רוצים לפתוח עסק חדש? כדאי שתכירו את השלבים החשובים – משלב הרעיון דרך רישום ברשויות המס וסידור הנהלת חשבונות מתאימה, ועד שלב המכירות.

ההתחלה

הגענו להחלטה שאנחנו יוצאים לדרך חדשה ויוצאים להגשים את החלום – פתיחת עסק חדש ועצמאי. כבר החלטה לא קלה המלווה בחששות. אם כך, חשוב לשפוך מעט אור על הצמתים שכל אחד מאיתנו יעבור בתהליך הזה.

סיווג – ראשית, אחרי שנצעד בבטחה לתוך בניין רשות מס ערך מוסף (מע"מ), נצטרך להחליט על סיווג העסק והאם אנו פותחים עוסק מורשה או עוסק פטור. הרגולטור פה דווקא עוזר לנו כבר כאשר הוא מחייב אותנו לבצע מבחן כמותי שהוא למעשה הערכה שלנו על ההכנסה השנתית הצפויה לפי מחזורי הפעילות הצפויים של העסק – עוסק פטור מוגדר כבית עסק שמחזור ההכנסות שלו מגיע עד לכ- 100 אלף ש"ח (נכון לסוף 2018). מעל סכום זה, העוסק חייב להיות מוגדר כעוסק מורשה. עבור העוסקים במקצועות חופשיים דוגמת עו"ד ורו"ח אין בכלל שאלה – אתם מחויבים להירשם כעוסק מורשה. המבחן הכמותי מחייב אותנו, עוד בטרם העסק הכניס ולו שקל אחד, לתת צפי למחזור השנתי שלנו כדי שלא נתנהל חשבונאית בצורה שלא תואמת את צרכי העסק או בדרך שעשויה לייקר לנו את עלויות התפעול שלו שלא לצורך.

מה הכוונה בעוסק פטור? ממה אנו פטורים?

מהמע"מ. עוסק פטור הינו פטור מהוספת מע"מ (מס ערך מוסף) למחיר כל עסקה. בפשטות, אם אני עוסק מורשה ואני מעוניין שהסכום שיישאר אצלי מהעסקה יעמוד על 1,000 ₪, הלקוח ייאלץ להעביר לי 1,170 ₪ מאחר ושיעור המע"מ כיום עומד על 17%. לפיכך אחשב את החישוב הבא: 1000 * 17% = 170 ₪, אותם אוסיף למחיר העסקה ואאלץ להעביר לרשות המיסים (דה-פקטו הופכים אותנו לגובי מיסים. בחינם). ומה הבעיה? שהלקוח לרוב יעדיף לשלם פחות לכן עסקה מול עוסק פטור שהינה זולה יותר עדיפה לו כלקוח.

מה החוק מחייב אותנו בעת פתיחת עסק

כדי להקים עסק, אנחנו נדרשים לפתוח תיק במע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי (שינוי סטטוס בביטוח לאומי במידה ומדובר בשכיר). מי שיעסיק עובדים, מחויב גם בפתיחת תיק ניכויים במס ההכנסה ובביטוח לאומי. אנו ממליצים לפתוח חשבון בנק נפרד לפעילות העסקית.

כל עסק חדש מחויב בהנהלת חשבונות. עבור חלקנו, כשהעסק הוא קטן וכמעט ללא תשומות למעט זמן הבעלים (כגון טיפול זוגי, עיצוב גרפי, ייעוץ טלפוני וכדומה) זה יכול להסתכם בהנפקת קבלות ופעולות אינטרנטיות מול רשות המיסים ואז אפשר לחסוך את הטיפול המקיף יותר שמבוצע ע"י מנהל חשבונות או רואה חשבון שיתפקד כבא כוחנו. הבעיה היא שזה חסכון שעשוי להיות יקר בסופו של דבר מאחר והסבירות להתנגשויות מול רשויות המס, קנסות ותשלומי מס עודפים גבוהה.

אם אנחנו מקימים עסק שייצר את ההכנסה העיקרית שלנו, עדיף שאיש או אשת מקצוע ילווה אותנו בנושאי הנהלת החשבונות השוטפת שלנו, שגם היא יכולה להתנהל בשני אופנים: הנהלת החשבונות חד צידית או כפולה (דו צידית) כאשר הבחינה האם נדרשת הנהלת חשבונות כפולה, היא בהתאם לסיווג העסק. נרחיב קצת על כל אחת למה הכוונה.

הנהלת חשבונות (הנה"ח) חד צידית

הנה"ח חד צידית היא רישום ההכנסות וההוצאות של העסק, ללא מידע על לקוחות, ספקים או תנועות בנקים. לעסקים שצפויה להם פעילות עסקית בהיקף נמוך מאד היא מספיקה, במיוחד מאחר ואין ניהול משמעותי של תזרים מזומנים.

עסק שאופי הפעילות שלו מתאפיין כך, יכול לבצע את הנהלת החשבונות בעצמו על דף נייר או בגיליון אקסל ורק צריך להצטייד בפנקס קבלות שניתן לקנות ברוב חנויות ציוד משרדי, חותמת של עוסק פטור הכולל את שם העוסק ותעודת הזהות שלו שהיא גם מספר העוסק שלו. אם בא לנו, נוכל להדפיס מראש פנקס קבלות משלנו עם פרטי השם, העוסק ומאפיינים ייחודיים כגון לוגו.

בעת מתן קבלה ללקוח, עלינו לוודא שכל קבלה שאנו נותנים ממוספרת, אחרת חשוב למספר אותם בעצמנו. החובה החוקית החלה עלינו היא לתת קבלה ללקוח בכל קבלת תגמול ולשמור העתק לעצמנו בפנקס הקבלות.

אנחנו מתקדמים על ציר הזמן ונגמרה לה שנה קלנדרית. במהלך השנה שאחריה נצטרך להגיש דו"ח מחזור למע"מ וכן דיווח למס הכנסה על ההכנסות וההוצאות שלנו בדו"ח נפרד. כאן מדובר בנקודה הקריטית! כדאי מאד להיעזר באנשי מקצוע על מנת להעביר דו"ח אופטימאלי שיחסוך לנו תשלומי מס מיותרים ע"י קיזוז הוצאות לגיטימיות. בכלל, נושא ההוצאות המוכרות לצורכי מס זה נושא מורכב שמומלץ שנתכנן אותו מראש. בסוף, תשלום המס בפועל הינו הוצאה תזרימית אשר "באה עלינו מלמעלה" ודי מנותקת מהפעילות העסקית השוטפת שלנו. כל שקל שנוכל לשמור אצלנו באופן חוקי – עדיף.

חשוב לציין שבשנה העוקבת, אחרי שכבר הגשנו את כלל הדוחות הנדרשים לשנה הקודמת, מס הכנסה עשוי לבצע הערכה של המחזור השנתי הצפוי לנו וכבר בתחילתה לשלוח אלינו פנייה לקבלת מקדמה של תשלומי המס על המחזור הצפוי, עוד בטרם התקבלה הכנסה בפועל באותה השנה. מדובר באירוע מקובל ובר טיפול אולם מדובר לצערנו בבירוקרטיה מעייפת.

אם הברכה שורה עלינו ועברנו את רף הקובע של מבחן ההכנסה, נאלץ להפוך לעוסק מורשה כלומר להתחיל לגבות מע"מ מהלקוחות שלנו ולדווח עליו מדי חודשיים. מעתה נוסיף מע"מ בעת מתן מחיר ללקוח או נציין שהמחיר אינו כולל מע"מ. כעת, עבור כל עבודה שנעשתה, נעביר ללקוח חשבונית מס ובעת קבלת התשלום בפועל ניתן קבלה. אפשר לעשות שימוש במסמך משולב חשבונית מס-קבלה ולמחוק את המיותר לפי הצורך אולם הנ"ל אינו מומלץ. העיתוי של חשבונית המס ושל הקבלה, בניגוד לעוסק פטור, יכול להיות שונה ולכן הצורך בהוצאתם ללקוח שונה. לקוח עשוי לדרוש לקבל חשבונית על מנת לתת תשלום בעתיד ורק בעת קבלת הסכום בפועל יהיה צורך לתת קבלה. עכשיו חשוב שנספר מעט על הנה"ח כפולה.

