויון. חלה ירידה יפה בשלוש השנים האחרונות, אבל אנחנו צריכים להוריד עוד. אנחנו עדיין המדינה הכי לא שוויונית במערב. אבל את המגמה הזאת שהתבססה בשלוש השנים האחרונות צריך להמשיך, ואני מאוד מוטרד אני רוצה להגיד לך. אני מאוד מוטרד כיוון שבשלוש השנים האחרונות, השתנה דו שיח הכלכלי במדינה. האוצר הוביל דו שיח שוויוני ומכליל. לעומת זאת בתקופות שלפני כן, היה דו שיח קפיטליסטי קיצוני. על מה היינו מדברים. היינו מדברים על עוד הטבות לטייקונים, על עוד הטבות לחברות הגדולות, על עוד פטורים מדיבידנדים. לעומת זאת בשלוש השנים האחרונות אנחנו מתווכחים על עוד עלייה בשכר המינימום, עוד קצבאות נכות, עוד תקציבים לבריאות וחינוך, והדברים האלה עובדים. הם הצליחו להוריד את האי שוויון, ואני מוטרד שהממשלה הבאה תעשה פליק פלאק לאחור. אני כבר רואה. אני רוצה להגיד לך בהקשר הזה, אני מאוד מוטרד מהעובדה שכל מיני טייקונים מממנים כל מיני מפלגות. ראינו היום רק היום התפרסם מצעד הטייקונים שנותנים ערבויות לכחול לבן. אני מצפה מגנץ לבוא ולהגיד, אני לא מחויב לטייקונים. אני הולך להמשיך אם אני אכנס לממשלה, להמשיך את הקו של השלוש שנים האחרונות. המשך הירידה באי שוויון, ולא שעבוד המשק לטייקונים.

עוזי בלומר:                שר האוצר הזכיר כאן כמה תוכניות שמאוד עזרו למעמד הביניים, חסכון לכל ילד ויחד עם זה אנחנו רואים  גם שהגרעון גדל. האם אתה מעריך שבעצם בקדנציה הבאה אנחנו צפויים לעלות מיסים?

שר האוצר מ. כחלון:  לא. אני כרגע לא רואה צורך בהעלות מיסים. ואני חושב שהמהלך המרכזי שעשינו בקדנציה הקודמת ביולי 15 זה פשוט הפחתת מיסים, הפחתת המע"מ, הפחתת מס חברות, נקודות זיכוי לזוגות עם ילדים קטנים. וזה המהלך שגם הביא את המשק באמת מצניחה לצמיחה. בצמיחה שראינו בשנים האחרונות זה בעקבות הפחתת המיסים. העלאת מיסים זה לא פטנט להביא כסף. זה פטנט קל. אתה משלם היום חמישים אלף, אני לוקח לך עוד עשרה אחוז, יש לי עוד חמשת אלפים. זה ללחוץ על כפתור. החוכמה היא לייצר, להביא השקעות, להוריד את האבטלה, להכניס אנשים למעגל העבודה. למעגל השתתפות בתעסוקה. ככה אתה גם מצמיח את המשק. ומביא כספים, לא רק מיסים. מיסים חונקים את המשק. אני לא רואה שום סיבה לעלות מיסים שוב, לעלות מסים זה שר אוצר שאתה יודע, לא רוצה להתאמץ יותר מדי ואז הוא מעלה מיסים.

עוזי בלומר:                פרופ' זליכה, אתה מודע לאפשרות כזאת.

פרופ' י. זליכה:          לא רק שלא צריך לעלות מיסים אלא הפוך, צריך להוריד מיסים, הצרכן הישראלי הוא לא פרה חולבת של אף אחד. אנחנו צריכים להקל עליו, אנחנו להקל על העובדים, צריך להקל על הצרכנים, עול המיסים על הצרכנים והשכירים בישראל כבד מדי. וצריך להוריד, המשק הזה זקוק לעוד זריקות מרץ כדי להניע את הצמיחה.

והצמיחה עובדת, הצמיחה שנוצרה בשנים האחרונות תרמה לעצירת מחירי הדיור, תרמה לעליית השכר הריאלי ותרמה לירידת האי שוויון. לו היה שומע שר האוצר כחלון ב-2015, לקולות מקרב הטייקונים וגם בתוך משרד האוצר, שקראו לו לעלות מיסים, אז הוא היה גומר את המשק באותו רגע.

המשק הזה זקוק להיפך. ושר האוצר חדש שייכנס ויעלה מיסים, אני מודיע לו הוא יגדיל את הגרעון, לא יקטין אותו. מכיוון שהוא ידכא את הצמיחה, ידכא את ההכנסות של הממשלה, שיעורי מס לא מביאים הכנסות. מה שמביא הכנסות לממשלה זו צמיחה.

 

 

עוזי בלומר:                יש לי עוד שאלה על מיסים. אתה יודע להשתכרות מעבודה משלמים מס של עד 50% בערך, בעוד שעל רווחים בבורסה משלמים 25%, ושכר דירה יש פטור עד רמה מסוימת. יש מחשבות שניות בעניין הזה. זאת אומרת לשנות את מדיניות המיסוי.

שר האוצר מ. כחלון:  תראה, תמיד כל הנושאים, כל הרפורמות האלה נמצאות על השולחן. כל דבר והזמן שלו. דיבר על זה קודם פרופ' זליכה, היה לנו סדרי עדיפויות, הגענו לשוק דיור בוער, הגענו לצמיחה שהולכת ויורדת, נאלצנו כמובן להוריד מיסים, להפחית מיסים, הייתה צריכה שהולכת ויורדת, לכן גם הפחתנו את המע"מ, שינינו את הכיוון של השוק. נושא הרפורמה במיסוי, תמיד נמצאת על השולחן ואני לא חושב שאף שר אוצר יגיד לך מה הוא מתכוון לעשות בנושאים האלה.

עוזי בלומר:                פרופ' זליכה, אתה גם כן חושב שיש אי צדק מסוים או עיוות במדיניות המיסוי, כלומר שעל עבודה משלמים יותר, ועל בורסה פחות.

פרופ' י. זליכה:          חד משמעית, העובדים, הצרכנים והעסקים הקטנים משלמים יותר מדי. לעומת זאת העסקים הגדולים משלמים פחות מדי. אני הייתי מבטל את חוק עידוד השקעות הון, מבטל את הטבות המס על הדיבידנדים לטייקונים, ולחברות גדולות, לוקח את הכספים האלה ומוריד מע"מ, מוריד מס הכנסה לשכבות הביניים וגם מוריד מס חברות לחברות הקטנות והבינוניות. שינוי תמהיל המיסוי. אבל יחד עם זאת צריך לזכור דבר אחד, מיסוי זה חשוב, אבל לא פחות חשוב זה הרפורמות. חייבים להקדיש יותר מאמצים לרפורמות במשק. רפורמות במונופולים הללו. העשרים, עשרים וחמישה אחוז מחירים שנמצאים אצלנו מעל המערב, זה חסם הצמיחה הגדול שלנו, וזה גם הפוטנציאל הגדול שלנו להאיץ את הצמיחה ולהמשיך להוריד את האי שוויון.

שר האוצר מ. כחלון:  משפט אחד על הנושא של המיסוי. יש סקטור היום במדינת ישראל שממש סובל וקשה לו ואנחנו מודעים לזה, זה עצמאים הקטנים. שם יש הרבה מאוד פטורים שהם צריכים לקבל והכרה במס בהוצאות מסוימות. כמו ארוחות צהריים, כמו נושא של שווי רכב. הם פשוט מקופחים בכמה נושאים. זה הסקטור באמת שאיך אומרים, כשנגיע הם הראשונים שנטפל בהם זה קבוצה של עצמאים הקטנים.

עוזי בלומר:                בוא נדבר קצת, על קצת יותר מקרו, זוכרים את האנלוגיה של ראש הממשלה שדיבר על האיש השמן והאיש הרזה, אתם חושבים שהמגזר הציבורי גדול על המשק הישראלי. שהוא בעצם מעיק על המגזר הפרטי?

פרופ' י. זליכה:          את האנלוגיה של השמן והרזה, מר נתניהו למד ממני ב-2003. בעידן אחר, בתקופה שבה הסקטור הציבורי היה הכי גדול במערב. שבה תקציב , היקף ההוצאה הציבורית בתוצר היה בשיא מערבי. אנחנו כבר מזמן לא שם. אנחנו נמצאים היום בעידן שבו ההוצאה הציבורית בישראל נמוכה. ההוצאה הממשלתית הרחבה נמוכה. היא לא יכולה לרדת עוד. אלה הן שטויות והבל הבלים. לא תרופה שמתאימה ל-2003, מתאימה גם ל-2018 למשק אחר. אנחנו כעת עם בעיה אחרת. הבעיה המרכזית שלנו מאה מונופולים, אני יחזור על זה בפעם השלישית. אני מצפה משר האוצר להקדיש בקדנציה הבאה כפי שהוא הקדיש מאמצים מצוינים, בתחום הדיור, קדימה השגת הישגים יפים, כרגע צריך לעבור למשימה הבאה. והמשימה הבאה היא מאה מונופולים.

 

משכורות ענק בבנק ישראל

עוזי בלומר:                דיברנו על גופים ציבוריים, אני רוצה לדבר איתכם על גוף ציבורי מאוד גדול, בנק ישראל. יש לו תקציב ענק, יש לו מאות עובדים במשכורות ענק, יש גם את הנמלים, רכבות, זה חייב ככה להיות, זאת אומרת למה בעצם צריך כאלה משכורות ענק, כאלה גופים מנופחים?

שר האוצר מ. כחלון:  תראה. כל הסכמי העבודה האלה אי אפשר לבוא אלינו. זה דברים היסטוריים של הרבה מאוד שנים, וכל הזמן מנסים לשפר, מצד שני אתה גם רוצה להביא את הרופא הכי טוב לסורוקה. אז זה עולה כסף ואתה רוצה להביא את הרופא הכי טוב בבית חולים בצפת, אז זה עולה כסף. ואתה רוצה גם להביא את האנשים הכי טובים, אבל בדרך בביניים, אני לא חושב לא להסכים איתך שיש הרבה מאוד משכורות מנופחות בעקבות הסכמי שכר כאלה ואחרים.

עוזי בלומר:                פרופ' זליכה, גם.

פרופ' י. זליכה:          כן. ללא ספק. מצד אחד אמנם יש בבנק ישראל כלכלנים מצוינים, ובשביל כלכלנים מצוינים אתה צריך לשלם. מצד שני השכר הממוצע שם מנותק מהאקדמיה. לא יתכן שבעל תפקיד שהוא מקביל למרצה, או למרצה בכיר בבנק ישראל יקבל הרבה יותר מפרופסור באקדמיה. זה לא סביר. צריך להטיל פיקוח מלא על בנק ישראל, גם של החשב הכללי וגם של הממונה על השכר, נגמר העידן הזה. זה שהחשב הכללי ישמש כשומר סף נוסף לבנק ישראל, לא אומר שזה פוגע בעצמאות המוניטארית. אין שום קשר בין מדיניות הריבית, לבין מדיניות השכר בתוך הבנק.

עוזי בלומר:                מעבר לשכר שבתוך הבנק מתברר בעצם שבנק ישראל מבצע השקעות במניות ובשוק ההון, וצבר הפסדים של שישים מיליארד דולר, האם אתם חושבים על איזה שהיא דרך לפקח.

פרופ' י. זליכה:          שישים מיליארד ₪.

עוזי בלומר:                שישים מיליארד ₪, אה, אמרתי דולר. האם יש בעצם מחשבה לפקח על מדיניות ההשקעה של בנק ישראל כך שבעצם לא יפסיד את הכספים של כולנו.

שר האוצר מ. כחלון:  תראה. בנק ישראל הוא עצמאי לחלוטין מכוח חוק. אין לנו שום סמכות להתערב שם. אבל אם תשאל אותי אם צריך לעשות משהו גם עם השכר שמדבר פרופסור זליכה, וגם עם מדיניות ההשקעות של הבנק, התשובה היא כן. להגיד לך שיש לי תוכנית כרגע מוסדרת, להגיד לך איפה צריכים להשקיע, התשובה היא לא. אבל אני חושב שצריכים להיכנס גופים נוספים ולהיות מעורבים שם, ואי אפשר להשאיר את זה כמועדון סגור. כמו שאתה אומר זה הכסף שלנו, זה הכסף של כולנו, ואי אפשר לעשות איתו דברים לצערי גם שהתוצאות לא טובות. אם התוצאות היו טובות, אני מניח שהשאלה הזאת לא הייתה עולה.

עוזי בלומר:                בוא נדבר. אמרנו בנק, בנק ישראל בוא נדבר קצת על בנקים. בתוך בנק ישראל יש גוף שנקרא פיקוח על הבנקים, ונראה לי שהוא דואג יותר ליציבות של הבנקים מאשר לרווחה של הצרכנים של הבנקים. אתם חושבים שהוא עושה את עבודתו נאמנה, ומספיק שומר עלינו או שיותר חשוב לו היציבות?

פרופ' י. זליכה:          אני חושב שבנק ישראל כשל כישלון היסטורי בתחום הבנקאות. בנק ישראל והפיקוח על הבנקים הביא את מדינת ישראל למצב שבו כמעט ולא נשארו לנו בנקים. הוא סגר במו ידיו עשרות בנקים לאורך השנים. רק בשנים האחרונות בנק ישראל הביא לסגירתו של בנק דקסיה. של בנק אוצר החיל וכמעט סגר את בנק איגוד אילולא שר האוצר עצר את זה במו ידיו. לא יתכן להגדיל את התחרותיות במערכת הבנקאית כאשר בנק ישראל סוגר לנו בנקים. ואני חושב שצריך לשלול את הסמכות של בנק ישראל לסגור בנקים ולהעביר את זה לוטו של שר האוצר. שר האוצר צריך להיות עם וטו יכולת לחסום סגירה של בנק.

עוזי בלומר:                ואני שומע שיש פוטנציאל לבנק חדש בארץ.

שר האוצר מ. כחלון:  כן. אני שמח באמת אחרי כמה שנים של עבודה גם הפרדת כרטיסי אשראי, ועדת שטרום, אתמול זכתה במכרז חברת …. שתיתן את תחנת השירות מה שנקרא אחד החסמים הגדולים להקים בנק, זה תחנת שירות. זה כל הנושא של המחשוב. החלטנו במשרד האוצר להשקיע אנחנו כמדינה לא להשיט את זה על בנק, כי בסוף כשבנק משקיע, אז הוא לוקח את זה חזרה מהציבור. וזאת חוכמה מאוד קטנה. אמרנו, אנחנו נשקיע כמדינה, נאפשר להם את תחנת השירות הזאת, ואז הם יוכלו להקים בנק ביתר קלות וכמובן לתת שירותים הרבה, הרבה יותר זולים וזה מה שהולך להיות.

עוזי בלומר:                עוד דבר, לבנקים אתם יודעים, הבנקים הגדולים הפרישו מאות מיליוני שקלים, אולי אפילו יותר כקנסות לממשל האמריקאי, יש איזה דרך בעצם לפקח על מה שקורה שם או שבעצם בשם היציבות. הבנקים הם קופסא שחורה ויש גבול למה שאפשר לפקח על מה שהם עושים.

שר האוצר מ. כחלון:  כרגע כפי שאמרתי לך, זה סוג של מועדות סגור שיש שם את הפיקוח. ואנחנו בסוף אם רוצים להתערב זה רק באמצעות חקיקה, ולא נוהגים לחוקק נגד בנק ישראל ולהתערב להם בדיונים שלהם. אבל אני חייב לומר לך שלאחרונה עם חדווה בר, שהיא המפקחת, יש קצת שינוי בנושא של התחרות. יש קצת שינוי בנושא של רגישות גם לצרכן. כי כל הזמן בנק ישראל  דאג ליציבות הפיננסית של הבנקים ולא ליציבות הפיננסית של הלקוחות. היום אנחנו רואים שינוי מסוים ונכנס גם נגיד חדש, ואני מאוד מקווה שהאוריינטציה תשתנה שם.

עוזי בלומר:                יש משהו לעשות, פרופ' זליכה? בעניין.

פרופ' י. זליכה:          חד משמעית זה כישלון נוסף של הפיקוח על הבנקים. לא יעלה על הדעת שבנקים ישראלים מפוקחים על ידי המפקח על הבנקים בישראל, מקבלים מזומנים במאות מיליוני דולרים, מלבינים כספים במאות מיליוני דולרים, במשך שנים כאילו אנחנו במאה העשרים עדיין. אני רוצה להגיד לך שממשלת ישראל בסוף 2003, תחת הניהול הכספי שלי כחשב הכללי, הפסיקה לקבל מזומנים דרך ארגון הבונדס. בסוף 2003 בהוראה שלי הפסקנו לקבל מזומנים דרך ארגון הבונדס כדי להימנע מהסיטואציה של הלבנת הון. אז בסוף 2003 אנחנו בממשלה עושים את זה והבנקים ב-2015 וב-2016 ממשיכים? זה פשוט לא עולה על הדעת. איפה היה בנק ישראל. צריך להקים ועדת חקירה פרלמנטארית שתבדוק את ההתנהלות של בנק ישראל והפיקוח על הבנקים בעשור האחרון. גם בתחום סגירת הבנקים, וגם בתחום הלבנות ההון והכישלונות של המערכת הבנקאית. וזה שיש שינוי זה מצוין. אני שמח ואני מקווה שהוא גם יתרחב. אבל זה לא מכסה את הכישלון שהיה עד אז.

עוזי בלומר:                אנחנו מתקרבים לסיום אז אני רוצה לתת לשר האוצר ככה במבט לאחור, על הקדנציה, אם אתה יכול ככה להצביע על בוא נאמר, ההישג החשוב ביותר שלך או ההישג, או שני ההישגים הכי חשובים שלך, בקדנציה הזאת.

שר האוצר מ. כחלון:  תראה, אני מניח שהצופים יופתעו ממה שאני אומר לך. ההישג הכי חשוב שלי זה צמצום הפערים החברתיים. עצם זה שהעברנו כשלושים ושמונה מיליארד ₪ אקסטרה למשרדים אזרחיים שתקציב הביטחון נשאר יציב ותקציב המשרדים החברתיים, עלה בשלושים ושמונה מיליארד וזה גרם לצמצום מימדי העוני ולצמצום אי השוויון שדיבר עליו פרופ' זליכה אני רוצה לומר לך שזה בנוסף להישג כלכלי זה הישג ערכי, ומוסרי וכשאני  קיבלתי את הנתון הזה שמחתי יותר מאשר קיבלתי נתונים שמגמת שוק הדיור השתנתה למרות שהקריירה שלי מונחת על הדיור. לא על אי השוויון ולא על צמצום הפערים, ולא על מדדי העוני. אבל שם באמת שמחתי והבנתי שעשיתי משהו למען עם ישראל ומדינת ישראל, כי אני אומר את זה בכל מקום. אני חבר קבינט מדיני בטחוני. ואני מכיר כמעט את כל האיומים על מדינת ישראל. גם בגבול הקרוב וגם בגבול הרחוק. האיום הכי גדול במדינת ישראל זה הפערים החברתיים ואיזה מדינה אנחנו משאירים פה לילדים שלנו. שמדינה שיהיה כמו במקסיקו שאנשים סביב גדרות. ואחד לא אכפת לו מהשני, ללא חמלה ולא אכפתיות. או טיפה סולידריות וטיפה שתהיה מדינה קצת יותר צודקת. זה הקו שלי, ואמרתי לך הצופים שלך בטח יחשבו שאני אגיד לכם עכשיו דיור, יוקר מחייה. זה הכול חשוב, אבל ערכית ומוסרית. זה היה האתגר הכי גדול שלי ואני שמח שהצלחנו בו.

עוזי בלומר:                פרופ' זליכה. איך אתה מסכם את הקדנציה של שר האוצר. האם אתה חושב שהוא הצליח?

פרופ' י. זליכה:          תראה. ללא ספק שר האוצר כחלון הוא אחד מהשרים הכי טובים שהיו לנו אי פעם. הוא הצליח לרשום שורה של הישגים היסטוריים ששינו תוואי רב שנתי. ראשית, כפי שציינתי, עד 2015 עלו מחירי הדיור ב-120%, הם היו יכולים להיעצר גם ב-150% ו-160%. הוא הצליח במאמצים באמת, בלתי רגילים לעצור את מחירי הדיור, ולהוריד את מספר המשכורות הממוצעות לדירה. הגענו עד לשיא ב-2015 של 150 משכורות. אנחנו עכשיו כבר למטה מ-140.

עוזי בלומר:                מעבר לזה.

פרופ' י. זליכה:          שנית, שינוי התמהיל של זוגות צעירים ברכישת דירות חדשות. ב-2015 ירדנו לשפל היסטורי, כמעט אף דירה לא הלכה לזוג צעיר. אף זוג צעיר לא יכל לקנות דירה. היום חלק נכבד מהדירות חזר להיות לבעלות של זוגות צעירים. שלישית. שינוי של השכר הריאלי, מ-2000 עד 2015 בהתחשב במחירי הדיור השכר הריאלי לא עלה. אפילו קצת ירד. ומ-2015 עד היום, השכר הריאלי עלה בשיעורים שהם יותר גדולים מהתוצר לנפש. זאת אומרת גם צמיחה של השכר וגם צמיחה מכלילה של התוצר. רביעית, ירידה באי שוויון. אנחנו לאורך שנים רשמנו פערים בלתי אפשריים. המדינה הכי ענייה והכי לא שוויונית במערב ובשלוש השנים האחרונות יש ירידה נאה באי שוויון וצריך להמשיך לכך. והדבר החמישי, אולי הכי חשוב. שונה הדו שיח הקפיטליסטי שהיה נהוג פה בתקופות השרים שקדמו לשר כחלון. במקום כל הזמן לבלבל לנו את המוח על עוד הטבות למונופולים ועוד הטבות לטייקונים, ועוד פטורים מדיבידנדים, ועוד מתווה גז ועוד בטיח. אנחנו התחלנו לדבר, על עליה של שכר מינימום, על תקציבים לחינוך ולבריאות. על רפורמה בקצבאות נכות, על חוק שכר בכירים שבולם את השכר של הבנקאים. התחלנו לדבר אחרת. וכל זה באחריות, בשיקול דעת וביציבות.

עוזי בלומר:                טוב. תודה רבה לך פרופ' זליכה, תודה רבה גם לך שר אוצר משה כחלון. יש כנראה עוד הרבה עבודה בקדנציה הבאה אם תהיה.

שר האוצר מ. כחלון:  תודה רבה.

עוזי בלומר:                תודה לכם שהייתם איתנו, להתראות מאולפן הון TV.

 

האם אל על היא עסק חי? – תחשוב חיובי יהיה חיובי: למרות ההפסדים, ההון המתכווץ, התחרות הגוברת ומחיר הדלק הסילוני שעלה, אל על מצפה לרווח של מאות מיליונים בעתיד. הערכה אמיתית או פיקציה שנועדה לייצר נכס של 90 מיליון דולר? 

ההפסד של אל על גדול וכואב ככל שיהיה אינו הנתון המרכזי בדוחות השנתיים שפרסמה החברה.  הנתון החשוב יותר, לטעמי, הוא כמות העובדים – 3,570 עובדים בסוף שנת 2018 – 10 עובדים פחות ממצבת כח האדם לפני שנה.

בכמות עובדים הזמניים היתה ירידה משמעותית יותר מ-2,742 עובדים ל-2,608 עובדים. אך קשה לבחון את כמות העובדים הזמניים מנקודה לנקודה – מדצמבר 2017 לדצמבר 2018. כמות העובדים האלו מראש נתונה לתנודות בעיקר בגלל עונתיות. אבל גם אם נניח שאל על יישמה תהליך של צמצום כח האדם (וזה ממש לא בטוח), הרי שזה בעיקר בעובדים הזמניים, וזה רחוק מלהספיק לחברה שנמצאת בסכנה.

אל על דיווחה על הפסד של 52.2 מיליון דולר בשנת 2018, לעומת רווח של 5.7 מיליון דולר בשנת 2017. המעבר להפסד כבד היה בניגוד למגמה בשורה העליונה – עלייה של 2% ל-2.14 מיליארד דולר.

ההפסד שחק את הונה של החברה ל-228.6 מיליון דולר. הון כזה אולי נשמע מרשים, אבל לא כאשר קצב ההפסדים הוא רבע ממנו (ובהינתן "ההפסד האמיתי" הרבה יותר מרבע) ולא כאשר היקף המאזן עולה על 2.1 מיליארד דולר. במצב כזה, ההון  אינו כרית ביטחון משמעותית. וכל זה עוד לפני שמתברר (כפי שעולה בהמשך) שההון החשבונאי לא מוצק כפי  שניתן היה לשער.

אל על בצרות; ההנהלה מתכחשת; הציבור עלול לשלם את המחיר

הצרות של אל-על

התחרות תגבר ב-2019 – מה יקרה בשורה התחתונה?

הסיבה להפסד היא שחיקה (מתמשכת) ברווחיות – הרווח הגולמי הסתכם ב-282.2 מיליון דולר (13.2% מהמחזור), לעומת 348.3 מיליון דולר (16.6% מהמחזור) בשנת 2017. הירידה הזו נובעת מהגברת התחרות – "בשנים האחרונות חלה החרפה ניכרת בתחרות…", מסבירה הנהלת אל על בדוחות וממשיכה – "הגידול ברמת התחרות בשנים האחרונות הוביל לירידה במחירי כרטיסי הטיסה ולגידול בתנועת הנוסעים. החרפת התחרות באה לידי ביטוי, בין היתר, בהגדלת מגוון היעדים ומספר התדירויות שמפעילות חברות התעופה."

כלומר, מצד אחד חל גידול בפעילות, וזה כנראה ההסבר  לשמירה על מצבת העובדים הקבועים, ומצד שני – ירידה במחירים ובמרווחים. אך מה שהיה היה, השאלה מה יהיה? ובאל על משיבים "להערכת החברה בשנת 2019 צפויה החרפה נוספת בתחרות".

אז סיכום ביניים – החברה הפסידה 52.2 מיליון דולר בגלל התחרות, והתחרות תגבר בשנת 2019. המסקנה עשויה להיות שגם בשנת 2019 החברה תפסיד, אם כי, יש כמובן פרמטרים נוספים שמשפיעים על היקף הפעילות, ועל הדוחות הכספיים בכלל, והרווח בפרט.

אל על רגישה מאוד לשינויים במחיר הנפט ובחודשים האחרונים הנפט עלה – רמז לעלייה בעלות הדלק הסילוני של החברה. אבל האמת שלא צריך רמזים. מנהלי אל על מדגישים בדוחות – "נכון למועד הדוח, מחיר השוק של הדלק הסילוני (דס"ל) לפני אגרות ומרווחי ספקים, המשוקלל בהתאם לשווקים בהם רוכשת החברה דס"ל, היה 161.5 סנט לגלון ואילו נכון למועד הסמוך לאישור הדוח מחיר זה הינו 195 סנט לגלון, עלייה של 21% . יש לציין, כי ההוצאה עבור הדס"ל מהווה כ-24% בקירוב ממחזור ההכנסות של החברה, ולפיכך לשינויים במחיר עשויה להיות השפעה מהותית על תוצאותיה הכספיות".

אז לא רק שיש תחרות שצפויה להתחזק ב-2019 צפויה גם עלייה בעלויות חומרי הגלם. אלו עדיין לא כל הפרמטרים שמשפיעים על התוצאות והרווח, אבל נקודת הפתיחה לשנת 2019, נראית חלשה.

אל על סבורה שתרוויח בשנים הבאות – האם זה סביר?

ואם נקודת הפתיחה חלשה, אז איך זה שהחברה מתעקשת לספר לנו שהיא תרוויח בעתיד?

בדוחות לשנת 2018 רשמה החברה הכנסת מס של 15.6 מיליון דולר (אלמלא הכנסה מוזרה זו ההפסד היה 67.8 מיליון דולר).

הכנסת המס הזו מתחלקת לשניים – הוצאות מס של 12.4 מיליון דולר בגין מיסים נדחים, שעל רגל אחת מבטאים מעין הוצאות חשבונאיות בגין הטבה שקיבלה החברה;  והכנסות מס של 28.4 מיליון דולר.  הכנסות המס האלו נרשמו כנגד ההפסדים השוטפים של החברה והם אפשריים לרישום רק אם החברה מצפה לרווחים עתידיים.

זה עובד ככה – חברה שמפסידה בשנה מסוימת, אך מצפה לרווחים בהמשך, יכולה לטעון שהצגת ההפסד בלי הכנסת מס פוגעת בדיווח האמיתי – שכן בדיוק כפי שאם היה רווח היה משולם מס מקטין את הרווח, כך אם יש הפסד, הרי שנוצר נכס – הפסד לצורכי מס. הנכס הזה מהווה "זיכוי" מתשלום מס על רווחים עתידיים. כלומר, ניתן להפעיל אותו מול רשות מס הכנסה, רק בא יש רווחים עתידיים. אבל כבר עכשיו, ניתן להעריך את  הסיכויים לרווחים ואם נמצא שיש סיכוי סביר לכך, ניתן לרשום את הנכס הזה בספרים. הנכס מקזז את ההפסד, וכך דיווחה אל על על הכנסות מיסים.

הנכס הזה מסתבר הוא לא חדש. אל על באופן סיסטמתי מתייחסת להפסדים שלה כזמניים. לחברה יש הפסדים צבורים לצורך מס של 387 מיליון דולר, והיא סבורה שכל ההפסדים האלו ייעלמו מול רווחים עתידיים. הביטחון הזה, הביא את הנהלת החברה לרשום מול כל הסכום הזה נכס מס. הנכס הזה הוא החיסכון בתשלום מס של רווחים עד 387 מיליון דולר, ומדובר על 89 מיליון דולר (מס של 23% על יתרת הפסד של 387 מיליון דולר).

הנכס הזה לא מונח בכיס, ובהינתן התוצאות של 2018 והצפי ל-2019, ייתכן שהוא הוערך ביתר. אם כך, הרי שההון העצמי של אל על – 228 מיליון דולר, שגם כך באופן יחסי הוא נמוך, הוא אבסולוטית נמוך עוד יותר.

ואז מזווית שמרנית, עולה שאלה חשובה מאוד – בהינתן ההפסדים, התחרות, העלייה במחיר הדלק הסילוני, נכס המס "הבעייתי", ההון הלא מוצק – אל על  היא עסק חי?  השאלה הזו עסקית/ כלכלית עם משמעות חשבונאית. עסק שלא מרוויח על פני תקופה, ושהונו העצמי הולך ונשחק (ובמקביל גם היחסים הפיננסים שלו משדרים חולשה ואף מצוקה) לא יכול לשרת את ייעודו – לייצר ערך לבעלי המניות, ובמקרים רבים גם לא יכול לשרת את החוב.  אל על, אולי לא שם, כך גם קבעו רואי החשבון שלה שנמנעו מלרשום הערת עסק חי בדוחות, אבל היא בהחלט בסכנה פיננסית.

ובמצב הזה, נראה שהגיע הזמן לתוכנית רה ארגון אמיתית בחברה. כזו שתכלול היפרדות גם של עובדים קבועים.

ג'ף בזוס ואמזון – האיש העשיר בעולם והחברה החדשנית בעולם; איך זה התחיל? ואיך בזוס הפך חברה קטנטנה לחברה של טריליון דולר

 


 

הלוואה לכל נפש – מה ההלוואה הממוצעת לנפש?

חברות כרטיסי האשראי פרסמו השבוע דוחות כספיים – העסקים טובים. השימוש בכרטיסים ממשיך לגדול, והיקף ההלוואות הכולל עלה ל-13 מיליארד שקל.

האשראי שהחברות האלו מספקות לציבור הוא דרך הלוואות ישירות, אבל כמובן שגם דרך כרטיסי האשראי – המסגרת שלנו בכרטיס היא סוג של הלוואה.

כשלוקחים בחשבון את האשראי הכולל שהחברות האלו נותנות מגיעים ל-50 מיליארד שקל. מאחורי הסכום הזה יש שישה מיליון הלוואות!

רוב הסכום הזה הוא אשראי לציבור לצרוך צריכה שוטפת.

חברות האשראי הן כמובן לא השחקניות הגדולות בשוק האשראי. השולטים בשוק הם עדיין הבנקים ויחד עם הלוואות מהגופים המוסדיים, חברות הביטוח, והגופים החוץ בנקאיים, מוערך האשראי הצרכני הכולל במעל 230 מיליארד שקל. אלה מספרים גדולים מאוד כשבממוצע יש לכל משפחה יותר מ-2 מקורות אשראי בסכום של 70-80 אלף שקל.

הבעיה הגדולה שהלוואות ממכרות. אחת ועוד אחת, ואז אחת חדשה כדי לסגור את הישנה, ונוצר סחרור הלוואות. אז תשתדלו לא להתפתות להצעות המפתות של חברות האשראי – זה מסוכן!

הלוואות מחברות כרטיסי אשראי: האופציה המהירה, אבל היקרה

סחרור הלוואות

אולי בהתחלה לוקחים כי אין ברירה, אבל בהמשך גם בגלל המהירות והנוחות שבלקיחת הלוואה, שוכחים שבסוף הדרך צריך להחזיר את ההלוואה, ועם ריבית שעלולה להיות מאוד גבוהה.

הריביות על ההלוואות גבוהות יותר לרוב מהריביות על ההלוואות בבנקים (ועל המסגרת בחשבון), כאשר במידה ומדובר על הלוואה לא מגובה בבטוחה, הריבית תהיה 10%, 11%, 12% ויותר. קוראים לזה הלוואה לכל מטרה, ואתם בטח נתקלים בזה בכל פינה – בבאנרים קופצים, דרך הנייד, בשלטים, בטלוויזיה, אילו מתקשרים אליכם ומציעים לכם הלוואה כזו. אתם כבר לא צריכים להגיד להמציא שאתם משפצים את הבית, או נוסעים לחו"ל, או מתכננים אירוע. היום אתם יכולים לקבל בלי להסביר, ובלי ביטחונות. אבל הריבית תהיה גבוהה.

מנגד, הריבית בהלוואות מגובות בשעבוד, בעיקר הלוואות למימון רכבים, נמוכה יותר.

הריביות האלו גבוהות, אבל הציבור מסתער – קצב הגידול השנתי בהיקף ההלוואות, קרוב ל-20%. אולי החברות האלו גם מפתות את הציבור לקחת הלוואות ולחיות כמו מלך, אבל הלוואות צריך להחזיר, ובפועל חלק גדול מהציבור התמכר להלוואות. זאת לא הלוואה אחת וזהו, אלא שורה ארוכה של הלוואות שמתגלגלות ביחד ומממנות אחת את השנייה. בשלב הזה הלווים לוקחים הלוואה כדי לכסות את ההלוואה שנפרעת ואת תשלומי הריבית הגבוהים, ולא כדי "לחיות טוב".

וכל זה מתרחש בעולם של ריביות אפסיות. בשנה האחרונה הריביות חזרו לעלות. המגמה אמנם עדיין לא ברורה, אבל במבחן ההיסטורי ארוך הטווח, הריביות הנוכחיות נמוכות מאוד. חזרה לממוצע ההיסטורי, משמעה גם עלייה משמעותית בריבית על הלוואות – ואז, הקושי לשרת את החוב יגדל.

כבר עכשיו, עולה מהדוחות של חברות כרטיסי האשראי, שהציבור מתקשה יותר מבעבר, לשרת את החוב. ההפרשה להפסדי אשראי גדלה משמעותית בשנה האחרונה, כאשר בממוצע החברות מפרישות כ-40% מהכנסות הריבית להפסדי אשראי, ולהמחשה – נניח שגוף אשראי מספק הלוואות בריבית של 10%, אזי הוא מפריש כ-4% בגין הפסדי האשראי, ונותר עם רווח נטו של 6%. מעבר להתכווצות ברווח שלו (ועדיין מדובר ברווח טוב), הרי שההפרשה הזו מבטאת את הסיכון הגדול בהלוואות האלו ביחס לבנקים שבהם ההפרשה היא לרוב חד ספרתית ביחס להכנסה.

ישראכרט נותנת גז בהלוואות

ככל שהציבור יותר ממונף, ככל שהריבית יותר גבוהה, כך כמובן הסיכון למלווים גדול יותר. זו הסיבה שלא כל החברות הסתערו על התחום הזה. ישראכרט הגדולה מבין שלוש החברות, החליטה בעבר להסתכל מהצד. היא מספקת הלוואות, אבל באופן יחסי היא עשתה זאת על אש קטנה. אלא שבשנה האחרונה היא חיממה מנועים והגדילה את היקף הפעילות שלה ב-25%, הרבה מעל הגידול המצרפי בשוק (כ-10%). ישראכרט עדיין מזנבת אחרי Max (לשעבר לאומי קארד) וכאל, אבל נתח השוק שלה הולך וגדל.

אולי הסיבה להאצה בתחום ההלוואות, היא הצורך לגדול לקראת פיצול מבנק הפועלים. על פי הדיווחים, בנק הפועלים לא הצליח למכור את ישראכרט במחיר שרצה, והפתרון החלופי הוא הנפקה בבורסה בת"א.

הכנסות ישראכרט מריבית הסתכמו בשנת 2018 ב-318 מיליון שקל (במגזר המימון) לעומת 276 מיליון שקל בשנת 2017. הפסדי האשראי (מחיקות בגין אשראי שלא יגבה) במגזר המימון הסתכמו ב-99 מיליון שקל, לעומת 81 מיליון שקל בשנה הקודמת.

מהביאור על המגזרים עולה כי הרווח בתחום הסתכם בשנת 2018 ב-98 מיליון שקל, בהשוואה ל-87 מיליון שקל בשנת 2017. הרווח בכלל של ישראכרט הסתכם ב-264 מיליון שקל לעומת 252 מיליון שקל בשנה קודמת – כלומר אלמלא הגידול במגזר המימון, החברה לא היתה מגדילה את הרווח הכולל שלה.

בפעילות הליבה של ישראכרט – הנפקת כרטיסי האשראי והסליקה הכיוונים מנוגדים. תחום הסליקה (שירותי סליקת כרטיסי אשראי לבתי עסק) הפסיד 24 מיליון שקל, אחרי רווח של 14 מיליון שקל בשנת 2017 ורווח של 25 מיליון שקל בשנת 2016. הרגולטור הצליח להגביר את התחרות בתחום הסליקה, לצמצם את העלויות, ובהתאמה – חברות כרטיסי האשראי מדווחות על ירידה ברווחים ואף הפסדים.

מנגד, פעילות הנפקת כרטיסי האשראי (הנפקה ותפעול שוטף) ממשיכה לגדול בהכנסות וברווחים. הרווח בתחום, כפי שעולה מביאור המגזרים, עלה ל-158 מיליון שקל לעומת 122 מיליון שקל בשנה הקודמת, במקביל לגידול בהכנסות מ-1.2 מיליארד שקל ל-1.3 מיליארד שקל.

כמה אשראי מספקת ישראכרט?

פעילות ההלוואות אינה פעילות המימון היחידה של ישראכרט. תחת הפעילות המסורתית שלה – פעילות כרטיסי האשראי, החברה מספקת מימון. אחרי הכל, מה זה לקנות היום בכרטיס אשראי ולשלם בחודש הבא, אם לא פעילות אשראי?

האשראי הכולל שסיפקה ישראכרט נכון לסוף 2018 עומד על 19.1 מיליארד שקל. חלק גדול מהאשראי הזה הוא בערבות הבנקים (כרטיסי אשראי שהבנקים מוציאים ללקוחות שלהם, להבדיל מכרטיסי אשראי חוץ בנקאיים).

האשראי שאינו בערבות הבנקים הוא 6.8 מיליארד שקל, מתוכו כאמור כ-3 מיליארד שקל של הלוואות, והיתר חייבים בגין פעילות כרטיסי האשראי ואשראי בכלל הן לפרטיים והן לגופים מסחריים. הפעילות לגופים מסחריים/ עסקיים עלתה מדרגה בשנים האחרונות כאשר ישראכרט נכון לסוף 2018 מספקת מימון לעסקים ב-2 מיליארד שקל (הרוב הגדול לא במסגרת כרטיסי האשראי) – גידול של 60% ביחס לשנה קודמת.

כל פעילות האשראי – 19.1 מיליארד שקל, מפוזרת על פני 2.82 מיליון לווים! מדובר בלווים דרך הלוואות וגם דרך כרטיס האשראי. בפועל, יש לווים שמחזיקים בכמה כרטיסי אשראי ומקבלים בכל כרטיס מימון, כך שהמספר המדויק הוא נמוך יותר, ועדיין – מדובר בעצמה פיננסית מרשימה וגדולה משמעותית מיתר חברות כרטיסי האשראי. אם לוקחים את כמות ההלוואות בחברות כרטיסי האשראי מקבלים כ-6.5 מיליון הלוואות, וזה רק דרך חברות כרטיסי האשראי. מה עם הלוואות מהבנקים, הלוואות מחברות כמו מימון ישיר, הלוואות מקרנות הפנסיה, קרנות השתלמות; הלוואות מגורמים חוץ בנקאיים. יש לנו בהערכה גסה ושמרנית מאוד, 15-20 מיליון הלוואות – 2-3 הלוואות לכל נפש.

ובחזרה לישראכרט: מתוך 2.82 מיליון הלוואות, יתר מחצי – 1.51 מיליון הלוואות הן בהיקף של עד 5 אלף שקל. ההלוואות האלו מסתכמות לסך כולל של 1.9 מיליארד שקל (כ-105 מהאשראי הכולל של החברה). כמו כן, מספקת ישראכרט 482 אלף הלוואות של בין 5 אלף ל-10 אלף שקל, 280 אלף הלוואות של בין 10 ל-15 אלף שקל, וככל שסכום ההלוואות עולה כך כמות הלווים כצפוי יורדת.

ההחלטה של הנהלת טבע – לחתוך את המו"פ, להגדיל את הרווח; ומה עם העתיד?  

למה חשוב לבחון את הוצאות המו"פ? מה קרה להוצאות המו"פ של טבע בשנה האחרונה, והאם המשקיעים צריכים לדאוג?

  1. "אבל אתם לא מרוויחים!" התלונן האנליסט באמצע שיחת הוועידה של אמזון לפני כמה שנים, ובתגובה, אמר אחד ממנהלי אמזון – "הרווח הוא עניין של החלטה".

כן – הרווח הוא עניין של החלטה.  ההחלטה היא של הדירקטוריון וההנהלה השוטפת של החברה. המנהלים יכולים לקבוע דרך ההחלטות שלהם איך תראה השורה התחתונה.

לא מדובר על שליטה מוחלטת – הדירקטוריון לא יכול למחוק הפסדים של חברה נכשלת, והוא לא יכול לגרום לחברה מאוד מוצלחת להפסיד ערמות של דולרים. אבל יש לו יכולת השפעה רחבה.

באמזון טוענים במשך שנים שהם בעצם חברה רווחית, ורק בגלל החשבונאות הם מציגים הפסדים. הטענה שהחברה מוציאה סכומי כסף גדולים על חדשנות ופיתוח טכנולוגיות ומוצרים  חדשים והסכומים האלו נרשמים כהוצאה שלא בצדק. ההוצאות האלו לגישתה של אמזון הן סוג של השקעה – השקעה שתניב בפירות בעתיד, ואם כך, אז הן לא אמורות להשפיע על הדוח רווח והפסד, אלא לשמש כנכס שיניב הכנסה עתידית.

ובהתאם לגישה הזו, הרי שהמנהלים יכולים לקבוע ביום בהיר שצריך להשקיע יותר במו"פ, ואז החברה תפסיד יותר (או תעבור מרווח להפסד), או ההיפך – להפחית את הוצאות המו"פ ולהגדיל את הרווח.

באמזון החליטו להגדיל את המחקר ופיתוח משנה שנה – ווול-סטריט מאוד אוהבת את ההשקעות האלו. אמזון נתפסת כאחת מהחברות החדשניות ביותר בעולם. הגידול הזה פוגע בשורה התחתונה, אבל בשעה טובה – אמזון כבר מצליחה להרוויח (חשבונאית) כבר מעל שנתיים.

הרווחים עדיין שוליים ביחס לגבהים של השווי שלה בוול-סטריט. אבל כל עוד האנליסטים והמשקיעים סבורים שהמחקר ופיתוח יספק את הסחורה בעתיד, השווי נשמר.

וול-סטריט אוהבת במיוחד חברות חלום – חברות שנמצאות לפני שלב המכירות המשמעותיות והרווחים. בשלב הזה, הכל מותר – אפשר לחלום להיות פייסבוק הבאה, גוגל הבאה, פייזר הבאה. בשלב הזה, השווי, במקרים רבים מתנתק מהמציאות. בשלב הזה, מותר לחברות להפסיד והרבה, ועיקר ההפסד נובע מהוצאות מחקר ופיתוח.

ההוצאות האלו מעידות על החלום – הוצאות גדולות חלום גדול.

