נתוני קופות הגמל לחודש ינואר עדיין לא פורסמו באופן רשמי, אבל ניתן להעריך בהינתן הרכב התיקים, את התשואות בקופות השונות ובאפיקים השונים.

במיטב דש הכינו הערכה לחודש ינואר, וממנה עולה כצפוי כי התשואות בינואר גבוהות בזכות החודש החיובי מאוד בשווקים.

קופות הגמל פתחו את השנה ברגל ימין כאשר קופות הגמל הכלליות השיגו תשואה של כ-1.3% בממוצע. בטווח של 0.8% עד 1.8%.

קופות הגמל המנייתיות מובילות עם תשואה של כ-3.6%. בטווח של 2.6% עד 4.6%.

תשואה של 0.5% לקופות הגמל המדדיות. בטווח של 0.3% עד 0.7%.

תשואה אפסית לקופות הגמל השקליות. בטווח של תשואה שלילית של 0.2% עד תשואה חיובית של 0.2%.

 מדובר על הערכות וממוצעים במיטב דש מדגישים כי קיימת שונות בין המסלולים המתמחים* והדבר תלוי במבנה המסלול ובתמהיל המדד המוביל בו (מידת ה"טהורות" של המסלול).

עליות השערים בשוקי המניות בעולם ובארץ, בשוקי האג"ח הקונצרני והממשלתי בישראל פעלו כגורם חיובי לתשואות הקופות החודש.

שוקי המניות בעולם הציגו מגמה חיובית:

בארה"ב: מגמה חיובית חזקה מאוד: כאשר מדד ה-S&P עלה ב-5.6%, מדד הדאו ג'ונס עלה ב-5.8% ומדד הנאסד"ק עלה ב-7.4%. באירופה: עליות נאות: ה-DAX הגרמני עלה ב-2.1%, ה-CAC הצרפתי עלה ב-3.2% וה-Eurostoxx 50 עלה בשיעור של 3.0%. ביפן: מגמה חיובית כאשר מדד הניקיי עלה בשיעור של 1.5%. כל אלו במונחי מטבע של אותן מדינות.

גם בשוק המניות בארץ נרשמה מגמה חיובית: מדד ת"א 35 עלה ב-2.5%, מדד ת"א 90 עלה ב-5.2%, מדד ת"א 125 עלה ב-3.2% ומדד יתר 50 עלה ב-1.9%. באג"ח הקונצרני המקומי נרשמו עליות שערים. מדד התל בונד 20 עלה ב-0.5%, מדד תל בונד 40 עלה ב-0.3% ומדד התל בונד 60 עלה ב-0.4%. אגרות החוב הלא מדורגות עלו ב-0.8%.

 באגרות החוב הממשלתיות נרשמה תשואה חיובית בשיעור מתון של 0.4%, כאשר אגרות החוב הצמודות למדד (גלילים) עלו ב-0.9% ואגרות החוב השקליות (שחרים) נותרו ללא שינוי.

 נתוני ינואר 2018:

 הותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור) הפקידה תכנית להתחדשות עירונית בשכונת המגורים קריית משה ברחובות הכוללת 9,500 יחידות דיור שיוקמו במבני מגורים בני 7 ל-20 קומות. מתוך כלל יחידות הדיור, כ-1,600 יוקצו עבור דירות קטנות. יחידות הדיור החדשות יוקמו במקום כ-1,300 יח"ד המצויות כיום בשטח התוכנית במצב תחזוקתי ירוד. בשטח הדירות המתפנות, ייבנו כ-3,600 יחידות דיור וכן כ-5,800 יחידות דיור נוספות בקרקע משלימה שהוקצתה לטובת הפרויקט ע"י רשות מקרקעי ישראל. לצד יחידות הדיור, התוכנית כוללת שדרוג אזור תעשייה ותיק, הקמת תשתיות, שטחי ציבור ותחנת רכבת שתשרת את תושבי השכונה והאזור. תכנון התוכנית לווה בשיתוף ציבור נרחב עם תושבי השכונה ובעלי הדירות.

התוכנית שקודמה על ידי הרשות להתחדשות עירונית שבמשרד הבינוי והשיכון ועיריית רחובות, משתרעת על שטח של כ-1,100 דונם במערב העיר וכ- 300 דונם מתוכם הינם חלקת השלמה. חלקת ההשלמה מאפשרת לתוכנית להתממש בהליך ייחודי של בינוי – פינוי (קודם בונים ולאחר מכן הורסים). באופן זה רוב התושבים יוכלו להישאר בביתם במהלך הבנייה, ולעבור לביתם החדש בסיום התהליך. בנוסף, התוכנית כוללת 350 יחידות לדיור מוגן ושטחי מסחר ותעסוקה. כל המגרשים בתוכנית תוכננו כך שניתן יהיה לפתח אותם ללא תלות בהתקדמות המגרשים האחרים במרחב. הקצאת השטחים למבני ציבור נעשתה בראיה דומה ללא קשר לפינוי של מבנים בבעלות פרטית.

במסגרת תכנית זו תיבנה השכונה כולה מחדש כרובע עירוני עם תשתיות מודרניות, המושתת על עירוב שימושים וכולל גם שטחי תעסוקה משמעותיים ומעונות סטודנטים.

יד ביד עם קידום התכנון, משרד הבינוי והשיכון הוביל נדבך חברתי משמעותי, שיסייע רבות לבני העדה האתיופית ולשאר התושבים המתגוררים בשכונה. הכנת התכנית לוותה בתהליכים חברתיים מעמיקים, במפגשים של שיתוף ציבור ובהכשרות לפעילים בשכונה תוך דיאלוג רציף ושיתופי שנעשה על ידי אנשי מקצוע מטעם משרד הבינוי והשיכון ועיריית רחובות. בימים אלו מוקמת מינהלת להתחדשות עירונית בשכונה בסיוע המשרד. פעולות אלו יתנו כלים מעשיים בידי התושבים ויתרמו לקידומה ומימושה המוצלח של התכנית. התוכנית מהווה  נדבך חשוב בתוכנית הדגל של משרד הבינוי והשיכון בהתחדשות עירונית, בקנה מדינה שטרם נראה כמוהו בישראל.

קידומה של התכנית, התאפשר על רקע החלטה נוספת שאושרה לאחרונה בדבר "קרקע משלימה", כלומר קרקע פנויה שבה יתאפשר ליזמים לבנות ועל ידי כך להגדיל את הכדאיות הכלכלית בפרויקטים של פינוי ־ בינוי. בתכנית להתחדשות שכונת קריית משה הוקצו כ־250 דונם לטובת התחדשותה של השכונה כולה. בסך הכל כוללת התוכנית כ־1,200 דונם, מהם 750 בשטחים בנויים ו־250 דונם הם קרקע משלימה. התוכנית נערכה ע"י משרד בר לוי אדריכלים ומתכנני ערים.

שר הבינוי והשיכון, האלוף (מיל') יואב גלנט : ״עתיד הנדל״ן במדינת ישראל תלוי בהתחדשות עירונית נכונה. אני מברך על אישור תכנית הפיתוח של שכונת ״קרית משה״ ברחובות, המהווה תכנית דגל של הרשות להתחדשות עירונית במשרד הבינוי והשיכון. אישור תכנית זו מהווה בשורה חשובה לתושבי השכונה הותיקה, זוגות צעירים ולסטודנטים אשר מבקשים לגור בה. התכנית תבנה רובע חדש ומודרני במקום תוך ליווי וסיוע לתושבים הקיימים ובשמירה על רווחתם בהמשך מגוריהם בשכונה. משרד הבינוי והשיכון ימשיך לפעול ברוח זו ובמלוא המרץ במטרה להוביל התחדשות עירונית בערים נוספות ברחבי הארץ״.

 ראש עיריית רחובות, רחמים מלול: "רחובות גאה להיות חלק מהאישור ההיסטורי הראשון של הותמ"ל בישראל, כעיר מובילה בתחום הבניה. פרויקט ההתחדשות העירונית ברחובות ישפיע על קריית משה בפרט, ועל רחובות בכלל. אחרי שנים של עבודה מאומצת והשקעה רבה של תשומות ומשאבים מצד עיריית רחובות, אנו גאים לברך על המוגמר ולהתחיל ביישום פרויקט ההתחדשות העירונית בעיר. אני מודה למשרד האוצר ולמשרד הבינוי והשיכון על שיתוף הפעולה והסיוע באישור התוכנית".

 יו"ר הותמ"ל, אריאל יוצר: "הותמ"ל אישרה היום להפקדה תוכנית משמעותית ביותר בעיר רחובות. מדובר במתחם הפינוי – בינוי הראשון שהותמ"ל מאשרת  והוא צפוי להביא לשיפור איכות החיים של התושבים. זוהי תוכנית ראשונה מיני רבות שאנחנו מקדמים בימים אלו בתחום ההתחדשות העירונית כיעד מרכזי שהצבנו לעצמנו לשנה הקרובה".

יו"ר הרשות להתחדשות עירונית, חיים אביטן : "מאז כניסתי לתפקיד, ביקשתי לשים דגש על קידום פרויקטים גדולים שיחוללו שינוי משמעותי בתחום ההתחדשות העירונית. התכנית לקריית משה היא דוגמא מוצלחת לפרויקטים גדולים שיוסיפו אלפי יח"ד וישדרגו את השכונה".

אפשר להתווכח האם תוכנית מחיר למשתכן תצליח להוריד את מחירי הדירות והאם תוכנית מחיר למשתכן אכן עוזרת לזוגות ולזכאים בכלל. אבל אי אפשר להתווכח עם הקצב והנחישות של שר האוצר משה כחלון. מעל 120 אלף איש כבר נרשמו לתוכנית כזכאים וקרוב ל-40 אלף דירות הוגרלו לזכאים.

עכשיו מדווחים באוצר על שווק  2,087 יח"ד נוספים במכרזי מחיר למשתכן. הנה הרשימה

  וגם בכמה הזכאים רכשו ואיזו הנחה זה משקף

4  חברות זכו בקרקע לבניית 1,343 יח"ד בבנייה רוויה בשכונת נווה שרון בנתיבות.

מחירי הדירות בנתיבות כוללים מענק למשתכן בסך 60,000 ש"ח:

מחיר התחלתי לדירת 85 מ"ר יעמוד על 538,771 ש"ח והוא מבטא הנחה של 30% ממחיר דירות דומות בשוק.

מחיר התחלתי לדירת 100 מ"ר יעמוד על  634,401 ש"ח והוא מבטא הנחה של 29% ממחיר דירות דומות בשוק.

מחיר התחלתי לדירת 110 מ"ר יעמוד על 698,154 ש"ח והוא מבטא הנחה של 29% ממחיר דירות דומות בשוק.

הדירות כוללות מרפסת, מחסן וחניה.

לסקר – האם מחיר למשתכן היא תוכנית טובה ( צפו בתוצאות) 

שכונת נווה שרון ממוקמת בחלקה הצפון מערבי של העיר בסמוך לכניסה לעיר מכביש 25 בסמיכות לנחל בוהו, מיובלי נחל הבשור, כאשר מסביב לנחל יוקם פארק מרכזי. השכונה מונה 1,689 יח"ד ובה ישנם מגורים, מבנים ומוסדות ציבור, שטח ציבורי פתוח ושדירות מרכזיות המחברות את הפארק האורכי לאורך כביש 25 מצפון, השדרות מפותחות עם מדרכות רחבות מגוננות ושבילי אופניים לרווחת התושבים.

להלן ניתוח מחירי דירות לפי שטחי דירות שונים :

להלן טבלת הזוכים:

ארזי הנגב ייזום ובניה בע"מ היא החברה הזוכה בקרקע לבניית 702 יח"ד במתחם למגורים בבנייה רוויה במערב נתיבות.

מחירי הדירות בנתיבות כוללים מענק למשתכן בסך 60,000 ש"ח:

מחיר התחלתי לדירת 85 מ"ר יעמוד על 525,985 ש"ח והוא מבטא הנחה של 30% ממחיר דירות דומות בשוק.

מחיר התחלתי לדירת 100 מ"ר יעמוד על  620,702 ש"ח והוא מבטא הנחה של 29% ממחיר דירות דומות בשוק.

מחיר התחלתי לדירת 110 מ"ר יעמוד על 683,847 ש"ח והוא מבטא הנחה של 29% ממחיר דירות דומות בשוק.

הדירות כוללות מרפסת, מחסן וחניה.