הנה"ח כפולה (דו צידית)

במידה ואנחנו במצב שמחייב אותנו לנהל הנה"ח דו צידית, אנו נדרש לרוב בהנה"ח מקצועית שתבוצע ע"י איש או אשת מקצוע. כעת חובה עלינו להעביר למנהל החשבונות שלנו את כל המסמכים – כל חשבוניות המס שנתנו, כל הצ'קים, חשבוניות שקבלנו מספקים ודפי חשבון הבנק בו מנוהל העסק שלנו. איש המקצוע ידווח למס ההכנסה ולמע"מ לפי הרישומים הללו בתדירות חודשית או דו חודשית לפי הדרישה של מע"מ או מס הכנסה.

למס הכנסה מותר לקבוע מקדמה של תשלום מס בפועל לפי מחזור שדווח ושיועבר באופן חודשי או דו חודשי, כאשר לרוב עוסקים מורשים חדשים ידרשו רק בדיווח דו חודשי. נדרש בדיווח למע"מ עד ה -15 לחודש הדיווח (חודשי/דו חודשי), לכל המאוחר. לא מומלץ לפספס פה.

דרך אגב, אם החלטנו שהכי מתאים לנו להיות עוסק מורשה, גם אם איננו חייבים בהנה"ח כפולה, אפשר בכל זאת להתנהל כך. למה לנו? כי זה יכול לתת לנו מידע ניהולי חשוב על מצב החוב שלנו מול הלקוחות, מול הספקים, בקרה על ההכנסות, פירעון צ'קים וכדומה. לפי מידע זה אדע להתנהל נכון יותר, על איזה לקוחות כדאי שאקפיד יותר בגביית התשלום, כמה זמן המלאי שלנו מוחזק בממוצע לפני שנמכר (ואז נוכל לטייב את מועדי הקנייה שלו), מה שיעור ההוצאות שלנו שאינן מוכרות למס ועוד.

אז עכשיו יש לכם את התשתית הראויה. מכאן זה תלוי בכם ובשוק, אז קדימה לכו להשיג לקוחות ולהתחיל למכור. בהצלחה.

לסיכום

אלו מקצת העקרונות המנחים בעת פתיחת עסק בכל הקשור להנה"ח, לקשר שלנו מול רשויות המס והחובות החלות עלינו כשנצא סוף סוף לדרך החדשה. כשפורטים את זה כך, זה כבר פחות מפחיד. בסוף, העצה הכי טובה שאפשר לתת בנושא היא "תתחילו מראש באופן חכם", לרבות פניה לאנשי המקצוע המתאימים – זה יחסוך לכם המון בהמשך.

הכותבים הינם רן סיני,MBA שותף מנהל ב- Wizzzdom, פירמה לייעוץ כלכלי לבתי עסק, גילה רבי שירותי הנהלת חשבונות ושכר ואייל רבי, MBA.

בעל עסק בצפון לסימון ותמרור כבישים חשוד בזיוף חשבוניות ובהשמטת הכנסות בסכום כולל של כמיליון וחצי שקלים

בעקבות חקירה של פקיד שומה חקירות חיפה והצפון, בשיתוף יחידת מע"מ נצרת, נעצר לאחרונה סמיר היבי עלא אל דין בחשד להשמטת הכנסות, ניהול ספרים כוזבים ושימוש במרמה עורמה ותחבולה במזיד במטרה להתחמק מתשלום מס. בית משפט השלום בחיפה נעתר לבקשת היחידה החוקרת ושחרר אותו בתנאים מגבילים.

החשוד, תושב כאבול, הינו בעל עסק לסימון ותמרור כבישים. על פי החשד, זייף עלא אל דין בין השנים 2018-2014 העתקי חשבוניות, ורשם בחשבוניות ששימשו כאסמכתה ברישום הספרים, סכומים נמוכים מאלו המופיעים בחשבוניות המקוריות שניתנו ללקוחותיו. בעשותו כך, השמיט מספרי החשבונות סכום כולל של כ-1,600,000 שקל.

כבוד השופטת הדס שכטר ישראלי מבית משפט השלום בחיפה שחררה את החשוד בתנאים מגבילים, בהם ערבות עצמית על סך 200,000 שקל, ערבות צד ג' בסך 150,000 שקל, וצו עיכוב יציאה מהארץ ל-180 יום.

שני חשודים נעצרו במסגרת פרשיית הברחת סיגריות וטבק דרך נמל אשדוד אל הרשות הפלסטינית תוך התחמקות מתשלום מס הנאמד ב- 25 מיליון שקל.

רשות המיסים המנהולת על ידי ערן יעקובי מסורת על תפיסת שני חשודים בפרשיית הברחה חמורה, רומן רשקובן וסאחר אלשעאר. השניים נעצרו בחשד לביצוע עבירות על פקודת המכס, החוק לאיסור הלבנת הון ועל חוק המע"מ. בסוף חודש יולי האחרון, עצרה יחידת חקירות מכס ומע"מ ת"א והמרכז את רומן רשוקבן, בעליה ומנהלה בפועל של חברת סאנטק ציפויים בע"מ. על פי החשד רשקובן, תושב אשדוד, ייבא לישראל שתי מכולות דרך נמל אשדוד, והצהיר כי הן מכילות  סוגים שונים של חלקי חילוף לרכב. בפועל, אותן מכולות הכילו גם כ- 58,500 פקטים סיגריות וכ- 11 טון טבק, שהסולקו מאחורי חלקי החילוף של הרכב. ערך המסים בגין הסיגריות והטבק עומד על כ-25 מיליון שקל.

בנוסף בקשת המעצר מעלה כי החשוד נמנע במכוון מלהצהיר כי המכולות אותן הוא ייבא מיועדות ללקוחות בשטחי הרשות הפלסטינית, ובכך הטעה במכוון פקיד מכס ואפשר הכנסה של מכולות לשטחי הרש"פ, מבלי שהן עברו את הבדיקות הביטחוניות המתאימות.

השופטת אפרת פינק מבית משפט השלום ראשון לציון, הורתה על הארכת מעצרו, ועל הפרשייה הוטל צו איסור פרסום. בעקבות ערר שהגיש החשוד כנגד החלטת המעצר, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בו  הגיעו הצדדים להסכמה כי במועד תום תקופת המעצר ישוחרר החשוד בתנאים מגבילים. השופטת נאוה בכור מבית המשפט המחוזי מרכז לוד הורתה בין היתר על  מעצר בית למשך חמישה ימים, ערבות עצמית בסך 100,000  שקל, שתי ערבויות צד ג' בסך כולל של 100,000 שקל, הפקדת מזומן של 100,000 שקל וצו עיכוב יציאה מהארץ ל-180 יום.

במסגרת פעולות החקירה הסמויות והגלויות בפרשייה, עלה כי מלבד הברחת הסיגריות והטבק, חברת סאנטק בע"מ הגישה במהלך החודשים האחרונים הצהרות כוזבות למכס גם במקרים קודמים, ולא דיווחה שהנמענים האמתיים של המכולות שנהגה לייבא הם יבואנים פלסטינאים.

