הרהורי בורסה    

חשמל יקר: למה חשבון החשמל שלנו גבוה?

חשמל יקר: למה חשבון החשמל שלנו גבוה? למה לא הפריטו את חברת החשמל? ואיך זה שכחלון חוגג הסכם נדל"ן עם חברת החשמל ושוכח לספר לנו שזה עלה לנו מיליארדים?

 

כולם ניסו לפרק אותה, לפצל אותה, להפריט אותה, אבל אחרי עשרות שנים של דיבורים, כדאי להבין – אלו רק דיבורים. חברת החשמל כאן כדי להישאר והיא תמשיך להיות הגוף הדומיננטי והשולט בתחום בעיקר בהולכת/ העברת החשמל. אין מה לעשות – התשתיות שלה הם יתרון גדול שמהווה חסם גדול מפני תחרות אמיתית; והעובדים שלה הם כוח שהפוליטקאים לא באמת רוצים להתעסק איתו.

אז נכון, יש תחרות  בייצור חשמל, ויש גם הולכה ותשתיות של גופים אחרים, אבל חברת החשמל תמשיך קרוב לוודאי לספק לכם חשמל גם בעוד שנתיים, שלוש ואפילו עשר שנים.

עכשיו מדברים על שינוי מבני עמוק, וכניסה של תחרות לתחום (המשך כניסה של תחרות), וזה יקרה, כשבמקביל חברת החשמל תהיה חייבת להתייעל (כחלק מהשינוי המבני חברת החשמל תפטר אלפי עובדים על פני השנים הבאות), אלא שזה לעג לרש.

חברת החשמל היתה צריכה להיות כבר לפני שלושים שנה מופרטת. בנימין נתניהו מודל 96' כראש ממשלה (וגם מודל 2003 – כשר אוצר) הבטיח כלכלה אחרת, הבטיח הפרטות, הבטיח שוק חופשי, הבטיח והאמת – קיים לא מעט, אבל בחברת החשמל הוא פשוט לא נגע. פחד להתחשמל, והוא לא היחיד.

למה חשבון החשמל שלנו גבוה?

הפחד של הפוליטיקאים הוא הפסד ענק לנו הצרכנים. אנחנו משלמים יותר מדי בחשבון החשמל שלנו – אנחנו משלמים על חוסר יעילות ברכישת מקורות האנרגיה של חברת החשמל (בעיקר רכישת גז במחיר יקר מתמר); אנחנו משלמים על המשכורות הגבוהות של עובדי החשמל ועל משכורות של עובדים לא נחוצים; ואנחנו משלמים על המימון הגובה של חברת החשמל (לחברה חובות במעל 50 מיליארד שקל). אנחנו משלמים עשרות טובות של שקלים מדי חודש (וזו הערכה מאוד צנועה) בגלל שהפוליטיקאים שלנו חזקים מול כל העולם וחלשים מול חברת החשמל. עשרות שקלים בחודש זה מאות שקלים ויותר בשנה – לא קצת.

אבל צריך להיות מציאותי – מה שהיה היה. השאלה מה יהיה? הרפורמה הנוכחית – השינוי המבני שכולל גם התייעלות בחברת החשמל עצמה, וגם הגדלת התחרות, היא חדשה אמנם טובה, אבל אני רוצה להזכיר לכם חברת תשתיות אחרת – בזק.

בזק, ענקית תקשורת מקומית שהיתה בדומה לחברת החשמל גם סוג של חברה ממשלתית (יחידת סמך במשרד התקשורת) כבדה ומגושמת, עם תוצאות במקרה הטוב פושרות ובמקרה הרע – חלשות הופרטה לפני כמעט 30 שנה. בזק אחרי ההפרטה (שנעשתה בשלבים) היא עדיין המובילה בתחומה ואין לה באמת מתחרה אמיתית בתחום הטלפוניה הקווית. גם לחברת החשמל, ככל הנראה, לא תהיה תחרות מאוד חזקה – כמו בזק, גם חברת החשמל נמצאת אצלכם בקירות בבית, ומסתבר שמשם עדיין קשה לצאת.