בשלב שלאחר החלום, כשהחברה הופכת לבשלה יותר, בוחנים אותה כבר לפי הכנסות ורווחים. אלא אם עדיין תופסים את החברה כסוג של חברת מו"פ וחדשנות – כמו במקרה של אמזון

  1. מחקר ופיתוח זה סעיף טריקי בדוחות הכספיים. ההתייחסות אליו תלויה במצבה של החברה עצמה – המצב האמיתי שלה והתדמית שלה. לא כולן אמזון, לא כולו יכולות לשפוך כספים על הוצאות מחקר ופיתוח מבלי לענות על שאלות קשות של האנליסטים – "למה אתם מקריבים את הרווח בזמן הקצר, לטובת מחקר ופיתוח שאולי ייספק תוצאות עתיד?".

השוק רוצה ומצפה לאיזון בין מחקר ופיתוח להיקף הפעילות של החברה. ככלל, המחקר ופיתוח צריך להיות ברמה כזו שהוא יכול להבטיח את הצמיחה של החברה בעתיד.

רוב החברות מקצות שיעור קבוע מההכנסות שלהם בשנה למחקר ופיתוח, ויש כבר "סטנדרטים" מקובלים של הוצאות כאלו בחברות היי-טק. בממוצע מאוד גס מדובר על קרוב ל-10%, אבל יש הבדלים גדולים בין התחומים.

ההוצאות האלו אמנם לא מבטיחות את העתיד. חברות יכולות להשקיע מיליארדים בפיתוח ובסופו של דבר המוצרים יכולים להיכשל. אבל סטטיסטית הן מניבות תשואה נאה על ההשקעה – הרווח העתידי מהמוצרים מבטא תשואה משמעותית ביחס לעלות המו"פ.

ומכאן שהנוסחה  ברורה – ככל שהוצאות המו"פ גדולות יותר כך הרווח העתידי צפוי להיות גבוה יותר.

אלא שיש חברות שהעתיד הבינוני והרחוק לא מעניין אותם – הן מתמקדות בהווה ובעתיד לטווח הקרוב – טבע לדוגמה

  1. קאר שולץ נכנס בסערה לטבע ויישם תוכנית רה ארגון שאמורה לחסוך 3 מיליארד דולר בשנה. רוב התוכנית כבר יושם, כשמעל 10 אלף עובדים פוטרו (נותרו בחברה – 42 אלף עובדים – נכון לסוף 2018).

שולץ הוא האיש הנכון במקום הנכון. זה עדיין לא אומר שהוא יצליח במשימה העיקרית – להחזיר את טבע לחוף מבטחים. אבל, קשה לראות מישהו שלא "מבחוץ" שמפטר מכל הבא ליד, בלי רחמים, בלי רגשות. הצעדים המאוד כואבים האלו היו הכרחיים. ההנהלה הקודמת של טבע, מעבר לכישלונות העסקיים (בעיקר רכישת החטיבה הגנרית של אלרגן) נכשלה בתפיסת המציאות ובאוזלת יד – המהלך הכואב הזה היה צריך להיות מוקדם יותר.

הסעיף שהכי קל לחסוך בו הוא….סעיף המו"פ. את מי מעניין במצב של הישרדות מה יקרה בעוד חמש שנים? ואכן טבע חתכה את סעיף המו"פ בצורה דרמטית.

הוצאות המו"פ בשנת 2018 ירדו ל-1.2 מיליארד דולר לעומת 1.8 מיליארד דולר בשנת 2017 – ירידה של 33%, בשעה שיתר הוצאות התפעול ירדו בשיעור נמוך משמעותית ( ראו בטבלה המצורפת). במקביל, ירדו הוצאות המו"פ כשיעור מההכנסות ל-6.3% מההכנסות, בהשוואה ל-8% בשנת 2017 ו-9.6% בשנת 2016.

ההוצאות האלו, צפויות להמשיך ולרדת גם ב-2019 והשאלה אם מדובר בצעד הישרדותי (חשוב) אך כזה שעלול לפגוע בעתיד של החברה? אז כמובן שאין תשובה ברורה. אך כן אפשר לראות מה קורה אצל המתחרות.

טבע משחקת בשני מגרשים – התחום הגנרי והתחום האינווטיבי (תרופות המקור). מהדוחות של המתחרות בתחום הגנרי עולה כי הוצאות מו"פ של 6%-7% מההכנסות הן הסטנדרט – כלומר, אם טבע רואה את עצמה חברה גנרית, והמו"פ מתרכז בגנריקה, אז אין כאן הקרבת העתיד – היא בנורמה מבחינת היקף ההוצאות.

כשבוחנים את תעשיית התרופות המקוריות, מוצאים שהשחקניות שם מוציאות על מו"פ יותר (כצפוי). למעשה, הרבה יותר – סביב 15%. זה הגיוני כמובן. אחרי הכל, זו תעשיית המחקר האמיתית, בעוד שהתעשייה הגנרית, עם כל הכבוד המגיע לה (ולטבע המובילה את התעשייה) היא תעשייה של חיקויים – חיקוי אחרי התרופה המקורית. יש כאן מו"פ, יש כאן טכנולוגיה, אבל במידה פחותה מאשר בתחום תרופות המקור.

ומכאן שאם טבע רואה את עצמה כחברה אינווטיבית היא נמצאת הרחק מאחור ביחס לחברות בתחום. היא לא דואגת לעתידה. אלא שבטבע הזהות כאמור מורכבת – היא גם וגם, גם במגרש הגנרי וגם במגרש האינווטיבי. ומכאן שהיה צפוי שהוצאות המו"פ יהיו בטווח – אם בגנריקה מקובל שהן 6% מההכנסות ובתחום האינווטיבי 15%, אז משהו באמצע פחות או יותר הוא סביר.

בפועל, שיעור הוצאות המו"פ בטבע, מבטא שיעור נמוך ביחס לתמהיל הפעילות שלה. ומכאן, שבפועל הרווח שאנחנו רואים או מצפים בשנה הזו, הוא גם בזכות הוצאות מו"פ נמוכות באופן השוואתי לחברות אחרות בתחום (חברות "כלאיים" של גנריקה ותרופות מקור).

האם זה נורא? ממש לא. זו כאמור ההוצאה שהכי קל לחסוך בה. מעבר לזה – מו"פ זה הימור. זה יכול להצליח ויכול שלא. אמנם יש סטטיסטיקה חיובית, אבל זה ממש לא הזמן שטבע צרירה להמר. היא צריכה לעבור את התקופה הקשה, ואז…אלוהים גדול – אם תהיה בעיה בפייפליין היא תוכל לחפות על מו"פ נמוך דרך רכישה. היא כבר עשתה זאת בעבר, אלא שהפעם אין מקום לטעויות.

התרחיש הזה לא רק רחוק, אלא שיש גם תרחישים אחרים אולי סבירים יותר, אחד מהם שטבע בכלל תהיה זו שתיבלע על ידי רוכשת אסטרטגית או פיננסית.

מנכ"ל טבע: ההכנסות שלנו יורדות והמצב קשה

האם טבע תצליח לשרוד?

האם טבע תצליח לשרוד?

המצב של טבע כבר יצא משליטתה; התוצאות שלה תלויות בשוק; החיים שלה תלויים בגיוסי חוב – שנת המבחן 2021, אבל טבע תנסה עוד קודם לגייס חוב. זה לא יהיה פשוט

התוצאות של טבע במהלך 2018 היו טובות לעומת התחזיות המוקדמת. ככל שהתקדמה השנה התברר שטבע מצליחה להתייצב, להרוויח, ולהפתיע. הקופקסון אמנם איבד גובה, אבל לא בקצב שהעריכו האנליסטים.

התקווה הלכה ועלתה, עד שהגיעו התחזיות ל-2019 שפורסמו במקביל לדוחות 2018. מסתבר שהתוצאות של טבע השנה יהיו חלשות לעומת שנת 2018, אבל לא סתם חלשות –  חלשות עד כדי איום על עתידה של החברה. במילים אחרות, החגיגה היתה מוקדמת. טבע עדיין בצרות צרורות.

השוק לא משקר

אבל האמת שהחגיגה לא היתה מושלמת. השוק לא באמת "קנה" את השיפור בתוצאות על פני שנת 2018. המניה אמנם התאוששה בעשרות אחוזים לאזור ה-20 דולר. אבל הצפי לרווח בשנה הקרובה היה קרוב ל-4 דולר. כלומר השוק גילם מכפיל רווח של 5-6. יחסית נמוך, אפילו נמוך מאוד, וכשזה קורה, יהיו כאלו שיחשבו שמדובר בהזדמנות, ואולי הם צודקים. אבל, במקרים רבים, למעשה ברוב המקרים – השוק לא משקר.

השוק העריך שהתחזית הזו לא תחזיק. הוא צדק. ואגב, למרות הפחתת תחזית בכ-30%-40% לעומת המצב הקודם, המניה הגיבה בירידה של 8% בלבד – כלומר, השוק ציפה להפחתה בתחזית (רק לא עד כדי כך).

הנתון הכי חשוב – התזרים

שנת 2019 הוגדרה על ידי הנהלת טבע כשנת הרצפה, והשאלה הגדולה האם הצמיחה ב-2020 תתחדש, וגם אם כן, באיזה קצב זה יהיה. בינתיים מספקת הנהלת טבע תחזית הכנסות של 17 עד 17.4 מיליארד דולר לשנה הקרובה, לעומת 18.9 מיליארד דולר ב-2018.  הרווח החזוי יהיה 2.2-2.5 דולר למניה (2-2.3 מיליארד דולר), לעומת 2.92 דולר (כ-2.6 מיליארד דולר) בשנת 2018.

טוב, טבע עדיין רווחית – רווח של מעל 2 מיליארד דולר, "לא הולך ברגל", אבל השורה היותר חשובה בתחזית היא תזרים המזומנים החופשי של החברה, ושם המספרים לא מעודדים. טבע צפויה לייצר תזרים חופשי של 1.6 עד 2 מיליארד דולר (ממוצע של 1.8 מיליארד דולר).  זה אמנם כסף גדול, אבל התזרים הזה צריך לשרת חוב של מעל 27 מיליארד דולר.

האם זה אפשרי? לא. התזרים הזה משרת את הריבית אבל בטח שלא את הקרן. כדי לשרת את החוב הזה, צריך תוצאות טובות יותר, והנהלת טבע מצפה שזה יקרה בשנה הבאה.

טבע באיבוד שליטה

קאר שולץ, מנכ"ל טבע התייחס ל-2019  כשנה אבודה, שנת השפל בתוצאות שממנה והלאה תהיה צמיחה. אבל גם הוא יודע שזה כבר לא בידיים שלו. הבעיה הגדולה של טבע שהיא נתונה לחסדי אחרים – המתחרים, השוק, שוק המניות, המלווים ועוד. הצמיחה ב-2020 לא בכיס וזה אומר שטבע עדיין באזור הסכנה.

טבע כבר לא שולטת במצב הפיננסי שלה. טבע  מאוד רגישה למה שיקרה בשוק הגנרי בארה"ב – כל אפצ'י שם, משפיע דרמטית על השורה התחתונה שלה ועל תזרים המזומנים; טבע תלויה עדיין בצורה אנושה בקופקסון, התרופה לטרשת נפוצה. התוצאות היחסית טובות של 2018 היו בזכות הקופקסון. המכירות פשוט לא ירדו כמצופה, אבל לכולם ברור שבהינתן התחרות מצד המוצרים המקוריים, ובעיקר התחרות מצד המוצרים הגנריים, הכיוון של הקופקסון הוא למטה. התרופה חיה על זמן שאול – היא לא "תמות", אבל היא תאבד את החיות שלה. היא צריכה תרופה.

טבע מהמרת על שתי תרופות שיקזזו את הירידה במכירות הקופקסון, רק שזה יקרה "מתישהו ב-2020" – אג'ובי לטיפול במיגרנה ואוסטדו לטיפול בהפרעות תנועה. התרופות האלו צומחות, והנהלת טבע מעריכה כי הצמיחה בהכנסותיהן תעלה על הירידה בהכנסות הקופקסון "מתישהו ב-2020". אבל המתישהו הזה, כבר יהיה שהקופקסון יהיה מוחלש בעוד לפחות 45%, ואולי גם 60%, ואפילו 70% (טבע מעריכה כי ההכנסות  מהקופקסון ירדו ב-2019 בדומה ל-2018 – כ-45%). כלומר, הן בתרחיש של הנהלת טבע, יקזזו את הירידה שגם כך תהיה יחסית נמוכה. ומעבר לכך – המספרים של התרופות האלו ל-2020 עלולים כמובן שלא להתממש. במצב עסקים רגיל, ניחא, אבל טבע נמצאת במצב שטעות כזו בהערכה יכולה להניע כדור שלג לתרחיש האימים – התמוטטות, פירוק, פשיטת רגל.

השנה הגורלית של טבע – 2021

הנהלת טבע יישמה שני מהלכים משמעותיים כדי להתמודד עם המשבר הגדול. הראשון – רה ארגון כואב, סגירת עשרות מפעלים, פיטורים של מעל 10 אלף עובדים. השני, והחשוב באמת שהתנאי לו הוא מהלך הרה ארגון – גיוס חוב ארוך. טבע גייסה מעל 4.5 מיליארד דולר בתחילת 2018 – זה הישג גדול. זה סידר לה שקט לכמה שנים.

הגיוס נעשה בריבית של 6%-6.5%, כשלפני שנה וחצי הריבית היתה באזור 2.6%-2.7%.  השוק תפס את טבע כמסוכנת יותר, והשאלה החשובה היא איך נראים פירעונות החוב בשנים הבאות, ואם טבע תצטרך את השוק לגיוס חוב, באיזה ריבית הא תוכל לגייס. היא צריכה להגיע לנקודה הזו, חזקה, יציבה, עם עתיד של צמיחה. אחרת, הריבית עלולה להיות כזו, שתדרדר את מצבה.

אז מתי זה יקרה? השנה לא צפויה בעיה לטבע לשרת את החוב. יש לה בקופה 1.8 מיליארד דולר, היא אמורה לשלם 1.7 מיליארד דולר למחזיקי החוב (יש לה עוד אובליגו, ותשלומים נוספים – אבל בהיקפים יחסית נמוכים). וחוץ מזה כמובן היא צופה תזרים של 1.8 מיליארד דולר בשנה.

חשבון גס – אחרי הפירעון של 2019 היא אמורה להיות עם 1.9 מיליארד בקופה. זה בתיאוריה, במציאות, יהיו כמובן תנודות.

בשנת 2020 טבע צריכה לפרוע 2.6 מיליארד דולר. זה כבר יותר מאתגר, אבל לכאורה בהינתן המזומנים בקופה, והתזרים, זה בהחלט אפשרי. טבע צופה התאוששות בפעילות החל ב-2020. האם זה יבוא לידי ביטוי בתזרים? מצד אחד – לרוב קיים מתאם בין הרווח לתזרים. מצד שני, צמיחה עולה כסף – יותר לקוחות לממן, יותר מלאי שצריך לממן.

אז אם אניח תזרים דומה ל-2019 – 1.8 מיליארד דולר, הרי שיחד עם המזומנים, ניתן יהיה  לפרוע את החוב, ולהישאר עם מעל 1 מיליארד דולר. זה הכל תחזית, אבל היא מעידה שהבעיה מגיעה ל-2021. ב-2021 צריך לשרת חוב של 4.2 מיליארד דולר. סיכוי קטן שטבע תוכל לעשות זאת מהמקורות הפנימיים שלה – שצפויים להיות סביב 3 מיליארד דולר. סיכוי גבוה שהיא תגייס חוב בשוק. אבל, כאן הבעיה – מה תהיה הריבית? איך השוק יתפוס את מצבה של טבע? מה תהיה הצמיחה של טבע? השוק ייתן כסף כאשר יש תוכנית ברורה להחזיר את החוב, והוא יתמחר את הריבית לפי מצבה של טבע, מחירי אגרות החוב בפועל, ומצב השוק בכלל (מאקרו).

שוב – זה לא בידיים של טבע. הריבית היא נעלם גדול, ואם לבחון על פי השטח עכשיו – טבע לא באמת יכולה לגלגל חובות. תיאורטית, החלפת החוב, תכפיל את הוצאות המימון שלה – הריבית האפקטיבית בגיוס האחרון היתה 6%-6.5%, בעוד ששנה וחצי קודם, היא גייסה לפי 2.6%-2.7%.

הכפלת ההוצאות, והישענות על ריבית גיוס קודם, זה עוד תרחיש סביר. בשטח הריבית האפקטיבת גבוה יותר. האם חברה שמרוויחה 2-2.3 מיליארד דולר, ומייצרת 1.8 מיליארד דולר שצפויה להגדיל הוצאות מימון ותשלום ריבית בסכום של לפחות 800 מיליון דולר (במובן התיאורטי),  יכולה להחזיק חוב של מעל 27 מיליארד דולר? לא.

ולכן, המפתח הוא בצמיחה, ובגידול בתזרים העתידי. העתיד של טבע תלוי בגורמים רבים, לרבות במצב רוחם של בנקאי ההשקעות בוול-סטריט. בגיוס האחרון הם העמידו לחברה מימון, וזה לא היה טריוויאלי. בגיוס הבא, הם כבר ירצו לראות קבלות. קאר שולץ, והנהלת טבע ינסו לאתר מנועי צמיחה, אבל במקביל, הם ינסו לנצל הזדמנות – שוק אג"ח טוב, סנטימנט חיובי במצב החברה, כדי לחזור לוול-סטריט (עוד לפני הדדליין) ולגייס.

 

מניית טבע

האם מניית טבע יכולה לרדת לאפס?

כמה הרוויח מי שהשקיע בגוגל בהנפקה?

פי 35!

המספרים של גוגל: מאז ההנפקה ועד היום; מה האיומים על גוגל? איך זה קשור לענייני מס? ומה שיעור ההקלקות המזויפות ברשת?

בתחילת 2004 הסתובבה הנהלת גוגל בין הבנקים להשקעות וניסתה למכור להם את הסחורה – "אנחנו, מנוע הצמיחה הגדול בעולם, נעשה הרבה כסף מהחיפושים באינטרנט".

אבל, הסחורה הזו נראתה לבנקאיים, סוג של גימיק. "נו באמת, מה המודל העסקי פה. למה שמישהו יקנה פרסום ממומן?".

ואז החבר'ה של גוגל היו מציגים להם את העתיד של חברה. הם ציפו שהאסימון יפול – והגופים הפיננסים ירוצו לקנות את המניות שלהם. אז, פה ושם היו בנקאיים שאהבו את הסיפור של החברה. הם היו במיעוט. הבנקים, התקשורת, הגורואים של וול-סטריט, האנליסטים , כמעט ללא יוצא מהכלל – הזהירו מפני החברה הלא ברורה הזו – גוגל, ובמיוחד הזהירו מפני השווי שהחהרה מתכננת להנפיקו לפיו – כ-30 מיליארד דולר.

חלק מהאנשים אמנם האמין בחברה ובעיקר בחזון שלה, אבל גם המאמינים סברו שהכוונה לגייס לפי שווי של קרוב ל-30 מיליארד דולר, מנותק מהמציאות. בודדים באמת האמינו בחברה ובמניותיה.

גוגל נכשלת בהנפקה

ההנפקה של גוגל נכשלה – החברה תכננה לגייס 3.3 מיליארד דולר והסתפקה בחצי, וזאת למרות ששווי החברה לצורך הנפקה הופחת עד ל-23 מיליארד דולר.

גוגל נכנסה לוול-סטריט, בעור שיניה. ההבדל בין כישלון טוטאלי בהנפקה, לבין גיוס חלקי בשווי נמוך, הוא רק עניין של החלטה ניהולית –  מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין, החליטו לגייס בכל מצב, גם בהנחה גדולה. זה לא נעים, אבל בגוגל בלעו את הרוק והמשיכו.

מאז, העלבון הגדול, הפך להצלחה ענקית – גוגל דבקה במודל ההכנסות מהקלקות, והתוצאות השתבחו מרבעון לרבעון משנה לשנה.  שווי החברה עלה בהתמדה והחברה נסחרת כיום ב-800 מיליארד דולר  – פי 35 ב-15 שנים. תשואה לא נתפסת. בתרגום לתשואה שנתית ממוצעת מדובר על 27% בשנה. אתם מבינים מה זה? כל שנה המניה יצרה למשקיעים רווח ממוצע של 27% , ככה 15 שנים ברציפות.

בדרך, כל המלגלגים, הפכו לחסידים אדוקים; כל הסקפטיים הפכו לנחרצים; וכל וול-סטריט הריעה לתופעה הבאמת מדהימה של חברה שיודעת רק כיוון אחד (למעלה) ועוד בשיעורי צמיחה גבוהים.

המספרים של גוגל

גוגל פרסמה לאחרונה דוחות כספיים לשנת 2018. ההכנסות עלו לשיא של 136.8 מיליארד דולר, לעומת הכנסות של 110.9 מיליארד דולר בשנת 2017, ו-90.3 מיליארד דולר בשנת 2016. הרווח הנקי עלה ל-30.7 מיליארד דולר, לעומת 12.7 מיליארד דולר ב-2017 ו-19.5 מיליארד דולר ב-2016. הרווח ב-2017 מוטה כלפי מטה בגלל הוצאות מיסים חד פעמיות גדולות.

המאזן של גוגל מפלצתי –  לחברה יש 109 מיליארד דולר במזומן, ובנוסף יש לגוגל השקעות סחירות נוספות בסכום של 14 מיליארד דולר. כל הסכום הזה נוצר מהפעילות העסקית. גוגל יודעת להרוויח ולא פחות חשוב יודעת לייצר תזרים מזומנים חזק מפעילות שוטפת, כאשר ברבעונים האחרונים קצב התזרים הגיע ל-8 מיליארד דולר ברבעון.

בטבלה תוכלו להתרשם מהתוצאות על פני זמן – מאז ההנפקה ועד היום. התוצאות הן לא כל הסיפור. במקביל לצמיחה העסקית, ולהתעשרות של החברה (ומייסדיה) גוגל הפכה ליותר ויותר חזקה ומשפיעה. גוגל הפכה מהר מאוד להיות הגורם הכי משפיע על אנשים בעולם – אנשים עושים מה שמנוע החיפוש של גוגל אומר להם. הם אוכלים איפה שגוגל אומר, קונים איפה שגוגל אומר, לומדים בגוגל, מתעדכנים בגוגל. המנוע של גוגל הוא חלק מאוד מרכזי בחיים שלנו.

העוצמה הזו נצברה הודות למודל החינמי  של גוגל – החברה נותנת לגולשים הכל ובחינם, והם מחפשים, מקליקים, וגורמים לתשלומים מצד המפרסמים. ככל שהחיפושים גדלים כך ההקלקות על החיפושים הממומנים, גדלות, וכך גוגל מרוויחה יותר.

אבל, מישהו התעורר שם למעלה והעתיד כנראה הולך להיות מאתגר. הרגולטור העולמי מבין שהגורילות הדיגיטליות, גוגל, פייסבוק ואמזון, יודעות הכל ויכולות להשתמש בהכל. החשיפה שמידע מפייסבוק זלג/ נמכר לצרכים פוליטיים, וההבנה שהפרטיות ברשת לא באמת קיימת באופן מוחלט, יצרה סט של כלים וחוקים חדשים שיהפכו את יכולת השימוש במידע על הגולשים, למורכבת יותר.

בנוסף, במדינות רבות, בעיקר באירופה, יוזמים ומחוקקים חוקי מס ספציפיים על ענקיות הדיגיטל, שבין היתר באים איכשהו לפצות על עוול גדול – הפגיעה של גוגל (ופייסבוק) בכל אתרי המידע והתוכן. גוגל לוקחת מהאתרים האלו את התכנים ומציגה אותו אצלה (עם לינק לכתבה המלאה); וגרוע יותר מבחינת האתרים – היא לוקחת להם את הפרנסה. גוגל שואבת חלק גדול מהפרסום ברשת, וזה על חשבון האתרים. זה לא עניין חדש – זה ידוע ומדובר כבר שנים רבות, אבל בעולם של היום – שחושש מהגורילות, ומבין את היכולת שלהם לשלוט באנשים, קיימת קרקע לרגולציה חריפה יותר.  אז זה מתבטא בחוקים שנוגעים לפרטיות, חוקי מס, וזה גם מתבטא בשטח. מסתבר שהמפרסמים מוכנים לשלם פחות מבעבר על הפרסום בגוגל. העלות הממוצעת להקלקה ירדה בשנת 2018 במעל 20% ביחס לשנת 2017. זה הרבה, וזה נובע גם משינוי טעמים בפרסום – המפרסמים פונים לפרסומים מתקדמים יותר ופחות מבקשים את הפרסום הממומן.

הקלקות מזויפות

וביחס להקלקות יש בעיה קשה יותר, בעצם ממש לא בטוח שזו בעיה של החברה. מסתבר שחלק מרכי מהתנועה ברשת האינטרנט היא סוג של בוטים, רובוטים שנעים בין האתרים. הם תולדה של תכנות  שיוצר אלגוריתם שנע מאתר לאתר. אלו לא אנשים אמיתיים, אבל הם מייצרים "תחושה" שמדובר בגולשים אמיתיים – הם נכנסים לאתרים, הם מזוהים שם כגולשים (לא כרובוטים); הם מקליקים על מודעה או פרסום, הם נחשבים הקלקה לכל דבר ועניין.  כלומר שרובוט לוחץ על לינק פרסום,  גוגל רואה הכנסה.

גוגל מנסה להילחם בתופעה הזו, אחרי הכל, היא רוצה תנועה איכותית. ועדיין – ברור שיש שיעור נכבד של הקלקות מזויפות? כמה? כל מספר זוכה. יש שמעריכים כ-20%, ושי כאלו שסבורים שמדובר על 50% מהתנועה.

האם המדינה עשתה עסקה טובה עם אינטל? לא

אינטל תשקיע כאן 40 מיליארד שקל, אבל תקלוט רק אלף עובדים נוספים, ותשלם מס מגוחך של 5%; האם זה נכון לתת לאינטל הטבות כה משמעותיות ולקבל כל כך מעט?  

אינטל הגדולה בחרה להשקיע 40 מיליארד שקל בישראל – השקעת ענק, בהמשך להשקעות קודמות של עשרות מיליארדי שקלים בעבר. כן, אינטל אוהבת את השוק הישראלי, את כוח העבודה כאן, את הטכנולוגיה, ואת הנדיבות – הטבות כספיות ומס נמוך.

אינטל היא חברה עסקית. אי אפשר לחשוד בה בציונות. מה שחשוב זה המספרים, והמנהלים שלה מכוונים למקסם את הרווח ולרצות את המשקיעים בוול-סטריט. קצת קשה לה בזמן האחרון – הרבעון הרביעי של 2018 היה מאכזב, וגם התחזית ל-2019 היתה פושרת. אבל עדיין מדובר על מעצמת שבבים.

הנהלת אינטל החליטה להשקיע כאן 40 מיליארד שקל וזאת אכן סיבה למסיבה, רק שצריך לזכור –  אינטל משקיעה כאן כי כדאי לה במבחן הכלכלי. אינטל מקבלת תמיכה של 3.5 מיליארד שקל, וחבות מס שולית של 5%. אלו הטבות מאוד משמעותיות, במיוחד בהינתן שהיא התחייבה להגדיל את מספר העובדים באלף בלבד.

כן, אלף עובדים. זה כל הסיפור, וזה מעלה כמה שאלות:

איך ייתכן שהשקעה של 40 מיליארד שקל, שכוללת הקמת מפעלים, קווי ייצור, תשתיות, מחקר ופיתוח, דורשת רק אלף עובדים? חברות שמשקיעות עשרות מיליארדים מעסיקות כמה אלפים טובים, ויותר מכך.

ואפשר גם להסתכל על זה כך – עד היום השקיעה אינטל עשרות מיליארדים והיא מעסיקה בארץ 11 אלף עובדים. אז איפה הפרופורציה, השקעה נוספת  של 40 מיליארד מגדילה את מצבת העובדים באלף בלבד?

אינטל תשלם 5% מס בלבד

המדינה תומכת ב-3.5 מיליארד שקל עבור 1,000 עובדים. משמע על כל העסקת עובד מקבלת אינטל מהמדינה 3.5 מיליון שקל. זה לא גבוה מדי? נכון, זה מבן גס. אחרי הכל, התרומה של אינטל היא לא רק בהעסקת עובדים ישירים. ההשקעה של אינטל צפויה לתרום מסביב – להגדלת התעסוקה באזור, להגדלת הייצוא, להגדלת המיסים – בעצם, המיסים לא ממש יעלו (שיעור המס על הרווחים של אינטל מצחיק).

ועדיין – במבחן העובדים הנוספים, לא בטוח שהמדינה עשתה כאן עסקה טובה.

 

ויש שאלות נוספות בקשר להשקעת הענק הזו. האם אנחנו רוצים להיות סניף גדול של אינטל העולמית? ישראל מושכת השקעות זרות וחברות בינלאומיות מקימות ומגדילות כאן את אחיזתן. הן לא משקיעות עשרות מיליארדים, אבל יש שורה ארוכה  של חברות שמשקיעות כאן מאות מיליונים ומיליארדים. תעשו סיבוב בבנייני המשרדים שנבנו במרכז בשנים האחרונות, ותלמדו על עשרות חברות הייטק בינלאומיות (שלא הכרתם) שהקימו כאן סניפים. אז האם לא כדאי לעודד יותר חברות בינלאומיות בסכומים קטנים מאשר חברה אחת בסכום גדול?

ובכלל – אינטל היא ערבוב של מחקר ופיתוח יחד עם ייצור. חלק מרכזי מהפעילות בארץ היא סוג של ייצור מתקדם. זה לא בהכרח טכנולוגיה מתקדמת, אלו התוצרים (שבבים בעיקר) של הטכנולוגיה הזו. אז, מצד אחד, המדינה בעצם מעודדת ותומכת במפעלים של אינטל, וממצד שני התעשייה המקומית נעלמת כי היא לא מקבלת תמיכה.

אולי היה צריך לחשוב הפוך – לעודד את התעשייה המקומית, לתת לה מס של 5% במקום לאינטל, ולהשאיר כאן את המפעלים שבהדרגה עוברים למקומות אחרים בעולם. בשנים האחרונות כמה ענקיות (בקנה המידה הישראלי) נמכרו – מכתשים אגן/ אדמה, פרוטרום, נטפים (רשימה חלקית). החברות האלו עם ידע, טכנולוגיה וייצור, יתגלגלו לאט לאט החוצה – הכל כלכלה. אם לא יהיה כדאי לייצר כאן, לא ייצרו. אבל הטבת מס בשיעור של 5%, אולי תשכנע אותם להישאר.

אגב, הטבת מס בשיעור של 5% היא בכל קנה מידה, הטבה משמעותית. אינטל שנהנית מהטבות מס במקומות שונים בעולם, משלמת מס ממוצע בשיעור של 13.5%.

 

אינטל מחפשת כיוון

הדיווח על ההשקעה של אינטל, הגיע כמה ימים לאחר פרסום הדוחות הכספיים של החברה. התוצאות ברבעון האחרון של 2018 אכזבו. הרווח אמנם גדל ל-5.9 מיליארד דולר על הכנסות של 18.7 מיליארד דולר, לעומת רווח של 5.2 מיליארד דולר על הכנסות של 17.1 מיליארד דולר ברבעון המקביל ב-2017, אבל השוק ציפה למעט יותר.

מעבר לכך, התחזית ל-2019 היתה פושרת – ההכנסות הצפויות – 71.5 מיליארד דולר, גידול אפסי לעומת ההכנסות בשנת 2018 – 70.8 מיליארד דולר. אינטל לא מצליחה להתרומם בשנים האחרונות, והגידול שלה נובע בעיקרו מרכישות (וכבר אגיע למובילאיי שאינטל רכשה לפני שנה וחצי).

אינטל מתנהלת ללא מנכ"ל קבוע כבר חצי שנה (סמנכ"ל הכספים הוא המנכ"ל הזמני), והיא נמצאת בסוג של חיפוש אחרי מנועי צמיחה. היא בעיצומו של שינוי שנובע גם מכך שכל התעשייה משתנה.

אינטל הימרה לפני כמה שנים על ה-IOT (Internet of Things) אינטרנט של הדברים. מדובר בעצם במוצרים ומערכות שונים בבית במשרד (בכל מקום אפשרי) שמדברים ביניהם בתוכנה וחיישנים. ככה בעצם יש איסוף מידע והחלפת מידע ממערכות שונות, והשימושים מגוונים – אתם יכולים למשל "לדבר" עם המזגן לפני שאתם מגיעים הביתה כדי שיידלק. התחום הזה הפך למרכזי בחברה והוא צומח, אבל ברבעון האחרון נרשמה ירידה בהכנסות בתחום.

המנוע החדש של אינטל הוא מובילאיי. אינטל רכשה לפני שנה וחצי את מובילאיי בתמורה ל-15 מיליארד דולר, והימרה על תחום הרכבים האוטונומיים.  אז יש לה IOT, רכבים אוטונומיים, תחום ה-PC, מחשוב ענן, דטה. יש לה הכל, אבל היא כבר לא מובילה בפער על כל המתחרות כפי שהיה בעבר.

וזו הסיבה שצריך לחשוש מלתת לה את כל ההטבות האלו –  מה יקרה אם בעוד כמה שנים, אינטל תתכווץ, תצמצם, תגיד לנו – "תודה, אבל אנחנו מחסלים את הפעילות בתחום מסוים, ומפטרים את העובדים". זה יכול לקרות, רק שאז לא נוכל להגיד – זה לא הוגן (כמו שאמרו לטבע שצמצמה פעילות בארץ). אלה כללי המשחק בעולם הקפיטליסטי. עסק שלא מרוויח, נסגר. זו לא אשמה של אינטל שהיא תפטר (אם וכאשר). אבל זו כן החלטה של המדינה האם לתת לה הטבות כה משמעותיות, במקום לפזר אותן.

 

מובילאיי – הכנסות של 183 מיליון דולר ברבעון

מהדוחות של אינטל ברבעון הרביעי עולה כי מובילאיי מכרה ב-183 מיליון דולר – 40% יותר מברבעון המקביל בשנת 2017.  כזכור, אינטל רכשה את מוביל איי ברבעון השלישי של 2017 (אוגוסט 2017), ומדוחות אינטל לשנת 2017 התברר שבחמישה החודשים מאז רכשה את מובילאיי, החברה ייצרה הכנסות של 210 מיליון דולר.

רגע לפני העסקה, הסתכמו מכירות מובילאיי ב-125 מיליון דולר ברבעון (ברבעון הראשון של 2017). אז נכון שהמכירות עלו מאז, אבל, ממכלול הנתונים (החלקיים) עלה כי בדרך היו רבעונים בינוניים, וכי ההטמעה עדיין לא מי יודע מה. אינטל לא רכשה את מובילאיי בשביל 183 מיליון דולר ברבעון.

ג'ון בוגל, ממציא הגישה הפאסיבית: המספרים בכתבה. מס רווח הון בנייר ערך 25%. עודף קצר — קרן כספית. בדקו במחשבון השקעות ובקרן כספית.

ג'ון בוגל, שהלך לעולמו בתחילת 2019, הוא האיש שעומד מאחורי שיטת ההשקעות הפאסיבית.

הוא למעשה האיש שהמציא את ההשקעות דרך מדדים כבר בשנות ה-70.

בוגל הקים את קבוצת ונגארד, מנהלת קרנות הנאמנות הגדולה בעולם המנהלת כיום נכסים במעל 5 טריליון דולר (5,000 מיליארד דולר) כשרוב הכספים מנוהלים בגישה הפאסיבית.

הגישה הפאסיבית – מה זה?

הגישה הזו חוסכת לאנשים הרבה מאוד כסף. הרציונל שעומד מאחוריה הוא פשוט – מנהלי ההשקעות לא יכולים לנצח את השוק. הם לא יכולים להניב לאורך זמן תשואה גבוהה יותר מאשר המדדים. ורק להמחשה – אם אתם מעוניינים בהשקעה במדד ת"א 35, אתם יכולים לעשות זאת דרך קרנות עוקבות/מחקות (פאסיביות) או דרך קרנות אקטיביות, שמנהל ההשקעות בוחר את התמהיל של המניות מתוך ה-35. על פי הגישה הפאסיבית, חיקוי המדד מניב יותר.

לגישה הזו יש תימוכין במחקרים אקדמיים שונים, וזה הגיוני – מנהלי השקעות יכולים להצליח במשך תקופה מסוימת להכות את השוק, אבל כשמדובר בתקופה ארוכה, בסופו של דבר כולם "ממוצעים". ואז עולה לדיון שאלת העלות – כשאתם מנהלים את הכספים שלכם בקרנות אקטיביות אתם משלמים דמי ניהול גבוהים יחסית. כשאתם מנהלים את הכספים דרך קרנות מחקות/קרנות סל – דמי הניהול נמוכים, כך שהשיקול הכספי כשלעצמו הוא משמעותי בבחירת ההשקעה.

למדריך קרנות מחקות

בוגל, שהתחיל את חייו במשפחה קשת יום וסיים כמיליונר גדול (אם כי לא כפי שיכול היה להיות – הוא הקים את ונגארד אבל בדרך מכר את החזקותיו), היה סבור כבר בתחילת דרכו בשוק הפיננסי כי אין למוח אחד, חריף וממולח ככל שיהיה, יכולת לנצח את השוק על פני זמן. בוגל היה "אבי המדדים", הוא האמין ב"חוכמת ההמונים" ופיתח את המכשירים עוקבי המדדים שמשמעותם פיזור ההשקעות, גיוון ההשקעות והשקעה לטווח ארוך.

וורן באפט, המשקיע האגדי ומכר וחבר של בוגל, אמר על בוגל: "בוגל הפך את הקרנות המדדיות בעלות נמוכה לכל כך פופולריות בקרב המשקיעים, ובכך הוא שלשל לכיסם עשרות על עשרות של מיליארדי דולרים".

מה בוגל אמר ולמה הוא התכוון?

"השקעה במדדים מפחיתה את הסיכון של השקעה במניות ספציפיות והשקעה מוטה למגזרים מסוימים. כך נשאר רק הסיכון של הבורסה".

"אל תחפשו מחט בערימת שחת. פשוט תקנו את ערימת השחת"

הכוונה – הפיזור של המדד מאפשר לכם להקטין סיכון, ולא להיות תלויים במניות מסוימות או מגזר מסיים. יש עדיין סיכון אבל הוא סיכון שתלוי בבורסה עצמה, ולא בהשקעה במניה או בתחום מסוים.

"תלמדו כל יום, אבל במיוחד מניסיונם של אחרים. זה זול יותר".

בוגל התכוון לכך שניסיונם של אחרים מלמד שההשקעות עוקבות המדדים מנצחות את מנהלי ההשקעות האקטיביים בהינתן דמי הניהול שהם גובים.

"הבורסה היא הסחת דעת ענקית לכל העסק הזה שנקרא השקעות".

משפט מעניין שהכוונה שלו היא שהבורסה היא סוג של משחק, אבל משקיעים צריכים לבחור את ההשקעות ולהישאר איתן, ולא להיות מוסחים בגלל תנודות בבורסה. מה שחשוב זו ההשקעה, ולא התנודות ורעשי הרקע שמתלווים אליה.

"האויב הגדול ביותר של תוכנית טובה הוא החלום על תוכנית מושלמת. תיצמדו לתוכנית הטובה"

שאלות ותשובות

? מה ג'ון בוגל המציא?

את ההשקעה הפאסיבית דרך מדדים, כבר בשנות השבעים. הוא הקים את ונגארד, שהפכה לאחת ממנהלות הקרנות הגדולות בעולם, ורוב הכספים בה מנוהלים בגישה פאסיבית.

? מה הרציונל של הגישה הפאסיבית?

רוב מנהלי ההשקעות לא מצליחים להכות את המדד לאורך זמן, במיוחד אחרי דמי ניהול. לכן עדיף להשקיע במדד כולו בעלות נמוכה.

? איך הגישה הזו חוסכת כסף למשקיעים?

קרן מחקה לא צריכה צוות אנליסטים ומסחר תכוף, ולכן דמי הניהול שלה נמוכים מאוד. לאורך שנים ההפרש בעלויות מצטבר לסכום משמעותי.

? למה כדאי להקשיב לבוגל?

הוא היה מהראשונים שהבינו שעלויות הן אויב מרכזי של המשקיע, והרעיון שלו שינה את תעשיית ההשקעות. היום חלק גדול מהכסף בעולם מושקע בדרך שהוא הציע.

? מה בוגל טען?

שרוב המנהלים האקטיביים לא מנצחים את המדד לאורך זמן אחרי עמלות. לכן הוא המליץ על קרנות מחקות זולות לרוב המשקיעים.

"שני האויבים הגדולים ביותר של משקיע בקרן הון הם הוצאות ורגשות"

בוגל דחף לעלויות נמוכות. הוצאות גבוהות לא משאירות מקום לתשואה למשקיעים. מבחינתו זה אויב עיקרי למשקיעים. אויב נוסף הוא הרגשות. אין רגשות בהשקעות. מבחינתו מפזרים ומשקיעים במדדים בלי שום אמוציות.

"אם יש לכם בעיה לדמיין שאתם מפסידים 20% בבורסה, אתם לא צריכים להיות בבורסה".

עוד משפט חכם שהכוונה שלו ברורה – לצד הסיכוי להרוויח יש גם סיכון. אם אתם לא מסוגלים לחיות עם הפסד, אל תסתכנו. אל תשקיעו במדדי מניות ובבורסה.

ג'ורג סורוס – מי זה ואיך עשה את הונו

כללי ההשקעה של וורן באפט

גירעון בהון החוזר של שופרסל

האם לחברה יש בעיית נזילות?

איך זה ששופרסל "חיה" עם גירעון בהון החוזר בלי בעיה? מי המממנים הגדולים של החברה? ומה הבעיה הגדולה של החברה?

כולם מדברים על שופרסל "החזקה" – החברה שמכופפת ולוחצת על הספקים הקטנים לתת לה הנחות (איזה נצלנית), החברה שהפכה גם לספקית של מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה (רכישת ניו פארם שהפכה ל-Be ), החברה עם התוצאות הטובות והתחזית החיובית – החברה שהאנליסטים אוהבים.

אבל, שופרסל החזקה, מדווחת בדוחות הכספיים על חולשה בנזילות שלה. ההון החוזר שלה שלילי כבר תקופה ארוכה – "…לחברה גירעון בהון חוזר (על בסיס מאוחד) בסך של 334 מיליון שקל, בהשוואה לגירעון בהון החוזר בסך של 592 מיליון שקל בסוף שנת 2017….".

גירעון בהון החוזר הוא על פניו נתון שמבטא סיכון נזילות גדול. ההון החוזר מוגדר כנכסים שוטפים בניכוי התחייבויות שוטפות. נכסים שוטפים הם נכסים שיתממשו למזומנים בטווח של השנה הקרובה, ומדובר בנכסים כמו יתרת לקוחות שמבטאים את המכירות באשראי לקוחות.

שופרסל נותנת אשראי יחסית קטן. ככה העסק שלה מתנהל – אנחנו – הלקוחות – קונים במזומן או בכמה תשלומים בודדים, כך שבממוצע כולל הכספים מהלקוחות מתקבלים בטווח של שבועות.

עוד בצד הנכסים השוטפים – מלאי.  המלאי צפוי להימכר בחודשים הקרובים, והתמורה בגינו צפויה להתקבל בטווח של החודשים הקרובים.

מול הנכסים האלו (ונכסים שוטפים נוספים) יש התחייבויות שוטפות כמו אשראי לזמן קצר (לרבות הלוואות, אגרות חוב ועוד) וספקים. הספקים מבטאים את החוב של שופרסל בגין הקניות שלה.

שופרסל משלמת להם על פי המקובל בשוק ומקובל לשלם אחרי חודשים מיום העסקה – 3,4,5 חודשים אחרי העסקה. כלומר, בעוד שהלקוחות משלמים לשופרסל יחסית מהר, שופרסל משלמת לספקים יחסית לאט.

מצב הנזילות של שופרסל – טוב או רע?

ומה אתם חושבים על המצב הזה? כנראה שהייתם מוכנים להתחלף עם החברה. מי לא רוצה לדחות את התשלומים, ולהקדים את התקבולים. אבל אתם כמובן לא יכולים, אתם לא שופרסל.

המצב הזה – חוסר הסימטריה, בין האשראי ללקוחות מול האשראי לספקים, מספק לחברה בעקיפין אשראי קבוע, נוח וזול מהספקים. הם אלו שמממנים את הפעילות השוטפת של החברה (יתרת ספקים – 2 מיליארד שקל, יתרת לקוחות 1.2 מיליארד שקל).

אלא שלמרות שמדובר בנקודה חיובית מהזווית של שופרסל, היא יוצרת מצג חשבונאי שנראה בעייתי ועלול לשדר מצוקת נזילות.