אחד מהיבואנים הפלסטינאים, סאחר אלשעאר נעצר אף הוא  במסגרת הפרשייה. החשוד, תושב שכם והלקוח שאליו היו מיועדות המכולות בהן הוברחו למדינת ישראל הטבק והסיגריות, נעצר בגין עבירות על פקודת המכס, על החוק לאיסור הלבנת הון ועל חוק המע"מ. על פי בקשת המעצר פעל החשוד יחד עם רומן רשקובן בניגוד לנוהל יבוא ויצוא של המכס במטרה להתחמק מבדיקות ביטחוניות, כאשר בעת ההצהרה נמנע במכוון מלהצהיר על כך שהייבוא מיועד אליו וכך חמק מבדיקות אלו שהיו אמורות להתבצע על ייבוא המיועד לתושבי רש"פ.

כבוד השופטת ליאורה פרנקל שיפמן, נעתרה לבקשת מחלקת חקירות מכס ומע"מ תל אביב והמרכז, והאריכה את מעצרו למשך יומיים. לאחר מכן, שחררה אותו השופטת אפרת פינק מבית משפט השלום בראשון לציון, בתנאים מגבילים ביניהם מעצר אדם בפיקוח למשך שבוע, ערבות עצמית על סך 100,000 ₪, הפקדת מזומן על סך 30,000 ₪, ערבות צד ג' על סך 50,000 שקל וצו עיכוב יציאה מן הארץ ל-180 יום.

היום כאמור, הותרה הפרשה לפרסום על ידי השופט יעקב שפסר מבית משפט המחוזי מרכז-לוד

מדד מחירי תשומה בבנייה למגורים נותר בחודש יוני 2019 ללא שינוי ועמד על 114.3 נקודות  (הבסיס: יולי 2011 = 100.0 נקודות). מדד מחירי תשומה בבנייה למגורים ללא שכר עבודה ירד ב-0.1% והגיע ל-106.7 נקודות לעומת 106.8 נקודות בחודש קודם. ב-12 החודשים האחרונים (יוני 2019 לעומת יוני 2018) עלה מדד מחירי תשומה בבנייה למגורים ב-1.5% בשל העלייה במחירי שכר העבודה ב-2.2%. המדד ללא שכר עבודה עלה ב-0.8% בתקופה זו.

מחשבון מדד תשומות הבנייה

חומרים ומוצרים

בחודש יוני 2019 ירד מדד מחירי חומרים ומוצרים ב-0.1%.

מבין החומרים והמוצרים ירדו במיוחד מחירי ברזל לבנייה (ב-1.7%), רשתות ברזל (ב-1.3%) וחול לסוגיו (ב-1.1%).

לעומת זאת, עלו מחירי שיש (ב-1.2%).

שכירת ציוד ורכב והוצאות כלליות

מדד מחירי שכירת ציוד ורכב נותר בחודש יוני 2019 ללא שינוי ומדד הוצאות כלליות ירד ב-0.1%.

שכר עבודה

מדד מחירי שכר עבודה המשולם עבור המועסקים בענף עלה בחודש יוני 2019 ב-0.1%.

מדד מחירי תשומה בבנייה למגורים, לפי פרקי הבנייה

בכל המדדים של פרקי הבנייה נרשמו בחודש יוני 2019 תנודות מחירים של עד 0.5%.

ירידה של 0.3% במדד מחירי תשומה בבנייה למסחר ולמשרדים ביוני 2019

מדד מחירי תשומה בבנייה למסחר ולמשרדים ירד בחודש יוני 2019 ב-0.3% והגיע ל-107.5 לעומת 107.8 נקודות בחודש הקודם (על בסיס ינואר 2012 = 100.0 נקודות).

ב-12 החודשים האחרונים (יוני 2019 לעומת יוני 2018) עלה מדד מחירי תשומה בבנייה  למסחר ומשרדים ב-0.6% בשל העליה במחירי שכר עבודה ב-2.5%. המדד ללא שכר עבודה ירד ב-0.3% בתקופה זו.

מבין השינויים במדדים של פרקי הבנייה בחודש יוני 2019, יש לציין ירידת מחירים של 2.8% בפרק מסגרות חרש.

בשאר פרקי הבנייה נרשמו תנודות מחירים של עד 0.5%.

ירידה של 0.3% במדד מחירי תשומה בסלילה וגישור ביוני 2019

מדד מחירי תשומה בסלילה וגישור ירד בחודש יוני 2019 ב-0.3% והגיע ל-124.8 נקודות לעומת 125.2 נקודות בחודש הקודם (על בסיס ינואר 2010 =100.0 נקודות).

מדד מחירי תשומה בסלילה ללא גישור ירד בחודש יוני 2019 ב-0.3%.

ב-12 החודשים האחרונים (יוני 2019 לעומת יוני 2018) עלה מדד מחירי תשומה בסלילה וגישור ב-1.3% והמדד ללא גישור עלה ב-1.6% בתקופה זו.

חומרים

בחודש יוני 2019 ירדו מחירי חומרי מחצבה אחרים כגון: שברי אבן, פסולת מחצבה וכדו'(ב-2.4%), מוטות ורשתות פלדה ואביזרי מתכת שונים (ב-1.7%), חול לסוגיו (ב-1.1%), מצע א', מצע ב', מצע ג' – סה"כ (ב-1.0%) ומחירי צינורות אספקת מים (ב-0.9%).

 לעומת זאת, עלו מחירי רמזורים (ב-1.7%) ומחירי מעקה בטיחות (ב-1.3%)

 שכירת ציוד

מדד שכירת ציוד ירד ב-0.1%.

שכר עבודה

שכר העבודה המשולם עבור המועסקים בענף עלה ב-0.1%

מדד מחירי תשומה בסלילה וגישור, לפי פרקי עבודה

מבין השינויים במדדים של פרקי הסלילה בחודש יוני 2019 יש לציין במיוחד ירידת מחירים של 0.7% בפרק קירות תמך מקרקע משוריינת, ו-0.6% בכל אחד מהפרקים עבודות בטון ועבודות עפר.

לעומת זאת עלה המדד לפרק מעקות וגדרות בטיחות ב-1.0%

בשאר פרקי הסלילה נרשמו תנודות מחירים של עד 0.5%.

מדד המחירים לצרכן ירד ב-0.6% בחודש יוני 2019. ירידות מחירים נרשמו במיוחד בסעיפי ירקות ופירות טריים 11.0%, הלבשה והנעלה 6.2%, ריהוט וציוד לבית 0.6% ותחבורה 0.4%.

מחשבון מדד המחירים לצרכן

מתחילת השנה עלה מדד המחירים לצרכן ב-0.9% ובשנים עשר החודשים האחרונים עלה ב-0.8%.

שינוי במחירי שוק הדירות (אינו חלק ממדד המחירים לצרכן(

מהשוואת מחירי העסקאות שבוצעו בחודשים אפריל 2019 – מאי 2019 לעומת מחירי העסקאות שבוצעו בחודשים מרץ 2019 – אפריל 2019, נמצא כי מחירי הדירות עלו ב-0.5% ובכך השלימו עלייה של 1.6% לעומת התקופה המקבילה אשתקד (אפריל 2018 – מאי 2018).

בפילוח שינויי מחירי הדירות לפי מחוזות בחודשים אפריל 2019 – מאי 2019 לעומת החודשים מרץ 2019 – אפריל 2019, נמצא כי נרשמו עליות בכל המחוזות בחלוקה הבאה: ירושלים 1.1%, צפון ומרכז 0.7% כל אחד, חיפה ודרום 0.4% כל אחד ותל אביב 0.1%.

בפילוח שינויי מחירי הדירות לפי מחוזות לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אפריל 2019 – מאי 2019 לעומת אפריל 2018 – מאי 2018, נמצא כי עליות מחירים בולטות נרשמו בעיקר במחוזות הבאים: צפון 5.0%, ירושלים 2.4%, חיפה 1.8% ודרום 1.2%. מאידך, ירידת מחירים מזערית של 0.1% נרשמה במחוז תל אביב.