השכונה המערבית בנתיבות ממוקמת ממזרח לנחל בוהו, ממערב לכביש הטבעת העירוני ומדרום לתחנת הרכבת. השכונה כוללת  כ- 1,700 יח"ד ובה ישנם אזור מגורים, שטח לבנייני ציבור, אזור מסחרי, אזור מגורים מיוחד, תרבות וספורט (מרכזי תרבות ונוער), שביל להולכי רגל, שטח ציבורי פתוח, פארק עירוני, דרך משולבת ודרכים.

להלן ניתוח מחירי דירות לפי שטחי דירות שונים :

להלן טבלת הזוכים:

רונידן חברה לבניין בע"מ היא החברה הזוכה בקרקע לבניית 42 יח"ד בשכונת וייסגל ברחובות.

מחירי הדירות ברחובות מבטאים הנחה של 21% ממחיר דירות דומות בשוק:

המחיר התחלתי לדירת 85 מ"ר יעמוד על 948,745 ש"ח

המחיר התחלתי לדירת 100 מ"ר יעמוד על 1,095,990 ש"ח

המחיר התחלתי לדירת 120 מ"ר יעמוד על 1,292,316 ש"ח

הדירות כוללות מרפסת, מחסן וחניה.

שכונת וייסגל ברחובות, המכונה 'רחובות הצעירה', ממוקמת בדרום-מערב העיר וגובלת בשכונת קריית משה.

בקרבת השכונה ניתן למצוא מוסדות חינוך וכן את פארק המדע בנס ציונה ופארק המדע ברחובות, השכונה כוללת אזורי מגורים, מבני ציבור, מרכז פיס לספורט ונופש, פארק ירוק וכן מרכז מסחרי שכונתי.

להלן ניתוח מחירי דירות לפי שטחי דירות שונים :

להלן טבלת הזוכים:

רשת רמי לוי וישראכרט חברו לתפעול מועדון לקוחות משותף.

רמי לוי תשלוט במועדון

פעילות המועדון תתבצע באמצעות חברה חדשה אשר תוקם על ידי החברה ועל ידי ישראכרט ותוחזק 80% על ידי החברה ו-20% על-ידי ישראכרט. החברה החדשה תקלוט את נכסי הפעילות על פי הסכם המועדון הקודם. כמו כן, החברה החדשה תהא בעלת הזכויות לתפעול כרטיסי חיוב שיונפקו על פי ההסכם ושיקנו הטבות ברכישות בחברה.

עיקרי ההסכמות שהושגו בין הצדדים בקשר עם המועדון:

במסגרת ההסכם ישראכרט תעניק לחברה את שירותי ההנפקה והתפעול של כרטיסי המועדון, והחברה תישא בעלויות שונות בקשר עם הטבות לחברי המועדון ובהוצאות נלוות מסוימות. כן כולל ההסכם הוראות ומנגנונים מקובלים בדבר ניהול החברה החדשה וקבלת החלטות בה, לרבות החלטות מסוימות הטעונות הסכמה פה אחד, ומגבלות מקובלות על העברת מניות החברה החדשה.

החברה החדשה תהיה זכאית לחלק מרווחי האשראי הנובעים מהעמדת אשראי בכרטיסי המועדון, חלק מההכנסות מדמי הכרטיס וכן להכנסות משיתופי פעולה של החברה החדשה עם צדדים שלישיים. רווחי אשראי יוגדרו לצורך ההסכם כהכנסות אשראי, בניכוי עלויות מימון, הוצאות תפעול והוצאות בגין הפסדי אי פירעון אשראים  נטו מגביה, בגין לקוחות המועדון שכנגדם נרשמה הוצאה כאמור.

בנוסף, התחייבה ישראכרט כי אם לא יגיעו הכנסות החברה בקשר עם הכנסות החברה החדשה למינימום השנתי, תשלם ישראכרט לחברה סכומים מסוימים, אשר לאחר תשלומם יגיעו הכנסות החברה באותה שנה למינימום שנתי שנקבע. שירותי ההנפקה והתפעול של כרטיסי המועדון על פי ההסכם יינתנו לחברה החדשה באופן בלעדי על-ידי ישראכרט ולתקופה של שבע שנים החל ממועד תחילת הפעילות, אלא אם הוארך בהסכמה בהתאם לקבוע בהסכם. בהסכם נקבע מנגנון היפרדות במקרה של סיום ההסכם, במסגרתו ניתנו אופציות הדדיות שעם מימושן תרכוש החברה את אחזקות ישראכרט בחברה החדשה.

אוקיי אבל מה זה אומר לצרכנים?

מועדון פתוח – מה זה?

מועדון צרכנות פתוח מבוסס כרטיס אשראי הוא מועדון (ולצידו כרטיס אשראי) שפתוח לכולם ללא דמי כניסה. כלומר, אין תשלום חד פעמי, אין תשלום חודשי שוטף – זה חינם, וניתן לצבור נקודות, לקבל הנחות והטבות. מה למשל מקבלים? הנחות של ישראכרט – כרטיסי קולנוע מוזלים (1+1),  הנחות למופעים, והטבות ברשת רמי לוי לרבות בתחום התקשורת (סלולר).

ודוגמאות יותר ספציפיות – כרטיס לסרט בסינמה סיטי ב-19 שקל ופיצה האט משפחתית ב-20 שקל, הנחה של 30%-40% על כרטיסים של הופעות – זמרים ועוד.

במועדון של רמי לוי כולם יכולים להיות חברים – אין פרוטקציות, אין שייכות לגוף מסויים, לחברת החשמל, להסתדרות, לא צריך להיות בקבע, לא צריך להיות גמלאי. פשוט, פתוח לכולם.

כדי להיות חבר במועדון, פשוט מצטרפים דרך הנפקת כרטיס אשראי של רמי לוי (כרטיס אשראי בשיתוף ישראכרט). כלומר, הנפקת כרטיס האשראי היא הצטרפות אוטומטית למועדון הלקוחות של רמי לוי. החברות במועדון מקנה הטבות כמו  5% הנחה על המותג הפרטי של של רמי לוי.

אז אכן יש כאן "פתיחות" – המועדון פתוח לכולם. אבל שלא תטעו. הכרטיס עולה כסף. אתם תשלמו 20 שקל בחודש בגין ההטבות האלו. השאלה אם זה משתלם, תלויה בשימוש שלכם ברשת רמי לוי, ובניצול ההטבות שיש לכם בישראכרט. כמו כן, יש הטבות למצטרפים חדשים – 120 שקל לקניות או הלוואה ללא ריבית. המצטרפים יכולים לבחור אם לקבל הלוואה של עד 5000 שקל ללא ריבית, או שובר לקניות ברמי לוי בסך 120 שקל בכפוף (בכפוף לעסקאות של 500 שקל במהלך 4 חודשים מיום הנפקת הכרטיס).

המבצעים המיועדים לחברי המועדון, תקפים רק בסניפים ולא באתר רמי לוי.

כרטיסים פופולאריים

רמי לו לא לבד כמובן בעולם המועדונים וכרטיסי האשראי. גם לקבוצת המשביר לצרכן יש מועדון גדול. פוקס הקימה עם לאומי קארד מועדון גדול (הרחבה כאן) ; לשופרסל יש מועדון , ובעצם לי לא. עם זאת, המועדונים הגדולים הם לרוב מועדונים של גופים חזקים כמו וועדי העובדים של הגופים הגדולים במשק – ההסתדרות מחזיקה במועדון ובכרטיס – ביחד בשבילך; הצבע, אנשי קבע מחזיקים במועדון חבר, יש גם את הכרטיסים המיועדים לכוחות המשטרה, למורים ולארגונים גדוןלים נוספים.

הנה מידע נוסף על כמה מהמועדונים הגדולים –

מועדון חבר

ביחד בשבילך

 קרנות השוטרים 

משכנתא באזורי עדיפות לאומית – לא באמת מבטאת הטבה.

משכנתא לזכאים היא סוג של הטבה שהמדינה נותנת "לתושבים שמגיע להם", רק שכפי שתוכלו לקרוא כאן, זה לא באמת הטבה. עכשיו מסתבר שגם משכנתאות באזורי פריפריה, עוד סוג של הטבה, הם לא באמת הטבה.

משרד השיכון מעניק לרוכשים באזורי עדיפות לאומית, משכנתא שאמורה להיות בתנאים מועדפים. מסתבר שלא רק שזה לא בתנאים מועדפים זה יקר משמעותית מהמשכנתא שמציעים הבנקים לאותם זכאים.

המשכנתאות לזכאים ניתנות על פי קריטריונים של משרד השיכון. הן ניתנות לחסרי דירה, ומחושבת בהתאם לנוסחה קצת מסובכת שבסופה נקבע ניקוד על פי פרמטרים שונים, לרבות שנות נישואים, שירות צבאי או לאומי, משך השירות, מספר ילדים ומספר אחים. כמו כן, חשוב לצורך הזכאות והיקפה המקום – באזורי עימות שבפריפריה ניתן לקבל משכנתא גדולה יחסית.

הבעיה החלה כאשר הריבית ירדה ולא נעשתה התאמה של הריבית במשכנתאות לזכאים. בעבר המשכנתאות לזכאים היו באמת הטבה גדולה, אבל כבר לפני כחמש שנים, הריבית במשכנתאות לזכאים כבר לא היתה אטרקטיבית. לפני כשנתיים עדכנו את הריבית לזכאים ועדיין היא לא באמת אטרקטיבית – ריבית צמודה למדד של 4%.

עם זאת, לאחרונה הופחתה הריבית במשכנתאות לזכאים – נקבע כי היא תהיה 0.5% פחות מהריבית הממוצעת שניתנת בבנקים, ובכל מקרה לא תעלה על 3% צמודת מדד. אז מה הבעיה?

הבעיה היא במשכנתא לאזורי עדיפות לאומית. בנוסף למשכנתא לזכאים, רוכשי דירה באזור עדיפות לאומית זכאים למשכנתא נוספת בתנאים מועדפים. ביישובים באזור עדיפות לאומית א', כך על פי הוראות משרד השיכון –  תינתן תוספת משכנתא בסך של 100 אלף שקל. באזור עדיפות לאומית ב' תינתן משכנתא בסך של 70 אלף שקל. הריבית המשכנתא הזו (תוספת המשכנתא) נקבעה על 4.5% (צמוד מדד, ל-20 שנה). אבל,  זה הרבה יותר ממה שנותנים הבנקים – ריבית צמודה למדד בתוספת של כ-3.4%. זו אמורה להיות הטבה, אבל היא ממש לא הטבה.

רכישות כרטיסי אשראי עלו בשנת 2017 בכ-9%. כך עולה מנתוני הלמ"ס.

בלמ"ס מפרטים כי בשנת 2017 חלה עלייה  של 8.9% בסך כל הרכישות בכרטיסי אשראי;  עלייה של 10.5% מוצרים ושירותים אחרים;  עלייה של 5.3% ברכישות מזון ומשקאות (כולל שירותי אוכל); עלייה של 7.1% ברכישות מוצרי תעשייה; עלייה של 10.3% ברכישות שירותים

על פי נתוני המגמה, בשלושת החודשים אוקטובר-דצמבר 2017 נרשמה עלייה, במחירים קבועים, של 7.8% בחישוב שנתי, בסך כל הרכישות בכרטיסי אשראי; זאת, לאחר עלייה של 10.8% בשלושת החודשים יולי-ספטמבר 2017.

 השינוי באחוזים במדדי הרכישות בכרטיסי אשראי במחירים קבועים –

המגמה בחישוב שנתי: אוקטובר-דצמבר 2017

בקבוצה מוצרים ושירותים אחרים, שהיא 43% מסך הרכישות בשנת 2017, חלה עלייה של 8.9% במגמה באוקטובר- דצמבר 2017. מזה, בענף שירותי רפואה ותרופות עלייה של 5.0%, בענף ציוד ושרותי תחבורה עלייה של 1.7%, ובענף ספרים, ציוד משרדי ופרסום ירידה של 1.9%.

בקבוצה שירותים, שהיא 22% מסך הרכישות בשנת 2017, חלה עלייה של 8.5% במגמה באוקטובר-דצמבר 2017. מזה, בענף טיסות, תיירות ושרותי אירוח עלייה של 12.5%, בענף שירותי ממשלה ועירייה עלייה של 8.8%, בענף פנאי ובילוי עלייה של 8.0%, ובענף הביטוח חלה ירידה של 2.6%.