יתרת הספקים הגדולה (לצד התחייבויות שוטפות נוספות), גורמת להון החוזר להיות שלילי. הון חוזר הוא יחס נזילות שאמור לבטא את יכולת הנזילות של הפירמה בטווח של השנה הקרובה. הרי אם ההון החוזר שלילי, המשעות היא שהנכסים שיהפכו למזומנים בטווח של השנה הקרובה, נמוכים מההתחייבויות שיש לשלם בטווח של השנה הקרובה. במצב כזה, איך החברה אמורה לשרת את החובות? לכאורה היא בבעיית נזילות.

טוב, זה לא נכון. ראשית, היא לא אמורה באמת לשרת את החובות האלו כי הם מתגלגלים. הספקים שלה תמיד יממנו אותה. שופרסל אמנם תשלם לספק מסוים בגין קניות עבר, אבל היא תהיה חייבת לאותו ספק בגין קניות בהווה. כלומר, מדובר על חוב לספקים שאין צורך לשלם את כולו בבת אחת, הוא באופן שוטף ממוחזר.

ואם כך, אז ההון החוזר לא מבטא את מצב הנזילות האמיתי  של החברה, ובכלל – בחברות שמתממנות באופן שוטף על ידי ספקים (חברות שמוכרות לצרכן הסופי שמשלם יחסית מהר, ומקבלות אשראי מהספקים), הרי  שההון החוזר לא רלבנטי. למעשה, היה צריך להתייחס ליתרת הספקים כאילו היא חוב לטווח ארוך (חוב לא שוטף) שכן תמיד החוב הזה קיים, ו"תמיד" זה טווח ארוך.

אז החור בהון החוזר הוא לא באמת חור, ובכל מקרה, גם אם לכאורה, שופרסל היתה צריכה לשלם את החוב לספקים (ולא היתה יכולה לגלגל את כולו), גם אז ההון החוזר השלילי, לא היה מבטא  את מצב הנזילות שלה.

שופרסל באופן שוטף מייצרת מזומנים והרבה.  בשנת 2017 החברה הרוויחה 275 מיליון שקל וייצרה מזומנים מפעילות שוטפת בסך של 751 מיליון שקל, ובתשעת החודשים הראשונים של 2018, החברה הרוויחה 216 מיליון שקל וייצרה מזומנים מפעילות שוטפת בסך של 552 מיליון שקל.

התזרים הזה סוגר את החור בהון החוזר באופן שוטף, אבל האמת שהתזרים הזה משקר, ואחזור צעד אחורה. הפער הגדול בין הרווח לתזרים – קרוב ל-500 מיליון שקל על בסיס שנתי, נובע בעיקר מהפחת של החברה (סדר גודל של 300 מיליון שקל בשנה).  פחת זו הוצאה שנרשמת בדוח רווח והפסד, אבל היא לא במזומן. היא כבר שולמה עם ההשקעה ברכוש הקבוע.

אלא שהשקעה ברכוש קבוע היא תהליך שוטף. שופרסל ממשיכה להשקיע בסניפים, בסניפים חדשים, וההשקעה הזו אפילו גדלה משמעותית על רקע רכישת ניופארם (שהפכה ל-Be). בחישוב התזרים צריך להוריד את ההשקעה השנתית וכך מגיעים לתזרים הפנוי/ החופשי של החברה.

בתשעת החודשים הראשונים ההשקעה ברכוש קבוע גדולה מאוד ונראה שלא מייצגת – 439 מיליון שקל (בגלל ההשקעה ברשת Be). בשנת 2017 (גם בה היו השקעות ברשת Be, אבל קטנות יותר) ההשקעה ברכוש קבוע הסתכמה ב-364 מיליון שקל. בחישוב גס (מאוד גס), התזרים הנקי המייצג יורד ל-400 מיליון שקל בשנה. עדיין זה הרבה כסף, וזה די סוגר את החור בהון החוזר.

וגם אם איכשהו, למרות שכאמור לא צריך "לשלם" את הספקים, ויש תזרים פנוי משמעותי שסוגר את החור, יש בעיה. אז יש מסגרות אשראי לא מנוצלות (בסכומים של מאות מיליוני שקלים).

ועל רקע זה, קבע דירקטוריון החברה כי – "על אף הגרעון בהון החוזר לא קיימת בעיית נזילות בחברה".

נזילות יש, אבל גם מינוף

אז סיכון שמגיע מכיוון נזילות בשופרסל הוא בנקודת הזמן הזו, נראה תיאורטי. אבל  שופרסל של השנים האחרונות היא חברה עם חוב גדול, שמתבטא במינוף גדול. לחברה יש הון עצמי של 1.9 מיליארד שקל שמחזיק מאזן של 8 מיליארד שקל.  על כל שקל שמגיע/ הגיע מהבעלים יש 3 שקלים שהגיעו מהבנקים מהציבור  (אגרות חוב) ומהספקים שממנים את החברה – זה הרבה.

 

גירעון כרוני בהון החוזר – איך זה אפשרי?

 

 

שאלות ותשובות

? למה טוענים שתוכנית מחיר למשתכן נכשלה?

לפי הטענה, הזוכים לא קיבלו הנחה משמעותית כפי שהובטח ומחירי הדירות בשוק לא ירדו. בנוסף, חלק מהזוכים ויתרו על הזכייה ומספר הנרשמים ירד.

? מדוע זוכים מוותרים על הדירה?

הסיבות הנפוצות הן מיקום שאינו מתאים, מועד מסירה רחוק וקושי להשיג הון עצמי ומשכנתא. יש גם זוכים שמגלים שההנחה בפועל קטנה מהצפוי.

? האם התוכנית השפיעה על מחירי הדיור הכלליים?

הכוונה הייתה שהגדלת ההיצע המוזל תוריד את המחירים, אבל ההשפעה על השוק הכללי נמצאה מוגבלת. הדבר תלוי גם בריבית, בהיצע הקרקעות ובקצב הבנייה.

? מה החלופות לתוכנית?

הוצעו בין היתר דירה בהנחה, דיור להשכרה ארוכת טווח והגדלת היצע הקרקעות. כל פתרון מתמודד בדרך שונה עם בעיית יוקר הדיור.

? למה ההנחה בתוכנית נחשבת לא הוגנת?

לפי המדריך, ההנחה משמעותית במרכז ושולית בפריפריה. כך הציבור מסבסד זכאים שקונים דירות יקרות, ודווקא מי שלא יכול היה לקנות מלכתחילה לא מקבל הנחה אמיתית.

תוכנית מחיר למשתכן נכשלה. הכוונה היתה טובה, הביצוע היה חלש; המטרות לא הושגו. הצעירים לא באמת מקבלים דירה בהנחה ומחירי הדירות לא באמת ירדו.

פינה באיפה הכסף רדיו 103 – תוכנית מחיר למשתכן נכשלה/ אבישי עובדיה

במשרד האוצר לא אוהבים לשמוע את זה, אבל הנה כמה עובדות –

נותר רק לקוות שהתוכנית הבאה תהיה מוצלחת יותר.

 

האם אג"ח של חברות הליסינג הן בועה?

מאיפה יחזירו חברות הליסינג את החובות שלהן? (הן לא יחזירו, הן יגלגלו); מה הסיכונים הגדולים של חברות הליסינג? ומה החור הצפוי בתזרים של חברת אלדן?

חברות הליסינג חיות בזכות האשראי שהן מקבלות בבורסה. בעשר השנים האחרונות הן המירו את האשראי הבנקאי, את האשראי החוץ בנקאי ואת האשראי מספקים (יבואניות הרכב) באשראי מהציבור.

מדובר במיליארדים רבים שהחברות האלו גייסו מאתנו, ובינתיים כל הצדדים מאושרים – החברות מגייסות הרבה ובזול; אנחנו דרך הגופים המוסדיים (מנהלי הכספים שלנו) מגוונים את ההשקעות, ומקבלים תשואה  סבירה בהינתן הריבית האפסית במשק והתשואות האפקטיביות הנמוכות באג"ח.

לכאורה מדובר בסתירה – איך זה שמבחינת החברות הן גייסו בזול ומבחינת הגופים המוסדיים מדובר בתשואה טובה? כאן נכנסים פרמטר יחסיים של מבחני סיכון. המוסדיים עמוסים בכסף ומתחרים בינהם על השקעות (במיוחד אג"ח). אין להם הרבה אלטרנטיבות – שוק האג"ח בשנים האחרונות עלה ועלה, והריביות בהתאמה ירדו וירדו. הם חטפו סחורה והיו מוכנים לקבל ריבית פחות טובה.

ככה זה שמצד אחד יש גיוסים שוטפים מהציבור ומצד שני יש מחויבות לגוף המוסדי להשקיע את הכסף. הוא מוכן להתפשר על סוגי החברות ועל הריביות. אבל שלא תבינו לא נכון – חברות הליסינג ראויות, השאלה באיזה מחיר.

וכאן נכנסות לתמונה חברות הדירוג. החברות האלו מדרגות את האג"ח והדירוג שלהם הוא סוג של אישור למנהל ההשקעות לרכוש את האג"ח. אחרי הכל, גוף רציני, מקצועי, בדק את החברה ואת סדרת האג"ח הספציפית וקבע לה דירוג שמבטא את יכולת החזר החוב שלה, ובעקיפין את התמחור שלה.

וכך, מתגלגלת תעשיית הליסינג מהבנקים וגורמים חוץ בנקאיים לבורסה, והופכת לאחת מהמגייסות הגדולות, רק שבדוחות הכספיים מתחבאים סיכונים גדולים, שלא בטוח שהם מתמחרים כהלכה.

הייתם נותנים אשראי אם ההחזר היה מחייב לקיחת אשראי חדש?

נשמע מסובך, אבל האם הייתם נותנים הלוואה למי שיכול להחזיר את ההלוואה רק דרך הלוואה חדשה?  רובכם לא.

האם הייתם מוכנים להיות אלו שנותנים את ההלוואה החדשה? כאן המספרים היו קטנים עוד יותר.

אבל תתפלאו אתם עושים את זה בשטח דרך הגופים המוסדיים. חברות הליסינג לא יכולות בלי אשראי, ואין להם באמת יכולת להתנהל ללא אשראי, וזה בסדר – חלק גדול מהחברות במשק הן חברות שצורכות אשראי שוטף, ואין להם כוונה להחזיר אותו, אלא לגלגל אותו. זה עדיין לא אומר שזה בסדר להחזיק אגרות חוב של חברות כאלו, זה אומר שצריך לבטא את הסיכון במשוואת הסיכוי ולדרוש ריבית גבוהה יותר, וזה אומר גם שמדובר בהלוואות לאינסוף.

אגרות החוב שהחברות האלו מנפיקות בראייה מלמעלה, מתגלגלות ומתגלגלות עד אינסוף. לא מדובר במח"מ של 2 או 5 שנים, כי הרי שיגיע פדיון של אג"ח ספציפי, הוא ימומן מחדש דרך אג"ח, וכך בסופו של דבר, אם לא יהיו תקלות בדרך, מדובר באג"ח אינסופי.

איך זה יכול להיות? תחשבו על הכסף שלכם בפנסיה. הוא מממן (גם) חברות ליסינג. כשאתם תצאו לפנסיה ותמשכו את הכסף, הילדים שלכם ימשיכו לחסוך ולמלא את החשבון של הפנסיה. קרנות הפנסיה, רק גדלות וגדלות, והן קונות אג"ח של חברות ליסינג, ואז שהאג"ח נפדה, הן רוכשות את האג"ח החדש, וחוזר חלילה. אז אנחנו בעצם מממנים את החברות האלו עד אינסוף, דרך הדורות הבאים.

אז למרות שלא הייתם רוצים לתת כסף למי שיחזיר רק דרך הלוואה חדשה, זה מה שאתם עושים בשטח. הבעיה שבדרך למחזורים עד אינסוף עלולות להיות תקלות – אם תהיה חולשה בתוצאות של החברה, אם היא תתקשה לעמוד באמות המידה הפיננסיות שלה (תנאים שהיא התחייבה לעמוד בהן כשקיבלה את הכספים), אם הרגולטור יקבל החלטות שיפגעו בחברה, אז מנהלי ההשקעות עלולים שלא למחזר לה את החובות.

הסיכונים בחברות  הליסינג

חברות הליסינג מאוד ממונפות – ההון שלהם הוא 10%-20% מהמאזן, ואעבור למקרה ספציפי – אלדן.

לאלדן הון של 390 מיליון שקל שמממן מאזן בסך של 2.9 מיליארד שקל. על כל 1 שקל של הון יש מעל 7 שקל של חובות. אל תנסו את זה בבית, זה מסוכן, וגם אם תנסו – אף אחד לא ייתן לכם. כשאתם לוקחים משכנתא שבה בודקים את יכולת ההחזר שלכם, את המשכורת שלכם, את ערך הדירה (וגם משעבדים אותה) נותנים לכם שקל על שקל (אלא אם מדובר בדירה ראשונה ואז המימון גדול יותר). כאן, לא דירה, אלא רכבים, והמימון פי כמה יותר גבוה.

בצד הנכסים באלדן יש בעיקר רכבים – הרכבים האלו נשענים על מחירון, אבל כשאתם קונים או מוכרים רכב משומש, סיכוי קטן שתקבלו את מחיר המחירון. לרוב פחות.

ואעבור לדוח רווח והפסד. כיף להתחיל קריאת דוח בשורה כזו – 1.6 מיליארד שקל של הכנסות ב-2017 ו-1.19 מיליארד שקל בתשעת החודשים הראשונים של 2018 (לעומת 1.24 מיליארד שקל בתשעת החודשים הראשונים של 2017). אמנם ירידה בהכנסות, אבל המספרים בהחלט מכובדים.

אבל כשיורדים לשורות מתחת, מקבלים כמה תובנות – הרווחיות על מכירת כלי רכב, נמוכה מאוד – 3%-4%. הרווח התפעולי הרבעוני המייצג הוא 25-30 מיליון שקל, וההוצאות מימון המייצגות הן כ-23-25 מיליון שקל.  במילים אחרות, המימון מהווה את רוב הרווח התפעולי ומשאיר 5-7 מיליוני שקלים   בשורה התחתונה.

ומה הבעיה עם זה? שהוצאות המימון האלו הם בתקופה היסטורית של ריבית נמוכה.  כאשר הריבית תעלה ובהתאמה הריבית על החוב של החברה יעלה (במחזורים העתידיים)  המימון בקלות יעבור את הרווח התפעולי. אז החברה תצטרך להעלות מחירים (האם אפשרי בשוק תחרותי כמו ליסינג?) או להתייעל, אחרת היא תעבור להפסד, ואז ההרעה הפיננסית עשויה להגיע עד להורדות דירוג, וקושי להחזיר חובות.

 הדירוג של מעלות

לפני כחודשיים עזבה אלדן את חברת הדירוג מידרוג ועברה למעלות. הנה הסיבה הרשמית – "נסיבות החלפת החברה המדרגת – להבנת החברה, לאור שינויים במתודולוגיית הדירוג של מעלות, באופן המשקלל בצורה מדויקת יותר אגרות חוב המגובות בשעבודים (בין היתר בשל התייחסות לסוגיית שיקום חוב כחלק אינטגראלי מהדירוג), מתודולוגיה כאמור תואמת יותר את המודל העסקי של החברה, לעומת המתודולוגיה בה משתמשת מידרוג, ובהתאם היא מתאימה יותר לדרג את החברה ואת ניירות הערך שלה".

אתם יכולים וצריכים לקבל את ההסבר. זה נראה הסבר אמיתי, רק שכנראה לא כל האמת. השאלה החשובה היא מה היה קורה אם החברה היתה נשארת אצל המדרגת הקודמת – האם הדירוג שלה (לרבות דוח הדירוג המלא) היה פחות מתאים לה לצורך גיוסים ומחזור חוב?

ובהקשר זה, הנה ההתייחסות לנזילות החברה וליכולת הפירעון שלה כפי שהמדרגת החדשה הדגישה – "נזילות החברה היא 'פחות מהולמת' לפי הקריטריונים שלנו. אנו מעריכים כי יחס המקורות לשימושים של החברה יהיה נמוך מ-1.2 עד סוף 2019 .לאלדן יתרת מזומנים נמוכה ורוב מסגרות האשראי שלה בבנקים הן קצרות טווח ולא חתומות. מאידך, בדומה למתחרים מקומיים, אלדן משתמשת יותר ויותר בהנפקות אג"ח ארוך טווח בשוק המקומי לצורכי המימון שלה, במקום בקווי אשראי בבנקים. אסטרטגיית מימון זו הובילה לעלייה במח"מ ל-2.5 שנים מ-1.9 שנים ב-2014 ולירידה מורגשת בהוצאות המימון, בין השאר הודות לסביבת הריבית הנמוכה".

במעלות (מעלות S&P) מציינים את המקורות והשימושים (התזרימיים) של החברה בשנתיים. להערכתם, תזרים המזומנים השנתי השוטף מפעילות יעמוד על 470 מיליון שקל בשנה. מנגד, השימושים יהיו גבוהים יותר – פדיון חלויות שוטפות של חוב (פדיון אגרות חוב) של 640 מיליון שקל ב-2019 ו-435 מיליון שקל ב-2020. כמו כן, הוצאות הוניות נטו של 465 מיליון שקל בשנה, הנובעות מפערים בין תקבולים ממכירת רכבים יד שנייה ורכישת רכבים חדשים.

בואו נעשה חשבון – המקורות בשנתיים – 940 מיליון שקל, השימושים בשנתיים –  2 מיליארד שקל. חסר מעל מיליארד שקל. מי יממן את זה? ובאיזו ריבית? נראה לי שהחברה בונה עליכם.

מכונת הכסף: בשביל מי עובדות חברות הדירוג? ואיך הצליחה אלבר לגייס 2 מיליארד שקל ב-3 שנים?

 

 

נרדמו בשמירה: מי אחראי על החסכונות שלנו, ולמה הם אפשרו השקעות באגרות החוב האמריקאיות?

 איך זה שכל שומרי הסף, לא שומרים על החסכונות שלנו? מי אשם בהשקעת העתק של המוסדיים באג"ח האמריקאיות שצנחו בעשרות אחוזים בחודשים האחרונים? ואיך זה שכל פעם מחדש, הכסף שלנו מממן גם גופים שלא היו צריכים לקבל מימון?

אגרות החוב האמריקאיות נופלות בשבועות האחרונים. אולי הן יתקנו, אולי לא, אבל מה שברור שהחברות האלו לקחו מאתנו הרבה כסף – עשרות מיליארדים, ואנחנו, במקרה הטוב, נמחל להן על כמה מיליארדים בודדים, ובמקרה הרע…אוי ואבוי.

בדרך מארה"ב, החברות המגייסות עברו במספר תחנות – הם עברו את החתמים (טוב, לא חוכמה, הם בעיקר רוצים להנפיק); הם עברו את רשות ניירות ערך (כי פשוט הכל נעשה בצורה תקינה והם עמדו בתקנות ובהנחיות); הם עברו את גופי הדירוג (כי יכולת החזר החוב נראתה סבירה).

הם גם עברו את הגופים המוסדיים (התשואה לטענתם היתה מפתה גם בהינתן הסיכון, ויש גם גושפנקא – דירוג). הם הסתננו ועברו את ההיגיון הבריא של רובנו. איך זה יכול להיות שחברות שלא מקבלות מימון במקום הפעילות שלהם, מגיעות אלינו ומקבלות מימון בשפע? האם שם – בארה"ב הגדולה, לא מבינים מה שהם עושים? כן, אין קסמים, אם שם לא נתנו להם מימון, או לא נתנו להם בריבית טובה, יש לזה סיבות טובות. אבל, כל התחנות בדרך, התעלמו מההיגיון הבריא הזה, כי זו לא חובתם  לחשוב בהיגיון, חובתם ותפקידם לבדוק ולעמוד בתקנות, בהנחיות ובכללים, וכל עוד מהזווית שלהם החברה המגייסת עומדת בהגדרות האלו, אז הכל תקין.

הם צודקים, וזו הבעיה – אין כאן אשמים, אין כאן תפקוד לקוי של גופים מסוימים; יש כאן, כשל תהליכי גדול שמתרחש כל פעם מחדש בשווקים הפיננסים – כשכסף גדול פוגש היצע קטן של אפשרויות, מתנפחות בועות, ולמגרש הפיננסי נכנסות גם חברות שבתקופה סטנדרטית, לא היו מגיעות לשוק. זה קרה בתחילת שנות ה-90' כשחברות בלי פעילות, או עם פעילות שולית נכנסו לבורסה המקומית; זה קרה בתקופת בועת האינטרנט שחברות אינטרנט גייסו מיליארדים; זה קרה בשנים שלפני המשבר הגדול (סוף 2008) שחברות מקומיות גייסו מיליארדים רבים והשקיעו אותם במגרשים ברומניה, פולין, רוסיה, ומזרח אירופה בכלל. זה קרה כשחברות ההחזקה של הטייקונים שעמדו בראש הפירמידות גייסו עשרות מיליארדים כדי לממן את שיגעון הגדלות שלהם.

הכול התמוטט. אבל האמת שלא צריך להתרגש יותר מדי – ככה זה בשווקים. יש חברות שמצליחות, יש חברות שנכשלות. השאלה מה הממוצע של כל ההשקעות בחברות האלו, ותתפלאו – כל הקריסות האלו, קשות ככל שיהיו, השפיעו על הפנסיה  שלנו ועל החסכונות בכלל, אבל מדובר בשברי אחוז, אולי אחוז בשנים הקשות ביותר והייתי לארג' (מאוד). נכון, זה לא כסף קטן, אבל זה משהו שהשוק יודע לאורך זמן, להתגבר עליו – התשואות בטווח הארוך, למרות המשברים, בשווקים הפיננסים, חיובית וריאלית (כשבמניות התשואה עולה על האג"ח).

אז אולי זה בעצם ההסבר לכך שאף אחד משומרי הסף לא קם ואומר עד כאן עם הניפוח, עד כאן עם ההנפקות הלא כדאיות. אולי פשוט זה לא כזה גדול, אז הציבור יפסיד קצת. אז מה?

תחנה ראשונה – החתם

את התחנה הזו, החברות המגייסות עוברים בקלות. ההנפקה היא כמובן אינטרס משותף, תחשבו על חברה שבונה מגדלים בברוקלין, ונמצאת בשלב ההקמה. היא פונה לבנק האמריקאי לקבל מימון והוא מוכן, אבל בריבית של 9%-10% ויותר (ריבית דולרית). ואז מגיע אליה בחור ישראלי נחמד שמציע לה לקבל מימון של 5% שקלי  – ריבית נמוכה (גם שמתחשבים בתשואה הנגזרת משערי החליפין).

השידוך הזה, מוביל להקמת חברה באיי הבתולה – ענייני מס, שיקולי שקיפות (חוסר שקיפות), שמחזיקה בעצם בחברות נכסים. חברת ההחזקות מגיעה לרוד שואו שמוביל החתם אצל המוסדיים ואז מתקבלות אינדיקציות לגבי השווי/ התמחור.

תחנה שנייה  – רשות ניירות ערך

התחנה הבאה – רשות ניירות ערך. מוגש תשקיף לרשות ניירות ערך. רואי חשבון, משפטנים יושבים ומכינים את התשקיף, ובודקים שהכל עומד בהנחיות והכללים של רשות ניירות ערך.

רשות ניירות ערך בודקת, שואלת, מעירה ומאירה. אך, רשות ניירות ערך לא אמורה להתייחס לשאלות של תמחור – כלומר כל עוד החברה עומדת בתנאי הסף, ובמכלול התנאים, אז היא עוברת את המשוכה הזו, והיא מגיעה לתחנה הבאה

תחנה שלישית – חברות הדירוג

התחנה הבאה היא קביעת הדירוג לסדרת האג"ח המונפקת. החברה פונה לחברת דירוג כדי לקבל דירוג שמבטא את יכולת הפירעון של החוב. החברה משלמת עבור הדירוג. החברה מקבלת דירוג.

הדירוג הזה חשוב כי הוא החותמת בשביל המוסדיים שמאפשרת כניסה להשקעה. הגופים המוסדיים שמנהלים את הכספים שלנו, מגדירים ברוב הקופות/ קרנות שמחזיקים אגרות חוב, כי הם יכללו רק אגרות חוב בדירוגים מסוימים. אז ברגע שיש דירוג מתאים, יש אישור שהסדרה ראויה להחזקה, וגם אישור מהבחינה הטכנית – אפשר לקנות לקופה/ קרן וכו'.

חברת הדירוג פועלת בשיטה מובנית – היא מסתמכת על הדוחות הכספיים, ומפעילה שורה של מבחנים ובדיקות – מבחני נזילות, מבחני רווחיות, בדיקת יחסי חוב ועוד, ובסוף יוצא פלט – הדירוג.

הדירוג הזה, במגייסות האמריקאיות (הפועלות באמריקה) נשען על דוחות כספיים עם מרכיב נדלני גבוהה שנשען על הערכת שווי של שמאים. הערכות שווי הן נקודה רגישה בדוחות הכספיים, וגם נקודה גמישה – פעם זה למעלה ופעם זה למטה.

ובכלל – למרות החשיבות של חברות הדירוג והרצינות שבה העבודות שלהן נלקחות, במקרים רבים  התברר שהקשר בין הדירוג  לבין מצב החברה, הוא לא גדול. אבל מה אנחנו רוצים מהם – הם הרי מסתמכים על תבניות ברורות, על נוסחאות, על יחסים פיננסים ודוחות כספיים.

תחנה רביעית – הגופים המוסדיים

הגופים המוסדיים מנהלים כאמור את הכספים שלנו. הם הכוח המניע את השווקים הפיננסים, הם קונים ומוכרים מניות ואגרות חוב, במטרה לייצר תשואות טובות, במטרה לנצח את המתחרים כדי שאנחנו נעביר להם כמה שיותר כסף.

ניהול הכספים הוא לטווח ארוך (פנסיה, גמל) ולטווח קצר ובינוני (קרנות נאמנות, קופות גמל להשקעה), ונתמקד בקרן נאמנות אג"חית שעל פי התשקיף צריכה להשקיע  לפחות 75% מהשקעותיה באגרות חוב.

מנהל הקרן הזו פותח את המסך בבוקר ומגלה שאתם – הציבור – הזרמתם לו 10 מיליון שקל. הוא קונה אג"ח של הממשלה. זה הנכס הסולידי ביותר והוא מאמין בנכסים סולידיים.

למחרת הוא רואה שהזרמתם לקרן 20 מיליון שקל. הוא שוב קונה, וכך זה קורה  במשך חודשים.

התהליך הזה קורה גם אצל מנהלי הקרנות האחרים – הציבור מזרים כספים לשוק האג"ח. כן, זה קרה בשנים האחרונות מדי חודש בחודש, בגלל שהציבור הלך והתייאש מהפיקדונות בבנקים. למה לקבל אפס, אם אפשר לקבל יותר בקרן נאמנות אג"חית.

והנה מוקד הבעיה – חוסר האלטרנטיבות. אין במה להשקיע, ואז מסיתים כספים לאפיקים קצת מסוכנים יותר כדי לקבל תשואה קצת גבוה יותר.

אז אחרי שהאג"ח הממשלתיות עלו בעקבות ההזרמות הגדולות, והתשואה בהן הפכה להיות לא מעניינת (אפסית), הוסטו כספים לאגרות חוב קונצרניות – אגרות חוב של חברות. אלו מסוכנות יותר כי יש תלות במצבה הפיננסי של החברה, אבל יש כל מיני חברות – בנקים נחשבים בטוחים יותר, ואגרות החוב שלהם עלו ועלו, עד שגם שם התשואה האפקטיבית ירדה מאוד, וכך בהדרגה, התנפח שוק האג"ח.

אלא שאנחנו המשכנו להזרים כספים. מנהל הקרן המשיך לראות מדי בוקר מיליונים שמחכים להשקעה. הוא חייב להשקיע אותם. התשקיף של הקרן מחייב אותו להשקיע באגרות חוב. הוא בבעיה. ואז החתם מציע לו פתרון – אג"ח של חברות אמריקאיות ועוד בתשואה טובה. זה כמו לשכנע את המשוכנעים. אין לו הרבה ברירות – הוא יקנה.

וככה הגענו למצב שהמוסדיים קנו בעשרות מיליארדים, ולמרות שנהוג לבוא אליהם בטענות, חשוב שתדעו – לרובם לא היתה ברירה.

אז מי אשם? המצב. הריבית הנמוכה. הריבית הנמוכה גורמת להסתת כספים לאפיקים פחות ופחות סולידים. הריבית הנמוכה יוצרת ביקושים שוטפים ומתמשכים בנכסים האלו – היא מנפחת אותם.

הריבית הנמוכה היא מדיניות של בנק ישראל – פישר אימץ אותה, פלוג המשיכה אותה. יש לריבית נמוכה אמנם יתרונות (מעודדת צמיחה, צריכה, השקעות, הלוואות), אבל יש לה גם חסרונות ברורים – היא מנפחת את מחירי האג"ח (לצד בועות נוספות).

אז נראה שהנגיד החדש ישנה את הכיוון. בעולם המגמה התהפכה בשנה האחרונה ויש עליות ריבית. עליות ריבית, עשויות לפוצץ בועות.

 

אג"ח אמריקאיות – המקרה של אול-יר

 

מס שבח ומס רכישה הם המסים שמשולמים בעת מכירת דירה וקניית דירה בהתאמה. מס שבח הוא מס על הרווח שנוצר במכירת דירה.  המס הזה משולם אלא אם מדובר בדירה יחידה ובהתקיים תנאים נוספים (למדריך מס שבח המלא).

מס רכישה הוא מס שרוכשי הדירה משלמים – מס מוזר, למה מי שרוכש דירה צריך לשלם מס? זה לא על רווח ולא על הכנסות? אבל ככה זה (הרחבה כאן).

על כל פנים, האוצר פרסם את גביית המיסים בדצמבר ובשנת 2018 כולה. בפרק על התייחסות למיסוי מקרקעין נמסר כי ההכנסות נטו ממיסוי מקרקעין הסתכמו בדצמבר 2018 ב-1.0 מיליארד שקל, לעומת 0.9 מיליארד שקל  בדצמבר 2017, עליה בשיעור של  8%. בגביה  ממס שבח נטו נרשמה עליה בשיעור של 19% וגביית מס רכישה נטו נותרה ללא שינוי.

בסיכום שנתי הכנסות נטו ממיסוי מקרקעין, הן ממס שבח והן ממס רכישה, נשארו ללא שינוי לעומת שנת 2017.

המגמה בגביית המס מבטאת גם את מצב השוק בפועלח – היקף העסקאות נותר באותה הרמה, פחות או יותר.

 

ההר הוליד עכבר: היטל ששינסקי על שותפויות הגז, הוא בדיחה

8 שנים אחרי שפרופ' ששינסקי המליץ למסות את שותפויות הגז בהיטל "ששינסקי" ועדיין המדינה לא גבתה שקל אחד; וגם לא תיגבה כל כך מהר; הבעיה – נוסחת החישוב של ההיטל לא ברורה, משאירה מקום לתכנוני מס, ומספקת לשותפויות תשואה פנומנלית, לפני שהן ישלמו מיסים – פעם הבאה, במקום וועדה של שנה, עדיף פשוט להעלות את התמלוגים ולסגור עניין

 

הזמן עובר מהר – 8 שנים עברו מאז שוועדת ששינסקי החליטה למסות את  הרווחים על משאבי הטבע, כשהפוקוס של הוועדה היה – מיסוי שותפויות הגז.

פרופ' איתן ששינסקי, פרופ' מכובד ומוכר בחוגי הכלכלה, שנבחר לעמוד בראש הוועדה, הפך בן רגע לכוכב תקשורת, שמיליוני אנשים מחכים שיעשה "צדק היסטורי".  הוא לא אכזב. הוא נתן לעם המלצות שהפכו לחוק שעל פיהם שותפויות הגז ישלמו למדינה מיסים בשיעור של 50%-60%.

כן, הוא הראה לגזלנים, אותם טייקונים מחפשי הנפט והגז שהתעשרו על חשבוננו. זהו נגמרה ההפקרות, נגמרה המסיבה. כבר אז, נשמעו דעות אחרות, אבל אני חייב להודות שזה לא היה נעים – כשהעזתי לומר, שמדינה לא יכולה לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק, קיבלתי תגובות זועמות; כשאמרתי שעד היום הושקעו מיליארדים בחיפושי נפט וגז שירדו לטמיון בגלל או בזכות אותם "משוגעים" שחשבו שיש כאן משהו ועכשיו שהם מצאו, אז נטפלים אליהם, אמרו לי שאני לא מבין והיה ידוע שיש כאן גז.

וכהסברתי שכולנו יכולנו להיות חלק מהחגיגה כי כל השותפויות האלו שמצאו גז, נסחרות בבורסה, והיה אפשר לקנות אותם בנזיד עדשים, אם רק היינו חושבים כמו אותם "משוגעים" שיש כאן גז, אמרו לי שהם קיבלו את הזיכיון לחיפושים ממש בחינם. המציאות שונה: אנחנו זה הם – יכולנו להיות שותפים, אבל לא שותפים מלאים.

הבעיה במודל החיפושים (בעיה שלא נפתרה) וכאן העיוות הגדול בכל הנושא הגדול הזה, ששותפויות הגז מנוהלות על ידי שותף כללי שבשליטת אותם ברוני הגז (בעיקר יצחק תשובה וקובי מימן), שגובה מהם תמלוגי על בשיעור מאוד גבוהה, ולא פרופורציונלי להשקעה ולסיכון. יש כאן העברת רווחים לשותף כללי, ופגיעה קשה (אפילו קשה מאוד) במיעוט.  לא קשור להיטל המס, אבל אם היו מגבילים את תמלוגי על האלו,  התועלת לציבור, היתה מידית, וכנראה גם גדולה הרבה יותר מההיטל שנקבע על ידי וועדת ששינסקי. ככה היו פוגעים בטייקונים (וכאן בצדק) ומעבירים הון למחזיקים האחרים – בעיקר גופים מוסדיים.

אבל, המדינה החליטה והיא קובעת, והיא החליטה ששיעור המס וההיטלים יגיע לעד 60%. היא החליטה שלא מבטלים את תמלוגי העל, ובכלל – המדינה שהתבססה על וועדת ששינסקי פרסמה חוק עם שורה ארוכה של סעיפים, חישובים, הגדרות. בקיצור, לא נעם להגיד, אבל אני לא חושב שיש צדיק אחד שמבין איך באמת שותפויות הגז צריכות לשלם את ההיטל הנוסף.

כן, אנשים מאוד חכמים, מעדיפים לפעמים לסבך את העניינים. לא יודע למה. אני רק יודע שאם מלכתחילה היו קובעים שיעור מס נוסף שיחול על השותפויות האלו, או מגדילים את התמלוגים למדינה, זה היה פשוט יותר, מובן יותר ורווחי יותר למדינה. אני לא חושב כמובן שששינסקי הוא גייס חמישי של שותפויות הגז, אבל הוא בא לקלל ויצא מברך.

החוק לא טוב לקופת המדינה. הוא טוב לקבוצה של אנשים לא יצרניים (מבלי לפגוע גם אני כזה) – רואי חשבון, עורכי דין, יועצי מס, לוביסטים וכו', שיכינו אלפי עמודים, חוות דעת, תזכירים, דיונים, השגות, ערעורים, כדי שהלקוחות שלהם ישלמו כמה שפחות מסים והיטלים. הם יצליחו – כי החוק אפור, החוק לא ברור, החוק עם פרצות ויכולת לתכנון מס משמעותיים.

8 שנים – אפס מס

8 שנים עברו מאז חוקק החוק, ושקל אחד לא נכנס לקופת המדינה. מאגר תמר, המאגר היחיד שהוקם והופעל, הרוויח מאז הפעלתו קרוב ל-5 מיליארד דולר. ישראמקו שמחזיקה ב-28.75% מתמר הרוויחה מאז הפעלתו  1.5 מיליארד דולר. אבל היטל ששינסקי עדיין לא הופעל. מתי הוא יופעל? עכשיו מדברים על 2020, מחצית שנייה של 2020. כן, 10-11 שנים אחרי חקיקת החוק, יתחילו לשלם את ההיטל. רק שזה גם בספק.

הבסיס להיטל ששינסקי הוא שיש לתת לשותפויות תשואה סבירה על השקעתם, וכאשר התשואה הזו גבוהה מרף מסוים יש להטיל היטל שמתחיל ב-20% ועד 50%.

אז חיפשת בדוחות של ישראמקו, וראיתי שההשקעה בנכסי הגז והנפט שלה מסתכמים בכ-1.1 מיליארד דולר (לפני פחת – מעל 1.2 מיליארד דולר). השותפות החזירה את ההשקעה. לא רק החזירה על הנייר, היא חילקה בפועל דיבידנדים שמנים, שמבטאים את החזר ההשקעה.  מעבר לכך, היא כבר ברבעון הבא היא כבר תחזיר פי 1.5 מההשקעה (הרף שממנו ההיטל אמור לפעול);  ועדיין היא רחוקה שנתיים מתשלום של היטל ששינסקי, ויש לכך מספר גורמים. ראשית – תמר הוחרג מהנורמה – הפקטור שלו הוא 2 על ההשקעה (מעל הרף הזה יתחיל המאגר לשלם היטל). זה יגיע, להערכת השותפות בתמר במחצית השנייה של 2020.

ושנית – החישוב אליבא וועדת ששינסקי של הפקטור הוא חישוב מתגלגל וכאמור לא כזה ברור. בפועל, יש סיכוי לא קטן שההיטל ידחה וידחה וידחה.

הפקטור של שותפויות הגז

וועדת ששינסקי הגדירה –  R  פקטור שממנו ואילך יוטל מס. הפקטור הזה הוא בעצם פקטור בריבוע. בפקטור הזה יש מונה שמבטא את ההכנסות ממיזם הגז (תקבולים מצטברים פחות תשלומים מצטברים). הטעות במקור – כתוב במסמכי הוועדה ובחוק שמדובר על הכנסות/ רווחים, והחישוב הוא בכלל תזרימי – תקבולים פחות תשלומים. כנראה שרואי חשבון לא היו בוועדה. בכל מקרה, במכנה של הפקטור יש את התזרים הכולל המצרפי מהמיזם. אבל, שימו לב לתשלומים – הם צמודים והם כוללים גם תשלומים בגין חיפוש של שדה נפט אחר באותו רישיון. מדובר בתוספת משנת 2015 לחוק, אבל יש לה משמעות גדולה.

רישיון תמר הוא חי ובועט ומפיק גז. אבל, שטח הרישיון גדול כמובן משטח הקידוח, והוא עשוי להכיל עוד מיקומים שעשויים להיות מעניינים מבחינת חיפושים. התשלומים על החיפושים האלו ו/ או חיפושים עמוקים יותר בסמוך לתמר, יתווספו לנוסחה, ויקטינו את התזרים המצטבר ממיזם הגז.  זה יכול להיות משמעותי.

וזה עוד לא הכל – הבעיה הגדולה נמצאת במכנה. המכנה מבטא את ההשקעה במיזם הגז. אבל לא השקעה בעלות, אלא השקעה עם בונוס/ פקטור. השקעה בשלב החיפושים תילקח עם מקדם ובפועל היא תיחשב בסכום כפול לצורך השקעה. השקעה בשלב ההקמה תילקח עם ריבית של ליבור פלוס 3%. אתם מבינים את המשמעות? שלב ההקמה הוא השלב עם ההשקעות הגדולות ביותר. אז באו ואמרו ליזמים – אנחנו רוצים שתשלמו מיסים מעל הרווחים הנורמליים. רווחים נורמליים במיזמי הגז והנפט הם 50% (למעט תמר שהוחרג ובו הרווחים הנורמליים הלא ממוסים הם 100%). כלומר, ברגע שהרווחים חלקי ההשקעה עולים על 1.5 מתמטית הגיעו למצב של 50% רווח, ומשלמים היטל.

אלא שההשקעה במכנה של הנוסחה מנופחת  זו לא ההשקעה בפועל, היא מקבלת פקטור, היא מקבלת הצמדה, וזו לא סתם הצמדה – ליבור פלוס 3% , זו ריבית של 5.5%. אז במילים פשוטות, תשלום ההיטל הוא לא אחרי רווח מצרפי של 50%, אלא אחרי רווח של 50% , והצמדה של 5.5% בשנה ופקטור של פי שתיים על הוצאות החיפושים, אהה שכחתי וגם הוצאות ההרצה נחשבות להשקעה – במשך שנתיים! מרגע ההפקה, השותפויות מקבלות גרייס של שנתיים לצורך חישוב היום הקובע של גמר ההשקעה, ובשנתיים האלו ההשקעות מוגדרות כהרצה, ומתווספות למכנה.

ככה מקבלים במכנה השקעה שהיא בעשרות אחוזים (ויותר מכך) עולה על ההשקעה האמיתית. ואת זה מכפילים פי 1.5, ואז מקבלים, ואהיה צנוע, שבמקרה הטוב אחרי רווחים של 100% (מכפיל 2) מתחילים לשלם היטל.

וזה עדיין לא הכל. ברגע שהשותפויות מחלקות דיבידנדים למחזיקים בהן, היא מקטינה את ההשקעה שלהם. למה חלוקת דיבידנדים, לא מקטינה את המכנה בנוסחא של ה-R פקטור? אני מקווה שאני טועה, וכוונת המחוקק היתה להתייחס לדיבידנדים, אבל על פניו, כפי שכתוב בחוק, ובהסברים מוסמכים, אין התייחסות להחזר ההשקעה. ואז נוצר אבסורד – נניח שהשקיעו 1 מיליארד דולר במיזם גז, שמפיק תזרים נטו של 200 מיליון דולר בשנה (וכל התזרים מחולק כדיבידנד). תוך 5 שנים, המשקיעים מחזירים את ההשקעה. אבל, ההשקעה לצורך החישוב של ההיטל היא מעל 1 מיליארד – היא כוללת הצמדה, היא כוללת כאמור מקדם הקמה, מקדם חיפושים, הוצאות הרצה ועוד – היא יכולה להגיע  ל-1.5 מיליארד דולר.

ואז, מקבלים שהמשקיעים החזירו את ההשקעה אחרי 5 שנים, ובפועל (מבלי להיכנס לחישוב מדוייק) הם יתחילו לשלם היטל אחרי 11-12 שנים (וזה עוד מבלי לקחת בחשבון שהמימון של הליבור פלוס 3% וההצמדה בכלל, מגדילים את ההשקעה מדי שנה, ומקטינים את הסיכוי לחבות מס).

כן, זה מסובך, אני יודע, אבל בשורה התחתונה בדוגמה הזו, רק אחרי שיחזירו פי 2-3 מההשקעה, ישלמו היטל. ויותר חשוב – כאמור ההשקעה משתנה. היא בשיא 1 מיליארד דולר, ואז יורדת עד לאפס. ההשקעה הממוצעת (ושוב בפשטות ובקירוב גס) בשנים הראשונות היא 500 מיליון דולר (וההשקעה הממוצעת הולכת ופוחתת עם הזמן).

אם היו מתייחסים להשקעה הממוצעת ולא להשקעה המקסימלית (ועוד מגדילים אותה בהצמדה וריבית) היו מקבלים שהפקטור של 1.5 הוא בעצם פקטור של 3 שהרי השותפויות מעצם טבען מחזירות את הרווחים למחזיקים. במילים אחרות, בהינתן כל מכלול ההטבות האלו, יש כאן כשל אדיר. יש כוונה להטיל מס על רווחים עודפים, יש חוק עם הרבה סוגיות אפורות, ויש תשואה גבוהה למשקיעים בגז ונפט. בסופו של יום וועדת ששינסקי החליטה על היטל אבל סינדלה את עצמה – כן היטל, אבל לא היטל פשוט. היטל עם הצמדות, נוסחאות, תנאים ומחלוקות.

וגם – יש מוטיבציה לא להשקיע בחיפושים לשם חיפושים, ולא להפיק כי צריך להפיק, אלא להתנהל לפי הנוסחא – השותפיות מקדמות את ייצוא הגז, כי שם אין היטל, השותפויות יחליטו לחפש במקומות מסוימים כי שם הן מקבלות הטבות; השותפויות יפיקו מעט בשלב מסויים כדי לא לעלות על הפקטור. בקיצור – ההיטל והמס יקבעו את ההתנהלות של חיפושי הנפט והגז, ולא הצרכים האמיתיים.

אז נכון שמלכתחילה חשבתי שלא צריך לשנות את כללי המשחק אחרי שהמשחק התחיל. אבל אם כבר מחליטים לשנות, אז פשוט, ברור, בלי תחמונים ובלי משחקים. אחרת, הטייקונים רק יתעשרו יותר.

תגובה למאמר דעה של אבישי עובדיה  "ההר הוליד עכבר"

איתן ששינסקי ושלומי פיליפ.

מאמר הדעה מאת אבישי עובדיה מהשבוע שעבר עורר רושם שלאחר חוק ההיטל משנת 2011 לא חל שינוי משמעותי בהכנסות הממשלה מרווחי מאגרי הגז (Government Take=GT). נזכיר כי ה-GT לפני החוק היה 25%, הנמוך בעולם! מה קרה בעקבות החוק?

