חינוך פיננסי – על מניות, אגרות חוב, תעודות סל, קרנות נאמנות, אופציות ועוד; מה המכשיר ההשקעה הפופולארי ביותר? ומה המכשיר המסוכן ביותר?

בבורסה לניירות ערך נסחרים סוגים שונים של מכשירי השקעה. המכשיר הנמכר ביותר בבורסה הוא אגרות חוב, אבל המוצר הפופולארי ביותר (ולרוב גם המעניין יותר) הוא המניות שהן גם מסוכנות יותר ומנגד יש בהן גם סיכוי גדול יותר להרוויח. ישנם ניירות ערך נוספים – אופציות, תעודות סל, וקרנות נאמנות. נתחיל במניות

מניה היא שטר בעלות על חלק מחברה, המאפשרת מעין שותפות גם עם בחלק יחסית קטן, בחברה. המניה מבטאת חלק גם בהון וגם בשליטה. המניה מקנה למחזיק בה זכות לדיבידנדים (חלוקת רווחים מהחברה לבעלי המניות) וכן היא מאפשרת למחזיקים להשתתף באסיפות בעלי מניות ולהצביע (זכויות הצבעה). מניה גם מבטאת זכות הונית בפירוק של חברה.

לאחר שחברה מנפיקה לראשונה בבורסה, נקבע שער המניה בשוק לפי נקודת המפגש בין מוכרים וקונים, כאשר ככלל, כאשר החברה בכיוון נכון – מגדילה הכנסות, רווחים, מתפתחת בשווקים שלה ויש לה פוטנציאל זה אמור להתבטא לטובה במחיר מנייתה וההיפך – כאשר חברה מאכזבת, התוצאות שלה חלשות, ויש הרעה בפעילותה, ולא רואים את ההתאוששות, זה אמור להתבטא לשלילה במחיר מנייתה. אבל, צריך לזכור, לשוק ההון חוקים משלו, ויש הרבה יוצאים מהכלל – מחיר המניות נקבעים בהסתמך על אוסף רב של פרמטרים שאינם רק נתונים תוצאתיים או פוטנציאל, כך שלא בהכרח תוצאות טובות מביאות לעלייה במחיר המניה וההיפך (הרחבה על הגורמים המשפיעים על מחיר המניה בטור הבא).

מחיר המניה בשוק קובע למעשה את שווי השוק של החברה ומכאן חשיבותו הגדולה – שווי שוק של חברה מוגדר כמספר המניות שלה כפול מחיר המניה. לדוגמה – לחברה יש 3 מיליון מניות במחיר של 6 שקלים למניה – שווי השוק שלה – 18 מיליון שקל; אם אחרי חודש מחיר המניה עולה ל-10 שקלים – שווי השוק שלה בהתאמה עולה ל- 30 מיליון שקל.

בבורסה המקומית יש מעל 500 חברות נסחרות – השווי של החברות הקטנות ביותר הוא מיליוני שקלים בודדים; השווי של החברה הגדולה בבורסה – טבע, מעל 230 מיליארד שקל.

אגרות חוב – אחראיות על רוב המסחר בבורסה

לצד המניות נסחרות כאמור גם אגרות החוב. המסחר בהן עולה על המסחר במניות, והן מהוות למעשה את מכשיר ההשקעה הפופולארי על הגופים המוסדיים (קופות הגמל, קרנות הנאמנות, קרנות הפנסיה ועוד).

איגרת חוב היא סוג של הלוואה/ חוב. החברות מנפיקות אגרות חוב לציבור המחזיקים שהופך בעצם לנושה של החברה (בדומה לבנק). החברה מתחייבת במסגרת תשקיף להחזיר את הכסף בתוספת ריבית, כאשר בתשקיך מציגה החברה את סוג האיגרת – האיגרת יכולה להיות שקלית ואז המחזיק מקבל ריבית שנקובה בתשקיף (ללא הצמדה), האיגרת יכולה להיות צמודה למדד ואז המחזיק מקבל ריבית צמודה למדד, ובכלל האיגרת צמודה למדד (עלייה במדד מעלה את ערך האיגרת) והיא יכולה להיות גם צמודה לדולר (כיום פחות נפוץ להנפיק אגרות חוב כאלו ).