בקבוצה מוצרי תעשייה, שהיא 19% מסך הרכישות בשנת 2017, חלה עלייה של 2.1% במגמה באוקטובר- דצמבר 2017, מזה, בענף הרהיטים עלייה של 6.5%, בענף מוצרי חשמל ואלקטרוניקה עלייה של 4.1%, ובענף הלבשה והנעלה ירידה של 1.7%.

בקבוצה מזון ומשקאות, שהיא 16% מסך הרכישות בשנת 2017, חלה עלייה במגמה באוקטובר-דצמבר 2017 של 6.6%.

הנתונים על רכישות של צרכנים פרטיים בכרטיסי אשראי מתקבלים מכל חברות כרטיסי האשראי הפועלות בישראל, ומחולקים לפי ארבע קבוצות רכישה ראשיות ולפי ענפי משנה, בהתאם לסיווג בתי העסק על ידי חברות האשראי. הרכישות בכרטיסי אשראי מדווחות לפי סכום הרכישה הכולל של הצרכנים בבתי העסק, ומתייחסות לרכישות של ישראלים בארץ בלבד.

הנתונים מוצגים בלוחות כמדדים על בסיס ממוצע שנת 2002. סדרה זו של מדדים מחושבת משנת 2002. איסוף הנתונים לאורך שנים, מאפשר לערוך השוואות בין תקופות שונות לאורך זמן. מסוף שנת 2010 סדרת סך כל הרכישות בכרטיסי אשראי מנוכת העונתיות מחושבת לפי "שיטה בלתי ישירה", שהיא סכום משוקלל של ארבע קבוצות רכישה מנוכות העונתיות: מוצרים ושירותים אחרים, מזון ומשקאות, מוצרי תעשייה ושירותים.

קיבלתם צ'ק ושכחתם להפקיד אותו. הזמן עובר, ובלי ששמתם לב, כבר עברה שנה. האם הצ'ק בתוקף? מה עושים איתו? האם אפשר לפנות לרושם הצ'ק ולהחליף את הצ'ק?

ובכן, יש כאן כמה הבחנות. ראשית, חשוב להבין שצ'ק "חי" על פני שבע שנים. אם קיבלתם צ'ק ולא פדיתם, אתם עדיין זכאים לתשלום, גם אם לא פרעתם אותו.

רושם הצ'ק חייב לכם כסף (זאת הרי משמעות של צ'ק), והחוב הזה נשאר בתוקף שבע שנים. זה לא קשור לתאריך שרשום על הצ'ק. נניח שקיבלתם היום צ'ק שהתאריך שנכתב עליו הוא לעוד שלושה חודשים. במקרה כזה הפירעון האמיתי הוא בעוד שלושה חודשים, אבל אם שכחתם להפקיד, יש לכם שבע שנים אחרי אחרי אותו תאריך, שבהן ניתן לפרוע את הצ'ק. אגב, במקרה של צ'ק מוסב מדובר על שנתיים – משמע, שנתיים אחרי מועד הפירעון של הצ'ק, יש למקבל הצ'ק זכות לחזור ולדרוש את כיסוי החוב.

אבל זה לא כל כך פשוט. הבעיה מתחילה בבנקים. הבנקים מכבדים צ'קים רק חצי שנה אחרי מועד הפירעון שצוין עליו. זאת זכותם, והם עקשניים בעניין, ואז אתם נכנסים למלכוד – יש לכם צ'ק, מבחינת החוק אתם יכולים לדרוש את החוב, אבל הבנק לא מכבד את הצ'ק. בשלב ראשון כדאי לפנות למי שרשם את הצ'ק ולהחליף את הצ'ק. ככה נפתרות רוב הבעיות האלו.

אבל אם מי שחתם על הצ'ק לא מוכן לקבל אותו חזרה תמורת מזומן, או לתת צ'ק חליפי, אתם יכולים לפנות ישירות להוצאה לפועל ולבקש מהם שיפנו לחותם הצ'ק כדי לקבל את המגיע לכם. זה יכול לעבוד, אנשים לא רוצים להתעסק עם הוצאה לפועל. קוראים למהלך הזה "תביעה לביצוע שטר", ומסתבר שזה תהליך נפוץ.

אבל גם כאן הבעיות לא נגמרות. כדי שהוצאה לפועל יעזרו לכם בגביית הצ'ק, צריך הודעת חילול. הודעת חילול זאת חותמת שהבנק שם על צ'ק שלא נפרע. אלא שהיינו בבנק, ניגשנו לפקידה וביקשנו ממנה לפרוע את הצ'ק, אבל היא אמרה בפירוש שהבנק לא פורע צ'קים מעל תקופה של חצי שנה. ביקשנו שתשים חותמת כדי שנוכל ללכת להוצאה לפועל, וגם את זה הבנק לא אישר. אז מה כן? מה בכל זאת אפשר לעשות?  ובכן, פתרון פשוט – מכניסים את הצ'ק למעטפת הפקדה ומפקידים אותו בעזרת המעטפה. ככה הבנק לא יכול לברוח מאחריות, הצ'ק יחזור אלינו עם חותמת, וזה מכשיר ומאפשר את התהליך של הוצאה לפועל.

מכאן הדרך אל הכסף אמורה להיות פשוטה, אך עדיין לזכות חותם הצ'ק עומדת טענה חזקה, שעלולה לחבל במאמציכם לפדות את הצ'ק. חותם הצ'ק יכול לגשת לבית המשפט ולטעון שם שלקח לכם יותר מדי זמן (זמן לא סביר) עד שדרשתם לפרוע את הצ'ק. במקרה כזה תצטרכו להסביר למה אתם פונים רק עכשיו, וזה צריך להיות הסבר הגיוני.

הצ'ק הדיגיטלי החדש

אפליקציות התשלום של הבנקים – האם הן תחרות לחברות כרטיסי האשראי?

הטבות המס לתושבי הפריפריה צפויות לרדת, אבל ועדת הכספים של הכנסת מתכוונת לשמור על הטבות המס של ישובי הפריפריה, כשבסה"כ יעלו הטבות המס האבסולוטיות. נשמע מסובך, אבל המשמעות היא שצפויה פגיעה בהטבות מס לאנשים (דרך הטבות מס בשכר), אבל באופן כללי הפריפירה תזכה לתמיכה גדולה יותר (מהמדינה), כך שהסה"כ יהיה עלייה בתמיכה (ובתמריצי המס).

לאחרונה, פורסם המדד הפריפריאלי והמדרג החברתי-כלכלי המעודכן ע"י הלמ"ס. על פי הדוח נוספו עוד למעלה מ- 100 יישובים ב- 2018, מה שמשנה את שעיורי ההטבות ליישובים השונים – אחרי הכל יש עוגה וצריך לחלק אותה על פני יותר ישובים. וועדת הכספים מתכוונת להשאיר את הטבת המס הספציפית לישוב כפי שהיה בעבר.

מדריך מס בפריפריה – אל תוותרו על הזכויות שלכם

   בעקבות פרסום המדד הפריפריאלי והמדד הסוציו-אקונומי החדשים ע"י הלמ"ס ולקראת פקיעת התוקף של הוראת השעה בנושא הטבות המס ליישובים בפריפריה, שאושרה לאחר חקיקת חוק הטבות המס לפני כשנתיים, החלה ועדת הכספים, לדון בדרכים למנוע פגיעה בתושבי היישובים ששיעורי הטבות המס שניתנו להם עשויים לקטון. זאת בין השאר, גם בשל כניסת יישובים רבים נוספים למסגרת ההטבות.

בדיון שקיימה  הוועדה היתה תמימות דעים בקרב חברי הכנסת, כי יש לבצע תיקונים במתווה על-מנת לפצות יישובים, שלדעתם כולם, צריכים לקבל את ההטבות בשיעורים גבוהים, כדוגמת נהריה ויישובים שהם צמודי גדר ממש. דיונים קודמים של ועדת הכספים בנושא.

   יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה) אמר ש"נוכח שינויים במתווה הטבות המס ליישובים בפריפריה שיחולו כבר בשנת המס 2018 בעקבות חקיקת החוק בעניין ע"י ועדת הכספים לפני כשנתיים ולאור העובדה שהוראת השעה שאישרנו על-מנת להקטין את הפגיעה ולתת 'תקופת הסתגלות' לרשויות שנפגעו מחקיקת החוק, יש לוודא שלא תהיה עתה פגיעה קשה ביישובים מסוימים. בעקבות חקיקת החוק לפני כשנתיים נוספו יותר מפי-שניים יישובים זכאים להטבות והמספר כיום עומד על 407 יישובים.

עתה, בשנת המס 2018, בעקבות פרסום המדדים החדשים, ייכללו במפת ההטבות עוד למעלה ממאה יישובים ובסה"כ 516 יישובים. בפעם הקודמת, גדלה המסגרת התקציבית מ- 800 מיליון ₪ ל- 1.2 מיליארד ₪. אלא שעוד מאה יישובים זה אומר פחות כסף ליותר יישובים".

  גפני הוסיף: "חקיקת החוק היתה הדבר הנכון לעשות, דבר שכל הממשלות נמנעו מלעשות, אף אחד לא רצה לגעת בנושא. מצד שני, היה ברור שאם לא נעשה משהו, בג"צ היה פוסל את על נושא הטבות המס ואז כולם היו נפגעים. ועדת הכספים עשתה את שלה בעניין, עשינו חוק טוב. אך מכאן ואילך שראשי הרשויות יתמודדו עם הבעיות שמתעוררות מעת לעת. בחוק חילקנו את המדד הפריפריאלי והסוציו-אקונומי באופן כזה שכל יישוב עומד לעצמו וכבר לא תלוי בהשתייכותו למועצה אזורית מסוימת. אני שמח על היישובים שנוספו, כי אני חושב שיש לסייע לכל התושבים באזורים המרוחקים. יחד עם זאת יש דברים שנצטרך לתקן.

 ב- 2019 הולכת להיות נפילה מבחינת יישובים מסוימים ויש להכין את ראשי הרשויות. יהיו ראשי רשויות שייפגעו. ועדת הכספים לא תוכל ללוות את הנושא הזה עד אינסוף. למשל, יש את עין גדי שרחוקה מהגבול 7.2 ק"מ, כלומר 200 מטר יותר ממה שהוגדר בחוק כמקנה את ההטבות המלאות. על זה תושביו יאבדו את הטבות המס שקיבלו עד כה ויש לזה משמעות גדולה. בעיה נוספת, כשרשות מקומית עולה במדד הסוציו-אקונומי היא מקבלת פחות הטבות. במקרה הזה זה בעייתי, כי לא מדובר ביישובים במרכז הארץ, אלא בפריפרי. ועדת הכספים תיכנס לעובי הקורה ואני מקווה שנגיע לפתרון מוסכם המציאות של הטבות המס לא פשוטה כי בג"צ מסתכל עלינו ואם נעשה משהו לא נכון עשוי לפסול את זה".

     ח"כ יצחק וקנין (ש"ס): "חייבים לעשות תיקון, למשל במקרה של נהריה, עיר שספגה את רוב הטילים בצפון זו נהריה, סיירתי שם והלכנו לראות את הבתים שספגו את הרוב הפגיעות בזמן אמת, ואם היה נלקח בחשבון לא היתה מגיעה למצב שבו נמצאת היום. לכן השיקול הזה חייב לבוא הפעם. נהריה מרוחקת יותר מ- 7 ק"מ מהגבול,  9 ק"מ ולא יתכן שהיא תיפגע בשל כך. חלק מזה שנותנים הטבות מס כדי להרים את היישובים הפריפריאליים ולתת עידוד. ולא יכולים להוריד אותם. על-מנת שהעיר הזאת תגדל ותפרח".

     ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): "קיבלתי פניות משני יישובים שמרגישים שנפגעו, שמרוחקים ב- 2 מטר מהמרחק הקבוע בחוק לצורך דבלת ההטבות המלאות. אני מסכים עם הקביעה שחייבים להיעשות תיקונים במתווה".           ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו): "הייעוד המקורי של הטבות המס – בראש וראשונה מטעמים ביטחוניים, כי יש אינטרס ביטחוני שבקו העימות יהיו יישובים וזה גם חוסך כסף, כי אם אוריד את שלומי ואת חניתה ואת נהריה, אצטרך לשים פלוגות צבא. הכנסנו את המדד הסוציו-אקונומי והפריפריאלי אז רצו למשוך אוכלוסייה חזקה אז באו והמדד עולה ואז הם מאבדים את הזכות להטבות".