עד סוף 2017 נצברו בהתאם לחשכ"ל 459 מיליון ש"ח בגין היטל ששינסקי. בשנים הבאות צפויים לזרום לקרן ההיטל עוד עשרות מיליארדי דולרים מבעלי הזכויות במאגרי תמר, לווייתן, כריש ותנין. ניקח לדוגמה את חזקת תמר. החל משנת 2013 (שנת תחילת ההפקה המסחרית) ועד 2018 שילמו השותפים בתמר למשרד האנרגיה למעלה מ-4 מיליארד ש"ח בגין תמלוגים, ועוד סכומים ניכרים נוספים למס הכנסה. החל משנת 2020 יצטרף ל-GT גם ההיטל והוא צפוי להעלות את ה-GT ל-59% מסך הרווחים מהמאגר לכל שנות פעילות המאגר. שיעור ה-GT הצפוי ממאגר לווייתן שיתחיל להפיק גז לקראת סוף השנה הוא 62% מהרווחים הנצברים. מסקנה: חוק ההיטל העלה את ה-GT של ישראל באופן דרמטי לרמה הממוצעת במדינות ה-OECD המפיקות גז.

ועתה התייחסות למספר אמירות שגויות במאמר (במסגרת שהוקצתה לתגובתנו נתייחס רק לחלקן) – ראו תגובה למטה על טענות ששינסקי ופיליפ

  1. תמלוגי העל המשולמים לשותף הכללי גורמים להעברת רווחים אליו ופוגעים קשה במיעוט.

המחוקק היה מודע לקיומם של תמלוגי העל שבאמצעותם יכול שותף כללי, או כל מי שסיכם עם שותפות הגז (לדוגמא גיאולוג), למשוך כספים מהשותפות כאחוז מההכנסות או מהרווחים של השותפות, ולהקטין בכך את חלקם ביתרת הרווחים של יתר השותפים (בעיקר מחזיקי יחידות ההשתתפות מן הציבור). לפיכך נקבעו בחוק הוראות המתייחסות לתמלוגי-העל:

חוק ההיטל לא מתיר בניכוי תמלוגי-על לצרכי חישוב ההיטל. אי התרתם בניכוי גורם להגדלת תשלומי ההיטל למדינה. יתרה מכך, בחוק ההיטל נקבע מנגנון המיטיב דווקא עם הציבור. בהתאם למנגנון אם שותפות גז משלמת היטל, השותף הכללי ומי שקיבל תמלוג-על, ישלם ראשון על חשבון ההיטל החל על השותפות, וזאת לפני שהשותפים וציבור המחזיקים ביחידות ההשתתפות ישלמו את חלקם בהיטל. גובה ההיטל החל על מקבל תמלוג-על הוא סך תמלוגי-העל שקיבל בשנה כפול שיעור ההיטל החל על השותפות באותה שנה. לדוגמא: רווחים– 200, שיעור ההיטל– 50%, ההיטל– 100=50%*200, תמלוגי-על לשותף הכללי– 120, ההיטל על השותף הכללי–  60=50%*120. ההיטל שישלמו השותפים: 40=100-60. יתרת רווחים לחלוקה: 160=200-40, כך יוותרו לבעלי יחידות ההשתתפות יתרות עודפים גבוהות יותר לחלוקה.

  1. העלאת שיעור מס ההכנסה והתמלוגים על שותפויות הגז היתה רווחית יותר למדינה ועדיפה על מנגנון היטל מסובך.

האמירה איננה נכונה. יתרונם של התמלוגים הוא אכן בפשטותם ובאחידותם ולכן הם הושארו על כנם גם לאחר חקיקת חוק ההיטל. אולם שיעורם לא הועלה מכיוון שמהלך זה היה פוגע בכדאיות ההשקעה בחיפוש ובפיתוח מאגרי גז, והיה יוצר תמריצים שליליים על היקף התפוקה בענף ומספר החברות בו. חסרון נוסף שיש לתמלוגים הוא שהם רגרסיביים, כלומר שיעור התמלוגים מהרווחים ילך ויקטן ככל שהרווחים גדלים.

לעומת זאת, מנגנון ההיטל שנקבע בחוק הוא פרוגרסיבי, כך שככל שהרווח גדל ההיטל גדל. ההיטל מתאים את עצמו לרמת הרווחיות של כל מאגר גז. כך לגבי מאגרי גז רווחיים מאוד, מחד המנגנון מעודד השקעות גבוהות ע"י היזמים כמו קידוחים במים עמוקים (באמצעות החזר ההשקעה בתוספת רווח נורמטיבי טרם תחילת גבית ההיטל), ומאידך גובה המנגנון מהיזמים את החלק הראוי ברנטה הכלכלית.

  1. השותפויות מקדמות ייצוא גז כי אין עליו היטל

האמירה אינה נכונה. ההיטל חל גם על ייצוא גז. רק על רכיב ההכנסות הנובעות מהובלת הגז לייצוא לא חל ההיטל, אך כנגד זאת, ההשקעות עתירות ההון להקמת הצינורות והמתקנים להובלת גז ליצוא, אינן מותרות לצורך חישוב ההיטל, ובכך לא גורמות להקטנת ההיטל או לדחייתו לעתיד.

  1. מיזם תמר יכול לנכות תשלומים לחיפוש שדה גז אחר בשטח הרישיון

האמירה אינה נכונה. המחוקק רצה לתמרץ חיפושי גז נוספים בשטחי חזקות הגז, כי כל כמות גז מסחרית שתימצא בהן ותימכר, תגדיל את תשלומי המסים וההיטל מהחזקות. לפיכך מתיר החוק בניכוי תשלומים בגין חיפושי גז נוספים. בניגוד לנטען במאמר, תשלומים בגין קידוחים מחוץ לשטח החזקה אינם ניתנים לניכוי לצורך חישוב ההיטל.

  1. חוק ההיטל העניק פקטורים להשקעות שמקטינות ודוחות את ההיטל

הרציונל במתן פקטור להשקעות חיפוש גז הוא לתמרץ ביצוע חיפושים, שכן הם ברמת סיכון גבוהה, כי בשלב החיפוש אין וודאות למציאת גז. הרציונל במתן פקטור להשקעות הקמה של מתקני הפקת הגז הוא הכרה בהוצאות מימון נורמטיביות על השקעות ההקמה, וזאת כתחליף להתרת ניכוי הוצאות מימון שאינן מותרות בניכוי בחישוב ההיטל. תשלומים בגין הוצאות מימון אינם מותרים בניכוי לצורך חישוב ההיטל כדי לא לעוות את שיקולי בעלי הזכות במיזם בשאלת מימון מיזם הגז באמצעות הון עצמי או הון זר. הוצאות המימון הנורמטיביות המחושבות בהתאם לריבית הליבור פלוס 3% אינן מגדילות את ההשקעה מידי שנה כנטען במאמר, אלא בתקופת ההקמה של מיזם הגז בלבד.

הערות ותיקונים נוספים למאמר:

לסיכום, המאמר של אבישי עובדיה בעצמו הוליד עכבר, ומעתה אמרו: חוק היטל ששינסקי הוליד הר הכנסות לאוצר המדינה.

האמנם?  התגובה של פרופ' ששינסקי ושלומי פיליפ, למאמרי משבוע שעבר – "היטל ששינסקי הוא בדיחה", מלמדת אותי שהם בורחים מהאמת – חלק גדול מהתגובה שלהם (מצורפת למטה) מתייחס לנושאים אחרים ולא להיטל עצמו שהוא ליבת החוק. תגובתם מתייחסת לתשלום הכולל הגדל של השותפויות (לרגע לא נאמר שהתשלום לא יגדל – מצאו גז, אז ברור שהמדינה תקבל יותר).

כמו כן, הם  אמנם מתייחסים לתמלוגי העל לשותפים הכלליים ששם כאמור נמצאת הבעיה הגדולה, אבל רק מוכיחים (בדוגמה למטה) שחלוקת הרווחים בין השותף הכללי לבין המחזיקים (לרבות מהציבור) אינה פרופורציונאלית.   

אני עדיין חושב שנוסחת היטל ששינסקי מותירה מקום גדול לפרשנויות (ואגב, גם שותפוית הגז חושבות כך), שהיא מורכבת מדי, ומגלמת הנחות גדולות לשותפויות הגז – הכל חשבון פשוט. אני עדיין חושב שהיה צריך לייצר משהו פשוט ונוח כדי לגבות היטל/ מס על השותפיות. אני עדיין סבור שלגבות היטל ב-2020 ואילך (במקרה הטוב, אם בכלל), זאת בדיחה.  

מעבר לכך, זה שששינסקי וברשות המס חושבים שהם יצליחו לגבות סכום נאה מההיטל, עדיין לצערי לא אומר שהם יצליחו. ממגדל השן, הדברים נראים אולי קלים. המציאות קשה יותר.

 

 

מידרוג, חברת הדירוג המתמחה בדירוגי אג"ח נזכרה שיש בעיות בחברת אול-יר ובאג"ח של החברה שמדורגות על ידה. נהדר, רק הבעיה שהיא נזכרה אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה.

הנה פרסום מלפני שבועיים וחצי – אג"ח אמריקאיות – המקרה של אול-יר

 רובי ויניצקי, אנליסט בכיר – מעריך דירוג ראשי; חי ריעני, רו"ח, אנליסט – מעריך דירוג משני; רן גולדשטיין, סמנכ"ל – ראש תחום נדל"ן האחראים על הדירוג של אול-יר מסבירים כי "הורדת הדירוג נובעת מאי שמירה על יחסי מינוף מתחת ל-65% לאורך זמן. נכון ל-30 בספטמבר חס החוב ל-CAP הסתכם בכ-69% בדומה ליחס זה נכון לשנה שעברה.

"אי הורדת יחסי המינוף במקביל לאי שמירה על יתרות נזילות מהותיות לצרכי שירות אגרות החוב, משפיעה לשלילה על הפרופיל הפיננסי של החברה. כמו כן, היעדר נגישות החברה לשוק ההון בישראל מצריכה את החברה לייצר יתרות נזילות ממימוש ומימון מחדש של נכסים.

"דירוג החברה נתמך, בין היתר, בענף הפעילות המתמקד בדיור להשכרה ברובע ברוקלין, ניו יורק. תחום זה מאופיין בביקושים יציבים, בשיעורי תפוסה גבוהים לאורך זמן ובפיזור שוכרים אינהרנטי. היקפי הפעילות של החברה תומכים בפעילות העסקית של החברה, כך שנכון לסוף ספטמבר ,לחברה מעל ל-2500 יחידות דיור הפזורות בכ-150 בנייני מגורים. סך המאזן, של החברה נכון לתאריך זה, מסתכם בכ-2.2 מיליארד דולר ובולט לחיוב לרמת הדירוג. יש לציין, את יכולת החברה להגדיל את היקפי הפעילות והיקפי ההון העצמי המשויך לבעלי המניות בשנים האחרונות. הון זה הסתכם בכ-475 מיליון דולר, זאת בהשוואה לכ-190 מיליון דולר נכון לסוף 2015.

"גידול זה נובע בעיקרו מיצירת ערך במספר פרויקטים ובעיקרם בפרויקט החברה בשכונת בושוויק, בברוקלין. דירוג החברה מושפע לשלילה מיחסי כיסוי איטיים לרמת הדירוג, הנובעים בעיקר מסביבת הפעילות והן מייזום פרויקט בושוויק. בנייתו של שלב ב' צפויה להסתיים במהלך הרבעון הראשון לשנת 2019.

"מידרוג צופה, כי גם בטווח הזמן הארוך, יחסי הכיסוי יהיו איטיים ביחס לרמת הדירוג. יחסים אלו משפיעים לשלילה על התזרים השיורי כך שהחברה צריכה להתבסס על מקורות אחרים לפירעון אגרות החוב. כמו כן, היעדר גמישות פיננסית על נכסים שאינם משועבדים משפיעה לשלילה על הפרופיל הפיננסי של החברה. יצוין, כי נכון לספטמבר החברה חורגת מאמת המידה בדבר יחס חוב פיננסי נטו מתואם ל-EBITDA מתואם הקבוע בשטר הנאמנות של סדרת אגרות החוב ב' באופן המקנה למחזיקי אותן אגרות החוב תוספת ריבית בשיעור של 5%  בתקופת החריגה. על פי תחשיבי החברה, אשר הועברו למידרוג, היחס צפוי להשתפר בשנת 2019. יצוין, כי במקרה שהיחס האמור יעלה על 19 ,הדבר עלול להשפיע לרעה על הדירוג היות וחריגה של שני רבעונים ביחס זה מהווה עילה לפירעון מידי.

"תרחיש הבסיס של מידרוג מניח את סגירת מימון השלב השני בפרויקט בושוויק, בהתאם לדיווחי החברה. סגירת מימון זו צפויה להגדיל את יתרות הנזילות של החברה. כמו כן, מידרוג צופה את השלמת הייזום בפרויקט בושוויק ובהתאמה עליית ערך מסוימת בהתאם להערכת שווי הנכס כנכס גמור. בהתאם למידע שנמסר מהחברה, מידרוג צופה, כי בעל השליטה יעביר לחברה נכס במהלך הרבעון הראשון לשנת 2019 וכי החברה תפעל למימוש נכסים. יחסי המינוף חוב ל-CAP צפוי להסתכם בכ-69% ,באופן ההולם את רמת הדירוג. עם זאת, לא נלקחו בחשבון עליות שווי שהחברה צופה בקרקעות שבבעלותה. יחסי הכיסוי של החברה צפויים להסתכם בשנת 2018 במעל ל-100 שנים וצפויים לרדת, אך להיוותר איטיים ולבלוט לשלילה גם בטווח הזמן הארוך. מידרוג צופה, כי החברה תפעל למימוש נכסים ומימון מחדש במטרה לשמור על יתרות נזילות פרמננטיות בהיקף של כ-30 מיליון דולר".

פירוט השיקולים העיקריים לדירוג

במידרוג מסבירים את השיקולים העיקריים להורדת הדירוג – "סביבת פעילות יציבה התורמת לפרופיל העסקי של החברה. תיק נכסים מניבים המאופיין ביציבות תזרימית ושיעורי תפוסה גבוהים באופן המשפיע לחיוב על הדירוג נכון לספטמבר, לחברה אחזקות בנכסים מניבים, לרבות מעל ל-2500 יחידות דיור להשכרה ברובע ברוקלין, ניו יורק, המושכרות בשיעור תפוסה של כ-95% . ענף הפעילות של החברה, מאופיין בביקושים גבוהים, פיזור שוכרים אינהרנטי ויציבות עסקית המתבטאת בשיעורי תפוסה ומגמות שכר דירה חיוביות, באופן התורם לפרופיל העסקי של החברה. בנוסף, בבעלות החברה מתחם מלונאי Vale William ,בברוקלין (המשועבד לטובת סדרת אג"ח ג') וכן מספר קרקעות. יש לציין, כי לחברה תלות בפרויקט בושוויק, אשר הינו הנכס המרכזי של החברה אך תלות זו מתמתנת מפיזור השוכרים האינהרנטי ומגמות הביקוש בסביבת הפעילות.

"יחסי מינוף ההולמים את רמת הדירוג; יחסי כיסוי איטיים לרמת הדירוג המשפיעים על התזרים השיורי של החברה ההון העצמי של החברה וההון העצמי המשויך לבעלי המניות הסתכם, נכון לספטמבר -659 ובכ-475 מיליוני דולר, בהתאמה. כמו כן, יחס חוב ל-CAP לאותו מועד הסתכם בכ-69% ,בדומה לתקופה המקבילה אשתקד. מידרוג צופה, כי לאחר השקעות נוספות  בפרויקט בושוויק, מימון מחדש של שלב ב' באותו פרויקט, הזרמת נכסים ומימוש נכסים יחס זה צפוי להישאר ברמתו. עם זאת, החברה צופה, כי במהלך שנת 2019 ,קרקעות בבעלות החברה, צפויות לבטא עליות שווי באופן שיוריד את יחס המינוף לכ-65%.

"יחס החוב ל-FFO של החברה, צפוי להסתכם, בשנת 2018 במעל ל-100 שנים. יחס זה בולט לשלילה לרמת הדירוג והינו איטי לאור אופי הפעילות של החברה, אך גם לאור הייזום המשמעותי בשנים קודמות של פרויקט בושוויק. היקף ה-FFO צפוי להסתכם בטווח הבינוני-ארוך בכ-20 מיליון דולר ולהלום את רמת הדירוג, אך לאור העובדה, כי לחברה שותפים במספר נכסים, התזרים השיורי (לאחר פירעון אמורטיזציה) אינו צפוי להיות מהותי.

"חוסר גמישות פיננסית מנכסי החברה מדגיש את הצורך ביצירת מקורות נזילים לצרכי שירות אגרות החוב, בין היתר על ידי מימוש נכסים לחברה נכסים לא משועבדים בהיקף זניח. בנוסף, לאור התזרים השיורי הנמוך בטווח הזמן הקצר- בינוני ולאור שחיקה בנגישות לשוק ההון בישראל, החברה זקוקה למימוש ומימון מחדש של נכסים לצורך שמירה על יתרות נזילות מהותיות לצרכי שירות אגרות החוב. תרחיש הבסיס של מידרוג, מניח מימון מחדש ומימוש נכסים בהתאם לתכנית שהוצגה על ידי החברה. ככל שהאמור לא יתרחש, עשויה להיות לדבר השפעה לשלילה על הדירוג.

 

אג"ח אמריקאיות – המקרה של אול-יר

ההון הלא רלבנטי של החברות האמריקאיות

השקעה באגח – כל מה שרציתם לדעת! והאם יש בועה בשוק האגח?

 הולכים לבחרות. בתחילת אפריל 2019 צפויות הבחירות, ואחת השאלות החשובות היא מה יהיה עם תוכנית הדגל של משרד האוצר – מחיר למשתכן?

"לא ניתן לפגוע בתוכנית מחיר למשתכן", אמר שר האוצר כחלון, 130 אלף זוכי מחיר למשתכן צריכים לדעת שאנחנו פה ולא ניתן לפגוע בתוכנית הזו. גורמים רבים רוצים לפגוע בתוכנית הזו כדי שלא תגיעו לדירה".

אז קצת דיוק – 130 אלף איש נרשמו וקיבלו זכאות, הם עדיין לא זכו בדירה. מספר הזוכים בדירה הוא כ-60 אלף איש. אבל בלי לזלז מדובר בכמות גדולה. האם זו כמות שתגרום לירידה במחייר הדירות? רק באזורים שבהם "הפציצו" עם פרויקטים של מחיר למשתכן כמו בקריות, נהירה, ובפריפריה בכלל.

בינתיים קרוב ל-1,000 דירות בפרויקטים של מחיר למשתכן מוצעות לכולם כי אין להם דורש (אחרי תקופה ממושכת). בינתיים קצב הנרשמים לתוכנית מחיר למשתכן הולך ויורד; בינתיים מתברר שהפרויקטים של מחיר למשתכן מתארכים והזוכים יקבלו את הדירה בעוד 4-5 שנים ואולי אפילו יותר.

מעבר לכך, וזה החשש הגדול – מי מבטיח ששר האוצר הבא יהיה מחוייב לתהליך? מי מבטיח שכל ההבטחות שניתנו על ידי שר האוצר הנוכחי – כחלון, אכן יסופקו. יש מצב, וזה לא ממש בלתי סביר, שהתוכנית תשתנה, תתהפך, וצריך גם לזכור את המחויבות של הערים. הערים הסכימו לתוכניות הגג כי ציפו לקבל מתנות מהאוצר וממשרד השיכון. אבל זאת קומבינה, סוג של תן וקח, שעדיין אף אחד לא בטוח לאן הוא יתגלגל.

אז – אל תהיו בטוחים שתוכנית מחיר למשתכן תישאר במתכונת הזו – הכל פתוח.

כך או אחרת, כחלון התבטא על רקע הקביעה שהולכים לבחרות – "כדי לשמור על יציבות במשק, החלטנו יחד ללכת לבחירות כמה שיותר מהר, כדי שלא נוציא הרבה כסף לבחירות.  המפלגה שלי עשתה במהלך הקדנציה הזו פעולות רבות, לרבות: מחיר למשתכן, תוכנית חיסכון לכל ילד, סבסוד צהרונים, העלאת שכר חיילי צה"ל ועוד".

סימן נוסף לכישלון התוכנית – 900 דירות במחיר למשתכן מוצעות לכולם

אל תתנו ללמס לעבוד עליכם – מחירי הדירות לא ירדו

 

הכישלון של מחיר למשתכן – הזכאים לא מעוניינים בקרוב ל-900 דירות במסגרת התוכנית, ומשרד השיכון מציע אותם לציבור (רק לא למשקיעים).

מדובר בדירות  ב-17 פרויקטים בפריפריה –  בצפון ובדרום. לאחר שהדירות האלו הוצעו במשך תקופה ממושכת במנסגרת פרויקט מחיר למשתכן ולא היה להם ביקוש, אישר משרד השיכון לקבלנים למכור אותם בשוק הפתוח. השאלה אם מישהו ירצה אותם במחיירם האלו? אם הזכאים של מחיר למשתכן לא רצו, לא בטוח שהציבור ירצה אותם, אם כי, מדובר, בין היתר בדירות גדולות שלא התאימו לזכאים. אולי למשפרי דיור זה יכול להתאים.

הדירות כאמור הן בעיקר בפריפריה – כאן תוכלו לקבל מידע מעודכן על הדירות שמוצעות ללא מכרז לכולם (למעט משקיעים). כפי שניתן לראות חלק גדול מהדירות הן דירות בקריות – הסיבה פשוטה. בתוכנית מחיר למשתכן בנו ללא הפסקה בקריות (וגם בנהירה), בהיקפים העולים משמעותית על הביקוש באזורים אלו.

הפנייה לציבור כדי לרכוש את הדירות האלו היא הודעה בכישלון. נכון שיש 60 אלף משפחות שזכו בדירה למחיר למשתכן, אבל גם הם, לפחות חלקם הגדול, מתייאש בדרך הארוכה. במקרים רבים עוד לא התחילו לבנות את הבניין, במקרים לא מעטים אפילו אין עדיין תב"ע. שר האוצר כחלון רץ להציע מכרזים, אבל עד שהרוכשים יקבלו את הדירות עוברים 4 שנים ואפילו 5 שנים.

זאת ועוד – הבחירות בפתח יכולים לטרוף את הקלפים. מי ערב לתוכנית הזו? האם שר האוצר הבא ישנה אותה או אפילו יבטל אותה?

משתכן צעיר – גם מגיל 26 ניתן לרכוש דירה בהנחה בתוכנית ;מחיר למשתכן

האוצר מסכם שנה, ואף מילה על…מחיר למשתכן

החסרונות של מחיר למשתכן, ולמה רמת גני קונה דירה במעלות תרשיחא?  

ההון הלא רלבנטי של החברות האמריקאיות

הן גייסו כאן כסף זול, מניבות תשואה מאכזבת, רושמות נכסים בערך גבוה המתבסס על שיעור היוון של 4.5-5% בשעה שהריבית בארה"ב  2.5% – כשירשמו בספרים את המספרים הנכונים, יהיו חברות שיאבדו את רוב ההון שלהן

חברות הנדל"ן האמריקאיות שגייסו כאן אג"ח בעשרות מיליארדי שקלים, הצליחו לעשות זאת בגלל סיבה אחת פשוטה – פערי הריביות בין ישראל וארה"ב. כאן היה להם יותר זול לגייס. הן לקחו שקלים הפכו אותם לדולרים, רכשו נכסים וקיבלו עליהם….תשואה נמוכה.

הבעיה של החברות האלו, היא לא היקף החוב העצום שלהם, אלא ההשקעות והנכסים שלהם. רוב החברות האלו ממוקד בשוק האמריקאי באזור מנהטן, ברוקלין וניו יורק בכלל. הנכסים נחשבים טובים. חלק מהחברות האלו יזם והקים/ מקים את הנכסים בעצמו, ורובן משכירות את הנכסים בהמשך.

המגייסות האמריקאיות – הבעיה העסקית

כן זה ערבוב של חברות יזמיות עם חברות נדל"ן מניב. הנכסים האלו מניבים תשואה של 4.5%-5%  בשנה – תשואה דולרית, וכאן הבעיה. זו לא תשואה שמשאירה רווח משמעותי, זו לא תשואה שבהכרח "משלמת" את המימון – לגייס בריבית שקלית של 5% ולהשקיע בנכס שמשיג תשואה דולרית של 5%, זה ממש לא ביג דיל, זה יכול להיות ביג "אסון".

זו בעיה עסקית – אין מרווח משמעותי. אבל זו לא הבעיה היחידה של החברות האמריקאיות.

המגייסות האמריקאיות – הבעיה החשבונאית

הריבית בארה"ב עלתה ארבע פעמים במהלך השנה, ממש לאחרונה היא עלתה בעוד 0.25% ל-2.5%. כשהריבית עולה, ערך הנכסים יורד!

ערך הנכסים של המגייסות האמריקאיות נשען על הערכות שווי. בהערכות השווי מתייחסים לנתון שנקרא שיעור היוון – מדובר בתשואה שמשקיע פוטנציאלי היה דורש על השקעה בנכס מסוים. ככל שהתשואה הנדרשת עולה כך התקבולים העתידיים מהנכס שווים פחות – כי כשמתרגמים אותם למונחים של היום הם שווים פחות.

התשואה הזו (שיעור ההיוון) תלויה במספר גורמים ובעיקר בריבית על נכסים חסרי סיכון (זו הריבית הבסיסית) כשעלייה יש להוסיף ריבית שנובעת מהסיכון של הנכס הספציפי. ככל שהנכס בטוח ויציב יותר, כך התשואה הנדרשת תהיה נמוכה יותר, וככל שהוא יהיה מסוכן יותר  כך הריבית שתידרש עליו תהיה גבוהה יותר.

וכמה "דורשים" המשקיעים בארה"ב? על סמך הדוחות הכספיים של החברות האמריקאיות/ המגייסות האמריקאיות, התשואה הנדרשת, משמע שיעור ההיוון הוא 4.5%-5%. האמת – זה כלום. זה אפילו מצחיק. נכון, אתם במנהטן בניו יורק, אתם במקום המבוקש בעולם. אבל אצם גם במקום מסוכן, אחרי רצף של עליות במחירי הנדל"ן, ואתם במקום שבו הריבית עלתה, ואלטרנטיבות ההשקעה (התחליפים) הפכו לאטרקטיביים יותר.

ההנחה הגלומה בהערכות השווי של הנכסים שמשקיעים מעוניינים/ רוצים להשקיע בנכסים האלו שיניבו להם תשואה של 4.5%-5%. אבל האם אתם הייתם משקיעים בנדל"ן כדי לקבל תשואה כזו, כאשר הריבית הבסיסית (חסרת סיכון) היא 2.5%.

אתם יכולים להשקיע באגרות חוב של ארה"ב הגדולה ולקבל ריבית בסדר גודל של 2.5% על השקעות לטווח קצר ועד 2.9% על השקעות לטווח של 10 שנים.  אז שווה לכם לקחת סיכון בנדל"ן בניו יורק, ולקבל רק עוד 1.5%-2% תשואה?  כנראה שלא.

פרמיית הסיכון בהערכות השווי מאוד נמוכה, ועד כמה נמוכה, אפשר להבין דווקא מהחברות הישראליות שעוסקות בנדל"ן מניב. בארץ, הריבית היא 0.25%, ריבית הפריים היא 1.75%, והחברות הגדולות מספקות שערוכים  והערכות שווי לנכסים שנחשבים חזקים לפי שיעור היוון של 7%-8%. פער/ פרמיה של 5%-6% ויותר. אז למה הפרמיה בארה"ב היא רק 2%, ופה היא 6%? מי צודק ומי טועה? ומה זה חשוב בכלל?

אז תתפלאו – אנחנו צודקים. אנחנו בארץ מגלמים סיכון ריאלי יותר. שם, בארה"ב הגדולה – לא מתמחרים נכון את הסיכון (בינתיים); ולמה זה חשוב כל כך? כי ברגע שהסיכון יתומחר בספרים, כלומר, ברגע ששיעור ההיוון של הנכסים במסגרת הערכות השווי יעלה, אז ערך הנכסים כאמור יירד, וזה יכול להיות משמעותי מאוד.

עד כמה משמעותי? עלייה של 1% בשיעור ההיוון, יכולה "לגלח" מהשווי של הנכס סביב 15%. עלייה של 2% כפול – קרוב ל-30% , וזה לא בשמיים.

וכשערך הנכסים יורד, ההון יורד, רק שהוא יורד בשיעור גבוהה יותר. המודל של החברות האלו הוא מודל ממונף – לוקחים כסף (מישראל) משקיעים בחברות נכס (חברות ייעודיות שמחזיקות בנכס), וממנפים גם את השכבה הזו. מינוף על גבי מינוף, כאשר ההון העצמי מהווה חלק קטן יחסית מהמאזן – זה משתנה כמובן בין החברות, אבל בואו נתייחס למקרה ה"יציב ביותר" –  נניח שההון מהווה 50% מערך המאזן/ ערך הנכסים.

במצב כזה, יציב לכאורה, ירידת ערך הנכסים ב-30% (עלייה מוערכת בשיעור ההיוון של כ-2%), מתגלגלת לירידה של 60% בהון העצמי – OMG.

החברות האמריקאיות – כדור השלג

 כשמגיע סחרור קשה לדעת מתי הוא ייפסק. מה זה קשה? אי אפשר לדעת.  אנחנו נמצאים בסחרור. יכול להיות שזה יהיה בסופו של דבר מכה קלה בשוק, יכול להיות שזו תהיה קריסה גדולה; ויכול להיות וזה קורה די הרבה,  שעוד כמה חודשים טובים נדע "מי שחה ערום", ואחרי זמן מה, נישאר עם החברות הטובות והאיכותיות.

אלא שבינתיים התהליך המדבק הזה, יוצר מציאות חדשה – אי אפשר לגייס חוב, אי אפשר למחזר חוב. כשאגרות החוב צונחות והתשואה האפקטיבית עליהן עולה, אי אפר לגייס חוב – הגופים המוסדיים מחפשים (לרוב) למכור לא לקנות; והחברות לא יכולות להרשות לעצמן חוב יקר בתשואה המגולמת באג"ח כיום – לגייס חוב בריבית של 15%, 17%, 20%, זו בעצם הודאה על פשיטת רגל.

החברות האמריקאיות – הלקח

עולם כמנהגו נוהג, ואין חדש תחת השמש. הציבור משקיע כספים בקרנות נאמנות, קופות גמל וקרנות פנסיה.

הגופים האלו עמוסים בכסף שלנו ומחפשים השקעות אטרקטיביות. הריבית אפסית וצריך לייצר תשואה. הריבית אפסית ויש הרבה כסף שמחפש אלטרנטיבה, אז הוא זורם בהתחלה לנכסים טובים, ואחר כך לבינוניים ואחר כך לנכסים לא מי יודע מה – זה היה תמיד, וגם במקרה הנוכחי.

הכסף זורם לאגרות חוב ממשלתיות, ואחר כך, לאגרות חוב של חברות חזקות בארץ, ואחר כך לאגרות חוב  של חברות פחות חזקות, ותוך כדי גם לחברות אמריקאיות.

המסקנה – אל תצפו לשינוי. זה הטבע האנושי. זה ישנה צורה, זה ישנה שם, אבל תמיד תאוות הבצע תגבר על הפחד וכספים יזרמו לנכסים מסוכנים בעטיפה סולידית. קל לפתות את מי שרוצה להתפתות.

אג"ח אמריקאיות – המקרה של אול-יר

 

בעקבות פגישת עם הנהלת חברת טבע (TEVA), אנו משמרים את המלצתנו על Perform.  במידה רבה, הסתכלות שלנו על טבע שמנוהלת על ידי קאר שולץ, מתמקדת בתהליך ארגון מחדש והורדת הוצאות בחברה, כאשר הפגישה חיזקה את רמת הביטחון בנוגע ליכולת החברה להשיג את יעדיה לשנת 2019.

בנוגע להתייעלות, מהלך הפחתת ההוצאות התפעוליות הושלם ברובו, אך יש עדיין מקום לשפר את עלויות הייצור.  החברה סגרה 7 מפעלים בשנת 2018 ותסגור מספר דומה ב-2019.

טבע ציינה כי 90% מהייצור נעשה רק ב-12 מפעלים. מוצר Ajovy (Fremanezumab) לטיפול במיגרנות אמור להוות אחוז משמעותי בצמיחת החברה החל משנת 2021 (אנו צופים הכנסות של 620 מיליון דולר בשנת 2022), והביקוש למוצר הוא מעל לציפיות החברה, עם 30% נתח השוק (Aimovig של אמג'ן ב-52% ו-Emgality של אלי לילי 15%).

Ajovy צפוי להיות מאושר באירופה בסוף הרבעון הראשון 2019, עם השקה בגרמניה בסוף הרבעון השני 2019.  טבע גם מציינת כי מנוע צמיחה נוסף לטווח הארוך הוא מוצרי biosimilars. הקמת מתקן הייצור של biosimilars בגרמניה תסתיים עד סוף 2019 ותהליך האישור צפוי לקחת עד כשנתיים. בשורה התחתונה, הנהלת טבע מציגה עד כה התקדמות ביישום תכניותיה, אבל אנו צופים בשנת 2019 חולשה בנתונים הפיננסיים, ומעריכים כי מניות TEVA תתקשה להשיג ביצועי יתר בטווח הבינוני.

מנגד, במיטב דש אופטימיים במיוחד על טבע. הערכת האנליסטים של בית ההשקעות שהחברה תציג בשנה הבאה הכנסות גבוהות מהנחיות הנהלת החברה. ההמלצה של מיטב דש על טבע עלתה לתשואת יתר ומחיר היעד עלה ב-2 דולר ל-23 דולר, לעומת מחיר של 16.5 דולר בשוק.

יונתן קרייזמן ממיטב דש כתב בהערכתו כי המימושים האחרונים במניית טבע יצרו הזדמנות במניה עקב שלוש סיבות מרכזיות: חששות כבדים מדי ביחס לפרשת הגבלים עסקיים בארה"ב; שחיקה נמוכה ביחס לצפי לקופקסון בשנה הקרובה ותחזיות פסימיות מדי לגבי מגזר הגנריקה בארה"ב. "ב-2019 תציג טבע הכנסות של 18.3 מיליארד דולר ו-EBITDA (רווח בנטרול ריבית, מס, פחת והפחתות) של קרוב ל-5.6 מיליארד דולר – גבוה משמעותית מתחזיות קונצנזוס האנליסטים.

"קשה לאמוד את מידת הנזק המגולם בחקירת ההגבלים בארה"ב, אך חשדות מופנים כנראה כלפי דרג הנהלה זוטר – מה שמחליש להערכתו את הטיעון 'למזימה רחבת היקף'. זאת בשל המורכבות הנדרשת לצורך תיאום מחירים של כ-300 תרופות (לפי החשד) על-ידי מנהל בדרג זוטר יחסית.

"להבנתנו, בקביעת קנסות ונזקים, עשויה להיות משמעות לדרגת המנהלים כלפיהם מופנים החשדות. מתוך הנחה שמרבית ההנהלה הקודמת כבר אינה בחברה, אנו מעריכים שאם וכאשר התנאים יבשילו – ההנהלה הנוכחית תהיה בעמדה עניינית לסיים את החקירה בפשרה".

בקשר לקופקסון, אומר קרייזמן – "עד כה "מרבית הקלפים שיחקו לטובת טבע", כשנתח השוק של המתחרה הגנרית מיילן הוא 21% בקופקסון במינון 40 מ"ג. מומנטה וסנדוז, יצרניות הגרסה הגנרית השנייה שנכנסה לשוק, "תקועות על נתח שוק של 2%" שיעלה להערכתו ל-5% ב-2019. עם זאת, הוא מוסיף שטבע נפגעה יותר מהצפוי מהורדת המחיר של מיילן (שחתכה את מחיר הגרסה הגנרית שלה בקיץ האחרון) והוא מעריך שב-2019 המחיר יישחק ב-35% ונתח השוק של טבע יעמוד על 70%.

ובנוגע לגנריקה מעריך קרייזמן – "לאחר שחיקה מסיבית במחירים בשנים האחרונות, מסתמנת מגמת התייצבות. להערכתו המחירים יישחקו ב-8% ב-2019 ופוטנציאל ההשקות של תרופות גנריות חדשות הוא של 300 מיליון דולר באותה שנה.

"2019 נראית טוב. סימני השאלה מתחילים ב-2020. למרות שטבע הפסיקה לספק נתוני רווחיות עבור סגמנטים, ערכנו ניתוח רווחיות שמניח EBITDA של כ-5.56 מיליארד דולר כתוצאה מקיזוז חיובי בין אובדן ה-EBITDA משחיקת תרופות (קופקסון – אובדן של 440 מיליון דולר) והתייעלות של 900 מיליון דולר. לעומת זאת, ב-2020 אנו צופים ירידה ב-EBITDA לכ-5.4 מיליארד דולר, שכן תוכנית ההתייעלות מסתיימת, והגידול הצפוי בתרופות אוסטדו ו-Ajovy עדיין אינו מפצה על המשך שחיקת הקופקסון".

אז באופנהיימר שמרניים, במיטב דש אופטימיים, בינתיים הימים האחרונים היו חלשים מאוד בגזרת מניות התרופות הגנריות.

 

מניית טבע

האם מניית טבע יכולה לרדת לאפס?

נוסטרו – איך חברות הביטוח משקיעות את הנוסטרו שלהם? והאם אין ניגוד עניינים מול הכספים המנוהלים בפנסיות? כמה כספים מנהלות חברות הביטוח בנוסטרו שלהם? מאיפה הכסף? והאם זה נוסטרו אמיתי? המקרה של הכשרה חברה לביטוח

מה זה נוסטרו?

ידיעה תמימה של המשביר לצרכן, עוררה אצלי כמה שאלות עקרונית על ניהול הכספים שלנו בידי  הגופים המוסדיים.

מבלי להיכנס לצרות של המשביר לצרכן, מסתבר שבהמשך להנפקת מניות פרטית שעשתה החברה לפני 4 שנים לחברת הכשרת הישוב ביטוח, היא נאלצת כעת להנפיק מניות נוספות להכשרה ולדל את בעלי מניותיה.

בהסכם המקורי הוגדר שאם מניית המשביר לא תהיה  מעל שער מסוים, הכשרה זכאית למניות נוספות. התנאי הזה הופעל, והכשרה קיבלה מניות נוספות.

כן, ככה פתאום, באיזה בוקר חורפי, קמים המשקיעים של המשביר ומסתבר להם שהם מדוללים (והרבה).  אז נכון, שמי שקרא את ההסכם לפני ארבע שנים ידע זאת, וגם מי שחפר בדוחות השנתיים יכול היה לאתר את המלכודת הזו, ועדיין זה צורם – כמה כבר קוראים דוחות כספיים לעומק?

אבל, המשביר היא לא הנושא. הפעם העניין הוא במשקיעה – הכשרה חברה לביטוח. הכשרה רכשה לפני ארבע שנים מניות של המשביר, אבל באיזה כובע היא רכשה את המניות? ובכן הכשרה היא חברת ביטוח, ורוב חברות הביטוח, יותר מאשר הן עוסקות בביטוח הן עוסקות בהשקעות. הן מנהלות את הכספים שלנו – הגורילות שבהן מנהלות לנו את הכספים לטווח קצר דרך קרנות נאמנות וקרנות סל ואת הכספים לטווח ארוך דרך הפנסיה, ביטוחי המנהלים, קופות גמל, קרנות השתלמות ופוליסות חיסכון. הקטנות שבהן מסתפקות בניהול פנסיה ו/ או פוליסות חיסכון.

הכשרה היא מהקטנות, היא מנהלת כ-15 מיליארד שקל, כאשר 5.2 מיליארד שקל הן כספים בנוסטרו (מידע מהדוחות השנתיים ל-2017) והיתר – קרוב ל-10 מיליארד שקל כספי הלקוחות בחסכונות לטווח בינוני וארוך.

ומסתבר שההשקעה במשביר נעשתה בשני כובעים – כובע אחד כמנהלי כספים של אחרים (השקעה עבור המשקיעים בחיסכון לטווח בינוני וארוך שבהכשרה) ובכובע השני השקעה בנוסטרו (השקעה בתיק השקעות עצמי). האם זה אפשרי להשקיע בשני כובעים? כן. האם זה תקין שגוף מסוים שמנהל כספים יקנה ניירות ערך גם לעצמו? האם אין כאן פתח לניגוד אינטרסים?  תשובה בהמשך.

נוסטרו – השקעות של הבית

 נוסטרו זה תיק ההשקעות העצמי של הבית. כלומר, הכספים שבמקרה הזה הכשרה ביטוח משקיעה בשביל עצמה – הרווחים מתיק ההשקעות הזה הם הרווחים שלה, וההפסדים בהתאמה הם ההפסדים שלה. זאת להבדיל מהרווחים וההפסדים בכספים המנוהלים בפנסיה ובפוליסות – שם מדובר בכספי החוסכים, וההפסדים והרווחים של החוסכים.

אז ראשית – 5 מיליארד שקל של כספי נוסטרו זה המון כסף, גם אבסולוטית וגם יחסית לגודלה של הכשרה בתחום, יחסית להון שלה, יחסית לכל פרמטר חשבונאי וביטוחי.  ולא התאפקתי והצצתי גם לגודלות – הראל הענקית מנהלת נוסטרו של 30 מיליארד שקל וגם מגדל – הסכום הזה הוא פי 5-6 מההון העצמי שלהם, ולכן כל פיפס של אחו בתשואה על הנוסטרו מתורגמת לכמה אחוזים בתשואה על ההון העצמי – בקיצור, עוד חיזוק לכך, שחברת ביטוח היא חברת השקעות שהתוצאות שלה קשורות בקשר ישיר ואף ממונפות על המצב בשווקים הפיננסים.

אז כאמור מדובר בהכשרה בסכום גדול אבסולוטית ויחסית

ושנית – זה אמנם נוסטרו, אבל בעירבון מוגבל.

הכשרה ביטוח מבטחת לקוחות בשני סוגי ביטוחים עיקריים – ביטוח חיים וביטוח כללי/ אלמנטרי. כשאתם עושים ביטוח חיים אתם משלמים מדי חודש סכום עבור הביטוח בידיעה שהסכום הזה   עשוי (חלקית או באופן מלא) לחזור ליורשים שלכם. כאשר אתם משלמים ביטוח רכב, אתם מצפים שאם וכאשר תצטרכו את חברת הביטוח היא תעמוד לצדכם ותשלם את סכום הנזק.

ניגודי עניינים בנוסטרו?

בפועל, חברת הביטוח מקבלת הזרמה חודשית גדולה של כספים מהמבוטחים שלה, ומול התשלומים האלו יש לה מחויבות. היא צריכה לשמור על הכספים כך שהם יספיקו להתחייבות שקיימת מול הלקוחות. השמירה על הכספים היא בעצם השקעה שלהם בשוק ההון ובשווקים בכלל (גם ישירות בנדל"ן) – ככל שהכספים האלו מניבים יותר כך הרווח של חברת הביטוח גדול יותר, והיא בעצם הצליחה לייצר תשואה גבוהה מהמחויבות שלה.  עם זאת, הכספים האלו מנוהלים לרוב בזהירות – אי אפשר לשחק ולהמר בכספים האלו, כי מתישהו צפוי שתהיה להם דרישה מצד הלקוחות. ולכן, רוב הכסף מושקע באגרות חוב ממשלתיות.

ועדיין – גם 10% מכספי הנוסטרו שמושקעים במניות הם כסף גדול.

ובחזרה לשאלה – האם זה תקין שגוף מסוים שמנהל כספים יקנה ניירות ערך גם לעצמו, האם אין כאן פתח לניגוד אינטרסים? אז פתח לניגוד אינטרסים קיים, למרות שיש וועדות השקעה עצמאיות, למרות שלכאורה יש חומות סיניות בין הגופים המנהלים בתוך הבית (חברת הביטוח ו/ או בית ההשקעות) ולמרות שיש גם כללים לגבי השקעות "משותפות" – השקעות של נוסטרו לצד השקעות של  כספי החוסכים.

למה הרגולטור לא דורש שקיפות?

עם זאת, האם יש פתרון? – חברת הביטוח חייבת להשקיע את כספי הנוסטרו כדי לייצר תשואה. היא רוצה להשקיע גם במניות (זה הרי נותן את "הפלפל" של התשואה), לרבות מניות שמוחזקות על ידי החסכונות של הלקוחות. מלכוד – וזה עוד לא הכל. מה קורה כאשר הנוסטרו והכספים בחסכונות הפנסיוניים נפגשים כדי להשקיע בנדל"ן בארה"ב ואירופה.