בבורסה קיימים שני סוגים של מנפיקי וסוגי אגרות חוב – אגרות חוב קונצרניות שהונפקו על ידי החברות (גיוסי כספים של החברות) ואגרות חוב ממשלתיות – אגרות חוב שהממשלה הנפיקה (המשמשות לתקציב שוטף ולמימון הגירעון).

המסחר באגרות חוב מושפע מנתוני מקרו לצד נתוני מיקור (באם מדובר באגרות חוב קונצרניות) ובראש וראשונה הריבית של בנק ישראל – כאשר הריבית עולה אז ההשקעה באגרות חוב אמורה לבטא תשואה אפקטיבית גבוה יותר, ובהתאמה מחיר האיגרת יירד! (הרחבה בטורים הבאים).

מכשיר נוסף שקיים בבורסה הוא המק"מ ("מלווה קצר מועד"). מדובר למעשה באיגרת חוב שבנק ישראל מנפיק לתקופות של עד שנה, ללא ריבית וללא הצמדה – כלומר אגרת שקלית.

קיימות אגרות חוב נוספות בבורסה – אגרות חוב להמרה, שבנוסף להיותן אגרות חוב לכל דבר ועניין, מספקות למחזיקים אפשרות להמיר את אגרות החוב למניות – סוג של הטבה למשקיעים שעשויה להניב להם תשואה נאה.

אגרות החוב מהוות את עיקר הנכסים של הציבור ומהוות את עיקר המסחר בבורסה. נגענו כאן בקצה, ממש בבסיס, יש אבחנה גדולה לסוג אגרת החוב – של המדינה, של חברה, ואם של חברה איזה סוג של חברה, יש חשיבות לסוג הריבית, להצמדה על האגרת, וכמובן שיש חשיבות גדולה למועד פירעון ההלוואה. כאן תמצאו כל מה שצריך לדעת על אגרות חוב

תעודות סל – עוקבות אחרי המדדים

תעודות סל הן מכשירים פיננסיים העוקבים אחר מדדי מניות, אג"ח, סחורות (זהב, כסף, נפט), ועוד. התעודות מאפשרות למשקיעים לרכוש "סל" סחיר של ניירות ערך הכלולים במדדים, וכך "להיצמד" לביצועי המדדים בקלות ובעלות נמוכה. המכשיר הזה טוב למי שלא מחפש תשואה עודפת, אלא להשיג את תשואת המדד – למשל, מי שמעוניין להשקיע במניות הכבדות, יכול להשקיע ישירות במניות אלו, או לקנות תעודה שמחזיקה בסל מניות המרכיב את מדד ת"א 25 – המניות המובילות בבורסה המקומית. התעודה עצמה מפזרת את השקעותיה לפי משקולות הסל, ואז למעשה, יש התאמה מלאה בין מחיר התעודה ובין השינוי שבסל. בדרך הזו המשקיע מקבל את תשואת המדד, ובמקרים רבים המשקיעים מעדיפים זאת, גם בגלל שלאורך זמן מנהלי ההשקעות מתקשים לספק תשואה עודפת שעולה על המדד עצמו. על היתרונות והחסרונות של תעודות הסל תוכלו לקרוא כאן

לצד תעודות הסל, ישנן קרנות נאמנות שלהבדיל מתעודות הסל אינן נסחרות באופן שוטף בבורסה (וזה אחד מחסרונן העיקרי). קרן נאמנות הינה מכשיר פיננסי המאפשר להשקיע בניירות ערך באמצעות השתתפות בתיק השקעות המנוהל במשותף עבור המשקיעים בקרן בידי חברה לניהול קרנות ("מנהל קרן"). רוב קרנות הנאמנות הן מכשירים אקטיביים/ מנוהלים – מנהל הקרן בוחר במה להשקיע בהמשך לניתוחים כלכליים שנעשים בבית. קרנות הנאמנות הן עולם מגוון ורחב מאוד – למידע על סוגי הקרנות, דמי הניהול בקרנות ועוד – קראו כאן.

חלק חשוב וגדול בתוך תעשיית הקרנות הוא הקרנות המחקות. הקרנות האלו הן ייצור כלאיים של קרנות נאמנות ותעודות סל. הן עוקבות אחרי מדדים בדומה לתעודות סל, אבל במהות הן עדיין קרנות נאמנות. אז מה הן בעצם, ומתי הן עשויות להוות אפיק השקעה רלבנטי – אתם מוזמנים לקרוא כאן מה הן אופציות ונגזרים?