     ח"כ איתן ברושי (המחנה הציוני): "השיקולים שהיו בהוראת השעה היו נכונים כתוצאה ממפה שלא היתה ברורה עד הסוף. השיקולים האלה לא השתנו ואף יישוב לא זז וגם האיום הביטחוני רק מתגבר. ויש המשך הגירה שלילית. לא השתנה משהו בבסיס הנתונים. לכן לקראת תקציב 2019 מציע לא לוותר על המפה של הוראת השעה ואני מקווה שהממשלה לא תעשה שינויים במפות העדיפות והמפה כיום לפני השינויים היא מפה טובה. במקור – יישובים עד 9 ק"מ מהקו צריך ממ"ד מחוזק יותר ועלות גבוהה יותר והמדינה לא מסבסדת באופן מלא. לכן יש טעות עקרונית, קו עימות הוא קו עימות לא חשוב סוציו-אקונומי ומי שיושב על הגדר מקבל את המקסימום גם אם הוא יישוב חזק. קו גדר הוא קו גדר ולא פוגעים בו. איומי מנהרות, נק"ל וכד'".

     ח"כ עמר בר לב (המחנה הציוני): "אכן צריך לתקן את העיוותים. אין ספק שהקביעה, בעיקר של נהריה, שעפ"י נגזרת זמן יורד אחוז הפטור, זה לא הגיוני ואנשים לא יכולים לעשות תכנון לטווח ארוך. בכל מקרה של עיוותים צריך ללכת לקולא, כי מדינת ישראל חזקה כלכלית ולכן צריך לתמות ביישובים האלה ולא לתת להם ליפול".

    ח"כ רועי פולקמן (כולנו):  "אכן זו בעיה שהחוק מתגמל לרעה יישוב שמתחזק ועולה במדד הסוציו-אקונומי ואז מאבד את ההטבות. בכל מקרה הפתרון האמיתי והמלא לא צריך לבוא מהטבות מס אלא מהשקעה ישירה. אם היו עוד 100 מיליון ₪ ישירות לחיזוק ביה"ח לגליל, אזור ההיי-טק בר לב וכד', זה היה עדיף על הטבות המס הנוספות. הטבות מס לא מושך אוכלוסיות לאורך זמן".

     ח"כ מוסי רז (מר"צ): "השיטה שלנו לתת זיכויים במס מחזקת את החזקים ומחזקת היישובים האלה אך חייבים למצוא דרך לסייע למוחלשים באותם יישובים שלא משלמים מס, אולי במס הכנסה שלילי או בדרך של שירותים וכד'".           רכז הקואליציה בוועדת הכספים, ח"כ מיקי זוהר (הליכוד): "מדינת ישראל החליטה לתת הטבות מס לעידוד ההתיישבות בפריפריה. אז יד אחת נותנת ויד שנייה לוקחת. באים לעיריית נהריה ואומרים לה אם אתם גדלים מעל 75 אלף תושבים לוקחים לכם את הטבות המס זה עיוות וחלמאות. פעם שניה, לידה יש קיבוץ במרחק מטרים, קיבוץ סער, זוכה להטבות מס מפליגות ונהריה לא. אז אם אני בוחר לעבור לאזור, ברור שאבחר בקיבוץ סער. ההטבה מגיעה למי שבאמת מרוויחים קצת כסף, מעל שכר מינימום ומעלה. יבחר האם לגור בקיבוץ סער או בנהריה, שם מקבל תנאים יותר טובים והטבות. זה חלמאות, עיוות שנדרש לתקן. דוגמה נוספת לעיוותים; העיר נתיבות. אופקים צמחה ובצדק ויש לסייע לה לגדול בעזרת הטבות המס, אבל את נתיבות שזו עיר זהה לחלוטין לאופקים, אותה כמות תושבים אותן בעיות, אופקים על 18% (בונוס של 6% על ה- 12%) ונתיבות 13%. נתיבות צריכה להיות זהה לאופקים. מועצות אזוריות הבאנו תיקון שאם 50% מהיישובים נכללים בתוך מפת היישובים, כל היישובים ייכללו, הרי איך יסביר ראש מועצה שיישוב אחד כן מקבל ואחר לא. חייבים לבצע תיקונים במתווה".

    ח"כ יצחק הרצוג (המחנה הציוני): "קווי העימות נשארו כפי שהם. ויש התחזקות של הפריפריה ותהיה טעות מרה להכות ביישובים האלה, למשל רופאים שלא מוכנים להגיע ללא הטבות המס".

   יו"ר הקואליציה, ח"כ דודי אמסלם (הליכוד): "הטבות המס זו לא המצאה מהשנים האחרונות, אני מכיר את זה הרבה שנים. יש להפריד: יש עיריית חזקות עם אוכלוסייה חלשה והפוך. זה נושא מז'ורי ואני מתכוון להיכנס לעובי הקורה בעניין, יחד עם יו"ר ועדת הכספים. מדברים בעיקר על תיקונים למעלה ולא למטה, כי יש לזה השלכות במיוחד בשנת בחירות ברשויות המקומיות".

 סגן השר, ג'קי לוי (הליכוד): "נדרשים תיקונים במפת העדיפות ברור שנדרש תיקון העיוותים. זה לא יהיה לא קל. צריכים להגיע להסכמות כי יש לזה השלכות רוחב".

  נציגת רשות המיסים, נטליה מירנצ'וב: "השנה נבחן את אפקטיביות הטבות המס, דבר שהחוק מחייב. צריך לבחון האם זה יעיל בהשוואה לחלוקות אחרות של תקציבים. למשל, הטבות המס לא עוזרות למי שלא מגיע לסף המס".

      דבריה של נציגת רשות המיסים עוררו תרעומת בקרב חברי הכנסת. יו"ר ועדת הכספים, ח"כ גפני, אמר ש"אכן החוק קובע ש- 3 שנים מיום כניסת החוק לתוקף, ייבחן בנק ישראל את השפעות מתן הטבות המס ליישובים על תחומי רווחה וחינוך, הכנסנו את קיום המחקר. יחד עם זאת, אין לי ספק, כמו גם לשאר חברי הוועדה שההטבות המס חיוניות לחיזוק הפריפריה, זה לא נוגעת לצורך לתקצב ישירות פיתוח תשתיות, ותחומים אחרים". בסיכום אמר: "ועדת הכספים תשוב ותתכנס על-מנת לדון בתיקונים הנדרשים על-מנת למזער את הפגיעה ביישובים".

מדריך מס בפריפריה – אל תוותרו על הזכויות שלכם

מימון ישיר הפכה בשנים האחרונות לחברה העיקרית שפועלת בשוק המימון החוץ בנקאי מול הצרכנים הסופיים, לצד חברות כרטיסי האשראי. זה אפילו לא יפתיע אם החברה תהיה זו שתשתלט על אחת מחברות כרטיסי האשראי המוצעות כעת (מתוקף הרגולציה) למכירה.

מימון ישיר מגדילה את הרווחים באופן שוטף, כשברבעונים האחרונים קצב הרווחים מתקרב ל-80 מיליון שקל בשנה. החברה עובדת בצמוד ללאומי קארד, והיא פעילה מאוד במימון רכבים. המימון של מימון ישיר מגיע בין היתר משוק ההון דרך גיוסי חוב. אגב, יש הערכות שהחברה תגייס הון (הנפקת מניות) בשנה הקרובה לפי שווי של קרוב ל-1 מיליארד שקל – אירוע שצפוי להציף ערך לבעלת השליטה ביטוח ישיר, וגם לאלטשולר שחם ולאומי פרטנרס שמחזיקים בנתחים משמעותיים בחברה (קרוב ל-20%).

כך או אחרת, החברה מדווחת כי  השלימה גיוס אג"ח בריבית צמודה למדד של 2.35%. הרייבת ללווים נזכיר היא בין 6% ל-10%.

מדריך – הריבית על הלוואה – בכמה לקחת?

החברה מדווחת כי במהלך המכרז נרשמו ביקושי יתר בסך של כ-435 מיליון שקל  והיא תגייס כ-250 מיליון שקל. מחיר ההנפקה משקף תשואה צמודת מדד של 2.35% לעומת ריבית המקסימום שעמדה על 3.15%.

המחיר במכרז נסגר על 1,029 שקל לכל 1,000 שקל ערך נקוב ומייצג תשואה ברוטו צמודת מדד של 2.35%. מחיר המינימום במכרז עמד על 1,007 שקל. קרן אג"ח סדרה א' עומדות לפירעון בין השנים 2018-2023 עם מח"מ של כ-2.8 שנים והן מדורגות על ידי מדרוג בדרוג של A2 עם אופק יציב. סדרה א' מובטחת בשעבוד קבוע בדרגה ראשונה על תיק הלוואות.

מימון ישיר עוסקת במתן אשראי צרכני למגוון מטרות ביניהן הלוואות לרכישת כלי רכב ,הלוואות צרכניות לכל מטרה, הלוואות לרכישות בסכומים גדולים בבתי עסק ולאחרונה גם הלוואות לעסקים קטנים. נכון ליום 30.9.2017 מימון ישיר מנהלת כ-5.2 מיליארד ש"ח הלוואות פעילות (כולל צדדים שלישיים).

אורן שקדי סמנכ"ל הכספים של מימון ישיר מסר: "אנו שמחים על תוצאות המכרז ואמון המשקיעים בחברה. אנו פועלים בעשור האחרון למיצובה של מימון ישיר כחברה המובילה בשוק האשראי החוץ בנקאי בישראל וגאים לראות כי מימשנו בהצלחה גדולה אסטרטגיה זו. אנחנו רואים בגורמים המוסדיים שותפים עסקיים מרכזיים של החברה ומודים להם על השתתפותם בגיוס. מימון ישיר נמצאת במגמת צמיחה עקבית ומתמשכת ובכוונתנו להמשיך בגיוון מקורות האשראי למימון הפעילות."

את ההנפקה הובילו לאומי פרטנרס חתמים. עוה"ד אודי אפרון ועומר טיקולסקי ממשרד מ.פירון ושות' ליוו את ההנפקה.

מימון ישיר הינה חברה פרטית מקבוצת ביטוח ישיר והינה החברה המובילה בשוק האשראי החוץ בנקאי בישראל. החברה פעילה משנת 2007 ועוסקת במגוון פעילויות בתחום האשראי הצרכני: הלוואות לרכב, הלוואות לכל מטרה הלוואות ללקוחות המבצעים רכישות בסכומים גבוהים בבתי עסק והלוואות לעסקים קטנים. נכון ל-30.9.2017 קצב העמדת הלוואות חדשות השנתי של מימון ישיר מסתכם בכ-4 מיליארד ש"ח. מימון ישיר מנוהלת ע"י ערן וולף ומוחזקת על ידי ביטוח ישיר – השקעות פיננסיות (61.54%), אלטשולר שחם (19.23%) ולאומי פרטנרס (19.23%).

תושבי הפריפריה ובעיקר תושבי קו העימות זוכים להטבות מס משמעותיות. אז ראשית אתם צרייכם לבדוק אם מגיע לכם, יש רבים (מאוד)  שלא דורשים את מה שמגיע להם (ומגד  יש כאלו שדורשים למרות שלא מגיע להם). כאן תוכלו לקרוא על הקלות המס בפריפריה  , והפעם נתרכז בהקלות המס בנהריה.

יו"ר ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני נענה לבקשת ראש עיריית נהריה ז'קי סבג והבטיח לפעול דרך חוק ההסדרים למען שיפור מהותי בהטבות המס לתושבי נהריה, לאחר שאלו קוצצו לאורך השנים.

למעשה, הושגה הסכמה רחבה וחוצת מפלגות של כל חברי ועדת הכספים של הכנסת להחזרת הטבות המס לעיר נהריה ותיקון העיוותים בנושא, המסתכמים בהטבה של עשרות אלפי שקלים לכל משפחה . יו״ר הוועדה, משה גפני, אמר כי מטרתו היא להעביר את התיקונים בחקיקה, בחוק ההסדרים הקרוב, לנוכח ההסכמה הרחבה בוועדה. כמו כן אמר יו״ר הוועדה כי למרות שהוחלט על בונוסים לצפון ובדרום ליישובים עירוניים  המשרתים את סביבתם (כמו נהריה המשמשת כמרכז לתושבי היישובים הסמוכים), הרי שנהריה לא קיבלה את הבונוס הזה המהווה הטבה ממשית לתושבים ובכוונתו לנסות לתקן גם עיוות זה.