בזק ניצלה את כוחה אצל הצרכנים לגריפת רווחים בסכום העולה על 20 מיליארד שקל במשך 13 שנה, אצל שני בעלי בית – שאול אלוביץ, ולפניו, ארקין, איייפקס וסבן, ובעלי הבית ניצלו את השליטה למשיכת דיבידנדים בסך של קרוב ל-30 מיליארד שקל. הרווחים הלא נורמליים האלו נבעו מכוחה של בזק בענף, והכוח של חברת החשמל יכל ויכול תיאורטית לייצר למשקיעים בה רווחים של מיליארדים רבים. אלא שבעיני הצרכנים אלו ממש לא חדשות טובות –  לפני ההפרטה והמעבר למגרש התחרותי, הרווח נשאר בחברה ושירת בעיקר את העובדים, ואחרי ההפרטה הרווח זרם לבעלי המניות. בתווך גם חשבונות בזק ירדו, אבל נראה שהנהנים הגדולים מההפרטה אינם הצרכנים אלא המשקיעים.

טוב, חברת החשמל לא בדרך להפרטה, ואנקדוטה קטנה – בשנות ה-80' חברת החשמל נסחרה בבורסה (הוחזקה על ידי המדינה לצד החברות – אלרן ואלגר והציבור), אלא שאז "הולאמה" החברה וחזרה להיות ממשלתית לחלוטין. חבל, זו אולי היתה הזדמנות פז להפרטה מלאה, במקביל לפתיחת השוק לתחרות.

ונחזור לעתיד – אף אחד לא נביא, אבל נראה שחברת החשמל על פי התוכנית המתגבשת תהיה מעט רזה יותר, מעט יעילה יותר, והשוק יהיה מעט תחרותי יותר. אף אחד לא מדבר על הפרטה מלאה, אבל גם פיזור כוחה של חברת החשמל, ובעצם החלשתה הוא צעד בכיוון הנכון, רק שהתהליך הזה יעלה לנו הרבה כסף – הפיטורים יעלו בפיצויים מוגדלים, ויהיו גם פיצויים אחרים לחברה – ויתורים, מענקים ועוד.

הדיווח הלא שקוף של האוצר

והנה דוגמה מהשבוע האחרון. לחברת החשמל יש הרבה נכסים, חלק גדול מהם בתל אביב – תחנת רידינג לדוגמה. מיקום אטרקטיבי שיכול להפוך לשכונה עם מאות אולי אלפי דירות. הנכס הזה לא בדיוק שייך לחברה – הוא הוחכר לה על ידי המדינה ועל ידי העירייה, אבל יש לה חזקה עליו לעוד שנים רבות. השטח הזה לא משמש את החברה בייצור חשמל, ובכלל – יש שטחים רבים לחברת החשמל שאינם משמשים לתהליך הפקה והולכה של החשמל. קוראים להם בשפה הכלכלית – נכסים פאסיביים. אלו נכסים שאפשר לכאורה לוותר עליהם ושום דבר לא יקרה בהיבט העסקי.

האוצר ועיריית ת"א לוטשים עיניים לשטחים האלו, והם מוכנים לשלם הרבה בשבילם כחלק מהסדר עם החברה. השיחות בין הצדדים התחילו כבר לפני תקופה ארוכה, והנה בשבוע שעבר – נחתם הסכם.

כחלון חגג את ההסכם – "ההסכם הוא המשך ישיר למדיניות שהובלנו בשנתיים האחרונות לפינוי שטחים המוחזקים על ידי גורמים שונים לטובת שימושים ציבוריים. השטחים שיתפנו ישמשו לבניית אלפי יחידות דיור ומקומות תעסוקה בלב אזורי הביקוש. אנחנו נמשיך באותה המדיניות ונפנה שטחים נוספים המוחזקים על ידי גורמים ממשלתיים לטובתם של אזרחי ישראל".

גם רוני חזקיהו החשב שהיה מעורב מאוד בהסכם חגג את החתימה, וכך גם עדיאל שמרון, מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל, מנהלי חברת החשמל, ורון חולדאי, ראש עיריית תל אביב. אלא שבחגיגה הזו נעלם נתון חשוב – כמה זה עולה לנו? אתם מאמינים שחברת החשמל תוותר ככה סתם על הנכסים האלו (בלי קשר לשאלה של מי הנכסים). היא יושבת שם, והיא תוותר (בצדק מבחינתה) רק אם ישלמו לה, אז שילמו לה.