במדד מחירי הדירות החדשות נמצא כי מחיריהן עלו בחודשים אפריל 2019 – מאי 2019 לעומת מרץ 2019 – אפריל 2019 ב-0.6%. אחוז העסקאות שבוצעו בתמיכה ממשלתית והשתתפו בחישוב מהווה 42.6% בהשוואה ל-42.9% בתקופה הקודמת (מרץ 2019 – אפריל 2019).

מהשוואות העסקאות שבוצעו בתקופה הנוכחית לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אפריל 2019 – מאי 2019 לעומת אפריל 2018 – מאי 2018, נמצא כי מחירי הדירות החדשות ירדו ב-2.4%.

אג"ח אמריקאיות – סטרווד מדווחת על תוצאות מאכזבות, האג"ח ממשיך ליפול; האם מריחים הסדר?

סטרווד פרסמה דוחות מאכזבים ברבעון הראשון של 2019. למרות שהחברה הנמיכה ציפיות רק לפני מספר חודישם הרי שגם את היעד הנמוך היא החמיצה.

סטרווד מחזיקה שבעה קניונים בארה"ב, וההכנסות מהן לצד ה-NOI ןה-FFO לא עומדים בציפיות. על רקע זה, עולה שאלה חשובה – האם ערך הנכסים הרשום במאזן מבטא נכונה את שווים הכלכלי?

 בתגובה לדוחות, צנחו אגרות החוב של סטרווד ב-3.5% והן נסחרות בתשואה של קרוב ל-40% – משמע אג"ח זבל.

סטרווד מדווחת על ירידה של 6.7% בהכנסותיה מדמי שכירות ל-42.1 מיליון דולר, בהשוואה ל-45.8 מיליון דולר ברבעון המקביל בשנה שעברה. ההסבר של סטרווד – עזיבת שוכרים וחידושים של שכירויות לטווח קצר, בדמי שכירות נמוכים יותר, לעומת תשלומים בעבר לפי דמי שכירות גבוהים ביחס לפדיון שלהם. במילים אחרות – שינוי מסויים בשיטת גביית תשלום דמי השכירות.

החברה רשמה הפסד תפעולי של 6.3 מיליון דולר, בהשוואה לרווח תפעולי של 17.2 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. ההפסד נובע ממחיקה של נכסים – מחיקה של 29.3 מיליון דולר בשווי ההוגן של נדל"ן להשקעה.

ההפסד בשורה התחתונה – 24.3 מיליון דולר, לעומת רווח של 3.5 מיליון דולר ברבעון המקביל ב-2018.

ה-NOI (הכנסות מנכסים מניבים, בעיקר דמי שכירות ודמי ניהול, בניכוי עלויות תפעול האתרים) ירד ב-11% ל-25.3 מיליון דולר. מעבר לירידה בדמי השכירות שמסבירה את הירידה ב-NOI, הרי שהירידה נובעת גם  מעליויות פינוי שוכרים, עזיבה של שוכרים במהלך 2018 וגם בשל פערים בחידושי חוזי שכירות של שוכרים בעלי ביצועים נמוכים, בדמי שכירות נמוכים יותר בטווח הקצר.

סטרווד מדגישה כי היא מנסה להחליף את השוכרים הללו, אבל אף אחד כמובן לא מבטיח שהיא תצליח.

צרה נוספת, אולי גדולה מהתוצאות בפועל היא ההודעה של החברה במסגרת הדיווח על התוצאות שהיא קרובה להפרת יחס כיסוי החוב, בהתאם להסכם המימון בקניון Southlake שבאינדיאנה. לפי הדיווח של החברה, יחס כיסוי החוב בסוף מארס עמד בטווח של 2.35-2.29, בעוד שאם יחס הכיסוי יפחת מ־2.29, תחול מגבלת העברה מהתזרים הפנוי (Cash Management). עם זאת, סטרווד מציינת שהיא מעריכה כי תוכל לפרוע את התחייבויותיה גם אם תחול מגבלת ה-Cash Managemnt ביחס להלוואת Southlake.

במארס 2018 גייסה סטאווד  910 מיליון שקל באחד מהגיוסים הגדולים של החברות האמריקאיות שמגייסות כאן אג"ח כי פשוט כאן הן יכולות ושם (בארה"ב) לא. מאז התוצאות הלכו ונחלשו, והשוק מעריך סבירות גבוהה כי החברה לא תשרת את חובה.

אחרי אול-יר – גם ווטרסון העבירה בטעות כספים לבעל השליטה

גיא רולניק מדהמרקר התארח בכנס פרטיות של משרד המשפטים, הנה דבריו:

הרווי ווינשטיין המפיק החזק והמקושר ביותר בהוליווד הסגיר את עצמו למשטרת ניו יורק. עשרות נשים שהוטרדו הותקפו ואולי נאנסו ע"י ווינשטיין יזכו לראות צדק באיחור של חמש, עשר ועשרים שנה.

היכולת של איש עסקים לקבל חסינות טוטאלית מפני החוק מפני ביקורת במשך שנים שבהם השפיל והתעלל בעשרות נשים היא ביטוי נוסף להשפעה המשחיתה של כוח.

 רבים בהוליווד ובצמרת עולם העסקים והפוליטיקה בארצות הברית ידעו מיהו ווישסטיין וכולם שתקו. חלקם מודים שהם בעצם שיתפו פעולה.

אבל אני רוצה להציע לכם היום זווית ראייה אחרת על הפרשה. לשאול לכם כיצד בעידן האינטרנט הרשתות החברתיות, הבלוגים והפייסבוק מצליחים הווינשטיינים להמשיך לאנוס, לגנוב ולהשפיל. לאחר חשיפת ווינסטיין התברר שהניסיונות של כמה עיתונאים בעשרים השנים האחרונות, לחשוף את מעשיו נתקלו באיומים והטרדות מצידו ומצד עורכי הדין והיחצ"נים שלו.

איפה האינטרנט. הבלוגים, הפייסבוק? הם הרי נותנים לכל אזרח היום מיקרופון ורמקול שלא היה לו מעולם, לפני עידן הרשת. כיצד קרה שהרווי ויינשטיין נחשף בסופו של דבר על ידי שתי עיתונאיות עם פנקס קטן שערכו במשך שנה מאישה לאישה לאישה, ושיכנעו אותם לדבר.

 עיתונאים שעוסקים במשך שנים בתחקירים על מוקדי כוח, משמעותיים בכלכלה, בפוליטיקה, בבידור ובעיתונות יגחכו לנוכח השאלה הזאת. הם יודעים עד כמה קשה בדרך כלל בלתי אפשרי, למצוא מישהו שיוכל לדבר ככל שיש יותר כוח בידי העבריין, ככל שמעמדו החברתי בכלכלה ובפוליטיקה גבוה יותר, כך הסיכוי לחשוף את מעשיו נמוך יותר.

ספירלת שתיקה יכולה להגן עליו עשרות שנים.

מעל שני מיליארד איש משתמשים כל חודש בפייסבוק, עוד מיליארדים באינסטגרם ובווטסאפ כולם בחינם, כולם פתוחים לציבור, כולם ויראליים. אבל אחד ווינסטיין הורידו מבמת ההיסטוריה שתי עיתונאיות עם פנקס שעובדות בניו יורק טיימס.

ארגון עיתונאים, תרבות, מסורת, מעמד, מוניטין, לגיטימציה, ויכולת לעשות את מה שכל שאר המוסדות הדמוקרטיים בארצות הברית כשלו בו, לחשוף את האנשים החזקים והאלימים ביותר בחברה ולהביא אותם לדין.