גפני סיכם עם יו״ר הקואליציה, חבר הכנסת דוד אמסלם, ויו״ר ועדת הכנסת, ששניהם תמכו בחום בעמדתו של סבג, כי יפגשו בקרוב מאוד וידונו כיצד לקדם את החקיקה במהירות האפשרית.

חבר הכנסת ועקנין מש״ס: ״בעקבות פנייתו של ראש עיריית נהריה ראיתי שנעשה עוול גדול. נהריה היא בסיכון הכי גבוה. זו העיר שחטפה הכי הרבה טילים במלחמת לבנון השנייה. זה תיקון שחייבים לעשות מיידית. גם אם ראש העיר הוא טוב לעיר ומצליח להביא תקציבים כמו סבג, אסור לקפח את התושבים.

גם ח״כ אחמד טיבי ועודד פורר תמכו. פורר: ״היישובים הם שומרי הגבול. אנחנו רוצים למשוך אוכלוסייה חזקה לצפון, וכשאוכלוסיה כזו מגיעה פתאום מורידים לה את הטבות המס. ברור שצריך לתת לנהריה. גם רטרואקטיבית״. .איתן ברושי: ״על פי הנתונים בצפון, האיום הביטחוני גובר והולך ולכן נהריה זכאית לכל ההטבות״

יעקב פרי: יש כאן עיוותים וצריך לתקן. במקרה הזה אני אוהב את חוק ההסדרים. אני תומך גדול בתיקון".

ח״כ הרצוג, יו״ר האופוזיציה הצטרף גם הוא לתמיכה הגורפת: ״הצפון הוא בעדיפות עליונה. יש התחזקות של הפריפריה וצריך לתמוך בה, ברופאים ומורים שלא יגיעו בלי הטבות. הוועדה צריכה להיות נחרצת״.

ראש עיריית נהריה, ז׳קי סבג, הודה אישית לכל התומכים וליו״ר גפני ואמר: ״דברי היו״ר וחברי הוועדה הוכיחו כי המאבק שלי למען תושבי נהריה היה מוצדק מאין כמוהו. החלטנו בשלב זה להקפיא את צעדי המחאה ולתת הזדמנות לגפני, לאמסלם, לזוהר ולכול חברי הוועדה, כדי לקדם את תיקוני החוק שימנע את העוול המשווע״.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מתכוונת לשנות את הנוסחאות והבדיקות בקשר לעדכוני מדדי הדיור. מצד אחד זה טוב – המדדים האלו לא תמיד מבטאים מה שקורה בשטח, אבל מצד שני, פרקטית הם כנראה יאיצו את מגמת העלייה במדדי הדיור.  בבית ההשקעות אקסלנס חושבים שהעיתוי של השינוי יהיה בעוכרנו. אמיר כהנוביץ, כלכלן המאקרו של הבית כותב בסקירתו – "לסעיף הדיור בישראל מתווסף מאיץ מגמה, דווקא לאחר שעיקר העליות מאחורינו" . במילים פשוטות כהנוביץ סבור – מדד שכר הדירה יעלה

כהנוביץ מסביר כי סעיף הדיור בישראל (שכירות) שונה מהמדידה בארה"ב. בישראל המדידה עוקבת אחר השוכר ואילו בארה"ב אחר הדירה. כך שהמדידה בישראל מפספסת את שינויי המחירים בעת החלפת דייר. למ"ס כבר החלה לשנות לשיטת המעקב אחר דירה לפני יותר משנה ובשבוע שעבר פרסמה את תכניתה שתתבצע בשלבים.  להערכת למ"ס 15% מחוזי השכירות בשנה הם של דיירים מתחלפים (שעד כה כאמור התעלמו מהם). בדיקה שהם ביצעו על-פני השנים 2015-2002 מצאה ששוכרים שהחליפו דירות שילמו בממוצע 6.6 אחוזים יותר משוכרים שנשארו בדירותיהם. בחישוב פשוט היינו מצפים שהשינוי במדידה יביא לתוספת של 6.6% ב- 15% מסעיף הדיור, שמשקלו במדד המחירים (בניכוי עלויות שלא קשורות לשכירות) 23.7%, מה שהיה מוסיף למדד המחירים לצרכן מדי שנה באותן שנים בממוצע 23 נ"ב. בינתיים  למ"ס לא קיבלה תקציבים לאמידה החדשה וכרגע היא מצליחה לדגום בשיטה החדשה רק 20%-30% מהחוזים המתחלפים ולכן התרומה שלה למדד בשנה האחרונה היא רק של 6 נ"ב.

לוחות הזמנים להתאמות הנדרשות, במידה ויתקבלו התקציבים לכך, הן בארבע פעימות כשאחת מהן כאמור כבר מאחורינו והשלוש הבאות יהיו באפריל 18, אוגוסט 18 וינואר 2019, מה שאומר שעיקר ההשפעה המייספת עוד לפנינו ותהיה המשכית לא חד פעמית).

עם זאת, סביר להניח שהקצב המתמתן של עליית שכר הדירה יוביל להצטמצמות הפער בין השינוי בשכ"ד של החוזים קיימים לבין חוזים חדשים, מה שיקטין את ההשפעה לאורך השנים. אבל החלק המעניין יהיה אם שכר הדירה יתחיל לרדת. בשיטת המדידה הקודמת לא היינו כמעט מרגישים ירידה כיוון שבעלי דירות לא נוטים להוריד לשוכרים שכ"ד והם נאלצים להוריד בד"כ לדיירים חדשים לאחר שהדירה עומדת בשוק. למשל, להערכת למ"ס בשנים 2004 ו-2005, שוכרים חדשים שילמו 1.4% ו-0.9% בהתאמה פחות מהשוכרים הממשיכים. כך ששינוי שיטת המדידה בשלב מתקדם כל כך של המחזור בשוק השכירות עשוי למנוע מהעיוות של השנים האחרונות לתקן את עצמו בהתהפכות המגמה. מבחינת השקעות מדובר בהעדפת קניית ציפיות האינפלציה הקצרות ומכירת הארוכות.

מעודכן ל-06/2022

כמה מרוויח רופא? מצד אחד, הרופאים מתלוננים על שכרם הנמוך, ומנגד באוצר מסבירים שנרשמה עלייה משמעותית בשכרם בשנים האחרונות.

אז כמה באמת מרוויח רופא ? על פי הממצאים – השכר הממוצע לרופא המועסק בבתי החולים הממשלתיים, בעל ותק של לפחות עשר שנים, עמד  על 900 אלף שקל (ברוטו, שנתי), מזה 29 אחוזים נובע מהרפואה הפרטית. כלומר, גם אם מדובר שאינו מועסק ברפואה פרטית הרי שמדובר על שכר משמעותי. אז מה הבעיה? הבעיה שמדובר בממוצע.  ממוצע של 900 אלף בשנה 75 אלף שקל בחודש – הממוצע הזה באמת מרשים, ואכן – רופאים משתכרים הרבה. אבל, יש שונות בין הרופאים. רופאים מתחילים מגרדים את ה-300 אלף שקל בשנה. גם לא מעט, אבל הם עובדים ללא הפסקה (כולל משמרות נוספות, כוננויות ועוד). רופאים ותיקים בעלי שם, מרוויחים בממוצע 2 מיליון שקל בשנה ויש מעל 400 כאלו!

אלו הנתונים – רופאים בתחילת הדרך משתכרים סביר, אבל ממש לא מצויין בעבור השעות שהם עובדים, אבל ככל שהם עולים בוותק, בידע ובניסיון, הם עולים גם בשכר. הממוצע הוא בהחלט ראוי ומכובד – 75 אל שקל בחודש, והבולטים ביניהם מגיעים להרבה יותר מזה.

בסקירה של הכלכלן הראשי במשרד האוצר, על תחום הבריאות בארץ  נבדק שכר הרופאים על פני זמן, ונמצא שלא רק שהשכר בהחלט ראוי, אלא שהוא זינק מאוד בשנים האחרונות – סדר גודל של 7%-8% בשנה בעשור האחרון.

על פי סקירת הכלכלן, שיעור ההוצאה הלאומית על בריאות בישראל הוא מהנמוכים במדינות ה-OECD (גם בניכוי השפעת גילה הצעיר של האוכלוסיה) .  מנגד, שיעור ההוצאה הפרטית מסך ההוצאה הלאומית על בריאות הוא מהגבוהים ביותר, ונמצא במגמת עלייה בעשור האחרון. בניגוד לרוב משלחי היד במשק, בהם יש הפרדה מאוד ברורה בין עיסוק במערכת הציבורית לבין עיסוק במערכת הפרטית, ואף נמתחת ביקורת על מעברים בין שתיהן (לעיתים אף נדרשת תקופת "צינון" בין מעבר מהמגזר הציבורי לפרטי), עיסוק של רופאים בשתי מערכות בו זמנית אינו דבר חריג, ואף נתפש בציבור כמקובל.

חרף העיסוק הגובר בישראל, כמו גם במדינות רבות אחרות, סביב הנושא של "העסקה כפולה" (Dual Practice), לא התפרסמו  מחקרים אמפיריים שאמדו את היקף ההכנסות של רופאים מרפואה פרטית, ושיעור הכנסות אלו משכרם הכולל. רק בעבודה של הכלכלן הראשי משנת 2018 נחשפו הפרטים. מדובר על נתונים לשנים קודמות (ל-2016-2017 ומאז השכר עלה) אך הם משקפים את הפערים בין האזורים ומאפשרים יצירת בסיס נתונים ייחודי המשלב בין נתוני רשות המסים לבין נתוני משרד הבריאות לצורך הסקת מסקנות על פני זמן. בבדיקה נבחנו השינויים שחלו בתחום זה בעשור האחרון (2016-2007) בקרב רופאי בתי החולים הממשלתיים, תוך פילוח לפי עשירוני שכר, לפי תחומי התמחות ולפי קטגוריות נוספות. העובדה לפיה במהלך התקופה הנסקרת נחתם הסכם שכר עם הרופאים (בעקבות השביתה בשנת 2011) אפשרה לבחון במקביל כיצד בא לידי ביטוי  הסכם זה בשכר הרופאים.

הממצאים הבולטים:

• קרוב לשני-שלישים מהגידול בשכר מרפואה ציבורית התרכז בשנים שלאחר חתימת הסכם השכר האחרון (בשנת 2011). עם זאת, גם בשנים 2011-2007, טרם שביתת הרופאים האחרונה, נרשם גידול ריאלי חד של 21 אחוזים, בשכר הרופאים מרפואה ציבורית, זאת כאשר באותה התקופה נרשמה שחיקת שכר ריאלי בקרב כלל העובדים במשק, כמו גם בשכר עובדי ההיי-טק.
• קיימים פערי שכר חריגים בין העשירון העליון של הרופאים לבין יתר העשירונים, בכלל זה לעשירון שמתחתיו, כאשר פערים אלו מתרכזים בהכנסות מרפואה פרטית. כך, בעשירון העליון עמד השכר השנתי הממוצע של הרופאים בשנת 2016 על 1.9 מלש"ח, מזה 1.1 מלש"ח מרפואה פרטית, בכלל זה 630 אלף ש"ח בממוצע הוא רווח שנשאר ב"חברת הארנק".
• במצטבר, בין השנים 2016-2007, רשמו ארבע מאות הרופאים הנמנים על העשירון העליון של רופאי בתי החולים הציבוריים, גידול נומינלי של 1.3 מיליארד ש"ח בהכנסותיהם מרפואה פרטית בלבד. סכום זה גבוה יותר מסך הרווח שגרפו שלושת בתי החולים הפרטיים הגדולים במהלך אותה תקופה.
• תוספות השכר שניתנו לרופאים בבתי החולים בפריפריה במסגרת הסכם השכר ב-2011 הביאו לסגירת הפער השלילי (שעמד על 14 אחוזים) בשכר הממוצע מרפואה ציבורית ופרטית בין רופאי הפריפריה לבין רופאי בתי החולים במרכז הארץ. בכך פיצה הסכם השכר את רופאי הפריפריה על פוטנציאל השתכרות מוגבלת מרפואה פרטית.
• בשנים שלאחר הסכם השכר האחרון נרשם גידול של 11 אחוזים בהיקף המשרה הממוצעת לרופא במסגרת הרפואה הציבורית, זאת לאחר קיפאון בשנים טרם ההסכם. יתכן כי גידול זה משקף לפחות בחלקו את התמריץ החיובי שנוצר כתוצאה מהעלאת רכיב השכר השעתי בהסכם השכר מ-2011. כמו כן, יתכן והוא מוסבר בחלקו גם בהגברת הבקרה על שעות הנוכחות של רופאי בתי החולים (חיוב ב"החתמת שעון").
• ככל שמשקל ההכנסות מרפואה פרטית, בהינתן תחום התמחות, הינו גבוה יותר, כך נמוך יותר היקף המשרה הציבורית. בולטים במיוחד, עם משקל גבוה של הכנסות מרפואה פרטית, תחומי ההתמחות של רפואת עיניים ותחומי ההתמחות הפרוצדורליים.
• שיעור הנשים הולך ופוחת ככל שעולים לעשירוני שכר גבוהים יותר, עד לשיעור של 9 אחוזים בלבד בעשירון העליון (לעומת שיעור של שליש מכלל הרופאים בבתי החולים הממשלתיים). בהינתן שכל המשתנים האחרים קבועים, שכרן של הרופאות נמוך ב-216 אלף ש"ח בממוצע מזה של הגברים (באחוזים – פער של 29 אחוזים). מנגד, לא נמצאה עדות אמפירית להשפעת המוצא (יוצאי מדינות בריה"מ לשעבר/בני מיעוטים) על השכר.