אז אולי הרגולטור צריך להפריד את שני סוגי ההשקעות האלו באופן הרמטי. רק שבינתיים מסתבר לנו שברקת, הממונה החדש על שוק ההון והביטוח,  הציב את היציבות של חברות הביטוח בראש סדר העדיפויות שלו. זה מזכיר את הפיקוח על הבנקים שהמטרה העיקרית שלו במשך שנים רבות היא יציבות הבנקים. בשם היציבות הוא שומר ומטפח את הרווחים של הבנקים. האם  זה מה שצפוי לנו בתחום הביטוח? נקווה שלא, כי מול היציבות של הבנקים ושל חברות הביטוח, עומדת רווחת הצרכן. ככל שהבנקים וחברות הביטוח פחות יציבים, יותר תחרותיים, אזי הצרכן מרוויח יות ר- התחרות מורידה לו את העלויות.

חברות הביטוח – ביטוח OUT ; השקעות IN      

מגדל עלית הוא פרוייקט הדגל של מצלוואי. לחברה הנסחרת בבורסה יש 60% מהפרוייקט שנמצא בשלביו הסופיים. מדובר על מגדל של 30 קומות, 151 דירות, שנמצא בצמידות לצומת עלית בבורסה ברמת גן – מקום טוב לכל הדעות, מקום שצריך לעשות בו כסף.

מהדוחות הכספיים של מצלאווי עולה תמונה אחרת לגמרי.

פרוייקט הדגל הזה הפסיד בסה"כ (כולל הערכה לגבי ההמשך – עד הסיום הצפוי בחודשים הקרובים) סדר גודל של 33 מיליון שקל. מצלוואי מחזיקה בפרוייקט כ-60%, כך שההפסד שלה מסתכם בכ-20 מיליון שקל.

מהדוןחות של מצלאווי עולה כי ההכנסות הצפויות מהפרוייקט מסתכמות ב-324 מיליון שקל. ההכנסות שנחתמו אחראיות על 267 מיליון שקל, כך שהפרוייקט יחסית בסוף הדרך (ונראה שהדירות היוקרתיות עדיין לא נמכרו). הכנסות נכבדות, ללא ספק, אבל העלויות גבוהות יותר. סך העלות הכוללת בגין הפרוייקט מסתכמת בכ-357  מיליון שקל. מתוך סכום זה העלויות בגין הבנייה (כולל המימון) מסתכמות ב-265 מיליון שקל והעלויות בגין הקרקע, הפיתוח והפינוי מסתכמות בכ-92 מיליון שקל.

שורה תחתונה – פרוייקט באזור ביקוש, רכישת קרקע כבר לפני כמה שנים טובות, ועדיין – הפסד גדול – הפסד של כ-10% על המכירות. אז נכון, שרוב הקבלנים ברוב הפרויקטים מרוויחים, אבל הנה דוגמה לפרוייקט  והפסדי.

חברות הנדלן חוגגות – פרשקובסקי מוכרת יותר דירות; הרווחים עולים

במיטב דש מעריכים – הדשדוש בשוק הנדלן יימשך; צופים ירידה מתונה במחירים

מחיר למשתכן – האם הקבלנים מתאמים מחירים? ואיך האוצר מנסה להתגבר על כך?

טעות קטנה; משבר גדול: איך טעות של 3.7 מיליון דולר יכולה לחסל חברה של 2 מיליארד דולר

 

איך קורה שכסף עובר מהחברה לבעלים ואף אחד לא שם לב? למה אול-יר צריכה לקנות את האג"ח של עצמה (אבל לא בטוח שהיא תעשה זאת)? למה המודל העסקי של אול-יר מסוכן?  וגם – מי אחראי למשבר האג"ח האמריקאיות

טעויות קורות – עם כל הכעס על כך שבעל השליטה בחברת אול-יר קיבל בטעות 3.7 מיליון דולר מהחברה, צריך להבין – מדובר בחברה עם עשרות נכסים, היקף נכסים במאוחד של מעל 2 מיליארד דולר, ומדובר בבעל שליטה – מר גולדמן שמחזיק גם בנכסים נוספים.

הרבה נכסים, הרבה כסף, וטעות אחת קטנה – אז מה?  הוא – גולדמן, לא התכוון לקחת כסף מהחברה. הוא גם לא זה שעשה את הטעות. הוא לא אשם. עורך הדין של החברה שגה בעת שהכין מסמכים של מימון מחדש על נכסים של החברה וגם נכסים של גולדמן עצמו, ואז כשהיה צריך להעביר את הכספים לחברות, הוא טעה והעביר לחברה של גולדמן ולא לאול-יר. אני באמת חושב שזה יכול לקרות, וזה אפילו נסלח.

הבעיה היא שהטעות הזו קרתה כל יום במשך חודשים רבים. פעם אחת – ניחא, שבוע – גם נסלח, אבל חודשים? בחודש יוני נעשתה הטעות. היא התגלתה – במהלך חודש אוקטובר.

ואיך היא התגלתה? "… התגלה הסיווג השגוי של יתרת החוב על ידי סמנכ"ל הכספים של החברה, כחלק מהבקרות הפנימיות הקיימות בחברה שמטרתן זיהוי וגילוי טעויות". המשפט התמים הזה מחביא את הבעיה הגדולה באול-יר. סמנכ"ל הכספים לא צריך לקבל צל"ש כי מצא את הטעות (אחרי ארבעה חודשים). הוא לא צריך להיות אקטיבי בחיפוש אחרי טעויות. ההיפך – החור במזומנים צריך לקפוץ במערכות של החברה באופן מידי! אין מצב ש-3.7 מיליון דולר נעלמים מהקופה, ורק אחרי 4 חודשים מבינים שהם נעלמו.

הטעות הזו נעלמה מסמנכ"ל הכספים במשך חודשים, היא נעלמה מגולדמן עצמו שקיבל מתנה של 3.7 מיליון דולר ולא שם לב אליה; היא נעלמה מרואה החשבון של החברה שחתם על הדוחות הכספיים של יוני (מחצית ראשונה) מבלי שיהיה כסף בחשבון. היא נעלמה מכל בעלי התפקידים ושומרי הסף בחברה, והיא נעלמה למשך ארבעה חודשים.

5% על הנכסים; 15% על החוב – האם החברה תקנה אג"ח של עצמה?

הטעות הזו עלתה לחברה ביוקר. המשקיעים זרקו את אגרות החוב של החברה, והתשואה השנתית האפקטיבית עליהן עלתה ל-15% ויותר.

אול-יר, ממומנת בסולו באופן בלעדי באגרות חוב שהנפיקה בישראל – לחברה יש אגרות חוב בסך כולל של כ-650 מיליון דולר, והון עצמי של 474. סה"כ המקורות (הון עצמי והתחייבויות) מממנים חברות מוחזקות בערך של 1 מיליארד דולר.

החברות המוחזקות (הרבות) מחזיקות בעשרות נכסים ומספר פרויקטים גדולים בהקמה, והן מגלגלות נכסים בהיקף העולה על 2 מיליארד דולר. כלומר, על חשבון אגרות החוב שמימנו את ההשקעה בחברות  המוחזקות נלקח גם מימון נוסף בחברות המוחזקות עצמן. מינוף על גבי מינוף שמתבטא במאזן המאוחד.

אבל כשרוצים לבחון בצורה "נקייה" את המקורות להחזר החוב, התשובה המיידית נגזרת מהמאזן סולו – ושם מול החוב יש השקעה בחברות מוחזקות, לא מזומנים, לא נדל"ן. השקעה בחברות מוחזקות. במילים אחרות, הכסף יחזור למשקיעים מדיבידנדים של החברות המוחזקות, ממימוש חברות מוחזקות (חברות נכסים), אולי מהלוואות מהחברות המוחזקות לאול-יר. בקיצור – הציפייה היא שהחברות המוחזקות יעלו את הרווחים והתזרימים למעלה.

נשמע הגיוני, אבל במעבר הזה בין החברה עצמה לחברות הנכס המוחזקות, יש לפעמים בעיות – יש שותף נוסף שמממן, יש חברה נפרדת עם כל המשתמע, ויכולות להיות הגבלות על מעבר כספים בין החברות. כסף יורד למטה לחברות המוחזקות בקלות, אבל החזרה למעלה היא לא תמיד בשליטה מוחלטת של האם.

אם לאול-יר היתה שליטה על הכספים היא היתה רוכשת אגרות חוב של החברה (אולי היא עוד תעשה זאת). היא מייצרת תשואה של 5% על הנכסים שלה, ויש חוב בריבית של 15% – מה יותר פשוט וכלכלי מאשר לקנות את החוב בבורסה – לא תהיה לה השקעה טובה יותר.

 

בואו לישראל וקבלו מימון זול

איך חברה אמריקאית שבונה ומשכירה דירות בברוקלין מגיעה לקבל מימון בשוק הישראלי? זה הכל כלכלה. הריבית שהחברה משלמת על החוב כאן נמוכה משמעותית מהריבית שהבנקים האמריקאים היו מוכנים לתת לה. זאת עובדה פשוטה, שמעלה שאלה עקרונית – האם הבנקים האמריקאיים פראיירים או מטומטמים? ואם התשובה היא לא, אז זה עלול להעיד עלינו – האם אנחנו הפראיירים שמספקים מימון זול לחברות האלו? אולי המוסדיים יכלו לדרוש ריבית גבוהה יותר. אבל הבעיה הגדולה שלנו היתה שהריבית הנמוכה כאן (נמוכה יותר מהשוק האמריקאי), גרמה לבועת אג"ח – אנחנו בעצמנו יצרנו אותה (בעידוד, תמיכה והובלה של בנק ישראל).

התהליך היה כמו בכל בועה – היו לנו כספים בפיקדונות וקיבלנו עליהם אפס ריבית. התבאסנו, אבל רצינו לשמור על הכסף במקום בטוח. זה נמשך ונמשך ושמענו על אפשרויות אחרות – אג"ח (קרנות אג"ח). הסטנו לשם כספים.

הכספים האלו זורמים מדי יום לאיציק מנהל קרן נאמנות אג"חית. איציק חייב להשקיע את הכספים לפי מדיניות הקרן. הוא קונה אגרות חוב. איציק ומאות הקולגות שלו קנו אג"ח מדי יום – עוד ועוד ועוד. אין להם ברירה, וככה התנפחות מחירי האג"ח בשוק המקומי, וככה היתה דרישה ענקית לאג"חים של חברות נוספות, ולכן קיבלו באהדה ואהבה את האמריקאיות.

 

המודל העסקי של אול-יר

לאול-יר אגרות חוב בסך של 650 מיליון דולר – היא מהמגייסות הגדולות בבורסה המקומית. יש כאן בעיה עמוקה ברמת המאקרו – האם זה מה שאנחנו רוצים, שכספי הפנסיה שלנו, שקרנות הנאמנות שלנו, שהכסף שלנו יושקע במגרשים בברוקלין? אז נכון שהשוק גלובלי, וחברות זרות משקיעות פה ואנחנו משקיעים שם. אבל המטרה הראשונה של הבורסה היא לספק מימון לחברות מקומיות. בשנים האחרונות היא סיפקה מימון בעיקר ליהודים, ישראלים וישראלים לשעבר שדרך חברות אמריקאיות שרשומות בכלל באיי הבתולה (לרוב) בנו והשכירו בניו יורק בפרט ובארה"ב בכלל.

אבל, זה העולם הגלובלי. נותנים כסף טוב לחברות הענק בניו יורק, ולא נותנים כסף לחברות הנזקקות שלנו.

מעבר לסיבה הברורה – יש כסף וצריך להשקיע אותו, עולה השאלה למה דווקא אול-יר. אז אותו איציק מנהל הקרן קונה אול-יר, כי נראה שהחברה יציבה, מספקת תזרים עתידי משכירות, יש לה גם אמות מידה פיננסיות שהיא צריכה לעמוד בהן, אחרת הריבית על האג"ח תעלה. יש לו ביטחון (לא מוחלט) שהכסף יחזו.  הכל גם עניין של סיכוי סיכון – הוא מקבל על אול-יר והאמריקאיות בכלל, תשואה גבוהה יותר מאשר על אג"ח של חברות ישראליות. מבחינתו במשוואת הסיכון סיכוי – אול-יר היא (או היתה) השקעה טובה.

אלא שמהדוחות של החברה עולה תמונה "מציקה". אול-יר מייצרת תשואה דולרית של 5% על הנכסים שלה ( דמי השכירות ביחס לערך הנכסים). מול התשואה על הנכסים יש את החוב – החוב נלקח בריביות שקליות של 4%, 5% וגם 7%. נכון – התשואה על הנכסים דולרית, הריבית על החוב שקלית, אבל גם אם ניקח את פער הריביות, הרי שזו אותה סביבה.

בשוטרה התחתונה, בהינתן גם שיש לחברה הוצאות נוספות. הרי הרווח על הנכסים הוא עדיין לא סוף פסוק (יש הוצאות תפעוליות שלא קשורות למבנים), לא ברור איך החברה יכולה לייצר רווח עתידי בהינתן המימון הזה. אז אולי בכלל המודל הוא לא רווח משכר דירה, אלא רווח יזמי – זה כבר הגיוני. החברה בונה פרויקטים גדולים להשכרה. הפרויקטים האלו מניבים לה רווח יזמי, שמוכר תוך כדי תנועה (במהלך בניית הפרויקט) כהשבחה של הנדל"ן בהקמה.

במילים אחרות, השקעה באג"ח של אול-יר, תלויה בפעילות היזמית של החברה יותר מאשר בפעילות המניבה שלה. פעילות יזמית בהגדרה מסוכנת יותר מפעילות מניבה. צריך לקחת את זה בחשבון בריבית של האג"ח.

 

מה אתם מתלוננים? גודלמן תרם לחברה 70 מיליון דולר – האמנם?

אחרי שהתגלתה הטעות הנמשכת (ארבה חודשים של טעות), הנהלת אול-יר הסבירה בהודעה למשקיעים ובשיחת וועידה את הטעות, וניסתה "לגמד" אותה, לצד הודאה בטעות וכוונה לבדוק ולפשר את תהליכי הביקורת והבקרה בחברה.

בין היתר כתבו מנהלי החברה כך – "…בשולי הדברים יצוין כי בעל השליטה בחברה תרם לחברה בשנתיים האחרונות ארבעה עשר נכסים בשווי הון עצמי מצטבר של כ-70 מיליון דולר ובכוונתו לתרום עוד מספר נכסים נוספים לחברה".

אני לא יודע מה אתכם, אבל אותי זה הרשים מאוד. הבנאדם תרם 70 מיליון דולר, אז מה אנחנו מלינים על 3.7 מיליון דולר שבטעות עברו מהחברה לחברה בשליטתו. אבל משהו הציק לי. אני קורא דוחות והודעות של חברות כבר הרבה זמן, ולא זוכר שבעל שליטה תרם אי פעם לחברה שלו. העביר כן, אבל תרם?

ואז הספק התחיל לכרסם. ראשית, מה זה תרם? זו חברה שהיא 100% בשליטתו. למי הוא בדיוק תורם – לעצמו? ושנית –  העברות של נכסים מבעל שליטה לחברה בשליטתו נעשות כדי להגדיל אחזקה (הקצאת מניות כנגד הנכסים – כאן זה לא העניין יש לו 100% בכל מקרה) או כי הנושים דורשים/ מבקשים ביטחונות.

ואז יצאתי לתחקיר של 2 דקות בקושי, ומיד הובהר לי שלא מדובר בתרומה, אלא בהתחייבות של גולדמן – "נכון למועד פרסום דוח זה", כתוב בדוח לרבעון השלישי, "הועברו לחברה 10 מתוך 14 הנכסים ביחס אליהם התחייב בעל השליטה, כלפי החברה, כי יעביר לחברה את מלוא חלקו, בשרשור סופי, וזאת בכפוף לעמידה בתנאים…".

טעות של 3.7 מיליון דולר יכולה לחסל חברה של 2 מיליארד דולר

הטעות של אול-יר עלולה לעלות לה ביוקר. זה אולי יפתיע אתכם, אבל למרות שמדובר בטעות קטנה של 3.7 מיליון דולר היא עלולה לחסל חברה של 2 מיליארד דולר. ראשית – יש כאן סימן לממשל תאגידי בעייתי, ומשקיעים מעדיפים כמובן חברות עם ממשל תאגידי חזק.

ושנית, וחשוב יותר – התשואה על האג"ח לא תאפשר מימון מחדש בארץ, ולא גיוסים חדשים. אול-יר לקחה מאיתנו 2.4 מיליארד שקל (כן, זו לא טעות – סך סדרות אגרות החוב – 2.4 מיליארד שקל), ושמה את הכסף בקרקעות בברוקלין, ובבנייה. אין לה כיום הרבה מזומנים – 21 מיליון דולר, בואו נגזים – 100 מיליון שקל. האם זה יספיק לה להשלים את התוכניות שלה ואת הפרויקטים? במאזן יש גירעון בהון החוזר, החברה מנסה לא להתרגש מכך – "נכון ליום 30 בספטמבר 2018 לחברה גרעון בהון חוזר בדוחות הכספיים המאוחדים בסך של כ-47 מיליון דולר ובדוחות הכספיים הנפרדים בסך של כ-10 מיליון דולר. גרעון בהון החוזר בדוחות הכספיים המאוחדים נובע בעיקר מהלוואות בסך של כ-26 מיליון דולר שמועד פירעונן הינו במהלך 12 החודשים הקרובים. השווי ההוגן של הנכסים שעומדים כנגד ההתחייבויות אלה ליום 30 בספטמבר 2018 הינו כ-52 מיליון דולר המייצג יחס חוב לבטוחה של כ-51%. החברה נמצאת בשלבי משא ומתן שונים למימון מחדש של הלוואות אלו. לאור ניסיון העבר, החברה מעריכה בסבירות גבוהה, כי תוכל לבצע מימון מחדש למרבית הלוואות אלו להלוואות לזמן ארוך ו/או להאריך את מועד פירעונן".

האם זה בטוח? האם מימון מחדש אפשרי על רקע המצב של האג"ח בשוק המקומי? וגם אם הוא יהיה – באיזה ריבית הוא יהיה? לקחת הלוואה בריבית של 15% ויותר זו לא חוכמה. בקיצור, טעות קטנה, משבר גדול, וסכנה ל-2.4 מיליארד שקל שהמוסדיים קנו לנו, אולי גם בגללם, ובעיקר בגלל הבועה שניפח בנק ישראל.

השקעה של 35 מיליון דולר – האמנם?

הבוקר דיווחה החברה על השקעה של 35 מיליון דולר של גורם חיצוני שישקיע בכמה מחברות הנכסים. אבל מדובר על השקעה של עד 35 מיליון דולר בהון מועדף שמספק למשקיע ריבית שוטפת (כן, זה סוג של מניות בכורה שמקנות ריבית שוטפת) של 10.75% – ריבית גבוהה.

מעבר לכך, לא מדובר ב"כסף חדש". אותו גורם חיצוני נתן בסוף נובמבר הלוואה של 29 מיליון דולר ועכשיו פשוט הוא מחליף את ההלוואה הזו בהון מועדף. ההלוואה אז ניתנה בריבית של 9.75%.  אלא שמהדיווח החדש עולים נתונים אחרים – ההלוואה נלקחה ב-27 בנובמבר (לפני 10 ימים) וההוצאות בגינה הסכתמו ב-63 אלף דולר, שזה תקין, אבל – "עלויות קמת הלוואה עמדו על 415 אלף דולר…". החברה שילמה כ-480 אלף דולר על הלוואה של 29 מיליון דולר – 1.7% על הלוואה ל-10 ימים! אתם מפנימים – אנחנו בארץ נתנו לה הלוואה בריבית שנתית של 4%-5% ו-7% והלווים בארה"ב לקחו לה 1.7% ב-10 ימים.

 

השקעה באגח – כל מה שרציתם לדעת! והאם יש בועה בשוק האגח?

יוסי לוי, מור השקעות:הסיכונים בשוק נמצאים באגרות החוב. האגחים יירדו

 

 

חברות הביטוח – ביטוח OUT ; השקעות IN      

 

איך הפכו חברות הביטוח למעצמות פיננסיות? כמה מרוויחה מגדל מהפוליסות המשתתפות ברווחים? ולמה זינקו מניות חברות הביטוח בשבוע האחרון

יש דוחות ויש דוחות. יש דוחות של חברות "רגילות" ויש דוחות של חברות ביטוח – דוחות עם סעיפים מיוחדים ומשונים. דוחות שבהם המאזן נראה הפוך – מתחיל מנכסים קבועים ורק אחר כך עובר לנכסים שוטפים. דוחות שבהם דוח רווח והפסד כולל שורות כמו – פרמיות שהורווחו, תשלומים בגין חוזי ביטוח, מבטחי משנה ועוד. זה לא הדוחות הקלאסיים עם מכירות, עלות מכירות, רווח גולמי, רווח תפעולי  ויתר הסעיפים. זה עולם אחר.

דוחות של חברות ביטוח זאת קופסה שחורה. למרות שמדובר בחברות ענק, סוג של גורילות פיננסיות, אפילו גדלות וחשובות יותר מהבנקים, משקיעים לא באמת יודעים לקרוא את הדוחות שלהם ובהתאמה לקבוע את שווים; מנהלי השקעות ואנליסטים מתרחקים מניתוח של חברות כאלו, והחשיפה שלהם בשוק ההון, היא נמוכה ביחס לבנקים.

מאזנים של בנקים הם פשוטים (יחסית). אנליסטים תוך דקות, מנתחים את הדוחות של הבנקים, ומבינים אם מדובר בדוח טוב או לא. גם השלב הבא – שלב התמחור, הוא לא מסובך – קובעים את השווי לפי מכפיל ההון, לפי התשואה על ההון. עבודה פשוטה.

אולי זאת הסיבה שיש הרבה אנליסטים שמכסים את הדוחות של הבנקים. אבל לא  תראו כמעט אנליסטים שמכסים ומנתחים חברות ביטוח. אולי בגלל שזה קשה (מאוד), אולי בגלל שזה ארוך (מאוד), אולי בגלל שפשוט אי אפשר לנתח דוחות של חברות ביטוח. הדוחות האלו תנודתיים מרבעון לרבעון, תלויים בתנודות בשוק ההון, וצלויים בפרמטרים שקשורים לעולם הביטוח שבשביל רוב המשקיעים, מאוד לא ברורים.

 חברות ביטוח – גורילות פיננסיות

חברות ביטוח הן חברות שעוסקות בניהול סיכונים, הם גובות מאתנו כסף, כדי שנהיה רגועים, בידיעה שהם יצטרכו לשלם לחלקנו (כשהאירוע יתממש), אבל בממוצע כללי יש להם מרווח ביטחון מספק ורווח ברור. זה נכון, כל עוד אין קטסטרופה. אחרת הם בבעיה.

אבל, הביטוחים של חברות הביטוח זה בכלל לא הסיפור הגדול. הפעילות של חברות הביטוח הישראליות מוטה השקעות, ניהו השקעות. ניהול הכספים שלנו בתמורה לדמי ניהול.  חברות הביטוח הן מנהלי ההשקעות הגדולים ביותר במשק – הן מנהלות לנו את הפנסיה, את קופות הגמל, את קרנות ההשתלמות. הן שולטות בניהול הכספים לטווח ארוך (חיסכון פנסיוני) והן מחזיקות גם בחברות שמנהלות לנו את הכספים בטווח הקצר (בעיקר דרך קרנות נאמנות).

חוץ מזה, הן מצאו שיטה נהדרת ליהנות משני העולמות – הן ייצרו מוצר שנחשב מוצר ביטוחי, אבל הוא מוצר השקעה – פוליסות חיסכון/ פוליסות פיננסיות. מוצר שמתחרה בקופות הגמל, בקרנות הנאמנות,  והגיע תוך שנים בודדות להיקפים של כמה עשרות מיליארדים. איך? בזכות החיילים של חברות הביטוח – סוכני הביטוח.

סוכני הביטוח משווקים במרץ את הפוליסות חיסכון האלו, בעיקר כי זה היה רווחי להם הרבה יותר מאשר לשווק מכשירים פיננסים אחרים. בשנה האחרונה, התגמול של סוכני הביטוח השתנה והפך לתגמול של סכום קבוע, להבדיל מתגמול לפי שיעור מסוים מדמי הניהול. המשמעות – יותר אובייקטיביות, פחות אינטרסים סמויים שעלולים היו לגרום לדחיפת מוצרים פחות רווחיים (אך מתגמלים) ללקוחות.

חברות הביטוח – שותפות ברווחים שלכם

שני העולמות של חברות הביטוח משלימים וסינרגטיים. עולם ההשקעות הוא סוג של ביטוח מפני מצב של חוסר – אנחנו חוסכים היום כדי לבטח את התקופה של הפנסיה. השילוב הזה מתבטא במוצרים רבים, לרבות, ביטוח חיים (עם מרכיב של חיסכון), ביטוח מנהלים ועוד.

הכניסה של חברות הביטוח לתחום ניהול הכספים התרחבה במקביל לרפורמה בשוק ההון – רפורמה שבעצם חייבה את הבנקים למכור את גופי ניהול הכספים. המתמודדות העיקריות היו חברות הביטוח שכבר החזיקו מערך של השקעות. הן רכשו גופי גמל ופנסיה וניהול השקעות בכלל, והפכו למובילות את עולם ההשקעות המקומי. רוב הרווחים של החברות האלו מגיע מעולם ניהול ההשקעות ולא מעולם הביטוח. למעשה, יותר מאשר הן חברות ביטוח הן מנהלי כספים שמספקים גם ביטוחים.

אלא שניהול ההשקעות הקלאסי הוא לא התחום הרווחי ביותר בקבוצות האלה. מקור הרווחים הגדול שלהם הוא מוצר שכבר לא קיים – פוליסות משתתפות ברווחים.

בעבר, חברות הביטוח ניהלו וסיפקו לציבור ביטוחי מנהלים שהם סוג של חיסכון פנסיוני (מתחרה בקרנות פנסיה וקופות גמל) כאשר דמי הניהול היו גם שיעור קבוע (לרוב 0.6%) וגם חלק מהרווחים (15%). הייתם מאמינים – דמי ניהול מבוססי הצלחה. אין את זה בבתי ההשקעות, אין את זה בגופים המוסדיים. המחוקק לא מאשר זאת, אבל בחברות הביטוח – יש.

לדעתי זה נכון יותר מדמי ניהול בשיעור קבוע, אבל באופן גורף, אצל כל מנהלי הכספים, ובטח שלא מהשקל הראשון, אלא לאחר השגת תשואה מינימלית למשקיעים (בדומה למודל של קרנות הגידור)

המוצר ההיסטורי הזה (הוא עדיין קיים, אבל במתכונת אחרת, ובדמי ניהול קבועים), על פי הדוחות הכספיים, הוא הסיפור הגדול של חברות הביטוח.

מגדל – 100 מיליארד שקל של פוליסות משתתפות  

חברת מגדל פרסמה דוחות כספיים טובים, ולצד העלאת הריבית (שתורמת להגדלת רווחי חברות הביטוח – על זה בפעם הבאה), המניה בשבוע הטוב ביותר שהיה לה בשנים האחרונות – זינוק של כ-15% לשווי של 4.6 מיליארד שקל.

ההון העצמי של החברה מסתכם ב-6.3 מיליארד שקל, והיקף המאזן (זו לא טעות) – 156.5 מיליארד שקל. היקף המאזן גדול פי 25 מההון, ובמילים אחרות – ההון מהווה 4% בלבד מהיקף הנכסים של החברה. היתר – 96% זה חובות ומחויבויות. זה כמו שאתם עם 400 אלף שקל תוכלו לקבל מימון של 9.6 מיליון שקל – יכולים? ברור שלא.

חברות הביטוח יכולות, אבל חשוב להדגיש כי המינוף הזה כולל גם נכסים ומולם התחייבות שמיוחסת לפוליסות המשתתפות ברווחים. סדר גודל של 100 מיליארד שקל מהמאזן הוא הפוליסות האלו שרשומות במאזן, למרות שמדובר בכספי הלקוחות.

הרישום הזה נובע מכך שמדובר בעצם בהתחייבות חוזית של החברה כלפי הלקוחות. זה לא ניהול כספים טהור (כמו בקרן נאמנות או קופת גמל שהכספים מוחזקים בנאמנות) זו מחויבות כלפי המשקיעים, ולכן היא מופיעה במאזן. גם בלעדיה זה מינוף גדול – בערך פי 10 על ההון.

הפוליסות המשתתפות בהיקף של 100 מיליארד שקל הן מקור רווח אדיר למגדל (ולחברות הביטוח בכלל). מדובר בחיסכון שמניב דמי ניהול של 600 מיליון שקל בשנה (בהערכה גסה) ומניב גם 15% מהרווחים.

כמה זה 15% מהרווחים?

ההשקעות שלנו אמורות לייצר לנו לאורך שנים 4% בשנה. שוק המניות מניב על פי המחקרים והבדיקות ההיסטוריות כ-7% בשנה (לאורך זמן) ומדובר על ניתוחים מהבורסה האמריקאית, בבורסות המובילות באירופה ואצלנו. שוק האג"ח כמובן מניב פחות – כ-3% בשנה (לאורך זמן).

בפועל, התשואות תלויות בהרכב התיק – בחלוקה בין מניות לאג"ח; וגם בתקופה – העשור האחרון הוא חריג היסטורי: הריבית בעשור הזה, ברחבי העולם היתה אפסית, בעוד שלפני כן הריבית, בשווקים המרכזיים, היתה כמה אחוזים טובים. בשנה האחרונה היא מתחילה לעלות (ברחבי העולם) ולאחרונה גם אצלנו.

 על כל פנים, תיק מוטה אג"ח עם משקל של 20%-30% במניות, אמור לספק (על פני זמן ממושך) 4% בממוצע.

ביטוחי המנהלים לא שונים מתיק ממוצע. הם אמורים לספק את התשואה הזו, וכשהם מייצרים את התשואה הזו הם מספקים לחברות הביטוח רווח פנומנלי. מגדל שמנהלת 100 מיליארד שקל בפוליסות כאלו, מייצרת רווח ממוצע של 4 מיליארד שקל, ולוקחת 15% – 600 מיליון שקל. חוץ מזה יש לה דמי ניהול קבועים, כך שבאופן שמרני (וגס) היא מייצרת 1 מיליארד שקל של הכנסות מהפוליסות האלו.

מנגד, יש התחייבות בגין הפוליסות (שנחשבות טובות למשקיעים – מקדם פנסיוני נמוך), וההתחייבות הזו גדלה על פני זמן. מכאן שלא כל הסכום הזה הוא רווח, אבל רובו הוא רווח ניהולי – כלומר, אם התחום הזה לא היה, רוב הסכום היה נעלם מהשורה התחתונה (החברה לא היתה חוסכת במקביל הוצאות בסכום שמתקרב לרווחים האלו).

הרווח הזה הוא רווח ממוצע. זה לא כל שנה – יש שנים שהמשקיעים מפסידים ובהתאמה הפוליסות המשתתפות, לא מניבות רווחים, אבל יש שנים שהן מניבות פי כמה יותר. בתשעת החודשים הראשונים של השנה הרוויחה מגדל 619 מיליון שקל. בשנת 2017 הסתכם הרווח ב-380 מיליון שקל, בשנת 2016 ב-203 מיליון שקל ובשנת 2015 ב-351 מיליון שקל.

המספרים האלו מעידים שהפוליסות המשתתפות הן ה-X פקטור של חברות הביטוח. הן פשוט גדולות על הדוחות של חברות הביטוח. אלפי עובדים בתחום הביטוח של מגדל יכולים לספק פחות רווח מהחלטה של מנהל השקעות  אבל יש גם את תמונת הראי – החלטה לא נכונה, עלולה לחסל את מקור הרווחים של חברת הביטוח.

 

 

מגדל ביטוח – רווחים בשוק ההון הביאו לגידול של 300% ברווח הנקי

עושים ביטוח חיים? עשו סקר שוק!; הפרש של עשרות אלפי שקלים בין חברות הביטוח

חברות הביטוח מאמצות מכירה ישירה ללקוחות – למה זה עדיף לכם מאשר לעבוד מול סוכן ביטוח?

שאלות ותשובות

? על מה הבנקים גובים כסף לפי המדריך?

על עמלת הפצה בקרנות נאמנות, שמשולמת להם מתוך דמי הניהול. המשקיע לא רואה אותה כשורה נפרדת בחשבון.

? האם עמלת ההפצה בוטלה?

לפי המדריך, נכון לזמן העדכון היא עדיין קיימת. צוות בין-משרדי המליץ לצמצם אותה, אבל המלצה אינה ביטול.

? אילו עמלות נוספות כדאי לבדוק בבנק?

עמלות קנייה ומכירה של ניירות ערך ודמי משמרת. כדאי לבקש את פירוט העמלות ולהשוות לבנקים אחרים ולבתי השקעות.

? למה הבנקים לא שקופים בעמלות האלה?

עמלת ההפצה נלקחת מתוך דמי הניהול ולא מופיעה כשורה בחשבון. לכן רוב המשקיעים לא יודעים שהם משלמים אותה.

? איך מקטינים את העמלות שמשלמים לבנק על השקעות?

לפי המדריך, בודקים את דמי הניהול של כל קרן ומשווים לקרנות דומות, בודקים את העמלות בחשבון ניירות הערך ושוקלים קרן מחקה. אפשר גם לבקש מהבנק הנחה.

? מה מלמד הרכב העמלות של בנק?

לפי המדריך, הרכב העמלות מלמד על אופי הפעילות של הבנק ועל מוקדי הרווח שלו. בנק אחד יכול להרוויח בעיקר מעמלות ביטוח הקשורות למשכנתאות, ובנק אחר מפעילות בניירות ערך.

? מה הבעיה בדיווח על עמלות ההפצה?

לפי המדריך, יש בנקים שלא מפרטים את עמלות ההפצה שהם גובים מהגופים המוסדיים על הפצת קרנות, ומכלילים אותן בעמלות ניירות הערך. לפי המדריך, הסיבה היא חוסר שקיפות, כי בנקים אחרים כן מדווחים עליהן.

כעת עמלת ההפצה בקרנות הנאמנות עדיין חיה: הבנק מקבל קופון מתוך דמי הניהול שלכם, בלי שתראו שורה בחשבון. לפי רשות ניירות ערך הבנקים גבו על זה 412 מיליון שקל ב-2024. ביוני 2026 צוות בין-משרדי המליץ לחתוך את העמלה בקרנות המנוהלות ולהחיל גרסה מופחתת גם על קרנות סל ומחקות – בינתיים זה המלצה, לא ביטול. הכותרת מ-2018 על מיליארד בשנה הייתה הערכה לתקופה של ריבית אפס; הבעיה עצמה לא נעלמה. אפשר לחשב במחשבון המשכנתא ולהרחיב במדריך המשכנתא.

הבנקים גובים ממכם מיליארד שקל בשנה על…כלוםעמלת הפצה בקרנות נאמנות שהבנקים גובים היא טעות היסטורית שהגיע הזמן להעבירה מהעולם; וגם – מה העמלות שאנחנו משלמים לבנקים? למה הבנקים לא שקופים בפירוט העמלות שהם גובים? ואיזה בנק פעיל מאוד בתחום ניירות הערך?

הבנקים פרסמו תוצאות נהדרות לרבעון השלישי ולתשעת החודשים הראשונים של השנה. נכון, שזה לא חוכמה גדולה כשהרגולטור כל כך תומך, ובשם היציבות מונע תחרות.

אבל מהזווית של המשקיעים במניות הבנקים, מה זה משנה מה הסיבה – התוצאות נהדרות, ובהתאמה מניות הבנקים ממשיכות לשבור שיאים, אם כי בדרך יש גם "תקלות" כמו מימוש של שרי אריסון בפועלים שהפיל את המניה ב-5%.

מה שמעניין בתוצאות של הבנקים הוא שהשורה התחתונה מבטאת תשואה על ההון, פחות או יותר דומה אצל כולם (כמעט כולם) – סביב 10%. זו תשואה נאה, אפילו מרשימה כשהריבית הייתה אפס; כעת, עם ריבית בנק ישראל ב-3.25%, רווחיות הבנקים כבר לא צריכה תירוץ של סביבה מוניטרית מתה, אבל אל תהללו את המנהלים של הבנקים. תשואה אחידה כזו מלמדת שלכאורה אין באמת ערך מוסף לניהול, כל הבנקים אותו שטאנצ', אותה פעילות, אותה רווחיות, וכל העניין הוא להוביל את הבנק בלי לעשות טעויות.

תתפלאו זה לא קל – הבנקים הגדולים טעו והסתבכו מול הרגולטור האמריקאי בענייני הלבנת הון בסניפים ובפעילות שלהם בחו"ל. מזרחי טפחות כנראה עם החשיפה הגדולה ביותר.

אבל גם אם "מנטרלים" את הטעויות (ואת ההפרשות וההוצאות בגינן), התוצאות של הבנקים (באופן יחסי – כתשואה להון) די דומות, אבל יש בכל זאת הבדלים. למעשה, הבנקים פועלים בשני תחומים עיקריים (באופן גס) – במתן אשראי, ובמתן שירותי בנקאות שונים.

בתחום האשראי, אכן נראה שהם דומים מאוד. כל הרעיון במתן אשראי הוא להביא הון עצמי למנף אותו (בבנקים זה פי 10), לתת הלוואות בריבית מסוימת וכך למנף את התשואה הון. במקומות האלו האם יש יתרון לבנק מסוים על פני בנק שני? האם בנק אחד יכול לקחת ריבית הרבה יותר גבוהה מבנק אחר? כנראה שלא. כנראה שהיכולת לייצר רווח על ההון העצמי, קרובה ואפילו זהה.

כאן כנראה שיכולות ניהוליות לא תורמות. אבל בתחום השני יש משמעות לניהול, לאסטרטגיה, להכוונה. לא מאוד גדולה, אבל יש. התחום השני הוא השירותים הבנקאיים כמכלול. מדובר על ניהול חשבונות של לקוחות, על פעילות ניירות ערך, על פעילות במט"ח, ובכלל – על פעילויות נוספות שהבנק מכוון אליהן. כאן יש מרווח פעילות, הוא לא גדול – בנק לא יכול לחרוג מעמלות ניהול חשבון, הוא לא יכול להיות משמעותית רווחי יותר בסעיף הזה מבנקים אחרים – כולם גובים בערך אותו דבר.

אז איפה ההבדל? כנראה בדגש על הפעילויות. הנהלת בנק יכולה לקבוע כי הדגש הוא על פעילות ניירות ערך, ולהפוך לבנק האטרקטיבי ביותר בניירות ערך, או לחילופין להתמקד בפעילות כרטיסי האשראי, או להפוך לדומיננטית וזולה בתחום המט"ח ולהיות אטרקטיבית ליבואנים ויצואנים.

אז ההבדלים האלו אמנם לא יגרמו לבנק אחד להשיג תשואה מרשימה על פני האחר, אבל הם יכולים לאורך זמן לתת את התשואה העודפת על ההון (אם כמובן הדגשים/ המיקוד בפעילויות שנקבעו, מצליח).

הרכבי העמלות של הבנקים

העמלות של הבנקים אחראים על פני זמן על כמחצית מהרווחים שלהם. העמלות האלו (ראו בטבלה המצורפת) הן בראש וראשונה עמלות ניהול חשבונות שבמילים אחרות אלו העמלות שאתם משלמים על ניהול חשבון, עמלות שורה, עמלות חודשיות וכו'.

בנוסף, הבנקים גובים עמלות בתחום ניירות ערך, עמלות על טיפול באשראים, על כרטיסי אשראי ועוד.

הרכב העמלות של כל בנק מלמד על אופי הפעילות שלו ועל מוקדי הרווח שלו. בנק מזרחי טפחות, לדוגמה, נהנה מעמלות שקשורות לתחום הביטוח (ביטוח חיים וביטוח משכנתאות) בזכות הפעילות שלו כסוכנות ביטוח (דרך חברה בת) שמספקת שירותים ללוקחי המשכנתאות בבנק.

ודוגמה אחרת – הבנק הבינלאומי מוטה מאוד לפעילות בניירות ערך. החלק של ההכנסות בתחום ניירות הערך מאוד משמעותי מסך העמלות שלו.

עמלת הפצה – אולי מספיק עם המתנה הזאת?

כאשר בוחנים את סוגי העמלות בדוחות הבנקים, מגלים כמה תובנות מעניינות – ראשית, יש בנקים שמפרטים יותר, ויש בנקים שמפרטים פחות. אבל אין באמת סיבה שבנק מזרחי טפחות לא יספק את הרכבי העמלות ברמה רבעונית.

אין גם סיבה אמיתית לא לפרט את עמלות ההפצה שהבנקים גובים מהגופים המוסדיים על הפצת מכשירים פיננסים בעיקר קרנות נאמנות. הסיבה היחידה שיכולה להיות היא חוסר שקיפות, וחוסר רצון להציף את הנקודה הבעייתית הזו. הבנקים יגידו שלא מדובר בעמלות מהותיות ולכן הן נרשמו כחלק מהעמלות בתחום ניירות הערך. אבל אם כך – למה יש בנקים שכן מדווחים על העמלות האלו? (ראו בטבלה)

לפי רשות ניירות ערך, עמלות ההפצה שגבו הבנקים על קרנות נאמנות הסתכמו ב-412 מיליון שקל ב-2024. זה פחות מההערכה של מיליארד שהסתובבה כאן ב-2018, אבל זה עדיין כסף שלכם שעובר לבנק כי יועץ בסניף לחץ על כפתור. ביוני 2026 צוות בין-משרדי המליץ להוריד את העמלה בקרנות המנוהלות מ-0.35% ל-0.2% ולהחיל אותה גם על קרנות סל ומחקות – בינתיים ההמלצה לא הפכה לחוק.

העמלות האלו הן מתנה/ פיצוי שניתן לבנקים בוועדת בכר ב-2005, בגלל פגיעה לכאורה בבנקים. אלא שבפועל – הבנקים לא נפגעו ולכן לא היו צריכים את הפיצוי. התוצאה – מיליארדי שקלים שעוברים מהגופים המוסדיים אל הבנקים בלי סיבה.

אופס, טעות – זה לא מיליארדי שקלים שהגופים המוסדיים מעבירים לבנקים, המוסדיים הם רק צינור. אנחנו מעבירים את הכסף הזה למוסדיים שמעבירים לבנקים, בשורה התחתונה זה פיצוי של המדינה על חשבוננו בסכום של מיליארדים רבים ואני צנוע – בפועל זה אפילו עשרות מיליארדים.

ובמה בעצם מדובר? וועדת בכר, החליטה שהבנקים יוותרו על הפעילות שלהם כמנהלי כספים/ מנהלי השקעות. המשמעות היתה שגופי קופות הגמל וקרנות הנאמנות שנשלטו על ידי הבנקים עברו לחברות הביטוח (עוד מחדל) ולבתי ההשקעות. המשמעות היתה שהבנקים נאלצים להתנתק ממקור רווחים משמעותי שלהם.

כבר כאן יש טעות מתודית – כשמוכרים עסק מוכרים אותו בשווי כלכלי, שמבטא גם את הרווחים העתידיים, אז למה לפצות? נכון, יש כאן מכירה באילוץ, אבל אם הסתייגויות רבות – מכירה תוך כמה שנים, אפשרות להחזיק עדיין בנתח מסוים מהגוף ועוד.

בפועל, הבנקים מכרו מהר את הפעילויות האלו ובמחירים גבוהים. עד כמה גבוהים? לפי נוסחה שמבטאת ערכים כפולים ויותר מהמחירים של הגופים האלו כיום. אז הם לא באמת צריכים פיצוי. זאת עובדה.

אבל אז, ד"ר יוסי בכר והחברים בוועדה שלו החליטו שצריך לקבוע עמלת הפצה שהבנקים יקבלו בזכות זה שהם מפיצים את קרנות הנאמנות ללקוחות. מה זה האבסורד הזה? אתם מבינים על מה הבנק מקבל כסף – יועץ ההשקעות בבנק עוזר לנו (נניח שהוא עוזר, לרוב הוא פשוט מקריא מהמחשב את הדירוג הרובוטי) לקנות קרן נאמנות ומקבל כסף מהגוף שאליו הוא מפנה.

ההנחה כאן שאותו יועץ של בנק מפיץ את הקרנות לציבור וצריך לקבל על זה כסף. יש כאן כמה בעיות וגם שאלות של ניגודי עניינים, אבל בשורה התחתונה – זה הרי התפקיד של הבנק, ושל היועץ – קוראים לו יועץ, לא? ועל זה לא צריך לפצות אותו בעמלת הפצה. אין דבר כזה בשווקים אחרים בעולם.

העמלות האלו גורמות לכך שאנחנו משלמים דמי ניהול מאוד יקרים על ניהול קרנות הנאמנות. זו עמלה שהמחוקק צריך לגמור איתה. כעת סוף-סוף יש המלצה רשמית לחתוך אותה בקרנות המנוהלות – ועדיין, כל עוד אין חוק, אתם ממשיכים לשלם לבנק על זה שהוא מפיץ לכם קרן. בקרן סל ובקרן מחקה, נכון לעכשיו, עמלת ההפצה הזו לא חלה; אם הרפורמה תורחב לשם, תבדקו שוב.

