הכסף יושב בארנק שבטלפון, והחנות היחידה בבסיס מסרבת לסלוק אותו. בסניף כוורת בבסיס מילואים בצפון תלוי שלט: מילואימניקים יקרים, לא מקבלים פייטר בשק״ם, אל תשאלו אותנו למה. מי שירד מהצו ורוצה שמפו, חולצה או אוזניות במדף של האגודה למען החייל מגלה שהיתרה על הכרטיס נשארת על המסך. זה הסיפור של הבוקר, לא של מדריך כללי על כרטיסי אשראי.

פייטר הוא שובר נטען של צה״ל, משרד הביטחון ומשרד האוצר, שמופעל אצל כאל. הוא מתווסף לארנק הדיגיטלי בטלפון ועובד כמו כרטיס אשראי בבתי עסק נבחרים: פנאי, נופש, ציוד, מסעדות, וגם אגרות והיטלים למדינה. לפי אתר המילואים של צה״ל, מימוש הכספים שנצברו מיועד לפנאי ולרווחה של המשרת ומשפחתו. החלוקה ב־2026 מתבצעת בפעימות, עם יעד עד 30 באוגוסט. החלטת הממשלה 3812 היא הבסיס. מי שמחפש מה ההבדל בין כרטיס בנקאי לכרטיס חוץ בנקאי או נטען פותח את המדריך בהון על כרטיס בנקאי, חוץ בנקאי ונטען.

המספר שיושב בארנק תלוי במדרג היחידה ובמספר ימי השמ״פ. ב־2026 נכנסים למסלול מי ששירתו לפחות עשרה ימי מילואים בכל סוג צו, ביחידות במדרגים א׳ פלוס, א׳ או ב׳. במדרג א׳ פלוס נטענים 45 שקל ליום ב־30 הימים הראשונים, 120 שקל ליום בימים 31 עד 45, ו־70 שקל מהיום ה־46, עד תקרה של 5,000 שקל. במדרג א׳ התקרה 4,250 שקל. במדרג ב׳ 3,250 שקל. עשרה ימים במדרג א׳ פלוס הם 450 שקל. שלושים ימים הם 1,350 שקל. ארבעים וחמישה ימים הם 3,150 שקל. שני המספרים שצריך לזכור בכיס: התקרה הגבוהה 5,000, ורף הכניסה עשרה ימים.

כוורת היא רשת חנויות של האגודה למען החייל. יש בה חטיפים וטבק, אבל גם שמפו, חולצות, ציוד פק״ל, אוזניות ומכונת תספורת. באתר שלה המבצע הראשון שפוגשים הוא על חולצות, לא על לחם. משרד הביטחון מסווג את הסניפים כסופרמרקט, ולכן הכרטיס חסום שם: הוא אינו מיועד לרכישת מוצרי מזון בסופרמרקטים. מכוורת נמסר שהכרטיס פתוח למסעדות ולאטרקציות, ולא לקמעונאות, לפי החלטת המשרד. הסיווג גובר על המדף. שמפו וחולצה יושבים ליד החטיפים, והמסופון עדיין רואה סופר.

במסופון הסיפור הוא קוד ענף, לא מה שרואים על המדף. כשהסליקה מסווגת את בית העסק כסופר, הכרטיס נדחה גם אם קניתם מכונת תספורת ולא חלב. לכן השלט בכוורת הוא לא גחמה של המוכר. מי שבודק יתרה באפליקציה של כאל רואה שקלים זמינים, ואז מגלה שהזמינות תלויה בקוד של בית העסק. מסעדה מחוץ לבסיס תעבור. שק״ם בפנים ייחסם. זה ההבדל בין יתרה בארנק לבין יתרה שאפשר להוציא הערב.

למשק הבית זה אומר שהיתרה בטלפון לא קונה את מה שמונח מטר מהאוהל. מי שמסיים צו בערב ורוצה קפה ומברשת שיניים בכוורת של הבסיס משלם במזומן או בכרטיס בנקאי רגיל. הפייטר מחכה למסעדה, לאטרקציה, או לאגרה למדינה. מילואימניקים כבר דיווחו על קושי לאתר בתי עסק שמכבדים את הכרטיס, ועל צמצום הרשימה. אם אתם בודקים איזה כרטיס בכלל יושב בארנק, מדריכי כרטיסי האשראי בהון מפרקים בנקאי, חוץ בנקאי ונטען לפי עמלות וסליקה, לא לפי שלט על דלת.

החשבון מהסיפור הזה: 5,000 שקל בתקרה הגבוהה הם תקציב פנאי, לא תקציב מכולת בבסיס. מי שצבר 1,350 שקל על שלושים ימים במדרג א׳ פלוס יכול להוציא אותם במסעדה אחרי השחרור, לא על סרט לדסקית בשק״ם. מי שעוד לא הגיע לעשרה ימים ב־2026 עדיין מחוץ למסלול. מי שכבר נטען בודק במסופון של המסעדה, לא במסופון של הכוורת. השלט בצפון אומר אל תשאלו למה. התשובה של המשרד כבר כתובה בסיווג: סופרמרקט.