השכר הממוצע

השכר הממוצע, מרפואה ציבורית ופרטית גם יחד, בקרב רופאי בתי החולים הממשלתיים, בעלי ותק של לפחות עשר שנים, עמד בשנת 2016 על 790.3 אלף ש"ח, ברוטו לשנה. שכר זה גבוה ב-20 אחוזים מהשכר הממוצע של כלל הרופאים בבתי החולים הממשלתיים בשנת 2016. מאחר ובמקביל לניתוח רמות השכר של הרופאים לפי קטגוריות שונות נבחנה גם התפתחות השכר לאורך העשור האחרון, מתמקדת עבודה זו באוכלוסיה קבועה, דהיינו רופאים שהיו מועסקים הן ב-2007 והן ב-2016 (באוכלוסיה משתנה, כזו שלא בהכרח היתה מועסקת בתחילת התקופה הנסקרת ובסיומה, עלולות להתקבל הטיות בתוצאות, זאת כתוצאה משינויים במספר המועסקים המצטרפים לענף בשנה נתונה, או יוצאים ממנו, למשל על רקע פרישה). לפיכך, הגדרתית, מתמקד הניתוח ברופאים בעלי עשר שנות ותק לפחות.

כ-29 אחוזים משכר הרופאים ב-2016 נבע מרפואה פרטית. בהשוואה לשנת 2007 זוהי אמנם ירידה של 4 נקודות אחוז. עם זאת, ירידה זו במשקל הרפואה הפרטית בהכנסות הרופאים, הינה על רקע גידול מואץ בשכר מהמגזר הציבורי (במידה רבה על רקע הסכם השכר מ-2011), כאשר במקביל ההכנסות מרפואה פרטית צמחו אף הן, אך בשיעור פחות חד.

מהנתונים עולה כי בעשור האחרון נרשמה עלייה ריאלית בשיעור חד של 84 אחוזים בשכר הרופאים הנובע מרפואה ציבורית (כולל קרנות מחקר), שיעור גידול גבוה משמעותית מזה של כלל השכירים במשק (עליה ריאלית של 6.3 אחוזים בלבד), כמו גם משיעור עליית השכר של עובדי ההיי-טק (עלייה ריאלית של 15.8 אחוזים). קרוב לשני-שלישים מעליית השכר של הרופאים הנובעת מרפואה ציבורית התרכז בשנים שלאחר הסכם השכר האחרון עימם, דהיינו בשנים 2016-2011.

עם זאת, העובדה לפיה גם בשנים 2011-2007, נרשם גידול ריאלי של 26 אחוזים בשכר מרפואה ציבורית, כאשר בקרב כלל השכירים במשק נרשמה באותה תקופה ירידה ריאלית של 2 אחוזים בשכר הממוצע, כמו גם בקרב עובדי ההיי-טק, מרמזת כי לפחות בכל אשר נוגע לשכר הרופאים בעלי ותק של עשר שנים לפחות, לא היה בסיס אמפירי לטענות על שחיקת שכר. בהקשר זה יש לציין כי עבודה שנערכה בתחילת שנות התשעים, ע"י זוסמן וזכאי (1993) , מצאה אף היא כי בשנים שקדמו ל"שביתה הגדולה" של הרופאים (בשנת 1983) נרשם גידול מהיר בשכרם הריאלי של הרופאים בישראל, כאשר קצב הגידול היה גבוה מזה שנרשם בקרב מקצועות אקדמאיים אחרים.

עוד עולה, כי במקביל לעליית השכר מרפואה ציבורית נרשמה בעשור האחרון עלייה ריאלית של 59 אחוזים בשכר שמקורו ברפואה הפרטית, כאשר בפילוח בין שתי מחציות התקופה, קצב הגידול זהה. למעלה משליש (37 אחוזים) מההכנסות מרפואה פרטית בשנת 2016 "נשארו" כרווח בחברות הארנק של הרופאים, גידול של 11 נקודות אחוז בהשוואה לשנת 2007. בכך בא לידי ביטוי התמריץ החזק שנוצר לפתיחת חברות ארנק בעשור האחרון, לבעלי הכנסות גבוהות.

בעשירון העליון עומד השכר הממוצע (מרפואה ציבורית ופרטית) על 1.9 מלש"ח, גבוה פי 2.4 מהשכר הממוצע של כלל הרופאים וגבוה ב-58 אחוזים מהשכר הממוצע של הרופאים בעשירון התשיעי. אחד הממצאים הבולטים בפילוח מקורות השכר בעשירון העליון הינו המשקל הגבוה של רכיב הרפואה הפרטית בסך הכנסות הרופאים בעשירון זה. כך, בעוד שבקרב כלל הרופאים עומד רכיב זה על 29 אחוזים, בעשירון העליון מגיע משקל הרפואה הפרטית ל-60 אחוזים מסך השכר. דהיינו, חלק הארי של שכר הרופאים בעשירון העליון מתקבל מהרפואה הפרטית (כאשר חלק הארי של הכנסות אלו נשאר כרווח בחברות הארנק). לא רק זאת, אלא שרכיב זה של הרפואה הפרטית הוא זה המבדיל בין שלושת העשירונים העליונים. כך בעוד שהשכר מרפואה ציבורית בעשירונים 8-10 נע בטווח צר של 820-780 אלף ש"ח (יש לשים לב שהשכר מרפואה ציבורית בעשירון העליון אף נמוך במעט מזה של העשירון התשיעי), פערי השכר הכולל בין העשירון העליון לזה שמתחתיו גבוהים מאד.

הממצאים לעיל, לפיהם משקל ההכנסות מרפואה פרטית בשמונה העשירונים הנמוכים אינו עולה על 20 אחוזים מסך הכנסות הרופאים בעשירונים אלו, בעוד שבעשירון העליון מגיע משקל זה ל-60 אחוזים, יש בהם כדי לרמז על כך שחלק גדול מההוצאה על רפואה פרטית מגיע לשכבה מצומצמת יחסית של רופאים.

האם לרופאי העשירון העליון מאפיינים יחודיים המביאים לפערי שכר גבוהים בינם לבין יתר העשירונים?

הפער הרחב בין שכר הרופאים בעשירון העליון לבין אלו שמתחתיו, בכלל זה העשירון התשיעי (אף כי השכר בעשירון זה עדיין גבוה כשלעצמו – 1.2 מלש"ח) מעלים את השאלה באשר לסיבות לפערים אלו ביניהם. בפרט, האם ישנם מאפיינים ייחודיים לרופאים בעשירון העליון? ניתן לענות על שאלה זו באמצעות מספר חתכים של משתנים שעשויים להסביר את פערי השכר.

ראשית, לא נמצאו הבדלים מהותיים בהיקף המשרה מרפואה ציבורית (בסיס הנתונים אינו כולל נתונים לגבי היקף שעות העבודה מרפואה פרטית) בין העשירון העליון לבין העשירונים האחרים, למעט העשירון התחתון, בו עומד היקף המשרה הממוצעת על 88 אחוזי משרה

כמה משפיע הוותק על השכר?

משתנה אחר שעשוי להסביר את פערי השכר בין העשירונים הינו שנות ותק. הממצאים אמנם מצביעים, באופן לא מפתיע, כי ככל שעולים לעשירונים גבוהים יותר, עולה הותק, אבל לא ניתן להצביע על פערים משמעותיים דיים כדי להסביר את השונות הגבוהה ברמות השכר בין העשירון העליון לזה שמתחתיו. כך, בעוד שבעשירון העליון עומד הותק הכולל על 26 שנים, בעשירון התשיעי הוא נמוך בשנתיים בלבד. תוצאות הניתוח האקונומטרי מלמדות כי כל שנת ותק תורמת בממוצע כ-14 אלף ש"ח לשכר השנתי (כאשר התוספת השולית ברמות ותק גבוהות הינה אפסית).

משתנה נוסף שעשוי להסביר את פערי השכר בין העשירון העליון לעשירון מתחתיו הינו תחום ההתמחות.  הממצאים מצביעים על כך שהפערים בשכיחות היחסית של תחומי ההתמחות השונים בין העשירון העליון לתשיעי מתרכזים בעיקר בשלושה תחומי התמחות: הרדמה (שכיחות יחסית נמוכה בעשירון העליון), כירורגיה פלסטית וכירורגיה אורתופדית (שכיחות יחסית גבוהה בעשירון העליון). ניתוח רמות השכר הממוצעות לפי התמחות מלמד כי למעט כירורגיה פלסטית, המתאפיינת ברמות שכר הגבוהות משמעותית מיתר ההתמחויות, לא ניתן לזהות תחום התמחות נוסף שניתן לקשור אותו באופן ברור לעשירון העליון (פירוט רמות השכר לפי תחומי התמחות מופיע בהמשך).

פערים מהותיים, בין רופאי העשירון העליון לבין הרופאים הממוקמים בעשירון התשיעי, נמצאו בשכיחות היחסית של תפקידי ניהול ובתואר פרופ'. כך, כ-70 אחוזים מהרופאים בעשירון העליון הינם בעלי תואר מנהל יחידה/מחלקה או סגן מנהל, לעומת שיעור של 43 אחוזים בלבד מרופאי העשירון התשיעי . בנוסף, שליש מהרופאים בעשירון העליון מחזיקים בתואר פרופ' לעומת שיעור של 17 אחוזים בלבד בעשירון התשיעי. אף כי במונחים יחסיים פער זה גבוה יותר מהפער במשרות הניהול, בולטת העובדה שבעוד שחלק הארי של הרופאים בעשירון העליון מחזיקים בתפקידי ניהול, רק מיעוט יחסי מתוכם (שליש) מחזיק בתואר פרופ'. ממצא זה עשוי לרמז על "תרומה" גבוהה יותר של משרת הניהול לפערי השכר בין העשירון העליון לאלו שמתחתיו, ביחס לתרומת התואר פרופ' .

פילוח נוסף שנערך במטרה למצוא מאפיין ייחודי לרופאים הנמצאים בעשירון העליון הינו לפי מיקום בית החולים, תוך הבחנה בין בתי חולים בפריפריה לבין אלו במרכז. בניתוח זה נמצא כי  בקרב רופאי בתי החולים במרכז הארץ קיימים פערי שכר גבוהים, בין תל השומר לבין יתר בתי החולים במרכז. כך, בעוד שבקרב כלל רופאי בתי החולים (העשרה שנבחנו) מהווים רופאי תל השומר כ-16 אחוזים בלבד, בעשירון העליון מהווים הם 27.4 אחוזים מכלל הרופאים בעשירון זה. מנגד, יתר בתי החולים הממשלתיים הממוקמים במרכז הארץ (איכילוב, אסף הרופא וולפסון), מהווים ביחד כ-31 אחוזים מהרופאים בעשירון העליון, שיעור הנמוך בארבע נקודות אחוז ממשקלם היחסי בקרב כלל בתי החולים הממשלתיים שנבחנו. פער שלילי דומה, נמצא גם בקרב רופאי בתי החולים הפריפריאליים (ברזילי, נהריה, זיו ופוריה).

