הציפיות של שוק ההון הישראלי בנוגע לאינפלציה מעוגנות, כלומר קבועות, ואינן מושפעות משינויים שמתרחשים בטווח הקצר. זו המסקנה העיקרית מניתוח של עיגון ציפיות האינפלציה שערכו בבנק ישראל והתפרסם במסגרת תיבה בתוך דוח הבנק המרכזי לשנת 2021.

לדברי בנק ישראל, לציפיות הציבור לאינפלציה נודעת השפעה משמעותית על המשק ועל המדיניות המוניטרית. אחד האתגרים המרכזיים של המדיניות המוניטרית הוא עיגון ציפיות הציבור לטווח הבינוני-ארוך בתחום היעד.

עיגון של הציפיות לאינפלציה משקף אמון של הציבור ביכולתו של הבנק המרכזי להשיג יציבות מחירים בטווח הבינוני-ארוך ומעיד על היכולת של הבנק לשמר את הציפיות בתחום היעד.

לאחרונה פורסם כי בנק ישראל שוקל שינוי של יעד האינפלציה לראשונה זה 19 שנה. היעד הנוכחי, הנקבע בהחלטת ממשלה בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל, עומד על 1%-3%.

על מנת לבדוק עד כמה ציפיות האינפלציה של שוק ההון בישראל מעוגנות, ביצעו בבנק ישראל בחינה של הנושא בתקופה שמינואר 2003 עד נובמבר 2021.

בבנק מסבירים כי לאחר תחילת משבר הקורונה בשנת 2020 התחדש, בישראל ובעולם, הדיון בשאלה אם ציפיות הציבור לאינפלציה לטווח הבינוני-ארוך מעוגנות ביעד האינפלציה. מידת העיגון של הציפיות משקפת את מידת האמון של הציבור ביכולתו של הבנק המרכזי להשיג יציבות מחירים. ניתן להגדיר ציפיות מעוגנות באופן חלש, כציפיות הנמצאות בתחום יעד האינפלציה (1%–3%). הגדרה מחמירה יותר היא הימצאותן כל העת במרכז היעד (2%), כך שלמעשה הן אינן מגיבות על שום מידע, גם לא על מידע הרלוונטי להתפתחות הכלכלה בטווח הקצר.

מן הממצאים עולה כי הציפיות לטווח ארוך (5–10 שנים) בתקופת המדגם היו מעוגנות כמעט לחלוטין, והציפיות לטווח הבינוני (3–5 שנים) היו מעוגנות לחלוטין במשך רוב תקופה זו, כלומר לא הושפעו כלל מגורמים קצרי טווח, כגון האינפלציה ההיסטורית והציפיות לאינפלציה לשנה קדימה.

עכשיו השאלה היא כיצד ישפיעו הממצאים על שיקולי הבנק המרכזי בבואו להחליט אם להותיר את יעד האינפלציה הנוכחי בעינו או לשנותו.