בנוסף נסחרים בבורסה נגזרים שונים. נגזרים הינם מכשירים פיננסיים שמחירם נגזר מנכס אחר, הנקרא "נכס הבסיס". לדוגמה, מחירם של נגזרים על מדד ת"א-25 מבוסס, בין היתר, על ערך מדד זה במהלך המסחר בבורסה. בבורסה נסחרים נגזרים שונים – אופציות על מניות – למשל אופציות על מניית כיל. האופציה היא זכות לשלם, בפרק זמן מסוים, תשלום מסוים ולקבל את מחיר המניה. התשלום הראשון הוא קניית האופציה עצמה (הזכות עצמה) והתשלום השני הוא תשלום כדי לרכוש את מחיר המניה; והנה המחשה – מניית כימיקלים לישראל נסחרת ב-28 שקלים. נניח שיש אופציה שמחירה 6 שקלים והתנאים שלה הם אלו – תקופת המימוש שנה, תוספת המימוש 25 שקל. המשמעות היא שמי שקונה את האופציה ב-6 שקלים מקבל למשך שנה זכות לשלם 25 שקל ולקבל את המניה.

על פניו מדובר בעסקה לא טובה, כי האופציה ליום העסקה שווה 3 שקל (3 שקל ועוד תוספת מימוש של 25 שקלים שווים את מחיר המניה 28 שקלים). אבל בפועל, זו עשויה להיות עסקה טובה מאוד – מכיוון שהסיכון האבסולוטי של מחזיק האופציה נמוך יותר (החשיפה שלו היא 6 שקלים ולא 28 שקלים), ומכיוון שיש אפסייד לאופציה שנובע מהמינוף ומהזמן – כלומר מחזיק האופציה מוכן לשלם יותר מ-3 שקלים (מוכן לשלם פרמיה) בגלל שיש כאן זמן שבמהלכו המניה יכולה לעלות ואז האופציה תעלה יותר.

נניח לדוגמה שמחיר המניה יעלה ל-40 שקלים, במצב כזה האופציה תעלה לפחות ל-15 שקלים (כי אם משלמים תוספת מימוש של 25 מקבלים מניה ששווה 40 שקל). ומכאן, שהאופציה עלתה פי שתיים בעוד שהמניה עלתה ב-43% (מ-28 ל-40 שקל).

איך בוחרים את סוג נייר הערך הראשון

למשקיע מתחיל, הבחירה הראשונה צריכה להיות פשוטה ומפוזרת. קרן סל על מדד רחב מאפשרת חשיפה לחברות רבות במכשיר אחד, בעלות נמוכה יחסית. השקעה במניה בודדת דורשת יותר ידע וחושפת לסיכון של חברה אחת.

אגרות חוב מתאימות למי שמחפש תנודתיות נמוכה יותר, אבל גם הן אינן חסינות לירידות. חשוב להבין את ההבדל בין אג"ח ממשלתית לקונצרנית, ואת ההשפעה של הריבית על המחיר.

מכשירים מורכבים כמו אופציות מתאימים למי שמבין אותם היטב, ולא כנקודת פתיחה.

גם בחירה של חשבון מסחר עם עמלות נמוכות היא חלק מההחלטה הראשונה, כי עמלה קבועה גבוהה פוגעת במיוחד בסכומים קטנים.

דוגמה: נניח שמשקיע מתחיל עם 10 אלף שקל. הוא יכול לשים 7,000 שקל בקרן סל על מדד מניות רחב ו-3,000 שקל בקרן אג"ח ממשלתית. כך הוא נחשף לשוק המניות ולשוק האג"ח בלי לבחור חברה מסוימת.

האם להתחיל במניה של חברה מוכרת?

היכרות עם המוצר של החברה אינה אומרת שהמניה זולה או שתעלה. פיזור מתאים יותר למתחילים.

מה הסכום המינימלי לפתיחת השקעה?

אפשר להתחיל בסכום קטן, כל עוד העמלות אינן אוכלות חלק גדול ממנו.

מה עושים בפועל

1. להגדיר את טווח ההשקעה
2. לבחור בין מניות לאג"ח לפי הסיכון
3. להעדיף מכשיר מפוזר בהתחלה
4. לבדוק עמלות ודמי ניהול
5. להוסיף סכומים בהדרגה

להרחבה באתר: חינוך פיננסי – פרק 6: מי השחקנים בשוק ההון? · קרנות נאמנות או תעודות סל?