לכאורה, ניתן היה לצפות כי השכיחות היחסית הגבוהה יותר של רופאי תל השומר בעשירון העליון, תהיה מוסברת רובה ככולה בפערי שכר הנובעים מהרפואה הפרטית. עם זאת, ניתוח הממצאים מלמד שלא כך הם פני הדברים. אמנם, אכן קיים פער שכר של 38 אחוזים מרפואה פרטית בין רופאי תל השומר לרופאי בתי החולים האחרים במרכז, אולם קיים בנוסף פער של 16 אחוזים בשכר מרפואה ציבורית. לא רק זאת, אלא שהיקף שעות העבודה במגזר הציבורי בקרב רופאי תל השומר נמוך מזה של יתר רופאי בתי החולים הממשלתיים במרכז (ממוצע משרה של 0.96 בתל השומר, לעומת 1.14 בקרב יתר בתי החולים במרכז). יודגש כי פער השכר מרפואה ציבורית נובע מהשכר בבית החולים עצמו (ולא למשל מעבודה נוספת של הרופא במרפאות קופות החולים).

ניתוח הממצאים מלמד כי פערי השכר מרפואה ציבורית בין רופאי תל השומר לבין יתר בתי החולים במרכז נוצרו בעיקר בעשור האחרון, ואף לפני הסכם השכר האחרון בשנת 2011. עובדה זו פוסלת את האפשרות שפערי השכר אלו מוסברים לפחות בחלקם בסוגיות מסוימות הקשורות להסכם השכר עצמו (אף כי לא ניתן לזהות גם לא באופן תיאורטי גורם כזה). הנתונים הכלולים בבסיס הנתונים אינם מאפשרים להסביר צמיחתו של פער זה, אבל בהנחה לפיה לא חלו שינויים  משמעותיים בכישורי הרופאים בתל השומר לעומת אלו של יתר רופאי בתי החולים הממשלתיים במרכז, נדרשים נתונים מפורטים יותר של דרגות הרופאים וכדומה, על מנת לנסות ולהסביר פער זה.

כפי שצוין, בשלהי 2011, לאחר שביתה ממושכת של  הרופאים נחתם עימם הסכם שכר (העומד להסתיים ב-2018) במסגרתו ניתנו מענקים ותוספות שכר שונות, בפריסה עד דצמבר 2018. תוספות השכר חלו בין היתר על מרכיבים בסיסיים כמו "שכר משולב" ושכר שעתי, אך בנוסף ניתנו תוספות על בסיס התמחות ומיקום גיאוגרפי של בית החולים. על רקע הסכם זה נבחנה התפתחות שכר הרופאים בין השנים 2016-2007, תוך התייחסות נפרדת לתקופה שלאחר הסכם השכר.

כצפוי – עליית שכר במעבר מרפואה ציבורית לרופאה פרטית

הממצאים מלמדים כי עליית השכר הגבוהה ביותר נרשמה בעשירונים 9-7, אשר הכפילו את שכרם הריאלי מהרפואה הציבורית בעשור האחרון. עליות שכר משמעותיות נרשמו גם ביתר העשירונים, אולם שני העשירונים הנמוכים בולטים עם שיעורי הגידול הנמוכים ביותר (אם כי מעל גידול השכר הממוצע במשק). חשוב לציין כי גידול השכר המתון יחסית בעשור האחרון בעשירון התחתון אינו מוסבר בשינויים שחלו בהיקפי המשרה בעשירון זה ביחס ליתר העשירונים. שכן, בין השנים 2016-2007 התרחב ב-6 אחוזים בממוצע היקף המשרה בסקטור הציבורי של הרופאים הנמנים על העשירון התחתון, נמוך אך במעט מהממוצע בקרב כלל הרופאים (גידול ממוצע של 9 אחוזים בהיקף המשרה הציבורית). בהקשר זה מעניין לציין כי הגידול הנמוך ביותר בהיקף המשרה הציבורית נרשם דווקא בעשירון העליון (גידול של 2 אחוזים בלבד). ממצא זה קשור בין היתר לגידול החד בהיקף ההכנסות מרפואה פרטית בקרב רופאי העשירון העליון (פירוט בהמשך), גידול אשר סביר להניח כי לפחות בחלקו הוא מוסבר בגידול בהיקף שעות העבודה במסגרת הרפואה הפרטית (בחלקו האחר עשוי להיות מוסבר גם בעלייה בערך התפוקה לשעת עבודה במסגרת זו).

בחלוקה בין התקופה שלאחר הסכם השכר לזו שלפניה נמצא כי בכל העשירונים שיעור עליית השכר בשנים שלאחר ההסכם מהווה כשני שלישים משיעור העלייה הכולל בעשור האחרון. גם בניתוח זה נמצא כי עליית השכר הגבוהה ביותר נרשמה בעשירונים 9-7, אם כי מצטמצמים הפערים בקצב הגידול בין עשירונים אלו לבין עשירונים 6-3. מנגד, שיעור עליית השכר של שני העשירונים הנמוכים בשנים שלאחר ההסכם נותר בקצב נמוך משמעותית ממקצב עליית השכר ביתר העשירונים. הממצאים לעיל, לפיהם אין עשירון בו היתה שחיקת שכר ריאלית בשנים

2011-2007 (בעוד שחלה שחיקת שכר ריאלית בקרב כלל השכירים במשק באותה תקופה, בכלל זה בקרב עובדי ההיי-טק) יש בהם כדי להעמיד בסימן שאלה את טענות הרופאים (בכל הקשור לשכר) ערב השביתה. לא רק זאת, אלא שקבוצת האוכלוסיה מקרב הרופאים שעשויה היתה להרגיש עצמה מקופחת (ביחס לעמיתיה האחרים), אלו הנמנים על שני העשירונים הנמוכים, זכו לתוספות הנמוכות ביותר (לא רק באחוזים, אלא כמובן עוד יותר במונחים כספיים). בהקשר זה יודגש כי אמנם שיעור הרופאים המומחים בעשירון התחתון נמוך מזה שבעשירונים הגבוהים יותר, אולם עדיין חלק הארי (74 אחוזים) של הרופאים בעשירון התחתון הינם רופאים מומחים.

כפי שצוין, בתקופה שלאחר הסכם השכר עם הרופאים, בשנים 2016-2011 נרשמה האצה בקצב גידול השכר מרפואה ציבורית, כאשר עובדה זו מוסברת בעיקר בתוספות השכר שניתנו לרופאים. גורם נוסף שתרם לגידול זה, גם אם במידה פחותה, הינו העלייה שחלה בהיקף המשרה הממוצעת  במסגרת הרפואה הציבורית. כך, בעוד שבשנת 2011 עמד היקף המשרה הממוצעת בקרב רופאי בתי החולים הממשלתיים על 95 אחוזי משרה, עלה שיעור זה ל-105 אחוזי משרה בשנת 2016. בהקשר זה יצויין כי בשנים טרם חתימת הסכם השכר, 2011-2007, נותר ללא שינוי משמעותי היקף המשרה הממוצעת (נרשמה אף ירידה של 1 אחוז). יתכן כי הגידול בהיקף שעות העבודה של הרופאים בשנים שלאחר ההסכם משקף לפחות בחלקו את התמריץ החיובי שנוצר כתוצאה מהעלאת רכיב השכר השעתי. עם זאת, העובדה לפיה שיעור הגידול הממוצע בהיקף המשרה הציבורית לא היה דרמטי (באופן יחסי לתוספות השכר שניתנו במסגרת הסכם השכר החדש), נעוצה ככל הנראה בתופעה של dual practice. דהיינו, בשל העובדה שפתוחה בפני הרופאים האופציה של תעסוקה פרטית במקביל לציבורית, ובשל הסבירות להכנסה גבוהה יותר (לשעת עבודה) במרבית ההתמחויות במסגרת הרפואה הפרטית, התמריץ של הרופאים המומחים להרחיב משמעותית את שעות העבודה שלהם במסגרת בית החולים אינו גבוה. השערה זו מקבלת חיזוק מהממצא לפיו שיעור הגידול בהיקף המשרה הציבורית בקרב העשירון העליון היה הנמוך ביותר מבין כל העשירונים, בעוד עשירונים 5-2 רשמו את שיעורי הגידול הגבוהים ביותר. גורם נוסף שיש בו כדי להסביר את הגידול בהיקף שעות העבודה במסגרת הרפואה הציבורית נעוץ בבקרה הגבוהה יותר על שעות העבודה של הרופאים, אשר חויבו "בהחתמת שעון" במסגרת אותו הסכם שכר. ככל שאכן לחיוב ב"החתמת שעון" היתה תרומה לעלייה בהיקף המשרה הציבורית, זהו הישג עבור מי שהתעקשו לכלול סעיף זה בהסכם השכר האחרון (יש לשים לב שהיקף המשרה ב-2016 הינו מעל 100 אחוזי משרה. דהיינו, בממוצע, הרופאים נשארים מעבר לשעות העבודה "הרגילות", בעוד שקודם לכן, עפ"י דיווחי השעות שלהם, היו בהיקף של 95 אחוזי משרה).

אם בכל הקשור לצמיחת השכר מהרפואה הציבורית מתקבלת תמונה ברורה של עליית שכר ריאלית בכל עשירוני ההכנסה, הרי שבבחינת התפתחות השכר מרפואה פרטית בלבד, השונות בין העשירונים ניכרת באופן בולט. כך בעוד שבעשירון העליון נרשמה עליית שכר ריאלית של 88 אחוזים בעשור האחרון (במונחים כספיים עלה השכר הממוצע מרפואה פרטית בעשירון זה בחצי מיליון ש"ח) בשישה העשירונים הנמוכים עליית השכר מרפואה פרטית היתה זניחה במונחים כספיים, כאשר בשני העשירונים הנמוכים היא אף היתה שלילית (ירידה של 32 אחוזים בעשירון התחתון ושל 13 אחוזים בעשירון השני).

מה זה שב"ן, ואיך הוא משפיע על שכר הרופאים?

במונחים נומינליים מצטברים, סך תוספת ההכנסות מרפואה פרטית בעשור האחרון של 223 הרופאים הנמנים על העשירון העליון בעשרת בתי החולים הממשלתיים שנבחנו, עומדת על 0.7 מיליארד ש"ח, גבוה יותר מסך תוספת ההכנסות מרפואה פרטית בתשעת העשירונים הנמוכים גם יחד.

בהנחה שהתפלגות השכר בעשירונים בקרב בתי החולים הממשלתיים דומה לזו של כלל הרופאים בבתי החולים הציבוריים (בכלל זה של קופת חולים כללית ובתי החולים שערי צדק והדסה), אזי מתקבל שארבע מאות הרופאים הנמנים על העשירון העליון מקרב בתי החולים הציבוריים נהנו בעשור האחרון מתוספת מצטברת של כ-1.3 מיליארד ש"ח (במחירים שוטפים) הנובעים מהרפואה הפרטית בלבד.

לשם השוואה, סכום זה גבוה יותר מסך הרווח (ולא רק הגידול ברווח) לפני מס  שגרפו בעשור האחרון שלושה בתי החולים הפרטיים הגדולים גם יחד. מוקדם לקבוע האם בלימת הגידול המהיר בהכנסות מרפואה פרטית של רופאי העשירון העליון בשנת 2016 הינה בעלת אופי פרמננטי, אולם יש לזכור כי גם אם אכן חלה התייצבות ברמת ההכנסות מרפואה פרטית, זו התייצבה על רמה גבוהה כשלעצמה, של 1.1 מלש"ח בעשירון העליון. בהקשר זה יש לציין כי במחצית השניה של 2016, נכנסה לתוקף רפורמת "הסדר-החזר" של קופות החולים, זאת בהתאם להוראות חוק ההסדרים 2016. במסגרת רפורמה זו נקבע, בין היתר, כי החל מאחד ביולי 2016, יוכל מבוטח בביטוח משלים (של קופות החולים או חברות הביטוח) לבחור רופא מנתח מתוך רשימת מומחים הנמצאים בהסדר עם הקופה במסגרת שב"ן (למעט חריגים שיאושרו מראש ע"י משרד הבריאות). כל זאת תוך תשלום השתתפות עצמית אחת בגין כל רכיבי הניתוח. יודגש כי בעקבות הרפורמה לא ניתן לקבל החזר בגין ניתוח שבוצע ע"י רופא שאינו בהסדר (למעט חריגים). לפיכך, לא מן הנמנע כי לרפורמה זו היתה השפעה על ההאטה בקצב הגידול של ההכנסות מרפואה פרטית בעשירון העליון בשנת 2016.

