שתי חברות בנייה  "אוניל בניה" ו"תמוז 38" יפצו בכ-195,000 שקל בני זוג שרכשו דירה בפרויקט תמ"א 38. הפיצוי נפסק עבור איחור במסירה וירידת ערך הדירה.

חברות הבנייה טענו  כי המסירה התעכבה בגלל התנהלות הרוכשים. תחילה התובעים חתמו על הסכם רכישת הדירה מהנתבעות. אלו טענו כי הדירה נמסרה להם באיחור של חודשים רבים, בשל הסתבכות בביצוע הבנייה.  הם גם טענו למספר ליקויים תכנוניים, שהביאו לירידת ערך דירתם

חברות הבנייה טענו כי מועד מסירת הדירה נדחה עקב סיבות שאינן תלויות בהן, למשל הוראות שונות של הרשויות ומכון התקנים, או התנהגות התובעים עצמם שדרשו שינויים שונים, ופעלו ברשלנות וביהירות.

בנוגע לירידת ערך, נטען בין היתר כי התובעים מכרו את הזכויות בדירה לרוכש אחר, ברווח של 300,000 שקל. כמו כן, נטען כי במסגרת מכירת הדירה התובעים "ויתרו על כל זכויותיהם בדירה" לטובת הרוכש החדש, כולל על הזכות לתבוע את הנתבעות.

בעקבות חוו"ד מומחה קבע בית המשפט כי הדירה נמסרה באיחור של 7.5 חודשים, בשל עיכוב בקבלת היתר בנייה ואחריו בקבלת "טופס 4" (אכלוס). לכן אין קשר נסיבתי בין בקשות התובעים לבין האיחור במסירה. כך שהעיכוב חל הרבה יותר מהתיקונים שנדרשו.

"ביהמ"ש התרשם שהמחדל העיקרי של הנתבעות כלפי התובעים היה כאשר נקבו בלוח זמנים שלא לקח בחשבון מורכבות בניה על בניין קיים, וחוסר ניסיונן של הנתבעות בביצוע בנייה בתנאים אלה…" כתב השופט.

עוד נקבע בפסק הדין כי גם הבנייה עצמה הייתה רשלנית, והצביע על תקלה חמורה בדמות חור שנפער ברצפת הדירה, וגם נמצא חוסר התאמה בין מידות השטחים בפועל לבין מידות השטחים הנדרשות.

בהמשך, אימץ השופט את עמדת המומחה, שאמד את ירידת הערך בגין ליקוים שונים (מספר מדרגות בדירה, ממ"ד, רוחב חדר רחצה) בסך כ-41,000 שקל. כמו כן, השופט הסכים עם דעת המומחה שלפיה מכירת הדירה ברווח אינה שוללת את הטענה לירידת ערך, שכן התובעים יכלו לקבל סכום גבוה יותר אלמלא הליקויים.

בסופו של דבר, השופט הורה לנתבעות לשלם לתובעים פיצויים בסך כ-153,000 שקל, שכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל, והוצאות משפט בסך כ-16,700 שקל.