פתחתי עם הסיפור הזה  כי הוא הדרך הטובה ביותר להבין את הבלבול שלנו בדיון על ענקיות האינטרנט, ועל טכנולוגיה בכלל.

 מה הם מסוגלים לעשות ומה לא. מפתה לחשוב שטכנולוגיה בעיקר של תקשורת, כמו פייסבוק, גוגל יכולה לחולל מהפיכה בחיים הציבוריים הדמוקרטיים. הטכנולוגיה יכולה להביא לנו יעילות, מהירות, אבל היא לא יכולה וספק אם תוכל בעתיד לפתור את בעיות היסוד הפוליטיות בדמוקרטיה או בכל משטר אחר.

הנטל הזה יישאר גם בעתיד על המוסדות הקיימים. המחוקקים, הממשלה, הרגולציה, מערכת המשפט, הנורמות, התרבות, והעיתונות שמשפיעה על כולם.

אם תיכנסו לאינטרנט ותחפשו בגוגל ניוז את כל הכתבות על האתגרים והסכנות לפרטיות שלנו מכיוונן של ענקיות האינטרנט תמצאו מאות כתבות וניתוחים רק מהחודש האחרון. אני לא חושב שאני יכול להוסיף לכם היום משהו על פני השפע שכבר שנמצא שם היום. אבל יותר מעניין אולי הוא לשאול מה היה שם באינטרנט לפני שנה, שנתיים, ושלוש?

בעיקר כתבות ומאמרים המהללים את ענקיות האינטרנט, רק בחצי השנה האחרונה הסיפור השתנה. אחרי פרשת פייסבוק ורוסיה בעיקר. הכוח האדיר של ענקיות האינטרנט סימא עד אז במקרה הטוב, והשתיק במקרה הגרוע את כל הקולות שהזהירו לאורך שנים מריכוז הכוח ובעיקר המידע בידיהם, והאפשרות שיקומו לנו מונופולים עם השפעה חסרת תקדים על הכלכלה, הפוליטיקה והמידע.

חמש חברות האינטרנט האמריקאיות הן חמש החברות הגדולות בעולם. רק בשנה שעברה הן הוסיפו מעל טריליון דולר לשווי השוק שלהם. ב-2008 הכלכלה העולמית כמעט התמוטטה בגלל ריכוז כוח חסר תקדים בידי חמישה בנקים אמריקאים. המשבר שיכולות להמית עלינו חברות אינטרנט שמרכזות כוח כלכלי ומידע חסר תקדים  יכול להיות עמוק הרבה יותר מהמשבר הפיננסי. גורג' אורוואל   הזהיר בספרו 1984, מעולם דיסטופי בו אח גדול צופה בנו כל הזמן. אפילו ארוואל הגאון, לא יכול לצפות לעתיד בו מיליארדים של אנשים מוסרים מרצונם החופשי לכאורה, את כל המידע הפרטי ביותר על חייהם, לחמש חברות פרטיות.

רובנו רגילים לחשוב במונחים של הגנה על הציבור מהמונופול של הממשלה, השלטון זה היה הכוח העיקרי מפניו חיפשנו הגנה במשך רוב המאה העשרים ואחת והמאה העשרים. אבל הריכוז הכוח והמידע בידי גורמים פרטיים עלול להיות מפחיד ומאיים עוד יותר.

 בדמוקרטיות כמובן, ברוב הדמוקרטיות אפשר להחליף את השלטון. יש בלמים ואיזונים –   אופוזיציה, בתי משפט, בית מחוקקים. אבל, את מרק צוקרברג אי אפשר להחליף. החברה היא שלו. הוא הקים אותה. היא קניינו הפרטי. הוא דאג גם באמצעות שני סוגי מניות לשמר את שליטתו בחברה עד יום מותו וגם לאחריו לאחר שהיא הפכה לכאורה לבורסאית וציבורית.

צוקרברג הופיע  בפרלמנט האירופאי, התנצל, הצטער, אמר שיתקן דרכיו, הוא עשה את זה לפני גם  בקונגרס בוושינגטון, הוא מתנצל ומבקש סליחה, כבר כמה שנים שוב ושוב ושוב ושוב. צוקרברג אמר שהוא טעה, שהוא לא חשב בצורה רחבה על ההשלכות של הפעילות של פייסבוק. במשך עשור הוא טען שאין לו אחריות על התכנים בפייסבוק. הוא הרי לא חברת מדיה. הוא רק פלטפורמה. עכשיו הוא אומר לנו בעצם טעיתי או שיקרתי יש לי אחריות. ברור שיש לי אחריות. צוקרברג גם מבטיח שיגייס עשרים אלף עכשיו שיערכו, ויסננו ויפקחו על התכנים בפייסבוק. כוחות השוק, התמריץ, הרווח לא הביא את צוקרברג להחלטה הזאת. רק התערבות פוליטית וחשש מרגולציה הביאו אותו לשם.

לפני שאנחנו מתלהבים מהנכונות של פייסבוק לקחת אחריות ורגולציה ומתפזרים הביתה שמחים, כדאי לעצור ולשאול – רגע, מה זה אומר שצוקרברג יסנן עכשיו ויערוך את הניוז פיד של פייסבוק. אני אסביר לכם. חצי מהציבור בארצות הברית מקבל את החדשות שלו דרך רשתות חברתיות. בישראל המספרים כנראה דומים. עבור מאות מיליוני אנשים הניוז פיד הוא צינור המידע העיקרי לעולם. רובם טועים לחשוב שיש להם שליטה על המידע לו הם נחשפים. השליטה אפסית.

את המידע קובע אלגוריתם שממקסם הכנסות מפרסום. זאת בדיוק הדרך בה רוסיה הצליחה לשתול תכנים בפיד של מיליוני אמריקאים. זאת בדיוק הדרך בה ממשלות וגורמים פרטיים הצליחו לזרוע הרס ולהטות בחירות בשורה של מדינות ברחבי העולם בשנים האחרונות.

האחריות שמוכנה פייסבוק לקחת על התכנים, הנכונות שלה ושל גוגל ובהמשך אולי אמזון ומייקרוסופט, להסכים לרגולציה על פרטיות, על פרסום, על תנאי שימוש – זה לא מספיק. זה עשוי להיות במקרים רבים רק שימור של המצב המסוכן.

 רגולציה יכולה גם להערים מכשולים מפני מתחרים. הפיתרון חייב להיות הרבה יותר יסודי.

הדיון צריך להיות כיצד מונעים מקומץ חברות לרכז כוח ומידע אדיר בידיהם. יש לנו ארבעה כלים מרכזיים שאני מציע.

הראשון הוא הגבלים עסקיים. את פייסבוק וגוגל יש לפרק. פייסבוק צריכה להתנתק מווטסאפ ואינסטגרם והשלוש יתחרו ביניהם. גוגל צריכה להתנתק ממערכת הפרסום שלה ומשירותי המפות שלה. כדאי לזכור כי את כל הפעילויות האלה הם לא הקימו,  הם קנו אותם. זאת הייתה טעות חמורה של רשויות ההגבלים העסקיים, שלא הבינו את העולם אליו אנחנו דוהרים במהירות.

הכלי השני הוא הבעלות על המידע. חוקים חדשים צריכים לקבוע שכל המידע על הפעילות של כל אחד מאיתנו ברשת, שייך לנו, לא לחברות שאוספות אותו.

העברת הבעלות לידנו תהפוך את השוק ליעיל יותר ותחרותי יותר והוגן יותר. המספר שלנו בטלפון הנייד שייך לנו. זה ברור. גם המידע האינטרנטי שלנו, רשימת החברים שלנו, הפעילות שלנו צריכים להיות שלנו.

