הדולר חוצה הבוקר את רף 3.06 שקלים, עלייה של כאחוז ביום אחד ושל כשלושה אחוזים בתוך שבוע, והשקל מצטרף לרשימה ארוכה של מטבעות שמאבדים גובה מול המטבע האמריקאי. את המכה הקשה סופג דווקא היורו: המטבע האירופי נסחר סביב 1.135 דולר, אחרי שקבע שפל של 1.1312, והדולר משלים מולו את העלייה החודשית החדה ביותר זה 14 חודשים ואת הרבעון השלישי ברציפות של התחזקות.

מאחורי המהלך עומדים שני כוחות שפועלים באותו כיוון. בצד האמריקאי, נתונים כלכליים חזקים מהצפוי דוחקים את הציפיות להורדות ריבית של הפדרל ריזרב, וריבית גבוהה לאורך זמן פירושה תשואה גבוהה יותר על החזקת דולרים. בצד האירופי מצטברים הקשיים: טלטלה פוליטית בצרפת, חששות מתחדשים סביב אנרגיה, ופער ביצועים כלכלי מתרחב מול ארצות הברית. כשהכסף הגדול בוחר בין שתי היבשות, הבחירה כרגע חד-משמעית.

העיניים בשווקים נשואות עכשיו לנתוני האינפלציה והתעסוקה בארצות הברית שיתפרסמו בימים הקרובים. נתון חזק נוסף יקבע את ההימור על ריבית גבוהה ויוסיף דלק לדולר; הפתעה כלפי מטה עשויה לעצור את הראלי במקום. עד אז, המומנטום ברור, וסוחרי המט"ח מדברים על רמות ההתנגדות הבאות של הדולר-שקל סביב 3.08 עד 3.10.

למה השקל נחלש למרות שהכלכלה המקומית רחוקה מהדרמה האירופית? התשובה טכנית ברובה: מוסדיים ישראלים מחזיקים תיקי ענק בוול סטריט, וכשהשווקים שם עולים הם מגדילים גידור ומוכרים דולרים, אבל כשהדולר מתחזק גלובלית התהליך מתהפך, והביקוש המקומי לדולרים גדל. נוסף על כך, פרמיית הסיכון הישראלית עדיין רגישה לחדשות הביטחוניות והפוליטיות, וכל ירידה בתיאבון הסיכון העולמי מורגשת אצלנו מהר.

בצד הצרכני, המהלך משנה את חשבון הכיס משני כיוונים. דולר יקר מייקר יבוא, מוצרי חשמל, טיסות שנקובות בדולרים ואת רכיב הדלק, בעוד היורו, שנסחר סביב 3.47 שקלים בלבד, הופך את החופשה באירופה לזולה יחסית: מי שמתכנן חורף באלפים או קניות במילאנו מקבל השנה יותר תמורת השקל. ולחוסכים עם חשיפה דולרית בתיק, החודש האחרון סיפק תזכורת לכך שהמטבע האמריקאי הוא עדיין כרית הביטחון הקלאסית של התיקים בזמנים של אי ודאות.

ההיסטוריה מלמדת זהירות משני הכיוונים: רבעונים חזקים של הדולר הסתיימו בעבר בתפניות חדות ברגע שהפד שינה כיוון, והיורו כבר ביקר מתחת לשוויון מול הדולר ב-2022 וחזר משם. הנתונים האמריקאיים של הימים הקרובים הם התחנה הבאה שתכריע לאן ממשיכים.