עמלת הפצה בקרנות נאמנות – מה זה? ואיך זה מתגלגל לכיס שלנו?וויסות הבנקים חוזר? לאומי קונה לאומי והעולם שותק האם הבנקים המקומיים הם השקעה טובה? בעד ונגדמשקיעים בניירות ערך? הנה העמלות בבנקים ובברוקרים הפרטיים

עוד בנושא: קרנות עוקבות – מה הן והאם הן יביאו את הבשורה לתעשיית קרנות הנאמנות, קרנות נאמנות – ככה מנהלי הקרנות "עובדים" עליכם, וככה תוכלו להיזהר!.

כמה שווה אינסייטק? 30 מיליארד, 600 מיליון, או…אפס?

המנכ"ל סבור שהחברה תעשה אקזיט ב-30-50 מיליארד דולר – המשקיעים לא התרגשו מהתחזית; על ההבדל בין שווי כלכלי, שווי בשוק ושווי חשבונאי  

אינסייטק – ההצהרה של המנכ"ל

קוראים לו מוריס פרה הוא המנכ"ל של חברת אינסייטק שהטכנולוגיה שלה מאפשרת לבצע ניתוחים לא פולשניים (באמצעות מיקוד קרינת חום) והוא צריך לקבל כפיים מכל הקוראים. פרה שם פס על הנורמות המקובלות, הוא לא מתעניין בדעת הקהל, הוא אומר מה שהוא חושב. הוא אולי נשמע  לכם מגלומן, אולי הוא נשמע לכם יהיר – אבל תראו לי עוד מנכ"ל נחוש ובטוח כמוהו.

פרה, אמר בראיון לגלובס – "אינסייטק היא טכנולוגיה שמשנה את השוק. אנחנו רואים לנגד עינינו עסק של 2 מיליארד דולר. והאקזיט לא יהיה אקזיט מסוג המכירה של מזור, תמורת 1.6 מיליארד דולר. זה יהיה אקזיט יותר בכיוון של 30-50 מיליארד דולר. זה ייקח זמן ועבודה רבה, אבל אנחנו רוצים לשבור את כל השיאים של האקזיטים בתחום הרפואי בישראל".

כן, האקזיט של מזור קטן עליו. הוא מכוון מאוד גבוה. תנו לו קרדיט הוא כבר עשה לפני 5 שנים אקזיט של 1.6 מיליארד דולר. אז הוא בטח לא קשקשן מוחלט. אבל 30 מיליארד דולר – לא הגזמנו קצת, מר פרה? פה זה ישראל, אין לנו חברות של 30 מיליארד דולר – טבע היא ב-20 מיליארד דולר, צ'ק פוינט באזור.  נכון, זה לא בהכרח קשור, השאלה מה החברה עושה, באיזה תחום היא פועלת, כמה היא מוכרת ומרוויחה והכי חשוב – מה הפוטנציאל שלה?

הרבה שנים הפוטנציאל לא התממש. מדובר בחברה ששרפה מאות מיליונים מאז הקמתה, מדובר על חברה שהשקיעו בה 440 מיליון דולר. אבל בשנים האחרונות בזכות פרה היא עברה שינוי   במיקוד העסקי, והיא צומחת. ועדיין – ממכירות נוכחיות של 20-30 מיליון דולר בשנה להגיע לשווי של 30-50 מיליארד דולר, זה הרבה יותר ממאתגר.

אז עם כל הכבוד למר פרה, הביטחון והמגלומניה הבריאה, המספרים האלו לא במקום. אבל עזבו את מה שאני חושב. הנה מה שהמשקיעים חושבים:  אינסייטק מוחזקת  בשיעור של 22% על ידי חברה בורסאית – אלביט מדיקל טכנולוג'יס.  כלומר, מי שרוצה ליהנות מהפוטנציאל של אינסייטק יכול לעשות זאת דרך החברה הבורסאית. אז אם השוק היה מאמין למספרי של פרה, היתה אמורה להיות תגובה מרשימה במניה של אלביט מדיקל ( שרוב שוויה מגיע מהחזקה זו; לצד אינסייטק מחזיקה אלביט מדיקל גם ב-11% בגמידה סל שנסחרת בשווי של כ-240 מיליון דולר).

בפועל, בשעה שהתחזית המרשימה של פרה כיכבה באתר האינטרנט של גלובס, מניית אלביט מדיקל עלתה בכ-12% במחזור של 300 אלף שקל, לשווי של כ-260 מיליון שקל.  כלומר, הערך שלה עלה בכ-30 מיליון שקל, ואם נדבר בדולרים – 8 מיליון דולר (אני מעגל).

8 מיליון דולר – זו עליית הערך כתוצאה מהתחזית שמדובר בחברה שתהיה שווה 30 מיליארד דולר לפחות? זה מעיד על פקפוק רב מאוד בדברי המנכ"ל. זה מעיד על חוסר אמון. עליית הערך וגם המחזור מלמדים שכותרות זה נחמד, אבל ציבור המשקיעים לוקח אותם בערבון מוגבל.

אלביט מדיקל –  שווי כלכלי לעומת שווי בבורסה

אלביט מדיקל היא חברת החזקות – 22% באינסייטק (18% בדילול מלא) ו-11% בגמידה סל שהשלימה הנפקה בוול-סטריט לפני כשבועיים. ההחזקה בגמידה סל שווה כ-25 מיליון דולר, וההחזקה באינסייטק על פי הגיוס האחרון (שווי של 610 מיליון דולר) שווה כ-130 מיליון דולר.

שתי ההחזקות האלו יחדיו שוות  155 מיליון דולר, כשמולם יש חובות פיננסים בסך של 45 מיליון דולר. הנטו – 110 מיליון דולר. זה לכאורה השווי הכלכלי של החברה. אמנם זה לא מדויק – יש גורמים שמעלים ומורידים את השווי הכלכלי (הוצאות מטה בחברה, דילול בחברות המוחזקות ועוד), ועדיין – זאת הסביבה של השווי הכלכלי.

בפועל, המשקיעים לא רק שאינם מאמינים לתחזית האופטימית מאוד של פרה – שווי של לפחות 30 מיליארד דולר, הם לא מאמינים גם לשווי בעסקה האחרונה של אינסייטק לפי כ-610 מיליון דולר.  איך מבינים זאת? השווי בבורסה של אלביט מדיקל נמוך בכ-30% ויותר מהשווי הכלכלי – הפער מגיע מהנכס הגדול של החברה, מאינסייטק.

אז פוטנציאל בטח שיש, בינתיים המשקיעים זהירים.

 

אינסייטק בספרים – אפס

אז יש שווי כלכלי, ויש שווי בבורסה, זה לא בהכרח אותו דבר. ויש גם את הערך החשבונאי. את הנכסים וההתחייבויות בדוחות הכספיים, ואת ההון העצמי – הנטו של הנכסים וההתחייבויות. כאן יש הפתעה קטנה.

אינסייטק רשומה בדוחות הכספיים של אלביט מדיקל באפס. לא לפי שווי של 30 מיליארד דולר וגם לא לפי 610 מיליון דולר. אפס. איך זה יכול להיות?

ובכן, אין קשר בין החשבונאות לכלכלה, והדוחות של אלביט מדיקל ממחישים זאת מצויין – ברור שיש שווי לאינסייטק, אבל על פי הכללים החשבונאיים מאחר שמדובר בהחזקה וותיקה מאוד, אז נעשו התאמות להשקעה המקורית. ההתאמות האלו הקטינו באופן שוטף את ערך ההחזקה בספרים (אינסייטק הפסידה באופן שוטף – מאות מיליוני דולרים), וכך נשחקה ההשקעה בספרים עד שאופסה.

כתוצאה מכך, סוחבת אינסייטק גירעון בהון של 40 מיליון דולר. זה גירעון בהון חשבונאי, בפועל יש לה הון כלכלי חיובי – הנכסים הכלכליים שלה עולים על ההתחייבויות הכלכליות.

המספרים של אינסייטק 

לפני מספר ימים פרסמה אינסייטק דוחות כספיים לרבעון השלישי. החברה הכפילה את ההכנסות ברבעון ל-8.1 מיליון דולר,  בהשוואה ל-4 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. בתשעת החודשים הראשונים הסתכמו ההכנסות ב-20.4 מיליון דולר, לעומת 14.9 מיליון דולר בתקופה המקבילה ב-2017.

מדובר בשיפור מרשים בשורה העליונה, אבל כדי להגיע לשיפור הזה, החברה נדרשה להוצאות גדולות –  הוצאות המחקר ופיתוח, הוצאות הנהלה וכלליות, הוצאות המכירה והשיווק, הכל עלה, כך שבשורה התחתונה ההפסד ברבעון הסתכם ב-10 מיליון דולר, קצת יותר מברבעון המקביל; וההפסד בתשעת החודשים הראשונים הסתכם ב-31.7 מיליון דולר, לעומת 28.7 מיליון דולר בתקופה המקבילה.

אז גידול במכירות זה מרשים, במיוחד בחברות מסוג זה – חברות מכשור רפואי, אבל בינתיים ההפסדים מתרחבים, והמזומנים נשרפים. עם זאת, הגיוס האחרון (150 מיליון דולר לפי שווי של 610 מיליון דולר) משאיר בקופה כסף שלפי הערכת פרה יספיק לשלוש שנים. כך שיש כמה שנים טובות, כדי לבחון אם פרה בכיוון, או שההצהרות שלו, לא ממש ריאליות.

 

וויסות הבנקים חוזר? לאומי קונה לאומי והעולם שותק       

בנק לאומי מתערב כל יום במסחר במניות בנק לאומי – הוא רוכש מניות ב-7.5 מיליון שקל; האם זה וויסות? איך זה משפיע על החלטות המשקיעים ועל מחיר המניה? ולמה הפקוח על הבנקים לא צריך לאשר לבנקים לרכוש מניות של עצמם?

בנק לאומי בשיא – התוצאות הכספיות בשיא, מחיר המניה בשיא, ובקרב הצמוד על ההובלה מול פועלים, לאומי מנצח. שווי השוק של הבנק שלנו (כן, אנחנו – הציבור – בעלי המניות בבנק), הוא כ-36 מיליארד שקל, מעל השווי של פועלים – כ-34 מיליארד שקל.

הקרדיט הוא בראש וראשונה למנהלת – רקפת רוסק עמינח חתומה על הביצועים האלו. אך מבלי לגרוע מההישגים, צריך גם להגיד שהפיקוח על הבנקים מאוד עוזר לבנקים להרוויח. בשם היציבות על המערכת הבנקאית הוא בעצם מונע תחרות אמיתית ומשמר ואף מטפח את הרווחים של הבנקים.  אבל זה לפעם אחרת. הפעם, אנחנו מפוקסים על לאומי.

לאומי כאמור בשיא, אבל בדרך לשיא חזרנו, לאחת מנקודות השפל של מערכת הבנקאות המקומית ושוק ההון בכלל. חזרנו לוויסות מניות הבנקים. לא מזמן אישרו בפיקוח על הבנקים מהלך שנראה טריוויאלי בחברות נסחרות – רכישה עצמית. הם הסכימו שבנק יקנה את המניות של עצמו.

עד היום, ובמשך 35 שנה, היה מדובר בטאבו מוחלט. הטראומה של משבר מניות הבנקים בשנת 1983, היתה קשה מנשוא. אף אחד לא רצה להחזיר את הסיבה למשבר. אף אחד לא חשב שבנק יכול לקנות את המניות של עצמו, זה הרי "שורש הרע" –  הרכישות האלו/ הוויסות, הם אלו שניפחו אז את מניות הבנקים, הם אלו שגרמו בסופו של דבר למשבר הפיננסי הכי גדול שהיה במשק המקומי.

והנה, בשקט יחסי, החלו השאלות לצוץ – למה לא בעצם? למה חברות מכל הסוגים רוכשות מניות של עצמן ולבנקים אסור? לכאורה אין סיבה, אבל בנק זה לא "חברה רגילה". בנק זה מתווך בכסף שיכול לעשות בכסף שנמצא אצלו עוד כסף (לקבל על זה ריבית), ויכול גם (אחרי האישור) לקנות מניות של עצמו. אבל לקנות מניות של עצמך בכסף של אחרים, של הציבור, זה בעייתי, זה פתח לצרות.

הבנקים (וגופים פיננסים בכלל) שולטים על כספי ציבור בכמות גדולה בערך פי 10 מההון שלהם. השליטה הזו מאפשרת להם תיאורטית לרכוש מחר בבוקר את כל המניות שלהם. אבל מה המשמעות של רכישה כזו? שהציבור בעצם נתן לבנק הלוואה לקנות את עצמו. זה לא מה שהציבור רצה, זה מסכן את הבנק וזה מסכן את הכסף שלנו.

אז הבנקים יגידו – אנחנו קונים במזומנים שלנו ולא בכספי הלקוחות, ופרקטית זה נכון. אבל, מזומנים זה מזומנים – הבנק קונה בכסף שלו, האם אפשר להגדיר איזה כסף שימש לרכישה? ויותר חשוב – האם אפשר להבטיח שהבנק ישתמש רק בכספו שלו?

אז הבנקים והפיקוח על הבנקים יגידו וזה גם נכון –  שיתאפשרו רכישות עצמיות שאינן בהיקפים גדולים, ועדיין – למרות הליברליות, הפתח הזה שמתאפשר לבנקים, מסוכן. זה מתחיל בקטן, וזה יכול לגדול. יש מקומות שלא צריך לספק פתח/ פרצה כזו.

35 שנה למשבר מניות הבנקים, לך תזכור

בשנות ה-80 המוקדמות, כולם כמעט קנו מניות של בנקים. אלו היו מניות בטוחות. הן סיפקו תשואה כמו שעון, ותשואה גבוהה. כולם היו מרוצים – הבנקים נהנו מתמחור נדיב, המשקיעים נהנו מרווחים גבוהים. הבועה הזו נמשכה כמה שנים טובות. אבל בסוף זה התפוצץ – אי אפשר להיות במצב בועתי עד אינסוף.

הבועה הזו התנפחה בזכות ויסות – רכישה עצמית שוטפת של מניות.  מנהלי הבנקים החליטו לקנות את המניות של עצמן באופן שוטף בבורסה, כדי…להעלות את המחיר. הציבור שקיבל עצות מ…יועצי ההשקעות בבנקים הזרים כספים למניות שרק עולות ועולות וכך נוצר מומנטום ענק סביב המניות האלו.

מאז נאסר כאמור לבנקים לרכוש את המניות של עצמם, כשלאחרונה על רקע רצון של בנק לאומי לקנות את המניות של עצמו, התקבל אישור לכך.

בנק לאומי יצא בתוכנית רכישה ל-2% מהון המניות שלו בהיקף של כ-700 מיליון שקל. הוא כבר קרוב לסיומה, ומהזווית של בעלי המניות בבנק זה נהדר. אבל שימו לב לטבלה המצורפת.

הבנק מזרים מדי יום ביקושים למניות שלו. הבנק בעצם מאותת למשקיעים וסוחרים – אני כאן, כל יום. הבנק משנה את כללי המשחק – הוא הופך לאחד הפעילים במניות שלו עצמו.

הפעולה הזו יוצרת ציפייה. נכון שהיא לא אינסופית. אבל מאות מיליונים של רכישות כאלו על פני חודשים רבים, זה בהחלט פקטור נוסף שמשפיע על המסחר ועל המחיר של המניה. זה  שינוי כללי המשחק בתקופה זו במסחר סביב מניית בנק לאומי ובכלל סביב מניות הבנקים.

המשקיעים והמשקיעים הפוטנציאלים רואים בזה (ובצדק) יתרון של לאומי מול בנקים אחרים. מעבר להתערבות במסחר ולסוג של "כרית ביטחון" חלקית (הבנק מזרים ביקושים מדי יום), יש כאן הבעת אמון – הבנק מאמין בעצמו וקונה את המניות, ויש כאן אצל חלק מהמשקיעים ציפייה להמשך – זה מצליח אז למה לא להמשיך עם המהלך.

אבל מה קרה בעצם – בזעיר אפין קרה מה שקרה לפני 35 שנה – וויסות. וויסות מאוד חלקי, וויסות נקודתי, אבל כשבנק קונה כל יום (כמעט) מניות של עצמו ב-7.5 מיליון שקל, אני מוטרד. האם הוא קונה את המניות בהוראה אחת גורפת בפתיחת המסחר בשער מסוים שבעצם אומר לשוק – זה שער המינימום להיום? האם הבנק מזרים כל חצי שעה הוראה ומקפיץ את המניה למעלה. האם הבנק מתערב רק שיש במהלך המסחר ירידה כלפי מטה? או האם הבנק רוכש בסוף יום המסחר בסכום קבוע במחיר גבוה?

אין לי תשובות לשאלות האלה, וגם לפיקוח על הבנקים ככל הנראה אין תשובות וחבל.

ובלי קשר לתשובות, השאלות האלו מבטאות את הבעייתיות שבהתערבות יומיומית במסחר. גם במניה שיש בה מחזור מסחר של 100 מיליון שקל,  המחיר בסופו של דבר נקבע על ידי מחזור נמוך, גם של מיליוני שקלים. כלומר, הטיעון בשליפה בעד המשך הרכישות האלו – זה לא סכום מאוד גדול מסך המחזור, לא תופס. ראשית – הוא ממש לא קטן (ראו את הטבלה המצורפת) ושנית – השאלה מתי ואיך קונים.

ועל רקע זה,  אנא תסגרו את הוויסות הזה. נכון, זו אפליה לרעה של הבנקים מול חברות אחרות, אבל גופים פיננסים לא צריכים לקנות את המניות של עצמן.  רוצים להחזיר את הכסף לבעלי המניות שלהם? שיחלקו דיבידנדים.

   האם וויסות מניות הבנקים יכול לחזור?

האם הבנקים המקומיים הם השקעה טובה? בעד ונגד

אבגול הצליחה להגדיל את המכירות ברבעון השלישי ל-109 מיליון דולר – לעומת 94.9 מיליון דולר ברבעון המקביל, אבל…הרווח הגולמי דווקא ירד ל-15.6 מיליון דולר בהשוואה ל-20.3 מיליון דולר ברבעון הקודם. איך זה קרה? מכירות ברווחיות מאוד נמוכה ביחס לעבר – רווחיות של 14.3% לעומת 21.4% ברבבעון מקביל.

התמונה די דומה בכל תשעת החודשים הראשונים של 2018 – המכירות עלו ל-312.9 מיליון דולר לעומת 267.4 מיליון דולר, אך הרווח הגולמי ירד ל-45.2 מיליון דולר לעומת רווח גולמי של 52.9 מיליון דולר בתשעת החודשים הראשונים של 2017.

הרווח התפעולי ברבעון השלישי הסתכם ב-6.9 מיליון דולר בהשוואה ל-12.1 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. הרווח התפעולי בתשעת החודשים הראשונים הסתכם ב-18.6 מיליון לעומת 29 מיליון בתקופה המקבילה.

בהתאמה השורה התחתונה חלשה לעומת תקופות מקבילות – ברבעון השלישי גם בגלל הוצאות מימון כבדות, נרשם רווח של 630 אלף דולר, לעומת 7.5 מיליון דולר בתקופה המקבילה. בתשעת החודשים הראשונים הרווח הסתכם ב-6 מיליון דולר לעומת 7.7 מיליון בתקופה המקבילה.

הנהלת אבגול מסבירה כי הירידה ברווח הגולמי ובשיעור הרווח הגולמי נבעה בעיקר מהעובדה שבמהלך הרבעון השלישי של שbת 2017 ,הופעל לראשונה קו הייצור בדימונה ובחודש ינואר 2018 הופעל לראשונה קו הייצור הראשון במפעל החברה בהודו – כלומר מדובר בקווי ייצור חדשים וקווים אלו בתקופה הראשונית אינם מגיעים לרווחיות מייצגת. סוג של תקופת הרצה.

כמו כן, מסבירים בחברה כי הירידה ברווחיות נובעת מהגידול בהיקף ההנחה ללקוח מרכזי של החברה. להפעלת הקווים, היתה כצפוי, השפעה שלילית על תוצאות הפעילות של החברה בהשוואה לתקופה המקבילה, עקב יעילות נמוכה מהממוצע הנהוג בחברה במהלך החודשים הראשונים להפעלת הקווים וכן הגידול בהוצאות הפחת. בנוסף, הקו החמישי בארה"ב טרם הגיעה ליעילות יצור הממוצעת המקובלת של החברה לקווים דומים, כך שההוצאות הקבועות הנוספות הכרוכות בהפעלת הקו השפיעו לשלילה על הרווח הגולמי. במהלך התקופה חלה עלייה במחירי חומרי הגלם של כ-4.9 מיליון דולר, המהווה השפעה שלילית על הרווח הגולמי לעומת תקופה מקבילה אשתקד בה ההשפעה השלילית הייתה מתונה יותר בסך של כ-1.7מיליון דולר

הירידה הדרמטית ברווח וברווחיות הגולמית ברבעון השלישי מיוחסת להפעלה של קווי יצור חדשים וכן לעלייה בהיקף ההנחות ללקוח המרכזי של החברה. כמו כן, במהלך התקופה חלה עלייה במחירי חומרי הגלם של כ-3.3 מיליון דולר המהווה השפעה שלילית על הרווח הגולמי לעומת ירידה במחירי חומרי הגלם של כ-2.3 מיליון דולר המהווה השפעה חיובית בתקופה המקבילה אשתקד.

הרבעון השלישי הוא רבעון שיא במונחי כמויות והדבר כמובן נובע מהרחבת הייצור. עם זאת, ברווח כאמור המספרים רחוקים משיא. השאלה אם החברה "מפוצה" על עלייה בחומר הגלם, וניתן להבין מסקירת המנהלים שבאופן חלקי יש פיצוי שמגיע ברבעון העוקב – "העלייה במחירי חומרי הגלם, על רקע מגמת ההסלמה של מחירי הנפט בעולם ברבעון השלישי וגם בכל תשעת החודשים לשנת 2018 הביאה להשפעה שלילית על תוצאות החברה. למרבה המזל, החברה מוגנת דרך הסכמי המכירה עם לקוחותיה הכוללים מנגנון  עדכון מחירים בהתאם לשינויים במחירי חומרי הגלם, אך עם פיגור של רבעון אחד. בהתבסס על המגמה הנוכחית של מחירי הנפט, אנו צופים כי ההשפעה השלילית של חומרי הגלם שחוותה החברה ברבעון השלישי של השנה לא תמשיך ברבעון הרביעי של השנה".

הנפט צונח ל-62 דולר

בנק ירושלים מהקטנים במערכת מבין שכדי לשרוד הוא צריך להתמזג ולרכוש. אחרת הוא ייבלע על ידי אחרים. הוא הולך בכל הכוח על רכישת בנק דקסיה, למרות שבדקסיה לא הגיבו להצעתו הקודמת.

בינתיים דיסקונט הגיש לפני מספר חודשים הצעה לרכוש את דקסיה ב-670 מיליון שקל, ונראה שהיה מדובר בעסקה שכמעט סגורה.

אלא שבנק ירושלים טרף את הקלפים והציע 730 מיליון שקל. אז כבר תראו – זה לא המספר הנכון. בפועל מדובר על הצעה בסכום קרוב להצעה של דיסקונט. אבל יש בהצעה הזו יתרונות. בנק ירושלים הקטן "נותן פייט" לדיסקונט.

האמת כל הכבוד – הנה תחרות אמיתית בבנקים. דבר שלא קיים כמעט ביומיום, בעצם גם שם – התחרות האמיתית מול הגדולים היא של בנק ירושלים.

על כל פנים,  בהצעה של בנק ירושלים, הנשלט בידי משפחת שובל, מתוך ה-730 מיליון שקל, 350 מיליון שקל הם במרכיב של מזומן, ו-380 מיליון שקל הם במניות של בנק ירושלים (שיהפוך להיות בנק גדול יותר), רק שהמניות חושבו לפי ערך חברה גבוה מערך השוק. אם לוקחים את השווי שוק של מניות בנק ירושלי מקבלים הצעה די קרובה לזו של דיסקונט.

ההצעה החדשה של בנק ירושלים מגיעה אחרי בדיקה והיתכנות כלכלית חיצונית שקיבל הבנק ואחרי שהעיסקה עם דיסקונט נחתמה, אם כי, עדיין לא הושלמה.

כזכור העלנו כאן ספקות לגבי אישור הרכישה בין דיסקונט לדקסיה וזאת על רקע ביטול המיזוג על ידי הממונה על ההגבלים בין בנק מזרחי טפחות לאיגוד (הרחבה כאן). והנה לאחרונה אמר  שר הכלכלה אלי כהן שאם דיסקונט רוצה לרכוש את דקסיה יהיה עליו למכור את האחזקה בחברת כרטיסי האשראי כאל. אז ממש לא בטוח שרכישה ומיזוג כזה יגיע לשלב הגמר.

מכל מקום, למרות שנראה שבנק ירושלים מציה הצעה לכאורה גבוה יותר מדיסקונט זה לא נכון. הבסיס לתמורה של בעלי מניות דקסיה הוא כאמור מזומן ומניות של בנק ירושלים. אלא שהמניות האלו מוקצות בהתבסס על שווי לא ריאלי – שווי של 1.4 מיליארד שקל, כפי שהעריך זאת גוף המחקר – גיזה. אבל בשוק השווי הוא 1.05 מיליארד שקל, ובהינתן שווי השוק, ההצעה כאמור די קרובה להצעה של דיסקונט.

חיסכון לכל ילד – למה הילדים העשירים מרוויחים יותר?

זוכרים את הספר (המפורסם בזמנו) – אבא עשיר אבא עני.  המסקנה הגדולה מהספר היא שהכל מתחיל ונגמר בחינוך פיננסי. האבא העשיר מלמד את הילדים שלו חינוך פיננסי, הוא מלמד אותם להרוויח. האבא העני – לא מכיר את העניינים האלו, את התובנות האלו. הוא עסוק ביומיום ההישרדותי שלו, ולא יכול לחשוב ולהפנים תובנות חשובות כמו – חיסכון וסוג החיסכון.

הדברים החשובים האלו רק מגדילים את הפער. הילד העשיר הופך לעשיר יותר, העני כנראה לעני יותר.

לאחרונה פורסם  מחקר על התוכנית של האוצר – חיסכון לכל ילד. תוכנית שהחלה לפני כשנה שבה המדינה מעבירה מדי חודש 50 שקלים לחיסכון לכל ילד. ההורים יכולים להגדיל את החיסכון ב-50 שקלים נוספים בחודש.  כמו כן, ההורים צריכים לקבוע את תמהיל ההשקעות בחיסכון – מנייתי, אג"חי ומעורב/ כללי (מניות עם אג"ח).

מדובר בחיסכון לטווח ארוך, מדובר על חיסכון של ילדים – לכן, כדאי לשים את הכסף במניות. מניות, על פי המחקרים ההיסטוריים, מספקים תשואה גבוהה על פני זמן, תשואה העולה על האפיקים הסולידיים, כולל האג"ח.

ומה קרה בפועל?  על פי המחקר – ההורים העשירים השקיעו את הכספים של הילדים במניות, ההורים העניים השקיעו באג"ח. העשיר מתעשר יותר, הפערים בין העשיר לעני מתרחבים. אם רוצים באמת לעזור לשכבות הנמוכות, זה מתחיל כאן – בחינוך פיננסי.

חינוך פיננסי – פרק 5: מהם ניירות הערך המרכזיים בבורסה?

חיסכון לכל ילד – איפה הכי כדאי לחסוך?

לא רק חיסכון לכל ילד: עוד דרכים לחסוך לילד שלך

 

צריכים לשלם מס שבח?  מסתבר שאפשר לפצל את השבח בין בני הזוג ובמקרים רבים לחסוך במס

מס שבח הוא מס על הרווח/ שבח בעת מכירת דירה ( הרחבה – מדריך מס שבח). אבל מי צריך לשלם את המס אם מדובר בדירה של שני בני הזוג?

ברשות המיסים פרסמו במהלך 2018 הנחייה בקשר לשבח והחלוקה שלו בין בני הזוג. זה חשוב – פיצול הרווח, יכול ליצור הפחתה משמעותית בתשלום מס השבח.

"ישנם מקרים בהם בני זוג מעוניינים לערוך חישוב נפרד על הכנסתם משבח מקרקעין, כך שלכל אחד מבני הזוג ייוחס השבח בהתאם לחלקו בנכס הנמכר", כתוב בהנחיה – "עד עתה, כאשר הוגשה הצהרה למשרדי מיסוי מקרקעין בעת מכירת זכות במקרקעין על ידי בני זוג המוחזקת על ידם בחלקים שווים וכוללת שומה עצמית אחת משותפת, נערכה במשרדי מיסוי מקרקעין שומה אחת משותפת, ובוצע חישוב אחד של השבח והמס לתשלום".

ברשות המיסים מדגישים כי בני הזוג רשאים היו לבקש במסגרת הדו"ח השנתי שהגישו למס הכנסה, לפצל את השבח ביניהם ולחשב את המס המגיע מכל אחד מבני הזוג בנפרד  -"לצורך ביצוע החישוב המפוצל במס הכנסה, נדרש היה לבצע במשרדי מיסוי מקרקעין פיצול של השבח בין בני הזוג בהתאם לחלקם בנכס הנמכר, דבר שחייב פנייה של בני הזוג למשרד מיסוי מקרקעין האזורי לצורך עריכת שומה נפרדת לכל אחד מהם", מדגישה פזית קלימן סמנכ"לית ברשות המיסים.

"במסגרת פעילות רשות המסים לשיפור השירות לציבור וייעול הליך מיצוי הזכויות בקרב הציבור, שונה תהליך פיצול השבח בין בני זוג, כך שבעת הגשת בקשה לפיצול השבח במסגרת הדוח השנתי, יבוצע הפיצול ללא צורך בפניה למשרדי מיסוי מקרקעין, כפי שיפורט בהמשך.

 "בעת הגשת בקשה לפקיד השומה לפיצול שבח מקרקעין בין בני זוג, יפעלו המשרדים כך – אם מדובר במכירת זכות במקרקעין שהוחזקה על ידי בני זוג בחלקים שווים, הרי שיש שומת שבח אחת משותפת במיסוי מקרקעין. במערכת המחשב של פקיד השומה יוצגו נתוני המכירה כשהם מחולקים באופן שווה בין בני הזוג.

"משרדי השומה הונחו לפצל את העסקאות בהתאם לבקשת בני הזוג לפיצול השבח בחלקים שווים, ללא צורך בפניה למשרדי מיסוי מקרקעין.  יודגש, כי במקרה בו מבקשים בני הזוג לפצל את השבח, בעת הגשת הדוח השנתי למס הכנסה, עליהם לדווח גם על נספח רווח הון לכל אחד מבני הזוג (למרות שכאמור במיסוי מקרקעין יש שומת שבח אחת משותפת).

"אם מדובר במכירת זכות במקרקעין שהוחזקה על ידי בני זוג בחלקים שאינם שווים, משרדי מיסוי מקרקעין יבצעו פיצול של עסקת השבח בין בני הזוג בשתי שומות נפרדות, בהתאם לחלקו של כל אחד מבני הזוג.

"המשמעות היא על כן, שבמקרים אלו, בעת הגשת הדוח השנתי למס הכנסה, על בני הזוג לדווח על שתי העסקאות בהתאם לחלוקה שבוצעה במשרדי מיסוי מקרקעין. ככל שמסיבה מסוימת לא בוצע פיצול כאמור במיסוי מקרקעין, יש לפנות למשרד מיסוי מקרקעין האזורי".

עוד מסבירה קלימן על הפרוצדורה והמסמכים הרלבנטיים בפיצול מס שבח – "שאילתא 905M – שאילתת עזר למייצגים – שאילתת עזר למייצגים המציגה את ריכוז עסקאות השבח של הנישום.

"באותן עסקאות בהן ניתן לפצל את השבח בין בני הזוג (מכירה בחלקים שווים), יופיע טור נוסף בצד שמאל שכותרתו "ב.ז." וליד העסקה המתאימה יופיע סימון כוכבית (*). במקרים בהם לא מופיע הסימון, ניתן לשדר רק עסקה אחת, לכל שומה במיסוי מקרקעין".

מס שבח – ככה זה עובד!

ICO – אסימונים דיגיטליים למתן שירותים ומוצרים בפיתוח; היבטי מס

רקע

הנפקת אסימונים (Tokens) לציבור (Initial Coin Offering – ICO) הינה דרך לגייס מימון למיזמים עסקיים. הנפקת האסימונים ומעקב אחר העסקאות שנעשו בהם, מתאפשרת לרוב באמצעות טכנולוגיית אבטחה המכונה "בלוקצ'יין".

בלוקצ'יין (Blockchain) היא טכנולוגית אבטחה מבוזרת ממוחשבת ומוצפנת ("קריפטוגרפיה"), המאפשרת פעילות עסקית מאובטחת באינטרנט ואימות של טרנזקציות עסקיות בין צדדים שונים ללא צורך בישות ניהול מרכזית. תוכנה הפועלת בהתאם לבלוקצ'יין, מאפשרת רישום טרנזקציות בבלוקים של מידע בהסכמה בין גורמים שונים ובלתי תלויים.

כל בלוק שאושר מתחבר לבלוק הקודם. כך נוצר מבנה נתונים מבוזר שעל תוכנו (תוכן השרשרת הראשית) יכולים להסכים כל הגורמים המעורבים. שרשרת הבלוקים מכילה רישום של כל הפעולות שנעשו באמצעותה. השימוש בטכנולוגיה זו נעשה בין היתר באסימונים דיגיטליים, והטכנולוגיה הזו מיושמת ליצירת חוזים חכמים במגוון רחב של שימושים, כגון: שמירה על זכויות יוצרים, העברת רשומות רפואיות ועוד.

אחד השימושים הנפוצים בטכנולוגיה, הוא הנפקה של אסימונים קריפטוגרפיים הנשמרים בארנקים דיגיטליים. נכון להיום, האסימונים הקריפטוגרפיים יכולים להיות אחד מאלה:

אסימונים מבוזרים – אסימונים שאינם מונפקים עלי ידי גורם מרכזי אחד ושערכם אינו מייצג ערך של סחורה כלשהי או שירותים כלשהם, אלא ערכם נקבע לפי הסכמה בחליפין בין רשת המשתמשים (לדוגמה: ביטקוין, את'ר וכד').

Security Token (אסימונים הוניים) – אסימונים המונפקים על ידי גורם מרכזי אחד המייצגים זכות לנכס או זכות פיננסית (כגון זכות התחייבותית או זכות הונית), לדוגמה: זכות לקבלת אחוז מרווחים עתידיים.

Utility Token (אסימוני מוצרים ושירותים) – אסימונים המונפקים על ידי גורם מרכזי אחד המייצגים התחייבות מצד הגורם המנפיק, לתת שירות או זכות למוצר עתידי בפיתוח.

האסימונים המונפקים על ידי המיזמים, משקפים זכות לקבלת שירותים או מוצרים עתידיים בפיתוח שיסופקו על ידי החברה המנפיקה. יובהר כי הנפקת האסימונים היא כנגד רישום חוב (מקדמה מלקוחות) בגובה השירותים או המוצרים שבגינם הונפקו האסימונים בחברה המנפיקה, ולא כנגד הון או זכויות הוניות בחברה המנפיקה.

גיוס הון והנפקות ICO

כאשר חברה מעוניינת לבצע גיוס הון באמצעות הנפקה של אסימונים קריפטוגרפיים היא לרוב תצא בקמפיין שיווקי שמטרתו למשוך משקיעים פוטנציאליים. במסגרת ההנפקה תפרסם החברה Whitepaper שבו יפורטו תנאי החוזה החכם של האסימונים אותם היא מנפיקה. מסמכי ה-Whitepaper יפרטו את המוצר או השירות שבכוונתם לפתח ולהציע למשקיעים, את המודל העסקי הצפוי של החברה, יזמיה, האסימון שיונפק, אופן חלוקתו והזכויות הנובעות ממנו, פילוח וייעוד התמורה אשר התקבלה בהנפקה ועוד.

לרוב, חלק מהאסימונים יונפקו גם לעובדי החברה ולעתים גם לבעלי מניותיה ללא תמורה מצידם.

התשתית להנפקת האסימונים, תבוצע לרוב על בסיס

מנפיקה תפתח תשתית משל עצמה. פיתוח תשתית עצמאית בחברה, תבוצע לרוב בקוד פתוח (Open Source).

לרוב, החברה תאפשר במסגרת התשתית שפיתחה, לשלב גם הנפקות משניות נוספות שיבוצעו על בסיס האסימונים שלה. אסימונים שהונפקו על ידי החברה המפתחת לצורך שימוש במסגרת תשתית הבלוקצ'יין שפיתחה, ייחשבו לעניין זה גם כאסימוני מוצרים ושירותים (Utility).

את האסימון ניתן יהיה לרכוש באמצעות מטבעות רגילים המהווים הילך חוקי במדינה כלשהי, כגון דולר, אירו וכד', המכונים Fiat currency (כסף פיאט), ולרוב גם באמצעות אסימונים קריפטוגרפיים מבוזרים כדוגמת ביטקוין, את'ר וכד' (אסימונים מבוזרים). לאחר קבלת התמורה בידי החברה המנפיקה, יועברו האסימונים החדשים שהונפקו לידי המשקיעים ויופקדו בארנקים הדיגיטליים שלהם.

עם התקדמות החברה והצלחת ההנפקה המוקדמת, יתאפשר מסחר משני באסימונים על גבי זירות מסחר באינטרנט (דוגמת קראקן, ביטרקס, פולוניקס ואחרות) וכך יקבע שווי האסימון בהתבסס על מדדי היצע וביקוש בשוק ועל בסיס הביצועים של החברה המנפיקה.

בהתאם לתנאים שנקבעו במסגרת הנפקת האסימונים (מסמכי ה- whitepaper) והחוזה החכם של האסימון המונפק, עם הגעת המיזם לכדי מוצר סופי והיתכנות טכנולוגית, מחזיקי האסימונים יוכלו לממש את זכותם לקבלת המוצר או השירות כפי שהוצע בהנפקה.

ייתכנו מקרים בהם גם לאחר ההגעה למוצר או היתכנות טכנולוגית ראשונית אשר יאפשרו שימוש באסימונים המונפקים, עדיין תישאר לחברה המנפיקה מחויבות לשדרג, לתחזק ולפתח את הפלטפורמה והטכנולוגיה מול מחזיקי האסימונים. התחייבות כאמור יכול ותהא לתקופה מוגבלת או לתקופה בלתי מוגבלת והכל כפי שיפורט במסמכי ההנפקה (Whitepapers). השימוש באסימונים יכול להתבצע בכמה אופנים כלהלן:

רכישת המוצר או השירות מול החברה המנפיקה בתמורה לאסימונים המוחזקים.

מתן זכות שימוש תמידית לשירות אותו פיתחה החברה המנפיקה לכל מי שמחזיק באסימון. במקרים אלו, מדובר לרוב בפיתוח של תוכנה או פלטפורמה טכנולוגית כלשהי, שניתן להשתמש בה לתקופה בלתי מוגבלת.

פיתוח פלטפורמה למסחר ייחודי תוך קיום מסחר מבוסס אסימונים (האסימונים אותה הנפיקה במסגרת ה-ICO) על הפלטפורמה הטכנולוגית אותה פיתחה החברה המנפיקה. מסחר כאמור, יהיה לרוב בין משתמשים שונים בפלטפורמה שפותחה ולרוב החברה לא תהיה צד לו. התחייבותה של החברה במקרים כאלו, היא לפתח את הפלטפורמה המאפשרת את המסחר ולתחזק אותה.

הפלטפורמה לביצוע המסחר, תאפשר ערך מוסף ייחודי לסוחרים באמצעותה. אותו ערך מוסף הניתן בפלטפורמה, יכול להיות בדרך של שמירה על אופי השימוש בשירות או במוצר, וידוא כי המוצר הוא מקורי וכד'. לעניין זה, לא יראו במתן אפשרות טכנולוגית לביצוע מסחר באופן אנונימי או מסחר ללא משמעות ייחודית כערך מוסף ובמקרה כגון זה, יש לראות את האסימונים המונפקים כאסימונים מבוזרים

במקרה זה, המודל העסקי של החברה לרוב יהיה מבוסס על גביית עמלה כלשהי (לרוב חלקיק מסוים מהאסימון) מתוך האסימונים המועברים בפלטפורמה או מתוך אלה שנרכשים מהחברה לשימוש בפלטפורמה. בנוסף, ייתכן שהחברה תפיק הכנסות גם באמצעות פיתוח אפליקציות ייעודיות לפלטפורמה ומכירתן בתמורה לאסימונים (כדוגמת ארנקים דיגיטליים ייחודיים). את האסימונים אותם צברה, היא תמכור בהמשך בתמורה לכסף פיאט או לאסימונים מבוזרים אחרים למשתמשים שונים שיבקשו להשתמש בפלטפורמה.

יתכן והחברה המנפיקה תשמור מלאי אסימונים בבעלותה במסגרת הנפקת ה-ICO הראשונית, ואותם היא תמכור בעתיד בתמורה לכסף פיאט או לשווה כסף אחר (לרוב אסימונים מבוזרים אחרים).

ייתכנו מודלים עסקיים אחרים אשר חברות מנפיקות יחליטו לנהוג על פיהם. חשוב לציין כי חוזר זה עוסק במודלים העיקריים הנפוצים וככל וישנם מקרים ייחודיים שאינם מפורטים, החברה המנפיקה תוכל לפנות לחטיבה המקצועית ברשות המסים לקבלת מענה מוסדר במסגרת החלטת מיסוי מקדמית.

אירועי מס בהנפקות אסימוני מוצרים ושירותים

החברה המנפיקה

חברה המנפיקה אסימונים, מתחייבת להעניק בעתיד שירותים או מוצרים בתמורה לאותם אסימונים שהונפקו לציבור (נזכיר כי הוראות חוזר זה, עוסקות בהנפקת אסימונים לצדדים שלישיים במודל של אסימוני מוצרים ושירותים בלבד). בנוסף, יתכן והחברה תמכור מוצרים או תעניק שירותים בתמורה לתשלומים שלא באמצעות האסימונים המונפקים.

לרוב החברה המנפיקה תפעל באחד מהמודלים העסקיים המפורטים כאשר הפעילות וההכנסה יהיו בהתאם לאופי פעילותה של החברה ולפי המודל העסקי שלה:

התמורה המתקבלת בהנפקה תירשם כהכנסות נדחות/הכנסות מראש (מעין מקדמה מלקוח) בחברה המנפיקה ובגינה יחולו ההוראות כדלקמן:

– ההכנסות מראש תירשמנה על פי שווי התקבולים שהתקבלו ביום ההנפקה (כסף פיאט או אסימונים מבוזרים אחרים על פי שוויים במועד התקבול) ובניכוי הוצאות שיש לייחסן במישרין להנפקת האסימונים למעט הוצאות ששימשו כאמור בפיתוח עצמי של הפלטפורמה אשר יופחתו בהתאם להוראות המס.

אסימונים מבוזרים אחרים (ביטקוין, את'ר וכד') שהתקבלו ביום ההנפקה, שוויים ייקבע על פי שווי ממוצע לאותו יום מסחר על פי ממוצע השערים היומיים שיפורסמו ב-2 או יותר מזירות המסחר המשמעותיות לאותם אסימונים מבוזרים (ממוצע שערי המסחר בזירות השונות מפורסם באפליקציות ואתרי אינטרנט שונים כגון Bloxtax.co.il CoinMarketApp, Bitcoinaverage.com ועוד). החברה נדרשת לשמור אסמכתאות לעניין שווי האסימונים המבוזרים על פי היום בו הם התקבלו. ככל והחברה המציאה אסמכתא לשווי מהימן יותר, ניתן לבחון את השווי בהתאם.

אסימונים מבוזרים שהומרו לכסף פיאט באותו יום בו התקבלו, ערכם יירשם על פי התמורה שהתקבלה בפועל בכסף פיאט.

במקרה בו ההנפקה נמשכת על פני תקופה ממושכת, יש לבחון את שווי התקבולים כאמור לעיל, בכל יום בנפרד.

היה והחברה מעניקה שירותים או מוכרת מוצרים בתמורה לאסימונים המונפקים, אזי ההכנסות מראש תוכרנה כהכנסה לשיעורין בהתאם לקצב מתן השירותים או הספקת המוצרים.

במקרים בהם האסימונים מקנים זכות תמידית למחזיק בהם לקבל שירות מהחברה המנפיקה, אזי, ההכנסות מראש תוכרנה במלואן כהכנסה ביום שהשירות הפך להיות זמין למחזיקי האסימונים. ככל ומדובר בשירות שזמין בחלקו, יש להכיר בחלק היחסי של השירות שהפך זמין. ככל שישנה התחייבות עתידית שקשורה בכספי ההנפקה שהתקבלו, ניתן יהיה להכיר בהפרשה בגין התחייבות זו והכל על פי מבחני ההכרה בהפרשות לצורכי מס כפי שנקבעו בפסיקה הרלוונטית (ארקיע, נקיד, תל עופר וכו').