 הכלי השלישי הוא חוקים ותקנות המאפשרים גישה פתוחה ופרוטוקולים פתוחים בכל הרשתות. אסור לתת  לפייסבוק וגוגל וכל חברות הענק לנעול אותנו בגנים סגורים עם ארכיטקטורות שמטרתם למנוע מאיתנו חופש.

בכלי הרביעי אני ממליץ לא להשתמש. אבל פייסבוק, גוגל וכל ענקיות האינטרנט שנהנות מאפקט רשת ושירותיהם צריכות לזכור את הכלי הרביעי כל הזמן. הלאמה כן הלאמה. במקום שאי אפשר להבטיח ארכיטקטורה פתוחה, תחרות, במקום שיש בו ריכוזי כוח פרטיים שאי אפשר לרסן לאורך שנים, הציבור חייב להגן על עצמו. לא בחרנו בצוקרברג להיות ראש ממשלת המידע המסחר והתקשורת שלנו.

ומה היא רגולציה? אני שותף לרבים שחוששים מרגולציה. אבל לא מהסיבות המקובלות בקרב בעלי כוח פוליטי וכלכלי בישראל שלא רוצים פיקוח וריסון אני חשדן כלפי רגולציה בגלל שהיא נוטה להיות שבויה בידי עמדות הכוח ובסופו של דבר משרתת את השחקנים הגדולים והחזקים.  יש היום רגולציה מסיבית על האינטרנט, כדאי לזכור אותה. הרגולטורים של הרשת הם פייסבוק וגוגל. ובמקומות מסוימים גם אמזון. מול כוחות אלה צריך להציב גבולות וכללים, שימנעו מהם לנצל את כוחם לרעה וכוחם כאמור הוא אדיר. התרכזתי בדברי בפייסבוק אבל רוב הדברים האלה חלים כמובן על גוגל ועל כל חברה שמגיעה למעמד מונופוליסטי בעולם הדיגיטלי.

רבים ישאלו אותנו בנקודה זאת אבל החברות האלה הביאו לנו כל כך הרבה תועלת, שירותים, טכנולוגיה, חיים יותר נוחים, אנחנו אוהבים אותם. נכון, זאת בדיוק הסיבה שאנחנו צריכים למנוע מהם להתקבע כאן כמונופולים רבי עוצמה. בגלל החשיבות האדירה שלהם לחיים בעולם המודרני אנחנו חייבים לרסן את כוחם ולהחזיר את האינטרנט לייעודו המקורית. להיות רשת פתוחה שמשרתת את כלל החברה. ומה עם ישראל. רבותיי, אם אנחנו באמת סטרטאפ ניישן אין סיבה שלא נצטרף לאירופאים ונלמד את חברנו בארצות הברית שנוטים להיות שבויים בידי חברות הענק, איך מרסנים אותם כדי לפתוח שווקים ולחזק את הדמוקרטיה.

רן סיני, מנכ"ל משותף ב–WIZZZDOM, על ניכיון כרטיסי אשראי ולמה זה כדאי?

ניכיון כרטיסי אשראי, או ניכיון שוברים כפי שזו לעיתים נקראת, היא פעולה מימונית פשוטה הזמינה לרוב בתי העסק העובדים עם כרטיסי אשראי (סולקים).

בעיקרון, מדובר בהקדמה להווה של תשלום אשר אמור להגיע לבית העסק בעתיד בניכוי סכום מסוים המבטא את מחיר ההקדמה, כך שהסכום לא מגיע בערכו המלא אבל קרוב לכך. מכאן שמה – ניכיון.

כדי שנוכל להבין יותר בקלות את משמעות פעולת הניכיון, ניקח דוגמא.

בדוגמא שלנו, אני הבעלים של חנות לממכר טלפונים סלולריים ואביזרים נלווים. יש לי לקוחות חוזרים מהשכונה הסמוכה לחנות ולקוחות חד פעמיים. לקוחות שקונים אביזרים בסכומים קטנים ולקוחות שרוכשים מכשירים בסכומים גדולים. לקוחות שמשלמים במזומן ולקוחות שמשלמים בכרטיס אשראי וכן הלאה.

בשוק כרטיסי האשראי בישראל, בתי העסק לרוב מקבלים את כל המחזור שנסלק בכרטיסי אשראי אצלם רק בחודש העוקב. מה הכוונה?

הכוונה היא שכל הסכום ש"גוהץ" אצלי בחנות בכל מהלך חודש אוגוסט (למשל), ייכנס לי לחשבון הבנק (יזוכה) רק במהלך חודש ספטמבר. האופן בו נקבע בין איזה ימים בהם התבצעה אצלי העסקה ליום בו היא תזוכה אצלי נקרא "מסלול הזיכוי" וזהו חלק מהחוזה הנחתם ביני לבין החברה הסולקת את כרטיסי האשראי.

מסלול זיכוי נפוץ הינו המסלול הבא: כל עסקה שסלקתי אצלי בחנות בין ה- 1 בחודש ל- 15 בחודש, תזוכה אצלי בחשבון הבנק ב- 2 לחודש העוקב בעוד שכל עסקה שביצעתי בין ה- 16 ל- 31 בחודש, תזוכה אצלי ב- 8 לחודש העוקב.

כלומר שאת סכום הכסף בגין עסקה שביצעתי ב- 1 לחודש, אני אפגוש רק כעבור 33 (!) יום בחשבון הבנק שלי אולם אם את אותה עסקה ביצעתי ביום האחרון של החודש, הסכום יגיע לידי כעבור 8 ימים בלבד.

בפועל, ההכנסה מהלקוחות המשלמים בכרטיס אשראי מתקבלת באיחור בעוד שיכול להיות שאת ההוצאות שלי אני משלם עוד לפני שהכסף הגיע אלי. את השכירות של החנות, המשכורות לעובדים, עלויות החשמל וכל ההוצאות השוטפות אני משלם עוד לפני שנכנס אלי כסף וכל העלויות הללו יכולות ליצור לי גרעון בחשבון הבנק, עליו אשלם ריבית חובה (אוברדראפט) שעשויה להיות גבוהה ולשחוק את רווחיי משמעותית.

ניכיון כרטיסי אשראי יכול להיות פתרון פשוט ונוח שבעסק כמו שלי יכול להיות המפתח לניהול תזרים מזומנים נכון יותר.

בחנות הדמיונית שלי, מחירי האביזרים הם נמוכים יחסית ולכן לקוחות משלמים עליהם בתשלום אחד אולם לרוב בעת קנייה של מכשיר סלולארי חדיש שעלותו מגיעה לאלפי שקלים, הלקוחות מעדיפים לחלק את הסכום הגדול לכמה תשלומים.

אם הלקוח רוצה לרכוש מכשיר בסכום של 2,400 ₪ וביקש לחלק אותו ל- 24 תשלומים אזי יש לי שלוש אלטרנטיבות:

1. לקבל את בקשתו

• היתרון: הלקוח ירכוש את המכשיר.
• החסרונות: במשך שנתיים, אקבל מחברת האשראי כ- 100 ₪ כל חודש. יכול להיות ששילמתי עליו לספק שלי כבר היום את מלוא הסכום ולכן אכנס לגירעון בתזרים. שלא לדבר על כל מה שיכול לקרות באותן שנתיים – מהכחשת העסקה מצד הלקוח עד לסגירת החנות.

שורה תחתונה – לא אידיאלי. אני סופג עלויות מימון המקזזות את הרווחיות.

2. לסרב לבקשתו לחלק לתשלומים (או שיחלק לפחות)

• יתרונות: אם תתבצע העסקה אקבל את כל הכסף כבר בחודש הבא.
• חסרונות: אם תתבצע… עבור רובנו, 2,400 ₪ הינו סכום גדול שלא נרצה לשלם בבת אחת לכן ההסתברות שהלקוח יוותר על העסקה גדולה מאד ואני אישאר ללא הכנסה בכלל.

