לטענתו:  "עדיין כדאי להשקיע באג"ח קונצרניות של חברות יציבות לטווח בינוני, המדורגות בדירוג השקעה עם מח"מ של כ-4 שנים, אשר מעולם לא אכזבו את המשקיעים ושצפויות גם לא לאכזב בעתיד בתשלומי האג"ח".עוד הוא מוסיף כי "במקרים רבים, האג"ח של חברות אלה מספקות תוספת תשואה נאותה של 1%-2% על פני אג"ח ממשלתיות. עודף התשואה צפוי לפצות את המשקיעים גם במקרים של הפסדי הון מעליית ריבית, כך שבסיכום התשואה המחושבת למשקיע מהשקעה באג"ח קונצרניות צפויה להיות גבוהה וכדאית יותר מהשקעה באג"ח ממשלתיות".

בעניין הרכיב הממשלתי, מוזס מחלק את השוק לשניים – אג"ח לתקופה בינונית עם מח"מ של עד 4 שנים, וממוצע של 2.5-3 שנים, וסדרות לתקופה ארוכה עם מח"מ מעל 5 שנים, וממוצע מח"מ של 7-8 שנים.

הוא מסביר כי "אג"ח מדינה שקלית עם מח"מ ממוצע של 2.5 שנים נסחרת בתשואה לפדיון של 0.85% ברוטו לשנה, בעוד אג"ח מדינה צמודת מדד לאותה תקופה נסחרת בתשואה שלילית של 0.5%, והמשקיע אמור להיות מפוצה על ידי האינפלציה בניכוי חצי אחוז. כלומר, אם האינפלציה תסתכם בשנה הקרובה ב-1%-1.2% בלבד, המשקיע צפוי לקבל תשואה נומינלית של 0.5%-1% ברוטו לשנה.

"בעוד התשואות הללו הן תשואות ברוטו לגופים מוסדיים, המשקיעים הפרטיים נדרשים לשלם מס על קופוני האג"ח", מזכיר מוזס, "ועלולים להיוותר עם תשואה אפסית עד שלילית בכל מקרה".