הרפואה הפרטית משגשת

במחקר שנערך בבריטניה ב-2008 נמצא כי תחומי ההתמחות הפרוצדורליים (כגון כירורגיה פלסטית ואורתופדית), רפואת אא"ג ורפואת עיניים מובילים בהיקף הרפואה הפרטית. ממצאים דומים עולים גם מהניתוח שנערך בעבודה זו, ומוצגים בתרשים ש10. כך, בעוד שבכירורגיה פלסטית עומד משקל השכר שמקורו ברפואה הפרטית על 74 אחוזים מסך שכר הרופאים, ברפואת עיניים על 63 אחוזים וברפואת אא"ג ובכירורגיה אורתופדית על 50 אחוזים, במרבית תחומי ההתמחות האחרים לא עולה משקל השכר שמקורו ברפואה הפרטית על 30 אחוזים מסך השכר. בולטת במיוחד ההתמחות בהרדמה (מקצוע שהוגדר בהסכם השכר כמקצוע במצוקה אקוטית), בה עומד משקל הרפואה הפרטית על 6 אחוזים בלבד מסך השכר, שהוא כשלעצמו בין הגבוהים בתחומי ההתמחות (פועל יוצא של המחסור במרדימים). בהקשר זה יש לציין, כי אמנם בניגוד לתחומי התמחות אחרים, בהם יש לרופא אפשרות להפיק הכנסה פרטית גם במסגרת מתן שירותי יעוץ (ולא רק ע"י ביצוע ניתוחים במסגרת הפרטית), אפשרות זו אינה קיימת למעשה בתחום ההתמחות של הרדמה. אולם, עדיין יש דרישה למרדימים גם ברפואה הפרטית (במסגרת ניתוחים המתקיימים בבתי החולים הפרטיים).

הסיבה לכך שבכל זאת שיעור ההכנסות מרפואה פרטית בקרב מרדימים המועסקים בבתי החולים הממשלתיים הינו נמוך נעוצה בעובדה לפיה בדר"כ בתי החולים הפרטיים מעסיקים מרדימים באופן ישיר (לפיכך למרדים המועסק בבית חולים ממשלתי אין אפשרות מעשית לעבודה בהיקף משמעותי במסגרת הרפואה הפרטית).

גם אם בכירורגיה פלסטית, השיעור הגבוה של היקף העבודה הפרטית אינו מהווה בעיה למערכת הציבורית, הרי שבתחומי התמחות אחרים עלול היקף הרפואה הפרטית לגרום לתורים ארוכים במערכת הציבורית. עדות אמפירית לכך נמצאה במחקר שנערך ע"י Morris . ללא נתונים על זמני ההמתנה לניתוח ברפואה הציבורית, לא ניתן להשתמש בפרמטר זה כעדות אמפירית לקשר השלילי בין היקף ההכנסה מרפואה פרטית לזמינות הרופא במערכת הציבורית. עם זאת, ניתן ללמוד על קשר זה באופן עקיף באמצעות בחינת התפלגות הניתוחים בהתמחות מסוימת, בין אלו הנעשים במסגרת המערכת הציבורית לבין אלו הנעשים במסגרת הרפואה הפרטית. כך למשל, אחד הניתוחים השכיחים ברפואת עיניים הינו ניתוח קטרקט. עפ"י נתוני משרד הבריאות, נמצא כי בין השנים 2011-2007 (הנתונים העדכניים ביותר המצויים ברשותינו) הוכפל שיעור ניתוחי הקטרקט המבוצעים במימון פרטי. במונחים כמותיים, המוצגים בתרשים ש11, נמצא כי בעוד שמספר הניתוחים במימון ציבורי נותר ללא שינוי משמעותי, שולש מספרם של הניתוחים שהתבצעו במימון פרטי. לאור העובדה כי במהלך אותן שנים (2011-2007) גדלה האוכלוסיה בשיעור של 8 אחוזים, יש בממצאים אלו כדי לרמז על ירידה בזמינותם של ניתוחי הקטרקט במסגרת הרפואה הציבורית .

ממצא נוסף שיש בו כדי לרמז על התארכות התורים ברפואה הציבורית כתוצאה משגשוגה של הרפואה הפרטית ניתן למצוא בתרשים ש12, המתאר את הקשר השלילי בין ההיקף הממוצע של  משרה במסגרת הרפואה הציבורית לבין שיעור ההכנסות מרפואה פרטית בסך ההכנסות של הרופאים, לפי תחום התמחות. כך, בעוד שברפואת עיניים למשל, בה נמצא שיעור גבוה מאד של הכנסות מרפואה פרטית (63 אחוזים – הגבוה ביותר, למעט כירורגיה פלסטית), עומד היקף המשרה הממוצעת בסקטור הציבורי על 81 אחוזים בלבד, הרמה הנמוכה ביותר מבין כלל ההתמחויות, למעט דרמטולוגיה. מנגד, בתחום ההתמחות של הרדמה, בו משקל ההכנסות מרפואה פרטית הינו בין הנמוכים מבין כלל ההתמחויות (28 אחוזים), זאת על רקע יכולת מוגבלת להכנסות מרפואה פרטית, נמצא היקף המשרה הציבורית על אחת הרמות הגבוהות ביותר מבין כלל ההתמחויות (136 אחוזים) . בהנחה לפיה מידת החופש הניתנת לרופאי עיניים בבתי החולים הממשלתיים לקבוע את היקף שעות העבודה שלהם בבית החולים אינה שונה מהותית ממרבית תחומי ההתמחות האחרים, אזי יש בממצאים לעיל כדי להעיד על התמריץ הנמוך יותר בקרב רופאי העיניים לעבוד במשרה מלאה בבית החולים הממשלתי, לנוכח יכולת ההשתכרות הגבוהה יותר הפתוחה בפניהם במסגרת הרפואה הפרטית.

בניתוח נוסף שנערך נבחנה התפתחות השכר של הרופאים בבתי החולים בפריפריה לבין אלו שבמרכז. בהקשר זה יש לציין כי בדוח ה-  OECD מצוין כי אפשרות ל"העסקה כפולה" הינה אחד הגורמים המרכזיים להעדפה של רופאים להיות מועסקים באזורי המרכז/מטרופולין במדינות השונות. זוהי גם אחת הסיבות לכך שבמסגרת הסכם השכר של 2011 נקבע בין היתר כי רופא המועסק בית חולים בפריפריה ישתכר 20 אחוזים יותר מרופא בעל אותו הפרופיל המועסק בבית חולים במרכז הארץ. ניתן למצוא ביטוי לכך בתרשים להלן.

כך, בעוד שבשנת 2007, היה השכר הממוצע (מרפואה ציבורית ופרטית) של רופא בבית חולים בפריפריה נמוך ב-14 אחוזים מזה של רופא בבית חולים במרכז, הרי שבשנת 2016 השתווה שכר רופאי הפריפריה לרופאי המרכז. מעבר לכך, כאשר מפלחים את רכיבי השכר נמצא כי השכר מרפואה ציבורית של רופא בפריפריה היה גבוה ב-22 אחוזים מזה של רופא במרכז. זאת כאשר

ב-2007 היה פער שלילי של 4 אחוזים ביניהם. לא רק זאת, אלא שהיקף המשרה הציבורית הממוצעת בקרב רופאי בתי החולים בפריפריה נמוך מזה של רופאי בתי החולים במרכז (91 אחוזי משרה, לעומת 112 אחוזי משרה). ניתוח הממצאים מלמד כי פער זה נעוץ בהיקף משרה נמוך יחסית של הרופאים בפריפריה העוסקים גם בפרקטיקה פרטית, כאשר זו אינה זמינה באופן משמעותי בפריפריה עצמה.

אחד הנושאים הנמצאים במרכז הדיון בכל הקשור לאי שוויון בשכר, נוגע לעניין אי השוויון המגדרי, בכלל זה גם בענף הרפואה. מספר מחקרים שנערכו בתחום זה בעולם לא סיפקו תשובה חד משמעית למידת קיומם של פערי שכר מגדריים במקצוע הרפואה. רוב המחקרים בתחום מתקשים להפריד בין החלק בפערי השכר המוסבר ע"י העדפות שונות של עיסוק לבין החלק המוסבר ע"י מגדר בלבד ומשקף הפליה על רקע מגדרי.

כאשר בוחנים את פערי השכר המגדריים (לפני נטרול מאפיינים אחרים, כמו תחומי התמחות) בקרב הרופאים המועסקים בבתי החולים הממשלתיים נמצא כי בשנת 2016 היה שכר הגברים גבוה משכר הנשים בשיעור של 50 אחוזים. עיקר הפער מוסבר בהכנסות מרפואה פרטית (פער של קרוב ל-300 אחוזים), כאשר ברכיב השכר מרפואה ציבורית עומד הפער על 15 אחוזים (בהקשר זה יודגש כי לא נמצאו פערים בהיקפי המשרה הציבורית ובשנות הותק בין גברים לנשים). בהשוואה לשנת 2007 הצטמצם פער השכר הכולל (כמו גם זה הציבורי) בעשר נקודות אחוז. עם זאת, כפי שצוין, שיעור הנשים בעשירון העליון דווקא ירד.

הפערים בין רופאים לרופאות

הפערים בשכר הממוצע בין גברים לנשים מקרב הרופאים באים לידי ביטוי גם בשכיחות היחסית של הנשים מבין הרופאים בעשירוני השכר (דהיינו, פערי השכר הממוצע אינם כתוצאה מפערים בקצה העליון של התפלגות השכר). כך, בעוד ששיעור הנשים בקרב כלל הרופאים בניתוח זה עמד על 31 אחוזים, משקלם בעשירון העליון עומד על 9 אחוזים בלבד. אחד ההסברים האפשריים לפערי שכר אלו, מעבר לפערים אפשריים בהיצע שעות העבודה במגזר הפרטי, עשוי להיות מיוחס לבחירת התמחויות שונה בין נשים לבין גברים.

בולטת השכיחות היחסית הנמוכה של נשים בתחומי התמחות פרוצדורליים (אלו שגם מאופיינים בפוטנציאל השתכרות גבוה ברפואה הפרטית). עם זאת, גם כאשר מפלחים את תחומי ההתמחות ובוחנים את פערי השכר המגדריים, נמצא כי בכל ההתמחויות קיימים פערי שכר בין גברים לנשים, כאשר המשמעותיים ביותר הם בתחום היילוד והגניקולוגיה .

סיכום

לסיכום, הממצאים בעבודה זו, המבוססים על בסיס נתונים ייחודי המכיל מידע אודות ההכנסות משכר ברפואה הציבורית וברפואה הפרטית של כל אחד מהרופאים המועסקים בבתי החולים הממשלתיים, כמו גם מידע על תחומי ההתמחות שלהם ועל שנות הותק, מצביעים על עליית שכר חדה של 76 אחוזים (ריאלית) בעשור האחרון בשכר הרופאים, מזה גידול של 84 אחוזים בשכר מרפואה ציבורית, וגידול של 59 אחוזים בשכר מרפואה פרטית. כשני שלישים מהגידול בשכר מרפואה ציבורית התרכז בשנים שלאחר הסכם השכר האחרון (ב-2011), אם כי העובדה לפיה גם בשנים שלפני חתימת ההסכם (והשביתה שקדמה לו) נרשמה עלייה ריאלית בשכר הרופאים, מעבר לעליית השכר במשק (כמו גם מעבר לגידול בשכר עובדי ענפי ההיי-טק) יש בה כדי להציב בסימן שאלה את טענות השכר של הרופאים. עוד נמצא כי הסכם השכר היטיב במידה פחותה עם הרופאים בקרב שני העשירונים הנמוכים.

ממצא בולט נוסף העולה מעבודה זו הינו פערי השכר הגבוהים בין הרופאים בעשירון העליון לבין יתר הרופאים. בפרט בולטת בקרב רופאי העשירון העליון, אשר שכרם הממוצע עומד על קרוב ל-2 מלש"ח, העובדה לפיה חלק הארי (60 אחוזים) של השכר נובע מהרפואה הפרטית, גבוה משמעותית מיתר העשירונים. עובדה זו יש בה כדי לרמז על היותה של קבוצת רופאים זו הנהנית העיקרית מהגידול בהוצאה הפרטית על בריאות.

יועץ השקעות בבנק –  מה העבודה? כמה מרוויחים? והאם כדאי?

כמה מרוויחים סוכני הנסיעות? לא מה שחשבתם

כמה מרוויח רואה חשבון?