במקרים בהם האסימונים מקנים זכות לשימוש בפלטפורמה (כגון זכות לסחור באמצעות האסימונים בפלטפורמה המפותחת) אותה פיתחה החברה המנפיקה אזי, ההכנסות מראש תוכרנה במלואן כהכנסה ביום שהפלטפורמה החלה לפעול.

היה והחברה המנפיקה מוכרת אסימונים נוספים שחזרו אליה במסגרת מתן השירותים או המוצרים אותם התחייבה לספק או במסגרת גביית עמלה בגין השימוש בפלטפורמה שפיתחה, ההכנסה תוכר בידיה על פי העקרונות המפורטים בחוזר זה. גובה ההכנסה ייקבע בהתאם לתקבול בפועל שקיבלה החברה (לרוב על פי שווי האסימון באותו מועד בשוק המשני ככל ויש בו מסחר). ככל והתקבלה תמורה באסימונים מבוזרים.

על החברה המנפיקה להכיר בהכנסה מיידית בכל יתרת ההכנסות מראש עם קרות אחד האירועים הבאים:

תמורת ההנפקה הייתה מיועדת לפיתוח של מוצר או שירות מסוים, והפיתוח לא צלח. במקרים בהם הפיתוח נכשל, לרוב החברה תשיב למחזיקי האסימונים את כספם (בניכוי הכספים ששימשו לפיתוח). יש לציין, כי ככל וכספים הושבו למשקיעים, הם יופחתו מההתחייבות של החברה המנפיקה וכתוצאה מכך גם מסכום ההכנסה שתוכר.

החברה המנפיקה הכריזה על פירוק, או נכנסה להקפאת הליכים או הגיעה לחדלות פירעון.

החברה העבירה את מחויבויותיה למחזיקי האסימונים, לגוף אחר, ללא העברת כספי ההנפקה (לרבות אסימונים מבוזרים שהתקבלו במסגרת ההנפקה).

החברה המנפיקה מכרה את פעילותה, ללא העברת כספי ההנפקה (לרבות אסימונים מבוזרים שהתקבלו במסגרת ההנפקה).

במידה והאסימונים המונפקים לא יוצרים לחברה המנפיקה מחויבות כלשהי לספק שירות או מוצר למחזיק האסימון (לעניין זה, מחויבות להקים פלטפורמה טכנולוגית כלשהי ולתחזק אותה תיחשב כהתחייבות), על החברה המנפיקה להכיר בהכנסה בעת קבלת תמורת ההנפקה. בחינת ההתחייבות של החברה תבוצע בין היתר, על בסיס מסמכי ההנפקה (ה-White Papers).

חברה שקיבלה את תמורת ההנפקה באסימונים מבוזרים אחרים (כדוגמת ביטקוין או את'ר), תכיר בהכנסה או הוצאה מהשינוי בערך האסימונים המבוזרים שהתקבלו בהנפקה במועד ההמרה שלהם לכסף פיאט או במועד השימוש בהם (שימוש באסימונים מבוזרים עבור רכישה של שירות או מוצר, ייחשב לעניין זה כעסקת חליפין)

המס על מחזיקי האסימונים

מחזיקי האסימונים יהיו אלו שרכשו את האסימונים בין במסגרת ההנפקה הראשונית ובין במסגרת מסחר משני שייווצר באסימונים בעתיד.

היות ומנקודת מבטו של המחזיק מדובר ברכישה של זכות לקבל נכס או מוצר או שירות בעתיד, זכות המהווה נכס כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה, לא תותר הוצאה כלשהי למחזיקי האסימונים במועד רכישתם. מכירת האסימונים בשוק המשני, תהווה הכנסה הונית או הכנסה פירותית, בהתאם להוראות הפקודה, ובהתאם לכך יש לסווג את הרווח או ההפסד מהמכירה, והכל על פי עלות האסימון בפועל כפי שהיתה למחזיק במועד הרכישה והתמורה שהתקבלה במועד המכירה.

בהמשך לאמור לעיל, במידה והאסימונים מקנים זכות לקבלת שירות, אזי, עלות האסימונים תוכר כעלות השירות ותוכר כהוצאה, בכפוף להוראות הפקודה, בהתאם לקצב קבלת השירות על פי העלות של האסימון כפי שהיתה בפועל אצל המחזיק.

אסימונים המקנים למחזיק בהם זכות תמידית שאינה מוגבלת בזמן לקבל שירות מהחברה המנפיקה, עלותם תוכר כהוצאה פירותית או כעלות, לפי העניין, במועד בו החברה המנפיקה חדלה מלספק את אותו שירות.

למען הסר ספק, במידה והאסימונים מקנים זכות לקבלת מוצר, אזי, עלות המוצרים שיתקבלו תותר בניכוי בגובה עלות האסימונים שנרכשו במועד ההנפקה כעלות מכר, הוצאות פחת וכיוצ"ב בכפוף לכללי ההכרה, לפי העניין.

הנפקת אסימונים לעובדים – אסימונים המונפקים לעובדי חברה או לנותני שירותים לרבות לדירקטורים, במקביל להנפקה לציבור, בין בתמורה חלקית ובין ללא תמורה כלל, יחולו ההוראות הבאות:

הכנסת העובד מהקצאת האסימונים תחויב במס במועד מימוש הזכות הגלומה באסימון או במועד יציאת האסימונים מרשותו של העובד כמשמעותה בהגדרת המונח "מכירה" בסעיף 88 לפקודה (לרבות בדרך של המרת האסימונים שהתקבלו לאסימונים מבוזרים אחרים), כמוקדם מבניהם.

ההכנסה החייבת במועד המימוש תהא בגובה ההפרש שבין שווי שוק האסימונים במועד המימוש (על פי שווי השירות או המוצר שניתן לעובד או על פי שווי התמורה שקיבל במכירה) בניכוי המחיר ששולם על ידי העובד בגין הקצאת האסימונים, ככל ששולם.

מסחר משני באסימונים – לאחר הנפקתו, אסימון מהווה זכות ראויה ורכושו של האדם המחזיק בו, ומשכך הוא נכלל בהגדרת "נכס" בסעיף 88 לפקודה.

מסחר באסימונים לאחר הנפקתם ימוסה כמכירת "נכס" כהכנסה הונית ויחויב במס רווח הון בהתאם לשיעורי המס. אדם המדווח על מכירת אסימון ישמור מסמכים להוכחה כי ההכנסות המדווחות הן ממכירת האסימון וכן ישמור את חוזה ההנפקה (ככל והוא החזיק בו), על מנת שיוכל להציגם לפקיד השומה, ככול שיידרש להנחת דעתו של פקיד השומה.

יובהר כי אדם אשר הכנסותיו ממכירת אסימונים, מגיעות לכדי עסק יסווגו הכנסותיו כהכנסה פירותית ויחולו עליהן שיעורי המס על הכנסה מעסק.

עסקאות בהן התמורה משולמת באסימונים אחרים (כדוגמת ה-Bitcoin), יטופלו לצורכי מס כעסקת חליפין ("Barter") על פי שווי הנכסים המוחלפים במועד העסקה.

ICO – היבטי מע"מ

הגדרת עסקה בחוק מע"מ כוללת שני סוגים של עסקאות: האחת עסקה מסוג מכר והשנייה עסקה מסוג של מתן שירות. לכל אחת מסוגי העסקאות הנ"ל יכול שתהיה השפעה על מועדי החיוב במס, המחיר ושיעור המס.

האסימונים מהווים מסמך סחיר לעניין חוק מע"מ.

אדם אשר מכירת האסימונים אינה מגיעה לכדי פעילות בעלת מאפיינים עסקיים לא תחוב במס ערך מוסף. מנגד, אדם אשר מכירת האסימונים מגיעה לכדי פעילות בעלת מאפיינים עסקיים (בהתאם למבחנים אשר נקבעו בפסיקה) יחויב בהתאם להוראות חוק מע"מ.

פעילות עסקית כאמור ממוסה, בד"כ, בהתאם לכללים החלים על מוסד כספי.

על כן, מי שפעילותו במסחר באסימונים עולה לכדי עסק יסווג וירשם כ"מוסד כספי" לעניין חוק מע"מ

ICO – מה זה? ואיך זה קשור לביטקוין?

רכישה עצמית – היבט המס; מי מרוויח מרכישה עצמית והאם יש לשלם מס כאשר חברה קונה מניות של עצמה?

בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק החברות, "חלוקה" כוללת שני מרכיבים, האחד דיבידנד (או התחייבות לתתו) והשני רכישה. האם יש מס בעת רכישה עצמית?

רכישה לפי חוק החברות

בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק החברות "רכישה" כוללת רכישת חברה את מניותיה (או זכויות המירות למניות החברה) וכן רכישת מניות חברה אם על ידי חברה בת.

רכישה נבדלת מחלוקת דיבידנד בכך שחברה רשאית לרכוש את מניותיה לא בהכרח מכל בעלי המניות בעוד שעל פי סעיף 306 לחוק החברות, דיבידנדים מחולקים לכלל בעלי המניות, באופן יחסי לערך הנקוב של כל מניה (אלא אם נקבע אחרת בתקנון).

הן חלוקת דיבידנד והן חלוקה בדרך של רכישה, כפופים לכללי חלוקה לפי סעיפים 302 או 303 לחוק החברות. סעיף 302 לחוק החברות קובע, כי חלוקה תחשב חלוקה מותרת אם היא עומדת בשני מבחנים: מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון של החברה (סולבנטיות). חברה אשר אינה עומדת בכללי החלוקה כאמור לפי סעיף 302, עדין יכולה לבצע חלוקה לפי סעיף 303 לחוק החברות אם היא קיבלה את אישור בית המשפט לכך שהיא עומדת במבחן יכולת הפירעון.

המחוקק התכוון ליצור אחידות, מנקודת ראותה של החברה המחלקת, בטיפול ובתנאים להתרת חלוקה בשתי דרכים אלה.

סעיף 308 לחוק החברות קובע, לגבי רכישה עצמית, כי חברה הרוכשת את מניותיה, רשאית לבטל את המניות הנרכשות. אם בחרה שלא לבטלן: המניות לא יקנו זכויות כלשהן (מניות רדומות), וזאת כל עוד המניות הן בבעלות החברה.

כאשר תמכור החברה את המניות הרדומות, הזכויות הישנות "יתעוררו לחיים", ויקנו זכויות מלאות למחזיק בהן. נראה כי חוק החברות רואה ברכישת המניות כהקטנת ההון, ובמכירתן מחדש כהגדלת ההון.

במקרה של רכישה על ידי תאגיד קשור, סעיף 309 לחוק החברות קובע, כי כללי החלוקה יבחנו במישור חברת האם. במידה והחברה הרוכשת אינה בבעלות מלאה של חברת האם, יראו את סכום החלוקה כסכום הרכישה, כשהוא מוכפל בשיעור הזכויות של חברת האם בהון החברה הרוכשת.

להבדיל מרכישה עצמית, ברכישה של מניות על ידי תאגיד קשור, המניות הנרכשות אינן הופכות ל"רדומות" אלא שומרות על זכויותיהן, למעט זכויות ההצבעה. רכישה כאמור, אינה שונה מרכישת כל נכס אחר על ידי התאגיד הקשור, בו למעשה החליפה חברת הבת נכס, מזומנים, בנכס אחר – מניות חברת האם.

רכישה עצמית – היבט המס

רכישה עצמית מכל בעלי המניות באופן יחסי שווה

במקרים בהם נעשתה רכישה פרו-רטה, יש לסווג את העסקה כחלוקת דיבידנד, ויחולו ההוראות בדבר ניכוי המס במקור על פי סעיף 164 לפקודת מס הכנסה.

סיווג העסקה כחלוקת דיבידנד ייעשה גם אם הרכישה העצמית נעשית מבעל מניות שהינו תושב חוץ (ממדינת אמנה וממדינה שאינה מדינת אמנה).

רכישה עצמית שאינה מכל בעלי המניות באופן יחסי שווה, רכישה שאינה פרו-רטה

במקרה בהם נעשתה רכישה שאינה פרו-רטה, כך שחלק מבעלי המניות מוכרים את מניותיהם בתמורה למזומן או נכס אחר וחלק אחר אינו מוכר כלל (או מוכר מניות אך בשיעור אחר), חל שינוי בשיעורי ההחזקה בחברה, כך ששיעור ההחזקה בזכויות החברה בידי בעלי המניות המוכרים פוחת ומנגד שיעור ההחזקה של בעלי המניות הנותרים עולה, וזאת על אף שהם לא רכשו מניות בפועל (הרי החברה היא זו שרכשה את המניות מבעלי המניות המוכרים).

מאחר והמניות הנרכשות הופכות למניות רדומות (שלולות זכויות) בידי החברה הרוכשת, שיעור ההחזקה האפקטיבי שלהם עולה.

למעשה בעלי המניות הנותרים עושים שימוש ברווחי החברה על מנת לרכוש את מניות בעלי המניות המוכרים ובכך לעלות את שיעור החזקתם בחברה.

רכישה שאינה פרו-רטה

ככלל, ברכישה שאינה פרו-רטה, יש לסווג את העסקה כעסקה המורכבת משני שלבים הסיווג יתבצע בהתאם לאחת מהגישות הבאות:

גישה 1 – בשלב ראשון, חולק דיבידנד בסכום כולל לפי סכום הרכישה לכל אחד מבעלי המניות טרם הרכישה לפי חלקו היחסי (גם למוכר). בשלב שני, בעלי מניות הנותרים רכשו מבעל המניות היוצא את מניותיו בסכום הדיבידנד שקיבלו (ברוטו)

גישה 2 – בשלב ראשון, בעלי המניות הנותרים רכשו את מניות בעל המניות המוכר בסכום הרכישה לפי חלקם היחסי בחברה. בשלב שני, העבירו בעלי המניות הרוכשים את המניות לחברה בתמורה לסכום הרכישה – למעשה מדובר ברכישה פרו-רטה בידי בעלי המניות הנותרים (לפיכך, מדובר בדיבידנד).

במהלך שנת 2014 ניתנו שני פסקי דין בנושא רכישה עצמית של מניות – האחד עמ"ה 21268-06-11 דן ברונובסקי נגד פקיד שומה גוש דן (מקרה ברונובסקי) והשני ע"מ 1100-06 בר ניר תמר נגד פקיד שומה גוש דן (מקרה בר ניר.

בשני פסקי הדין מגיע בית המשפט למסקנה כי הטעמים עליהם הצביעו המערערים לביצוע הרכישה העצמית אינם קשורים לפעילותה העסקית של החברה הרוכשת, אלא לאינטרסים האישיים של בעלי המניות בה. בנוסף, לחברה לא הייתה כל סיבה עסקית לרכוש את מניותיה והיא לא הוסיפה כל ערך כלכלי לחברה. בהתאם לכך קובע בית המשפט, כי יש לראות בעסקת רכישת המניות העצמית כעסקה מלאכותית לפי סעיף 86 לפקודה ולסווגה מחדש. כתוצאה מסווגה מחדש נזקפה לבעלי המניות הכנסה מדיבידנד.

רכישה עצמית בחברה ציבורית

במקרים בהם בעל המניות מוכר את כל המניות בהן הוא מחזיק, כך שלאחר המכירה אינו מחזיק עוד בזכויות בחברה, ניטה לסווג את העסקה בהתאם לחלופה השנייה, כך שבידי בעל המניות המוכר יקבע רק אירוע של מכירה. במקרים בהם בעל המניות המוכר, מוכר חלק ממניותיו, כך שלאחר מכן הוא נותר בעל מניות בחברה, או במקרים בהם ניתן לזהות מעורבות של בעל המניות המוכר באופן ביצוע העסקה בדומה למקרה ברונובסקי, ניטה לסווג את העסקה לפי הגישה הראשונה.

עם זאת, כשמדובר בחברה ציבורית הרוכשת את מניותיה בבורסה, בשיעור שאינו מהותי, מפעם לפעם, בהתאם להחלטת החברה, העסקה תסווג בידי המוכר כרווח או כהפסד הון ממכירת נייר ערך (ככול ומדובר בנישום שמכירת ניירות ערך מסווגת אצלו כמכירה במישור ההוני – משמע תשלום מס על רווח הוני/ רווח על הבורסה)

במקרים בהם רכישת מניות חברה נעשית על ידי תאגיד קשור, יש לראות בעסקה, ברמת בעלי המניות המוכרים, כמכירה של המניות ולא כדיבידנד. אולם, אם התאגיד הקשור, הרוכש את המניות, מוחזק בשליטת חברת האם, במישרין ובעקיפין, יש לשקול סיווג העסקה כחלוקת דיבידנד.

המתנה של פתאל

מה הרווח האמיתי של פתאל? למה התזרים העתידי שלה ישתפר משמעותית; ואיך זה ששינוי חשבונאי משפיע על נתונים "כלכליים"

הכנסות של 3 מיליארד שקל, רווח תפעולי  320  מיליון שקל ורווח נקי של 150-200 מיליון שקל  – אלו הנתונים השנתיים (קצב שנתי) של רשת המלונות פתאל.

מספרים יפים, אבל האם הם מצדיקים שווי של קרוב ל-6 מיליארד שקל? הגופים המוסדיים שהסתערו על ההנפקה של הרשת שהושלמה לפני כחצי שנה סבורים שכן. מניית פתאל עלתה קרוב ל-30% מאז ההנפקה, וזה בזמן שרוב ההנפקות בשנתיים האחרונות הסבו למשקיעים הפסדים כבדים.

ובכל זאת – איך קובעים את שוויה של פתאל? האם לפי מכפיל רווח? שווי נכסים נטו? ובכן, אם השווי היה נגזר ממכפיל רווח כנראה שהוא לא היה מאמיר ל-6 מיליארד שקל – מכפיל רווח של 30, במקרה הטוב 20, נשמע גבוה (כמעט בכל קנה מידה, ובמיוחד לחברה עם זיקה נדלנית); גם בחינה לפי ערך נכסים לא היתה, ככל הנראה, מצדיקה את שווי השוק הנוכחי. ערך הנכסים נטו של החברה (ההון העצמי שלה), הוא מתחת ל-3 מיליארד שקל.

אז למה 6? כי המדדים של תמחור חברות מלונות בדומה לחברות נדל"ן מניב מגיעות ממקומות אחרים – מנתונים חוץ מאזניים – Ebitda ו-FFO שהם מעין מדידה נכונה יותר ומדויקת יותר של רווח מייצג. ואז בהתבסס על הרווחים האלו, התמחור כבר נראה יותר נוח.

EBITDA – ( (Earnings before interest, taxes, depreciation and amortization, הוא הרווח לפני מימון, מיסים פחת והפחתות. זה נתון שהא לא בדיוק רווח, והוא לא בדיוק תזרים – משהו באמצע שאמור לבטא את הרווח התזרימי של החברה, סוג של עודף תזרימי מייצג. אבל הוא לא באמת מבטא תזרים מייצג, הוא לא באמת יכול לשמש להערכת שווי חברה.

EBITDA לא מתייחס למימון ומיסים והוא גם לא מתייחס לשינויים בהון חוזר תפעולי של פירמה (הון חוזר תפעולי –  שינויים בסעיפי הלקוחות, הספקים והמלאי שמשפיעים על התזרים לא משפיעים על EBITDA). זה תמיד היה נכון, ועדיין, בשווקים הפיננסים הנתון הזה הוא "מלך".

גם ה-FFO ראשי תיבות של Funds From Operations הוא נתון חוץ-מאזני פופולרי. הוא, בשונה מה- EBITDA לא מתעלם מהמימון ומהמיסים. הרי הן חלק אינטגרלי מההוצאות השוטפות של הפירמה.

מבין שני הנתונים האלו – פתאל  נשענת ותלויה יותר ב- EBITDA. ההלוואות שהיא לוקחת מהבנקים נסמכים על אמות מידה פיננסיות שתלויות ב-EBITDA, והמשקיעים נוטים לתמחר אותה ביחס ל-EBITDA.

ה- EBITDA הגמיש

מנתון כל כך חשוב היינו מצפים ליציבות. לא שהמספר יהיה קבוע בכל תקופה, אלא שהעקרונות שהוא נשען עליהם, דרך החישוב שלו, תהיה ברורה וקבועה. היינו גם מצפים שהוא לא יהיה תלוי בגורמים חשבונאיים, הוא הרי כלכלי – נתון שמבטא את הרווח הכלכלי, התזרימי של החברה. מהנתון הזה נגזר שווי הפעילות של החברה ובהמשך שוויה בכלל, ולכן אין משמעות למעטפת ולשפה החשבונאית, אלא לכלכלה פשוטה.

כלומר, לא היינו מצפים ששינוי בתקינה חשבונאית יגרור שינוי ב-EBITDA. אז מה אם מודדים אחרת סעיף חשבונאי, זה לא אמור להשפיע על הרווח כלכלי/ האמיתי.

אז זהו שזה לא נכון,  ואם עד עכשיו לא השתכנעתם שה- EBITDAהוא גמיש, רגיש ולא ממש יציב. כנראה שהמקרה הבא יעזור לי לשכנע אתכם.

פתאל דיווחה לאחרונה כי יישום של תקן חשבונאי (Ifrs16) ישנה את הדוחות הכספיים באופן משמעותי וגם את ה- EBITD A.  ה- EBITDAתעלה (משמעותית) ולפני שנבין למה? נבין למה זה אבסורד – לא קרה שום דבר בחברה. רק שינוי תקן חשבונאי ובהתאמה הצגה חשבונאית, ובכל זאת – הדוחות משתנים וגם נתון מעין ככלי כמו EBITDA משתנה ובצורה משמעותית.

 

יישום התקן הוא מדידה והצגה של  חכירות בספרי חוכרים שמביא לרישום של נכס והתחייבות בגין כל החכירות. המשמעות בגדול היא שאם חברה חוכרת לתקופה ממושכת ועד כה היא דיווחה על החכירה כאילו היתה שכירות (הוצאות על שכירות), אזי מעכשיו לא מדובר על שכירות אלא קנייה של נכס. החברה בעצם רכשה את הנכס, ולכן אין הוצאות שכירות אלא יש הוצאות בגין פחת על הנכס. כמו כן, הרכישה הזו נרשמת מול ההתחייבות של החברה לשלם תשלומים חודשיים למחכירה. הסכום הזה משוערך ויוצר בשוטף הוצאות מימון.

כן, כל ההבדל העקרוני הוא שלא מדובר על שכירות אלא על רכישת הנכס, וההשלכה על הדוחות היא אדירה.

ההשפעה במאזן היא גידול בנכסים – כל הנכסים החכורים לא קיבלו עד עכשיו ביטוי בספרים – זה הרי לא היה נכס של החברה, זה נכס שכור. עכשיו הנכסים האלו יהפכו לרכוש קבוע בספרים.

מול הנכסים האלו יש התחייבות. החברה בעצם מחויבת לשלם את הסכום שנקבע בהסכם החכירה מדי חודש. זו התחייבות ובעצם מעתה שני הסעיפים האלו יתנהגו דומה – הרכוש הקבוע ירד (בגלל הפחת) ובהתאמה סכום ההתחייבות קטן (תקופת החכירה פוחתת מדי חודש).

ומכאן שהמאזן של הפירמה נהיה הרבה יותר ממונף – החברה לכאורה הפכה להרבה יותר מסוכנת.

גם בדוח רווח והפסד יש שינויים משמעותיים – בעבר היו הוצאות שכירות, מעכשיו לא. במקומם יופיעו בדוחות הוצאות פחת שלא היו בעבר, והוצאות מימון בגין השינוי והשערוך ביתרת ההתחייבות כלפי המחכירה. פתאל מסבירה שבהתחלה הרווח יירד ובהמשך הרווח יעלה.

ולגבי ה- EBITDAאומרים בפתאל שזו תעלה. הוצאות השכירות שהיו חלק מהרווח התפעולי ומשכך חלק מה- EBITDAכבר לא יהיו – הורדה שלהם תעלה את הרווח התפעלי ובהתאמה את הרווח התפעולי. מנגד, יתווספו הוצאות פחת והוצאות מימון, אבל שתי ההוצאות האלו לא מתבטאות ב- EBITDA, וכך נוצר שמהלך חשבונאי לחלוטין הקפיץ את ה- EBITDA.

ה- EBITDAמזנק

ההשפעות האלו הן קריטיות – פתאל מדווחת על התוצאות במחצית הראשונה של 2018 ולצידם מה היה קורה אם התקן כבר היה מיושם. הרווח EBITDA היה מסתכם על פי הגישה האחרונה ב-472 מיליון שקל, בעוד שבשוטף (לפני השינוי האמור) הוא הסתכם ב-261 מיליון שקל.

השינויים מגיעים גם לתזרים – התזרים מפעילות שוטפת במחצית הראשונה הסתכם ב-80 מיליון שקל, אבל במצב שאחרי אין הוצאות שכירות ולכן יש להפחית את הוצאות השכירות שהיו במחצית, ואז מגיעים לתזרים מפעילות שוטפת של 193 מיליון שקל.

השינויים האלה מערערים את הביטחון בדוחות הכספיים ובנתונים החוץ מאזניים – אחרי הכל, לא קרה משהו כלכלי, והמספרים השתנו לבלתי הכר – החברה הפכה לממונפת, מסוכנת ובהתאמה ה- EBITDA שלה השתפר לטובה.

פתאל רוכשת את מלון מידלנד במנצסטר

זהירות – אתרי התיירות עובדים עליכם

אודיוקודס בדוח טוב – המניה מזנקת ב-10%

הבורסה יורדת ואתם מפסידים כסף. אלו מבינכם שמחזיקים ישירות במניות רואים את התיק שלהם הולך ונשחק. אלו שחושבים שהכותרות על הבורסה לא קשורות אליהם – טועים. קרנות הנאמנות, קופות הגמל והחסכונות לפנסיה של כולנו נמצאים עמוק בבורסה המקומית ובבורסה האמריקאית. הירידות האלו נוגעות לכיס של כולם.

טור דעה – איפה הכסף 103: אל תהיו עדר, תשקיעו לטווח ארוך…

אז הפסדתם לא מעט בחודש האחרון, אבל חשוב שתזכרו כמה עובדות:

שאלות ותשובות

? למה ירידות בבורסה נוגעות גם למי שלא מחזיק מניות?

קרנות הנאמנות, קופות הגמל והחיסכון הפנסיוני של כולנו מושקעים עמוק בבורסה המקומית ובבורסה האמריקאית. לכן גם מי שלא קונה מניות ישירות מרגיש את הירידות בחיסכון שלו.

? איך המדריך מציע להסתכל על הירידות שהוא מתאר?

הן הגיעו אחרי שנים של עליות נאות ושיאים במדדים בארה"ב, והחזירו את השווקים בערך שנה אחורה. לפי הכותב זו לא דרמה כשמסתכלים על התמונה הרחבה.

? למה הכותב ממליץ לא להקשיב למומחים בזמן ירידות?

תחזיות קצרות טווח בזמן לחץ הן לרוב ניחוש, והן עלולות לדחוף למכירה בזמן הגרוע ביותר. המדריך מעדיף להיצמד לעובדות ולתוכנית ארוכת טווח.

? מה המסר של "אל תהיו עדר"?

לא למכור רק כי כולם מוכרים. משקיע לטווח ארוך צריך לשמור על המדיניות שלו ולא להגיב לכל כותרת.

? מה עדיף לעשות בירידות?

לבחון את התיק מחדש ולבצע איזון אם הרכב הנכסים סטה מהתוכנית. השקעה הדרגתית מקטינה את סיכון התזמון.

העובדה הראשונה – הירידות באוקטובר הגיעו אחרי עליות מאוד נאות בשנים האחרונות. מדדי המניות בארה"ב שברו שיאים מדי חודש.

הירידות האלו החזירו את השווקים שנה אחורה. זה ממש לא ביג דיל. ובכלל – הבורסה בת"א, איבדה אולי 10% בחודש האחרון – ממש לא נורא.

שווקים בהגדרה הם מטוטלת של עליות וירידות, ובשנים האחרונות הכרנו כאמור בעיקר את העליות. אז..נעים להכיר – עכשיו יש ירידות!

עובדה שנייה – יותר מאשר משקיעים מפסידים בירידות הם מפסידים בגלל שהם מתנהגים כמו עדר. אנחנו קונים כשהשווקים כבר מנופחים ומוכרים בפאניקה הראשונה, ואז קונים שוב כשהשוק נרגע, ומוכרים שוב כשיש חששות. אנחנו מפסידים הרבה כסף בלנסות לתזמן את השוק – אבל מחקרים היסטוריים מוכיחים כל פעם מחדש – אי אפשר לתזמן את השוק מי שמשקיע בצורה שיטתית ומתמשכת מרוויח. הדגש כאן הוא על מתמשכת, השקעה בבורסה היא השקעה לטווח ארוך.

ועובדה שלישית – למי שלא רוצה או לא יכול להשקיע לטווח ארוך ולא יודע מה לעשות עכשיו כשהבורסה יורדת; העצה הכי טובה שאפשר לתת לו היא – לא להקשיב למומחים, אף אחד לא באמת יודע מה יהיה! בהצלחה.

הבורסה יורדת! מה לעשות?יועץ השקעות לעומת מנהל השקעות; ואיך מנהלים את הכסף לבד?ניהול תיקים – כל מה שצריך לדעת

חיסכון לכל ילד – מה זה? ואיך תבחרו חיסכון מתאים?

ככה תשקיעו את הכסף שלכם לבד…

השקעה במניות או השקעה בדירה – מה עדיף?

כחלון שר האוצר שלנו שחושב שהוא ראוי להיות ראש ממשלה – הוזה. השר דיבר בכנס יועצי המס ואמר את הדברים ההזויים האלו -"משבר הדיור נפתר".

"אין יותר ספסרות בקרקע. אין יותר ספסרות בזוגות הצעירים"

"אנחנו קובעים את מחיר הקרקע נמוך מאוד, כדי שיבנו וזה דבר שחלק מהקבלנים לא אהבו, אבל אני והקבלנים כבר לא-לא. התפייסנו. המשבר שהיה עם הקבלנים והסתדר".

"בניגוד לפרסומים אין האטה בהתחלות בנייה. זה עניין של ביקושים. כרגע ירד הביקוש וירדו המשקיעים. יש מקומות מסוימים שיש מעט ביקוש".

לא להאמין שזה שר האוצר שלנו

הפונזי הגדול ביותר  

 

 

הפונזי הגדול ביותר  

למה יש גירעון תקציבי, ולא איזון תקציבי? למה למדינה מותר להיות בגירעון כל שנה, ולכם לא? ומי ישלם את המחיר? (הילדים שלנו)

גם למדינה יש דוחות כספיים. השבוע התפרסמו נתוני הגירעון התקציבי שהוא מעין השורה התחתונה של דוח רווח והפסד של המדינה.

גירעון מדאיג

הגירעון בספטמבר הסתכם ב-8.4 מיליארד שקל, שזה "הפסד"  משמעותי – גבוה משמעותית מהערכות הכלכלנים. הגירעון עלה ל-3.35% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), לעומת 2.5% בחודש אוגוסט.

הפרשנים הכלכלנים מודאגים והכותרות ביקרו את חוסר המשמעת התקציבית של הממשלה ובעיקר את שר האוצר כחלון שמתכוון להוריד מיסים (כי הוא פוליטיקאי לפני בחירות) בשעה שהגירעון בתקציב עולה.

הכל נכון – הביקורת מוצדקת. כחלון כנראה לא ייזכר כשר אוצר מוצלח במיוחד, אבל כחלון נלחם במבקרים. האוצר הסביר שהחריגה ממסגרת התקציב שנקבעה –  2.9% היא "טעות אופטית". החריגה מיוחסת בעיקר לדחייה של הכנסות מיסים מספטמבר לאוקטובר. המדינה פשוט החליטה שאת תשלומי ספטמבר ישלמו העסקים באוקטובר כדי להקל עליהם בחודש החגים שגם כך כולו היה חופש אחד גדול. הדחייה הזו יצרה "חור" בתקציב של ספטמבר.

המבקרים המשיכו לבקר וטענו שהסיבות לגירעון עמוקות יותר מדחיית המיסים. מדובר גם בחריגה גדולה בתקציב ההוצאות – וגם זה נכון. אבל,  הדיון על שברירי אחוז של חריגה בתקציב הוא לדעתי לא הנושא המרכזי.

למה יש גירעון?

הנושא המרכזי הוא  הגירעון כולו, לא סטייה של כמה עשיריות בחודש או בשנה; הנושא המרכזי הוא החתולים ששומרים על השמנת – הפוליטיקאים שאחראים על התקציב; הנושא הוא גירעון מתמשך של המדינה, למרות שאין באמת סיבה להיות בגירעון. אתם – בתא המשפחתי שלכם נמצאים בגירעון שוטף, מדי שנה בשנה? אתם יכולים לגייס חובות בלי הפסקה למימון ההוצאות שלכם? אתם מראש מגדירים שיהיו לכם השנה (ובכל שנה) יותר הוצאות מהכנסות? מה שמותר למדינה – אסור לכם, האזרחים.

המדינה בלי סיבה אמיתית החליטה שהיא "חיה" עם גירעון שוטף בתקציב – אפילו יש חוק שמדבר על העניין, כי ככה זה במדינה מתוקנת – מחוקקים חוקים כדי להכשיר ולקבוע מה מותר ומה אסור. אז המדינה חוקקה שמותר לה להיות בגירעון.

זה עובד ככה בכל העולם (כמעט), לא רק אצלנו – המדינות מעל החוק, ויש בזה הגיון שאולי קצת מתערער בעידן הגלובלי והדיגיטלי; ועדיין – כדי שלא יהיה ג'ונגל אמיתי, צריך את המדינה ומוסדותיה, צריך חוק וסדר.

אלא שקיים פער בין השולטים במדינה – הפוליטיקאים לבין העם. הפוליטיקאים רוצים מנגנונים גדולים וחזקים, הם רוצים שליטה והם רוצים המשך שליטה. כל הדברים האלו עולים כסף. כסף כדי לשלם למנגנון, כסף כדי להעביר לאזרחים (ככה הם יבחרו בפוליטיקאי). מאיפה מגיע הכסף הזה? מהציבור.

הרזה סוחב את השמן

אנחנו ממנים דרך המיסים שאנו משלמים את המנגנון הענק הזה – השמן. כן, זה עדיין אנחנו – "הרזה" שסוחב את השמן.

השמן הזה, הוא המגזר הציבורי, מגזר ענק ובחלקו מיותר שעולה לנו הרבה מאוד מיליארדים. השמן הזה התנפח ברציפות ובעקביות בכמות התפקידים, בעובדים, במדורים, בעוזרים, ביועצים, ובחברים של חברים שצריך לסדר להם עבודה. אתם רואים את זה בכל מקום (כמעט), וזה משולם מהכיס שלכם.

אבל כך קבעה המדינה;  למדינה כאמור מותר. העלות של המנגנון הזה היא בין הסיבות לגירעון. אז למה לא להתייעל? למה חברה עסקית לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד, ומדינה כן יכולה להפסיד מדי שנה בשנה? למה משפחה לא יכולה להתקיים לאורך זמן עם הכנסה שנמוכה מההוצאות, ומדינה יכולה להתקיים כך עשרות שנים?

יש הסבר. הנחת העבודה של "מדע" הכלכלה (כדי להיזכר בתשובה הייתי צריך לחזור לספרי הכלכלה ולהיעזר בחבר מספסל הלימודים – תודה לד"ר אביחי שניר) היא שמדינה חיה לנצח.

חברה עסקית כנראה לא תחיה לנצח (זאת ההנחה), משפחה לא חיה לנצח. רק מדינה, ומה המשמעות? כשמדינה נמצאת בגירעון, הנחת הבסיס היא שהיא יכולה לפנות לאזרחים שלה ולגייס מהם אג"ח. ככה נסגר הגירעון. ובשנה הבאה? אותו דבר – היא תגייס אג"ח. עד מתי? לנצח.  אם זה קצת מזכיר לכם פונזי/ הונאת פירמידה, יש בזה משהו, אבל זו פירמידה חוקית.

למעשה, אם חושבים על זה לעומק המנגנון הזה פוגע ומכביד בעיקר על הדורות הבאים – אנחנו משאירים לדורות הבאים מדינה עם חובות גדולים ועל זה נאמר – "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"- אנחנו נהנים מהגירעון השוטף (השמן נהנה והמדינה משקיעה יותר באזרחים, תשלומי העברה, פרויקטים שוטפים ועוד) והדור הבא הוא שישלם את המחיר.

אם הדור הבא ייהנה מכך, אז סבבה – שישלם. הוא ייהנה מהתשתיות (רכבת, גשרים וכו'), אבל רוב ההוצאות הן שוטפות – בלי קשר לעתיד. משמע – הדור הבא יממן אותנו.

האמת רעיון מגניב – בא לי גם. אני רוצה לבזבז מיליונים ושהילדים שלי ישלמו על זה. אהה אני לא יכול – לא ייתנו לי מימון. ואם אני אגיד שהילדים שלי יחזירו? אני כנראה אהפוך לבדיחה. אבל למדינה מותר. למדינה מותר לקחת חובות, לגלגל חובות, כי הנחת הבסיס שתמיד היא יכולה לקחת מהאזרחים – או במימון או …במיסים.

וכך, בלי להיות מודעים, אנחנו בעצם פוגעים בדור הבא. לא ידעתם שאתם הורים כאלו – נכון?  אתם לא אשמים . הפוליטיקאים שלנו הרדימו אותנו.

פוליטיקאי לא יכול לנהל תקציב מאוזן!

הבעיה הגדולה היא ההתנהלות התקציבית של הממשלה בפועל לעומת ההתנהלות הרצויה. מדינה צריכה לשמור על תקציב מאוזן – ויש הרבה מדינות שיש להם תקציב מאוזן.

אם הוא לא מאוזן צריך לקצץ בשומנים, לפני שפונים לציבור לגייס חוב. זה לא קורה כי האחראים על התקציב – ראש ממשלה ושר אוצר, לא מוכנים לעשות צעדים נכונים כלכלית שפוגעים בהם פוליטית – לפטר עובדים, להעלות מיסים, לצמצם תקציבים, אלו כנראה צעדים מוצדקים כלכלית, אבל עלולים לגרום לירידה במספר המנדטים.

וככה האיוולת הזו נמשכת על פני הרבה שנים, ובדרך מספרים לנו שהמצב הכלכלי של המדינה טוב, ואפילו מצוין, והיא מחזירה חובות (וזה נכון), והחוב היחסי שלה ביחס לתמ"ג קטן (וזה נכון – הוא 60% מהתמ"ג), אבל למה בכלל צריך שיהיו חובות? החובות של המדינה הם בעצם החובות שלנו – החוב הנוכחי של המדינה, אגב, מבטא חוב לכל אחד מכם בסכום של כמעט 90 אלף שקל. משפחה ממוצעת חייבת 350-400 אלף שקל. לא נעים. טוב, לא נשלם את זה מחר בבוקר, בשם המדינה החוב הזה יתגלגל מדור לדור.

אז המצב הרצוי הוא – מדינה בלי חובות, ובהתאמה רזה יותר, רק שכדי שזה יקרה צריך להתנהל כמו חברה עם מטרת רווח. צריך להוציא את הפוליטיקאים מהמגרש הכלכלי. הם בהגדרה לא יכולים לעשות זאת. אבל אני יודע שזו (בינתיים) רק משאלת לב.

קיירוס – פירמידה או דרך אמיתית להרוויח כסף?

איך לזהות הונאת פונזי? או…איך לזהות פירמידה?

גביית המיסים ירדה; הגירעון בשיא


 

ניהול תיקי השקעות בסכום של 50 אלף שקל – האם כדאי?

מוצר יחסית חדש בשוק ההון – תיק השקעות בסכום מינימלי של 50 אלף שקל. האפשרות הזו שנפתחה אצל מספר בתי השקעות גדולים, עשויה להבריח את החוסכים מיועצי ההשקעות למנהלי ההשקעות.

אבל הבנקים לא נותרים אדישים – בנק לאומי הקים חברת ניהול תיקים דיגיטלית – וידאה (הרחבה כאן), והשוק הפך להיות צפוף יותר. זה טוב למשקיעים.

ניהול תיק השקעות – תמונת מצב

קרוב ל-300 מיליארד שקל מנוהלים בתיקי השקעות. גם כאן מתקיים חוק פארטו – 20 חברות (מתוך כ-130 חברות ניהול תיקים) מנהלות מעל 80% מהיקף הנכסים. חלק גדול מהיקף הנכסים המנוהל הוא של קופות גמל, פוליסות חיסכון וגופי השקעה, אך הרוב הוא של אנשים פרטיים וחברות. על פי ההערכות מעל 100 אלף איש מחזיקים בתיק מנוהל.

תיק מנוהל להבדיל מהשקעות דרך קרנות נאמנות הוא יותר "יציב" – הלקוח לא עוזב אחרי מספר חודשים, הוא נשאר לרוב קרוב ל-5 שנים. זה הרבה זמן, וזה מעיד על היתרונות הגלומים בניהול תיקי השקעות, ובעיקר על הקשר האישי בין מנהל ההשקעות ובין הלקוח – דבר שלא קיים כמובן בהשקעה בקרן נאמנות, קרן סל, פוליסה לחיסכון וכו'. מדי שנה, כך על פי הנתונים הארונים של רשות ניירות ערך, 17% מהלקוחות עוזבים את החברות הגדולות בתחום מול שיעור הצטרפות של 16%.

בחברות קטנות שיעור ההצטרפות גובה – 28% ושיעור העזיבה 16%.

מנהל תיקים מול יועץ השקעות

שוק ההון הוא שוק דינמי, הפכפך ומרתק – בבוקר מניה יכולה לצנוח, ותך שעות המגמה מתהפכת, והפסד ענק הופך לרווח גדול; וזה יכול להיות גם הפוך – רווח ענק מתאדה בשניות והופך להפסד.

שוק ההון זה מקום שכדי להיכנס אליו צריך להבין בו, צריך לעקוב אחריו באופן שוטף, צריך ללמוד את הסיכונים בו. רובנו לא יכולים להתעסק, ללמוד ולעקוב אחרי שוק ההון באופן יומיומי, ולכן רובנו משקיע בשוק ההון דרך המומחים.

המומחים בשוק ההון שיש לנו הציבור נגישות אליהם הם – יועצי ההשקעות בבנקים ומנהלי התיקים ומנהלי ההשקעות בבתי ההשקעות. רובנו מנהל את הכספים שלו עדיין דרך יועצי ההשקעות. אנחנו פשוט מתקשרים ליועץ ההשקעות (או מגיעים לסניף), ומסבירים שיש לנו סכום מסוים להשקיע, היועץ בודק את רמת הסיכון שלנו ( או שהוא בדק בעבר) ומציע לנו לרוב השקעה בקרנות נאמנות (ובמקרים מסוימים גם פיקדונות).

בחודשים האחרונים נכנס לשוק מוצר חדש שמהווה אלטרנטיבה טובה להשקעה דרך יועץ ההשקעות, אם כי, זה תלוי כמובן ביועץ שלכם. המוצר החדש הוא ניהול תיקים לסכום של 50 אלף שקל ומעלה. עד שהמוצר הזה הושק, ניהול תיקים היה עניין ל"עשירים". רק אם היה לכם 150-200 אלף שקל ומעלה יכולתם לפתוח תיק השקעות, כשבחלק מהמקומות רף הכניסה היה נמוך יותר, אבל בטח שלא 50 אלף שקל.

עכשיו אתם יכולים לקבל את כל היתרונות של ניהול תיקים בהעברה של 50 אלף שקל ומעלה, לבית ההשקעות. ומה היתרונות?

היתרונות של ניהול תיקים לעומת יועץ השקעות הם ברורים, אבל נתחיל דווקא בקושי של רבים לעבור לניהול תיקים – אתם הרי מכירים את יוסי יועץ ההשקעות שלכם כבר שנים, אז למה לעזוב? ראשית – זה לא בהכרח לעזוב. אתם יכולים להמשיך ולהתייעץ עם יוסי ובמקביל לפתוח תיק השקעות בבית השקעות; ושנית רובכם לא באמת מכיר את יועץ ההשקעות שלו. זה כבר לא כמו פעם; בסניף הבנק שלי, כל שנה מתחלף יועץ השקעות, ויש בנקים שהיועצים שם הם יועצים במוקד השקעות, יועצים שמתחלפים כל כמה שעות – אין כבר קשר אישי, ובכלל, גם אם יש עדיין קשר אישי עם היועץ בסניף הוא הולך ונעלם.

האם כדאי לעזוב את הבנק?

וברגע שהעניין האישי כבר לא פקטור, הדרך לניהול תיקים אמורה להיות מהירה. בניהול תיקים אתם מקבלים ניהול מקצועי שוטף – יש רעידת אדמה בשווקים, מנהל התיקים מבצע פעולות; יש שינויים בריבית, באינפלציה, המצב הפוליטי משתנה, מנהל התיקים מקבל החלטות שוטפות ומבצע. זה שונה מאוד מהפעילות מול יועץ ההשקעות.