שורה תחתונה – לא מומלץ, במיוחד אם מדובר בסטנדרט נהוג בשוק בו אני פועל.

3. לבצע ניכיון לעסקה

ראשית נציין שכל החברות המציעות סליקת כרטיסי האשראי מציעות גם שירותי ניכיון אולם קיימות גם חברות ניכיון שוברים ייעודיות שיכולות לתת לנו הצעה מתחרה העשויה להיות אטרקטיבית. בכל מקרה, את החברה המנכה יש לבחור כמו שבוחרים בנק בעת לקיחת משכנתא ולא ללכת אוטומטית על ההצעה הראשונה שקבלנו. גם לא כל עסקה ניתן לנכות – עסקות דביט, קרדיט, מט"ח וכדומה אינן מנוכות אולם לרוב הן לא מהוות החלק הארי במחזור הפעילות של מירב בתי העסק.

אם נחזור לעסקה שלנו, בעת התחברות לשירותי ניכיון, החברה המנכה כאמור מזכה אותי כבר עכשיו בעסקה בקיזוז עלות הניכיון כאשר ללקוח הנושא שקוף – הוא עדיין מחויב ע"י חב' כרטיסי האשראי שלו מדי חודש ב- 100 ₪ בעוד שאני אקבל כמעט את כל הסכום כבר בסמיכות למועד ביצוע העסקה.

עם ניכיון, ההכנסה מתקבלת מהר, דבר שמקל עלי לשלם את ההוצאות השוטפות שלי, לרכוש עוד סחורה (אולי אף לייצר רווח מימוני מול התשלום לספק) וסה"כ ממריץ לי את העסק כך שאוכל לפתח אותו כרצוני. בל נשכח את העובדה שאני מציע ללקוח דרך פשוטה וקלה מבחינתו לממן רכישה גדולה, דבר המהווה יתרון שיווקי חשוב ועשוי להבדיל אותי מחנויות דומות באזור. הבנק שלי מצידו רואה תזרים מזומנים חיובי, דבר שיאפשר לי לקחת הלוואה בתנאים משופרים לעומת האלטרנטיבה, מה גם שלקיחת הלוואה בהיקפים כאלה יכולה להיות יקרה בהרבה. אם בכל זאת בחרתי לנכות אצל חברת הסליקה שלי, אני עשוי לקבל תנאים מועדפים ובכל מקרה יש לי יותר מנוף לנהל מולם מו"מ על תנאיי מאחר ורכשתי ממנה יותר משירות אחד.

אלו רק מקצת היתרונות.

החסרונות הן מועטים יותר. הראשון בהם הוא כמובן המחיר. עלות ביצוע העסקה (סליקה + ניכיון) גבוהה מעלות סליקה בלבד אולם חשוב לזכור שבכל מקרה אני הייתי זה שסופג את עלות המימון בעת פריסה לתשלומים, גם אם לא הייתי מרגיש זאת מיידית כמו בעת ניכיון. העלות הנוספת יכולה להיות משמעותית אם שולי הרווח שלי נמוכים ממילא. חשוב לציין שעלות הניכיון עולה באופן יחסי ככל שמספר התשלומים בעסקה עולה מאחר וסיכון החברה המנכה עולה. חסרון נוסף שיכול להיות הינו "ההתמכרות" של בתי עסק לתזרים מיידי מכלל העסקות כך שחזרה לפעילות ללא ניכיון מצריכה היערכות תזרימית מחדש.

בשורה התחתונה – ניכיון כרטיסי אשראי היא פעולה שעשויה להתאים לרוב בתי העסק ויתרונותיה עולים על חסרונותיה כל עוד היא מבוצעת נכון. גם את אופן הניכיון עצמו אני יכול להגדיר כמעט לפי מה שמתאים לי – לנכות רק עסקות חריגות מגובה מסוים או מכמות תשלומים גדולה, לנכות רק עסקות תשלומים, לקבל את הכסף אחת לשבוע, כל יומיים או פעם בחודש לפי מבנה ההוצאות שלי ואופי הפעילות שלי, לקבל מחירים שונים לכמויות תשלומים שונות ועוד.

אם נחזור לבית העסק הדמיוני שלי, כנראה שהייתי מנהל מו"מ קשוח מול החברה המנכה (אולי גם על עמלת הסליקה), מבקש לנכות רק עסקות תשלומים של המכשירים בעוד שאת העסקות הקטנות של האביזרים הייתי משאיר כמות שהן, מתמחר את העלות הנוספת במחיר ללקוח ודואג לפרסם בכל מקום שאוכל על היתרון של הפריסה הנוחה לתשלומים על המכשירים האטרקטיביים לכל הלקוחות הפוטנציאליים בשכונה ובסביבה אצלי בחנות.

מי יודע, אולי גם לכם זה יכול לעשות את ההבדל…

הכותב הינו רן סיני, מנכ"ל משותף ב–WIZZZDOM  

אלי ציפורי מסביר בפוסט בפייסבוק כי חברת סידריפט שבה השקיע נתניהו היתה עם טכנולוגיה ופטנטים.  הוא שולל את טענת דהמרקר שלמפעל שנתניהו השקיע בו לא היתה טכנולוגיה ייחודית ולא היה אפילו פטנט. השאלה הזו חשובה לערך החברה, ולהבנה האם העסקאות שנתניהו היה מעורב בהן היו במחיירם שונים ממחירי השוק (מהשווי האמיתי). אז נכון וברור שמדובר בחברה עם נכסים לא מוחשיים ופטנטים. זאת הסיבה ששילמו עליה הרבה כסף, זו הסיבה ל"אקזיט" של נתניהו. אבל זה עדיין לא מסביר את השווי כניסה – נתניהו קנה בזול – אולי משקיע רצה לצאת, אולי מדובר בניצול הזדמנות, ואולי הוא קיבל מתנה.  לא ידוע , לא ברור, אבל נחזור לנקודה המרכזית – איך יודעים שהחברה החזיקה בפטנטים/ טכנולוגייה וייחוד?

"הדוחות הכספיים מעידים שהיה לו פטנט ואפשר לבדוק זאת בקלות. החברה הרוכשת (גרפטק) הגישה לאחר הרכישה בקשת פטנט שנסמכה גם על הטכנולוגיה של החברה הנרכשת (סידריפט) וברור גם מאין ספור פרסומים שיש לסידריפט ייחוד טכנולוגי עולמי", כותב ציפורי בפייסבוק, "המסקנה שאין פטנט, מתבססת בין היתר על הדוחות הכספיים של סידריפט שבו יש סעיף חשבונאי שנקרא 'סך הנכסים הבלתי מוחשיים'. גור מגידו מדהמרקר כותב ש"סך הנכסים הבלתי מוחשיים הסתכם בסכום זניח של כ-130 אלף דולר. הסעיף הזה אמור לכלול טכנולוגיה שנרכשה על ידי החברה.

