כוח עבודה אזרחי הוא סך כל האנשים הבוגרים באוכלוסייה (בגילאים 15-65), אשר מעוניינים ומסוגלים לעבוד.
כוח העבודה מורכב משתי קבוצות: אנשים אשר עובדים בפועל (מועסקים), ואנשים שנמצאים בתהליך של חיפוש עבודה בלתי מועסקים או מובטלים .
כוח העבודה אינו כולל אנשים אשר אינם יכולים או אינם מעוניינים לעבוד, כגון: סטודנטים, עקרות בית, חיילים, תלמידי ישיבה, אסירים, פנסיונרים, וכו'.
ישנם מדדים המתייחסים לכוח העבודה מגיל 25 ומעלה – תקופת סיום הלימודים – ובעיקר עד גיל 64.
עד 2012 היה נהוג להתייחס לכוח העבודה בישראל כאל כוח העבודה האזרחי, ועל כן משרתי צה"ל בסדיר ובקבע לא נכללו בכוח העבודה. מ-2012 בעקבות הצטרפותה של ישראל ל-OECD עברה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשימוש בכוח עבודה כללי המוגדר כלל ה“מועסקים" כולל בשירות הביטחון ו״בלתי מועסקים" (כלומר חיפשו עבודה).
מונחים קשורים
שיעור התעסוקה של קבוצה מסוימת מוגדרת כאחוז חברי הקבוצה המועסקים.
כוח עבודה של מדינה כולל את החלק של האוכלוסייה של המדינה העובדת או מעוניינת לעבוד.
שיעור ההשתתפות בכוח עבודה של קבוצה מסוימת מוגדר כאחוז חברי הקבוצה המועסקים ומובטלים.
איכות כוח העבודה היא אחד הגורמים המשפיעים על פריון העבודה. שינוי בממדיו של כוח העבודה משנה את פריונו של ההון הצבור. ככל שכוח העבודה גדול יותר יחסית, כן גדל פריונו של ההון. אם קצב היווי ההון גדול מקצב גידולו של כוח העבודה, נוצר לחץ על פריון ההון.
עוד בנושא חדשות
"מחירי הדיור הגבוהים נובעים גם מהיעדר כוח העבודה בענף; הנושא דורש פתרון מיידי"
איזון בין חיי בית לעבודה – האם קיים בישראל?
לאן נעלמים העובדים הצעירים – על גוסטינג בעולם העבודה