כאשר קורה משהו משמעותי בשווקים, אז אולי (ממש לא בטוח) היועץ בבנק מעדכן אתכם. אבל הוא צריך לעדכן עוד כמה עשרות ואפילו עשרות רבות. עד שהוא יגיע אליכם אם בכלל השווקים יספיקו לרדת ולעלות באחוזים טובים. חוץ מזה, בתרחיש הרע (וזה קורה הרבה) בכלל לא תקבלו עדכון. בפועל, זה הרי לא התפקיד של היועץ, הוא מייעץ, הוא לא מעדכן, והוא גם לא רשאי לעשות פעולות בחשבונכם על דעת עצמו.

בקיצור, ההשקעות שלכם בבנק לא גמישות למהלך האירועים, אתם לא יכולים להגיב מהר, אתם בעיכוב ביחס למה שקורה בשוק. זה חיסרון גדול מול המנהל תיקים/ מנהל ההשקעות שכאמור רשאי לבצע פעולות בתיק שלכם (בהתאם למדיניות שלכם ובהתאם לרמת הסיכון שלכם), וכך הוא אמור שלא לפספס אירועים חשובים לשוק, הוא מגיב בזמן אמת.

והנה המחשה – נניח שמתקבלות אינדיקציות על כך שפתיחת מסחר בוול-סטריט הולכת להיות איומה על רקע התפתחות משבר פיננסי גדול, וזה רק מתחיל מחלחל לשוק המקומי – מנהל תיקים מהיר עשוי לצמצם את החשיפה למניות ולאגרות חוב. יועץ השקעות, כנראה לא יספיק לעדכן אתכם וגם אם כן, זה לא יהיה בזמן אמת.

מעבר לכך, יש יתרונות נוספים בניהול תיקים – סביר שההשקעות האלו יעשו ברובם דרך קרנות נאמנות. אתם תשלמו דמי ניהול על קרנות הנאמנות, אבל לא תשלמו דמי ניהול על ניהול התיקים. כלומר, העלויות שלכם בתיק ההשקעות הן בדומה לבנק, למעשה, הן אפילו נמוכות יותר – כאשר מנהלים תיק השקעות דרך בית השקעות, לא משלמים עמלות גבוהות כמו שמשלמים בבנקים. בפועל מדובר על חיסכון של לפחות 50% בעלויות (בעלות דמי שמירה ובעלות קנייה ומכירה) וזה משמעותי מאוד.

הרכב תיק ההשקעות – קרנות נאמנות

ניהול תיקים בסדר גודל קטן מבוסס על השקעה בקרנות נאמנות, כך שבמהות זה לרוב גם מה שיועץ ההשקעות היה אומר לכם לעשות בכסף – לקנות קרנות נאמנות. ההבדל הוא בכך שבניהול תיקים אתם גם מקבלים "אח גדול" שעוקב באופן יומיומי אחרי התיק ויכול לבצע פעולות שוטפות.

ובמה אתם משקיעים, מהן קרנות הנאמנות? קרנות הנאמנות הן מכשיר השקעה לטווח קצר ובינוני שדרכו המשקיעים יכולים להיחשף למגוון רחב של תחומי השקעה. יש קרנות נאמנות שמשקיעות במניות, יש קרנות נאמנות שמשקיעות באג"ח, יש קרנות שמשקיעות בשווקים בחו"ל, יש שפע של אפשרויות. כמו כן, יש קרנות מעורבות שמשקיעות באג"ח לצד מרכיב מסוים של מניות.

הכספים שלכם בקרנות הנאמנות בטוחים – קרן נאמנות פותחת חשבון נאמנות ספציפי שלה והכספים מנוהלים בחשבון הזה. כלומר, גם במצב שמשהו קורה לגוף המנהל (חברת ביטוח, בית השקעות), הכסף שלכם בטוח. אגב, זה לא קרה, והתרחיש לזה מאוד מאוד נמוך, אחרי הכל – החברות המנהלות הן במקרים רבים רווחיות ויציבות יותר מחלק מהבנקים המקומיים. אבל גם אם וכאשר זה יקרה אתם מוגנים. הכסף בבנק מנגד הוא לא מובטח. מדברים על ביטוח פיקדונות, אבל זה עדיין לא יושם באופן מלא.

יתרונות נוספים בקרנות הנאמנות הוא בפיזור – כשאתם רוכשים יחידות בקרן נאמנות אתם בפועל רוכשים בעצם מעין תיק השקעות של עשרות ואפילו מאות ניירות ערך. הקרן עצמה הרי משתמשת בכספים שהועברו לה ורוכשת ניירות ערך רבים, היא מפזרת את ההשקעה ובהתאמה הסיכון קטן. ככל שהפיזור גדול יותר, כך הסיכון בהשקעה יורד, אם כי, כאשר מדובר בקרן נאמנות מנייתית אז היא אולי פחות מסוכנת מהשקעה במניות ספציפיות, אבל היא מסוכנת מעצם ההשקעה במניות.

אלו היתרונות העיקריים בקרנות הנאמנות, ובהינתן שמנהל התיקים עוקב ומשנה את תמהיל הקרנות באופן שוטף על פי הערכותיו לגבי השווקים, זו בהחלט יכולה להיות אופציה טובה לכסף שלכם. רק חשוב להזכיר – אל תשקיעו במכשירים מסוכנים יותר ממה שאתם מסוגלים להפסיד. תהיו ישרים עם עצמכם כשאתם ממלאים את השאלון שמגדיר את רמת הסיכון שאתם מסוגלים לקחת, וכך תשנו טוב בלילה.

מדריכים קשורים:

ניהול תיקים = ניהול דרך קרנות נאמנות

שאלות ותשובות

? מה החידוש בתיקים מנוהלים מסכום נמוך?

בתי השקעות גדולים פתחו ניהול תיקים מסכום נמוך יחסית, שבעבר לא היה מספיק לניהול תיק. לפי המדריך זה עשוי להעביר חוסכים מיועצי ההשקעות בבנק למנהלי תיקים.

? איך נראה שוק ניהול התיקים?

היקף גדול מאוד של כספים מנוהל בתיקים, והוא מרוכז: מעט חברות מנהלות את רוב הנכסים, לפי חוק פארטו. חלק גדול מהכסף שייך לאנשים פרטיים ולחברות.

? למה לקוחות בתיק מנוהל נשארים לאורך זמן?

לפי המדריך תיק מנוהל יציב יותר מהשקעה בקרנות, ולקוחות נשארים בו שנים רבות. זה מעיד על הקשר בין מנהל התיקים ללקוח.

? מה ההבדל בין מנהל תיקים ליועץ השקעות?

יועץ ממליץ, והלקוח מחליט ומבצע. מנהל תיקים מקבל ייפוי כוח ופועל בתיק בעצמו לפי מדיניות שסוכמה.

? ממה מורכב תיק קטן בדרך כלל?

בעיקר מקרנות נאמנות ומכשירים עוקבים, ולא מניות בודדות. כך אפשר לפזר גם סכום קטן.

וידאה – חברת ניהול התיקים הדיגיטאלית החדשה של לאומי

ניהול תיקים – כל מה שצריך לדעת

קופות גמל – יתרונות וחסרונות; ואיך לבחור קופת גמל?

קופת גמל להשקעה – לכו על זה!

מדריך קרנות נאמנות – יתרונות וחסרונות

 דירוג קרנות השתלמות

קרן השתלמות לעצמאיים – מכשיר מנצח

 

Wework  בחלל: האם החברה שווה 20 מיליארד דולר? לא

בהמשך לדיווח שסופטבנק תרכוש את Wework ב-20 מיליארד דולר – האם סופטבנק רוצה להחביא את Wework מהציבור? האם מדובר על שווי פעילות ולא שווי חברה? הצצה לדוחות של Wework   ומהם הסיכונים בחברה שמוכרת לנו סיפור של סטארט אפ, אבל היא בעצם חברת נדל"ן

Wework של אדם נוימן, היא אחת מהחברות הפרטיות הגדולות בעולם. היא מוערכת בכ-20 מיליארד דולר, והנהלת סופטבנק, המשקיעה הגדולה בחברה, סבורה שתוך שנה השווי יגיע ל-35 מיליארד דולר, ובכלל – "זו תהיה חברה של 100 מיליארד דולר".

ההתלהבות של סופטבנק כל כך גדולה כשנוסף להשקעה של 4.4 מיליארד דולר בשנה שעברה, הם נערכים לרכוש את השליטה בחברה בסכום של 15 מיליארד עד 20 מיליארד דולר.

המספרים האלו הופכים את Wework לחברה במועדון המכובד של החברות הפרטיות הגדולות בעולם – גאווה גדולה, רק שיש כמה שאלו פתוחות שעלולות לערער על השווי הזה.

ההכנסות גדלות, ההוצאות גדלות יותר

Wework היא חברה מדהימה. היא חברת נדל"ן מניב שמצליחה למתג את עצמה כסטארט אפ מהפכני. המודל שלה פשוט ולא חדש – שוכרים נכס לטווח ארוך, משפצים אותו, מתאמים ומסדרים אותו למשרדים וחללי עבודה משותפים ואז משכירים את המשרדים והחללים לשוכרים שונים.

המודל הזה אמור לייצר תשואה נאה, אבל הסיכון בו גבוהה. התשואה של העסק נובעת מהיכולת לשכור נכסים גדולים בעלות נמוכה. העלות הזו מיוחסת לכך שהחברה שוכרת את הנכס לתקופה ארוכה, וגם בזכות הגודל של המשרדים. המשכירים מוכנים "לשחרר" משרדים בהנחה אם מדובר על משרד גדול, ובעיקר אם מדובר על השכרה לטווח ארוך.

כלומר, Wework בעצם שוכרת (וליתר דיוק חוכרת) את המשרדים לתקופות ארוכות (שנים רבות, אפילו עשרות שנים). בגלל שהחוזים לתקופה מאוד ארוכה, הרי שמהבחינה החשבונאית,  Wework בעצם מעין רוכשת את הנכסים האלו, ולכן היא מציגה אותן כנכסים ומולם התחייבות בגין הנכסים האלו (דמי השכירות העתידיים).

המודל של Wework, חברת חללי העבודה הגדולה בעולם, נשען על כך שההשכרות לטווח קצר יקרות יותר, מהשכירות לטווח ארוך – ובהתאמה התשואה שהם מקבלים את השכרת הנדל"ן עולה על התשואה שהם משלמים על ההשכרה. הם מתווכים, הם פיננסיירים, אבל פיננסיירים פלוס – הם מוכרים חוויה, מוכרים מיתוג ותדמית, מוכרים חבילה גדולה של פינוקים – לשוכר אין הוצאות נוספות, הוא מקבל קפה וכיבודים, הוא מקבל ארוחות בוקר משותפות, הוא מקבל מקום צעיר, תוסס, מרוהט באופנתיות, הוא מקבל…חברים. כן, הצורך הבסיסי הזה הוא במוקד המודל העסקי של החברה – אחרת, למה בכלל לשכור מקום כזה, ולא איזה חדרון בבניין משרדים.

אבל מתחת למעטפת הצעירה, עומד מודל וותיק מאוד של משחקי תשואות וריביות שיכול ברגע לקרוס – הסכנה הגדולה היא בשימור שיעור תפוסה כזה שישקלל הכנסות שעולות על ההוצאות – הרי החברה עמוסה בהוצאות נוספות, בעיקר הוצאות מכירה ושיווק כדי לתחזק את המנגנון של השוכרים (שחלק גדול מהם מתחלף תוך זמן קצר).

ועוד לא הזכרתי תחרות – תל אביב לדוגמה עמוסה בחללי עבודה יפים, צעירים, אטרקטיביים ובמחירים תחרותיים. אין בעיה אמיתית לפתוח חלל כזה, חסמי הכניסה בתחום כמעט ולא קיימים;  ו- Wework מרגישה את זה במקומות נוספים בעולם.

Wework היא הגדולה בתחום, אבל היא גם המפסידה הגדולה –  סדר גודל של 18 מיליארד דולר הוא ערך הנכסים של החברה, סכום עתק לחברה שמתכוונת לעשות מהפכה בשוק המשרדים בעולם.  המשרדים האלו מושכרים למעל 250 אלף אנשים שמייצרים קצב הכנסות של מעל 1.5 מיליארד דולר, כפול מההכנסות בשנה קודמת.

קצב ההכנסות הזה, מתבסס על המחצית הראשונה של השנה, וצפוי שהוא יעלה מרבעון לרבעון – מדובר בחברה בצמיחה. ההכנסות גם צומחות בקצב גבוה, ובשורה התחתונה ההפסד גדל. קצב ההפסדים, בהתבסס על המחצית הראשונה מסתכם ב-1.5 מיליארד דולר לעומת הפסד של  מעל 900 מיליון דולר בכל שנת 2017.

שווי חברה לעומת שווי פעילות

טוב, אז מה יש לנו כאן – חברה עם נכסים של 18 מיליארד דולר (וכנראה שיותר מאז שהחברה התנדבה לפרסם את המידע); הכנסות של 1.5 מיליארד והפסד של 1.5 מיליארד דולר.

כמה חברה כזו שווה? אבל קודם הבחנה חשובה – שווי חברה הוא שווי כולל החובות שלה, בעוד ששווי פעילות הוא שווי של הפעילות של החברה, מבלי להתייחס לחובות שלה (וסעיפים נוספים שלא קשורים לביזנס).

Wework לא מפרסמת דוחות כספיים. מדי פעם דולפים נתונים לתקשורת האמריקאית. אבל החברה עצמה דוגלת בהחבאת המידע. נכון לחברה יש אגרות חוב שנסחרות בוול-סטריט, אבל מבחינת שקיפות ומידע- Wework , מספקת את המינימום הנדרש.

ולכן, אנחנו לא באמת יודעים איך נראה המאזן – כמה חובות יש בפועל, כמה הון עצמי יש, או שמא (וזה דווקא סביר – אבל ממש לא בטוח) יש גירעון בהון העצמי?

בכל מקרה, אם נתייחס לחובות בגין תשלומי הליסינג/ שכירות כהתחייבות פיננסית. אז יש כאן פער גדול בין שווי החברה לשווי הפעילות. נניח לשם המחשה שהנכסים 18 וההתחייבויות 18 מיליארד. ואז, הנכסים של החברה מסתכמים  מבטאים את הסעיפים התפעוליים והם מסתכמים ב-18 מיליארד דולר. מנגד, שווי החברה שלוקח בחשבון חובות יהיה במקרה זה – אפס.

האמת, אפס יותר סביר מה-20 מיליארד דולר שסופטבנק מתכוונת לשלם (ואולי אני טועה בענק), ולכן ייתכן שסופטבנק פשוט מדבר על לרכוש לפי שווי פעילות של 20 מיליארד דולר – לא נראה כך. בכל זאת, יש סמנטיקה מקובלת בהערכת שווי, וכאן נראה שהכוונה היא לשווי חברה ולא שווי פעילות.

להחביא את  Wework

אז איך זה יכול להיות שסופטבנק רצינית בעניין השווי? אולי היא לא רצינית או שבאמת יש ש אנשי חזון גדולים. אולי זאת הצגה – יכול להיות שסופטבנק מנסה להסתיר את הפשלה שלה – היא כבר השקיעה 4.4 מיליארד דולר (ובהמשך 1 מיליארד דולר נוספים) והיא מבינה שהיא תידרש להשקעות נוספות. ואם כך – ייתכן שכדאי לה להרחיק את החברה מהעין הציבורית הבוחנת.

ככה היא פשוט מקבעת שווי גבוהה, לא מתעסקת עם התאמות ומחיקות ערך. היא הבעלים היא יכולה לקבוע מה שהיא רוצה, הנייר סופג הכל – השווי לא נמצא בדוחות אלא באקסלים, והפוטנציאל באמת עצום.

חוץ מזה, אף אחד לא באמת מבין איך יעבור הכסף (אם בכלל) – זו תהיה הלוואות בעלים?, אגרות חוב להמרה? או השקעה הונית? כל אפשרות היא עם השלכות גדולות על השווי. הזרמת כספים כהלוואה, לא משפיעה ולא מבטאת שווי.

השווי לכאורה של Wework עומד בסתירה מסוימת לתשואת האג"ח של החברה. לפני כחצי שנה גייסה החברה אגרות חוב בוול-סטריט. התשואה על אגרות החוב היא באזור ה-8% – תשואה שמבטאת סיכון גדול. המשקיעים חוששים מיכולת החזר החוב של החברה. נכון, יכולת תזרימית, לא בהכרח מעידה על פוטנציאל עסקי ושווי, אבל זה בהחלט צורם שחברה שהתזרים שלה ויכולת החזר החוב שלה, לא מדהימה, כל כך מוערכת.

זה רק מחזק את התלות במימון – החברה הזו עם גב של סופטבנק יכולה להצליח בענק, אבל קודם היא תפסיד הרבה ותשרוף מיליארדים. ולכן, השווי אם אין גיבוי פיננסי הוא אפילו אפס, ואם יש גיבוי, אז השווי נקבע בהתאם למה שבעל הבית (המממן) קובע – הוא יכול להזרים 2 מיליארד, 10 מיליארד וגם 20 מיליארד, ולשחק ולקבוע את השווי כרצונו.

השווי של המתחרה הגדולה – 4 מיליארד דולר

Wework לא לבד והיא לא המציאה את הגלגל. היא עטפה אותו באריזה יפה יותר מכולם, והיא מינפה אותו לפרויקט גלובלי. אבל חללי עבודה קיימים כבר שנים, והתחום הזה שואב יזמים, פיננסיירים ואנשי נדל"ן שמקימים חללים בערים מרכזיות ברחבי העולם.

החברה הגדולה בתחום היא ריג'ס (regus) שנסחרת בלונדון כחלק מחברת ההחזקות – IWG. חברת ההחזקות נסחרת ב-2 מיליארד דולר, אבל ריג'ס מוערכת ב-4 מיליארד דולר (בהינתן שלחברת ההחזקות יש התחייבויות, החזקות אחרות ועוד). ריג'ס גדולה יותר מ- Wework בהכנסות והיא מרוויחה. היא פחות צומחת אין לה את השיק של Wework , אבל יש לה יתרונות אחרים – רווחים ותזרים.

ההשוואה בין השתיים מתבקשת, והיא מעלה סימן שאלה גדול בקשר לשווי של 20 מיליארד דולר ל- Wework.

חללי עבודה משותפים – מה זה? מה היתרונות? מה מקבלים ובאיזה מחיר?

מתחמי עבודה משותפים – השוואת מחירים; מיקום, יתרונות וחסרונות


 

מלגות שאנשי אקדמיה מקבלים מאוניברסיטאות בחו"ל עבור מחקרם חייבות במס בארץ – כך קבע בית המשפט העליון. זה נכון, זה צודק, ובכל זאת במשך שנים אנשי אקדמיה גם הבכירים שבהם לא שילמו מס על מלגות כאלו.

בית המשפט הכריע במחלוקת שהתעוררה בין רשות המסים לבין חוקרים, פרופסורים ידועי-שם שטענו כי אינם חייבים במס על מלגות מחקר בחו"ל.

השלושה הוזמנו על-ידי אוניברסיטת ניו-יורק לשהות בה במהלך שנה אקדמית, כחוקרים במכונים חדשים שנפתחו בה – מכון שטראוס ומרכז תקווה. כל אחד מהם קיבל מלגה מהאוניברסיטה – בסכומים נאים – 75 אלף דולר עד 100 אלף דולר עבור 10 חודשי שהייה בניו-יורק.

הסכומים האלו דוחו לרשות המסים בישראל כסכום פטור ממס הכנסה. במקרים רבם זה עבר (מבלי לשלם מס). הפעם, פקיד השומה החליט למסות את הפרופסורים על המלגות שקיבלו. הם הגישו ערערים לבית המשפט המחוזי שביטל את הערעור ותמך בפקיד השומה, וכעת בעליון – נקבע שוב: מלגות שמקבלים מאוניברסיטאות בחו"ל חייבות במס הכנסה.

נו באמת, זה לא ברור. השופט ניל הנדל, ציין כתב בפסק הדין – "בסיס המס בישראל רחב ומכניס תחת כנפיו הכנסה מכל מקור שלא נשלל במפורש. על-פי הדין בישראל, מקורות ההכנסה החייבת הם כאלה המתאפיינים בפוטנציאל לחזרתיות, כ'עצים המפיקים פירות'; הם אינם כוללים מתנות ומציאות, אשר לא ניתנות כתמורה לשימוש בגורמי ייצור שונים, ופיצויים מסוימים. בענייננו. הכספים שקיבלו המערערים מהמוסדות ניתנו להם במסגרת משלח-ידם כחוקרים באקדמיה, ועל כן מהווים הכנסה חייבת לפי סעיף 2(1) לפקודה".

"הקביעה הזו תואמת את בסיס מס ההכנסה הרחב. לא מדובר בהכנסה אשר נעדרת מקור, אלא בהכנסה שהתקבלה מהעץ שגידלו וטיפחו המערערים במשך השנים – מומחיותם המחקרית והמוניטין האקדמי שלהם".

הפרופסורים – דוד קרצ'מר, עדיאל שרמר וישי בר, ייצטרכו כמובן לשלם את המס. ומי הם הפרופסורים?

שימו לב – פרופ' בר, הוא מומחה לדיני מסים. הוא היה מועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ובעבר היה מועמד לתפקיד מנהל רשות המסים. נו, מה הוא היה אומר בתור מנהל רשות המיסים אם מישהו היה טוען שמלגה מחו"ל אינה חייבת במס? הכל עניין אישי, והכי כנראה תלוי "בפוזיציה".

פרופ' בר הוא מרצה וותיק בתחום דיני המסים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה.

פרופ' קרצ'מר, מתמחה במשפט חוקתי, עם דגש על זכויות אדם במשפט בינלאומי ובמשפט בינלאומי הומניטרי. הוא נמנה עם מייסדי ארגון "בצלם" והאגודה לזכויות האזרח. זכויות האזרח זה נהדר, אבל לאזרח יש גם חובות לרבות חובת תשלום מס הכנסה על הכנסות, שכר ומלגות.

קרצ'מר שימש ומשמש כחבר בגופי זכויות אדם, כמו ועדת זכויות האדם של האו"ם. הוא כיהן כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת אלסטר בצפון אירלנד ובמרכז למשפט ועסקים ברמת-גן.

פרופ' שרמר הוא היסטוריון. המומחיות שלו היא בתקופת בית שני והתלמוד. הוא מלמד במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן.


העלימו מס ב-43 מיליון – מס הכנסה הגיש כתב אישום

מס על עבודה של ישראלים בחול – כל מה שצריך לדעת


לשלם 1.6 מיליארד דולר על מזור זה לא כלכלי…זה חשבונאי

מה עובר בראש של מנהלי מדטרוניק?

מה עובר בראש של מנהלי מדטרוניק שרכשו חברה מפסידה עם מכירות של עשרות מיליונים, ולמה – לא משנה מה יקרה – הם מהעסקה הזו לא יפסידו?

 

מה עבר בראש של מנהלי מדטרוניק, מחברות המכשור הרפואי הגדולות בעולם, כשהם החליטו לשלם 1.6 מיליארד דולר עבור מזור הישראלית? למה מנהלים של חברה מוכנים סכום כזה במזומן  עבור פעילות שמפסידה כסף (עדיין) ומוכרת ב-60-70 מיליון דולר בשנה?

התשובה לכאורה ברורה –  למזור שמתמחה בפיתוח מערכות רובוטיות לניתוחים בעמוד השדרה, יש טכנולוגיה ייחודית ומוצלחת. הטכנולוגיה הזו מתבטאת עכשיו במכירות של עשרות מיליונים, אבל במדטרוניק מעריכים שזה יתורגם למאות רבות של מיליונים בשנה – אולי לא שנה הבאה, גם לא עוד שנתיים. אבל, הם לא היו רוכשים את מזור, אם לא היה אמון להגיע למכירות כאלו.

כן, זו הסיבה "הרשמית" שמדטרוניק מוציאה סכום עתק על מזור. אבל, אם קצת "חופרים" מגלים שחלק גדול מהרכישות הטכנולוגיות לא מצליח. הנרכשת הופכת להיות מחלקה אצל הרוכשת, ובמקרים רבים, המחלקה הזו הולכת ומצטמצמת. ככה ארגונים גדולים מתפתחים, הם בולעים ארגונים קטנים לפעמים זה מצליח, לפעמים זה נשאר על אש יחסית קטנה, ולפעמים זה פשוט מתגלגל להיות כלום.

כמה שווה מזור?

הסיכון שברכישה כזו הוא גדול – מזור לא שווה היום 1.6 מיליארד דולר. תנו לאנליסט האופטימי ביותר, לעשות סקר שוק אמיתי, לבדוק את הפוטנציאל, אבל גם להכניס את התחרות בנוסחאות שלו כי אף תחום לא חסין מתחרות, ותקבלו, שווי נמוך משמעותית מהשווי הזה. הסכום הזה מבטא שווי רק מהזווית של רוכשת אסטרטגית, כמו מדטרוניק.

כשרוכשת אסטרטגית משתלטת על ארגון קטן, אז לרוב היא עוטפת אותו ביכולות התפעוליות והשיווקיות שלה. מה שנשאר מהארגון הנרכש, זה בעיקר המו"פ. ואז, לרוב יש חיסכון בהוצאות – יש סינרגיה תפעולית וניהולית. הרווחיות והרווח עולים. חוץ מזה, וזה עיקר הפוטנציאל – המכירות אמורות לעלות.

המשמעות היא שכאשר גוף אסטרטגי רוכש חברה, הוא לא מעריך אותה כמו כל כלכלן ואנליסט, הוא פשוט לא "סופר" חלק גדול מההוצאות שלה – תפעול, ניהול, שיווק. יש לו כבר את המומחים שלו בתחומים האלו.

החיסכון בהוצאות לצד פוטנציאל ההכנסות, מביאים את הרוכשת להערכת שווי גבוהה לנרכשת.  אבל, גם זה לא מסביר את כל הסיפור. זה אולי רק חלק מהסיבה שמנהלי מדטרוניק מוכנים לשלם 16 מיליארד דולר. הסיבה האמיתית היא כללי המשחק בוול-סטריט.

רכישה או פיתוח עצמי?

כללי המשחק בבורסה האמריקאית עוזרים למנכ"לים לרכוש חברות. התקשורת לרוב מפרגנת; עורכי הדין ורואי החשבון מייצרים עסקה עם מיסוי נמוך, והכי חשוב – העסקה לא משפיעה לרעה על הדוחות הכספיים.

המנכ"לים הרוכשים יודעים את השיטה וכללי המשחק בוול-סטריט. חזות הכל היא מחיר המניה, וכדי לשרת את מחיר המניה צריך להציג צמיחה. וול-סטריט מאוהבת בצמיחה, עד כדי כך שכיום נסחרות מאות חברות במיליארדי דולרים רק בגלל שהן צומחות, ולמרות שהן מפסידות. עד גודל מסויים, ההפסדים אפילו משדרים שמדובר בהנהלה רצינית שמוכנה להשקיע במו"פ הרבה מאוד כסף, כי היא מבינה שזה העתיד.

מחברות גדולות יותר, כבר מצפים להרוויח. הגדולות האלו שמבינות מצוין את כללי המשחק, מספקות את הסחורה – הן מרוויחות, והן גם צומחות. כדי לצמוח הן משתמשות בגודל שלהן ובמזומנים שלהן – הן רוכשות ארגונים אחרים תמורת מניות (לרוב) ובמזומן (כפי שהיה במזור). במילים פשוטות – הן רוכשות צמיחה עתידית, וזה מצד אחד פשוט  ומצד שני גאוני.

תדמיינו שאתם בראש חברת מכשור רפואי גדולה, אחת מאותן גורילות. אתם יכולים לפתח מוצרים בבית – יצליח? נהדר; לא יצליח, לא נורא , אתם הרי מתפזרים על פני עשרות פיתוחים. אבל אם אתם עושים את זה אצלכם בבית, יש לכם הוצאות. הוצאות זה לא טוב לוול-סטריט. אם אפשר להפחית או לבטל אותן זה הכי טוב שאפשר.

והנה החוכמה שבשיטה – גורילות לא צריכות לפתח בבית. הן עושות זאת, המחקר ופיתוח הוא חלק אינטגרלי מהביזנס שלהם. אבל אם אתם הייתם בראש הפירמידה, הייתם מעדיפים לרכוש.

אם תרכשו חברה, וברור שזו צריכה להיות חברה עם טכנולוגיה ועם פוטנציאל, אתם בעצם חוסכים בהוצאות; אתם חוסכים את כל השלב של הוצאות המחקר ופיתוח עד למועד הרכישה.

קסם חשבונאי – יש לכם אפשרות לרכוש ויש לכם אפשרות לעשות לבד – אבל בדוחות זה נראה אחרת. החשבונאות פשוט דוחפת אתכם (המנכ"לים) לחפש רכישות בחוץ. כאשר חברה רוכשת חברה אחרת (טכנולוגית), רוב סכום הרכישה מיוחס למוניטין. המוניטין הזה לא מופחת בדוחות הכספיים, ובשפה מובנת – הוא לא יתבטא כהוצאות  בדוחות הכספיים.

זה קצת מורכב יותר, כי יש סעיף שנוצר ברכישה שנקרא – נכסים לא מוחשיים והוא יתבטא בהוצאה עתידית, וכאן נוצר קסם שני – שמעלים את ההוצאה. וול-סטריט מנטרלת את ההוצאות האלו, ופשוט לא מתייחסת אליהן (בעיקר כי הן לא תזרימיות ובעלות אופי חד פעמי). בקיצור, וזה חשוב לעניינו – יש מוטיבציה גדולה לרכוש ולא לפתח לבד.

הרכישה של מזור – כסף קטן למדטרוניק

ואז נוצרת זירה שהולכת ומתנפחת של חברות שפשוט מנסות לכוון לראש של המנהלים בחברות הגדולות. הן מפתחות טכנולוגיות ומוצרים שאמורים להיות בעתיד בסל המוצרים של הגורילות, וכך התפתחה תעשייה של רבבות חברות טכנולוגיה צעירות ברחבי העולם (אולי יותר), שמציעות את החברה שלהם לגורילות. ואז כל מה שנותר לכם (אתם הרי מדמיינים שאתם מנכ"ל של גורילה), זה לחפש ולקנות.

ויש פרס נוסף – אין קנס על כישלון. מבחינת חברות הטכנולוגיה הגדולות, כל הרכישות שנעשות כאן ורוב הרכישות שנעשות בכלל, הן כסף קטן. מדטרוניק משלמת 1.6 מיליארד דולר (בפועל 1.3 מיליארד כי היה לה נתח במזור), אבל הסכום הזה מהווה 1.2% משווי השוק שלה. במקרה הזה היא משלמת מזומן, אך ברוב הרכישות משלמים במניות שזה בכלל חסר משמעות – לתת מניות עבור רכישה בשיעור של 0.5%, 1%, זה חסר משמעות לשווי ולבעלי המניות – אין להם נזק.

ואז אם הרכישה לא מצליחה – אז מה? החברה הפסידה 1% מהשווי שלה, אם בכלל. מעבר לכך – זה משחק של הסתברויות – קונים 5 חברות, או 10 חברות, סטטיסטית חלק מהן יצליחו ויחפו על הכישלונות של האחרות.

ואחרי כל זה, אפשר להניח שמה שעובר באמת בראש של מנהלי מדטרוניק שהסכימו לשלם 1.6 מיליארד דולר עבור מזור, הוא שאין להם מה להפסיד – אם הרכישה תהיה מוצלחת, הם ירוויחו בגדול. אבל מה שיותר חשוב – אין להם דאונסייד – אין לעסקה השלכות חשבונאיות, וול-סטריט אוהבת רכישות (וצמיחה דרך רכישות), והמחיר שולי ביחס למחיר שלהן.

ומכאן, כל עוד וול-סטריט תשגשג, כל עוד הנאסד"ק ישייט ברמות שיא, התיאבון של הגורילות רק יילך ויגבר – הן ימשיכו לשלם על צמיחה, כדי לרצות את המשקיעים ולהחזיק את מחיר המניה גבוהה; והן ימשיכו לנפח בועה של חברות טכנולוגיה קטנות ובינוניות שכל רצונן להפוך למחלקה אצל גורילה.

 

חברות הביטוח עד לפני מספר שנים עבדו רק מול סוכני הביטוח. אם רציתם לעשות ביטוח במגדל, בכלל, בהפניקס, במנורה, הייתם צריכים לעשות ביטוח דרך סוכן ביטוח שמורשה לעבוד מול החברות האלו. זאת היתה השיטה במשך עשרות שנים והשיטה הזו השתנתה.

בעקבות ההצלחה הגדולה של חברות הביטוח הישיר, לרבות ביטוח ישיר, ו-AIG, חלה ירידה גדולה במרווחים של חברות הביטוח ושל סוכני הביטוח.

כתוצאה מהתחרות, התייעלו חברות הביטוח בתהליך המכירה של מוצרי הביטוח השונים – ביטוח חיים, ביטוח רכב, ביטוח נסיעות לחו"ל, ביטוח בריאות, ביטוח סיעודי ועוד. החברות החלו למכור ביטוחים אלו באופן ישיר ללקוחות, כלומר בלי תיווך של סוכן הביטוח.

לחברות זה מצוין – ככה הן חוסכות את העמלה הגדולה שהן משלמות לסוכן הביטוח – עמלה של עשרות אחוזים מהפרמיה. ללקוחות – אנחנו – זה גם מצוין, ככה חברות הביטוח מספקות לנו ביטוחים במחירים נמוכים בהרבה מבעבר, ואף תחרותיים[ בחלק מהמקרים, מול חברות הביטוח הישיר.

ועדיין – רוב שוק הביטוח נעשה דרך סוכנים. המעבר למכירה ישירה חי במצב הנוכחי (ראו כאן הרחבה על מדריך סוכן הביטוח). התפקיד הזה נמצא באמצע שינוי משמעותי, לצד מעבר לתהליכי מכירה ותפעול דיגיטליים.

עם זאת, קשה לעזוב את סוכן הביטוח שאתם איתו כבר עשרות שנים. יש משהו בקשר האישי, וביכולת של סוכן הביטוח שלא קיים בחברת הביטוח הגדולה – אתם מקבלים שירות אישי ממישהו שאתם מכירים – השאלה מה המחיר בגין השירות הזה.

ככל, ביטוחים שהם סטנדרטיים או קרוב לסטנדרטיים – ביטוח רכב, ביטוח חיים, לא דורשים מעורבות של סוכן ביטוח. במקומות כמו ביטוחי בריאות, ייתכן שסוכן הביטוח יכול לתת לכם עזרה מקצועית. אבל זה בדיוק העניין – סוכן הביטוח, הוא כבר לא בעיקר איש מכירות, התפקיד שלו בעידן הדיגיטלי הוא לתת ערך מוסף – שירות לצד תפעול, לצד ייעוץ ומומחיות.

מי שהשירות, והמומחיות והמקצועיות של הסוכן חשובים לו, ימשיך לעבוד מול סוכן הביטוח. מי שחושב שהוא יודע לבחור בעצמו את הביטוח הראוי, ובמקרים רבים כאמור זו לא תורה מסיני – יש חלופות ואתם צריכים לבחור את החלופה המתאימה לכם, יכול לעשות זאת לבד ( כאן תוכלו למצוא מדריכים בביטוח חיים, ביטוח אובדן כושר עבודה, ביטוח בריאות)

על כל פנים, כיום, חברות הביטוח מספקות את הכל בעצמם באופן ישיר. הבעיה שהן לא מפרסמות זאת ולא פונות אל הצרכנים באופן ישיר. כדי לקבל מהן ביטוח אתם צריכים לפנות אליהם. זה יכול להשתלם.



האם הבנקים המקומיים הם השקעה טובה? על השאלה הזו אף אחד לא יענה לכם בצורה מוחלטת. אבל, כמה תובנות על מחירי מניות הבנקים עכשיו, ועל הפרמטרים שמשפיעים על הרווחים של הבנקים, עשויים להיות חומר גלם טוב לקבלת החלטה.

מי שומר על הבנקים?

בנק ישראל דרך הפיקוח על הבנקים "שומר" על רווחי הבנקים. הפיקוח על הבנקים דואג ליציבות הבנקים, והמשמעות הפשוטה היא שהוא לא ממש מכניס תחרות אמיתית, לא ממש מכניס רפורמות גדולות. יש פה ושם רפורמות, יש כניסה של דיגיטל שמפחית מחירים, אבל הכל נעשה ב"רוגע", באיטיות, ובלי לזעזע את המערכת.

למה? כי בנק ישראל לא רוצה שבנק יתמוטט. כל נגיד חושש יותר מכל שיקרה דבר כזה במשמרת שלו, ואז מקימים חומות הגנה כדי שזה לא יקרה. אף אחד לא אומר שצריך להכניס תחרות ענקית מחר בבוקר, אבל עם הרווחים והרווחיות של הבנקים, זה ממש לא נכון לשמור אותם בצמר גפן. הם לא חייבים להרוויח תשואה של 10% על ההון.

בנק לאומי – הרוויח גם ב-2008

שימו לב לטבלה הבאה, היא מספרת את כל הסיפור. בטבלה מפורטים הרווחים של בנק לאומי משנת 2006 ועד היום.

בשנים 2006-2007 הרוויח הבנק 3.4-3.5 מיליארד שקל. ואז הגיע המשבר – במשבר הזה בנקים התמוטטו ברחבי העולם, לא סתם בנקים – בנקים ענקיים, בנקים חשובים, בנקים שגם הרגולטור האמריקאי שמר עליהם, ובכל זאת הם קרסו. בארץ זה לא קרה מכמה סיבות ( כבר הרחבה). בארץ, אפילו בשנה הקשה ביותר – 2008, בנק לאומי הרוויח!

ינואר-יוני 2018 2017 2016 2015 2014
רווח 1,633 3,172 2,791 2,835 1,502
אשראי לציבור 264,172 267,952 261,957 261,399 252,480
הון עצמי 35,514 33,553 31,714 29,107 28,433
2013 2012 2011 2010 2009
רווח 1,982 922 1,891 2,334 2,089
אשראי לציבור 240,874 241,264 241,320 223,981 204,669
הון עצמי 26,469 24,897 23,628 23,611 21,814
2008 2007 2006
רווח 92 3,357 3,534
אשראי לציבור 213,215 198,557 183,800
הון עצמי 18,672 19,549 17,491

ולמה זה לא קרה? למה בנקים בארץ לא קרסו, עזבו קרסו, למה הם לא הפסידו סכומים גדולים? אראשית, הבנקים כאן באופן יחסי היו שמרנים בתיק הגידורים והאיגוחים שלהם, ושנית – הבנקים כאן נשמרו – הם לא באמת יכולים להשתולל, מי שבאמת מהל אותם, את הסיכונים ואת הרווחים שלהם, הוא הפיקוח על הבנקים. הפיקוח על הבנקים מגדיר את הלימות ההון, מגדיר כמה הלוואות אפםשר לתת, ומפה המשחק פשוט – בנקים זה עסק של אשראי מול אשראי נגדי, ורווחים שנובעים מהמרווח בתיוך הלוואות.

אז האם צריך להגיד כל הכבוד על הרווחים בשנת 2008? לא. מותר לבנקים המקומיים להפסיד יותר שום דבר לא יקרה. מספיק לגונן על הרווחים שלהם. צריך לתת להם יותר חופש לטוב ולרע, צריך לייבא תחרות דיגיטלית אמיתית. צריך כדי שהצרכנים ייהנו.

אבל כל עוד זה לא נעשה, הבנקים מוגנים. כל עוד זה לא נעשה, בנקים בהסתברות גדולה, אמורים לספק את הסחורה – תשואה מוגדרת. אז זה טוב למשקיעים, אבל מישהו באמת מאמין שהפיקוח על הבנקים יכול להמשיך להגן על הבנקים לאורך זמן רב?

מחירי הבנקים – גבוהים או נמוכים?

מחירי מניות הבנקים היסטורית נעים בין מכפילי הון של 0.7 ועד 1.3, כאשר בתקופות קיצון, המכפיל גם יורד ל-0.5 – מה שקרה במשבר של 2008. עכשיו הבנקים נסחרים סביב 1-1.1. לכאורה בחלק העליון של הטווח. לא בטוח שזה אומר הרבה. זה לא אומר שהכיוון בהכרח למטה.

שאלות ותשובות

? למה המדריך טוען שבנק ישראל "שומר" על הבנקים?

הפיקוח על הבנקים דואג קודם כל ליציבות, ולכן לא ממהר להכניס תחרות אמיתית או רפורמות גדולות. שינויים נעשים לאט, כדי לא לזעזע את המערכת.

? למה הרגולטור כל כך זהיר?

לפי המדריך, כל נגיד חושש יותר מכל שבנק יקרוס במשמרת שלו. לכן נבנות חומות הגנה, גם במחיר של תחרות חלשה.

? מה זה אומר על הרווחיות של הבנקים?

שהם נהנים מסביבה מוגנת יחסית, ולכן רווחיים מאוד. הכותב טוען שאין הצדקה לשמור עליהם "בצמר גפן" כשהם מרוויחים כל כך.

? מה הדוגמה של לאומי ממחישה?

המדריך מציין שלאומי הרוויח גם בשנת המשבר הפיננסי העולמי. זה מדגים את החוסן של הבנקים המקומיים.

? איך הריבית משפיעה על הבנקים?

לפי המדריך ריבית עולה טובה לבנקים, כי היא מגדילה את הפער בין מה שהם גובים על הלוואות למה שהם משלמים על פיקדונות. זה אחד הגורמים שכדאי לשקול לפני השקעה במניות בנקים.

מעבר לכך, חשוב לזכור שהבנקים מרוויחים ובהתאמה ההון שלהם גדל. הם מרוויחים סביב 10% על ההון, והמשמעות היא שכדי לשמור על אותו יחס של מכפיל רווח, המניות צפויות לעלות סביב 10% בשנה – זה לא קצת.

מנגד, אנחנו בסייקל חיובי של מספר שנים, ואין דבר כזה, סייקל חיובי שלא מתהפך מתישהו. יש טריגרים עולמיים שעלולים לצוף – החובות של הסינים, החוב של ממשלת ארה"ב, מלחמת הסחר בין ארה"ב וסין, המצב באיטליה, טורקיה, ובכלל באירופה. אבל האמת שאף אחד לא יודע מתי זה יגיע ועד כמה המשבר הבא יהיה עוצמתי. לרוב, כל שפל שמגיע הוא עוצמתי יותר מקודמו, בדיוק שכמו כל גאות היא גדולה יותר מקודמתה. ככה שווקים מתנהגים. אז למרות שיש "תחושות" שהנה המשבר אוטוטו מגיע, זה רק תחושות. רציונלית, אין איום גדול על מערכת הבנקאות המקומית. נראה שאחד האיומים המשמעותיים, הוא הדיגיטל, אבל הפיקוח על הבנקים מייצר לבנקים המקומיים כניסה חלקה לעידן הדיגיטלי.

ריבית עולה – טוב לבנקים

בפועל, הבנקים דווקא צפויים להגדיל רווחים מהפעילות המסורתית שלהם בשנים הבאות – אשראי. אמנם, יש תחרות חוץ בנקאית שלאט לאט מתרוממת, אך היא עדיין יחסית לכל היקף האשראי, כסף קטן. אבל, כשהריבית עולה אז מרווחי המימון גדלים. אנחנו ככל הנראה, רגע לפני עליות רייבת. הריבית עכשיו היא 0.1% ועל פי ההערכות בשנה הקרובה יהיה לפחות שתי העלאות (מדברים גם על יותר), לכיוון 0.5% ויותר. העלייה הזו מתרחשת גם בגלל שבכל העולם הריביות מתחילות לעלות, לרבות בארה"ב.

ומכאן, שהבנקים המקומיים צפויים להגדיל את מרווחי המימון על הלוואות ולהרוויח יותר.

פרמטר חשוב נוסף הוא השוואה מול הבנקים הזרים. אז בהסתכלות על הבנקים האמריקאיים, נראה שהתמחור כאן זול יותר. מכפילי ההון ומכפילי הרווח בארה"ב גבוהים יותר. אולי זה בגלל המשוואה הפשוטה של סיכון וסיכוי – הבנקים בארץ שמרנים ובטוחים יותר (גם או בעיקר בגלל הפיקוח על הבנקים), ובהתאמה הם גם לא צפויים לייצר סיכוי ותשואה בשמיים. הבנקים בארץ הם כאמור מנוהלים מלמעלה על ידי הרגולטור, וזה כנראה האיום הגדול עליהם – הרגולטור נתן והרגולטור לקח. הרגולטור יכול ברגע לשנות את התמונה ( תזכרו במה שקרה בשוק הסלולר).

אז אלו הפרמטרים שמשפיעים על מניות הבנקים – בעד ונגד. אין כמובן בדברים כאן בגדר המלצה, אלא הערכה ודעה אישית.


מניות הבנקים בשיא – מה הלאה?הבנקים בשיא…על חשבוננו! המפקחת אשמה