"ובכן, זה פשוט לא נכון כי המבט הנכון הוא על סעיף 'הנכסים הבלתי מוחשיים' בדוחותיה של הרוכשת שם מופיעים הנכסים הבלתי מוחשיים של החברה הנרכשת בערכם הכלכלי העדכני, כחלק מייחוס תמורת הרכישה לנכסים ספיצפיים והשארית שנותרת אמורה להיות בהגדרה סעיף המוניטין. וזאת בשונה מהנכסים הבלתי מוחשיים בספרי החברה הנרכשת שמוגבלים לעלות שהוצאה, במידה והותר ההיוון שלה לנכס, ולא מוצגים בשווי כלכלי האמיתי שלהם. בדוחות של גרפטק ל-2010 יש סעיף בהיקף עצום של נכסים בלתי מוחשיים בסך של כ-158 מיליון דולר. בדוחות לתשעת החודשים הראשונים של גרפטק אפשר למצוא ייחוס ספציפי לטכנולוגיה של סידריפט בגובה עשרות מיליוני דולר. הנה הוא במלואו מתוך הדוחות המעיד שגרפטק ייחסה ״נכס בלתי מוחשי״ לטכנולוגיה של סידרפיט (the needle coke), בגובה עשרות מיליוני דולר.

these unaudited pro forma condensed combined financial statements, it is assumed that all assets will be used The fair value of these intangible assets is normally determined primarily through the use of the “income approach,” which requires an estimate or forecast of all the expected future cash flows through the use of either the multi-period excess earnings method or relief-from-royalty method. At this time, GrafTech does not have sufficient information as to the amount, timing and risk of the estimated future cash flows needed to value the customer relationships/contracts and needle coke manufacturing technology and know-how. Some of the more significant assumptions in the development of estimated cash flows, from the perspective of a market participant, include: the amount and timing of projected future cash flows (including revenue, cost of goods sold, sales and marketing expenses, and working capital/contributory asset charges) and the discount rate selected to measure the risks inherent in the future cash flows. However, based on an internal revaluation of the third party valuation when we acquired our 18.9% ownership in Seadrift, as well as internal assessments, GrafTech has identified the following significant intangible assets: customer relationships/contracts and needle coke manufacturing technology and know-how. For purposes of these unaudited pro forma condensed combined financial statements, GrafTech management estimated the fair values of the intangible assets as follows: customer relationships/contracts—$120.3 million with a weighted average useful life of 15 years; and the needle coke and graphite electrode manufacturing technologies and know-how—$57.3 million with a weighted average useful life of 10 years. For each $10 million change of fair value adjustment that changes intangible assets, there could be an annual increase or decrease in amortization expense of approximately $0.8 million per year, assuming a weighted-average useful life of 13 years"

לפוסט המלא

ראש הממשלה בינימין נתניהו תוקף את התקשורת על התעלמותה מההודעה של טיסנקורפ הגרמנית, הודעה שמוכיחה כי אין קשר בין מימוש המניות שלו בחברת ייצור האלקטרודות לבין עסקת הצוללות –

"חברת הצוללות הגרמנית טיסנקרופ מודיעה היום שאין שום קשר בינה לבין החברה שבה קניתי מניות – ומכרתי לפני רכש הצוללות", כותב ראש הממשלה ומויסף – "שום קשר. ברור לחלוטין שלא יכולתי להרוויח אפילו שקל מרכש הצוללות!

"החברה הגרמנית אף מגלה שהרבה עיתונאים ישראלים פנו אליה בנושא הזה בתקופה האחרונה וקיבלו ממנה את התשובה הברורה הזאת. כל העיתונאים נמנעו מלפרסם את העובדה הפשוטה הזאת שמזימות את עלילת הדם נגדי. לא מפתיע לגלות פעם נוספת שהתקשורת תומכת בעלילת הדם השקרית של לפיד וגנץ".

בן כספית משקר בפרשת המניות של נתניהו; וממציא נתונים; האמת היא שאין קשר בין המניות בחברת סידריפט לבין פרשת הצוללות

אלי ציפורי, פרשן גלובס (וסגן העורך לשעבר) מסביר בפוסט בפייסבוק בצורה ברורה, לאחר בדיקת הנתונים בדוחות הכספיים, את האמת מאחורי עסקת המניות של נתניהו. השאלה הגדולה והפתוחה היא איך נתניהו קנה את המניות בזול, אבל דבר אחד ברור – אין קשר לעסקת הצוללות. הטענות כי החברה שאת מניותיה רכש נתניהו הרוויחה כתוצאה מעסקת הצוללות היא קשקוש ושטות מוחלטת.

"בן כספית משקר לציבור ב'פרשת' המניות של נתניהו וטיסנקרופ; הוא מפגין רדידות, שטחיות ובורות פיננסית וממציא נתונים שמעולם לא נבדקו", כותב ציפורי בפוסט וממשיך – "בטורו במעריב בסוף השבוע, בן כספית, העלה שורה של נתונים פיננסיים מצוצים מן האצבע שרק מעידים על החפיפינקיות, הרדידות, השטחיות והבורות הפיננסית והכלכלית שלו, כמו של חבריו בתקשורת שמהדהדים זה את זה ויוצרים מצג שווא של עובדות לכאורה. הבעיה היא ששום דבר לא נתמך במסמך, בדוחות כספיים או מדיווחים על עסקאות – רק הגיגים ממוחו הפורח והקודח של כספית, כפי שקרה לא פעם בעבר.

"ברור שבן כספית לא נותן לעובדות לבלבל אותו, אז הנה מדגם קטן מהטעויות המביכות שלו: סידריפט (החברה שנתניהו רכש מקצת ממניותיה) היתה 'חברה רווחיות ומשגשגת שהפכה בינתיים לכושלת'. כספית אף מתאר אותה בהמשך כ'חברה שקרסה. באמת בן כספית? אז איך גרפטק רכשה בכל זאת, במחיר כלשהו, שלא טרחת לבדוק, את סידריפט אם היא קרסה? למה חברה תסכים לשלם כסף טוב (מאות מיליוני דולר בודדים) על חברה ש'קורסת'? הם עד כדי כך מטומטמים?

"זה ניחא, רואים גם שבן כספית לא מעורה כלל בביצועיה של סידריפט. החברה הרוויחה  59.2 מיליון דולר בשנת 2007, בשנת 2008 היא הרוויחה 45 מיליון דולר ונכון הוא שבשנת 2009 היא עברה להפסד של 1.4 מיליון דולר. הפסד צנוע מאוד יחסית לרווחים היפים שנתיים קודם לכן. בן כספית רק שכח לציין התוצאות של 2009 הושפעו במידה רבה מהמשבר העולמי (משבר הסאבפריים), אחד המשברים החמורים ביותר בהיסטוריה הפיננסית. הוא גם שכח לציין (כי הרי מעולם כנראה לא פתח דוחות כספיים ומעולם לא הבין אותם) שבתשעת החודשים הראשונים של 2010 הרוויחה סידריפט כ-29 מיליון דולר, כך שלא מדובר על חברה קורסת וגם לא משהו שמתקרב לכך. כצפוי, נתונים פיננסיים ושוקי הון לא ממש כוס התה של בן כספית, אבל הוא מתעקש להיות מומחה בהם, רק כדי לעוות את נתונים והעובדות לפי האג'נדה הפרטית שלו.

"כספית מנסה לרמוז שאם טיסנקרופ קיבלה הזמנה חדשה של עוד 3 צוללות מישראל זה משפר את מצבה של גרפטק. טוב, פה זו שטות כלכלית מוחלטת. הקשר הוא זניח ולא משמעותי, מה גם שבניית צוללות היא חלק קטן מהעסקים העצומים של טיסנקרופ שהיא יצרנית פלדה מהגדולות בעולם. לידיעת בן כספית: הרווח של סידריפט מבניית צוללת אחת עשוי להגיע, אם בכלל, לכמה מאות דולרים בודדים. לחשוב שנתניהו הזמין מספר גדול של צוללות רק לעזור לגרפטק או לסידריפט. מה גם, שנתניהו כבר לא החזיק במניותיה בזמן ההחלטה – את זה כספית שכח להזכיר – זה פאתטי ומגוחך".

להמשך קריאה בפוסט של אלי ציפורי

דלק קידוחים, שמרכזת את חיפושי הגז של קבוצת דלק, מתכוונת לפצל את הנכסים שלה – ההחזקות במאגרי הגז לוויתן (כ-45%)  ואפרודיטה בקפריסין (כ-30%) – לתוך חברה בת נפרדת שמניותיה יונפקו בבורסת לונדון.