הנה מה שנכתב בהודעה של האוצר –  "במסגרת העסקה, עלויות הפינוי והבינוי של חלק מן הנכסים ימומנו על ידי רשות מקרקעי ישראל. בנוסף, בהתאם לתנאי אגרות החוב הצמיתות אשר הנפיקה החברה למדינת ישראל, תוכל חברת החשמל לפרוע אותן בתמורה לערכן הנומינאלי העומד על כ-15.5 מיליון שקל…".

כן, זה לא אומר הרבה – אפשר להבין מזה שעלויות הפינוי הם על רשות מקרקעי ישראל, וזה סביר – אף אחד לא מצפה שאת הפינוי תשלם חברת החשמל, וחוץ מזה תקבל חברת החשמל אפשרות לפרוע אג"ח בסכום של 15.5 מיליון שקל. ממש לא אומר הרבה, כי כנראה זו המטרה, אחרת למה בהודעה הכל כך חשובה, לא נמסר שחברת החשמל בעצם יכולה לקנות בתמורה ל-15.5 מיליון שקל חוב העולה על 2.5 מיליארד שקל. חברת החשמל מקבלת 2.5 מיליארד שקל, ובאוצר לא חושבים שאנחנו צריכים לדעת מזה. איפה זה כן כתוב? בדוחות של חברת החשמל. שם שחור על גבי לבן מוצגות האג"ח הצמיתות של חברת החשמל בסכום של מעל 2.5 מיליארד שקל. האג"ח האלו הם חוב של החברה כלפי המדינה, ועכשיו כחלק מההסכם הנדל"ני, האוצר מוותר על החוב הזה. אולי זה נכון, אולי זה מוצדק, אולי זה חלק ממו"מ ארוך, אבל חתמתם על הסכם – חגגתם, ואיכשהו שכחתם לספר לנו כמה זה עלה? כמה עולה לנו החגיגה שלכם? שקוף זה לא.

מנגד, חברת החשמל חגגה את ההסכם הנדל"ני ולא פחות מכך את ההסכם הפיננסי. חברת החשמל מדווחת לבורסה (אגרות החוב שלה נסחרות בבורסה) והדיווח על ההסכם מאוד ברור –  "…החברה תהא רשאית לפרוע את אגרות החוב הצמיתות אשר הנפיקה החברה למדינת ישראל, ואשר ליום 31 בדצמבר 2016, היו רשומות בספרי החברה בסכום של למעלה מ-2.5 מיליארד שקל, בתמורה לערכן הנומינאלי, העומד על 15.5 מיליון שקל.

"חוב החברה כלפי המדינה מכוח ההלוואה אשר הועמדה לחברה במקור על ידי הבנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ (ואשר יתרתה ליום 31 בדצמבר, 2016 היתה מעל 2.5 מיליארד שקל) ושהומחתה למדינת ישראל, ייפרס מחדש, יוחלף בחוב שקלי צמוד מדד וגובה הריבית שלו יופחת.

"רשות מקרקעי ישראל תשלם לחברה סך של 780 כמיליון שקל בגין עלויות הפינוי והבינוי של חלק מן הנכסים המועברים…"

יש עוד תמורה/ פיצוי, אבל מיותר לציין, המסר עבר. עכשיו נותר לראות, אם משהו ישתנה ובכמה הוא ישתנה – האם התחרות בתחום תגבר? האם הפיטורים אכן יהיו משמעותיים? אם חברת החשמל תעשה דיאטה בהוצאות? אם החברה תייצר רווחים ותזרים חיובי שיוכל לשרת את החוב הענק? אם מכירת הנדל"ן (הסכם הנדל"ן) יעזור ליציבות הפיננסית של החברה – הקטנת החוב, הגדלת המזומנים. והכי חשוב – איך כל זה יתורגם לחשבון החשמל שלנו (שאגב, ירד במעל 2% בתחילת 2018 – במקביל לתחשיב הפנסיה של עובדי החשמל, ירידת הדולר, ושינויים נוספים).